וכבר לפני שבוע וחצי ראיתי ילדים מוכרים בצמתים

אנחנו בד"כ כן שמים דגלים על האוטו, השנה ספציפית לא כי שכחנו/ לא היה בחנויות במקום מספיק בולט כדי שנזכור לקנות.

מבחינת אבא שלי, מאז הגירוש קשה לו מאוד לתלות דגלים.

באותן חנויות ששנה שעברה כן היה?

אצלנו גם לא מכרו בצמתים, אבל כן שכנים עשו הזמנה מרוכזת וקנינו דרכם.

לק"י

אבל אתמול ראית דגל שהוא שילוב של ישראל וארה"ב😳

הזוי.

(לא יודעת מאיפה זה בא. אולי בעקבות המלחמה האחרונה שהיא בשיתוף עם ארה"ב. אבל בואו לא נגזים).

תמיד היה נראה לי לא קשור, דוקא השנה שהרגשצי שמי שהציל אותנו מהגרעין זה בכלל טראמפ ולא ביבי אמרתי לבעלי שבא לי לשים כזה ולא אחד רגיל בתור הכרת הטוב.

בסוף לא ראיתי כלום בחנות אז יצא שאין שום דגל חחח

אני תמיד שמה וממשיכה עם זה עוד הרבה אחכ עד שזה כבר מאבד צורה..

(או ששוברים לי את הדגל😐 קרה לי שנה שעברה)

יש שינוי שקורה,

לא בכל עיר (מודיעין עילית למשל קשה לי להאמין שהיה משהו)

אבל לפחות אצלנו בעיר, שהיא חרדית לגמרי ולא מעורבת - היו דגלים. אולי אלה של אורחים ולא תושביו העיר - אין לי מושג. בשבת אכלנו אצל חברים במרחק חצי שעה הליכה, בדרך ראינו שני רכבים במיקומים שונים. אולי התארחו שם. לא יודעת. 

מניסיון אישי

שני רכבים בעיר שלימה... עצוב.

הרבה פחות נהרס מדגל אמיתי..

השנה אישית לא הגענו לזה... תקופה כל כך עמוסה שפשוט שכחנו...

את לא מצליחה להבין את העומס הטכני והמנטאלי שהצטבר מהתקופה האחרונה?

את מעט הפניות השקענו ביום הזיכרון.

בבחינת טוב ללכת לבית האבל מללכת לבית המשתה. (ציטוט לא מדוייק)

ובכלל דגלים לרכב עפים בשניה.

ניסיתי באמת להבין את הסיבה.

ויכול להיות שהעומס, יחד עם זה שאיכשהו אין דגלים בכניסה לסופרים, הביא אנשים לשכוח.

לא שופטת אף אחד, פשוט ניסיתי להבין מה נשתנה.

(והסוד הוא לתלות על הדלת, לא על החלון. ואז מקסימום נופל בזמן חניה ומרימים מיד).

נסענו בכביש ירושלים ת"א העמוס ובמשך זמן ארוך היינו כמעט הרכב היחיד עם דגל. מידי פעם עוד שניים שלושה . ממש הפתיע אותי .

דגלים.
גם בבתים, במרפסות.
האמת גם אני לא שמתי יבגלל עצלות.

בסוף הגדול שלי תלה אתמול.

העומס של המלחמה והמילואים שלא נגמרים פשוט לא השאיר לאנשים פניות לתלות.

איך לא חשבו על זה קודם

🤨

באמת בתור ילדים כמעט כל הרכבים בכביש ביום העצמאות היו עם דגלים.

כיום אני לא שמה מסיבות טכניות-

1. זה ממש מרעיש לי כשמתנפנף בנסיעה.

2. החלונות חשמליים ולכן בקלות אני שוכחת, פותחת חלון והדגל עף... בעבר היה צריך לסובב ידנית כל חלון, אז הדגלים היו נשארים במקום... 

הפתרון הוא לתלות על הדלת עצמה.

ואז גם אם נופל, זה לא בזמן נסיעה, לאפשר שניה להתכופף ולהרים.

דוד סופר חנון

שגם בגיל צעיר כילד היה ילד שקט חרוץ ורגוע מאוד

ובטח יש עוד..

