אבל

שוב

אם היה פה ושם לא היה ככה מזכזע אותי

מציק כן. אני אישה יש לירגשות. אבל לא ככה

מצאתי כזה פתק שכתב לעצמו שממש רוצה להפסיק ושזה מפריע לו שהוא ככה צריך את זה לשחרור שלו ולא יכול לדמיין שאתפוס אותו ואיך יסתכל לי בעיניים

כזה מין

אבל זה מלפני שנתיים (זה באפליקציה לכן אני יודעת ממתי)

כן היה שם פרט אחד שמאוד מאוד מאוד מלחיץ אותי

הוא אבא מדהים, (גם בעל מדהים, התקופה ההיא היתה קשוחה יותר זוגית)

וכתב שם כזה חלק של דברים דהוא חושש שיקרו אם ימשיך

ואחד מהם היה שיראה בילדות אובייקט מיני (כתב שזה מבחיל אותו אפילו לכתוב אבל הוא מפחד מזה)

מה?..

זה אופציה?..

הוא כזה גבר טוב וחם ואבא אוהב שבכלל מוזר לי שכתב את זה בכלל

דברים לא הגיוניים.

בכל מקרה אני מבינה שיש לך רגשות וזה עלול לערער אותך מאד.

אני אישית לא הייתי מתעסקת בזה. גם אם בשוטף הוא היה נופל.

זה שלו.

זו דעתי.

דברים כאלה לא עוברים לבד וביום אחד, במיוחד מה שגילית.

הוא כתב על זה לפני שנתיים, אבל את לא יודעת מה המצב כיום.

זה שהוא הפסיק לכתוב על זה לא אומר שזה נפסק.

הצפיה בתכנים פחות מפריעה לי, מה שמטריד אותי זה הכפייתיות, זאת כבר בעיה אחרת, במיוחד אם התכנים הספציפיים מסוג בעייתי כמו שכתבת.

אבל לא לפתוח לבד, בלווי טיפולי, זה ממש קריטי.

כי את כועסת ופגועה ומבוהלת - הוא לא יפסיק בגלל זה, הוא רק יסתיר יותר בגלל זה, אף אחד לא הפסיק משהו רק בגלל הכעס של אישתו.

צריך הכוונה איך לעשות את זה נכון, לך ולו.

גם לא פגועה

קני קצת מבוהלת זה כן

אבל לא מעצם המעשה, אלא מהחשש הזה הלא ברור

ואני לא באה 'לשים אותו בפינה' אני באה לבדוק מה קורה פה

(טיפול לא רלוונטי)

בלי לערב רגשות, באופן קר ולא שיפוטי כמו מטפל, או מישהו זר?

כנראה שלא כי בטח שאישה ורגישה באופן טבעי לנושא.

אם מדובר באמת במשהו כפייתי, הוא רוצה להפסיק ולא מצליח, הוא נגעל מעצמו ועדיין לא יכול להפסיק, נראה לי שאין מנוס מטיפול.

אם את מרגישה מספיק חזקה לפתוח את זה בלי לכעוס עליו, אז כן הייתי פותחת

ילד בן שנה וחצי יהנה מאוד מפארק ליד הבית, אולי אפילו פארק קצת רחוק שהוא לא היה בו בזמן האחרון, בריכה רדודה באמבטיה עם משחקים, טיול בעגלה... אפשר משחקים מעניינים בתוך הבית, עולה לי בעיקר משחק בקצפת או משהו כזה שהוא יכול להנות.

אן אתם מחפשים יציאות בשבילכם- הוא יכול להתאים את עצמו ולהנות כמעט מכל יציאה שלכם, אם זה לא זמן ארוך לשבת בעגלה ויש לו על מה להסתכל או שהוא יכול ללכת ולטייל...

פשוט אני כבר משתעממת ללכת איתו לגינות ליד הבית, במיוחד שהן יחסית ריקות אז אין לו ילדים להתסכל עליהם (שזה ממש חלק מההנאה שלו בגינה)

יש לו השנה חופש מאוד ארוך

מר"ח אב ועד ה1.9

יש ימים שמבלים בבית ובאזור המוכר

יש ימים שלקחתי חופש ואני רוצה להתרחק ולראות מקומות חדשים ואנשים שונים

נגיד היינו במזרקות בפארק טדי בירושלים, היה מקסים! הוא נהנה וגם אנחנו..

מחפשים דברים נוספים שיכולים להתאים

משפחה או חברים, נראה לי יכול להיות נחמד גם לכם וגם לו

ג'ימבורי

נזכרת שהרבה זמן שאני רוצה לבקר סבא וסבתא מבוגרים, עכשיו זה זמן מעולה!

היינו ונהננו מאוד!

לא הייתי שם.

מה זה בדיוק?

לק"י

מקום ממש חמוד.

