זו מחלה קשה שאני חולה בה. הדבר הזה שבו אני מחפש מספרים בכל מקום ומנסה להשתמש בהם כדי להבין את המציאות. זה סבבה בעבודה. זה פחות סבבה בחוץ
למי אכפת אם הלוך היה 4.1 ק"מ וחזור היה 4.2 ק"מ?
למה שיפור של חצי דקה (שתלוי כולו ברמזורים) זה הישג?
למה אכפת לי אם הסוללה של הקורקינט היא 49.9 או 48.8 (כן אני מבין ש45 זה כבר חלש וצריך לטעון) ולמה אני בודק את זה כל רבע שעה?
למה שניה אחרי שסוף סוף סגרתי את הטלפון אני מעיר אותו שוב כדי לראות כמה אחוז סוללה נשאר בו או מה השעה?
אני חולה מספריטיס. או בעברית: מספרת.
בכל מקרה אותנטי מידי




מה הדרישות כדי להצטרף?