אישית, בשלב הזה אני מעדיפה לא לקיים יחסים אבל כן לגעת בלי להפריד מיטות וכו' (לא יודעת אם זו ההלכה או רק העדפה אישית שלי).

בנוסף, אם ראית דם בניגוב והטישו היה לבן בד"כ זה גם אוסר (כמובן שאם בעלך ציין את זה בפני הרב והוא התיר אז הוא יודע יותר טוב ממני, אני רק התייחסתי להנחיה כללית).

לשאלתך- יתגבר הכוונה שצריך להחליף פד כל כמה שעות/ מצב שהיית אומרת לעצמך שאת במחזור כשהיית רווקה.

מאוד מאוד מבולבלת

לא מעיזה לחשוב על קיום יחסים

מרגישה שבא לי כבר לדעת שאסורים וזהו

אם בכלל מותר יחסים,

יש פעמים שהכתמים לא אוסרים במגע אבל יחסים זה בעיה.

אני רק גיליתי לאחרונה שאם ראית בניגוב ממש אחרי יציאת שתן זה בעייתי, לכן לחכות 20 שניות עד שמנגבת בכל מקרה.

בכל מקרה ממליצה לשגע את הרב או רב ממכון פועה וממשלהבין את ההגדרה המדויקת מתי מפסיק להיחשב כתמים. לכל רב יש הגדרה אחרת

הייתה 'הרגשה', וההתפנות טשטשה אותה ולכן מדריכים לא להסתכל, או לחכות לפני הניגוב.

ו @רוני 1234 עד יכול לכאורה להיות רב פעמי. אם יצאה לך בדיקה נקייה את יכולה לשטוף את העד, לייבש ולהשתמש אחכ שוב. רובינו לא נעשה את זה אבל זה לא כמו טישו שהוא בטוח חד פעמי

ועד זה גפ סיפור אחר כי את עושה איתו בדיקה פנימית. ברגע שמכניסים פנימה זה כבר סיפור אחר 

זה תלוי לפי איזה שיטה פוסקים.

לרוב הפוסקים זה לא אוסר.

זה אוסר לפי דעת הרב וואזנר ולפי דעת הרב מרדכי אליהו.

והחומר של הטישו זה לא חומר שבהכרח מקבל טומאה כמו העד

וגם כאלה שנוהגים שמטמא לפעמים מקילים בדיעבד. 

מה שמקבל טומאה חייב להיחשב ככלי ואם הןא חד פעמי הוא אינו בהגדרה של מקבל טומאה לפי שיטות מסוימות

בעבר הנייר היה גם יותר עבה וגם עשוי מעץ שמקבל טומאה ולכן יש הבדל בין הפסיקות.

ועוד שאלה- אין פה עניין של עונת פרישה שעלולה לאסור אם זה בבדיקה פנימית ואם זה בפרישה אחרי זמן מסוים מסיום הגלולות?

נכון זה מספק דאוריתא

עונת פרישה בגלולות משולבות הוא מ36 שעות אחרי הגלולה האחרונה עד שבוע.

הגלולות שפותחת השרשור לוקחת הן משולבות.

ולכן אם לא נאסרו עדיף לא לבדוק עד סוף השבוע( בכל מקרה לא נגמרה עונת הפרישה שלהם)אלא אם כן כבר נאסרו או הגיע שטף של מחזור .

ובגלולות הנקה כמו דיאמילה וכאלה אין עונת פרישה כי לא ידוע מתי תקבל אם בכלל( זה יכול לקחת המון זמן)

וחוץ מיזה את לא חופרת.

ב.בדיקה פנימית הדין שלה שונה.

משום שהיא תמיד בספק דאוריתא שמא היתה לה הרגשה ולא הרגישה בגלל הבדיקה.

אם ניגבת בעד בדיקה את תאסרי רק בגלל שהוא לבן ומקבל טומאה ובתנאי שההפרשה תהיה בצבע אוסר ומעל גודל של19 מ'מ.

וחייב שכל התנאים האלה יתמלאו בשביל להיאסר.

אבל אם עשית איתו בדיקה פנימית ויצא צבע אוסר זה לא משנה הצבע של העד הוא יכול להיות תכלת,בכל מקרה זה ספק דאוריתא ונאסרים.

אבל בעונת פרישה חייבים לבדוק עם עד בדיקה

ועד אז אסורים באישות.

וכן כל העניין הוא להציל זוג מלהיות יחד באישות כשיש ספק שהמחזור התחיל כדי שלא יבןאו לידי איסור.

ואם הבדיקה לא יוצאת תקינה הם אסורים.

מקווה שהבנתי נכון את השאלה שלך אם לא אשמח שתסבירי לי 

כל עוד סבבה ונח לך להסתובב עם מגן תחתון קטן - לא אוסר. כשאת מרגישה צורך להחליף לפד גדול - בד"כ כבר כן אוסר.

לי זה עזר לעשות סדר 

בגדול-

מהתורה נאסרים מדם וסת. זהו.

חז"ל אסרו כל דם שיוצא מהרחם עם הרגשה.

מה זה הרגשה? יש כמה דעות בעניין אבל בשורה התחתונה היום אין הרגשה ולכן כל דם שיוצא מהרחם אוסר אם-

ראית אותו על דבר שמקבל טומאה (כותנה למשל)

בצבע לבן

בגודל גדול מגריס.

אם אחד מהתנאים לא מתקיים (ראית על דבר שלא מקבל טומאה, או שהוא לא בצבע לבן, או שזה קטן מגריס) זה לא אוסר.

פד לא מקבל טומאה, אז לא אוסר.

ברגע שהדם יתגבר ויהפוך לשטף, אני מניחה שתדעי להגיד "אהה אוקיי הגיע המחזור" כי בגדול כולנו יודעות איך המחזור שלנו נראה, מה הכמות דימום, כמה פדים אנחנו מחליפות. עובדה שידעתי להגיד שעכשיו זה לא הכמות שאת רגילה.

אז תסמכי על עצמך שאת מכירה את הגוף שלך

הרגעתן אותי קצת

רק הידיעה שאני לא היחידה שעוברת את זה

יש מצב לדעתכן שהדימום אחרי גלולות יכול להסתכם בגדר כתמים על פי ההלכה, או שבטוח מתישהו יופיע שטף?

אין לי כל כך ניסיון עם גלולות, בפעמים שכן לקחתי היתה ווסת רגילה..

ווטז הפסיק ואחרי שבועיים מחזור..

גם לי היתה תקופה מאד קשה עם הכתמים, גם זה שמותרים ואסור חיי אישות (לפי מה שאנחנו פוסקים), החוסר ידיעה, האחריות שזה עלי ואני צריכה להחליט הפחד מלאסןר בטעות ועוד... בסוף פשוט הפסיק לי... אבל אני לא זוכרת אם זה היה אז או משהו אחר שלא היה שתף אבל כן המגן תחתון לא הספיק, דיברץי עם רב מפועה שאמר שזה כן כמות שאוסרת..אחרי זה דיברתי עם רב אחר מפועה ולו היה נשמע שזה לא אוסר.. קיצור לפעמים זה גבול באמת דק מידי.... צריך להתפלל שה' יכוון אותנו להגיע לאמת....

עד אז מותרים במגע ואסורים בקיום יחסים.

טוב לשים פד כי הוא לא מקבל טומאה אבל רואים עליו מה קורה.

יש דעות שונות מה נחשב שפיעה,

אבל צריך לזכור שאת בחזקת טהורה ולכן צריך ממש דם בכמות כדי לאסור.

הרב שלנו אמר שדם בגודל של כרטיס אשראי נחשב שפיעה, ושמותר להחליף פדים ככה שלוקח יותר זמן עד שנאסרים.

רק רוצה להגיד שיש בזה מגוון דעות ושיטות וגם משתנה בסיטואציות שונות(לא דומה כתמים שנפסקים אחרי יומיים לכתמים במשך חודש, למשל..)

לא בכל המקרים עם כתמים אסור לקיים יחסי אישות, יש מקרים שהרב יכול להדריך איך לא להיאסר

וגם לא בכל הפסיקות כתמים נחשבים באופן זהה

ממליצה ממש לא לפנות לרב "גנרי" שעונה לרבים באופן אנונימי, אלא להתאמץ לשאול את הרב שלכם שמכיר את המצב האישי שלכם ויוכל להדריך אתכם במקרה הצורך גם אם יהיה המשכי ולא נקודתי.

בהצלחה

ועושה איתם סיכום מראש שיום או יומיים בשבוע יוכלו להישאר ולבלות אתך, ובשאר הימים הם בקייטנה שתוכלי ללכת לסידורים וכו'.

אני חושבת שממש חשוב הזמן לעצמך לפני הלידה, אני אישית לא הייתי מוותרת על זה.

במיוחד אם יש לך החזר

ושולחת רק כשמתאים לי.

העלות בלי צהרון ממש נמוכה.. 100 שקל לילד בערך

הייתי רושמת ושולחת חלקית

עד סוף יולי, בלי צהרון.

בשנים קודמות, כשהקייטנות היו עד 21/7, זה היה 300.

כנראה זה תלוי מקום.

בדרך כלל זה לפי דירוג של העיר/ המועצה.

ובראש או מולם(תלוי בילדים) להניח את האופציה של פעם פעמיים בשבוע להשאיר בבית

יהיה להם גם את כל אוגוסט בבית אל תדאגי....

ואני לא חושבת שאםשר להקיש משנה שעברה כי שנה שעברה לא היית בסוף הריון. זה מאוד שונה.

לי נשמע שאת רוצה להיות איתם בבית אבל יש לך חששות (מוצדקים...) אז מחפשת סיבות למה לשלוח.

קודם כל רוצה לומר שזה מרגש לקרוא את זה.

כתבת שאת אמורה ללדת באוגוסט והייתי בטוחה שנמשך המשפט יהיה שאת רוצה זמן לעצמך לפני הלידה.

הופתעתי לראות שכתבת שאת רוצה זמן משמעותי עם הילדים לפני הלידה.

וואו זה מרגש בעיניי!

ברמה הפרקטית

היה פה רעיון לרשום לקייטנות יום בשבוע לא לשלוח אותם ולהיות איתם בבית. או יומיים. לפי מה שמרגיש לך. קחי בחשבון ששישי הם בבית בכל מקרה.

או על אותו רעיון- שיהיו איתך בבית ותדברי מראש עם נערה שתבוא בוקר בשבוע להוציא אותם או לעשות להם איזו פעילות שתשחרר אותך לצאת או לעשות דברים אחרים בבית. מראש... עדיף קבוע אם תצליחי למצוא, שלא תצטרכי לטרוח על זה כל פעם מחדש ואז תוותרי על זה (מכירה את זה...)

על העלות או רובה תקבלו החזר אז באמת פחות מטריד.

שיהיה בידיים מלאות בעז"ה!

כזו שתוכל להתחייב לך.

רצון להיות עם הילדים ולא רק לשלוח למסגרות.
נשמעת אמא מהממת!
כמובן תחליטי לפי מה שנכון וטוב לך.
לפני לידה, אני הייתי רושמת. 

אבל אצלי נכנס מאוד גם השיקול החברתי. לגדולה שלי קשה לשמור על שגרה חברתית בלי מסגרת. היא יכולה לעבור ימים שלמים בכיף בבית, אבל אז כשצריך שוב להגיע לגן או להזמין חברה, ממש קשה לה.

כנראה שמה שאעשה בסוף זה לרשום לקייטנה בלי צהרון, כמו שהציעו פה. אולי חלק מהימים לא נשלח.

בשאגת ארי היה לנו ממש טוב בבית אבל היה לילדים קשה לחזור למסגרות אחרי. הם גם לא רצו ללכת לקייטנות והיה להם קצת קשה עם זה שבשעות הגן אין חברים זמינים.

1. לא

2. כרווקה היו לי כמה.  מאז הנישואים ובנסיבות החיים, אין לי.  בשנים הראשונות לא חיינו בקהילה, אלא סתם בעיר.  בהמשך עברנו דירה וחיים בקהילה, ויש שכנות טובות וחיי קהילה, אך כנראה גם עניין של אופי.  אין לי חברות ממש קרובות.  

זה לדעתי בעיקר עניין של אופי וטיפוס… רואה את החברויות והקשרים בקהילה שבה אני חיה.  

1. מעט מאוד

2. כמעט תמיד ככה. באולפנה היו תקופות של יותר ותקופות של פחות.

3. רק מהעבר.

4. אין לי אופי שקט. אני חושבת שזה קשור לזה שאני במקצוע גברי אז אין לי כל כך אפשרות ליצור קשרים בעבודה ובנוסף גרים באזור לא קהילתי עם אוכלוסיה לא מאוד קשורה אלינו. יוצא שכמעט בכל מקום אני יוצאת דופן. אני תמיד במחשבות האם זה ישתנה אם כל מיני גורמים חיצוניים ישתנו למשל מקום מגורים אבל לא באמת בטוחה שזה תלוי בזה.

1. כן ב"ה יש לי חברות טובות

2. כן, בכל שלב בחיי רכשתי לי חברות. שזה מפתיע כי אני טיפוס שקט. אבל רק אומר שעם חברות מהעבודה לא שמרתי על קשר

3. חברות מהעבר. יש לי 3 חברות מהיסודי (אחת למעשה חברה של חברה, אבל כיום אנחנו חברות בזכות עצמינו), חברה מהאולפנא ועוד 4 חברות מהאוניברסיטה. היו לי חברות גם בעבודה/ בשכונה, אבל איתן הקשר לא נשמר/ רופף יותר

4. לא קשור לאופי שקט, אני שקטה וב"ה מוצאת בסוף חברה.. לי מספיקה חברה אחת אין בי שאיפה כזאת שכולם יתחברו אליי ואהיה מקובלת או משהו

5. שאלה טובה... א. להיות את עצמך האמיתית, לא חייב על ההתחלה. ב. להיות בקשר רצוף, עדיף יומיומי, ואז נוצר משהו עם בסיס חזק. ג. להיות דומות יחסית באופי אולי.. ואולי לא. אולי תחביב משותף

באופן כללי מרגיש לי שאת החברויות הטובות שלנו אנחנו מבססים בילדות ובנערות אז אנחנו יותר כנים עם עצמינו ועם הסביבה וגם מבלים יותר זמן עם האחר

2 כן

3 ממקום העבודה הנוכחי + אחות שהיא חברה טובה

5 בעיניי חברות זה פונקציה של יכולות חברתיות

שתלויות גם בתכונות מולדות

גם במודעות עצמית/ סביבתית

וגם בעבודה עצמית

תכונות שעוזרות ליצירת חברויות

יכולת תקשורת טובה

פתיחות

כנות

הבנת תקשורת לא מילולית ושפת גוף

(לי תמיד היה קל להתחבר

אבל לא תמיד לחברות הנכונות בשבילי

אחרי עבודה על מודעות ועוד

הגעתי לחברות שנכונות בשבילי

שנותנות לי ערך מוסף (וגם אני להן))

1. כן

2. כן

3. החברות הכי טובות הן מהאולפנא, והן תמיד יהיו "הבסטיז" שלי. חוץ מזה יש לי חברויות פחות עמוקות המהווה. למרות שעכשיו אני בזמן תהליך מול גיסה מול קולגה שלדעתי אנחנו יכולות להיות חברות ממש טובות. אני צריכה לעבוד על השריר של פיתוח חברות משמעותית כי בשנים האחרונות רק שאמרתי חברויות טובות מהעבר.

5. לא להתבייש. קודם כל להאמין בעצמך שיש לך מה לתת לקשר. אח''כ, לזהות מישהי שלדעתך יש פוטנציאל טוב לקשר משמעותי ביניכן, ולהשקיע. להתעניין, כאשר יש לה משהו משמעותי לשאול אח''כ איך היה, להתקשר להתייעץ על דילמות שלך ועוד דברים שמזמינים קשר. די מהר אפשר לראות אם היא גם מעוניינת. הרבה בנות רוצות חברות ואני חושבת שלרוב תהיה הענות טובה

תובנה: חברות זה עשוי להיות אחד הנכסים הכי משמעותיים לרווחה הנפשית ולתחושה ש"יש לי מקום", בשבילי זה שני במעלה אחרי בעל, אפילו לפני משפחה בדברים מסויימים... בעיניי שווה מאוד להשקיע בזה 

1. כן, מעט

2. כן, יותר

3. מההווה

4. מבחירה. החיים עמוסים ואין לי אנרגיות לעוד קשרים להיות מושקעת בהם.

5. להשקיע בזה. כמו שמשקיעים בלחפש עבודה. למפות את האפשרויות, להשקיע בקשרים, להתעניין, להיות נחמדה גם כשאין הכי מצב רוח, להיות קלילה, זורמת, לא להתעקש על דברים. פחות משנה מה התוכנית הקהילתית כמו שחשוב עצם המפגש.

קלילה גם כשצריך להביא דברים. מגש פירות/ ירקות/ עוגה בחושה/ מרק? לחשוב על דרך לעשות את זה קליל וזורם.

להיפתח ולספר על עצמך דברים. אם יש הרבה דברים שלא מתאים לשתף, לעשות רשימה של דברים שכן אפשר לשתף ולשלוף אותם כשצריך, או להוביל את השיחות לשם. יש מלא, רק צריך חחשוב על זה ככה.

להשקיע דרך חברים של הילדים, אחלה הזדמנות להרחיב את המעגל. גם בזה להשקיע, לא מספיק רק להזמין. לשלוח תמונות תוך כדי, ולשלוח הודעה מסכמת עם טאצ'אישי, עם מחמאה אמיתית על הילד המתארח.

למשל:

תודה ששלחתם את x, היא וy שיחקו נהדר יחד. איזה מדהימה היא איך היא אוספת אחריה את המשחקים/ איך היא הייתה רגישה כלפי האח הקטן/ איך היא אמרה תודה יפה/ איך היא זורמת עם הכל/ איך היא משתמשת בשפה גבוהה וכו'.

זה ממש חמוד מצידה, נשמח לארח אותו/ה שוב.

ללכת לבית כנסת.

לשלוח מחווה קטנה (עוגה, חלה לשבת) לשכנים לרגל מעבר דירה/ שמחה וכד'.

יש לי הרבה חברות של פטפוטים יומיומיים, אבל אין לי חברות של דיבורי עומק, ואני גם לא מרגישה צורך בזה כרגע.

לא נוח לי לחשוף דברים פנימיים מול אנשים אחרים.

אז זה נקרא שיש לי חברות טובות או לא?🤔

אז זה מעולה.

זה באמת לא משנה מה "נחשב" אלא מה חשוב לך...

א. יכל להיות שבגלל שאני אדם יותר שמחפש עומק בקשר משמעותי..ושיחות נפש ןכדומה אז יותר קשה למצוא.. ?

אני סבבה בפטפוטי גן שעשועים ושיחות של אמהות ועל כל דבר.. ממ שזורמת.. אבל..כלום לא קורה מזה

גם ככה מעט נשים בגילאים קרובים אלי..

ועד שנגמד רואה מישהי אחת או שתיים שאולי נראות לי מעניינות

אז מדברות פעם אחת.. וזהו.. אולי שנה אחרי נפגש שוב אז כאילו איך אפשר ככה לתחזק

עם שכנות שלי לא עובד

אחת משדרת חוסר עניין מובהק

ואחת נחמדה ואנחנו מדברות אחת ל בגינה ולפעמים מזמינים אותם אלינו לחגים או לסעודה וגם הם

אבל..היא שונה ממני באופי ואני מדברת איתה ומרגישה בנח אבל לא מעבר..

וזהו..זה מה יש

מגיעה לערב נשים לפעמים יהיו שם כאלה שמכירה ואדבר איתן קצת..אבל זה שיחות ''לפני' אחרי' ..לא רואה אותן ביומיום

קיצר מרגישה שעושה מה שיכולה

אבל אם אין מצע למפגש כלשהו אז איך...?

ב. וגם מסקירה מהצד לא מוצאת הרבה או כמעט בכלל כאלה עם פוטנציאל

וזה תמיד ככה

בעבר היו לי כמה חברות ממש טובות אבל הק'ר התמוסד מדיבות שונות עם השנים.. מצידן..אני תמיד ניסיתי

יש דבר כזה בררנות בקשרים?

מנסה להבין מה לא עובד אצלי ולמה

מרגישה ממ שלבד בעולם חוץ מבעלי

אין לי אגב קשר עם משפחה לכן זה יותר מורגש לי

(המשפחה זה סיפור אחר

 לא קשור אלי..מורכב..)

צריך לרוב סיטואציות יותר משמעותיות מגינה/ שכנות/ ערב נשים

צריך אינטראקציה יותר מעמיקה כמו חברה בעבודה שפוגשים ומדברים איתה הרבה

(אני בררנית בקשרים ועדיין יש לי חברות כי יש לי אינטראקציה יומיומית עם הרבה חברות

אז יש מבחר מספיק גדול ומספיק הזדמנויות לקשרים)

א. לא חושבת שיותר "קשה" מבחינה שאין בנות כאלה (לדעתי יש נשים רבות שכן מעוניינות בקשרים עמוקים) אלא שזה תהליך יותר משמעותי לבנות קשר כזה. לפעמים יש "קליק" עם מישהי ולפעמים משהו נפתח אחרי כמה שיחות. מה שכן:

א. לא לפחד לפתוח את הלב ולהעלות נושאים משמעותיים. כמובן שאם יש משהו מאוד אישי ורגיש לא תעלי אותו במפגש ראשון עם מישהי, אבל יש גם דברים אישיים ועמוקים שהם לא רגישים, ואם מעיזים לשים את הלב יש יותר סיכוי להתפתחות. מה שכן, בתור התחלה צריך נושאים שאת מספיק "חזקה" בהם, שגם אם תקבלי תגובה מאכזבת זה לא ישבור אותך.

ככה גם אחרי שיחה- שתיים תדעי כבר אם זה מישהי "בקטע" שלך או פחות.

ובאמת צריך מצע למפגש, מאוד קשה בלי...

יש מצב מקומות בחיים שאת פוגשת נשים באופן קבוע?

ועוד משהו- לבוא בלי התנשאות. אבל באמת. גם אם מקבלת בהתחלה תגובה שנראית לך שטחית, או לא לעניין, או שבכללי זו נראית לך אישה לא מספיק אינטליגנטית, לתת צ'אנס. להקשיב, להתעניין. לפעמים תופתעי לטובה.

כלומר, אני רואה שלרוב קשרים עמוקים הם כאלו שבוססו על היכרות רחבה.

כלומר זה לא שמכירות, מדברות פעם ב, ובפעמים האלו ממש מגיעות לעומק (היה לי קשר כזה, אבל אחד, ולא יודעת אם הייתי מגדירה אותה חברה טובה)

לרוב זה קודם שאנחנו מכירות בצורה תדירה יותר, חוות אחת את השניה בשגרתיות, מדברות על הא ועל דא, והתמונה הולכת ומעמיקה עם הזמן, כך שבאיזשהו שלב כבר ממש נוח לצלול לעומק וזה בא טבעי.

לכן לטעמי, כדאי קודם לפתח קשרים קבועים, על בסיס כמעט שבועי אפילו (זה יכול להיות גם אמהות בגינה, חברות לעבודה, ללימודים, וכו)

ומתוך כך מגיעה היכרות גדולה יותר וגם נוחות בעומק.

נגיד את מדברת עם מישהי שאת מיודדת איתה, ואתן מדברות טיפה על העבודה

ופעם אחרת טיפה על הבעל

על המשפחה

על הילדים

על כל מיני

התמונה הופכת למפותחת יותר עם הזמן

ואז גם העומק בא

יצא לי מסורבל, מקווה שהבנת את כוונתי

ממש מילה במילה, לא הצלחתי להגדיר לעצמי כל כך יפה את מה שכתבת.

בה יש לי קשר עמוק עם אחותי ועם גיסה, וזה נותן לי את העומק שתארת שחסר לך.

אבל כל השאר זה רק שלום שלום, גם עם שכנות או חברות שכן יוצא לדבר, זה עדיין שטחי וכל שיחה מלווה בהרבה עצירות לילדים ולחיים.

אני ראיתי ששיחות עמוקות וארוכות ומספקות יותר קל בטלפון

בשעה מאוחרת

תוך כדי כלים, כביסה, הליכה

אני חושבת ששום דבר לא בסדר אצלך

יש לך נפש עמוקה ומלאה שמחפשת קשרים משמעותיים

למצוא חברות זה לא פשוט בכלל, אבל שווה את ההשקעה, התפילה, והסבלנות

1. יש לי כמה בודדות

2. בעבר היו לי יותר כמובן, בתיכון בסמינר. אבל כשאין מסגרת מחייבת שנפגשים יום יום לא הצלחנו לשמור על קשר כ"כ

3. רובן מהתיכון, אחת קרובת משפחה

4. 

5. זה מאוד קשה, צריך מסגרת קבועה לחברות וקשה ליצור אותה מהאוויר. 

אולי עדיף להעמיק את הקשרים בתוך המשפחה אחיות/ גיסות וכדו'

יש לי כוח לבית, לילדים.
אבל לשבתות, חגים וכו, לא נישאר לבד. תמיד יזמינו אותנו או שאנחנו נזמין
וכרגע זה מספיק לי.
והאמת 2?
יש לי חברה בשכונה,

 לא שקטה בכלל בכלל, מלאת רוח, דיבורים, וצילצולים, תמיד בגינה למטה תדבר עם מישהי, אף פעם לא לבד.
ואם שבת או חג היא תרצה להזמין או להיות מוזמנת, זה לא קורה וזה מתסכל אותה. 
האמת שגם אני אף פעם לא מזמינה אותה, היא רועשת ודוברת אוור, כנראה שזה מציק לא רק לי.

ככה שמימד של אופי שקט או לא- כנראה לא זה קריטי ליצירת חברות.

1. כן

2. כן

3. גם וגם

4. אני חושבת שלב פתוח, נגישות ואהבה אמיתית לאדם שמולך.

אגב,ראיתי שכתבת על מפגשים. יש לי חברות קרובות מאוד שלא פגשתי כמה שנים (!!) אני משקיעה בקשר איתן אבל לא יוצא לנו להיפגש ככ כי העומס בחיים וכו.. וזה לא גורע מהחברות שלנו לדעתי

וגם - יש כל מיני סוגים של חברות. יש חברות לפטפוטים ויש חברות לשיחות עומק. תלוי בחיבור ובקרבה

בעיקר מי שגרה בקרבתי, מהקהילה, קשר שנבנה לאורך השנים.

החברות מפעם יש קשר אבל ממש רחוק...

לשאלתך, אולי זה סגנון של מקום, תרבות... או לחילופין עניין של זמן.

את רואה שם בקהילה חברות שבקשרים אדוקים זו עם זו? 

1. יש לי הרבה חברות יחסית טובות אבל יש לי אחת שאנחנו ממש חברות כמו אחיות מדברות על הכל ועושות הכל ביחד

2. תמיד היו לי הרבה חברות אני משתגעת לבד

אניממש מעבירה צהרים עם חברות.

3הכרנו שהגדולות שלנו נולדו 5 שנים כזה

ורוב החברות מעכשיו הכרתי ב3 שנים האחרונות

לדעתי ממש זה פשוט להסכים להיות פגיעה זה לשתף יותר ממה שקורה/עובר עלייך וזה ממש קשה בגיל גדול כי יש בעל ויש פחות זמן לפתח את זה

ואני מרגישה שאם הזמן החברות גם נהיית הרבה יותר עמוקה.

וגם אני תמיד אומרת שזה ממש משמיים

אבל חייבת להגיד שלי זה שינה את החיים ממש ואני ממש שמחה שהשקעתי בזה זמן ואנרגיות 

1. אולי.... אבל הן חברות בגלל הצורך שלהן. לא חושבת שאכפת להן ממני באמת.

2. בכל מסגרת יש לי חברות לעת עתה כי זה נוח. לא חברות לחיים

3. אימהות של חברים של הילדים, קולגות מהעבודה

4. אני לא משקיעה בשימור קשרים מהעבר. אין לי סבלנות לזה. ומשום מה גם השכנות למשל יעדיפו את חברת אחרות שיותר קלילות ממני. אבל יודעות גם להיות חברות שלי כשזה מתאים להן.

אין לי עצות. לפעמים אני עוזרת לאחרות מתוך ידיעה שאם זה היה הפוך הן לא היו עושות את זה בשבילי. אני מקבלת את זה ועדיין זה צובט

שולחת חיבוק...

1. לא. חוץ מאחת שגרה בחול ובקושי מצליחות לתקשר אז לא יודעת אם נחשב. זה חסר לי מאוד.

2. לא. בילדות ונערות היה לי הרבה חברות. בפועל כשיצאנו מהמסגרות שהיינו ביחד הקשר התמוסס כי אני לא יודעת להחזיק קשרים.

4. נראה לי סוג של חרדה חברתית. אני נמנעת להתקשר ולשלוח הודעות כדי לא להיות חופרת. במקומות חדשים לוקח לי מלא זמן להפתח. למשל אני בעבודה הנוכחית כבר שנה פלוס ורק עכשיו מתחילה לפתח קשרים יותר משלום שלום. וגם זה לא מחוץ לעבודה. בשכונה אני בעיקר לא יודעת ליזום ומה אמורים לעשות עם חברות אם זה לא על בסיס חוויות משותפות.

5. מצטרפת לשאלה

1. כן, יש לי חברות שכיף לי איתן. אין לי חברת נפש קרובה קרובה (בילדות ובנערות היו לי כמה)

2. כן

3. בעיקר שכנות ונשים שאני עובדת אין צמוד עוד כמה שעבדתי איתן בעבר וחברות טובות טובות מהעבר שכיום הקשרים חמים בלב ומדי פעם נזכרות אחת בשניה אבל לא קשר יום יומי.

5- אני חושבת שלא הכל תלוי בנו, נראה לי שעיקר החברות שלי כרגע הן נשים שאני עובדת איתן ונוצרו בינינו קליקים טובים, איך זה נוצר? הרבה פרגון, עין טובה, פתיחות ושיתוף בחיים האישיים, התעניינות אמיתית בשניה, וזמן ביחד. מצד שני, יש נשים שאני עובדת איתן שעם כל זה לא נהיינו חברות ואם הייתי עובדת רק איתן אז לא היו לי חברות במקום העבודה שלי.

כנ"ל לגבי שכנות, יש כאלה שאני אפטפט איתן יותר ויש כאלה שפחות, יש כאלה שיזרום בינינו יותר וכאלה שפחות. הבסיס לרכישת חברות הוא זמנים להיפגש, לדבר ולהכיר בתדירות קרובה, אבל זה לא מספיק כי צריך גם כימיה וגם רצון ופניות של שני הצדדים להיות בקשר.

1. כן

2. כן, אבל לרוב זה לא היה בכמות גדולה אלא בודדות.

3. החברות הכי טובות שלי הן מהעבר הרחוק (לפחות עשור אחורה). יש לי כמה שכנות שהן חברות טובות או כאלה שנעים להיפגש איתן אבל לא בקשר בין לבין, שאותן הכרתי בשנים האחרונות.

5. אני גם הייתי שמחה לדעת כי למרות שכתבתי שיש לי אני לא מרגישה שזה יציב ושזה מספיק לי כמותית.

אני לא מסכימה שהנראות החיצונית משפיעה על הנפש של הילדים - תינוק בן שנה וחודשיים עדיין לא עם דיעה קדומה וניסיון חיים להשוות ולשפוט נראות חיצונית של מבנה ומתקנים…
 

הילדים כן קולטים ומתחברים מאוד למטפלות אהובות שנותנות יחס, אהבה, דיבור ושפה מתונים ולא עצבניים ולחוצים

אני בטוחה שאת גם מכירה את התופעה שקונים או נותנים לילד קטן צעצוע שווה ויקר - והוא דווקא נהנה לשחק עם המגירות במטבח, לפתוח דלתות, לשחק עם דברים הכי פשוטים בעולם…

אני הייתי בוחרת במעון השני בלי שום ספק 

4/5 מטפלות על כל הילדים יחד.

אם נניח צריך להחליף טיטול-יתחילו לריב מי תחליף?

בכל המעונות שראיתי עד היום כל מטפלת מוגדרת לקבוצה. ברור שהן עוזרות אחת לשניה.

מאמינה שלא הבנת נכון.

ואני הייתי הולכת על המעון הישן. אבל את מכירה את עצמך הכי טוב

החינוך שם גם דתי ומטפלות צנועות ולא עם סיגריה וגופיה אבל המקום המקום…: 

אני עבדתי במקום חדש נקי וכו עם אווירה זוועה

ובמקומות לא הכי נוצצים אוירה טובה ונעימה בצוות וכמובן לילדים.

נראות נעימה ויפה מרחיבה את הלב והדעת. גם אם לילדים זה לא משפיע, זה משפיע על המטפלות, וכשיפה ונעים מסביב, זה עושה טוב, וכשטוב להן טוב לילדים שלנו.
כמה נקודות למחשבה- במעון 1
האם הוא רק מבנה ישן?
או שיש הזנחה מבחינת משחקים וחפצים, כלים- כלומר שהםם ישנים, מלוכלכים, שבורים?
האם יש עומס משחקים שהצטבר, או יש סלסלאות מסודרות לפי משחקים, והם מזמינים?
4-5 מטפלות על כל הילדים- מניסיון, זה לא הכי טוב לפעמים.
אין לילד דמות אחת שהוא מחובר ואוהב, אלא כל אחת עושה קצת, וזה מבלבל לפעמים.
מצד שני, הוא יכול להתחבר למטפלת אחת ובבקרים למשל להירגע אצלה, וזה מעולה שיש לו דמות אהובה. אבל תחשבי מה קורה כשהיא לא באה??
 

מעון 2-
נשמע מעולה, האם שני המעונות קרובים לביתך?
אני הייתי חד משמעית הולכת על מעון 2
אצל ילדיי, היה טוב יותר כשהייתה דמות אחת מובילה- מטפלת קבועה ולא כמה ביחד...

כלומר הרבה זמן לא עשיתי כלום ועכשיו אני מנסה קצת וזה נחמד לי-

שוטפת פנים במים חמים ואז סבון עדין (משתמשת בסבון תינוקות אבל יש גם סבון פנים) ואז מים קרים- זה ממש עוזר לי להפחית חצ'קונים

ואז קרם פנים- עוד לא מצאתי משהו שממש ממליצה עליו 

בלילה לפני השניה. זהו

העור שלי מאד רגיש לשמש.

אני מנקה עם תרחיץ של נטרוג'ינה

ובגדול כמעט לא מתאפרת וגם אם כן בצורה מאד קלילה ולא כבדה על העור.

אני אוהבת לשים קרם לחות קליל אחרי המקלחת, משהו שקוף כזה, לא ממש קרם, שעוזר לשמור על הלחות כי לפעמים המקלחת מייבשת.

שוטפת בלילה (במקלחת בד''כ) את הפנים עם פילינג גרגירים כזה שמנקה את העור.

בבוקר שוטפת עם סבון (סתם אל סבון) ושמה קרם עיניים, סרום וקרם לחות.

קרם עיניים כי העור מתחת לעיניים רגיש יותר ויש כזה שקיות של אמהות עייפות, סרום כדי להחדיר את הקרם לחות וקרם לחות בשביל הלחות חח

בקרם לחות יש מקדם, שזה בעצם קרם הגנה. אני לא שמה בנפרד אלא זה רכיב מובנה בקרם ואני משתדלת לשים כל יום (גם אם לא יוצאת החוצה)

מציינת שאני מקפידה על זה יותר בהיריון כדי להימנע מפיגמנטציות שההורמונים יכולים לעשות לעור הפנים, במיוחד מקרינה (גם של מסכים).

משתמשת בג'ל פנים בוקר וערב

ואז קרמים שונים (הבהרה/ מיצוק/ מותאם לעור/ עיניים/ נגד אדמומיות)

פעם בשבוע פילינג ומסיכה

היו שנים ארוכות שלא השקעתי בשגרת טיפוח

וההבדל בעור שלי מאז שאני מתמידה (כמעט שנה) משמעותי 

שוטפת עם סבון ג'ל כל ערב, שמה קרם לחות איכותי בוקר וערב ופעמיים בשבוע קרם טיפולי פעיל עם חומצות, את כל התכשירים התאימה לי קוסמטיקאית וכל תקופה בודקים מחדש את הצורך לעור.

לפני כל יציאה לשמש מורחת קרם הגנה עם מקדם גבוה.

פעם הייתי מתאפרת כל יום כי היה לי עור אדמומי, מאז שהתחלתי להשקיע בעור בתכשירים איכותיים וטיפולי פנים כבר לא מרגישה צורך להתאפר, אני כבר לא מסוגלת להתאפר ביומיום ולא מבינה איך עשיתי את זה פעם😅 העור נהיה חלק ואחיד.

פעם בחודש חודשיים גם עושה טיפול פנים עם החדרת לחויות והבהרה.

הבנתי שקרם פנים של קליניק ממש טוב לבוקר ולערב

וגם סבון פנים לעור שומני או לא כל אחת מה שהיא צריכה

וכמובן קרם הגנה של דר פישר..

הסדר הוא ככה-

שטיפת פנים בבוקר

קרם לחות קליניק

קרם הגנה דר פישר

ובערב סבון פנים של קליניק

קרם לחות של קליניק

ולישון

חולקות???

אז בבוקר ובערב השגרה שלי היא:

סבון פנים

מי פנים

סרום (רק בלילה כי הוא חזק)

קרם פנים

קרם עיניים

קרם הגנה (בבוקר)

לי יש את המויסטר ושמה אותו בבוקר וממש אוהבת.

כששמתי אותו בערב הרגשתי שהוא מייבש לי את הפנים ולא עשה לי טוב. כשעברתי לקרם לילה ייעודי זה היה משמעותית הרבה יותר טוב.

תכלס אני משתמשת במויסטר בבוקר, בוקר וערב קרם עיניים של קליניק - לא יודעת אם זה עושה טוב אבל התמכרתי לתחושה חח

בערב גם סרום, וקרם לילה של לנקום (שמצאתי במחיר טוב - אבל עלה לו ממש המחיר אז אצטרך לחפש תחליף..)

אף אחת פה לא כתבה על זה, רק אחרייך...

אני  משתמשת במוצרים שקוסמטיקאית המליצה לי של RENEW

כל אחת מה שטוב לעור הפנים שלה

אני הייתי מתייעצת עם קוסמטיקאית פעם אחת ומתאימה מוצרים שמתאימים למצב העור שלך....

ולא ראיתי אף אחת שהמליצה לך על זה.

הרגיש קצת כמו עניין שיווקי.

בעולם.

נמכרת בסופר פארם

וב  be ובכל הפרפומריות.

זו המלצה גנרית לחלוטין, כמו שאמליץ על מרידול (אחלה משחת שיניים, אגב).

אינני בעלת השליטה בסופר פארם ואינני בעלת השליטה במרידול.

אני מאמינה שגם פומלה לא. 

הם משקיעים בפרסום מיליארדים בכל העולם כולו. 

הפורום הצנוע הזה, איננו המקום להגדיל אחוזים. 

הסברתי שוב למה שאלתי אותה.

היא יצאה במסקנה בזמן שאף אחת כאן לא דברה בכלל על החברה הזו. ממש לא התכוונתי למשהו רע

מתנצלת אם זה היה נשמע ביקורת. 

בהתאם לפנים ולתקציב שלי

הוא מגבה כמעט כל דבר😅

אבל אנחנו יותר טובות ממנו 🫣

ובכל מקרה לשאלתך-  אני השתמשתי לפני כמה שנים בקליניק ועבורי לפחות זה היה מאוד יקר.

לדעתי המחירים בכלל לא לכל כיס.

ובכל מקרה לא ראיתי שינוי והשתמשתי למגוון צרכים (לחות, העלמת פיגמנטציה)

אם לסוג ה'רגיל', לי למשל הוא ממש לא מתאים,

הוא כבד ושומני וגם הריח שלו לא מתאים בעיני לשימוש יומיומי.

בסרום של קליניק ובקרם פנים שלהם.

כיף למרוח אותם על העור ויש להם מרקם כיפי אבל מבחינת ההשפעה על העור לא ראיתי שינוי.. והברק שזה עושה מחזיק אולי לחצי שעה במקסימום.

אחר כך עברתי למוצרים קוראנים מהמלצה פה מהפורום של המקורית.

ונושעתי.

סתם עוד לא עבר מספיק זמן בשביל תוצאות אבל הברק שהקרם פנים עושה לי נשאר כל היום..

וגם בבוקר קמה עם ברק שזה כיף!

ממליצה

בכל אופן רוב השגרה שלי היא שגרת ערב (כשאני מספיקה אותה)

משתמשת במוצרים קוריאניים בעיקר וקצת חומרים פעילים

אם זה קרוב לך, ואם לא בכל עיר אמורה להיות תחנה לטיפול זוגי ומשפחתי שמציעה טיפולים פרטניים.

יכולה גם לעשות חיפוש "טיפול מוזל פסיכולוגיה עברית" ולראות אם יש מטפלים באזור שלך שמציעים מחיר מוזל יותר.

סי בי טי זה טיפול יקר לצערנו...

אבל פחות מקצועית

אלא אם יש לה הדרכה טובה

בנושאים רפואיים ולא נפשיים - יש ליווי והדרכה צמודים ולכן זה טיפול איכותי על ידי מומחים שמלווים את המטופל.

אלופה שאת רוצה לטפל בעצמך

עובדים גם על תהליכי המחשבה, עיוותי חשיבה וכדו'.

זה טיפול שנחשב יעיל בנושאים של דיכאון וחרדה בין היתר.

מה שכן, זה אכן טיפול' ישיר', מתייחסים ישירות לבעיה קונקרטית. זה מן הסתם לא מתאים לכולם אבל כאמור הוכח כמועיל במחקרים. וזה הרבה יותר ישיר וממוקד ולכן מספר מוגבל יחסית של פגישות עוזר, זה גם שיקול משמעותי, שלא צריך להתחיל עכשיו טיפול של שנה - שנתיים... 

הם טוענים שבמסגרת התוכנית הם יכולים לתת טיפול פסיכולוגי מרחוק בתווך הזמן המיידי של כמה ימים

אמשיך איתם נראה איך יזרום, מקסימום אלך לפרטי אחכ

מכירות את זה שהחיים באמת טובים? ב"ה לא חסר לי כלום, עבודה טובה, ילדים מדהימים, בעל טוב, בית הכל ועדיין לא טוב לי? אז מה נסגר? זה הכי מתסכל אותי😔 

גם אני הייתי שם

כל הכבוד שאת הולכת לטפל בעצמך !

לי הטיפול היה ממש הצלה/מתנה בשבילי

מקווה שתראי שינוי לטובה בע"ה ( לא טופלתי בcbt ) 

וכן אני מכירה מקרוב

הנפש שלך לא משקרת, משו חסר לה

יש את מה שעל הנייר, ויש את מה שבתוך הלב. והכל לדעתי יושב בפרטים הקטנים

איך שאני קוראת אותך - את מחזיקה המון על הכתפיים כמעט לבד, את עמוסה, יש אתגרים עם הילדים ועומס עם העבודה, אין לך הרבה זמן לעצמך.. זה כשלעצמו מספיק גם בלי כל הפרטים שאנחנו לא יודעות

לפעמים אנחנו אומרות לעצמנו "הכל טוב אז למה טוב לי?" כשבעצם אנחנו ממסכות ככה את הכאבים הפנימיים שלנו וחוטאות לעצמנו פעמיים:

1. אנחנו לא מאפשרות לעצמנו להרגיש באמת מעבר למסיכה החיצונית. מעין חשש מכפיות טובה כלפי הטוב האמיתי שיש לנו באמת אבל זו טעות. לא סותר שיש טוב וגם כזה שפחות.

2. אנחנו מתנגדות לתחושות האמיתיות שלנו וזה אוכל אותנו מבפנים וזה מה שיוצר את הדכדוך. יש חופש גדול באפשרות להכיר ולתת מקום לתחושות ולרצונות הפנימיים שלנו, להכחר את עצמנו מחדש,להניח את זה על השולחן ושיהיה מי שייקח את זה ויחלוק את זה איצנו ויקל מעלינו, והרבה פעמים מנגנונים של הדחקה, תחושה של "אין איך לשנות"/ זו המציאות ועם זה ננצח כובלת אותנו

אני מקווה שתמצאי את הדרך לטיפול מיטיב שיעזור לך להרגיש שמחה באמת ♥️

והוא לא מבין אותי ועוד יותר מתסכל ומכניס למחשבות של "למה אני כזאת" , במיוחד שכלפי חוץ אני די בסדר אבל הכל נאגר אצלי בפנים וקשוח ככה 

ובטח מכירה, זה נורמלי מאוד מאוד.

טוב שאת דואגת לעצמך.

ומשמח לשמוע שהם דואגים לטיפול מקוון בטווח של כמה ימים! איזה שיפור בשירות!

אם מתישהו תעדיפי פרונטלי בירושלים, או מישהי אחרת שמעוניינת, אשלח את המודעה. (מקום שעובד עם קופות החולים, אז זה בערך חינמי. לא ניסיתי בעצמי אבל התרשמתי לטובה)

זה תכלס מטפלים שמתמחים ב cbt

אז זה חלק מההכשרה שלהם

פיקוח של מטפלים בכירים בהכשרה

אני חושבת שכדי שיהיה טוב הרבה תלוי במה שקורה אצלינו בפנים. אם לא טוב לך, זאת הזמנה לעבודה פנימית. אל תרגישי לא בסדר עם זה. זה רק עוד יותר מגביר את הקושי.

כל הכבוד לך שאת מחפשת טיפול! בהצלחה רבה!!

יש לך אפשרות להעיר את בעלך שיתן לך קצת לישון?

כי אני כבר נורא רוצה להיות בלופ הזה...

מקווה שיתן לך לישון מהר

אצלי כל החודש הראשון לא ממש הצליחו לישון לא על אמא.

יש לך אפשרות להשלים שינה בבוקר?

מזל טוב!!

יותר לכיוון 6 שבועות מתחילים ללמוד לישון בלילה.

ותכלס שמישהו יחזיק אותו שלא תשתגעי...

זה ממש קשה לא לישון

ובאמת מה שקורה שהם פשוט רוצים מגע

הם פשוט מבקשים לישון ביחד אבל צריך לדאוג שיהיה בטיחותי ממש ממש כי כאלה עדינים וקטנטנים

ותיזהרי גם מחוסר שינה קיצוני כי אז נרדמים אם התינוק בתנוחות מסוכנות.  

בגיל שבוע וחצי

גם לשים באור וגם להעיר להנקות

הלילה הוא ישן לי יותר טוב

אם זה ממש צרחות, 20 דקות זה נראה לי נצח. בכל גיל, וב5 ימים במיוחד

אם זה לא פיקוח נפש אמיתי לא הייתי עושה הסדר כזה בגיל כזה

עדיף להביא מישהי, או שבעלה יישאר, אם המצב הוא מצב חירום כזה.

@נק-ניק לא ניסחתי מספיק בתשומת לב, ואני יודעת שבנושא כזה כל דעה שונה יכולה להיות מכאיבה מאד

אז סליחה אם פגעתי, לא התכוונתי בכלל לבוא בביקורת

רק רציתי להדגיש על הדוגמא שהבאת, כי העייפות בלילה של אחרי הלידה שתיארת זה גם מצב שהוא באמת באמת יוצא דופן, עייפות פסיכופתית לגמרי שמי שלא חווה לא יכול להבין בכלל

אז ללילה של אחרי הלידה זה דבר אחד, אבל נראה לי שבלילות שאחרי עדיף להביא מישהי, או שבעלה יישאר, אם המצב הוא מצב חירום כזה.

לא כביקורת אבל לי זה מכווץ לחשוב על זה

ומבינה ממממש את המחסור בקיצוני בשינה

אני שוכבת על הגב כשהם צמודים אלי יונקים

כמובן אם קיר ומיטה מ2 הצדדים וככה אני עוצמת עיניים

גם אם לא ממש ישנה רצוף

אבל זה עוזר לי

ונותנת לבעלי לתת לפעמים בקבוק כדי שאוכל לנוח נורמלי

וביום כשישנים מיד לישון

מניקה בשכיבה ונרדמת תוך כדי

הוא ליד הקיר

אבל השינה שלי מאוד קלה ומודעת

אם הייתי ישנה חזק לא הייתי מעיזה

אצלי הוא הפך את השעות יום-לילה

נתחלתי להעיר אותו ביום ליותר הנקות ולישון רק באור

ולאט מתהפך לו בחזרה ומתחיל לישון יותר בלילה

אני ישנה עם התינוק

באופן בטיחותי כמובן.

הוא זקוק למגע עור לעור ולקרבה.

אני ישנה שאני מחזיקה את היונק בישיבה עם תמיכה לידיים שלא יפול ממני

יש לי כורסה שמרימה את הרגליים

הייתי יושבת איתה ככה מחזיקה ומנמנמת

ככה היא לא יכלה ליפול

אלו הימים הכי קשוחים מבחינתי

יום ולילה משמשים בערבוביא

מצד שני זה הזמן שאני יולדת טריה טריה וכמעט רק מטפלת בי ובתינוק והכל סובב סביב זה ולא מצפה למשהו אחר. מידי פעם בעלי לוקח את התינוק לחדר מרוחק בבית ושומר עליו ואז ישנה קצת יותר עמוק ומשוחררת

בנוסף לכל מה שכתבו לך,

אני לוקחת בחשבון שבשלב הזה הלילה והיום עוד לא מסודרים, דואגת לישון יותר ביום, ולוקחת בחשבון להיות ערה בלילה, כולל להסתובב עם התינוק בבית על הידיים.

בנוסף, אני כן משכיבה על הבטן. אחרת הם מתעוררים תוך כמה דק.

ומניקה בשכיבה כשהראש של התינוק מונח על היד שלי, כך שאין לי יכולת להתגלג עליו, וכמובן צד המיטה מאובטח עם קיר/מטבחרת או משהו כזה.