רק מאיר שיש סיכון שמי שיגיע אליך זה כאלה שהם מסורבי בנקים, ולכן יכולת ההחזרה שלהם מוטלת בספק.

אז השאלה הראשונה לדעתי היא איך אתה מבטח את עצמך וכספך (ואם זה כספי אחרים. עוד יותר...)

זאת לדעתי הבעיה הראשונה והגדולה.

אחרי שתפתור את זה, אתה צריך לוודא שהפעילות שלך לא תחשב בטעות כחשש הלבנת הון (אתה לא. אבל מחזורים של הכנסה והוצאה של כסף יכולים להדליק נורות חשודות ברשיות המיסים)

זה שיש כאלה שמשתמשים בגמ"ח כדי להלבין הון. זאת הסיבה שרשויות המס יושבים עליהם חזק 

כלומר, אם מלווים דרך גמ"ח, זה כשלעצמו נחשב הלבנת הון גם אם הגמח מתנהל ביושרה?

או שפשוט רוב גדול של הגמחים האלו מלבינים?

אם קיימים גמחים שלא מלבינים כספים בכלל? ששורדים לאורך זמן משברים כלכליים וחיים נטו על גמילות חסדים ללא הלבנת הון? אינני יודע.

כמו "שטרי המחילה" שהכנסיה הקתולית היתה מוכרת לחוטאים כדי שהם יכנסו לעולם הבא והכנסיה תהנה בעולם הזה כך גם הגמ"חים, יש להם שם יפה, דתי, ממש צדיקים כדי לכסות על שחיתות ועוול נוראי בשם הדת ובשם אלוהים.

מהודעת הפתיחה שלו הוא לא כתב שהוא עושה את זה לצורכי הלבנת הון. לכן יצאתי מנקודת הנחה שהוא לא. ואם הוא כן. הוא ידע שהסיכוי שיתפסו אותו גדול מאוד.

כי כמו שאמרת. זה אומנם גמילות חסדים, אבל בפועל יש לא מעט שמנצלים את זה להלבנת הון. 

כהנשיא בוש ביקש לחקור מהיכן  מגיע הכסף לטרור הוא גילה שהרוב מגיע מסחר בסמים אז הוא החליט לתת לרשות למלחמה בהלבנת הון כלים מפלצתיים, כמו כן על מדינות שסוחרות עם ארצות הברית גם כן נדרשו לטפל בהלבנת הון בכלים בכלים כאלה, כיום הבנקים היו מעדיפים שלא תתן להם כסף בכלל מאשר תיתן להם כסף שחור כי "הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור" יכולה להשית עליהם קנסות ענקיים, אנשים שעובדים בשחור יודעים שאסור להם לקבל כסף בביט או בפייבוקס או פיפאל או חשבון בנק, אנשים יודעים שהבנק יסגור להם את החשבון כי האח הגדול רואה הכל, כל כסף שנכנס למערכת הבנקאית חשוף לעיני הרגולטור הישראלי ויותר מידי תנועות חשודות יעורר את הרגולטור הישראלי כדי שהרגולטור האמריקאי לא יתעורר חלילה.

אבל יש כסף שלא חשוף לעיני הרגולטור הישראלי וזה הכסף בחשבונות הגמ"חים שהם מעיין בנקים פרטיים קטנים ללא רגולציה, במערכת הבנקאית אי אפשר לשים כסף שחור כי יש רגולטור מאיים, בבית קשה להחביא כסף שחור בכמות גדולה גם כי אסור וגם כי יכולים לבוא גנבים ו/או רשויות המס וגם כי אי אפשר להשקיע את הכסף, אז איפה כן אפשר להחביא כסף של עבודה בשחור, סחר בסמים, סחר בבני אדם, זנות, מימון טרור ומימון פשע ועוד מלא דברים אחרים שאסור שהרגולטור הישראלי ו/או האמריקאי ידעו עליו? הגמ"חים!

כבר לפני כמה שנים ניסו להכניס רגולציה לגמ"חים והח"כים החרדים הפילו את זה בטענות דביליות של "זה בסך הכל גמילות חסדים"  לא זה לא, זה הבנק של הפושעים והמושחתים בארץ באצטלא של מצווה, פשוט בושה, בשם התורה ובשם אלוהים מאפשרים לפשע ךחמוק מעיני הרגולטור.

גם לחיזבאללה יש בנק שעלה לחדשות לפני כמה חודשים אל קרד אל חסן, שזה בדיוק כמו גמ"ח רק לשיעים, גם הוא מממן טרור ופשעים וגם הוא נותן לשיעים הלוואות ללא ריבית מחוץ לעיניי הרגולטור, הפותח מוזמן ללמוד מהם איך להיות מקצועי.

היום כמעט אי אפשר להעבחר כסף מרוב מדינות אפריקה למדינות המערב כי אי אפשר לסמוך על הפקידים והניירת שם ולך תדע איזה פשעים נעשו בעבור הכסף הזה ואף מדינה מערבית לא רוצה להתעסק עם הרגולטור האמריקאי, כנ"ל רוב מטבעות הקריפטו מאותה סיבה, המערכת הבנקאית פשוט מפחדת פחד מוות מהרגולטור הישראלי והרגולטור הישראלי מפחד פחד מוות מהרגולטור האמריקאי, למי לא אכפת? לגמ"חים ואל קרד אל חסן.

