או לחפש מישהו באותה רמה (אולי לעלות בגיל).

או לחפש מישהו שמבחינתו השפעה זה גם לתת לבחורה את ההרגשה הנוחה להיות מי שהיא ולא לצמצם את עצמה.

אבל קודם כל כדאי לברר עם עצמך לאיזה סוג או סוגי הובלה את מתחברת, ואז בבירורים לבדוק אם זה סוג ההובלה שהבחור גם מתחבר אליו.

כי סופו של דבר בזכות הסיפור שלי זה מתבטא בכל התחומים, שזה באמת יכול להיות מבהיל.. כי אני גם מאוד עצמאית.

אבל שזאת נקודה שחוזרת הרבה, שהבחור מרגיש שאני יותר ממנו (לא משנה הגיל) וגם בעשייה.

בסוף יש לי את ההשפעה שלי, בתחומים שאני שייכת אליהם ונראה לי שהאיש יכול להביא את עצמו לידי ביטוי ולהשפיע.

וכן להוביל, אבל הנקודה הזאת לא הכי ברורה לי- איך זה בא לידי ביטוי?

ועקרונית אני לא חושב שההגדרה היא הובלה אלא נתינה. 

אבל אני מסכים שבד"כ בנים מחפשים הובלה אקטיבית (למרות שנתינה פסיבית יכולה להיות לא פחות חזקה. כגון לדעת להקשיב באמת ולתת מקום).

טוב הפעם זאת באמת דעה חתולית זמנית.

אני חושב שכל הסיפור הזה של גברים "משפיעים" ו"מובילים" מעניין אך ורק את מי שזה מעניין אותו.

ולדעתי האישית זה זיבול מוח עצום שמעולם לא הבנתי אותו.

בכל פעם שיש דיון סביב "קבלה/נתינה" כו' אני מתקשה להבין איך זה בא לידי ביטוי בפועל ואיך הביטויים האלה אמור לעזור למערכת היחסים להיות טובה יותר.

כאילו לא יודע, אם אני נפגש עם בחורה, אף־פעם לא עובר לי החשבון בראש האם אני "מוביל" אותה או "נותן" לה או "מקבל" ממנה. לא יודע אני לא טיפוס לא נותן ולא מקבל לא מוביל ולא מובל אני פשוט מגיע עם עצמי לפגישה. ואני בעד שהבחורה תגיע עצמה. ואם כיף לנו ומגניב לנו אז מצוין. ואם לא אז גם מצוין.

אם יש בחורים שנבהלים מכך שאת מוצלחת מהם כלכלית/אקדמית או בוגרת יותר רגשית אז... מוזמנים להיבהל? את רוצה בעל תינוקי ותחרותי? להעמיד פנים שאת "מובלת" (השם יודע מה זה אומר בכלל) בשביל משחקי אגו כלשהם? לכל החיים? או שכל הסיפור זה קלישאות קרינג'יות של מי משלם במסעדה? לא יודע ההובלה היחידה שאני מכיר זה הובלה יבשתית הובלה ימית והובלה אווירית ואני גם ממש טוב בלהוביל דברים מכל הסוגים.

גבר ראשי תיבות ג"ומלי חסדים ב"יישנים ר"חמנים לא שום קלישאות מאצ'ואיסטיות זאת דעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית. אנשים קראו קצת קבלה ראו שם זכר משפיע נקבה מקבלת זהו נהיו מקובלים אלוקיים ומחילים את זה על מערכות יחסים עם אנשים.

עכשיו שוב אם יש אנשים שמאוד מעניינים אותם משחקי התפקידים האלה (ואני מכיר) אז לבריאות להם אם כי ממה שראיתי וחוויתי היצמדות לארכיטיפים האלה לאו דווקא מניבה תוצאות מדהימות או משהו. הכי כיף להיות דינמי/ת ולהיות את/ה.

אבל ברגע שזה הדבר שהפך להיות הכי רווח בחוץ, זה מה שאנשים מחפשים.

