פחדת עליו, שהוא יקבל מכה שהוא עצמו לא מסוגל להבין שהוא יכול לקבל ולעמוד בה. 

ביטחון נבנה כשהוא בטוח (גם פיזית) ואת בטוחה (ובוטחת בו).

מה שאני מתכוונת לומר שביטחון עצמי נבנה ברוגע, של כולם ולא כשאת לחוצה.

יש הזדמנויות נוספות, בטוחה

אם הוא כזה פצפון ומרגיש בנוח להיות עם ילדים גדולים. אבל ברור שאת לא תרגישי בנוח כי אובייקטיבית הוא יכול להירמס... לא סתם הרבה פעמים יש גם מגבלת גיל מינימלית. ילד בן שנתיים לא אמור להיות במתנפחים יחד עם ילדים בני 7, זה לא מאוזן.

ברגע שתראי שהרצון שלו תואם יכולות פיזיות ורמת בטיחות נדרשת, זה המקום לשחרר בו

דווקא יש לו ביטחון עצמי אבל אין לו עדיין שיקול דעת .

כולם מדברים על בטחון עצמי אבל אף אחד לא מדבר על חינוך להיזהר , לא ללכת למקומות מסוכנים בלי סיבה מוצדקת.

במקום זה בונים על תקשורת ועל שיתוף של ילד. אבל אמא לא תמיד זמינה ולא תמיד ילד ישתף. הוא צריך ללמוד להיזהר ולהפעיל שיקול דעת .

להחמיא

לדבר איתו הרבה על רגשות ובכלל על כל דבר

זה לדעתי כלללל מה שצריך בשלב הזה, לפחות מהבחינה הזו ששאלת....

למד ללכת ולאכול עצמאית מתוך התנסות ולמידה מטעויות ונפילות.

תינוק בן כמה חודשים לומד להתאמץ ולזחול כדי להגיע למשהו שמעניין אותו. לפעמים עושה תנועה לא נכונה ומתהפך על הראש בבום ובוכה.

ועדיין לא נקרב לו את החפץ אלא ניתן לו להתנסות וללמוד בעצמו ולהתפתח.

ילד בלי ביטחון עצמי לא יהיה מסוגל לעלות ולרדת מדרגות למשל. ושאר פעולות שדורשות להתרגל שאני יכול להתמודד בעצמי עם ה"איום"

זה מדהים לחשוב על זה שהם כאלה קטנטנים וכבר מתמודדים 🙂

זה הזוי שהוא פתאום ילד!!

עוד לא קלטתי את זה. 

אז זה לא עניין רק של ביטחון עצמי

הוא פשוט באמת יכול להירמס...

הבת שלי גם קטנטנה ועדינה ויש כאן לשכנים ילד גברבר כזה

קטן ממנה בגיל ענק ממנה בגודל

כשאני איתה בגינה והוא שם אני צריכה ללוות אותה הרבה יותר

ולהפריד בינהם מלא

ויש לה ביטחון עצמי

כשהוא לא שם היא בעננים מסתובבת ומבסוטה

פשוט הוא באמת רומס אותה

והוא גם אוהב לבדוק איך השיער שלה ואיך זה להחטיף לה מכות מיד פעם חחח

אז בזמנים שהם ביחד (וזה קורה הרבה כי אמא שלו חברה טובה שלי) אני פשוט צריכה להשגיח ב7 עיניים

אבל נתקלתי בזה בכל זאת

מעניין אותי הקשר בין השאלה לכותרת

כי אני לא בטוחה שהבנתי מה הנקודה שמטרידה אותך.

אכתוב מה שאני מבינה מהשאלה

ותתקני אותי?

נשמע שאת ממש לא היית רוצה שיקפוץ במתנפחים האלה,

אבל נאלצת להסכים כי פחדת לשבור את הבטחון העצמי שלו.

אני צודקת?

אם כן, בעיני בטחון עצמי לא העניין פה..

יש כאן קונפליקט הוא בין שני רגשות -

כשילד עומד בפני, למשל, רכבת ההרים בלונה פארק, הוא מרגיש שני רגשות סותרים - תעוזה ופחד.

אם התעוזה גדולה מהפחד, הוא יצליח לעלות על הרכבת תוך שימוש באסטרטגיות להתמודדות עם הפחד (יתן יד לאמא כל הנסיעה, יעצום עיניים וכד').

אם הפחד גדול מהתעוזה הוא לא יעלה, ויתמודד עם תחושת ההחמצה.

היכולת להרגיש שני רגשות במקביל דורשת בשלות של האונה הקדמית של המח, שמתפתחת רק סביב גיל 5-6-7. בן השנתיים שלך עוד רחוק משם, ויכול להרגיש רק רגש אחד בכל רגע נתון. הוא יכול להרגיש רק את הרצון לקפוץ, למשל.

את היא זו שמרגישה את הפחד מהסכנה וצריכה לעשות את האינטגרציה עבורו: האם הסכנה אמיתית וצריך להרחיק אותו מהמתנפחים או שזה בסדר וההשלכות האפשריות הן כאלה שאפשר לספוג וללמוד מהן.

שאלת הביטחון העצמי לא מודייקת, כי בטחון עצמי זה לא - לעשות מה שבא לי, אלא בין השאר שאני בטוח ומוגן כי יש מבוגר אחראי שדואג לי.

אז אם אני מבינה בין השורות השאלה שלך היא בעצם - איך להציב את הגבול, שאני חושבת שהוא נצרך, בלי לשבור את הילד?