האמת פחות מאמינה בכאלה הכללות על שמות ובכלל

לכל ילד יש את האופי שה' ייעד לו

ללא קשר לשם

בשעה טובה והחלטות קלות!

ילדים בשם הזה

שונים אחד מהשני

חלקם רגועים מאוד

אני הייתי הולכת על זה

שם מאוד יפה בעיניי

כבר נשוי עם כמה ילדים ב"ה, בתור ילד היה נשמה טובה, ילד נחת קראו לו בבית, באמת

אחד השמות המושלמים!!

שבגיל צעיר כמו שאת מתארת

וגם כאלה רגועים ונינוחים

אבל אני חייבת להגיד שאני לא יודעת כמה אני מאמינה בזה ...

בסוף יש לכל ילד את האופי שלו שנקבע לו מלמעלה , נשמה שמגיעה אלינו כבר מוכנה....

ואנחנו השליחים לתת את השם וגם לגדל את הילד

ומתפללים בזה להרבה סיעתא דשמיא

אבל בסוף אני לא חושבת שאם תקראו בשם מסוים זה ישנה את האופי של הילד שהיה אמור להיות וכנל להפך..

שם מהמם בכל אופן!

לנו יש דוד

אנרגטי ושמח אבל ממש לא מופרע

ילד דבש

המורים רק משבחים אותו

מאמינה בזה...

מכירה הרבה דודים מכל הסוגים.

זה שם מאוד נפוץ ככה שתמיד תמצאי כאלה וכאלה 

דוד המלך ע"ה הוא לפי חז" ל "עדינו העצני" -

בלימוד התורה מעדן עצמו כתולעת

ובמלחמות קשוח כמו עץ.

הבעל שם טוב מצאצאי דוד המלך.

בע"ה שתהיה בהירות בקריאת השם

תרוו ממנו נחת יהודית אמיתית

יחד עם כל הילדים המתוקים! 

אבל יש לי אח בשם הזה

הוא טיפוס רגוע ושליו ממש! כשהיה צעיר יותר הוא אהב לעשות משחקים עם השם הזה ולומר שהוא מלך, אבל זה עבר לו😄 הוא עדיין טיפוס מלא הומור, אבל ממש לא בקטע המופרע.

דוד המלך הוא באמת דמות שכדאי להידמות אליה - למרות האופי הבסיסי האנרגטי שלו, הוא עבד על עצמו וניתב את אופיו לדברים גדולים מאוד. אני חושבת שזו זכות להיקרא על שמו...

אני גם מסתכלת ככה לפעמים על שמות...

אבל דווקא על השם 'דוד', אני מכירה הרבה שהם רגועים ובנחת. גם כילדים.

אל תשכחי שדוד המלך היה 'עדינו העצני'. היה בו מאוד חזק את הצד העדין, ויעידו מזמורי התהילים.

שם מדהים.

שם הוא בסך הכל קבוצת הברות שאנחנו נותנים להן משמעות.

אם הילד בטבעו אנרגטי, הוא יהיה כזה בין אם יקראו לו דוד, שלמה, חיים או כל שם אחר.

החינוך שתננו ליד והצורת היחס אליו ישפיעו על האופי שלו הרבה יותר משם כזה או אחר.

אם קוראים לו על סבא שהוא בן אדם טוב ויש לו מידות טובות, תתפללו שגם לילד יהיו את המידות האלו.

יש לי אחיין ילד מהמם ורגוע ברמות.

חושבת שאין ערובה לכלום ושהתפילות של ההורים ומה שהם בוחרים לצקת לתוך השם הזה זה מה שמשפיע הכי.

זה שם כלכך נפוץ שאני ממש בטוחה שיש בו הכל מהכל.

או שלא הבנתי אותך?

כתוב לי שיצא מהמכס... אז מה יכול להיות עיכוב כזה משמעותי?

כמה פעמים וגם עכשיו.

זה כאילו פיצוי כי לא הגיעו בזמן. מעצבנים

אני מבינה שהאמת היא באמצע

יש מקומות שבהם אמא שלך כנראה המשיכה דפוסים,הרגלי חשיבה,תכונות ורגשות פחות מעובדים אצלה..

ויש מקומות בהם

את כנראה איתגרת את הקשר.

לא כהאשמה אישית אליך

בעיני ככה כל הקשרים ביולם נוצרים.

בקשר יש שניים .

