או לחפש מישהו באותה רמה (אולי לעלות בגיל).

או לחפש מישהו שמבחינתו השפעה זה גם לתת לבחורה את ההרגשה הנוחה להיות מי שהיא ולא לצמצם את עצמה.

אבל קודם כל כדאי לברר עם עצמך לאיזה סוג או סוגי הובלה את מתחברת, ואז בבירורים לבדוק אם זה סוג ההובלה שהבחור גם מתחבר אליו.

כי סופו של דבר בזכות הסיפור שלי זה מתבטא בכל התחומים, שזה באמת יכול להיות מבהיל.. כי אני גם מאוד עצמאית.

אבל שזאת נקודה שחוזרת הרבה, שהבחור מרגיש שאני יותר ממנו (לא משנה הגיל) וגם בעשייה.

בסוף יש לי את ההשפעה שלי, בתחומים שאני שייכת אליהם ונראה לי שהאיש יכול להביא את עצמו לידי ביטוי ולהשפיע.

וכן להוביל, אבל הנקודה הזאת לא הכי ברורה לי- איך זה בא לידי ביטוי?

ועקרונית אני לא חושב שההגדרה היא הובלה אלא נתינה. 

אבל אני מסכים שבד"כ בנים מחפשים הובלה אקטיבית (למרות שנתינה פסיבית יכולה להיות לא פחות חזקה. כגון לדעת להקשיב באמת ולתת מקום).

טוב הפעם זאת באמת דעה חתולית זמנית.

אני חושב שכל הסיפור הזה של גברים "משפיעים" ו"מובילים" מעניין אך ורק את מי שזה מעניין אותו.

ולדעתי האישית זה זיבול מוח עצום שמעולם לא הבנתי אותו.

בכל פעם שיש דיון סביב "קבלה/נתינה" כו' אני מתקשה להבין איך זה בא לידי ביטוי בפועל ואיך הביטויים האלה אמור לעזור למערכת היחסים להיות טובה יותר.

כאילו לא יודע, אם אני נפגש עם בחורה, אף־פעם לא עובר לי החשבון בראש האם אני "מוביל" אותה או "נותן" לה או "מקבל" ממנה. לא יודע אני לא טיפוס לא נותן ולא מקבל לא מוביל ולא מובל אני פשוט מגיע עם עצמי לפגישה. ואני בעד שהבחורה תגיע עצמה. ואם כיף לנו ומגניב לנו אז מצוין. ואם לא אז גם מצוין.

אם יש בחורים שנבהלים מכך שאת מוצלחת מהם כלכלית/אקדמית או בוגרת יותר רגשית אז... מוזמנים להיבהל? את רוצה בעל תינוקי ותחרותי? להעמיד פנים שאת "מובלת" (השם יודע מה זה אומר בכלל) בשביל משחקי אגו כלשהם? לכל החיים? או שכל הסיפור זה קלישאות קרינג'יות של מי משלם במסעדה? לא יודע ההובלה היחידה שאני מכיר זה הובלה יבשתית הובלה ימית והובלה אווירית ואני גם ממש טוב בלהוביל דברים מכל הסוגים.

גבר ראשי תיבות ג"ומלי חסדים ב"יישנים ר"חמנים לא שום קלישאות מאצ'ואיסטיות זאת דעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית. אנשים קראו קצת קבלה ראו שם זכר משפיע נקבה מקבלת זהו נהיו מקובלים אלוקיים ומחילים את זה על מערכות יחסים עם אנשים.

עכשיו שוב אם יש אנשים שמאוד מעניינים אותם משחקי התפקידים האלה (ואני מכיר) אז לבריאות להם אם כי ממה שראיתי וחוויתי היצמדות לארכיטיפים האלה לאו דווקא מניבה תוצאות מדהימות או משהו. הכי כיף להיות דינמי/ת ולהיות את/ה.

אבל ברגע שזה הדבר שהפך להיות הכי רווח בחוץ, זה מה שאנשים מחפשים.

בסוף אני כן יודעת שיש לי כלי לקבל ואני יודעת מה אני רוצה להרגיש, אז עדיין לא הבנתי (בכלליות) מה הכוונה שגבר רוצה להיות המוביל.. נראה לי שאת חלקם זה פוגש במקום תורני, שאני בגלל הסיפור שלי מאוד בחרתי בתורה ולכן הייתי גם מאוד צריכה ללמוד ולברר- וגם היום.. אם יש לי שאלה שמעסיקה אותי, אני אברר אותה. גם על הצד ההלכתי ואני יכולה להגיע מולהבת על זה לפגישה.