אני מנחשת שכבר יצא לך פה ושם להציב גבול לילד ופגשת הרבה תסכול, וזה לא היה קל.

ולא רק את,

המציאות הרבה פעמים טופחת על פניהם של הילדים שלנו והם צריכים להתמודד עם הפער בין מה שהיא רוצים לבין מה שהם מסוגלים/שאמא מרשה/שיש כרגע בבית וכו' וכו'.

הפער הזה מוליד הרבה תסכול.

תסכול הוא רגש חזק ועוצמתי שנועד לסכל - לתקן את הפער

וצריך לדעת איך לעבוד איתו כדי להוביל את הילד תהליכי הסתגלות, לסייע להם להתאים את עצמם למציאות החדשה.

הסתגלות היא מילת המפתח

יש הרבה מה להעמיק בתהליכי הסתגלות,

ואני בכלל לא בטוחה שהתשובה שלי עונה לשאלה שהתכוונת לשאול..

אבל אם כבר הגענו עד כאן,

תסכימי איתי שילד גמיש שיודע להסתגל למציאות משתנה יהיה בעל בטחון עצמי גבוה יותר מילד שלא יודע איך לקבל "לא"?

מענין מה שכתבת.

נראלי לא יודעת בעצמי כבר מה שאלתי.

כאילו נראלי שזה בקצה גבול היכולת שלו, אבל כן בתוכה. רק שלי היה קשה להכיל את זה שיעשה את זה.

אז לא הייתי בטוחה שזה גבול שאני צריכה להציב לו. ואם אני אומרת לו על זה לא זה כאילו בגללי ולא בשבילו.

קו אדום וקו לבן.

בכל אתגר, יש את הקו הלבן שמעליו הפעילות בטוחה לגמרי. שם אין לך שאלה של לשחרר, אבל יש לך שאלה אם שם הילד חווה התנסות ולמידה.

בנוסף יש קו אדום, שמתחתיו האתגר מסוכן. קו אדום. למשל לא תתני לילד בן 15 לנהוג ברכב. לא תתני לילד בן שנתיים להסתובב ללא השגחה במקום המוני.

גם על זה אין לך שאלה כי ברור שאת לא משחררת.

אגב הנזק משחרור מתחת לקו האדום, שהילד עלול לחוות את העולם בצורה מפחידה מדי, סוג של טראומה וככה בטוח לא מתפתחים אלא נסגרים.

בין הקו האדום עד לקו הלבן, באמצע יש את המנעד שמאפשר התנסות וחקר מצד אחד, אבל גם זהירות נדרשת מצד שני.

הדוגמה עם הטרמפולינה היא מצויינת.

מצד אחד הילד לא הלך לבד, מצד שני זה לא שהוא לא הלך בכלל.

באופן כללי,

אם הילד מתעקש שהוא רוצה לנסות, אפשר לבנות סרגל מאמצים.

למשל להגיע עד נקודה מסויימת. אם הוא יציב ולא רומסים אותו, אפשר לתת לו להתרחק עוד טיפה אבל עדיין עד גובה שאת מגיעה ויכולה להוריד אותו.

בגובה המקסימלי שאת מגיעה לתת לו כמה דקות, אם הוא מפגין שליטה על התנועה והסיטואציה ומאוד רוצה להמשיך לטפס, הייתי מאפשרת. עד קו אדום שמשם זו לא שאלה ואת קובעת בהחלטיות ששם לא וזהו.

ממש הצלחת להסביר לי את עצמי.

אני חושבת שזה היה בקצה גבול היכולת שלו אבל כן בתוכה.

נראלי לי שקשה לי להכיל את הסיכון שהוא לוקח על עצמו כשהוא מתנסה.

כאילו גם אם הוא ימעך קצת הוא יהיה בסדר בסוף (כמו שהוא נמעך ועדיין רצה שוב), אבל לי קשה להכיל את המחיר שהוא משלם. 

אני לא חושבת שבכלל כדאי שילך למתנפחים עם גדולים ממנו...זה מסוכן.

אצלנו היו עושים מתנפח אחד רק לקטנטנים והילדים הגדולים לא יכולים להכנס לשם. 

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

את רוצה גם למנוע הריון?

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...

באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.

האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא

מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.

הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה

כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.

וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה

אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.

בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים. 

אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.

היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.

אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.

כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.

לק"י

אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.

אלא רגישות במערכת העיכול.

ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.

שילשולים וצואה רירית. בגלל חלבי שאכלתי והוא ינק.

אצלו זה לא היה רק חלבי. כשהפסקתי חלבי הפסיקה הצואה רירית, אבל השילשולים נגמרו סופית כשעלינו על כל הדברים האחרים (היה קשה. הרבה מאוד דברים לא יכולתי לאכול).

זה נקרא אלרגיה של מערכת העיכול או אלרגיה לא מתווכת דרך. תגגלי. עובר לרוב סביב גיל שנה בהנחה שאין אלרגיה נוספת.

לצערי הרבה רופאים לא מכירים את זה. או מכירים ולא מתייחסים ברצינות. רופאת המשפחה שלנו לא הכירה, אבל היתה מאוד קשובה.  רופא גסטרו התייחס בזלזול, אמר לי שהרבה פעמים יש שילשולים בגיל הזה ואין קשר (הקשר היה מאוד מובהק אצלו).