בסוף אני כן יודעת שיש לי כלי לקבל ואני יודעת מה אני רוצה להרגיש, אז עדיין לא הבנתי (בכלליות) מה הכוונה שגבר רוצה להיות המוביל.. נראה לי שאת חלקם זה פוגש במקום תורני, שאני בגלל הסיפור שלי מאוד בחרתי בתורה ולכן הייתי גם מאוד צריכה ללמוד ולברר- וגם היום.. אם יש לי שאלה שמעסיקה אותי, אני אברר אותה. גם על הצד ההלכתי ואני יכולה להגיע מולהבת על זה לפגישה.

סתם מניחה פה שאני לא חושבת שזה הופך אותי ל'גברית' או כל מיני דברים כאלה, בסוף האיש מביא את התורה שלו והאישה מביאה את התורנ שלה. ולא ממקום פמיניסטי, אלא באמת ממקום של בחירה.

הבירור שלי זה מה הכוונה שגבר אומר שהוא רוצה להרגיש 'משפיע' או על כל הדיבורים שבאחרים מדברים.. כי באמת לכל אחד יש את התפקיד שלו ואני לא חושבת שבא לי להיות המשפיעה של הבית, בא לי שגם בעלי יהיה משפיע.. ביחד..

ואני וודאי אהיה אני, זה הכי טוב. והכי מדוייק. והכי שמח.. 

לא יודע מי זה "אנשים".

וכמו שאת רואה, בכלל לא ברור מה זה אומר "להוביל".

להתחתן עם גבר אין פירושו שאסור לך יותר לברר שאלות רוחניות, לקבל החלטות, לדחוף לכיוון מסוים, לעמוד על שלך, להשפיע כו', אחרת זה ממש עצוב.

כגבר (ביולוגי לפחות) אין לי בעיה לבקש עזרה והרבה וגם לעזור והרבה. לפעמים אני חלש ולפעמים אני חזק. לפעמים יש לי מצב רוח ולפעמים אין לי.

החכמה הגדולה, לדעתי,  היא לא להיצמד לכל־מיני ארכיטיפים מצחיקים של אבירים ונסיכות אלא להיות דינמיים ולשתף פעולה ברמה האינדיבידואלית, את לא מתחתנת עם אנשים, אלא רק עם בן־אדם אחד.

ויש לי תיאוריה, שאיני בטוח לחתולין בנכונותה, אבל זה מה שאני חושב.

ביסודו של דבר (חוץ מהרקע ההיסטורי/תרבותי, רק ברובד הפסיכולוגי) הרעיון הזה של גברים משפיעים נשים מקבלות בא מתוך נקודה מסוימת של חוסר ביטחון והבנה של המקום שלנו במערכת יחסים. במיוחד בציבור הדתי, שעד החתונה (אלא אם פרק ב') אינו מנוסה כלל במערכות יחסים זוגיות, לכן כל מה שאפשר לעשות זה לדמיין. ומדמיינים על־סמך...? זה הרבה יותר קל להיצמד לאיזשהו תסריט כללי שגברים צריכים להיות ככה ונשים צריכות להיות ככה, מאשר לשהות בהווה, עם האינדיבידואל שמולי, וליצור דינמיקה מורכבת ודינמית שאינה מתוארת בפשטות על־ידי קלישאה. הגבר שמולך אינו "גבר קוסמי" כשם שאינך "אישה קוסמית", גם אם הרבה יותר קל, ברמת הדמיון, להתייחש לזה ככה.

