לידה שביעית.
לקראת סוף ההריון אני מספרת לעצמי שאני יולדת לפני הזמן או בזמן. לא מתאים לי אחרי. יום שישי שבוע וקצת לפני התל"מ אני כבר עם צירים. אח שלי זוג צעיר בא לשבת. אחרי שכבר הרבה זמן אנחנו מנסים להזמין אותם ולא יוצא. ערב שבת אני בקושי עומדת בבית הכנסת בגלל הצירים. שבת בבוקר כבר לא הולכת כשהצירים כל 20 ד בערך.
בהמשך זה משתנה בתדירות ובעוצמה. אבל מבינה שזה קרוב. לילדים אומרת שכנראה יהיה עד רביעי (מניחה שיהיה לפני). מוצ"ש לא מצליחה לישון טוב. מנסה לעלות ולרדת מדרגות לא עוזר. ב4 לפנות בוקר מתקלחת ואז מצליחה לישון.
יום ראשון אחה"צ הצירים מתגברים ומצטופפים. ואנחנו תוך כדי יומולדת לאחד הילדים עם המשפחה המורחבת. כבר ברור לי שזה ממש קרוב. אחרי שכולם הולכים חוץ מחמותי שהיא מילדת, חמותי מציעה שאסע ונתקדם עם זירוז או משהו, כי בלידה שביעית זה יכול להיות מהר. אני עוד אוכלת קצת, מתקלחת. מתזמנת צירים. האפליקציה כותבצ לי לסוע לבי"ח... הצירים בערך כבר כל 2-3 דק. אבל לא כואבים כל כך. הילדים הגדולים מתרגשים ומשגעים... בעלי מרדים את הקטנים, ומתארגנים לנסיעה. הילדים מלווים אותנו לאוטו, ומשגעים שהם לא הולכים מחר לבי"ס (יש להם טיולים עד מאוחר, שהם ממילא לא רצו לסוע אליהם ועכשיו עוד יותר).הם נותנים לנו הנחיות את מי להעיר קודם כדי לספר להם ולא ממש משחררים אותנו...
בדרך אין כל כך צירים. מדברת עם חברה מילדת לבדוק אם היא במשמרת. היא לא. החברה אומרת לא נורא שאין צירים אפשר לעשות סטריפינג.
בנתיים קוראות ווצאפים בפלאפון ומגלה שאין לימודים מחר... שוב סבב עם איראן. מתקשרים להודיע לילדים ושידעו שאם יש אזעקות להיות עם הקטנים.
מתקבלים די מהר בקבלה. מוניטור כמובן. פתיחה רק 2... המוניטור לא סיוט בניגוד ללידות קודמות, כי הצירים לא כואבים כל כך. אני מבקשת לידת מים ואומרים שישמרו לי את החדר עד שאתקדם. שעה או יותר במוניטור שבמהלכה המוניטור זז. המילדת רואה ירידות בדופק ובאה לראות מה קורה.
הצירים קצת מתקדמים ועולים בעוצמה. בנתיים בדיקת רופא, אולטרסאונד, עוד בדיקת פתיחה, פתיחה 3, ויש אישור להכנס לחדר לידה. נכנסים לחדר לידה. מחברים אותי למוניטור אלחוטי. ומאפשרים לי להתקלח. אני נכנסת למקלחת בערך ל20 דק. הצירים מתגברים אבל נסבלים. בנתיים מבינה שהרופאים לא מאשרים את הלידת מים בגלל הסיפור עם המוניטור בקבלה- מבחינתם זה היה ירידות בדופק... אחרי המקלחת, מנסה להעביר צירים בעמידה ונשימות. מיילדת נכנסת ומציעה לבדוק פתיחה. נשארנו על 3... הצירים מתגברים בעוצמה. ואני מבינה שגם צירים כואבים וגם אין לידת מים כמו שחלמתי ואולי כן כדאי אפידורל.. המרדימה מגיעה די מהר, אבל לא מצליחה לשים לי. ואני כל פעם בטוחה שהנה היא סיימה ולא... עד שסוף סוף היא מסיימת, עוד לא שמה את החומר, ואני מרגישה משהו יוצא. המילדת מסתכלת. המים נפקעו. ורגע אחרי מרגישה בפעם הראשונה מכל הלידות שהגוף לוחץ באינסטינקט שאי אפשר לשלוט בו. כמה לחיצות כאלה שהגוף לוחץ לבד, אני רואה כבר את הראש כמעט בחוץ, וזהו! המתוקה נולדה!
שעה וחצי מאז שנכנסו לחדר לידה.
בגלל שלא קיבלתי אפידורל עוד יכולתי אחרי זה להתקלח ולעלות למחלקה בכסא גלגלים.
בבוקר, אנחנו כמה שעות בודדות אחרי לידה. עוד לא עברה בדיקת רופא, כבר התראה על אזעקה. וצריך להתפנות למרחב מוגן. בהמשך הבוקר עוד פעמיים מתפנים בגלל אזעקות. בדיקת רופא לתינוקת ממשיכה תוך כדי פינוי במסדרון. בהמשך היום מתקבלת הנחיה לעבור למחלקה ממוגנת יותר. עוברים למחלקה צפופה. בהמשך בוקר למחרת חוזרים למחלקה הקודמת, אחרי שהמדינה חזרה לשגרה...
