קושי בהירדמות עצמאית של ילדים בני 5.5 אחרי טקסאובדת חצות

לקחנו יעוצים אבל ברור לי שהעניין הוא התמדה שלנו. אבל אני רוצה רעיונות מכן: האם למישהי יש ילדים שדורשים שישבו איתם עד שנרדמים? ניסיתי לבקש שישנו לבד (כמובן אחרי טקס שינה), להסביר שאנחנו בסלון רואים טלויזיה, לאיים שלא יצאו משטח החדר, להסביר שהם גדולים ועולים לכיתה א' ב"ה ושם אף ילד לא זקוק להורים להרדמה ושעייפות זה אישי והם צריכים לקחת את עצמם לישון וללא הועיל. הם מתנגדים, בוכים, משתוללים, יוצאים, נלחצים וחרדים ואז זה סיוט. אנחנו נותנים כבר מדבקות אבל זה על עניין אחר, מי שלא בא אלינו לישון בלילה וגם זה בקושי רב  ההצלחהאם בכלל חלקית ביותר (אתמול ילד בן כמעט 6 בא אלינו בלילה 3 פעמים שוב ושוב ונרדם איתנו עד הבוקר). אני מודה שלגבי לבוא לישון איתנו אנחנו לא יציבים, לפעמים מרשים ולפעמים אוסרים, לפעמים מחזירים ולפעמים גמורים מעייפות ונכנעים אז הם מנסים. לפני כמה חודשים נתנו מדבקות ושניהם הצליחו כל פעם לפחות אחד הצליח וזה היה נהדר. צריך לחזור לזה. 

 

 אז אני לא יכולה גם לתת מדבקות על שינה עצמאית. ניסיתי להתרחק עם כסא  ולשבת רחוק כל פעם אבל הם מתעקשים על ליטוף\גירוד\שנשב איתם ולפעמים זה מפתה להיות איתם ושירדמו במקום להתעמת איתם כי הם ממש נגד לישון לבד בעצמם אחרי הטקס והסיפור. אבל להיות איתם זה סיוט, לשבת עם הנייד במשך שעות, לאכול ארוחת ערב בעשר בלילה(אני לא רעבה ב-18\19 כשהם אוכלים) וזה פשוט נראה לי לא תקין ובטח לא פאייר כלפינו. ובוודאי לא להם. מרגיש סיוט שכל הערב שלי הולך על לשבת איתם כל שעות הערב, ובפרט שיש הורים שנותנים נשיקה וחיבוק ושולחים לישון. הייתי רוצה לשים בחופש הזה זרקור על הירדמות עצמאית אבל איך אפשר לעשות את זה?????????????נניח שאני נרתמת לזה והולכת על זה בכל הכוח אבל מה אפשר לעשות אם הילדים תלותיים ופשוט יותר חזקים מאיתנו בזה ושמים פס ודורשים שנהיה איתם?

אני יושבת ליד הילדים שלי לפני השינה כבר 6 שניםהמקורית

הבכור בן 8 הקטנה ממנו בת 7

הם תלותיים כי הם ילדים וככה זה ילדים

עם השנים זה התקצר והיום זה רק רבע שעה אבל הם צריכים את זה

אגב, בשעה 8 הם כבר ישנים ויש לי זמן לעצמי למה שאני רוצה


אז השנקל שלי - זה תקין, נורמלי והגיוני. אין פייר ולא פייר פה. את אמא שלהם וצריכה להיענות לצורך הרגשי שלהם. הם לא נגדך, הם בעדם.

ככל שתילחמי בזה יותר כך תהיי יותר מתוסכלת


אגב, לדעתי - לא חייב להיות רעבים ממש כדי לאכול. ודיברת על זה שאת רוצה תזונה מסודרת וכו. אני גיליתי שארוחת ערב מוקדמת זה הכי טוב עבורי ובכלל מומלץ לא לאכול שעתיים לפני השינה.וגם לא כשממש רעבים כי אז אוכלים יותר, וגם דברים לא בריאים שהם יותר נגישים.  אני ישנה באזור 22.30 כך שלאכול ב19 זה ממש סבבה בעיניי וחוסך לי להכין פעמיים. 

הדרךoo

לעזור לילד לעבור מעירות לשינה

היא לא התמדה

ובוודאי לא איומים

וגם ילד בכיתה א לעיתים זקוק לעזרה


ככל שיוצרים מרחב רגוע ובטוח עבור הילד

בשעות העירות ואז במעבר לשינה

זה יקל עליו להרדם בקלות ובעצמאות


מרחב רגוע ובטוח הוא כזה של תקשורת הורית רגועה תומכת ואסרטיבית

נטולת שיפוטיות איומים עונשים והנחות לא נכונות לגבי צורך של ילדים

בדיוק אבל בדיוק כל מילה שהיא אמרהמתיכון ועד מעון
א''א להיכנס לשינה באווירה של לחץ
ניסית לשים להם פודקסט ברמקול?חילזון 123

אם מתחילים להסתובב מכבים את הסיפור...


והאמת זה לא מאד יוצא דופן ההתנהגות שלהם

למרות שאני מבינה למה זה מעצבן, מתיש, וסוחט

ענית לעצמך,ד' הוא האלוקים

כתבת: אני מודה שלגבי לבוא לישון איתנו איתנו אנחנו לא יציבים, לפעמים מרשים ולפעמים אוסרים.

הילדים ישבו על הספק הזה כל עוד שתתנו לו מקום! ברגע שאת תחליטי עם עצמך שכל אחד ישן במיטה שלו, וזה סופי וגמור!

אז יקח לך שבוע, שבועיים, גג חודש,כדי להרגיל אותם לזה. 

ובזמן הזה אין מצב! שהם ישנים איתכם.

את כותבת שאת עייפה ולכן נכנעת, זה דרך קצרה שהיא ארוכה!

את נכנעת להם כי את עייפה, ו"מקלקלת" לך לכל הפעמים הבאות, שהם שוב ינסו! 

כדאי לקחת פסק זמן של חודש ולא לוותר! גם אם את גמורה מעייפות!

להסביר להם (ולהיות בטוחה בעצמך) שהם ישנים במיטה, והם גדולים ויכולים!
המפתח להרגלים אצל ילדים זה עקביות!

בהצלחה רבה! 

ברגע שלך יהיה תאריך יעד, תדעי שכל יום שאת מתאמצת על זה שווה! זה הקניית הרגלים שתלווה אותם.

אחרי חודש תחזרי לעדכן פה.

 

 

זה בדיוק מה שאני רוצה-אבל איך?אובדת חצות

אם הם יוצאים מהחדר ולא שמים עליי?

נגמר הטקס וצריך לישון נצמדים אלי, לא נותנים לי ללכת, דורשים שאשב....עד שירדמו. וזה יכול לקחת מלאאאא זמן.

אולי תסתכלי קצת אחרת על הזמן הזה שאת יושבת לידםפרח חדש

אני גם יושבת ליד ילדים אפילו יותר גדולים

מבחינתי זאת צורה נעימה ונחמדה לסיים את היום

לפטפט קצת איתם לפני השינה

קריאת שמע ואז לאט לאט הם נרגעים ונרדמים מעצמם.

לפעמים אני קמה לכמה דקות וחוזרת

הם מרגישים בטוחים שאני בסביבה וזה תורם לרוגע ולשלווה.

מבחינתי זה גם זמן מנוחה בשבילי

אחכ אני מסתערת על הבית וכיף לי החצי שעה/שעה של מנוחה 

יש מצב שאם תבואי בגישה כזאת הכל יתנהל אחרת 

לי לצערי זה לא כיף תמידאובדת חצות

זה על חשבון לאכול

על חשבון להוריד איפור שאחכ אין לי כוח

ואחכ אני גמורה מעייפות ואין לי כוח לכלום.

את יכולהoo

לעשות את זה כשהם ערים

לפני הזמן של ההרדמות


דווקא הזמן של ההרדמות הכי פחות מתאים לזמן עצמי

אז אולידרקונית ירוקה

תורידי איפור לפני

תאכלי איתם

ואז תגיעי בנחת לשבת איתם

רעיון אבל 18-19 זה עוד מוקדם לי לאכולאובדת חצות
את לא חייבת לאכול איתם ארוחת ערב..טארקו

אפשר לשבת איתם ושהם יאכלו


אני אף פעם לא אוכלת עם הילדים זה לא השעה הרלוונטית בשבילי..

