בגדול מאז שחזרתי בחמש אני כל הזמן בוכה לסירוגין בגלל העבודה
נורא מתוסכלת.
יש לי דד ליין של הגשה של משימה ממש ענקית בראשון עוד שבוע
נתנו לנו את הדד ליין לפני שבועיים- אז הדד ליין היה שלישי באותו שבוע (כלומר נתנו 3 שבועות מראש)
כבר אז אמרתי שזה לו"ז לחוץ ולא הגיוני.
אז פיצלו
דד ליין אחד ראשון עוד שבועיים של רוב המשימה
דד ליין שני - שני שאח"כ- ובגלל שזה אחרי תשעה באב זה לא נותן כמעט הארכת זמן.
בלי קשר אני בעומס מטורף מטורף מטורף בעבודה
אנחנו 5 עובדים מקבילים, כל אחד עושה את אותה עבודה במחלקה אחרת
אבל המחלקות לא שיוויוניות
המחלקה שלי כוללת שליש מהעובדים בחברה
ובהכנסות זה חצי מההכנסות בחברה
כלומר אני עושה עבודה של 3 עובדים בערך
אמרתי אלף פעם שתכולת העבודה לא תואמת ואני לא עומדת בעומס,
אף אחד לא מתייחס , אף אחד לא מעריך
לא משנה כמה אני מתאמצת תמיד יש להם תלונות ועוד בקשות.
היום ישבתי וחישבתי כמה זמן אני צריכה בשביל המשימה הענקית הזאת,
ממש פירקתי למשימות משימות מה צריך לעשות וכמה זמן לוקח
יצא לי שגם אם אעבוד 100% משרה רק עליה בשבוע הבא
אני לא אעמוד בלו"ז
בסוף היום, שלחתי מייל למנהלים שלי וכתבתי שאני מרימה דגל שאני לא אעמוד בלו"ז ופירטתי כמה זמן אני מעריכה שאני צריכה
זהו, מרגישה כישלון ובוכה כל הזמן
לא יודעת אם זה הגיוני שאני לוקחת כזה קשה את האירוע
או שהכל אשמים ההורמונים של ההריון.


אבל לא יודעת אם זה מעשי לכם...
) מבינה שזאת הייתה טעות. אם רלוונטי לך- תקחי את העצה.