גם אני רואה אצלי

שיש מרחבים מול הילדים שלי שאני מבינה שכנראה הטעות היא אצלי..שלא מצליחה להביא את עצמי כמו שהיתי רוצה, רגשית או בתגובות שלי או במידת הפניות וכו

אבל חלק מהמרחבים האלו לא קשורים רק אלי

בסוף אולי הילדה שלי תזכור בעתיד את הרגע המסוים שהתעצבנתי נגיד.

אבל היא לא תזכור מה קדם לזה.. וכמה היא איתגרה אותי באותו היום וכמה סבלנות שאבתי..עד שבסוף היא עברה את גבול הטעם הטוב.

או זאת שיש לה מקובעות ופרפקציוניזם כזה שכל פעם שהיא ננעלת על משהו ולא גמישה בכלל..ודוקא אותו אין לי אפשרות לתת באותו הרגע..ואני מסבירה ומחבקת ומשתדלת..

אבל בסופו של דבר זה לא אני רק זאת שטועה ולא מתוקנת עד הסוף.

גם אני מוגבלת.

וזה עוזר לי לדון לכף זכות את אמא שלי גם.

שיש בה הרבה טוב.

ויש מרחבים בהם היא פספסה ועדיין מפספסת איתי

עוזר לי להזכיר לעצמי כמה אני בוודאות אוהבת את הילדים שלי ללא תנאים בעומק גם כשבחוץ אני טועה.

ולתת אמון שהיא גם אהבה ואוהבת אותי ככה..עם כל הטעויות

וכשתכתבי "למה כ"כ..." כל דבר, תמיד יענו גם את הצד ההפוך.

כמוני למשל, שב"ה הקשר עם אמא שלי טוב וזורם ותמיד היה כזה.

כן אני חושבת שיש בקשר אמא- בת משהו מאוד עמוק ומורכב מ2 הצדדים וזה לא סתם שעולות הרבה מורכבויות בקשר הזה, ויש לזה גם מקורות בפסיכולוגיה וכו'

קיצור, לא חושבת שהנחות היסוד שלך נכונות.

אני לא חושבת שבנות חייבות להיות ביקורתיות ופגיעות כ"כ, לא חושבת שיש דרך שבנות "אמורות" לאהוב את אמא שלהן, כן חושבת שיש סיכוי לקשר טוב ואני לא חושבת שהכל בידיים שלנו.

את כפי הנשמע עושה את ההשתדלות שלך בנושא ובע''ה יהיה טוב 

1) מעורבות רגשית. יותר קל לנו לקבל משהו לא מושלם בתלמידה ולא בילדה שלנו.

2) מורה שיודעת להקשיב היא כבר נערצת. אצל אמא זה חובה.

3) אנחנו לא בוחרים את ההורים ואת הילדים. אז יכול להיות מצב של אופי שונה מאוד , חוסר זרימה. אז צריך ממש להשקיע בקשר . לא תמיד זה הולך

4) ציפיות מוגזמות. קשר טוב חייב הדדיות. אם ילדה מצפה שאמא שלה תהיה פח לרגשות שלה אז בסוף זה יתפוצץ לה. מצד שני אם אמא חושבת שהיא סוג של מבקר המדינה או לחילופין סבתא זקנה שמותר לה לא לסנן את עצמה , בסוף קשר כזה יתפוצץ.

נכון שבקשר של הורה-ילד ההורה דומיננטי יותר, אבל עדיין גם הילד הוא חלק בקשר הזה.

ואני בטוחה שתוכלי למצוא שתי בנות לאותה אמא, אפילו בגילים סמוכים, שכל אחת תאמר לך משהו אחר על הקשר שלה עם אמא שלה...

לי יש קשר מצוין עם אמא שלי, ועד היום היא כתובת להתייעצות מבחינתי. יכול להיות שיש לי אחים שפחות הרגישו כך...

וברור לי שגם עם הילדים שלי כך. אני עושה את המאמצים שלח, אבל בסופו של דבר יש גם אותם בקשר הזה, ויש את האופי שה' נטע בהם, שלא בהכרח משתלב עם האופי שלי, וזה הופך את הקשר למאתגר יותר.

ומה שנותר לנו הוא להתפלל שהקשר שלנו עם ילדינו יהיה מיטיב, ולהתפלל גם על קשרים שכרגע לא טובים - כי תמיד יש סיכוי לשינוי...