אבל להם זו שעה מתאימה.

ואפשר גם בזמן שהם אוכלים לעשות דברים אחריםטארקו
ולא רק לעצור איתם..
כני ממש לא חושבת שהעניין הוא התמדה שלכםאפונה

את לא מצליחה להתמיד כי יש לך משהו בלב שאומר לך לא לשלוח ילד חרד לישון לבד בחדר, ואי אפשר להתעלם מהקול הזה כל הזמן.

אם זה היה מתיישב לך על הלב היית מצליחה להתמיד, אבל זה לא, וטוב שכך.

יש לך ילדים מתוקים שזקוקים לך בהרדמה

הם זקוקים לך בלילה

לילה זה זמן של פרידה, הבהלה עולה ואיתה אינסטינקט של מרדף - הם מחפשים קירבה כדי להירגע.

וככל שאת מתרחקת ומנסה לגרום להם להירדם לבד כך הבהלה עולה יותר

וכמובן בהלה גבוהה והירדמות לא הולכים טוב ביחד

וככה אתם בלופ שלא משרת אף אחד מכם.


 

הפתרון הוא לתת להם את מה שהם צריכים במשך היום כדי שיגיעו רגועים ועייפים לערב, ולתת להם הרבה קשר לקראת ותוך כדי ההרדמה, כך שירדמו בקלות ובמהירות לשינה רגועה, ותוכלי לפנות לענייניך בשאר הערב.

אתן עונות בתיאוריה-אבל מה בפועל?אובדת חצות

אני חושבת שהם בוגרים מספיק ומסוגלים או הייתי רוצה לשאוף להשיג את המטרה הזו בשבילם ובשבילי. לא מתאים לי לשבת שם שעות, לגיטימי.

אבל הסברתי שאין לי אפשרות כי הם יוצאים מהמיטה, נבהלים, בוכים, נצמדים, באים לסלון להיות איתנו. זה מאבק.

אז מה לעשות בפועל אם החלטתי שהערב מתחילה להרגיל לישון לבד.

 

איך עושים זאת על אף ההתנגדות?

קודם כל עוברים צדאוזן הפיל

את לא מולם. יש לכם מטרה משותפת.

אתם באותה קבוצה.

כולם רוצים שלכולם יהיה טוב.

אנחנו לא נלחמים

אין מנצחים ומפסידים.

את בוודאי רוצה שתהיה להם שינה טובה, עמוקה ואיכותית.

אם היו לך כל הכוחות והיכולות בעולם היית יושבת לידם כל הלילה אם זה באמת נצרך.


מה לעשות,  את צריכה לאכול, להוריד איפור, לנוח בעצמך.


תשתפי אותם בבעיה הזאת.

אולי יש להם רעיונות.


אבל זה חייב לבוא קודם כל כשעוצרים את המיינדסט של - אני רק רוצה לברוח, הם לא שמים עלי, הם יותר חזקים ממני

לעצור את  מאבקי הכח זה לא פשוט וממש לא קל. בדיוק במקרים כאלה ליווי של הדרכת הורים יכול לתת הרבה כח.


את בטח שמה לב שככל שבוער לך לצאת מהחדר, ככה הם נאבקים יותר שתישארי. הם מרגישים שאת לא רוצה להיות שם, וכל המנגנונים שלהם זועקים שהולכים לנטוש אותם והם יישארו לבד ולא ישרדו (אני מקצינה, כן, אבל זה מה שעובר במוח מבחינה נוירולוגית)

לכן דווקא במקרים כאלה, וזה הכי קשה בעולם, במקום להתרחק - להתקרב.

לנסות להפוך את החלק הזה ביום למשהו ש *לך* יהיה כיף, להקריא ספר שאהבת, לספר על היום שעבר עליך.

לשבת ולגלול ביחד ולראות סרטוני חיות מצחיקים.

להציץ בתמונות ילדות שלהם.

אני נהנית ומושכת זמן-אבל רוצה לשים גבול וזמן לעצמיאובדת חצות
אפשר לשים שעון מעורראוזן הפיל

ואז כולכם מתבאסים על השעון המרגיז שאומר שהגיע הזמן לארוחת ערב של אמא.

אוף, אני רוצה להמשיך להיות אתכם כל הלילה אבל השעון המעצבן הזה אומר לי להתקלח

אולי אני אזדרז מאד מאד ואז אני אבוא לראות מי כבר נרדם?

ואם את אומרת להם לא להרדם ולחכות לך בשקט - זה דווקא יכול להרדים אותם מהר יותר

נכון-עוזר לפעמים להגיד להם שינסו להיות במיטהאובדת חצות

עד שאגיע אבל זה עוזר רק עם אחד מהם

האמת שזה לא נראה לי נכוןהמקורית
לשתף אותם. ילדים לא אמורים לפתור את הדברים האלה בשביל ההורים. מה אכפת להם שהיא צריכה להוריד איפור? זה לא חלק מעולם הדאגות והמושגים של ילדים ובדיוק בשביל זה יש היררכיה במשפחה, זה לא תואם לדעתי מצב קוגנטיבי רגשי של ילד בן 5.5. בטח אם הוא זועק לאמא שלו שתתייחס אליו בכל מיני דרכים.

עם כל השאר אני מסכימה האמת

למה לא?השקט הזה

אני לא מצפה שיבינו עד הסוף או שיתנו פתרונות מבריקים, אבל השיתוף שלהם בעולם שלי יכול לגרום להם לראות את הצרכים שלי ויותר לשתף פעולה.


לא הייתי מונה את כל התכנונים. אבל לבוא ולהגיד אתם יודעים שאמא אוהבת אתכם מאד ורוצה להיות איתכם עד שתרדמו, אבל גם אני עייפה ורוצה להספיק ללכת לישון בשעה מוקדמת, ולפני זה אני צריכה להספיק לסדר את הבית ולהתארגן בעצמי. מה אתם חושבים? יש לכם פתרון.

ואז לפעמים יכולות לבוא מהם הצעות כמו שהיא תשב לידם קצת ואז תלך.. או אפילו פתרון שהיא לא חשבה עליו קודם


אני חושבת שזה דרך לגייס אותם למשימה..

צריך להזהר עם זהאפונה

תחשבי שאת אומרת לילד שלך: "אתה יודע שאני אוהבת אותך ורוצה שתאכל ותהיה שבע, אבל חשוב לנו גם לשלם לחוג פילאטיס של אמא ולחוץ לנו כל ההוצאות. אז מה אתה מציע לעשות?"


אם מבחינתך לשבת עם הילד בהרדמה זה פינוק, נייס טו האב כזה, ואין לך שום בעיה שהוא ילד לישון בעצמו, אבל מבחינתו זה אקוטי - את בעצם מכניסה אותו למצוקה עוד יותר גדולה, כשאת מנכיחה את זה שהצרכים שלו באים על חשבון הצרכים של אמא, ומצפה ממנו להתחשב בך על פניו.

יותר מזה, שימי לב שמדובר בילדים מאד צעירים, בגיל בו רק מתחילה להתפתח היכולת האינטגרטיבית, והם לא בשלים עדיין לחשיבה ברמה כזאת.


כמובן שאם מבחינת הילד הנוכחות של האמא בהרדמה לא קריטית אז אפשר לנסות "למצוא פתרונות" עם הילד. אבל זה ממש לא המצב כאן.

מסכימה עם זההמקורית
אבל אם ההשארות ליד הילד היא לא מתוך מקום אקוטי שלוהשקט הזה

אלא מתוך בדיקת גבולות, משחקי כח אז שיתוף כזה יכול לנטרל את זה. כי באמת זה לא אני נגדך ונראה מי ינצח אלא אנחנו באותו צד. שנינו רוצים שתלך לישון, שנינו רוצים שההרדמות תהיה נעימה, ואני מוכנה למלא לך את הצורך של לשבת לידך אבל בוא נראה איך עושים את זה בצורה שתהיה נעימה לשנינו.