עכשיו כשגבר כזה נכנס למערכת יחסים, הוא חושב לעצמו: איך אני הופך ל"נראה"? חשוב? איפה המקום והתפקיד שלי בכל זה? במיוחד אם זאת אישה חזקה שמחה ומאירה. אבל מה בעצם זה אומר? שצריך אישה חלשה, לא בטוחה, מבולבלת וכבויה, כדי שלגבר יהיה מקום להראות שהוא חשוב ו"נצרך"? הלא שתי הנחות היסוד גרועות, אנחנו רוצים לצאת מנקודת מוצא של אישה שדווקא יש לה אור כוחות ועוצמות (כל אחת בדרכה שלה – לאו דווקא ארכיטיפ נשי), וביחש לגבר, הלא המרדף אחרי אגו, חשיבות, "נראות" ו"to be needed", אינו אלא חוסר ביטחון עצמי, חוסר הכרת ערך העצמי, חסרה פה נקודת המוצא שיכולים לאהוב אותי גם ככה –או מוטב, שמערכת יחסים אינה תן וקח, קבלה־נתינה, שאהבה אינה פונקציה של כמה צריכים אותי וכמה אני מרשים, אלא מבנה כיפי שבוחרים לבנות ביחד.

זה מה שאני חושב.

זה מזכיר לי את הקטע ש"צריך" להחמיא לגברים שהם חכמים ונבונים וחזקים.

גבר יקר: אם אתה באמת חכם, יגידו לך את זה.

אם אתה יודע את כל הש"ס ישר והפוך, 8 שפות, בקי בפילוסופיה מערבית ומזרחית, בעל דוקטורט בספרות הולנדית, המצאת את התרופה לסרטן, אנשים בהכרח יתהלבו ממך.

אבל אם אתה לא, אז אתה לא. לא בקטע מכבה פשוט אי־אפשר לשבת כל הערב על הספה בטיקטוק ולגרד את הבטן ולצפות שיחשבו שאתה מדהים.

וכנ"ל לגבי הובלה.

אם אתה באמת מוביל, סוחף, בעל כישורי שיחה מהפנטים, מצחיק, החלטי, אסרטיבי: ממילא אתה מוביל גם בלי "לנסות" או "לרצות" להיות כזה. ואתה גם לא תצטרך בחורה חלשה או לכבות אף־אחת כי כמנהיג אמיתי אתה יודע הפוך לחזק ולשתף פעולה ולעבוד ביחד.

ואם אתה לא, ואתה "מנסה" "להשפיע" בזה שאתה מכבה בחורה (=פחות מתעניין בדעתה, רוצה להיות "השליט הבלעדי" => ויש כאלה), לא רק שזה רעיל זה גם קרינג' ברמות.

בסוף ממה שאני מכירה זה פשוט להיות את, אבל כן להראות גם את הצד הנשי שלך.

לא רק כמה את מוכשרת/ עצמאית/ מוצלחת/ אנא עראף.

אלא גם להראות צדדים ברגש שלך.

ובסוף לתת לגבר את המקום שלו...

לא עצמאית, וכו'. כי אם את מחפשת וחפצה בקשר, אז יש בך

חוסר מסויים, נכון? הזדקקות למשהו, לא? בזה את מן הסתם

לא עצמאית, חזקה, שופעת אורות....

ולתוך זה ייכנס האיש שלך.

ואולי תחת העצמאית וכו', יש איזה חשש מתלות, מקרבה,

מללכת לאיבוד בתוך מישהו?

וזה מעלה לי עוד נקודה..

מה אם לי לוקח יותר זמן להיפתח על הצדדים האלה? לא ממקום של הצגת שלמות ח"ו וכן לשתף דברים, אבל לאט לאט.. במיוחד שיש הרבה מורכביות מהעבר

בסופו של דבר, כל אדם זקוק למרחב שבו הזהות האישית שלו מקבלת ביטוי, ושם הוא מרגיש בעל ערך ושייכות. 

בעולם הדייטים והזוגיות, כשלגבר יש את המקום הבטוח שלו — להביע דעה, להחליט ולהוביל (בלי שזה מונע כמובן מהמקום שלך להוביל ולהחליט יחד איתו) — הוא מרגיש הרבה יותר בנוח. כשהוא לא מרגיש מאויים על המקום שלו, הוא פחות יחשוש לפגוש את ה"עוצמות והאור" 

שזה אגב נשמע מדהים להיות מלאי עוצמה ואור

ואם את שואלת אותי, הקטנה שבאלפי מנשה, את לא צריכה להיפתח מייד, בסוף תעשי הכל בקצב שטוב לך, איך שהלב שלך מנחה אותך.