ויחד עם זאת.

לא הייתי חושד באדם שרוצה לפתוח גמ"ח שהוא רוצה להלבין הון.

יש גם גמ"חים שהם הונאת פונזי (חייב לשלם על הילד 20 שנה הוראת קבע כדי לקבל הלוואה מהם)

אז נאשים אותו שהוא מנסה לעשות הונאת פונזי?

בא אדם. שאל שאלה, לדעתי קפצת למסקנות מהר מדי שהוא מנסה להלבין הון

כסף לבן. ממוסה ותקין.

ויש לך כסף עד בלי די ולך ולמשפחתך

והחלטת להעביר מיליון שח ללא ריבית לאנשים שונים (נגיד 100 אנשים. מקבלים 10 אלף ומחזירים כל חודש בין 500-1000)

ותעשה את זה דרך החשבון הפרטי שלך, סיכוי סביר שהחשבון יסגר לצורך בירור של חשש להלבנת הון.

כי זה יהיה חשוד לבנק שאנשים פרטיים מפקידים לך לחשבון כל חודש סכומים שונים שאין עליהם ניירת מסודרת.

לא?

בטח לא אם אתה עשיר עם כסף ממוסה לבן ותקין, במקסימום אם הבנק חושד במשהו הוא יזמין אותך לבירור, קרה לי כבר פעמיים-שלוש, לא חוסמים חשבון בנק על חשדות בטח לא אם אתה עשיר והכסף ממוסה לבן ותקין.

חוק להסדרת מתן שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית על ידי מוסדות לגמילות חסדים, תשע"ט-2019

פחות מכך כנראה לא מעניין את המדינה בשלב זה

יש המון דרכים להלבנת הון מי שרוצה להלבין מלבין.

שואלת כמי שלא מצויה בכלל בנושא הכלכלי

ששרשורים נשארים ממוקדים רק לנושא לשמו הם נפתחו...

יש אנשים שלא מסוגלים לחשוב שיש יהודים שעושים דברים טובים לשם שמים...

אם לא שיש אינטרסים אחרים בהרחבת הגמ"ח.

1. כשמדובר על כסף ציבורי - צריך שהוא יתנהל בחשבון נפרד מהכסף הפרטי.

2. גם מול הבנק - שלא תסתבך עם חשדות להלבנת הון.

3. שיהיה ברור לך בעצמך כמה כסף יש לך בקופת הגמ"ח.

אפשר למצוא סיבות נוספות. וזה שאתה ישר קופץ לחשדות ולהכרזה כאילו כל מנהל גמ"ח (כולל אותי...) הוא מלבין-הון - זה מגעיל.

חבל לחפש את הרע כשאפשר לחפש את הטוב.

כך זה שנעלבת ממני לא היה אמור לקרות כי לא דיברתי עליך.

שיעודי לגמח.

על זה הוא אומר. וגם לי זה צרם.

מכירה רבים שעושים גמח עם חשבון בנק מנוהל כדי לשמור על ניהול מלא ותקין והכל מדווח וללא שום הלבנה, ולגמרי כדי לעזור לאנשים.

דיברת בצורה מאד בוטה וכוללנית שלא נכונה, ולכן הוא נעלב.

ואני בכלל חושב שזה היה אמור להיות ברור מההקשר גם, שכל מה שכתבתי על הגמ"חים הוא משום שהם לא חשופים לרגולטור של הבנק.

אני הבנתי שמבחינתך כל גמ"ח שמתנהל לא דרך החשבון בנק האישי של הבעלים = הלבנת הון.

הבנק לא יסכים להלבין הון.

בפרט אתה שטענת שאתה יודע את כל זה.

יודע את כל זה - נשואים טריים

אז מה מכל זה לא היה אמור להיות ברור אם מראש ידעת את כל זה?

זאת ועוד שטענתי מפורשות שגם בקרב הגמ"חים הפרטיים אינני יודע אם יש גם כאלה שלא מלבינים הון.

הלבנת הון. זה לקחת כסף שחור (וזה לא משנה כרגע אם הוא שחור מפשע של טרור. סמים או סתם כי לא שולם עליו מסים) ולהצליח "להלבין" אותו משמע להפוך אותו לטשטש את מקורו כך שיהפוך "ללטיגמי"

ואין לגיטימי כמו הכנסה לבנק.

ובאמת האתגר הוא להצליח להכניס את הכסף השחור למערכת הבנקאית

וכן. ברור שרוב הגמ"חים וכו' עובדים עם חשבונות בנק.

סתם לדוג' שזוג שרוצה לקנות דירה ולוקח הלוואה של עשרות/מאות אלפי שח מהגמ"ח הוא לא יוצא עם מזוודה מלאה במזומנים מהגמ"ח.