ואני חושבת שזה חשוב שהילדים יפנימו שגם להורים יש צרכים. זה לא בהכרח בא על חשבונם, אבל זה כן מלמד אותם לפקוח עיניים ולראות גם את האחר. ובעיני זה נכון כבר בגיל הזה.


ברור שצריך להיות זהירים במה שאומרים. אבל זה בסדר שהילד יבין שיש לנו עוד דברים בחיים

מה מתוך מה שהפותחת כתבהאפונה

גורם לך לחשוב שמדובר בבדיקת גבולות?


ובכלל, מה זה בדיקת גבולות?

הילדים בדקו והאמא הציבה את.הגבול. הציבה אותו שוב ושוב אבל הילדים לא מסתגלים אליו. מה זה מספר לנו?

ומאבקי כח מה המשמעות שלהם?

ילדים שמנהלים מאבקי כח אלה ילדים שהתמקמו בצד הלא נכון של ההיררכיה ילד-הורה. בשביל לצאת משם, הם צריכים הורה מאד אלפא, מטפל ומוביל. לא הורה שמתייעץ איתם מה לעשות לגבי הצרכים הלא מסופקים שלו עצמו.

"ניסיתי לבקש, להסביר לאיים, להסביר שהם גדולים"השקט הזה

זה להכנס למלחמה מולם. כל הזמן.


אני לא חושבת גם שצריך להתייעץ עם הילד.

אבל צריך להפסיק להלחם ולגייס אותו אליי.


אני לא באה ומשתפת אותו כדי לבכות לו ןכדי להיות החברה הכי טובה שלו.


אני באה ומסבירה לו מה ההשפעות של ההתנהגות שלו, בשפה שלו וברמה שהוא מבין ומוצאת יחד איתו פתרונות שנועדו לעזור *לו*. הרווח שלי הוא משני, שיהיה לי ערב פנוי יותר וכו', אבל המטרה הראשונית היא קודם כל בשבילו- שהוא ילך לישון בצורה נעימה, שההרדמה שלו לא תהפוך למאבק.


אני לא זוכרת עכשיו דוגמאות ספציפיות, אבל כן יודעת להגיד שהיו לי שיחות כאלה עפ הבת שלי ופתאום יצאו ממנה דברים שבכלל לא חשבתי עליהם.


למה להירדם עם אמאפילה

יכול להיות צורך אקוטי בגיל כמעט שש? הם לא לבד בחדר. אפשר להשאיר אור במסדרון . ממה הם בעצם מפחדים?

וכן , להורים יש צרכים. לא צריך לשקר לעצמנו שאנחנו יושבות שם בשביל ילד. ילד בריא בגיל שש יכול להירדם לבד. אבל אמא שלו אולי צריכה להרגיש נוכחת , נותנת , לא נעים לה סתם לשבת בטלפון בלי משימה תוך כדי...

אני לא יודעת למהאפונה

וזה גם לא משנה.

ההתנהגות של הילדים של הפותחת מספרת לי על בהלה גבוהה.

וילד מבוהל צריך מבוגר שהוא מקושר אליו כדי להתווסת.

הילדים שלה לא צריכים אור במסדרון, הם צריכים לדעת שאמא לא עוזבת.


בודאי שגם להורים יש צרכים, וצריך לוודא שכל אחד יקבל מענה לצרכים שלו. כשהצרכים של הילדים יסופקו לא יקח כל כך הרבה זמן להרדים אותם וזה יאפשר לפותחת לספק את צרכיה בנחת.


אבל מאיפה את יודעת שהם מבוהליםפילה

ילדים שלי גם כשלא רצו לישון עשו לי את זה. אחד מפחד מחושך , לשני מפריע אור . ברגע שלא צריך לישון או עייפים רצח , פתאום אור לא מפריע , חושך לא מפחיד. וזה תמיד חלוקה כזאת. בכל חדר אחד מפחד מחושך ולשני מפריע אור, לא משנה איך לחלק אותם. גם אני ואח שלי עשינו הצגות בסגנון להורים.

אני קוראת פה וקצת בשוק , אף אחת פה לא הייתה ילדה שפשוט לא רצתה ללכת לישון?

אני קצת מסכימהנעמי28

תלוי במקרה.


אני לא מסכימה עם זה שכל גבול שילד עובר זה איזה צורך נפשי עמוק.

ואם הוא עובר אותו המשמעות היא שזה יושב על משהו.


לפעמים ילדים פשוט שובבים ומותחים גבולות מהסיבה הפשוטה שהם ילדים.


אחד הבנים שלי הוא כזה, לא משנה כמה אהיה לידו וכמה יחס אתן לו (ואני מבלה איתו בכל יום זמן איכות אמיתי) עדיין הוא דורש עוד ועוד.

וגם בלילה, כשאני שם, חייבת לשבת לידו, סיפור רק ממני, עוד חיבוק ועוד חיבוק, עוד יצאה לשירותים, עוד מים, עוד חיבוק,

וכשבעלי או ביביסיטר שם - נרדם בקלות עם חיוך.


לפעמים ילדים פשוט מושכים ומושכים את הגבול רק כי אפשר.

לא חסר לו זמן איתי, לא באיכות ולא בכמות. לא תמיד זה איזה צורך נפשי.

ובמקרה של תאומים אחד מדליק את השני אז בכלל.

ואני כן מסכימה עם לספר שיש לך דברים משלך לעשות - אם עושים את זה בצורה נכונה ולא כתלונה זה לא משליך על הילד את העול שלך, למשל - "שחקנו היום בלגו ביחד, קראנו סיפור, יצאנו לגינה, אכלנו ביחד התקלחנו, עכשיו זה הזמן שלך לישון ושל אמא לסדר את המטבח ולשתות קפה"


בכל מקרה לפותחת - ממליצה ממש על לווי הורי, את פותחת לא מעט שרשורים על התמודדויות שונות ובאמת נשמע מצב מאתגר, בנושא השינה אני מכירה את הודיה אוחיון. יש לה שיטה מאוד טובה ולא נוקשה עם הילד.

שגם נותנת לך מענה וגם להם❤️

כשילד הכי זקוק לעוד חיבוק מאמאאמאשוני

זה אומר שהוא מרגיש הכי מוגן איתה.

כשהוא עם בייביסיטר הוא צריך להתמודד לבד לטוב ולרע.

לפעמים הוא יירדם בקלות ולפעמים עם קושי, בסוף הוא יירדם בכל מקרה. ככה שזה לא מלמד על הצורך של הילד.


לדעתי דווקא בזמן השכבות והמעבר מעירות לשינה, ששם מתרחשים תהליכים מיוחדים מול עיבוד תחושות והצפה של תת מודע, שם הכי חשוב להיות קשובים לילד.

אחר"צ אם ילד רגיל שאמא סביבו כל הזמן, אפשר ללמד אותו חלק מהזמן להעסיק את עצמו לבד.

דווקא השכבות זה זמן גרוע בעיני להשאיר ילד שזקוק לעזרה לבד רק כי האמא רוצה זמן לעצמה. אפשר לתכנן סדר יום של גם וגם.

אם מדי פעם יוצאים מהשגרה, בסדר

אבל אם זה מעיקרון, אז חבל.

לא כל הילדים זקוקים לעזרה בהרדמה. יש ילדים רגישים יותר ורגישים פחות.

אני דווקא לא משאירה אותו לבדנעמי28

ויושבת לידם כל לילה ואני סבבה עם זה.

אבל לא קשה לאמא לזהות מתי זה צורך ומתי זה משיכת זמן.


 

וזה לא רק ביביסיטר, גם עם בעלי שמעט יותר נוקשה בגבולות, הם נרדמים לבד ובחיוך.


 

אני פשוט לא מסכימה עם העיקרון שאם ילד עובר על גבול מסוים זה סימן מובהק לצורך נפשי,

ילדים מטבעם בודקים גבולות, ולפעמים הצורך הנפשי לטובת הילד זה דווקא לשמור על הגבול ולא להתגמש.

לפעמים ילדים ממש זקוקים שנלמד אותם הרגלים להתמודד ולהירדם עצמאית.