עושה מה שהוא יכול

דווקא עכשיו שליש אחרון אבל ברעיון

והבית לא מתפקד כמו תמיד אלא חצי קלאץ'

מה שחייבים

הבית חצי קלאץ', מה שבעלי עושה אני אומרת תודה ושותקת.

מצטרפת

קראתי כאן כמה שרשורים לאחרונה, וממש נלחצתי מזה

(פעמים קודמות בעלי היה זמין הרבה יותר).

עוד לא בהריון אבל לא יודעת איך להתכונן

יש לי ילדים די גדולים, יכולים לעשות כביסה וקצת לבשל דברים פשוטים ולעזור לשמור על הקטנים

רק בחלק מההריונות היה לי ממש קשה בהתחלה ואז הגדולים עזרו כמה שאפשר ואני ממש שחררתי וההשתדלות הגדולה היתה לקראת שבת שאז עשיתי מאמצים גדולים לבית נקי יותר ואוכל מושקע 

בדיוק כדי לקבל מהם יותר יד והבנה.

לא הגיוני להוסיף קושי על קושי..

זה באמת עוזר אבל עדיין המשימות שלי מתפזרות ונעשות באופן חלקי ו/או בביצוע לא משו.. וכל דבר אני צריכה לבקש, אז מורידה את הסטנדרט למינימום.. לא קל.

ולפרוט למשימות שיהיה לילדים קל לסמן וי ולהמשיך הלאה, הם לא יכולים להחליף תפקוד של אמא.

אבל אם יש רשימה מוגדרת -

1. פינוי וטאטוא אחרי ארוחה צהריים/ערב

2. פינוי שיש בסוף היום

3. לשים כביסה

4. לתלות כביסה

ככה רק הדברים הקריטיים  ושמי שיכול ופנוי מסתכל ברשימה ולוקח תפקיד. 

מתסכל כל כך!! בעלי רוב היום לא בבית ואני לבד עם הילדים והמשימות שמן הסתם נדחקות.

פעם בכמה ימים כשיש לי יותר כוח אני קצת מכבסת ומקפלת כביסה ומנקה מה שאני מצליחה, ובאמת הבית במצב קשוח ביחס לרגיל..אין כ"כ תקציב למיקור חוץ .

ב"ה אני לקראת סוף השליש הראשון ומחכה שהכוחות יתחילו לחזור בעז"ה

הייתי בשמירה.

לא יכולתי לעשות כלום באמת. כל מאמץ הכי קטן יכול לגרום להפלה (פעם אחת 'חטאתי' בסינון הפסטה ושילמתי על זה בביקור במיון).

אז שלחתי בגדים למכבסה, ומשם הילדים שלפו בלי להעביר לארונות.

אכלנו אוכל מוכן בחד''פ.

שילמתי לנערות בנות עשר ו-12 לעשות דברים פה ושם.

וגם נשמתי עמוק שזה זמני.

שאני מתרכזת בדבר הכי חשוב שרק אני יכולה לעשות (לגדל תינוק).

והיה לי ממש ממש קשה נפשית (כי שירותים למשל- לא היה לי מי שינקה).

אבל למדתי משם שאפשר להוריד משימות.

לכל דבר יש מחיר, אבל האפשרות קיימת.

ואפשר לבקש עזרה בעבודות בית קלות מה שנקרא מנערות צעירות גיל חטיבה, שטיפת רצפה, שטיפת כלים, כביסות

קונים אוכל מעובד

כתבו כאן שהבית חצי קלאצ', אז הלוואי חצי 😏

הבעל עושה מה שהוא יכול, זה אומר שהוא בהכרח פחות משקיע בעבודה, אין מה לעשות.

האוכל בבית קנוי בלבד. רק מה שהילדים יכולים לתפעל לבד (גם ילדים קטנים יכולים למרוח גבינה בלחם או לשטוף מלפפון ועגבניית שרי). בעלי מכין פתיתים / חביתות / צ'יפס קפוא / פיצה קפואה / שניצל סויה וכדומה.