אם את חוששת שגברים יבהלו שאת לא מספיק נשית כי הם יראו את העוצמות והאור החיצוני שלך, את יכולה להראות את הנשיות שבך בדברים קטנים, לתת לעצמך להתרגש מדברים פשוטים, לדבר על רגשות באופן כללי (לא דווקא על דברים אישיים אם קשה לך, אפילו על איך את אוהבת X ולעשות Y פשוט מרגש אותך והאחיינים שלך זה Z וכו')

זו דעתי האישית, מאחלת לך את כל האושר שבעולם💖

העניין במשפיע ומושפע לא קשור בעוצמות והאור. להבנתי הדוגמה הכי טובה לקשר האידיאלי בשבילך הוא הקשר של יצחק ורבקה. בכל הפסוקים עולה שרבקה המובילה ויצחק מובל. יצחק אבינו כמובן עשה את זה מתוך מידתו, שהיא גבורה. שזה די אירוני כשאת אומרת שהבחורים מגבילים אותך, כי עניינה של מידת הגבורה היא הגבלה ולכן כנראה אותם בחורים חסרים אותה. כי כנראה שהגבורה היא על עצמו ולא על אחרים.

מנגד כשרבקה ראתה את יצחק בפעם הראשונה היא נפלה מעל הגמל. לא מתוך פחד, אלא מתוך יראה. יראה במובן של הערכה והכרת העלול בעילתו.

ודווקא בקשר של יצחק ורבקה מצאנו אינטימיות שלא מופיעה אצל אף זוג אחר בתנ"ך.

ובמקומות אחרים יש גם מקום לגבר להיכנס. 

סתכלי סביבך אני בטוחה שתמצאי נשים עוצמתיות ומלאות אור שהיו כאלה גם טרם התחתנו. 

האמת שאין לי באמת מושג גם לעצם השאלה וגם לא מכיר אותך באמת

אבל בכל זאת משתף כמה מחשבות שעברו לי בראש

עוד לפני הפרקטיקה, בעמדה הנפשית של האחריות והעצמאות (שם רגע את הגודל בצד)

נראלי צריך הרבה הקשבה ויושר פנימי, כמה האחריות והשליטה וההובלה הם משהו שהוא באמת את או שזה משהו שהחיים אילצו אותך לקחת כי לא היה ברירה אבל אולי זה משהו שהוא לא טבעי לך ואולי יעשה באמת טוב ללמוד לשחרר אותו לאט לאט

אני באמת לא יודע ולא מכיר אותך

אבל אם זה משהו שהוא באמת את אז נראלי את פשוט צריכה להמשיך להיות את...

30 יום לפני שנולדת היה איזה מישהו שהכריזו שמתאים לך ובסוף את תמצאי אותו ויהיה לכם טוב ביחד כמו שאתם בלי להשתנות למשהו שאתם לא

אבל אם זה משהו שאת מרגישה שהוא לא בהכרח את אלא החיים גלגלו אותך לזה פשוט

אז שווה בעיניי לעבור תהליך של חיבור עצמי והקשבה פנימית כדי להבין יותר מי את ומה את באמת רוצה לעצמך

וממילא איזה סוג של גבר את מחפשת ואיזה סגנון זוגיות יהיה לכם

האמת עכשיו שחושב על זה זה יכול להיות גם שילוב של שניהם
 

אין לי באמת מושג אם מה שכתבתי בכלל רלוונטי אלייך וגם זה לא כ"כ פרקטי אבל פשוט משתף מה שעבר לי בראש 

בכל מקרה המון בהצלחה בכל התהליך

שיהיה בטוב ובבהירות בעזרת השם

את צריכה להיות בטוחה בעצמך, להביא את עצמך כפי שאת באמת למסע הזה של חיפוש הבחור שלך.

כי אם זו את, ממילא הבחור שלך אמור להתאים לך כמו כפפה ליד. הוא אמור להתאים למי שאת.