אי אפשר לדעת נחרצות מה המקרה פה.

 

לצורך העניין אפשר להשוות למקרה שילד חוצה גבולות כי זאת הדרך שלו לאותת שהוא זקוק ליחס

לעומת מקרה של ילדה שחצה גבול ולקח סוכריה בלי רשות רק כי מתחשק משהו מתוק.

או שנגע בחשמל מסקרנות לעומת ילד שנגע בחשמל כדי לאותת ליחס.

 

לא כל מקרה של חציית גבול יושב על משהו נפשי.

אין ילד שאוהב לישון וכשזה שניים יחד זה קשה פי כמה.

אם לא קשובים לזיהוי צרכיםאמאשוני

בהחלט אפשר לפספס המון, אבל המון פעמים.

אני לא מתחברת להגדרות של "חצית גבול" ו"משהו נפשי"

אלא: כל התנהגות נובעת מצורך של הילד.

לפעמים זה צורך בקרבה ולפעמים זה צורך במסגרת ברורה.

זה תמיד יושב על משהו. לא תמיד המשהו הזה הוא צורך נפשי עמוק.

לפעמים ילד רוצה לחזור לסלון כי שם אבא ואמא נמצאים והוא רוצה להרגיש חלק מהחברה, גם אם יום שלם הם סיימו לבלות יחד.

אז זה לא צורך עמוק כי הוא לא ראה אותם יום שלם

אבל זה עדיין צורך אנושי.

או ילד ששומע את אמא מדברת עם מישהו והוא בא להציץ.

אז הוא סקרן זה הכל, זה לא איזה צורך נפשי.

אבל שום דבר הוא לא סתם.


אגב, לפעמים אם ילד מבקש עוד מים ועוד חיבוק ועוד מים,

לא תמיד הפתרון בהכרח יהיה להביא לו עוד חיבוק או עוד מים, או לשבת לידו שיפסיק לבקש

לצורך הדוגמה, לדבר איתו בגובה העיניים, לשקף לו מה עובר עליו, לתמלל להביע אמפטיה. למשל: אני שמה לב שאתה מבקש מים ושירותים וחיבוק וטישו. אתה למעשה מתקשה ללכת לישון. אני מבינה שאתה רוצה ומבקש דברים כי קשה לך לישון.

אני בטוחה שאתה מסוגל. תראה, עכשיו נלמד לעשות נשימות ולהרפות, ואז אשב לידך 5 דקות ואז אתה נשאר במיטה ומנסה להירדם.

אני לבינתיים במטבח. אתה תראה שאם תנסה גם תצליח.


יכול להיות שזה יעבוד לא רע, כי הילד מקבל ביטחון בדרך אחרת, אולי לא יעבוד.

בכל מקרה זה לא דומה למצב של לאסור לצאת מהחדר שזה פחות סביר משדר לילד שאני מאמינה שאתה מסוגל ואני פה בשבילך

ויותר סביר משדר לילד: זה החיים, גם כשקשה לך לבד צריך להתמודד.

זה הבדל

אני לא מסכימה איתךאפונה

הסיפור של מתיחת גבולות זה סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו כי זה נח לנו.

ילדים פועלים מתוך דחפים ורגשות, אין להם שום מטרה לבחון גבולות. לפעמים קשה לנו לזהות את הצרכים שלהם, וכשזה מתנגש עם הצרכים שלנו, אז אנחנו קוראים לזה להציב גבול כדי להרגיש יותר בנח.


תארי לך שהיית מתקשרת לבעלך שבבקשה יחזור מהעבודה מוקדם כי את צריכה אותו, והוא היה מסרב ואחר כך מסביר לקולגה שלו: "היא כל הזמן רוצה שאני אחזור, אני חייב להיות עקבי כדי שהיא תבין שאני לפני 19:00 לא חוזר, אין סיבה שאשה בגילה לא תסתדר לבד עם הבית והילדים".


יש ילדים עם צרכים שונים, ויש גם ילדים שהצרכים שלהם לא טריוויאליים, ומסיבות שונות מה שאנחנו נותנים לא ממלא אותם וזה מרגיש כמו בור בלי תחתית. סיבה אפשרית לדבר כזה זו מגננה תקועה. ילד תחת מגננה הלב שלו חסום והוא לא יכול להרגיש את האהבה שלנו. קשה מאד לגדל ילד ממוגן, אבל הפתרון הוא לעזור לו להוריד את המגננה - ולא להניח שהוא סתם מותח גבולות ולא באמת צריך.

נכון הם פועלים מתוך דחפיםנעמי28

אבל לא כל דחף הוא צורך, לפעמים הוא רק רצון.


 

כמו רצון לעוד ממתק, לעוד זמן מסך ולפעמים גם לעוד סיפור או חיבוק או לצאת לסלון לראות יחד עם ההורים טלוויזיה כי זה הרבה יותר מעניין מלישון.

 

ושם השאלה אם נכון לספק לו כל רצון.

לפעמים הצורך הרגשי שלהם הוא דווקא בגבולות.
 

אני לא אומרת שזה המקרה פה, רק מתנגדת לקביעה שבהכרח יש כאן צורך רגשי.

 

אם ילד מקבל מענה רגשי במהלך היום ודורש במשך

כמה שעות בהרדמה עוד מענה רגשי ארוך, יכול לגמרי להיות שיש שם נקודה של חוסר גבולות או של חוסר זיהוי בצורך מסוים של ילד כמו ויסות, הפרעת קשב, או למידה של שינה נכונה.

 

וגבולות הם לא בהכרח נוקשים, בצורה נכונה הם מחבקים ושמים את הצורך של הילד במרכז ולא רק את הקפה השקט של האמא.

היא כותבת שהם נלחצים בוכים וחרדיםאמאשוני

לכולנו היו תקופות כאלו. לפעמים מוקדם מדי לישון, לפעמים בחוץ יותר מעניין (בעיקר בחופש)

לפעמים דווקא כשאומרים לא, יותר מגרה.


אבל כל זה קורה *לפעמים*

ילד שבאופן עקבי לא ישן ובוכה ונלחץ ואוסרים עליו לצאת מהחדר כשהוא זקוק לעזרה, זה לא פינוק. במיוחד שהוא מעולם לא הצליח להסתגל להירדם לבד.


אני בתור ילדה הייתי צריכה עזרה בהירדמות. לפעמים קיבלתי אותה ונרדמתי בביטחון, ולפעמים נשארתי במיטה לבד להתמודד עם כל הפחדים והחששות שעלו במהלך היום.


הרבה כותבות פה שהן יושבות ליד הילדים בגיל 5 ואפילו 8.

לא ראיתי מישהי שכותבת בגיל 10 או 12.

למה?

אם אף אחת מיוזמתה לא עשתה תהליך דרסטי של איסור יציאה מהחדר וכד', איך ילד למד להירדם לבד?

זו יכולת שנבנית מעצמה עם הגיל והצורך בקרבה פיזית להורה כדי להרגיש מוגן ובטוח לשינה, מתייתרת.

יש ילדים שמצליחים לישון לבד גם בגילאים מוקדמים יותר, ויש ילדים שזה בא לפי תקופות.

כל עוד ילד מסביר שהוא צריך, וזה צורך לגיטימי, זה לא שהוא ביקש ממתק.

למה לא להיענות לו לצורך הזה?

ככה ילד לומד שהורה זו דמות שאפשר לסמוך עליה כשהוא צריך.

ככה הוא גדל להיות עצמאי ובטוח, ולא רק עצמאי.

ואני ראיתי ילדיםפילה

שכן הגיעו להורים בגיל 10 ו12. דווקא במשפחות קטנות יש לזה היתכנות טכנית.

במשפחות קטנות אין את הגבול הברור של הורים- ילדים. הורים לא תמיד שמים לב שילד כבר לא בשלב שהם חושבים שהוא נמצא. חושבים שהוא תינוק נצחי.

יש גם קיצוניות אחרת. להביא לו כמה שיותר עצמאות כמה שיותר מוקדם , הרבה עזרה חיצונית . וככה אפשר לגדל ילד אחד או שניים בלי לגדל אותם בעצמך.

