הפאה הבלונדינית על ראשו של עובד נשארה יציבה על ראשו כשנאנח וטלטל אותו מצד לצד. היו לו חדשות קשות לבשר, והוא חכך בדעתו כיצד להתחיל.
“אני הולך לפרוש לחמישה ימים חבר’ה.” אמר בקול רך ומתחשב.
“עצוב, עצוב,” סלסל בקולו, “שככה לא עולים לי העוקבים.”
הוא עצר לרגע כדי לתת להודעה הדרמטית לשקוע באוזני שומעיו.
“אפילו יורדים לי העוקבים. אני עצוב, עצוב שככה.”
הוא החל לצעוד בנחת, הפאה על ראשו ישרה כתמיד.
“אני פורש לחמישה ימים, אולי לשלושה ימים או ליומיים.”
הוא נעצר לרגע וחיכה לרמזור הולכי הרגל שיתחלף לירוק.
“אני פורש לחמישה ימים לכל המאוחר, לא יהיה סרטונים.”
הוא חשב על זה מאית שניה וסייג את עצמו, “אולי יהיה סרטון מחר, כדי לשמח אתכם, אולי.”
הוא הביט ישר אל המצלמה כדי לוודא שהמסר נקלט.
“אני פורש לחמישה ימים, ביי, ביי,” ואז צעק בקול גדול, הפאה שעל ראשו לא משה ממקומה, “ביי!!!”