סתם מניחה פה שאני לא חושבת שזה הופך אותי ל'גברית' או כל מיני דברים כאלה, בסוף האיש מביא את התורה שלו והאישה מביאה את התורנ שלה. ולא ממקום פמיניסטי, אלא באמת ממקום של בחירה.

הבירור שלי זה מה הכוונה שגבר אומר שהוא רוצה להרגיש 'משפיע' או על כל הדיבורים שבאחרים מדברים.. כי באמת לכל אחד יש את התפקיד שלו ואני לא חושבת שבא לי להיות המשפיעה של הבית, בא לי שגם בעלי יהיה משפיע.. ביחד..

ואני וודאי אהיה אני, זה הכי טוב. והכי מדוייק. והכי שמח.. 

לא יודע מי זה "אנשים".

וכמו שאת רואה, בכלל לא ברור מה זה אומר "להוביל".

להתחתן עם גבר אין פירושו שאסור לך יותר לברר שאלות רוחניות, לקבל החלטות, לדחוף לכיוון מסוים, לעמוד על שלך, להשפיע כו', אחרת זה ממש עצוב.

כגבר (ביולוגי לפחות) אין לי בעיה לבקש עזרה והרבה וגם לעזור והרבה. לפעמים אני חלש ולפעמים אני חזק. לפעמים יש לי מצב רוח ולפעמים אין לי.

החכמה הגדולה, לדעתי,  היא לא להיצמד לכל־מיני ארכיטיפים מצחיקים של אבירים ונסיכות אלא להיות דינמיים ולשתף פעולה ברמה האינדיבידואלית, את לא מתחתנת עם אנשים, אלא רק עם בן־אדם אחד.

ויש לי תיאוריה, שאיני בטוח לחתולין בנכונותה, אבל זה מה שאני חושב.

ביסודו של דבר (חוץ מהרקע ההיסטורי/תרבותי, רק ברובד הפסיכולוגי) הרעיון הזה של גברים משפיעים נשים מקבלות בא מתוך נקודה מסוימת של חוסר ביטחון והבנה של המקום שלנו במערכת יחסים. במיוחד בציבור הדתי, שעד החתונה (אלא אם פרק ב') אינו מנוסה כלל במערכות יחסים זוגיות, לכן כל מה שאפשר לעשות זה לדמיין. ומדמיינים על־סמך...? זה הרבה יותר קל להיצמד לאיזשהו תסריט כללי שגברים צריכים להיות ככה ונשים צריכות להיות ככה, מאשר לשהות בהווה, עם האינדיבידואל שמולי, וליצור דינמיקה מורכבת ודינמית שאינה מתוארת בפשטות על־ידי קלישאה. הגבר שמולך אינו "גבר קוסמי" כשם שאינך "אישה קוסמית", גם אם הרבה יותר קל, ברמת הדמיון, להתייחש לזה ככה.

עכשיו כשגבר כזה נכנס למערכת יחסים, הוא חושב לעצמו: איך אני הופך ל"נראה"? חשוב? איפה המקום והתפקיד שלי בכל זה? במיוחד אם זאת אישה חזקה שמחה ומאירה. אבל מה בעצם זה אומר? שצריך אישה חלשה, לא בטוחה, מבולבלת וכבויה, כדי שלגבר יהיה מקום להראות שהוא חשוב ו"נצרך"? הלא שתי הנחות היסוד גרועות, אנחנו רוצים לצאת מנקודת מוצא של אישה שדווקא יש לה אור כוחות ועוצמות (כל אחת בדרכה שלה – לאו דווקא ארכיטיפ נשי), וביחש לגבר, הלא המרדף אחרי אגו, חשיבות, "נראות" ו"to be needed", אינו אלא חוסר ביטחון עצמי, חוסר הכרת ערך העצמי, חסרה פה נקודת המוצא שיכולים לאהוב אותי גם ככה –או מוטב, שמערכת יחסים אינה תן וקח, קבלה־נתינה, שאהבה אינה פונקציה של כמה צריכים אותי וכמה אני מרשים, אלא מבנה כיפי שבוחרים לבנות ביחד.

זה מה שאני חושב.

זה מזכיר לי את הקטע ש"צריך" להחמיא לגברים שהם חכמים ונבונים וחזקים.

גבר יקר: אם אתה באמת חכם, יגידו לך את זה.

אם אתה יודע את כל הש"ס ישר והפוך, 8 שפות, בקי בפילוסופיה מערבית ומזרחית, בעל דוקטורט בספרות הולנדית, המצאת את התרופה לסרטן, אנשים בהכרח יתהלבו ממך.