בעלי מפעיל מכונות כביסה, ולא מקפלים בכלל. והאמת שהם מתקלחים פחות, ואם נרדמו עם הבגדים ילכו איתם מחר לגן כי אין מי שישים לב לזה 😬 אז יש פחות כביסות... טוב שזו תקופה מוגבלת, אחרת הגננת כבר היו מזמינות רווחה.

לוקחת הרבה בייביסיטר לצהריים או להוציא ילד מהגן.

אם בעלי צריך לצאת אחה"צ לקניות או סידורים, הוא לוקח את הילדים איתו.

ובאמת זה כי אנחנו רק עם ילדה אחת...

ברור שככל שהמשפחה גדולה יש יותר קושי לתפעל את הבית...

מספרים לילדים (שיכולים לעזור) כבר משלב מוקדם של ההריון.

מורידים סטנדרטים בהכל.

מידי פעם מצליחה להכניס כביסות או מחלקת הוראות.

נקיון מינמלי, הרוב בעלי.

ש"ב הילדים באים אלי למיטה.

זה מרגיש כמו נצח. אבל להרבה נשים החלק הקשה הוא השליש הראשון, שבתוכו החודש הראשון שעוד לא כ"כ מודעים להריון, או שעוד לא מתחילות הבחילות והעייפות. אז זה בעיקר חודשיים וחצי ככה שהבית צריך להיות בניהול קצת אחר. 

אני ממשיכה לתפקד בהריון כי אין מה לעשות, יש ילדים,

אבל ממש בחילות, חולשה וכו'...

אני לא אשכח שהבאתי לבן שלי בן ה8 להכין דגים לשבת 🤣 הסברתי לו בדיוק מה לעשות ותאמיני לי יצא פצצה.

היום הוא כבר בן 10 ובקושי עושה משהו בבית 🙄  כי אני לא בהריון, אז איכשהו כמעט בכל עליי, אבל כשאין ברירה את פתאום מגלה יכולות בילדים שלך. הוא עשה המון דברים כשאני נזכרת לאחור אני נדהמת, אבל באותו רגע זה פשוט מה שהיה לי. 

ממש!

אבל אני כן הייתי עושה אבחנה בין סבא/סבתא

לאנשים אחרים.

כי הערות מהסביבה לפעמים נובעת מחטטנות יתר, חוסר נימוס וכו'

אבל סבא /סבתא זה נטו מאהבה/דאגה

ככה אני רואה את זה❤️

לא כייף לקבל הערות כאלה, ועוד מהמשפחה

אני חושבת שבמקרה של סבא אפשר לנסות לשחרר. זה דור אחר, פחות מודעות כנראה. ממש לא נעים להרגיש שמנסים לחנך אותכם או ללחוץ. אבל זה בטח לא מכוונות רעות 

שאנשים דוחפים את אפם לעניינים אישיים של אחרים

אבל יש מה לעשות עם זה

עברתי את זה הרבה שנים

בפערים בין הילדים (5 שנים ואח"כ 9 שנים)

ואח"כ בנושא נוסף (רזון)

ורק אז הבנתי

שאני חלק מהדינמיקה הזו

כשהפסקתי להקשיב/ להגיב

הדיון על זה התמוסס ולא חזר

כי כששמים גבול ברור

רוב האנשים לא מנסים לעבור אותו

כשאת כותבת "שמים גבול ברור".

מה הבפועל. אומרת משהו מסויים? מתרחקת? מה ואיך?

נניח, דוגמא שקרתה-

סבתא של בעלי אומרת לי-נו, אני רואה שאתם מחכים לבשורות טובות.

(לא הייתי בהריון. כן עם בטן. לצערי)

אני: לא.. לא.. אני לא בהריון..

הסבתא, לא מרפה: את בטוחה? זה נראה שאתם מצפים.. בטוחה שלא?

זה הביך אותי ממש. דרכה לי על 2 נקודות כואבות- גם הנראות והמשקל וגם חוסר בהריון.

אז ברור שזה חוסר טאקט של הסבתא. אבל עם זאת לא הייתי במצב של להגיד "זה שלה" ולהמשיך רגיל. לא הייתי במצב של יכולת לספוג הערות כאלו.

באמת שואלת-

איך מציבים גבול ככה?

