1. כן? אני פחות מתעניין בביולוגיה, זה באמת להפריך ולא לדייק?
בפיזיקה אני קצת מתעניין ושמה מדגישים שהתפיסות החדשות עמוקות ומדוייקות יותר, אבל זה לא שהקודמות הן בהגדרה לא נכונות.
2. גם שפה אנשים יצרו ולא גילו. אבל זה כן גילוי מבחינה אחרת- איך לבטא במציאות את היכולת הפוטנציאלית לתקשר זה עם זה. אז גם מתמטיקה זה לבטא במציאות יכולת פוטנציאלית מסויימת שבלעדי המתמטיקה אי אפשר לבטא אותה.
נכון שזה לא כמו לגלות את הכח האלקטרוגנטי לדוגמא, אבל זה גם גילוי של משהו.
3. אחרי קאנט שמדבר על זה שאי אפשר להכיר את הדבר לכשלעצמו, ומכניקת הקוונטים שאומרת שדברים ביסודם הם לא מוגדרים, ושבכלל אין דבר כזה חומר במובן הפשוט-
אני חושב שזה הפיל שתי מחיצות כבדות שעמדו בין ה' לבין העולם: 1. החומריות. 2. ההרגשה שאפשר לתפוס אמת (ועדיף כמה שיותר אחדותית), שתהווה את הבסיס התשתיתי לקיום.
מה שנשאר זה להבין שהאמת המוחלטת זה רק הקב"ה (אפשר להיכנס גם לזה אם יש צורך), וכל העולם זה גילויים שלו, וגילוי מטבעו הוא חלקי. בהתחלה מבררים טוב מרע (דוחים תפיסות לא נכונות) ואז טוב מטוב (מדייקים תפיסות, כמו כח המשיכה לעומת עיקום של המרחב זמן). זה "אין עוד מלבדו" במובן שלא מבטל את העולם אלא מתגלה דרך העולם.
כלומר מה שאת מרגישה וקשה לך איתו זו האמת.. לפחות במובן מסויים.
בנוסף לזה, לגבי ההתמודדות עם עצם הקושי- חיות לא מתנהלות לפי אמת אלא לפי אינסטינקטים (אפשר לומר שהאינסטינקטים זו האמת שלהן).
נשמה (כפשוטו או כמטאפורה לצד הרוחני של הנפש) גם לא מתנהלת לפי אמת אלא היא באה לחקר האמת מתוך תחושה של קיומו של ה'. האמת מלמדת אותה ומגלה לה יותר על ה' ומחברת אותה אליו, שזה מה שמעניין אותה.
אז בעבור שתיהן השכל הוא משני והוא אמצעי. אנחנו גם חיות מפותחות וגם נשמות, ואם שני הצדדים הקיצוניים האלו שבנו מסכימים על משהו, זה לא יהיה חכם מצד השכל לחלוק עליהן..
))))