אבל אם אתה לא, אז אתה לא. לא בקטע מכבה פשוט אי־אפשר לשבת כל הערב על הספה בטיקטוק ולגרד את הבטן ולצפות שיחשבו שאתה מדהים.

וכנ"ל לגבי הובלה.

אם אתה באמת מוביל, סוחף, בעל כישורי שיחה מהפנטים, מצחיק, החלטי, אסרטיבי: ממילא אתה מוביל גם בלי "לנסות" או "לרצות" להיות כזה. ואתה גם לא תצטרך בחורה חלשה או לכבות אף־אחת כי כמנהיג אמיתי אתה יודע הפוך לחזק ולשתף פעולה ולעבוד ביחד.

ואם אתה לא, ואתה "מנסה" "להשפיע" בזה שאתה מכבה בחורה (=פחות מתעניין בדעתה, רוצה להיות "השליט הבלעדי" => ויש כאלה), לא רק שזה רעיל זה גם קרינג' ברמות.

בסוף ממה שאני מכירה זה פשוט להיות את, אבל כן להראות גם את הצד הנשי שלך.

לא רק כמה את מוכשרת/ עצמאית/ מוצלחת/ אנא עראף.

אלא גם להראות צדדים ברגש שלך.

ובסוף לתת לגבר את המקום שלו...

לא עצמאית, וכו'. כי אם את מחפשת וחפצה בקשר, אז יש בך

חוסר מסויים, נכון? הזדקקות למשהו, לא? בזה את מן הסתם

לא עצמאית, חזקה, שופעת אורות....

ולתוך זה ייכנס האיש שלך.

ואולי תחת העצמאית וכו', יש איזה חשש מתלות, מקרבה,

מללכת לאיבוד בתוך מישהו?

וזה מעלה לי עוד נקודה..

מה אם לי לוקח יותר זמן להיפתח על הצדדים האלה? לא ממקום של הצגת שלמות ח"ו וכן לשתף דברים, אבל לאט לאט.. במיוחד שיש הרבה מורכביות מהעבר

בסופו של דבר, כל אדם זקוק למרחב שבו הזהות האישית שלו מקבלת ביטוי, ושם הוא מרגיש בעל ערך ושייכות. 

בעולם הדייטים והזוגיות, כשלגבר יש את המקום הבטוח שלו — להביע דעה, להחליט ולהוביל (בלי שזה מונע כמובן מהמקום שלך להוביל ולהחליט יחד איתו) — הוא מרגיש הרבה יותר בנוח. כשהוא לא מרגיש מאויים על המקום שלו, הוא פחות יחשוש לפגוש את ה"עוצמות והאור" 

שזה אגב נשמע מדהים להיות מלאי עוצמה ואור

ואם את שואלת אותי, הקטנה שבאלפי מנשה, את לא צריכה להיפתח מייד, בסוף תעשי הכל בקצב שטוב לך, איך שהלב שלך מנחה אותך.

אם את חוששת שגברים יבהלו שאת לא מספיק נשית כי הם יראו את העוצמות והאור החיצוני שלך, את יכולה להראות את הנשיות שבך בדברים קטנים, לתת לעצמך להתרגש מדברים פשוטים, לדבר על רגשות באופן כללי (לא דווקא על דברים אישיים אם קשה לך, אפילו על איך את אוהבת X ולעשות Y פשוט מרגש אותך והאחיינים שלך זה Z וכו')

זו דעתי האישית, מאחלת לך את כל האושר שבעולם💖

העניין במשפיע ומושפע לא קשור בעוצמות והאור. להבנתי הדוגמה הכי טובה לקשר האידיאלי בשבילך הוא הקשר של יצחק ורבקה. בכל הפסוקים עולה שרבקה המובילה ויצחק מובל. יצחק אבינו כמובן עשה את זה מתוך מידתו, שהיא גבורה. שזה די אירוני כשאת אומרת שהבחורים מגבילים אותך, כי עניינה של מידת הגבורה היא הגבלה ולכן כנראה אותם בחורים חסרים אותה. כי כנראה שהגבורה היא על עצמו ולא על אחרים.

מנגד כשרבקה ראתה את יצחק בפעם הראשונה היא נפלה מעל הגמל. לא מתוך פחד, אלא מתוך יראה. יראה במובן של הערכה והכרת העלול בעילתו.

ודווקא בקשר של יצחק ורבקה מצאנו אינטימיות שלא מופיעה אצל אף זוג אחר בתנ"ך.

ובמקומות אחרים יש גם מקום לגבר להיכנס. 