אם הרבה ילדים זה לא יילך

יש קיצוניות שניהאמאשוני

אם המטרה היא לגדל ילדים עצמאיים מתוך ביטחון אז זה לא לתת להם עונשים ולאסור עליהם לצאת מהחדר.

עם שני הגדולים שלי באופן טבעי הליווי בהירדמות התייתר מעצמו.

עם השלישית בגיל 8 עשינו "תהליך גמילה" אבל הוא היה בשיתוף מלא שלה מרצון אמיתי שלה להצליח להירדם ללא צורך בהורה והיה לה קשה והיא הייתה חזקה, אבל בשום שלב זה לא בא כניתוק ממנה.

בטח לא מלווה בעונש..

יש כמה שיטות ללמד ילד להירדם עצמאית, אם צריך לכלול לאסור עליו לצאת מהחדר ודברים מהסוג הזה, בעיה.

עצם זה שאת מגדירה גיל 12 כ"קיצוני"

את למעשה אומרת שברוב המקרים, ילדים לומדים בשלב כשלהו להירדם ללא עזרה, אני אומרת שלא צריך ללמד את הילד להירדם לבד באופן אקטיבי הרבה פעמים זה פשוט בא טבעי בגיל גדול יותר.

זה לא אומר שאם בגיל 5 יושבים לידו זה ימשיך עד גיל 18 אם לא נפסיק את זה באופן יזום.

לא כתבתי כלום על עונשיםפילה
אני חושבת שילד בגיל שש יכול להירדם לבד. בגיל הזה כבר לא חושבים שיש אריה בחדר. 
יש עוד סיבות שקשה להירדםאמאשוני

המחשבות בשלב הזה מתחילות לעלות.

מחשבות כמו אולי אבא ימות במלחמה, ועד להיזכר שהגננת כעסה עלי או חבר מהגן אמר לי משהו,

או התלבטות שטורדת את המנוחה.

זה גיל שקשה לשלוט במחשבות.

לפעמים גם לא מחשבות מפחידות אלא רק המון מחשבות שקשה לעצור סרט נע.

או קושי בויסות פיזי או רגשי שגורמים לעוררות.

זה עדיין תואם גיל שילד צריך נוכחות פיזית של הורה כדי לצלוח את המעבר מערות לשינה.

מסכימה מאדאוזן הפיל
אני אגיד לך מה קשה לי פהפילה

אם ילד מתקשה במצבים שאמא לא נמצאת אז שיסתדר כי אמא לא נמצאת ובעיה שלו. ורב היום ילד נמצא במסגרת ואצל חלק ממשפחות גם אחר כך יש בייביסיטר .

אבל בזמן שאמא כן נמצאת , פתאום כל קושי מצריך איזה תהליך עמוק,

כל פעולה טבעית הופכת לסיפור .

למה? רצון של הורים להוכיח שילד צריך אותם? שינה היא צורך בסיסי של הגוף .

כמו לצ'פר על הליכה לשירותים. ככל שהורים מתערבים לזה כך יותר ילדים מתקשים בזה. מתאפקים , מפחדים ועוד דברים בסגנון. ברגע שהורה לוקח צעד אחורה, ילד מסתדר טוב מאוד עם עצמו .

כמובן שאני לא מדברת על מצב שבו יש מתקפת טילים , אבא במילואים או חלילה אחרי הלוויה של סבא. 

אם את שואלת אותיהמקורית

אז רוב הבעיות זה בגלל שאמא לא נמצאת רוב היום ויש מסגרת ארוכה ובייביסיטר וכו

ואז הגיוני שכשאמא נמצאת רוצים יותר ממנה

אין הכי נמיאפונה

אם ילד מתקשה לבצע אפילו פעולה טבעית כמו שינה, כשהוא עייף, הוא מסרב להירדם -

זה מלמד אותנו כמה עמוק הצורך שלו.

וכמו שהמקורית כתבה לפני - ככל שיש פחות זמן ומרחב לקשר ככה הצורך והחוסר גדלים. זה צורך קיומי, ממש לא מותרות.

נראה לי שכתבת את הנקודהמתיכון ועד מעוןאחרונה

רוב היום הילד במסגרת חייב להתגבר, להתעלם מהקשיים שלו, להתמודד. ואז הוא מגיע הביתה על המקום הבטוח והרגוע ובמקום שהוא יקבל לגיטמציה לצרכים שלו, קצת נינוחות, קשר, רוגע אז דורשים ממנו להמשיך להתעלם מהרגש.

שינה היא אמנם צורך בסיסי, אבל היא דורשת רוגע ונינוחות, ולכן לפעמים ילד זקוק לנוכחות של מבוגר שילווה אותו בשלב הזה להרגע אחרי כל היום המתיש שעבר עליו, שקצת יהיה איתו. לא כל צורך בקשר הוא בעייתי, להפך, זה צורך בסיסי (יותר מהצורך באכילה או בשינה) ואני בטוחה שאם ההורה מאפשר כמה דקות ברוגע, בלי לחץ הצורך ילך ויצטמצם

סליחה אין לי עצות בשבילךאפונה

לי ממש לא נשמע שהם בוגרים ומסוגלים לישון לבד.

הייתי משנה את המטרה מ"הרדמה עצמאית" ל"הרדמה נתמכת מהירה".

והייתי לוקחת הדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית כדי לעשות את בפועל.

אולי על זה תתייעצי מקצועית?המקורית

אני בפועל לא הצלחתי וגם לא הגדרתי את זה כמטרה. בעיניי זה גם לא בהכרח נכון להם.

את חושבת אחרת.

כמו שאת רואה רוב הנשים פה לא חושבות כמוך. אולי תתייעצי מחוץ לפורום? 

אני יושבת עם הילדים שלי עד שנרדמיםהשם שלי

כולל הילד שמסיים עכשיו א'.

רק הגדולה הולכת לישון לבד.


הם מסוגלים להירדם גם לבד, וזה יכול לקרות לעיתים רחוקות, אבל בדרך כלל אני יושבת איתם.


יש תקופות שזה אפילו הרדמה כפולה.

קודם את הבינוניים, ואחר כך את הקטן שישן צהריים במעון. (בזמן האחרון הוא הולך לישון עם הבינוניים, ואני לא צריכה להשכיב אותו יותר מאוחר).


בשלב מסוים הם ילמדו להירדם לבד.

יכול להיות שלוקח להם יותר זמן מילדים אחרים, אבל זה מאוד נורמלי.


למה את צריכה לאכול בעשר בלילה? הם לא נרדמים לפני?

מייד כשהם נרדמים תשבי לאכול.

תדאגי שיהיה לך כבר אוכל מוכן, או שבעלך יכין בינתיים.

מתחילים הרדמה ב20 מסיימים בסביבות 21 פלוססססאובדת חצות
כלומר ב20 נכנסים למיטה מתחילים לקרוא סיפוריםאובדת חצות
ויש לך אפשרות להתחיל יותר מוקדם?השם שלי
בשעה 8 הם כבר יהיו בשלב של ללכת לישון, אחרי סיפור וכד'.
זה ממש מאוחרבוקר אור
בגיל הזה הם יכולים להירדם כבר בשבע..
לא מוקדם להירדם ב-7? מתי אוכלים ארוחת ערב בחמש???אובדת חצות
אנחנו מתחילים לאכול בים חמש וחצי לרבע לששבוקר אור
אם הם לא מורחים את האוכל בהגזמה מסיימים התארגנות באזור שבע, אם כן אז מקסימום שבע וחצי 
לדעתי לא. שיאכלו ב6, 6 וחציהמקורית
ב19 מקריאה סיפור. עד 20 הם אמורים לישון גם אם לוקח לך 40 דקות 
אצלנו אוכליםדרקונית ירוקה
ב6 בערך, הם במיטות ב7- 7:30
לוז אצלינומקרמה

רבע לשש א. ערב

ואז מקלחות

נכנסים למיטה בין שבע לשבע ורבע לסיפור ושמע ישראל


לפעמים הבכור (בן 7) קורא קצת בספא עד שבע וחצי


8 להתחיל טקס ערב נראה לי מאוחר

ב8 להתחיל סיפורים וואו ברור שיגמר לך הכחנחת-רוח

עם קטנים ב5וחצי מתחילה להכין ארוחת ערב. ברבע ל6-6אוכלים

ואז שמן התארגנות לשינה ושרותים וכו

ב7  גג 7וחצי הם במיטות אומרת להם קריאת שמע .לפעמים שמה סיפור ברקע


בניגוד לכולם אצלי כן נרשמים לבד

עם הגדולים לא היה מיד ככה אבל יצרתי הרגל כי לא מסוגלת לשבת שעה

אני אומרת קריאת שמע בעבר היתי נאשרת לשיר להם שיר אחד או שניים ובהגדרה אחרי רבע עשה אני יוצאת

לשים סיפור או ניגונים גם היה עוזר לי

היום כולם כבר רגילים לזה אבל זה היתרון בצפופים שהם מרגילים אחד את השני למה שעבדנו קשה להרגיל את הגדולים..זה פשוט הופך לככה זה..