לא בהכרח מתרחקת (כי לא כדאי להתרחק מהרבה אנשים שהם חלק מהחיים

רק בגלל שהם חסרי טאקט/ מודעות)

ולא אומרת כלום (כי הסבר/ תגובה ממשיכה את הדינמיקה)

אני ראיתי שהתגובה הכי טובה היא שתיקה

זה גם לא ממשיך את הדינמיקה

גם מסמן בצורה ברורה שהשיח לא נעים לי

וגם לעיתים מביך את הצד השני ומלמד אותו לא לעשות את זה שוב

כולנו מצפים לבשורות טובות,

שחיילנו יחזרו בשלום לביתם, שנזכה לגאולה שלמה, לבשורות טובות ישועות ונחמות.

איך אפשר להתעצבן על סבא מבוגר?

גם אי אפשר לשפוט את הדור של פעם בראייה של הדור שלנו,

באסה שבעלך שיתף אותך, לפעמים כדאי לא להעביר הכל..

בכל אופן לך שהגיע אליך האמירה זה בוודאי כואב 🤗

תנסי לנתק בין האמירה עצמה שהיא לא נעימה, לבין מי אמר אותה והכוונה שעומדת מאחורי זה

ותהיי חזקה עם ההחלטות שלך, את ובעלך בוודאי רואים תמונה רחבה יותר

❤️

לפעמים אנשים מבוגרים אומרים יותר אמירות חסרות טאקט

נפלט להם יותר בתדירות

ככה אני שמתי לב

וביקורתית ברמות על. אלינו וגם לילדים.

כל פעם שרואה את בעלי, רק מדברת איתו על כך שהשמין וגם שלא בריא לעשות ריצה. ועוד הערות. וזהו יותר לא רואה את הבן אדם מעבר לכך. 

שזה דפוס חוזר על עצמו 

צריך ללמוד לשים גבולות

לעצור אותה ולהגיד לה שאת לא מוכנה שתדבר ככה אל בעלך

או להתרחק

היא מאוד מבוגרת (יכלה להיות סבתא שלי מבחינת הגיל).

אבל אסור לוותר.

מזדהה עם העייפות

תנסי טיפה להקטין עומס, אולי להוריד קורס אחד אינטנסיבי אם אפשר לדחות לסימסטר קיץ.

תקחי הפסקה עשר דקות ביום באמצע היום לעשות כמה תרגילים לחיזוק הגוף ומניידפולנס.

בסוף יום לא לוותר על מקלחת, זה מוריד שכבות מכל היום, מפיג מתחים ומאפשר התכנסות לשינה.

לגבי ההנקה אולי להוריד הנקת לילה אחת?

בעלך עוזר לך בלילות?

אני גם הייתה תקופה ארוכה שישנתי ממש ממש גרוע.

התקשיתי להירדם והתעוררתי בקלות לא משנה כמה הגעתי ללילה אחרי יום עמוס ומתיש.

הפסקתי לשתות קפה מהצהריים וזה פשוט מדהים!

תוך יומיים התחלתי לישון הרבה הרבה יותר טוב ורגוע בלי להתעורר מכל שטות ולא להירדם שעתיים באמצע הלילה.

ממש ממליצה לנסות, כמובן אם זה רלוונטי לך.

ולעשות איתו אימון אישי על זה?

שהןא יעזור להיות על זה?

תכלס כולנו חייביםםםם שעות שינה

אי אפשר לתפקד בלי

בשינה קורים לגוף דברים שעוזרים לו להתנקות, ולעשות ריסטארט קריטי לערות...

קשוח מאוד . לפחות ישנתי קצת השבת. 

בעלי מספר לי שלקח לי הרבה זמן להתעורר לבייבי

וכן הוא עוזר יחסית

ארבע חמש שעות שינה זה בעיני כמו צום.

לא סביר שתצומי בשביל לימודים, אז אל תצומי שינה. בטח כשאת אחרי לידה.

זה חשוב כל כך לבריאות הנפש והגוף

לא יודעת בן כמה הילד אבל בגיל חודש וחצי יש ממש שיפור אז אולי זה מעודד.

חוץ מזה לנסות לתעדף דברים בלימודים כמה שאפשר, קורסים קטנים להזניח קצת ולהתמודג עם זה בתקופת המבחנים עד כמה שאפשר, להוריד סטנדרטים בציונים, מועד ב זה סבבה לגמרי. ממש להוריד סטרס מזה כמה שאפשר.