סתכלי סביבך אני בטוחה שתמצאי נשים עוצמתיות ומלאות אור שהיו כאלה גם טרם התחתנו. 

האמת שאין לי באמת מושג גם לעצם השאלה וגם לא מכיר אותך באמת

אבל בכל זאת משתף כמה מחשבות שעברו לי בראש

עוד לפני הפרקטיקה, בעמדה הנפשית של האחריות והעצמאות (שם רגע את הגודל בצד)

נראלי צריך הרבה הקשבה ויושר פנימי, כמה האחריות והשליטה וההובלה הם משהו שהוא באמת את או שזה משהו שהחיים אילצו אותך לקחת כי לא היה ברירה אבל אולי זה משהו שהוא לא טבעי לך ואולי יעשה באמת טוב ללמוד לשחרר אותו לאט לאט

אני באמת לא יודע ולא מכיר אותך

אבל אם זה משהו שהוא באמת את אז נראלי את פשוט צריכה להמשיך להיות את...

30 יום לפני שנולדת היה איזה מישהו שהכריזו שמתאים לך ובסוף את תמצאי אותו ויהיה לכם טוב ביחד כמו שאתם בלי להשתנות למשהו שאתם לא

אבל אם זה משהו שאת מרגישה שהוא לא בהכרח את אלא החיים גלגלו אותך לזה פשוט

אז שווה בעיניי לעבור תהליך של חיבור עצמי והקשבה פנימית כדי להבין יותר מי את ומה את באמת רוצה לעצמך

וממילא איזה סוג של גבר את מחפשת ואיזה סגנון זוגיות יהיה לכם

האמת עכשיו שחושב על זה זה יכול להיות גם שילוב של שניהם
 

אין לי באמת מושג אם מה שכתבתי בכלל רלוונטי אלייך וגם זה לא כ"כ פרקטי אבל פשוט משתף מה שעבר לי בראש 

בכל מקרה המון בהצלחה בכל התהליך

שיהיה בטוב ובבהירות בעזרת השם

את צריכה להיות בטוחה בעצמך, להביא את עצמך כפי שאת באמת למסע הזה של חיפוש הבחור שלך.

כי אם זו את, ממילא הבחור שלך אמור להתאים לך כמו כפפה ליד. הוא אמור להתאים למי שאת.

זה כל כך ברור מאליו כשאנחנו חושבים על זה.

בדרך כלל בלבול בנושא הזה נובע מאיזה דיבור שמישהו אמר לנו, אולי אימא או חברה. אולי מישהי שלחוצה כבר שאת תתחתני.

אבל את חייבת ללכת עם עצמך עד הסוף ולמצוא את החתן שלך.

הוא בטוח מחכה לך והוא רוצה שתהיי את.

גם בצורה לוגית אם נחשוב על זה שניה - הרי בסוף זה מי שאת. אם תשחקי אותה לפני החתונה [או תצמצמי את עצמך, זה מילה מכובסת ללשחק אותה] בסוף בחיים האמיתיים זה יתגלה. ואז יהיה פער ביניכם.

את צריכה להיות מי שאת וככה לחפש חתן.

אני מרגיש שמה שמטריד אותך זו השאלה האם יש מקום לאישה מוארת ומנהיגה בחיי הנישואין?

זה באמת שאלה שצריך לתת עליה את הדעת. אני חושב שמי שיכול לענות עליה זה זוג שעבר את התהליך הזה, זוג שהאישה היא המשפיעה בבית וזה טוב להם [יש הרבה שלא סובלים את זה].

מה שברור שאת צריכה לבוא איך שאת. לחפש חתן לעצמך האמיתי, לא לאיזה בובה בחלון ראווה.

בסוף "אור" זאת מטאפורה. 

השתמשת בביטוי עוצמות שזה כבר יותר מרגיש לי קרוב אבל עדיין כדי שאבין צריך להבין על זה עוצמות את מדברת ואיך הם באות לידי ביטוי?

אבל כבר עכשיו, אענה לך בצורה מופשטת כפי שאת מתארת -

אל תמעיטי מעצמך כלום, תתכוונני, תראה מתי מתאים לבוא כל ביטוי עוצמתי שלך ותכווני אותו לשם. לא כל האור צריך לבוא בבת אחת (בכללי מאמין בזה, לאו דווקא בהקשר שלך).

למנוע ממך לגמרי זה לא בריא, אלא פשוט מתי לאט לאט ובהדרגה, או בצורה אחרת, העיקר שתהיי קשובה לעצמך, לקשר ולקצב של הבחור.