כשמתחילים ארוחת ערב. והתארגנות במזן לא מגיעים עם הלשון בחוץ להרדמות ורק מחכים שיגמרו


בעיני ילדים יכולים להרדם לבד וזה גם עניין של בטחון פנימי שלך בזה אבל

לא עם לחץ ..כשאת לחוצה שירדמו הז מקרין החוצה

וגם יש עניין של להרגיל וזה תהליך

אל תצפי לקסם


דיפור- אם מתארגנים יפה ובזריזות

זה גם מדרבן לזה

ולא תמיד

אם כבר מאוחר אז לא

ולהקריא סיפור - הפרשתי לחלוטין מהישנה

למה כי הרגשתי 'אני נהיית חסרת סבלנות בזמן הזה ועיפה ומה שבא לי זה שישנו

אז הקדמתי לשעות אחה''צ בנחת ופניות

מציעה לך גם

נגיד אם תתארגנו מוקדם ויפה נשב נקרא 2 סיפורים ברצף

אבל לא מאוחר כשאת על הקצה


עוד עצה

תאכלי ותשתי לפני זמן ההתארגנות לשינה

שתבואי עם דלק וכח

אם לוקח לך שעה וחצי כולל סיפוריםאמאשוני

וזה כשאת מנסה להרחיק אותם ממך,

תחשבי כמה קצר זה יהיה כשהם יהיו בטוחים שאת לידם ולא יפחדו שתלכי.

יכול להתקצר לך לפחות ב45 דקות.

ואפשר להקדים את כל הסדר ערב.

תחשבי 19:00 עם פיגמות, ספרים, טקס שינה.

19:30 הם במיטות רגועים עוצמים עיניים

עד 20:00 או 20:15 גג הם כבר נרדמים.


אבל זה בתנאי הכרחי שהם בטוחים שאת לא בורחת לא כועסת ולא מענישה.

אלא עוזרת ותומכת. לייצר אמון לוקח זמן. אבל כשתשיגי אותו יהיה לך הרבה יותר שקט פנימי והרבה תהליכים יסתדרו ויתקצרו מאליהם.


כל עוד את מנסה גם להיות איתם וגם לא להיות איתם, הם לא מסוגלים להתמסר לתהליך השינה

וכולכם מתוסכלים מתהליך הרדמה ארוך.


לפעמים גם אם תצליחי לקצר ל30-45 דקות, יכול להיות מדי פעם הרדמה שלוקחת שעה וחצי, אבל שם זה נמדד. ככל שתהיי חזקה ולא תכעסי ולא תהיי על קוצים, הם ימשיכו לבטוח בך ולא יחזיקו את עצמם ערים.

ככל שתגיבי בחוסר סבלנות זה עלול שוב לערער את יכולת ההירדמות ותחזרו לנחום-תקום הזה.


ממליצה לך להירשם לוובינר של הבית להורות מקרבת

שנקרא: "במקום עונש ובמקום לספור עד שלוש"


ועוד עצה, אל תשתמשי בעליה לכיתה א' כמנוף לחץ.

ילד שמרגיש שעדיין לא בשל למשהו זה לא מה שיעזור לו, זה רק לייצר בעיה יש מאין כשהם יפתחו חרדה מהמעבר והתחלת הלימודים עצמם כי זה מוזכר בבית בהקשר שלילי ומלחיץ אותם להתבגר.

אמאשוני אני כל כך נהנית לקרוא אותךמחי
מתחברת לכל מילה
הבן שלי בן 8 ומבקש שאחד ההורים יהיה איתו עד שנרדםאורי8
הוא הילד הקטן שלי ויש מעליו ב"ה אחים גדולים. אף פעם לא הצלחתי לגרום להם להרסם עצמאית בגיל חמש וחצי. תמיד היה הורה בחדר. ובגיל כלשהו הם כבר לא צריכים את זה. אני מפסיקה לפטפט איתו בשלב כלשהו וזה זמן לעצמי , אני בכוונה בפלאפון בזמן הזה. נוכחת פיזית. אבל עם עצמי כדי שהוא ירדם. אצלי הוא נרדם מהר, כי הוא לא עסוק בשאלה מתי אלך, וכי הוא עייף( בבית עם גדולים גם הקטנים הולכים לישון מאוחר). . אז לא יודעת אם עזרתי, אף פעם לא הצלחתי ולא התחברתי למלחמה הזו שירדמו לבד. רק שתדעי שזו גם אופציה. ואם הם לא נרדמים כשאת שם , אולי כדאי לאחר את זמן השינה, אולי הם לא עיפים. או שהם עסוקים בזה שתכף תלכי ולא פנויים להרדם. 
בדקת חוסר מלטונין?הבוקר יעלה
אני גם יושבת ליד הילדים שליהשקט הזה

הגדולה תכף בת 5.

לא רואה עפ זה בעיה. לפעמים זה הזמן שהכי נפתחת ומספרת על מה היה בגן וכו (מודה שלא תמיד יש לי סבלנות להקשיב)


אצלי הן נכנסות ברבע לשבע- שבע למיטה ויושבת לידן גם עד 8 (בגלל הקטנה, שנצ של המעון😅). אחכ מתחילה את הערב שלי.


הגדולה נרדמת באזור 7 והיא לא קטנה בהרבה מהילדים שלך..

אני קוראת 2 סיפורים- אחד לכל תאום אז לוקח זמןאובדת חצות
זה מהמםאמאשוני

אבל זה לא נכון להיספר כשזמן שלוקח להם להירדם.

כי הם לא מנסים אפילו.

כמו שלא תספרי את זמן ארוחת ערב ומקלחות.


כמה זמן לוקח להם להירדם זה מהשלב שהם עוצמים עיניים ומנסים לישון.

אני גם קוראת שני סיפוריםהשקט הזה

מתחילה ברבע לשבע, מסיימת בשבע בערך.


הגדולה, תכף בת 5, נרדמת תוך כמה דק'.


אבל הערב אצלי מתחיל ב5.30.

גם אצלנו זה ככהשוקולד פרה.

בעלי מספר להם סיפור (כלומר, לגדולה הוא מספר ספר מלכים), אז זה הזמן של השקט שלי.
ואחר כך אין יודעים שזהו. עוצמים עיניים ולישון. לפעמים התינוק מבקש מים אז מביאה לו.

לספר כמה סיפורים זה מתיישש... אין סיכוי שהיה לי גרם כוח לזה.
מבחינתי אחרי צחצוח שיניים, זהו. אני עולה על מצב טיסה
ואז אני יושבת איתם עד שהם נרדמים. שמה להם ניגוני חב"ד בנייד (ניגונים מדהימים!) ובדר"כ עד השינה זה לא הרבה זמן. נגיד עד 20.30

נראה לי שסיפורים זה מתיש, במיוחד אם זה כמה. במיוחד אם הם יתחילו להשתולל אם לא תתני להם את מלא הסיפורים שהם רוצים.

וגם- יש מצב שהם במתח אם תישארי או תלכי- ואז זה מונע מהם לישון

לא קראתי תגובות קודמותעוד מעט פסח

אני חושבת שהמפתח הוא פחות בעקביות, אלא בחמלה עצמית *לעצמך*.