זה כל כך ברור מאליו כשאנחנו חושבים על זה.

בדרך כלל בלבול בנושא הזה נובע מאיזה דיבור שמישהו אמר לנו, אולי אימא או חברה. אולי מישהי שלחוצה כבר שאת תתחתני.

אבל את חייבת ללכת עם עצמך עד הסוף ולמצוא את החתן שלך.

הוא בטוח מחכה לך והוא רוצה שתהיי את.

גם בצורה לוגית אם נחשוב על זה שניה - הרי בסוף זה מי שאת. אם תשחקי אותה לפני החתונה [או תצמצמי את עצמך, זה מילה מכובסת ללשחק אותה] בסוף בחיים האמיתיים זה יתגלה. ואז יהיה פער ביניכם.

את צריכה להיות מי שאת וככה לחפש חתן.

אני מרגיש שמה שמטריד אותך זו השאלה האם יש מקום לאישה מוארת ומנהיגה בחיי הנישואין?

זה באמת שאלה שצריך לתת עליה את הדעת. אני חושב שמי שיכול לענות עליה זה זוג שעבר את התהליך הזה, זוג שהאישה היא המשפיעה בבית וזה טוב להם [יש הרבה שלא סובלים את זה].

מה שברור שאת צריכה לבוא איך שאת. לחפש חתן לעצמך האמיתי, לא לאיזה בובה בחלון ראווה.

בסוף "אור" זאת מטאפורה. 

השתמשת בביטוי עוצמות שזה כבר יותר מרגיש לי קרוב אבל עדיין כדי שאבין צריך להבין על זה עוצמות את מדברת ואיך הם באות לידי ביטוי?

אבל כבר עכשיו, אענה לך בצורה מופשטת כפי שאת מתארת -

אל תמעיטי מעצמך כלום, תתכוונני, תראה מתי מתאים לבוא כל ביטוי עוצמתי שלך ותכווני אותו לשם. לא כל האור צריך לבוא בבת אחת (בכללי מאמין בזה, לאו דווקא בהקשר שלך).

למנוע ממך לגמרי זה לא בריא, אלא פשוט מתי לאט לאט ובהדרגה, או בצורה אחרת, העיקר שתהיי קשובה לעצמך, לקשר ולקצב של הבחור.

בחור עם בטחון עצמי נמוך לא ידע להכיל את זה.

בחור שמכיר את ערכו הנעלה יכיל את זה וגם יאהב את זה.

כי אני כן יודעת שיש לי אור מאוד גדול כשאני מדברת על דברים מסויימים או בעבודת ה' שלי..

ובסוף כל מי ששאלתי אמרו שגם בזה שאני לא עושה כלום, אני אור..

זה כן קשור הרבה לסיפור חיים שלי, אבל גם האופי שלי מטבעו מאוד מנהיגותי.. עושה..

העוצמות זה משהו אחד והאורות, קשה להסביר את זה פה. אבל זה לא בהכרח קשור לעוצמות חיים.

ולגבי הזמן, אני לא חושבת שזה משהו שאני שולטת עליו- כי זאת אני.. ויש נושאים מאוד ספציפים שגורמים לי להיות באורות ושואלים את זה בפגישה ראשונה..

נראה לי שעוד יותר מבהיל אותם שזה אורו עם כלים ולא סתם.

כאילו המחשבה "אולי זה מבהיל" כאילו (אני יודע שלא באמת אבל לצורך העניין -) "משהו דפוק בך" זה מחשבה שלא נכונה מציאותית והיא גם לא כל כך מקדמת.

אדברה, יש לך "הרבה אור"?? (לטענתך, לטענת הסביבה) - תחגגי את זה!! ומי שאת תמצאי, זה מישהו שיוכל לחגוג איתך ביחד את זה

מי שיבהל מזה - ממילא הוא לא יתאים לך.

אדרבה, תנסי מראש להפגש עם בחורות עם הרבה אורות ועוצמות.

נשמע קצת שאת מפילה את זה על עצמך, למה לא להגיד שהבחורים שעד עכשיו נבהלו - הם אלו שלא מתאימים לך?