בחור עם בטחון עצמי נמוך לא ידע להכיל את זה.

בחור שמכיר את ערכו הנעלה יכיל את זה וגם יאהב את זה.

כי אני כן יודעת שיש לי אור מאוד גדול כשאני מדברת על דברים מסויימים או בעבודת ה' שלי..

ובסוף כל מי ששאלתי אמרו שגם בזה שאני לא עושה כלום, אני אור..

זה כן קשור הרבה לסיפור חיים שלי, אבל גם האופי שלי מטבעו מאוד מנהיגותי.. עושה..

העוצמות זה משהו אחד והאורות, קשה להסביר את זה פה. אבל זה לא בהכרח קשור לעוצמות חיים.

ולגבי הזמן, אני לא חושבת שזה משהו שאני שולטת עליו- כי זאת אני.. ויש נושאים מאוד ספציפים שגורמים לי להיות באורות ושואלים את זה בפגישה ראשונה..

נראה לי שעוד יותר מבהיל אותם שזה אורו עם כלים ולא סתם.

כאילו המחשבה "אולי זה מבהיל" כאילו (אני יודע שלא באמת אבל לצורך העניין -) "משהו דפוק בך" זה מחשבה שלא נכונה מציאותית והיא גם לא כל כך מקדמת.

אדברה, יש לך "הרבה אור"?? (לטענתך, לטענת הסביבה) - תחגגי את זה!! ומי שאת תמצאי, זה מישהו שיוכל לחגוג איתך ביחד את זה

מי שיבהל מזה - ממילא הוא לא יתאים לך.

אדרבה, תנסי מראש להפגש עם בחורות עם הרבה אורות ועוצמות.

נשמע קצת שאת מפילה את זה על עצמך, למה לא להגיד שהבחורים שעד עכשיו נבהלו - הם אלו שלא מתאימים לך?

השאלה שמטרידה אותך היא איך בחורים תופסים משהו שקיים אצלך - היא שאלה על כלל הבחורים. אבל אולי כדאי למקד את השאלה - מי "הבחור" שאת צריכה? אלו תכונות יש בו?

תצייני את זה בכרטיס כדי שיגיעו אלייך רק דמויות רלוונטיות

אם את "גדולה" על מישהו זה אומר שהוא "קטן" עלייך, וזה בסך הכל אומר שזה לא הזיווג המתאים.

לפי מה שאני מבין, כשמדברים על תפקידי בני הזוג מתכוונים לתאר מציאות סטטיסטית ולא להחליט איך האופי של כל אחד כפוי לבוא לידי ביטוי. בסופו של דבר, אמנם הופכים לבית אחד ומקימים ישות משותפת חדשה וברית וכו' - הכל נכון ואני לא מזלזל חלילה גם לא לרגע, אבל אין לשכוח שעדיין נשארים כאן גם שני אינדיבידואלים וזה דבר שיש לזכור.

אי אפשר לכבות את עצמנו, אפשר רק לשנות או לעבוד על המידות מתוך תהליך ארוך שהמניע שלו הוא רצון. אבל לא נשמע שה"בעיה" שלך מצריכה שינוי, ולא נשמע שאת רוצה לשנות (ובצדק). את רק רוצה להתחתן, ובשביל זה הצעתי היא רק להמשיך לחפש עד שתמצאי את מי שמתאים עבורך.

שגברים מפחדים מנשים חזקות. זה לא נכון. וחוץ מזה, מה שגבר מחפש זה לא "להוביל", הוא מחפש שהאשה תעריך אותו ושתתייחס לדעות ולשאיפות שלו ברצינות.

למה אני אומר שזה לא נכון שגברים פוחדים מנשים חזקות? כי גברים דווקא מאד מעריכים מישהי שמסוגלת להתסדר לבד, שלא תלותית, שמעריכה את עצמה. אלא שאם האשה באה עם התנגדות ופוחדת לאבד שליטה, או להכנס למחויבות רגשית, זה עשוי להתרגם בטעות ל"אשה חזקה" וזה לא נכון, זו אשה עם פחד מאינטימיות, וזה מה שגברים לא אוהבים.

מה בכל זאת אולי כן נכון בטענה שגברים פוחדים מנשים חזקות? אם יש גבר לא מוצלח, לא חכם, והוא נפגש עם מישהי מוכשרת ויפה, מיידית הוא ירגיש רתיעה. גם אם אני נניח אפגש עם מישהי מבית עשירים שנראית כמו דוגמנית, אני ארגיש לא בטוח. אני כל הזמן אתהה למה היא רוצה אותי, מה פה לא בסדר שאשה בסטטוס כזה גבוה תסכים לצאת עם אחד ממוצע כמוני ממעמד הביניים. כל תנועה שלה תתפרש אצלי הרבה יותר בקלות כהתנשאות, כל פרצוף כזלזול... יהיה לי מאד לא פשוט לחיות איתה.