להרגיש ולדעתי שאת אמא טובה גם אם את יושבת לידם, וגם כשלא. ולסמוך עליהם שהם מסוגלים. לא כדי לקבל פרסים, או כי ילדים אחרים בגילך מצליחים- אלא כי את מסתכלת עליהם ורואה בהם ילדים שמסוגלים. מבינה את ההבדל?

וגם ביכולת להרגיע את עצמך. מצוקת הכתיבה, וגם מהודעות קודמות, נשמע שאת עם מץהמון יסורי מצפון על המצב, השוואות, אולי תחושת כשלון. חבל.

את האמא שה' בחר לילדים הללו. את עשית את המקסימום שיכלת בכל רגע נתון. ועכשיו את ממשיכה לחפש איך להתקדם עוד ולהשתפר!

את נהדרת, הילדים שלך זכו בך. את בדיוק בדיוק מה שהם צריכים. גם עם חוסר העקביות.


בפרקטיקה, מה שאני הייתי עושה זה יושבת לידם כל עוד נוח לי, אבל כשלא- אומרת 'אני עכשיו קמה לאכול. אם בינתיים תחכו לי בנחת במיטה אני אחזור אחר כך.'

ובאמת לחזור כמובן.

וכששוב מיציתי- אני קמה רגע להתקלח, אחזור אחר כך. וכו' וכו'.

ואם הם מתבכיינים כשאת לא שם, לנשום עמוק ולזכור שאת אחלה אמא שדואגת לעצמה לאכול ולנשום ולזמן שקט, ולהזכיר להם ממקום רגוע- אני אחזור אליכם כשאסיים, ואם אשמע שאתם שוכבים יפה.

הכי חשוב שתהיי בנחת מול עצמך. תאכלי בשקט שלך. ותתארגני בנחת. ומדי פעם תחזרי לשבת לידם לכמה דקות. איזון בין מה שאת זקוקה לו, למה שהם צריכים (עם הרבה קשב לעצמך- שאת לא נותנת יותר ממה שאת רוצה, כי אח''כ זה יתפוצץ על כולם).


אני מאמינה שלאט לאט הם יתרגלו שאמא 'נוכחת' גם כשהיא לא צמודה אליהם.


תודה אין על קשיבות עצמיתאובדת חצות
אנחנו גם יושבים עם הילדים עד שנרדמים...דיאן ד.

סתם אני חושבת שאם את משכיבה אותם לישון מאוחר וקשה להם להירדם

פלוס הם מתעוררים בלילה.

אולי יש להם מחסור בהורמון שינה - מלטונין?

שקלתם לתת להם מלטונין?

 

אני מכירה מאחיינים שלי שהיו להם בעיות שינה מאוד קשות, במשך תקופה לקחו מלטונין במינון נמוך (לא יודעת כמה, לא מבינה בזה..)

ואחרי תקופה הפסיקו אבל הגוף כבר למד את מחזורי השינה והכל השתפר.

 

אם את משוכנעת שזה בעיית התנהגות ולא בעיה פיזיולוגית, אז מצטרפת ללא מעט תגובות של להיות איתם יותר בנחת ויותר בסבלנות

אנחנו גם עברנו סרטים עם השינה של הגדול שלי, עד שלא שינינו מיינדסט ל: אנחנו איתך כל עוד אתה רוצה וצריך, זה פשוט היה סיוט

השכבות של שעות לא נגמרות פלוס התעוררויות כמה פעמים בכל לילה, בכיות וכו' וכל הכייף הזה.

ברגע שההשכבות היו בנחת וברוגע (בלי שנ"צ ולא מוקדם מידי) גם כשזה לקח שעתיים ויותר הילדים נרגעו וישנים הרבה הרבה יותר טוב ב"ה

 

כתבו לך כאן הרבה תגובות מעולותקופצת רגע

להשכיב יותר מוקדם

לשבת לידם עד שנרדמים

לא להפוך את ההשכבה למאבק כוח


ואני רוצה לחזור על עצה שכבר נתתי לך בעבר:

את מתארת כל מיני בעיות עם הילדים, בעיות עם ניהול סדר היום וההתנהגות שלהם. לדעתי, לפתור בעיות של הרדמות ארוכה והרבה התעוררויות והגעה להורים בלילה, זו יכולת מתקדמת. בעיות שינה זה מאתגר ממש כי כל המעורבים עייפים ואין להם סבלנות. תעזבי את זה, תשחררי, ההורות שלך לא נמדדת בהאם הילדים יגיעו אליכם בלילה או לא. מזרנים זמינים ליד המיטה שלכם וזהו.

תמצאו הדרכת הורים שאתם מתחברים אליה, תעבדו על בעיות אחרות, תשפרו את הקשר, כשתרגישו שיש התקדמות ואתם מבינים טוב יותר איך לפתור בעיות איתם, תיגשו מחדש לעניין ההרדמות, כשהמטרה שלכם צריכה להיות הרדמות נעימה ומהירה יותר לכולם ולאו דווקא הירדמות עצמאית כרגע. יש בכלל מצב שאם תתקדמו בנושאים אחרים בעיית השינה כבר תשתפר בדרך. 

לא קראתי תגןבותפאף

אבל עולות לי כמה נקודות-

הם יודעים להיות לבד עם עצמם? לשחק לבד, לדפדף בספר לבד, במהלך היום, לאו דווקא בלילה, בעיניי לפני שעובדים עם ילד על הרדמות עצמאית צריך לוודא שהוא יודע להיות עם עצמו בנחת, אחרת להיות עם עצמך בחושך כשאתה עייף ומותש זאת לא חוויה נעימה בכלל.

ובכלל, המעבר מעירות לשינה הוא קשוח, ממש חשוב לזכור את זה שזה מעבר לא קל והרבה ילדים בני חמש צריכים את אמא ואבא כדי להרדם, אז לצאת מנקודת הנחה שזה בריא וטעים ומשם להמשיך.

נקודה שנייה הגיינת שינה ושעת שינה מתאימה, כדי לקצר את זמן ההרדמות צריך לייצר תנאים מתאימים-בלי מסכים בשעתיים לפני, גם לא לחזור מהגן משחקים או לקפוץ בטרמפולינה ולצפות שיירדמו אחר כך מהר, אצלי בבית אנחנו מסיימים את כל הפעילויות המעוררות בשש בערב, ואז ארוחת ערב ומקלחת בנחת, אצלנו יש אמבטיה ארוכה בדרך כלל, ואז לקרוא ספר, לשחק ברוגע, בלי שום דבר מעורר, ושעת שינה מותאמת-שהם לא עייפים מדיי ולא עירניים מדיי, לרוב בגיל הזה זה יצא 19-20 תלוי בילד ובשעת הקימה, אם הם נעשים בכיניים ונודניקים לקראת הערב -תקדימי את השעת שינה.

נקודה נוספת ואצרונה-תבחרי דבר אחד ותתמידי בו, עכשיו אתם עובדים על זה שלא יישנו איתכם בלילה-זה כבר דבר גדול ודרמטי, תצליחו להתמיד בזה תעברו להרדמה עצמאית בעיניי (או להפך, לשחרר את אמצע הלילה ולעבוד על האדמה עצמאית, אבל לא להעמיס על הילדים)

ואתם צריכים איש מקצוע שילווה אתכם, עו''ס עם תואר שני / פסיכולוגית שעושה הדרכת הורים, נשמע שאתם צריכים ליווי מעמיק, היום קוראים לזה טיפול בהורות, זאת לא רק הדרכת הורים אלא להתבונן לעומק במה קורה לך מול הילדים, וקורה הרבה...

