אנחנו גרים בשכונה דתית והמנטליות פה להזמין ולהיות מוזמן, אימהות שמתחברות בגינה, ילדים שמסתובבים ועולים במעלית לבד בגיל גן והולכים אחד לשני ואני ממש לא מתחברת לזה.
אני רואה קליקות בספסלים, אמהות שמדברות יחד סביב הילדים בגן, ואני מרגישה שוואלה אין לי על מה לדבר איתן בכלל זה תמיד נתקע ונורא ענייני אצלי דבור כללי כמו "מה שלומך? איזה נחמד החוג לילדים-איזה יופי" וזהו. אני לא מאמא כזו, לא סוגדת לילדים וסביבם כל היום כמו אחרות, אני לא ביקורתית או עושה דרמות ומרכלת על הגננת ואני מחפשת אשה שלפני שהיא אמא תדבר איתי על ספר שקראה או מחזה שצפתה בו אבל נראה שאין כאלו והדיבור על הגן או הגננת לא מעניין אותי ואפילו משעמם.
בשבת אין לי כוח להזמין אחרים וגם להיות מוזמנת לא מקבלת כמעט הזמנות, בעבר הזמינו ולא הזמנו בחזרה או לא רצינו לבוא לארוחה ואיכזבנו והיינו כבדים, מרגישה שזקוקה למנוחה או אוהבת להתחבר לגרעין שלנו המשפחתי עד שיש זמן להיפגש ולדבר באמת-אז עוד להזמין אנשים נוספים? לארח ילדים אחרים זה נחמד פעם ב ובשבילי זה עבודה....וכשאני רואה ילדים ששורצים אחד אצל השני והם קשורים אני מקנאה שהילדים שלי עדינים כמוני ואין להם חבר או הורים של חבר שכל הזמן מארחים אותם או מכירים אותם. ועוד דבר מעצבן יש איזה מישהי מהשכונה שילדה (היא עצמה דיי עסוקה בעצמה כל הזמן, זה הטיפוס ולא יוצרת קשר כמה שדווקא במקרה שלה השקעתי, והזמנתי ועזרתי ונתתי אבל-תמיד היא מזמינה אחרים ולא אותי (נניח לא מזמינה אותנו אף פעם אבל כשיש זוג חברים משותף מחוץ לשכונה הוא תמיד הולך אליהם) אז דיי ויתרתי על הקשר ודווקא היא מוזמנת לעוד חברה שלי כי היא רוצה לעזור לה ולתמוך בה. ובכללי כשכן פיתחתי חברות ממזמן אז שתי החברות התחברו דרכי.
אני פשוט לא מבינה את זה ולמה לא הולך לי. יש ל מלא חברות ממלא מעגלים אחרים מחוץ לשכונה ואני נפגשת איתן לקפה ולעוד בילויים. בשכונה זה מרגיש אבוד.
ירדתי היום עם הילדים לגן ואני ממש רק סביב הילדים כי אין לי עם מי לשבת ולדבר. רואה שכנה סטייליסטית שיש לה חברות, ישר שתיים מתיישבות לידה והלב נחמץ- איך יש לה כוח ומעניין לה וחברות ושכנה קבועה שהן מכירות ונפגשות מלא ואיזה כיף לרדת ככה לגינה ולהרגיש כמו אירוע חברתי וקבוצת שוות שאפשר לדבר איתן ומבחינתי הגינה היא ממש סבל עדות לזה שאני פה כבר 6 שנים ולא מרגישה שייכת לכלום.אין לי בעיה שאני שונה וקצת "סנובית" ואחרת-זה דיי בהגדרה שלי, אבל להרגיש תלושה כ"כ זה מבאס, כולם נראים לי חד-גוניים ואותו דבר שם.
מצטרפת לשאלה על ילדון בן שנתיים+