העניין הזה של "אני אשה חזקה ולכן לא רוצים אותי" זו דרך נוחה של נשים להתמודד עם דחיות חוזרות ונשנות מגברים. אם גבר ידחה אותך בגלל החוזק, ובאמת בגלל זה, אז זה כמו שגבר אחר ידחה אותך כי לצורך העניין את בחורה ורבלית ופתוחה והוא מחפש בחורה שקטה ומופנמת.

ולגבי מה צריך לעשות כדי להראות לגבר שאת "נותנת לו להוביל" (אני מעדיף להשתמש במונחים מכבדת אותו או סומכת עליו), אני אתן דוגמא: זוג נוסע לאנשהו, האשה נוהגת, הם עוד רגע מגיעים ליעד והוא אומר: "מפה אני מכיר את הדרך, הווייז הולך לקחת אותנו דרך כמה רמזורים ואני מכיר דרך שבה אין רמזורים." זה אולי נראה פשוט ואפילו קצת מצחיק, אבל זו למעשה יוזמה של הגבר. הוא מציע דרך להרוויח כמה שניות. זה יחמיא לגבר אם האשה תגיד "יאללה בא ננסה" ולא תתעקש דווקא על הווייז. עוד דוגמא: הולכים ברחוב והגבר מציע לקנות שתיה. אם לא צמאים לא חייבים לשתות בכוח, אבל אם יש קצת צמא, ויבוא בטוב משהו קר עכשיו - לא לסרב. זה לא עניין של חוזק או חולשה, אם את יוצאת עם גבר ברמה שלך - תרשי לעצמך לקבל ממנו. זה ממש לא אומר לכבות את העוצמה שלך. בחורה כריזמטית עם ערך עצמי גבוה זה אחד הדברים הכי מושכים שיש

לא הייתי רוצה מישהי שברירית ומסכנה.

מה שחשוב זה שאם יש קושי אני שם בשבילה והפוך שאם לי יש קושי היא שם בשבילי ושאנחנו מוכנים לסמוך על הצד השני.

איך לתת מקום בלי לצמצם את עצמך. זה שיעור גדול לחיים  מהניסיון שלי המפתח להכל הוא בהקשבה קודם כל לעצמי לבדוק שאני מתקשר עם הצד השני במינון נכון שגורם להתפתחות ולא לסגירה. לאט לאט כשלומדים את זה מצליחים יותר

הדבר השני ולא פחות חשוב הוא לשים את זה על השולחן לתווך את זה לצד השני בעדינות במילים טובות וברורות

כאילו תמיד הגבר צריך להיות "מעל" האישה ואם לא אז הוא נבהל.

איכס.

מי שזה עושה לו טוב - על הכיאפק,

אני קצת סולד מזה. לא בקטע אידיאולוגי אלא יותר אינטואטיבי.

בסוף מרגיש לי שרוב בני התורה מאוד עדינים וגם בי יש צד של עדינות כמובן, אולי זה יותר מתבטא במקומות החלשים שלי.. אבל בסך הכל כלפי חוץ אני בן אדם מאוד חזק וצומח.

העדינים זה קצת קשה, כי הם מרגישים לי קטנים עליי ודווקא מצליחה להרגיש מחוברת יותר לאנשים שעברו איזשהו מסע קטן בחיים שלהם.

גם בחור שהוא דומיננטי מידי חא הכי מתאים לי, כי בעשייה שלי אני מאוד דומננטית..

נראה לי שאצלי צריך לחלק את זה לכמה רבדים:

הרובד הראשון באופי, שבחור עדין נפש מרגיש לי שלא יצליח להכיל אותי. נראה לי שהחיפוש שלי זה יותר בחור רגוע מיושב, יציב מאוד. שיודע להחזיק ולא שאני אחזיק אותו (שזה הרגיש לי מהעדינים יותר).

נקודה שנייה זה המקום של התורה, ששם אני מאוד חריפה בהלכה ובעומק שלי ויש לי שם הרבה דומיננטיות. לא בקטע למדן.. וזה מאוד מבהיל בחורים.

בעיניי זה לא מבטל את המקום של האיש, אלא להפך הוא צריך להיות הרבה יותר חריף ממני בשביל שארגיש שיש לו מה להביא.