רעיון שעשיתי פעם עם הילדים,שיפור

גישה קצת שונה ממה שהרוב כתבו כאן

ציירתי לכל אחד מהם את לו"ז שגרת השינה- אמבטיה, להתלבש, עוברים למנורת לילה, סיפור א', סיפור ב', קריאת שמע, חיבוק ונשיקה, אמא יוצאת מהחדר, שומעים מוזיקה מרגיעה, יושנים. הם צבעו והדבקנו לכל אחד ליד המיטה. ואז במהלך ההשכבה שאלתי אותם כל פעם שיזכירו לי מה השלב הבא. וכשהגיע השלב שאני יוצאת מהחדר זה עדיין היה להם קצת קשה. אבל אחרי כמה לילות של עקביות הם התרגלו. עדיין יש ערבים יותר מאתגרים. והייתה תקופה שאחד הילדים היה צריך שנבוא לבדוק עליו לעיתים קרובות. אבל בשגרה ברוך ה' נרדמים לבד.

סתם הארה מהניסיון שליפה לקצת

כשאני על קוצים לצאת מהחדר, הם לא נרדמים וגם לא מוכנים שאצא.

כשאני אומרת להם שאני בחדר ועוד מעט אצא ויותר רגועה אז לרוב הם מצליחים לשחרר ובאיזשהוא שלב הם מעצמם אומרים לי שעכשיו אני יכולה ללכת.


אצלי הם לרוב נרדמים לבד, קוראים לי 300 פעם לפני שנרדמים לחיבוק, נשיקה, מים, שמיכה. אבל אני לא יושבת בחדר.

אצלי לפי מה ששמתי לב כל עוד אני בחדר יש ילדים שקבוע לא נרדמים, אני יוצאת והם נרדמים ברגע.


אולי שווה להחליט שתקופה את יושבת איתם ובאמת יושבת, נוכחת. בלי לחפש לברוח מהחדר כבר.

ואז לאט לאט לנסות להפחית את הזמן, אבל קודם לתת להם לראות שאת כאן איתם כי הם צריכים את זה. אחרי שילמדו שזה אפשרי ושאת מסוגלת לזה אולי יהיה להם יותר קל לשחרר את זה. הם יידעו שאם יום אחד פתאום שוב יעלה הצורך שתשבי לידם אז זה אפשרי.

באופן פרדוקסלימתיכון ועד מעון

ככל שתהיי יותר בנחת ופחות יטריד אותך מתי ירדמו הם ירדמו מהר יותר.

שינה מצריכה רוגע, אם הילד יודע שאמא נמצאת יהיה לו יותר קל להרפות ולשחרר ולהרדם, אם כך הזמן המסר הוא אני הולכת או מסר של נו כבר, א''א להרגע להרדם 

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמוןאחרונה

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנואחרונה

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדניתאחרונה

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדש

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

אני לא כתבתי ככההמקורית

גם אניזריחה123

נכנסתי אתה

האמת בלי ג'ל

ואולי זה בגלל פערים במשקל.. לא יודעת

על כל השאר מאוד הקפדתי.

היה קשוח, אבל היום הילד גדול והוא מאתגר אבל מדהים וברור שאי אפשר בלעדיו.

עדיין אני בטוחה שאחזור עכשיו לדיאפרגמה (לפני הלידה הנוכחית היא מנעה יפה) כי שאר האמצעים פשוט לא באים בחשבון מבחינתי מניסיון העבר

האמת שבלי ג'ל זה מבחינתי שימוש לא נכון112233445566

והקודמת שאמרה שנכנסה אמרה שרגיש ולא מפרטת אז קשה לדעת מה זה שימוש נכון שהיא אמרה

אבל מבחינתי שימוש נכון זה מתאמת, גל, כל פעם כשאני מכניסה להרגיש שיושב טוב ומכסה את צוואר הרחם בוודאות.

מן הסתם בטוח יש גם כאלו שנכנסו בשימוש נכון פשוט על דיאפרגמה מתארים שימוש נכון ובסוף כשמפרטים רואים שלא אז זה בכלל מבלבל

לא רק מבחינתךפרח חדשאחרונה

אלו ההנחיות הרשמיות לשימוש בדיאפרגמה

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאניאחרונה

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדהאחרונה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

39. כבד וקשוח!מסע של החיים

אני בשבוע 32השם שלי

מרגישה בסדר

37אהבה.

מצד אחד בשלב שמחכה כבר

מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה

הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)

יא גם אני🥳 37+?הרמה

3 ויש לי מלא צירים כואבים אבל עדיין נראלי רחוקאהבה.

אז אנחנו ממש קרובות☺️הרמה

שבוע 7חושבת בקופסא

הריון ראשון ברוך ה'.

בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.

מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...

מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.

וואי מתלהבת איתך! זה ממש התחלהאמונה :)

ועוד פעם ראשונה שהכל חדש...

בע"ה שיעבור לך מהר ובטוב!

13שאלה גנים

חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות

אבל עדיין לא 🙄

שבוע 4 פלוס 5אנונימית בהו"ל

אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)

בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...

חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות

שבוע 32דיאן ד.

ב"ה מרגישה מצוין

שבוע 25אםאני

בחדר לידה🙄

כבר יומיים,

שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר

אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר

אני בהלם לגמרי,

ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!

לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…

סליחה אם הלחצתי🫣

וואו לא פשוטראשונית

הרבה כוחות! ♥️

וואורקאני

מתפללות עלייך

תעדכני💕

מצטערת לשמוע ושולחת חיבוק גדול!!!!אמהלה

חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה

וואו🙏🙏 הלוואי ויצליחו לעצור את ההתפתחות🙏הרמה

וואי חשבתי עלייךשמ"פ

מתפללת עלייך ועל העובר

בשורות טובות !

בע"ה שהכל יסתדר בשלום!באתי מפעם

איך זה קרה? מה הרגשת?

היה פתאום דימום מאד מסיביאםאני

אחרי כמה ימים של התכווצויות

מרגיז אותי שהאחות שפנית אליה בטלפון לא אמרה לךאמהלה

לפנות מייד למיון. זה כ"כ בסיסי

רק מההודעות שכתבת כאן זה היה נראה שזה המצב....

ועוד שאלו אותי למה אני אומרת לך על הפגייה של הר הצופים.....

בעז"ה שתצליחו לעצור את ההתקדמות ולשמור עליו כמה שיותר ברחם.

בשורות טובות

תרגישי טוב

יקרה הייתי בדיוק במצבך לפני שלושה חודשיםתותית11

מבינה אותך אחד לאחד!

הייתי שלושה ימים בחדר לידה

ואח"כ באשפוז ארוך

וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן

אז תדעי שניסים יכולים לקרות

מתפללת עבורך

שתבשרי טוב מיום ליום!

שולחת הרבה כוחות

ואוו מעודד!!אםאני

אני ממש שמחה לשמוע,

אכפת לך לפרט מה היה?

היפרדות או משהו אחר?

תודה על העידוד והכוחות

לכל מי שהגיבה כאן גם, לא יודעת איך מתייגים.

אני עדיין בחדר לידה ומקווה לטוב…

לא היתה לי היפרדותתותית11

אבל קיצור צוואר ל0 ממ ופתיחה..

ב"ה הצליחו לעצור את הצירים והלידה ובאשפוז אח"כ המצב נשאר כמו שהוא ולא המשיך להתפתח

שוחררתי בשלב מסויים הביתה לשמירה

ובאמת בנס גדול הגעתי לשלב הנוכחי ב"ה

מחזקת אותך💕

אומרת פרק תהילים. בהצלחה יקרה. בע''ה שהכלאורוש3

יסתדר ויעבור בשלום

וואוו מרגשת! התפללתי עלייך אז❤️שיפור

תודה רבה רבה לך!!תותית11אחרונה

אמן שיישאר בפנים עוד מספיק זמן!! מתפללת עלייך❤️שיפור

12מבורכת

ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר

22באתי מפעם

ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,

עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄

צרבות,

מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.

תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.

התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️

40בת מלך =)

חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;

מרגישה מעולה

מזל טוב!!כורסא ירוקה.

שבוע 10מטילדה

בעיקר עייפה ברמות קשות

ומחכה כבר לספרררר חחח

אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם

שבוע 36שוב חוזר הניגון

עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..

25ואני שר

תקופה סופר מאתגרת נפשית

מתח של הריון בסיכון והטראומה שצפה מהדימיון האפשרי לסיבוכים בהריון הקודם

אבל יש תנועות מנחמות וב"ה שליחים טובים בדרך.