וללמוד תוך כדי הנקות לי גם עוזר, הוא שקט ואני יושבץ עם האייפד ולומדת.

קודם חיבוק

אחר כך להרגיע שזה נפוץ

אחר כך להרגיע עוד יותר- יש טיפול לזה וזה לגמרי ניתן לטיפול!!

אם תחזקי ריצפת אגן אצל פיזיותרפיסטית או פילאטיס (או כל שיטה אחרת) ותמשיכי להתמיד בזה גם ההריונות הבאים וגם אחרי לידות אז זה לא אמור לחזור!

בהצלחה יקרה

אפשר וכדאי להתחיל בהריון

יש משהי בשם הודיה נגר שזה תחום ההתמחות שלה

אשלח לך אם את רוצה מספר 

קודם כל - זה שהגעת לבריחת שתן רק בשביעי, מראה בשמצב לא כ"כ נורא. יש כאלה שיש להם בריחת שתן בעת קפיצה, או צחוק, או מאמץ, גם בשגרה ולא רק בהריונות.

דבר שני, כמובן שזה ניתן לתיקון. אמנם דורש הרבה עבודה עם פיזיותרפיה, אבל אומרת מנסיון שזה עובד ושווה

דבר אחרון - אפשר קצת פחות רגש ובושה מסביב לנושא... שתדעי ששתן זה דבר סטרילי לגמרי. לא כזה מגעיל, לא כזה נורא, יותר מבאס שזה מצב השריר. לפי דעתי בעלך צריך למתן את התגובות שלו, זה לא תקין.

כבר בזמן ההריון אפשר להתחיל לחזק, אם את לא יודעת איך תלכי לפיזיותרפיסטית, אפילו באופן פרטי.

את תתביישי לרגע, המצב שלך לא חריג, תפני לפיסותרפיסטית רצפת אגן כמה שיותר מהר, תתאמני ותראי ישועות.

ברגע שזה כבר מתחיל להשפיע על יציאה מהבית וכו' לא כדאי לחכות..

לגבי בעלך, לדעתי כדאי פחות לשתף במידע בעניינים האלה.. הוא לא חייב לדעת את זה... 

זה התגובות של בעלך, זה הדבר היחיד שלא תקין.

את לגמרי בסדר,! 

אם הוא היה חולה ומקיא גם את היית מגיבה כך?

אני אחת שממש קשה לי עם דברים כאלה ובחיים לא אגעל מהילדים ומבעלי ובטח שלא כשהם במצב רגיש. וכן הריון זה מצב מאוד רגיש. אישית הייתי מדברת איתו על כך.

לפותחת - אני מצפה שכל אישה תרגיש ממש בנוח עם בעלה.

במיוחד בנושא הזה שזה כל-כך לא באשמתך.

זה קורה (כמעט) לכולן - אולי אפילו לכולן.

בגלל שהנושא הזה לא מדובר בפרהסיה - לא תמיד הגברים בכלל יודעים מזה.

חשוב לעשות שיחה, כמו שהוא לא אמור להתבאס על הסימני מתיחה, כנל גם לא להיגעל/ להתבאס מזה.

ולגבייך - תתחילי מעכשיו תרגילים, אצלי הם הביאו לשיפור ממש מהר. 

התחלתי פגישה ראשונה עם פיזיותרפיסטית רצפת אגן והיה לי ממש לא טוב אצלה והפסקתי (לא מזלזלת בכלל! חושבת שהיא הכתובת הראשונה שאליה את צריכה ללכת!!) במקביל התחלתי ללכת לפילאטיס, התמדתי! וזה ממש ממש עזר!

ברמה שהיום, עם עוד הרבה לידות מאחורי, ב"ה אין לי שום קושי בעניין.

בהצלחה ובידיים מלאות❤️

רופאת נשים, יש לה שני פרקים עם פיזיותרפיסטית רצפת אגן.

א. תקשיבי ותביני כמה זה נפוץ

ב. אפשר לטפל כבר בהריון, פשוט תלכי לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. 

טבעי לגמרי..

לכי לפיזיו טובה והיא תדע להתאים לך תרגילים להריון..

אם את יכולה לבוא לירושלים אני ממליצה על ליטל לסלו - תעשי גוגל..

שווה כל שקל, זה האיכות חיים שלך.. יתכן וגם החזרים מהסל הריון