היה לי קשר טוב עם אנשים שהם מאוד יציבים, יודעים להוביל אבל נותנים לי גם את המקום שלי להביא את הלב שלי על כל פניו..

שלא מנסים לעצב אותי הבחורה הקלאסית

אז גמני 'עוצמה ואור'

לדעתי כן צריך מישהו שיתאים לזה והוכ לא חייב להיות רועש בפני עצמו אבל להכיר ולקבל את זה בך ולראות בזה יתרון ולא להירתע מזנ, ואם את מרגישה שלא אז לא

ובמקביל את עם הזמן והאמון שתתני בו - תדעי גם להישען במקומות הפנימיים שאישה צריכה

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

אחד בעניין הזה. אף אחד לא יקח אחריות על כל בחירה שתעשה

סמוך רק על עצמך ועל הלב שלך.

עצות של אחרים רק יהרסו לך

לא לקחת עצות מאנשים שלא הגיעו למקום שבו אתה רוצה להיות. זו גם עצה לכל דבר בחיים לא רק לבחירת אישה.

וזה שהם נשואים לא אומר שהם בהכרח איפה שאתה רוצה להיות, אלא אם כן אתה מוכן להתחתן בכל מחיר ואז כן, תקשיב להם.

אם אני יודע מה אני רוצה ומחפש, כל מי שיגיד אחרת הוא לא נפק"מ... אני אשמע מה יש לו להגיד, אם אשתכנע-אשתכנע. אם לא... לא.

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

נתן לי כיוון.

תראה, יש בזה משהו, לרצות להרגיש רצוי ומושך והכל, אבל זאת חרב עם שתי פיות או יותר... יש הרבה אנשים יפים שמתלוננים שנמשכים אליהם רק בגלל היופי, ולא בגלל מי שהם. והכרתי בנות שממש לא סבלו שהחמיאו להן על המראה החיצוני שלהן (והן באמת היו נאות מאוד), בדיוק מהסיבה הזאת. יש בזה משהו גם קצת יותר גדול, כי כמו ש@מוקי_2020 אמר, יש בנות שהן מושכות ברמה שממש מסובבת את הראש (לא מדבר רק על יופי חיצוני, אלא על כל המכלול - וייב, סגנון, צורת דיבור והתנהגות ואפילו קול), וזה יכול לעוות כל־מיני שיקולים, וגם אם לא, הקשר יכול להיבנות סביב הנושא הזה, שהוא מאוד מסנוור ובולט, ועניינים אחרים נדחקים לפינה. לא אמרו חז"ל "שקר החן והבל היופי" ו"אל תתנו עיניכם ביופי"? (סתם, כתוב תנו עיניכם ביופי. אבל, לפי גרסת הירושלמי, "הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה.").

לדוגמה, הכרתי מישהי שהייתה מושכת ברמה פסיכית. יש לה גם חתיכת אישיות (ומכאן גם רוב המשיכה) אבל בשלב מסוים המשיכה הזאת התחילה ממש לבלבל אותי ולהכניס אותי לתסביכים ודווקא נתנה תחושה שזה מעיב, לפחות לי, על התקשורת, כי זה רעש רקע שכל הזמן נמצא שם, וקשה לי יותר להרגיש משוחרר וטבעי.

ולעומת זאת הכרתי מישהי שמתחילה לא ממש נמשכתי אליה, כאילו, יפה והכל, אבל לא הרגשתי משיכה אקטיבית על־כל־פנים, והיה לי מאוד קל להתחבר אליה בתור חברה, ודווקא ה"דיסטנט" הזה ממש סייע בכך. ואז בוקר בהיר אחד התעוררתי ופתאום התחלתי להימשך אליה, אחרי שנים על־גבי שנים של היכרות.

ועכשיו אני אגיד משהו שאני לא יודע אם הוא נכון, אבל כך אני נוטה להאמין: אי־אפשר לאכול את כל העוגה. נכון לגבי כל הצדדים. זה ממש, ממש קשה למצוא מישהי שמצד אחד היא מושכת ברמות ומצד שני היא גם החברה הכי טובה ומצד שלישי גם האימא הכי טובה וגם הרמה הדתית המדויקת והכל מדויק ומושלם ובדיוק. ונראה לי שגם אני לא הייתי רוצה שכשמישהי תבחר אותי כמישהו שאמור למלא תפקיד של מושלם. כי אפילו נניח שאני הכי מושך בעולם, זה סטנדרט מאוד גבוה! מי יודע אם אהיה כזה גם מחר (או אצל נשים: אחרי שתי לידות?)

קראתי פעם ספר על מיניות שעלתה בו כמה וכמה פעמים הבעיה של זוגות שהתחילו מאוד מאוד חזק עם משיכה בעננים ואז אחרי השנים או אחרי לידה פתאום אין. או שירד לצד אחד החשק המיני (ואז מה עושים? הרי זה היה משהו כל־כך מרכזי עד כה?), או שפתאום העניינים פחות עובדים, או שפתאום נעשינו פחות יפים. ואז יש הרבה אכזבה ותסכול סביב הגעגוע לימים הטובים. לעומת זוגות שאכן יש לחלק הזה המקום שלו, אבל הוא לא כזה דומיננטי, ובינתיים הספיקו לבנות המון רבדים אחרים.

ברור כמובן, שאם זאת מישהי שאתה לא מסוגל לדמיין את עצמך נמשך אליה, אז זה עוול עצום גם לה וגם לך לנסות לבנות על זה משהו. אבל אחרת, יש כל־מיני דרכים למשיכה להתפתח (ולדעוך). יש משיכה שנובעת ממראה חיצוני מיידי, יש משיכה שנבנית עם הזמן, יש משיכה רספונסיבית (זה ממש מונח מסתבר! הכוונה למשיכה שלא נולדת מן האין, אלא מתעוררת כתוצאה ממגע וקרבה פיזית. אין טעם לפרט יותר מדי, אבל זה בהחלט קיים וראיתי את זה קורה בפעולה.)

שוב, אצל כל אדם זה אינדיבידואלי וכמו שאמרו תצטרך לברר את השאלות האלה עם עצמך, לפי איך שאתה מכיר את עצמך.

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

אין לך שום דרך לדעת עד שאתה לא יודע.

אתה יכול להמשך למישהי מאוד אבל כשתדע אותה, תבין שזה לא זה

ואתה יכול לא להמשך למישהי בכלל (כמובן בלי דחייה), אבל כשתדע אותה, תמשך אליה פי אלף יותר.

דבר נוסף,

ממה שאני למדתי בחיים ואני חושב שזה משהו אובייקטיבי אבל לא יכול להבטיח

(כמו נניח שלאכול 3 עוגות ביום, זה די מוסכם על כולם שזה לא בריא)

משיכה חזקה מדי, זה גם דבר לא טוב.

משיכה בינונית-חלשה זה הקלאסי. כי אז , בצורה שקשה לי להסביר, אתה "נאלץ" להכניס לתוך זה את הקרבה והתקשורת והיא מרימה הכל ומשדרגת את זה למשהו איכותי יותר

מאשר סתם משיכה חזקה מאוד שהיא מסנוורת ולא בריאה. זו דעתי לפחות, אבל אני לא יכול להתחייב שזה אצל כולם ככה, אבל אני חושב שאצל הרוב. נראה לי.

מקווה שרשמתי את זה בסגנון מכבד עבור הקוראים.

שמעתי גם מחבר (שהוריד את הכיפה בינתיים..)

איך זה הגיוני? יש לך הסבר לזה.. למה מה שמרגיש מושך לא מושך פתאום? אם יותר נוח, אפשר לפרט בפרטי..

ובכלל, אז איך אפשר להחליט ככה?

xxx

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

לא בהכרח בת במציאות.

חשוב למצוא דרך לגבולות, אולי להימנע מכניסה לפה או שיח שיכול להידרדר בשעות מאוחרות או כשעייפים

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הייתי שמח גם להתכבד בחטיף אנרג'י, אתה שומר את זה רק לבנות המין היפה?

אני חווה הדרה על רקע מגדרי.

הבאתי את זה אחכ לאיזה בחור שהתלהב מדיי בקטע קריפי.וגם בכללי אני הרבה פעמים משאיר שם קוראוסונים כי כל האוכל שם במטבח בריא ופלצני מדיי.

אתמול נרדמתי איזה חצי שעה מהתחלת השיעור ואז הלכתי

חיפשת אותי מתוך סקרנות או בישביל החטיפים?

גם אני נרדמתי מעט...

אגב, אני חדש שם ועוד לא עמדתי על טיבו של המקום, נראה אם אצליח לשרוד

אתמול, איכשהו אני וידיד שפכנו בטעות תה על הרצפה, והייתה שם בחורה שחששנו שהגיע גם אליה, אמרה ש"אם זה עושה לנו טוב, לא אכפת לה שישפך גם ממש עליה", נראה שזאת האווירה, מעניין אם זה אמתי או משחק/בועה...

שמע מאנגידך ישם אנשים מיוחדים