השאלה שמטרידה אותך היא איך בחורים תופסים משהו שקיים אצלך - היא שאלה על כלל הבחורים. אבל אולי כדאי למקד את השאלה - מי "הבחור" שאת צריכה? אלו תכונות יש בו?

תצייני את זה בכרטיס כדי שיגיעו אלייך רק דמויות רלוונטיות

אם את "גדולה" על מישהו זה אומר שהוא "קטן" עלייך, וזה בסך הכל אומר שזה לא הזיווג המתאים.

לפי מה שאני מבין, כשמדברים על תפקידי בני הזוג מתכוונים לתאר מציאות סטטיסטית ולא להחליט איך האופי של כל אחד כפוי לבוא לידי ביטוי. בסופו של דבר, אמנם הופכים לבית אחד ומקימים ישות משותפת חדשה וברית וכו' - הכל נכון ואני לא מזלזל חלילה גם לא לרגע, אבל אין לשכוח שעדיין נשארים כאן גם שני אינדיבידואלים וזה דבר שיש לזכור.

אי אפשר לכבות את עצמנו, אפשר רק לשנות או לעבוד על המידות מתוך תהליך ארוך שהמניע שלו הוא רצון. אבל לא נשמע שה"בעיה" שלך מצריכה שינוי, ולא נשמע שאת רוצה לשנות (ובצדק). את רק רוצה להתחתן, ובשביל זה הצעתי היא רק להמשיך לחפש עד שתמצאי את מי שמתאים עבורך.

שגברים מפחדים מנשים חזקות. זה לא נכון. וחוץ מזה, מה שגבר מחפש זה לא "להוביל", הוא מחפש שהאשה תעריך אותו ושתתייחס לדעות ולשאיפות שלו ברצינות.

למה אני אומר שזה לא נכון שגברים פוחדים מנשים חזקות? כי גברים דווקא מאד מעריכים מישהי שמסוגלת להתסדר לבד, שלא תלותית, שמעריכה את עצמה. אלא שאם האשה באה עם התנגדות ופוחדת לאבד שליטה, או להכנס למחויבות רגשית, זה עשוי להתרגם בטעות ל"אשה חזקה" וזה לא נכון, זו אשה עם פחד מאינטימיות, וזה מה שגברים לא אוהבים.

מה בכל זאת אולי כן נכון בטענה שגברים פוחדים מנשים חזקות? אם יש גבר לא מוצלח, לא חכם, והוא נפגש עם מישהי מוכשרת ויפה, מיידית הוא ירגיש רתיעה. גם אם אני נניח אפגש עם מישהי מבית עשירים שנראית כמו דוגמנית, אני ארגיש לא בטוח. אני כל הזמן אתהה למה היא רוצה אותי, מה פה לא בסדר שאשה בסטטוס כזה גבוה תסכים לצאת עם אחד ממוצע כמוני ממעמד הביניים. כל תנועה שלה תתפרש אצלי הרבה יותר בקלות כהתנשאות, כל פרצוף כזלזול... יהיה לי מאד לא פשוט לחיות איתה.

העניין הזה של "אני אשה חזקה ולכן לא רוצים אותי" זו דרך נוחה של נשים להתמודד עם דחיות חוזרות ונשנות מגברים. אם גבר ידחה אותך בגלל החוזק, ובאמת בגלל זה, אז זה כמו שגבר אחר ידחה אותך כי לצורך העניין את בחורה ורבלית ופתוחה והוא מחפש בחורה שקטה ומופנמת.