אלא עם העברה בנקאית/צ'ק (שאותו פודים בבנק)

זה ברור. לא

אז אין כמעט היום גמ"ח גדול שלא עובד עם חשבון בנק.

אלא אם כן יש לבעלים שלו כספת וחברת אבטחה כך שתוכל לשמור על כל המזומנים.

אני לא מדבר על גמ"ח פרטי קטן

אלא על גמחים גדולים שמנהלים עשרות ומאות אלפי שח

וכן. גם עם חשבון בנק יש הרבה מאוד הלבנת הון..

לא יודע מאיפה הנתונים על גמ"חים קטנים וגדולים אבל ברור שאלה שמלבינים הון לא עושים את זה דרך המערכת הבנקאית כי אז הם יסכנו את הבנק שבהם החשבון נמצא.

כל מי שקורא עיתונות לא מגזרית או סתם בעל גישה לגוגל יכול לראות את הקשר בין הלבנת הון לגמ"חים הפרטיים וזה לא שאני מחדש פה איזה משהו.

כך או אחרת אני לא רואה סיבה להמשיך לחפור על זה, כל מילה שלך כאן מבלבלת אותי מה אתה יודע ומה לא, מה צריך להסביר לך ומה לא, יש כאן שני בעלי גמ"חים עם חשבון בבנק שהגיבו ונתנו עצות לבחור כולל נחשון שאני זה ששלחתי לו את הקישור לכאן כדי שיגיב, כידוע נחשון מזמן כבר לא פעיל בפורום.

מה המנגנון שלכם להחליט למי להלוות?

איך הכי נכון לוודא החזר?

מה עושים במקרים "בעייתיים"?

רק אומר באופן כללי שיש לנו ועדה שמקבלת את ההחלטות במשותף.

אבל בשנה האחרונה ראיתי כמה כתבות על כך שמדינת ישראל מתכוונת לייצר איזושהי רגולציה לתחום וצריך איזה רשיון.

לא יודעת עד הסוף, אבל הבנתי שאין על זה אכיפה בפועל. בכל מקרה, לדעתי שווה בדיקה.

זה בהחלט מנגון שדורש סדר, בקרה והתנהלות נכונה. יש כמה צמתים קריטים בדרך שצריך לצלוח כמו ובנוסף לאלה שהזכרת.

בגלל זה אני מחפש מישהו שכבר בתוך זה.

יש לי אצלי בעיר גמ"ח כזה שאני מכיר אבל משיח עם מי שמנהל אותו הרושם שלי הוא להתנהלות חובבנית ולא יעילה.

כדאי  לפתוח חשבון בנק נפרד עבור זה, ולהצהיר בעת הפתיחה שהוא "חשבון גמח".

אם אתה הולך לעשות את זה בקטן - זה לא דורש עמלות מיוחדות ולא אישורים של רואה-חשבון וכו', אבל אתם מוגבלים בסכומים:

אסור שיהיה בשום שלב יתרה של יותר מ50 אלף ₪, ויש גם מגבלה על כמות ההכנסות וההוצאות ליום או משהו כזה (לא זוכר את הפרטים המדויקים, כי אף פעם לא הגענו למשהו כזה).

אם אתה רוצה משהו גדול - אז תפתח עמותה מסודרת, ואז אתה צריך להגיש דו"ח שנתי בחתימת רו"ח, ומאידך - ההתנהלות מול הבנק הרבה יותר חופשית.

בשנים האחרונות - הבנק לא נותן לנו לעשות בעצמנו העברות בנקאיות, אלא צריכים לשלוח הודעה לבנקאי, ולצרף מסמך רלווונטי (כגון את מסמך הבקשה של הלווה לקבל הלוואה).

בעמותות - יכולים שני מורשי החתימה של העמותה לעשות את ההעברה בעצמם ללא עזרת בנקאי.

גם לי יש גמ''ח קטן. כדי להמנע מהבירוקרטיה אני לא הצהרתי אמנם על זה שזה חשבון בנק

אבל כל לווה חותם על מסמך מסודר. יש מעקב.

לא תמיד הפיקוח הבנקאי אוהב את זה.לרוב בסכומים נמוכים הם לא מתייחסים.

אצלנו הגמח מנוהל בחשבון בנק ייעודי. לבנק יש סניף מיוחד שמתעסק בחשבונות כאלו. ההתנהלות בחשבון כפי שנכתב היא יותר מורכבת, צריך לפעמים לצרף את הסכם ההלוואה, לא תמיד. לפעמים אפשר פשוט לתת צ'ק של הגמח או העברה.

1. כדי לצמצם סיכנים, אנו מחתימים 2 ערבים להלוואה - שאנחנו מכירים.

2. כדאי לתת סכום שבאמת מסייע, אבל לא גדול מידי בשביל הגמ"ח.

3. אני מתעניין מדוע נצרכת ההלוואה. אני פחות מעדיף לתת להשקעות. אני גם רוצה לראות שיש איזו תכנית איך להחזיר וההלוואה לא בעצם מכניסה לבור יותר עמוק.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר