אני

1. כן אבל הייתי רוצה העלאה.

2. נראה שכן

3. לא הכי, כאילו מרגיש שרוצה לממש עצמו במשהו אחר

4. תובנות שהיום חייב להכניס הרבה יותר כדי להתקיים ובאסה שזה מתנגש עם מלא דברים אחרים שחשובים לי ובאסה שמקצוע שאוהבים ומרגישים מימוש לא מביא משכורת כמו משהו שפחות מימוש אבל יותר כסף ויש לי עוד מלא מחשבות בנושא..

מעניין לשמוע אתכן

2. ממצה, תפור ליכולות שלי ולזמינות שלי תודה לה'

3. לא יודעת אם אפשר להגיד אוהב, את התחום הוא אוהב והעבודה נוחה ומשאירה זמן לבית ולתורה וזה מבחינתו הכי חשוב.

4. רק תפילות וסיעתיא דשמיא, הגעתי לאיפה שאני "במקרה", אחרי מסעות ותלאות שחשבתי שלעולם אשאר אומללה מבחינה הזאת וה' כיוון ועזר והגעתי למקום שלא יכולתי להמציא לעצמי יותר טוב ממנו.

מעניין איזה תחום זה עכשיו באלי לדעת ולקבל רעיונות חחח....

איזה כיף שככה לך!!! 

משרשרת לך אבל זה נכון לכולן כמובן.

1. לרוב כן

2. סך הכל כן, תמיד יש לאן להתקדם ולהתמקצע.

4. לנשים דתיות בשנות הפוריות, הכי קשה להכנס למקום עבודה ולהתקדם. וזה מבאס..

לא כולן יולדות כל שנה, ועדיין כשרואים אותך דוסית ישר המצב משתנה בראיונות וכו'.. 

התראיינתי כדוסית נשואה צעירה בכמה מקומות ולא הרגשתי שזה הפריע. אולי זה תלוי בתחום ובגודל החברה. 

לא בתחומי החינוך והסיעוד.

*מסייגת משהו קטן - היתה לי קולגה חרדית צעירה, שפשוט לא קלטו שהיא נשואה כי הפאה היתה נראית כמו שיער אמיתי.

חשבו שהיא רווקה דתייה..

בקיצור, מתכוונת למראה קלאסי של מטפחת וביגוד צנוע. 

לקבל אישה דתיה, נשואה ובגיל הפוריות.

יצא לי וגם לכמה חברות לקבל שאלות מאוד מסגירות בראיונות ובסוף קיבלו במקומינו נשים מבוגרות יותר/ רווקות

2. ממש לא. התחום עצמו והעבודה מאוד מעניינים, אבל הבוס שלי הוא ראש בלטה ויש לו הרבה פעמים ציפיות לא ריאליות. עכשיו לדוגמא אנחנו באמצע פרוייקט שאמרתי לו כמה פעמים שהוא ממש מיותר וכל מי שאני מדברת איתו פשוט לא מבין מה עובר לו בראש, והוא פשוט לא מוכן לקלוט.

אתמול זה הגיע למצב שאמרתי לו כמה כל הפרויקט הולך לעלות, והוא ענה לי, "תעשי הכל מקסימום רק חלק נוציא בסוף לפועל". כן אדוני מה אכפת לך, אני זאת שעובדת קשה לחינם ואתה אח"כ בהינף יד פשוט תזרוק הכל לפח

3. כן בעלי אוהב ומרגיש שהוא תורם מעצמו (איש קבע)

4. אם היה לי האומץ להתחפף ולחפש מקום אחר הייתי עושה את זה, אבל א. משכנתא גבוהה וב. לא בטוח שבמקום אחר יהיה טוב יותר וג. שוק העבודה בתחום שלי כרגע ממש קשה אז לא רוצה למצוא את עצמי מובטלת במשך שנתיים או מתפשרת

אבל סיוט בוס כזה..

והלוואי שתמצאי!! שייך לחפש במקביל?

1. אוהבת. לא עפה עליה

2. לא

3. מאוד. ב"ה פורח

4. רק סיעתא דשמייא. אני מחפשת כבר תקופה ועוד לא מצאתי עבודה שתשפר את איזון הבית עבודה שלי לצערי.. מצד שני יש תחום חדש שהייתי רוצה ללמוד אבל אני פחות בפניות להתמסר לזה כרגע. אולי כשאגדל

1. כן (לא בדיוק עבודה)

2. בעקרון כן! כמובן תמיד יש כל מיני תקופות

3. אוהב את התחום, מחפש מקום חדש

4. היו לי הרבה התבחבשויות סביב הנושא התעסוקתי. לא רק בגלל השילוב של משפחה ואמהות, אלא עוד לפני שהתחתנתי בכלל. התחלתי משהו חדש לא מזמן וכרגע אני שמחה, מקווה שזה באמת יהיה טוב ומוצלח בע"ה. זה לתקופה מוגבלת של מספר שנים, אז מקווה גם שאחריה אמצא את עצמי שוב

1. תפסת אותי בזמן לא טוב, כרגע קשה לי ממש, הרבה השתנה ויש זלזול מצד הראש צוות, שעות ארוכות הנסיעות - אז לא ככ

2. לרב לא לצערי

3. כן, מבסוט ב"ה

4. הלוואי שלמדתי תחום שיותר ידידותי לאמהות

1. כן, מאוד.

2. זה קצת מורכב לענות. ב''ה אני מביאה את הטוב שלי ומצליחה, אבל א. זה תחום ספציפי ויש תלויי נוספים שלא קשורים שאני טובה בהם אז המיצוי הוא בתחום ספציפי. ב. אני עובדת משרה לא גדולה וזה כן מעכב אותי מלהתקדם אבל כרגע מעדיפה לא להעלות אחוזי משרה

3.  כן ב''ה

4. אכתוב בהמשך יותר בפירוט...

1. כן אבל זה קשה להיות עצמאית

2. כשיש לקוחות וכו' אז לגמרי, אבל השיווק פרסום קשה לי ממש

3. היום ב"ה כן אבל זה אחרי שהוא עבר הרבה עבודות ולא מצא את עצמו

סוף-סוף לפני כמעט שנה מצא עבודה שמבחינתו מושלמת חוץ מהשכר

1. כן! מאוד!

אני גם עושה משהו שאני אוהבת וטובה בו, החברה מסביב ממש משפחה ולהגיע למשרד זה כיף!

מצאתי את האיזון בין להיות אמא ללעשות את מה שאני אוהבת וזה גם ממש עבר לכביש

2. הוא התחיל לא מזמן אבל נראה שכן! הוא אוהב את המקצוע ונראה שהמקום עצמו גם טוב

3. לא להתפשר, עבדתי במקום שלא היה לי בו טוב, לא הייתי באמת מוערכת (כן במילים אבל זה לא התבטא חוץ מזה בכלום, לא בהבנה לבלתמים, לא במשכורת, לא בפרגון למשהו שלא יביא לו תוצאות...) בצכלס גיליתי שזה משפיע על כל המצב רוח, אי אפשר לבלות חמי מהיום במקום שלא טוב בו... זה שואב אנרגיה וגם החצי יום השני יראה בהתאם.

לקח לי הרבה זמן להעז לקום וללכת

לעבוד על הביטחון

ולדעת להגיד זה מה שאני רוצה ומגיע לי מה שאני רוצה! (זה לא רק חד צדדי... חובת ההוכחה היא עלי שאני באמת שווה את ההשקעה על מה שאני דורשת)

בתכלס- היום שטוב לי

התפוקה שלי הרבה יותר גבוהה, היצירתיות שלי הרבה יותר טובה

ואני כבר שווה הרבה יותר ממה שהייתי שהגעתי למשרה הנוכחית לפני 4 שנים

1. בסדר כזה, יש ימים שאני מרגישה שאוהבת, אבל לרוב פחות

2.לא

3. כן

4. כרגע נוח לי העבודה הזאת בתור אמא לילדים קטנים, חושבת שבהמשך אעשה שינויים.

2 כרגע כן

4 להיות פתוחה ללמידה ושיפור מקצועי ואישי

זה מה שעזר/ עוזר לי להתקדם ולהצליח

1. כן מאוד. השנה היה קצת קשוח עם מנהלת שלא הסתדרתי איתה אבל סה"כ אני נהנית מאוד.

2. בכלל לא. זאת עבודה שלא קשורה למה שלמדתי ואוהבת לעשות, התגלגלתי אליה במקרה ואהבתי. אבל מתכננת שנה הבאה אולי לחפש עוד עבודה בתחום שלי.

3. בעיקרון כן, בכמה חודשים האחרונים היתה תקופה קצת קשה אבל אמור לחזור למקודם עוד חצי שנה.

4. אני עובדת במקום עם הרבה חוסר בכוח אדם (תחום החינוך) ומפחיד לראות איך מוכנים לקבל כל אחד עם דופק (כולל אותי כי כמו שאמרתי אין לי הכשרה בתחום) לטפל בילדים קטנים

מרגישה סיפוק ועשייה

ועונה עכשיו על 4 שעברתי הרבה עד שהגעתי למה שאני אוהבת, יכולתי לראות השפעה ישירה בין העבודה, הסיפוק והמשמעות לאישה ולאמא שאני. כשטוב לי, אז גם טוב בבית ועם הילדים. כשלאטוב לי, אז כל הבית מושפע, הכוחות מושפעים...

אני בחלד עכשיו וממשיכה לאסוף רעיונות ודברים לקראת החזרה בתחילת שנה הבאה.

ולגבי בעלי, הוא עדיין סטודנט.. אבל בנתיים נהנה מאוד מהלימודים, בעיקר מהשלבים המעשיים יותר... רק עוד שנתיים וקצת יתחיל לעבוד בפועל..

1. כן מאוד

2. כן ויש עוד הרבה לאן להתפתח.

3. כן מרוצה גם מהשכר וגם מהעניין. אבל מניחה שאם היינו מליונרים הוא היה עוזב לגמרי ונשאר בבית עם הילדים + עושה כל מיני מיזמים שעולים לו לראש ואני הייתי ממשיכה לעבוד איפה שאני.

4. בעיקר מנסה למצוא את האיזון הנכון עם הבית כי חשוב לי לקדם דברים בעבודה מצד שני חשוב לי להיות נוכחת כמה שיותר בחיים של הילדים שלי.

1. לא

2. לא

(עובדת בשתי עבודות וזה נכון לגבי שתיהן).

אני לומדת עכשיו תחום אחר ומאד מקווה שאצליח להתפתח בו ולהפוך אותו לעיסוק העיקרי שלי.

3. כן, חוץ מהשכר. וגם רוצה להתקדם אבל באותו תחום.

4. אני מרגישה שיש הרבה אלמנטים של הבשלה בנושא התעסוקתי.

לפני כמה זמן שאלתי חברה אם היא נהנית בעבודה שלה, היא ענתה: "ברור, איך אפשר לעבוד בעבודה שלא נהנים בה?!" ואני חשבתי לעצמי, איך זה כל כך ברור לה, ולי כל כך ברור שאם לא טוב לי זה אומר שאני צריכה להתאמץ יותר. אלה דפוסים ממש עמוקים ותהליכים שצריך לעבור דרכם.

ברור שיש לי לפעמים חרטות על זה שלא למדתי בעבר מקצועות שמעניינים אותי עכשיו ואני לא מוכנה להתמסר ללימודים אינטנסיביים כי המחיר המשפחתי גבוה מידי.

אבל מבינה שיש לי פה דרך לעבור...

1. מאוד אוהבת את התפקיד והמקצוע, בזמן האחרון יש לי קושי עם המנהל הישיר ואני חושבת לעזוב

2. מאוד! התפקיד תפור עלי

3. מאוד מאוד

4. לא לפחד לעבור מקומות עבודה, בדר"כ משתדרגים הן בשכר והן בתפקיד ומדייקים לעצמך את המקום שלך.

3.כן.

4.כשבוחרים איזה מקצוע ללמוד - לברר גם מה עושים בעבודה בפועל. כי הלימודים לרוב שונים מהעבודה.

1. כרגע לא, היו תקופות טובות יותר, עכשו כבר זמן ארוך שזה הולך ומידרדר מבחינתי, אבל נוח לי מדי מכדי שאעזוב כרגע.

2. כנ"ל - היתה תקופה מסוימת שבה זה היה יותר, אבל כרגע נטו נוח, מכל בחינה אחרת על הפנים.

3. הוא נמצא שם מתוך תחושת שליחות, מעבר לזה מאוד קשה לו, וכן שוקל שינוי כיוון חלק מהזמן.

4. כמה דברים -

כסף זה חשוב וזה כן צריך להיות שיקול בבחירה מקצוע. מרגישה שבדוסילנד לא מכירים בזה מספיק, בטח בשלב הבחירה.

עם זה, זה בטח לא שיקול יחיד. כל אחת צריכה להבין מה  מניע אותה בחיים ולנסות לבחור עבודה לפי זה. עבודה שלא עונה על הצרכים שלך (כל אחת ושלה - כסף, שליחות ערכית, הנאה, מאפשרת לגדל את הילדים בנחת....) - קשה מאוד להחזיק אותה, כי החיים מאוד עמוסים ודורשים.

מנהל טוב זה דבר קריטי, עושה הבדל גדול באווירה, בגישה, בגמישות... הסביבה האנושית יכולה לשנות המון וזה דבר שכדאי לנסות לבחון כשבוחרים מקום עבודה (ותודה למנהלים שלי שהביאוני עד הלום, גם דרך תקופות שדברים מסביב הם סבל או בלגן)

עוד דבר שכנראה פחות רלוונטי לפורום הזה אבל בכל זאת - אימהות משנה הרבה בסדרי העדיפויות והתפיסה. דברים שהיו לי ברורים בשאיפות המקצועיות שלי כרווקה (לא צעירה) פתאום השתנו מתוך האימהות. מה חשוב לי, מה מעסיק אותי, איזה משאבים וכוחות יש לי בעבודה...

1. אני אוהבת את העבודה שלי, היא משלבת כמה תחומים ומאתגרת אותי, בקטע טוב.

2. כיום כן (התחלתי את התפקיד לפני שלושה חודשים ככה שאולי דברים עוד ישתנו). עד לפני שלושה חודשים עשיתי את העבודה בלי הרבה הנאה (היו ימים שגם ממש שנאתי אותה).

3. בעלי עובד כשכיר וגם כעצמאי בתחומים שונים שממש אוהב. בנוסף ללימודים שכל הזמן מתקדם בהם. בדיוק מסיים תואר שני ומברר על דוקטורט.

מעולם לא ראיתי בנאדם שכלכך מרוצה מהעשייה שלו. יצאתי שחצנית. מה לעשות? אני ממש גאה בו על הדרך.  

4. להמשיך לחפש, לא להתייאש. לדעתי אני שוברת שיאים בכמות ראיונות שהלכתי ונכשלתי בהם. מיליונים! זה קשה מתיש ומתוסכל.  כל הזמן המשכתי לנסות והתפקיד הזה שאני נמצאת בו הגיע אליי בדרך אחרת (לרוב שולחים קו''ח ומקווים לתגובה., בתפקיד הזה הגיעו אליי להציע את התפקיד למרות שלא הייתי מדמיינת להגיש מועמדות אליה. כך בורא עולם גלגל את הדברים, תודה לה')

גרה במקום תעסוקתי קשה ולא מתגמל

מחפשת את עצמי שנים

תסכול כללי

עבדתי בכל מיני

כרגע עובדת אבל לא טוב לי

יודעת כיוונים בכללי ולא מוצאת מרחב שאוסף אליו את מה שמחפשת

ובאמת מרגישה מאוד אבודה

אני לא צעירה ובשלב בחיים שכאילו כבר מזמן היה אמור לקרות

עבדתי .אבל לא זכיתי לראות הצלחה

ואין מתסכל מזה להתאמץ לא להאמין לכשלון כאומר עלי משהו

לא תמיד נכשלתי

היה גם טוב

אבל לא מוצאת שום אפיק שבו אני מביאה את עצמי 

1. לרוב כן

2. האמת שלא לגמרי. ולכן יש לי תפקידים אחרים בנוסף לעבודה שמהם אני מרגישה סיפוק

3. מאוד!!!

4. באמת מאוד קשה להתפתח תעסוקתית בשנות הילודה

2. סהכ כן. אם כי הייתי רוצה ללמוד יותר ולהתפתח יותר בתחום.

3. הוא אומר שכן. אני בשושו מאמינה שהוא יכול להתפתח בכיוונים אחרים הרבה יותר ושהוא נשאר בה כי זה המקום הבטוח שלו.

4. אולי לא בחרתי את המקצוע הנכון בתור אמא. אבל זה ככ מחיה. מקווה ששווה את התקופות הקשות.

2. כן. יש לי סיפוק בגדול

3, היה מוכן לשבת בבית... אבל אין ברירה. גם לו טוב שם.

4. בכל גיל אפשר עוד להתפתח וללמוד ולשנות תעסוקה. הגיל לא משפיע... ברוב התחומים.

1. מרוצה מסביבת העבודה. אוהבת ומחוברת? לא.

2. ממצה צד מסויים של הכישורים שלא קיבל מענה וביטוי הרבה שנים. רואה את העבודה הזאת כתשתית להמשך התפתחות ודיוק התחום שלי.

3. בעלי אוהב ומרוצה. וממש מרגישים את זה במוטיבציה שלו להשקיע בעבודה.

4. אני נמצאת בתחום מסויים אבל ממלאת תפקיד לא שגרתי בתוכו. מקווה להמשיך ולהתפתח בשנים שאחרי ההורות האינטנסיבית. בינתיים מספיק לי מה שיש ומסתדרת עם זה.

1. אוהבת מאוד את העבודה שלי, כל מי שמכיר אותי יודע שהיא חלק משמעותי מהזהות שלי

2. לגמרי ממצה, חושבת שתורמת לעולם

3. לרוב אוהב, יש אתגרים אבל זו מבחינתו השליחות שלו בעולם

4. בעיני תחושת משמעות ושליחות הן חשובות לפחות כמו התגמול המקצועי, וכך אני מחנכת את ילדיי

באלעד יש חנויות ברחוב יהודה הנשיא והסביבה

יש בעיר רחובות - בשדרות הרצל גם חנויות

בירושלים- כל רחוב יפו+ קינג ג'ורג'

אבל מרגישה שאמא של חתן צריכה משהו קצת יותר מיוחד...

הייתי לאחרונה בשדרה בפ''ת ובירושלים, לעצמי קניתי בקמליון והודולה אבל מתלבטת אם זה מספיק לאמא של חתן.

בכללי מעדיפה לקחת אותה לחנויות ספציפיות ופחות להתחיל להסתובב.

תודה!

מה הסגנון שלה בכללי? דתי לאומי זה מאוד רחב..

היא סגנון חרדלי-מתנחלי(בדים רכים נשפכים/שקט/בדע כותנה ופשתן/רקמות וכו)

או יותר סגנון עירוניסטי-קלאסי-משרדי למשל חליפות, נצנצים נפוח וכזה...

מה היא יותר מתחברת- בחתונות כאמא של חתן, לא ביומיום..

יש גם את החנויות של אורית וזהבה, שתבדוק באתר אם היא מתחברת לסגנון.

בפ"ת יש חנויות של שמלות ערב בעיר.

מזל טוב!

אצל הלל (חנות בקינג ג'ורג' בירושלים.

בעיר טווח המחירים שפוי עד 500 שח .

שמלות בכל מיני סגנונות.

יש סניף בגבעת שאול :הלל עיצובים.

יש בקניון רמות בירושלים , ובעוד סניפים. ברגע הראשון הכל נראה סגנון חרדי, נפוח ונוצץ😀 אבל יש שם כמה מציאות, של שמלות עדינות וחלקות . וחגיגיות. והעיקר-צנוע , סגור ,שרוול..אורך...וגזרה טובה!

מזל טוב

מחפשת יותר משהו לבית נראה לי

כי זה בעצם תודה לכל המשפחה לא רק לה

יש להם כבר...

והיקרים זה כבר הרבה מעבר לתקציב שלנו...

אזור 300 ש"ח

חוץ מגלידה ופופקורן

מה זה מכונת גלידה?

אולי לא כלי אלא תמונה או פריט עיצובי לבית?

של המשפחה וכו'

זה צריך אינטרנט?

כי אפילו מחשב אין להם

גם אצלי אתמול הילדה צרחה ולא הצלחתי להרגיע

בשלב מסוים לא יכולתי יותר, נתתי לה לבכות במיטה ורק ישבתי לידה. זה הסדר ולגיטימי הכי בעולם לבקש עזרה מהשותף

בעלך לט בסדר שלא עוזר לך, מה זה קומי בבקשה?

קודם כל אני שולחת לך חיבוק גדול.

חוסר שינה מתמשך יכול להוציא כל אחד מדעתו.

את אמא טובה מאוד, עובדה היא שאת רוצה שיהיה טוב לתינוק שלך ולכן את גם משקיעה המון שעות ובהרגעה של התינוק וגם מעירה את בעלך כשאת מרגישה שדי.

במקום להתייחס לתינוק בצורה לא טובה.

עכשיו יכול להיות שבעלך הוא מסוג האנשים שנהיים עצבניים כשמעירים אותם באמצע השינה, בייחוד אם זה משינה עמוקה כמו שאת מתארת.

במצב כזה, אני חושבת שכדאי שתדברו על הקושי שלך בטיפול בתינוק ועל חוסר השינה המתמשך ועל זה שאת רוצה שהוא יתחלק איתך באחריות - בשעה רגועה יותר, באמצע היום.

עדיף אם אפשר אחרי שאת כן הצלחת לישון.

אבל אם הוא מגיב אלייך ככה בגסות באופן קבוע, זה לא תקין בכלל. וכמובן צריך לדבר על זה גם, אבל אולי עדיף עם איש מקצוע.

אם זה הכיוון, צריך לחשוב איך להגיד לו שאת רוצה ללכת לייעוץ זוגי באופן שישתף פעולה.

הרבה גברים לא בעניין של טיפול באופן כללי, ובפרט אם הוא בטוח שאת "לא כשירה" והוא בסדר גמור - שזו אמירה קשה מאוד שמצביעה על קושי שלו באמפתיה - שוב, בהנחה שזו לא אמירה חד פעמית.

אם זו אמירה חד פעמית והוא בדרך כלל כן קשוב ואמפתי או לכל הפחות לא מדבר ככה, אני מניחה שזו מעידה של אדם עייף.

כמעט כל אמא תגיד לך היו לה זמנים כאלה של חוסר שינה מתמשך שאני מרגישה שאני בקצה וכבר לא יכולה יותר.

רק קחו ממני את התינוק כי את תכך יוצאת מדעתי מחוסר שינה או מהצרחות.

האם זה הופך את כולנו ללא כשירות?

ממש לא, זה הופך אותנו לאנושיות.

הנה, בעלך החזיק מעמד כמה דקות ונשבר.

את איתו כמה שעות ועוד אחרי לידה ועוד אחרי כמה לילות בלי שינה.

רק על זה מגיע לך כל הכבוד ענק.

והתינוק יגדל ויהיו לכם עוד רגעים מהממים יחד, וכנראה שגם יהיו רגעי שבירה כי ככה זה אנחנו בני אדם.

וילד שבוכה שרוצה משהו אסור או מתחצף או משתולל גם יכול להוציא מהדעת.

אנחנו רוצות הכי טוב בשביל הילדים שלנו, וגם לנו יש מגבלות.

אז לפעמים הדבר הנכון, כמו שרצית לעשות כאן, הוא לפנות לבן הזוג לצורך פסק זמן.

כל הדבר הזה של הורות חדש לשניכם (ממה שאני מבינה שזה ילד ראשון) וזה משבר טבעי לזוגיות.

אבל יש מה לעשות.

זה משפט ממש לא יפה שנובע מחוסר הבנה של מה זה טיפול בתינוק.

עפ כל הכבוד הוא לא הצליח להחזיק איתו מעמד ליותר מ2 דקות, נכון? אז אולי הוא בעצמו לא כשיר?

צרחות בלתי נגמרות וחוסר שינה זה שני דברים שיכולים להוציא מהדעת גם בנפרד ובטח ביחד.

המלצה שלי כשהוא חוזר מהעבודה שיהיה עם הילד שעה ואץ תכנסי לישון תאגרי כוחות ללילה

כל כך כאב לי לשמוע את המשפט הזה.

ולפותחת, הייתי מדברת עם הבעל ומסבירה לו שעם כל הכבוד שינה זה צורך בסיסי ושבכבוד יכנס מתחת לאלונקה ויתן יד וככה תוכלי גם את לישון קצת. עם הזמן הוא ילמד להתעורר כמו שצריך וגם ילמד להעריך. ברגע שהוא יחווה את זה בעצמו הוא יוריד בפנייך את הכובע. ובאמת מגיע לך את עושה המון!!

אני לא יודעת אם כבר חזרת מהחופשת לידה לעבודה, אבל ממליצה לך בתקופות כאלה להשאיר הכל איך שהוא וללכת לישון ב-8:00 עם הילדים. לא להתפתות לסדר או להימרח עם הטלפון, ברגע שהגדולים נרדמים את נכנסת למיטה, ככה כשהתינוק מתחיל לצרוח ב-11 לפחות את אחרי כמה שעות שינה.

ואני זוכרת משרשור קודם שלך שבעלך התעצבן שאת נרדמת לו, אז בבקשה תמצאי זמן אחר שאת יכולה לדבר איתו, אולי בעבודה בטלפון, ובערבים לכי לישון מוקדם שיהיה לך כח. את לא יכולה לאחוז את החבל משני קצותיו 

אני חושבת שכל אמא מצאה את עצמה מתישהו על הקצה ברמה שאת עוד שניה מאבדת את זה.

זאת חוויה מאוד קשה פיזית ונפשית, אל תלקי את עצמך. גם לקחו ממך את הדבר הכי בסיסי של בנאדם- השינה. זה יותר גרוע מלא לאכול.

אני אמא 11 שנה וזה בוודאות אחת החוויות הכי קשוחות באמהות , הלילות האלה. 

אז דבר ראשון , את לא חייבת לדעת להרגיע תינוק. מותר לו לבכות. אם את כבר לא עומדת בזה פשוט תניחי אותו בעריסה ותנוחי. תשתדלי לנוח ביום. לא צריך לרדוף אחרי טייטל של אמא טובה. לא חייבים ליהנות מחופשת לידה , לא צריך ספורט טיפולי בלי סיבה מיוחדת. גידול ילדים הוא קשה וסוחט.

לגבי בעל , בעיניי בכלל תפסיקי לרקוד סביבו. הוא צריך לעזור גם אם את לא קורסת . הוא צריך לספוג לפעמים כי הוא גבר ואת אחרי לידה.

נשמה, שהןא יעמוד קצת בנעלייך.

את ממש עדינה איתו ומחמירה עם עצמך.

לאשפז אותך??

תאמיני לי שאם היו מאשפזים אותך והוא היה נשאר להתמודד לבד בעצמו, הוא היה סותם בולם ורק מעריך ומשתחווה.

נשמה.

את צריכה הרבה יותר עזרה. בטח בלילות.

אני הייתי מתחרפנת. משתגעת במצב כזה.

אז למה את חושבת שאת צריכה להיות על אנושית?

תנכיחי את הצרכים שלך ותעמדי על הכבוד שלך.

את שווה המון

את הבית של הבית

ואם הןא מזלזל- זה רק כי לא היה בנעלייך לרגע אחד

לפעמים זה עובר לנו את הגבול במח.

ויש לך את הגבול לעצור כשצריך וזה מה שצריך להיות ומה שנותן לנו בסופו של דבר להנתהל בשפיות ולא לעשות את המחשבות האלה שעולות.

ולי צרם התגובה של בעלך.

הוא רואה שאת ככה על סף איבוד, גמורה לגמרי וטכנית לא מסוגלת,

הוא אמור לגבות אותך. זה ילד שלו כמו שזה שלך. והוא אמור להיות כל כולו במשימה של לגבות אותך כשאת נגמרת. זה המינימום.

לא מדברת על זה שבעיני מראש שיהיה חלוקה בין בני הזוג וככה לא תיגמרי. כל שעה מחליפים. לשעה. לא לעשר דקות.

אבל גם אם זה לא מתאים לכם, לפחות שיהיה בעמדת גיבוי אמיתיץ. ולא בעמדת האשמה שזה לא בסדר שהגעת לכזה מצב

אם היית קם ובאמת לוקח אותו ממני לפני שנגמרתי ככה, לא הייתי נגמרת ככה.

מציעה לך איכשהו לדבר איתו על זה ברוגע.

לא חכמה לתת לך להיות עם הילד כל כך הרבה שעות ואז להגיד שאת לא כשירה. באמת אחרי כל כך הרבה שעות את לא כשירה. ולא רוצה להיות כשירה.

פשוט לא אמורה להיות כל כך הרבה שעות על הרגליים.

מחילה שיצא לי קצת חמור. אבל מרגיש לי שזה לא בסדר שתצאי גם עם מצפון ❤️❤️

מבטיחה לך שאת כשירה לגמרי ואת ראויה להיות אמא ואת אמא מהממת

מצבים של חוסר שינה קיצוני ובכיות של ילדים לגמרי יכולים להוציא מהדעת.

גם לי היו מקרים שפשוט צרחתי על הילד שלי כי לא נתן לנו לישון מלא מלא זמן.

ברור שזה לא צריך להיות וברור שאמא לא צריכה לצעוק על ילד או לנדנד אותו חזק.

אבל תהיי סלחנית לעצמך את באמת הגעת לקצה.

והדרך הכי טובה להתמודד עם זה זה לנוסת לא להגיע למקרי קצה ובאמת להתחלף עם בעלך.

דברו על זה בזמן רגוע, אם את הרבה זמן עם התינוק והוא לא נרגע אז תתחלפו.

לא בהכרח שהוא צריך דווקא אותך.

וגיל 4 חוד' זה גיל מאוד מאוד קשההההה.

להניח את התינוק ל20 דקות לבכות ולעצום עיניים ל20 דקות כשמרגישים שכבר לא יכולים יותר
 

וגם אל תעמדי איתו שעות הוא יצטרך ללמוד להרגע כשאת יושבת

תקראי רגע את הסיפור מהצד,

אמא שקשה לה מאד שהתינוק שלה בוכה בלי סוף באמצע הלילה מבקשת עזרה מבעלה, אב התינוק, ובמקום לקבל עזרה מיידית כי את כבר שעתיים (!!!!) איתו, את מקבלת 1. תלונה שהערת אותו 2. ביקורת על חוסר כשירות (מופרך) 3. זלזול ודיבור בוטה ולא מכבד 4. שתי דקות של עזרה וחזרה לישון.

אני לא אומר שבעלך לא טוב, אלא שהוא זה שלא בסדר בסיפור ומשום מה הדינמיקה פה הופכת את כל הבעייתיות עלייך.

את נהדרת שהערת אותו, ברור שתירצי להיעזר בו, אין שום סיבה להגיע לרגע אחרי האחרון מבחינת הכוחות, הוא אבא של התינוק, הוא ישן והוא יכול להחליף אותך.

לי נראה שאת מאשימה את עצמך, ושהוא התרגל לזה שהאחריות עלייך והאשמה עלייך והוא ישן. או אולי להיפך, את בלעת את זה שהוא נח וישן ועוד מבקר אותך והתרגלת לזה שאת לא בסדר אם קשה לך.

למה לחכות למצב קצה כדי להעיר ואז הכל מתפרץ

תדברו בנחת בזמן רגיל

תסבירי לי לא כביקורת

שכשיש אתגר של חוסר שינה של התינוק את זקוקה לשותפות לשו גם

גם אני מתשדלת לכבד את בעלי שעובד ימים ארוכים ולקחת על עצמי מה שאני יכולה בחופשת לידה

אבל לא נכון להגיע לקצוות

להסביר לו שבלילות יותר מאתגרים את זקוקה לשותפות

לא בהתנצלות והצטדקות כמו שתיארת

את לא צריכה לומר רק לעשר דקות וזהו

מה פתאם מגיע גם לך לישון

היית איתו שעב-שעתיים ולא הצלחת ליושן

תעירי את בעלך ובצורה נעימה תבקשי ממנו- אני אשמח ממש שתשמור עליו לשעה -שעתיים.. כדי שאוכל לישון משהו.

אם צריך תשטפי מראש בקבוק או תשאבי חלב או תכיני מנות מוכנות של תמ''ל

כשמדברים בכבוד מתוך מהות וישתוף ולא כהאשמה אפשר להגיע להסכמה והבנה

הוא יכל לתשף שקשה לו מאוד לא לישון

את תסבירי ותשדרי שאת מבינה אבל יש גם לילות מאתגרים וקשה וגם לא נכון שאתמודד איתם לבד ואגיע לתשישות קיצונית

זה לא טוב פייזת וגם נפשית

ואפשר שבתקופה כזאת הוא ישתדל ליושן מוקדם יותר ככה שישארו לו מספיק שעות שינה או פתרון אחר..

קיצר הרעיון זה לדבר

בזמן נח

ובלי האשמות

ולא בזמני קצה

יש פה איזושהי טעות בהנחת היסוד של בעלך.

הוא לא "עוזר לך". הוא שותף מלא שלך.

איך מתבטאת השותפות הזו? אתם צריכים למצוא דרך שתהיה מוסכמת *על שניכם*.

בשרשורים קודמים שלך נראה שאת סופר וומן כזו, עושה מלא, הבית עליך ואת מתקתקת ברמות.

יכול להיות שהוא התרגל טוב מדי.

אבל-

מצב בו את עושה המון והרוב עליך יכול להיות רק כאשר זה טוב גם לך ומתאפשר מבחינתך.

ברגע (!) שהסידור הזה לא נוח לך, מביא אותך לקצה, מעמיס עליך מדי וכדומה- מאזן הכוחות צריך להשתנות.

בעיני, בעייתי מאוד שהוא לא חושב שהתינוק וכל מה שבא בעקבותיו קשור גם אליו (ממה שתיארת יש שם אפס לקיחת אחריות הורית) אבל הרבה יותר חמור מה שאמר לך עליך והלגיטמציה בכלל לחשוב ככה (וזו כבר בעיה מהצד הזוגי והאנושי).

כתבו לך לדבר איתו ולשקף לו בזמן רגוע.

(כמובן את צריכה להגיע לשיחה כזו מעמדה שברור לך שהוא צריך לקחת חלק. מעמדת נפשית של בטחון בעצמך וכו'.. לא ממקום מתנצל ומתחנן לעזרה. לשקף גם את אפס הלגיטימציה לומר לך דברים כמו שאמר הלילה. לשקף גם שאם הוא היה לוקח חלק ושותף לא היית מגיעה לקריסה)

אני אוסיף שלא בטוח שהשיחה תספיק ואולי צריך איזשהו תהליך קצת יותר עמוק הנוגע לשותפות, לקיחת אחריות הורית וזוגית ויחס כלפיך.

הרבה פעמים מה שומעים מאיש מקצוע (מטפל זוגי) יותר מתקבל מאשר מה שהאישה אומרת או מבקשת. (זה הופך מ"אי הסכמה בינינו" ו-"כמו שאת חושבת שאת צודקת ככה אני חושב שאני צודק", להנחיה והתוויית דרך של אדם ניטרלי, מקצועי בתחומו).

חיבוק.

לילות בלתי נגמרים זה קשוח ממש

את טובה ואמא טובה

ואל תתני לאף אחד (גם לא לך) להביא אותך לחשוב עליך אחרת..

גם ישן בלילה ולא מושיט יד

גם אומר שצריך לאשפז אותך

זה קווים אדומים שנחצו

את לא צריכה להסכים לזה

אם יש משהו שווה בשבילו לכעוס/ לריב/ לשבור את הכלים

זה גבולות ברורים של קווים אדומים

זה לא רק התינוק הביא אותך לקצה

זה בעיקר זוגיות ושותפות שלא רק לא עוזרת לסיטואציה אלא גם מקשה ופוגעת בך

מסכימה, זה כבר משהו באווירה שחוזר על עצמו ולכן לדעתי מצריך טיפול והתייחסות באופן דחוף לפני שתקרסי או שייגרמו נזקים שתאכלו שנים אח"כ.

ממליצה לך ממש לפנות לטיפול אישי, לחזק את עצמך והביטחון שלך.🩷

כואב לקרוא את זה

אני מאמינה שהוא דיבר ככה רק כי הוא היה חצי ישן

כי זה ממש ממש לא לגיטימי

ואת אכן לא כשירה לגדל לבד בשביל זה יש אותו

הוא אבא של הילד

אף בנאדם לא כשיר להיות ער שעות ארוכות עם צרחות באוזנייים

זה מחרפן את השפויים ביותר

כדאי לך לדבר איתו כששניכם ערים ורגועים

ולהסביר לו שאת צריכה לישון גם 

את מהממת ואת אמא טובה תזכרי את זה.

וגם תזכרי שאת רק בן אדם בסוף, ורצף של חוסר שעות שינה וגידול תינוק זה ממש לא קל!

תנסו להחליט על תורנות, אי אפשר שהכל יפול עלייך.

לדוגמא, כשהוא חוזר מהעבודה, תגידי לו שאת רוצה לשים את הראש לשעה ואז תמשיכי.זה נותן הרבה כוח גם שינה קלה....ומנוחה במיטה.

ובאמת זה קורה לכולן שמגיעים לזמן שכבר הגוף עייף כל כך ואין כח כבר,זה ממש לגיטימי.

והוא צריך לעזור לך, אתם זוג וזאת הורות משותפת.

תהי חזקה ותנסי כמה שיותר לנוח כשהבייבי ישן.

אולי עזרה בתשלום לשעתיים שלוש שתוכלי קצת לנוח.

צריך לתקשר את הדברים לבעלך שיבין ,ומשפטים כאלה על אשפוז זה נוראי בעיניי זה קו אדום.

חיבוק.

ועושה איתם סיכום מראש שיום או יומיים בשבוע יוכלו להישאר ולבלות אתך, ובשאר הימים הם בקייטנה שתוכלי ללכת לסידורים וכו'.

אני חושבת שממש חשוב הזמן לעצמך לפני הלידה, אני אישית לא הייתי מוותרת על זה.

במיוחד אם יש לך החזר

ושולחת רק כשמתאים לי.

העלות בלי צהרון ממש נמוכה.. 100 שקל לילד בערך

הייתי רושמת ושולחת חלקית

עד סוף יולי, בלי צהרון.

בשנים קודמות, כשהקייטנות היו עד 21/7, זה היה 300.

כנראה זה תלוי מקום.

בדרך כלל זה לפי דירוג של העיר/ המועצה.

אבל זה בערך גם המחיר לצהרון אצלנו.

והקייטנה עצמה, לגנים לפחות עלתה 600 ומשהו..

נראה לי שזה לפי אשכול חברתי של המקום או משהו כזה

ובראש או מולם(תלוי בילדים) להניח את האופציה של פעם פעמיים בשבוע להשאיר בבית

יהיה להם גם את כל אוגוסט בבית אל תדאגי....

ואני לא חושבת שאםשר להקיש משנה שעברה כי שנה שעברה לא היית בסוף הריון. זה מאוד שונה.

אבל צודקת, עם ההיריון זה באמת יכול להיות יותר קשה, למרות שברוך ה' אני מרגישה טוב.

לי נשמע שאת רוצה להיות איתם בבית אבל יש לך חששות (מוצדקים...) אז מחפשת סיבות למה לשלוח.

קודם כל רוצה לומר שזה מרגש לקרוא את זה.

כתבת שאת אמורה ללדת באוגוסט והייתי בטוחה שנמשך המשפט יהיה שאת רוצה זמן לעצמך לפני הלידה.

הופתעתי לראות שכתבת שאת רוצה זמן משמעותי עם הילדים לפני הלידה.

וואו זה מרגש בעיניי!

ברמה הפרקטית

היה פה רעיון לרשום לקייטנות יום בשבוע לא לשלוח אותם ולהיות איתם בבית. או יומיים. לפי מה שמרגיש לך. קחי בחשבון ששישי הם בבית בכל מקרה.

או על אותו רעיון- שיהיו איתך בבית ותדברי מראש עם נערה שתבוא בוקר בשבוע להוציא אותם או לעשות להם איזו פעילות שתשחרר אותך לצאת או לעשות דברים אחרים בבית. מראש... עדיף קבוע אם תצליחי למצוא, שלא תצטרכי לטרוח על זה כל פעם מחדש ואז תוותרי על זה (מכירה את זה...)

על העלות או רובה תקבלו החזר אז באמת פחות מטריד.

שיהיה בידיים מלאות בעז"ה!

כזו שתוכל להתחייב לך.

רצון להיות עם הילדים ולא רק לשלוח למסגרות.
נשמעת אמא מהממת!
כמובן תחליטי לפי מה שנכון וטוב לך.
לפני לידה, אני הייתי רושמת. 

אבל אצלי נכנס מאוד גם השיקול החברתי. לגדולה שלי קשה לשמור על שגרה חברתית בלי מסגרת. היא יכולה לעבור ימים שלמים בכיף בבית, אבל אז כשצריך שוב להגיע לגן או להזמין חברה, ממש קשה לה.

כנראה שמה שאעשה בסוף זה לרשום לקייטנה בלי צהרון, כמו שהציעו פה. אולי חלק מהימים לא נשלח.

בשאגת ארי היה לנו ממש טוב בבית אבל היה לילדים קשה לחזור למסגרות אחרי. הם גם לא רצו ללכת לקייטנות והיה להם קצת קשה עם זה שבשעות הגן אין חברים זמינים.

בחום של יולי +סוף הריון, נראה לי שזה יכול להיות שיקול מכריע.

גם הריון גם אוגוסט גם מילואים ואת מתלבטת?

מה שיכול לעזור מבורך!

אני משווקת לילדים שלי את הקייטנה של בביהס כמשהו כיף והם מחכים לזה!

אני לא רושמת לצהרון כי אני מורה ולא רואה צורך, אבל הכמה שעות האלה בבוקר זו ברכה גדולה, ואחרי זה יש לך עוד מלא חופש להיות איתם!

ככה אחהצ תוכלי להיות יותר פנויה אחרי שנטענת בבוקר.

אגב, אם יש לך החזר מילואים שווה לבדוק אופציות של קייטנות יותר שוות.. 

הילדים שלי מאוד אוהבים סדר ובקייטנה יש נטייה ליותר בלגן, צוות פחות קבוע, לא מתחיל בזמן, אין סדר יום מובנה וזה מציק להם.

ואין אצלינו קייטנות אחרות.

כבר אטרקציה.

ויש יצירות, ומסיימים יוקדם. אצלם זה כבר כיף!

ואצלי האמת להשאר בבית לא היה אופציה, עד שמגיעים לכיתה ד.

חודשיים בבית זה המון לילדים קטנים, חייבים מסגרת חלקית. 

בפועל בסוף זה סבבה וכן נחמד להם

אבל לפני הן אוהבות להתלונן על זה כי נראה להן יותר מגניב חופש

וכי לגדולים יש חופש

אני לא מעלה בדעתי להשאיר

זה 3 שבועות

ואחריהם עוד חופש ארוךךך

וישעמם להם

וגם לי זה ישגע אותי ..הבקרים השקטים בבית זה החיות שלי והכח שלי לכל החיים העמוסים האלה

ובדיוק אז יוצאת לחופש אז ממש זקוקה לבקרים בבית

נכון הגדולה שלי כן נמצאת ויש תינוקת... אבל זה לא אותו הדבר כמו כולם 

מוסיפה שיקול שלא ראיתי שכתבו-

משערת שרוב החברים שלהם ירשמו. ואז את נשארת איתם בבית בלי אופציות לחברים, זה שונה ממה שהיה במלחמה (אצלנו לפחות).

וגם- אם המטרה היא זמן משמעותי, אולי אפשר להחליט כל יום להשאיר רק ילד אחד (או לשלוח אותו מאוחר יותר מאת אחיו), ולתת לו זמן אחד על אחד עם אמא, מה שיותר קשה להשיג כשכולם יחד.

בלי קשר לכללית

אז בטח גיל ארבע זה מסובך יותר,  פשוט לפעמים זה מסתדר מעצמו

אבל אם החברים לא מבינים אותה - אולי זה לא רק שורקות?

בעיקרון שיבוש באותיות שורקות לא מפריע להבנת המילים.

אבל אין לה בכלל את האות ש.

לרוב זה מובן, בבית אנחנו מבינים אותה.

אבל הגננת אמרה שבגן לפעמים לא מבינים והיא מתעצבנת מזה

יש מילים שזה ממש משנה את המשמעות

לא לטיפול.
ואם במקרה של ביתך כדאי לחכות- תחכי
אם היא ממליצה טיפול בהקדם- תלחצי על הקופה (או ללכת לפרטית שעובדת עם כללית, זה נהדר והתוים זמינים יותר והקופה מממנת את רוב העלות. מקווה שאני לא מטעה, ככה זה במכבי.)
 

הממשלה רצתה, שר האוצר הוביל, אך נחלו כישלון לגייס את הרוב מבין חברי הכנסת שיעבירו את החוק.

חברי הכנסת נבחרים בפריימריז במפלגות - הם פועלים מאינטרסים אישיים, לקבל תמיכה ממרכז המפלגה כדי להיבחר מחדש ולא מעניין אותם לשרת את טובת העם והמדינה והכלכלה. 

מכוער ביותר.

חשוב להגיד שמי שחתם על הצו להרחבת הפטור ממע"מ הוא השר סמוטריץ ומי שביטלו אותו הם חברי כנסת רבים מאוד מהליכוד.

פשוט ניתוק עצום מצורכי העם וממה שהליכוד ייצגו, או ניסו לייצג, לאורך השנים. 

לפחות זה מה שנטען, שבעלי עסקים קטנים פה בארץ מפסידים מאוד מהקניות הקטנות בחו"ל, ולכן לא כדאי להרחיב את התופעה.

למשל חנות צעצועים מקומית, חנות בגדים מקומית וכו'

שהממשלה תעזור לעסקים הקטנים - הפחתה בארנונה ומסים לדוגמא או תמיכות.

אני לא אומרת שחייבים אבל הכי קל זה לגלגל את האשמה על הצרכנים בלי לבדוק רגע למה הם קונים בחול ואיך אפשר לעזור לעסקים פה להוריד מחירים

לפני הפטור בכו שיקר פה ויש מסים על כל דבר, אחרי הפטור בוכים שהעסקים הקטנים ייפגעו.

בדיוק כמו בייבוא מוצרי חלב וכו'.

תמיד יהיו מרוויחים ומפסידים.

באופן אישי, יש הרבה חנויות שחסרות לי ליד הבית ואין לי זמן ועצבים לנסוע לעיר הסמוכה כדי לקנות, אז אני אזמין באינטרנט.

אבל אם היתה לי חנות קרובה, גם אם היא היתה יקרה יותר, הגיוני שהרבה פעמים הייתי קונה בה ולא מחכה להזמנה מחו"ל. 

רק כי אין תחרות.

שורה תחתונה הפתרון צריך לבוא מהממשלה

בצעצועים ובגדים למשל.

(תחשבי על הסטוק או על ביגוד, יש המון חנויות בגדים, כלבו, צעצועים וכו' במחירים סבבה, האיכות לא תמיד טובה וסו המשמעות של התחרות)

חוסר בתחרות יש באוכל, קוסמטיקה, מוצרי חשמל וכו' שיש ממש מעט יבואנים ובעיקר רשתות.

סופית: בוטל הפטור המורחב ממע"מ

מקווה מאוד שיהיה לך בסדר..

מעמ.

עד 75 דולר פטור.

שצריכה לשלם מס

וכשהזמנתי עוד לא ידעתי בכלל שהורידו

א זלא היה לי איך לנחש

אוףףףף לא היתי מזמינה ..או מורידה צהשו

אוףףף

הז רק 42 שח אבל מעצבןן