ולגבי מה צריך לעשות כדי להראות לגבר שאת "נותנת לו להוביל" (אני מעדיף להשתמש במונחים מכבדת אותו או סומכת עליו), אני אתן דוגמא: זוג נוסע לאנשהו, האשה נוהגת, הם עוד רגע מגיעים ליעד והוא אומר: "מפה אני מכיר את הדרך, הווייז הולך לקחת אותנו דרך כמה רמזורים ואני מכיר דרך שבה אין רמזורים." זה אולי נראה פשוט ואפילו קצת מצחיק, אבל זו למעשה יוזמה של הגבר. הוא מציע דרך להרוויח כמה שניות. זה יחמיא לגבר אם האשה תגיד "יאללה בא ננסה" ולא תתעקש דווקא על הווייז. עוד דוגמא: הולכים ברחוב והגבר מציע לקנות שתיה. אם לא צמאים לא חייבים לשתות בכוח, אבל אם יש קצת צמא, ויבוא בטוב משהו קר עכשיו - לא לסרב. זה לא עניין של חוזק או חולשה, אם את יוצאת עם גבר ברמה שלך - תרשי לעצמך לקבל ממנו. זה ממש לא אומר לכבות את העוצמה שלך. בחורה כריזמטית עם ערך עצמי גבוה זה אחד הדברים הכי מושכים שיש

לא הייתי רוצה מישהי שברירית ומסכנה.

מה שחשוב זה שאם יש קושי אני שם בשבילה והפוך שאם לי יש קושי היא שם בשבילי ושאנחנו מוכנים לסמוך על הצד השני.

איך לתת מקום בלי לצמצם את עצמך. זה שיעור גדול לחיים  מהניסיון שלי המפתח להכל הוא בהקשבה קודם כל לעצמי לבדוק שאני מתקשר עם הצד השני במינון נכון שגורם להתפתחות ולא לסגירה. לאט לאט כשלומדים את זה מצליחים יותר

הדבר השני ולא פחות חשוב הוא לשים את זה על השולחן לתווך את זה לצד השני בעדינות במילים טובות וברורות

כאילו תמיד הגבר צריך להיות "מעל" האישה ואם לא אז הוא נבהל.

איכס.

מי שזה עושה לו טוב - על הכיאפק,

אני קצת סולד מזה. לא בקטע אידיאולוגי אלא יותר אינטואטיבי.

בסוף מרגיש לי שרוב בני התורה מאוד עדינים וגם בי יש צד של עדינות כמובן, אולי זה יותר מתבטא במקומות החלשים שלי.. אבל בסך הכל כלפי חוץ אני בן אדם מאוד חזק וצומח.

העדינים זה קצת קשה, כי הם מרגישים לי קטנים עליי ודווקא מצליחה להרגיש מחוברת יותר לאנשים שעברו איזשהו מסע קטן בחיים שלהם.

גם בחור שהוא דומיננטי מידי חא הכי מתאים לי, כי בעשייה שלי אני מאוד דומננטית..

נראה לי שאצלי צריך לחלק את זה לכמה רבדים:

הרובד הראשון באופי, שבחור עדין נפש מרגיש לי שלא יצליח להכיל אותי. נראה לי שהחיפוש שלי זה יותר בחור רגוע מיושב, יציב מאוד. שיודע להחזיק ולא שאני אחזיק אותו (שזה הרגיש לי מהעדינים יותר).

נקודה שנייה זה המקום של התורה, ששם אני מאוד חריפה בהלכה ובעומק שלי ויש לי שם הרבה דומיננטיות. לא בקטע למדן.. וזה מאוד מבהיל בחורים.

בעיניי זה לא מבטל את המקום של האיש, אלא להפך הוא צריך להיות הרבה יותר חריף ממני בשביל שארגיש שיש לו מה להביא.

היה לי קשר טוב עם אנשים שהם מאוד יציבים, יודעים להוביל אבל נותנים לי גם את המקום שלי להביא את הלב שלי על כל פניו..

שלא מנסים לעצב אותי הבחורה הקלאסית

אז גמני 'עוצמה ואור'

לדעתי כן צריך מישהו שיתאים לזה והוכ לא חייב להיות רועש בפני עצמו אבל להכיר ולקבל את זה בך ולראות בזה יתרון ולא להירתע מזנ, ואם את מרגישה שלא אז לא

ובמקביל את עם הזמן והאמון שתתני בו - תדעי גם להישען במקומות הפנימיים שאישה צריכה

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."