לקחנו יעוצים אבל ברור לי שהעניין הוא התמדה שלנו. אבל אני רוצה רעיונות מכן: האם למישהי יש ילדים שדורשים שישבו איתם עד שנרדמים? ניסיתי לבקש שישנו לבד (כמובן אחרי טקס שינה), להסביר שאנחנו בסלון רואים טלויזיה, לאיים שלא יצאו משטח החדר, להסביר שהם גדולים ועולים לכיתה א' ב"ה ושם אף ילד לא זקוק להורים להרדמה ושעייפות זה אישי והם צריכים לקחת את עצמם לישון וללא הועיל. הם מתנגדים, בוכים, משתוללים, יוצאים, נלחצים וחרדים ואז זה סיוט. אנחנו נותנים כבר מדבקות אבל זה על עניין אחר, מי שלא בא אלינו לישון בלילה וגם זה בקושי רב ההצלחהאם בכלל חלקית ביותר (אתמול ילד בן כמעט 6 בא אלינו בלילה 3 פעמים שוב ושוב ונרדם איתנו עד הבוקר). אני מודה שלגבי לבוא לישון איתנו אנחנו לא יציבים, לפעמים מרשים ולפעמים אוסרים, לפעמים מחזירים ולפעמים גמורים מעייפות ונכנעים אז הם מנסים. לפני כמה חודשים נתנו מדבקות ושניהם הצליחו כל פעם לפחות אחד הצליח וזה היה נהדר. צריך לחזור לזה.
אז אני לא יכולה גם לתת מדבקות על שינה עצמאית. ניסיתי להתרחק עם כסא ולשבת רחוק כל פעם אבל הם מתעקשים על ליטוף\גירוד\שנשב איתם ולפעמים זה מפתה להיות איתם ושירדמו במקום להתעמת איתם כי הם ממש נגד לישון לבד בעצמם אחרי הטקס והסיפור. אבל להיות איתם זה סיוט, לשבת עם הנייד במשך שעות, לאכול ארוחת ערב בעשר בלילה(אני לא רעבה ב-18\19 כשהם אוכלים) וזה פשוט נראה לי לא תקין ובטח לא פאייר כלפינו. ובוודאי לא להם. מרגיש סיוט שכל הערב שלי הולך על לשבת איתם כל שעות הערב, ובפרט שיש הורים שנותנים נשיקה וחיבוק ושולחים לישון. הייתי רוצה לשים בחופש הזה זרקור על הירדמות עצמאית אבל איך אפשר לעשות את זה?????????????נניח שאני נרתמת לזה והולכת על זה בכל הכוח אבל מה אפשר לעשות אם הילדים תלותיים ופשוט יותר חזקים מאיתנו בזה ושמים פס ודורשים שנהיה איתם?