נכון שילדים גדולים נהנים יותר

אבל גם ילדים צעירים, נדנדות, בריכות כדורים, מגלשות, קצת טרמפולינות.

ובגלל שזה בד''כ בקניון, אפשר אח''כ ללכת לשתות קפה.

עם בימבה ג'וק בשבילו,

ללטף חיות בפינת חי

אחפש פינת חי באזור

נלך בעז"ה!

ואז את יכולה להסתובב בקניון כשהוא בעגלה (זה די מעניין לו שיש הרבה אנשים), ואחרי זמן מה כשנמאס לו, לשבת איתו בג'ימבורי, ואח"כ לקנות קפה או משהו, ולתת לו לאכול אוכל מהבית. תעסוקה מעניינת לשניכם ל3 שעות בערך...

מכירה אישה מבוגרת ירושלמית שכשהיתה עם ילדים קטנים, במקום לרשום לקייטנות עשתה להם חופשי חודשי עירוני, כל יום נסעו לשכונה אחרת, מצאו פארקים שיחקו, אכלו אוכל מהבית וחזרו הביתה. הילדים שלה כבר היו בגיל ביס, הכירו ככה את כל העיר ;) אבל לתינוק גם נחמד לגוון מדי פעם

ההמלצה שלי על פארק גן לאומי אשקלון.

יש שם חניון לילה מקסים.

לא עמוס בכלל.

שירותים נקיים

מקלחות עם מים חמים.

לא חם כמו בכינרת. בלילה ממש נעים

לא יקר.

יש אפשרות למזרונים.

יש תחבורה ציבורית זמינה עכשיו בחופש לחוף הנפרד מהרבה ערים חרדיות.

אז רגילים למזג אוויר טוב יחסית...)

ביום חם מאוד ומזיעים.

בלילה ובערב נעים.

יש חוף ים קרוב מרחק הליכה.

האמת שחוף ים קרוב זה מינוס מבחינתי🙈

אבל נחשוב על זה...

לק"י

אנחנו בדיוק באזור. ואתמול בלילה היה די חם.

פעם ראשונה שאנחנו נוסעים לשם.

מאמינה שיש מידע באינטרנט🩷

זה בירושלים

אם אתם נוסעים לפנינו אז אולי תוכלו לתת לנו חוות דעת...

ב19.8

נשמע שזה לא מתאים למה שאתם מחפשים. כל משפחה מקבלת מקום מסומן לאוהל והוא קרוב לאוהלים אחרים. יש מטבח מרכזי ויש שירותים ומקלחות ניידים כאלה, אבל כל מי שמתארח שם שומע את כולם ונמצא עם כולם, אין פרטיות. כמעט כל המקומות של קמפינג מוסדר הם ככה לפי מה שראיתי. אם היית בחורשת טל או יער אודם אז זה מאוד דומה לדעתי.

היא סגורה ממש עם שער וגדר

הסתכלתי קצת באתר - לפי התמונות לא נראה שאפשר לתפוס שם פינה פרטית... וגם צריך להזמין מקום מראש.

או שלא הבנתי נכון?

באשקלון כשהיינו לא היה אף אוהל צמוד אלינו. אבל כן הכל קרוב. בסוף אתה באתר שמשרת עוד אנשים.

ולא הבנתי למה ירדתם מעוז וגאון, היה נשמע שזה הכי עונה לדרישןת שלכם. אולי אם תפרטי זה יעזור לכוון אתכם.

ולגבי הים באשקלון שכתבת שזה חסרון תפרטי גם למה. כי אם זה מבחינת צניעות, אז א.לא רואים כלום בכלל אם את לא יורדת לחוף. כי המתחם לינה מעל החוף. ב.כשהיינו שם וירדנו לחוף בבוקר היו בו רק משפחות דוסיות. לא רק שלא היה בקיני, אלא גם הבנות היו לבושות כולל הילדות עם בגדי ים של חצאית ושרוול 3/4 ובמרחק אחד מהשני יחסית.

פינה פרטית - אני מתכוונת שלא יהיו ממש בסמיכות אלינו אוהלים אחרים, שלא נשמע את הדיבורים שלהם (והם את שלנו), שנוכל לצאת לשירותים (באוהל השירותים שנביא מהבית) בלי לחשוש שיראו אותנו, שנוכל לבשל בשקט בלי להפריע לאחרים ובלי שיפריעו לנו... (קשה לי להסביר בדיוק, אני מגלה...)

בעוז וגאו"ן כתבו שעכשיו מותר לבנות אוהלים רק במקומות המסומנים, מה שאומר שאם יש עומס - לא נוכל למצוא פינה פרטית. וכתבו שאין שם אבטחה (אבל בזה אני לא בטוחה שהבנתי - הכוונה שיש שם שמירה של חיילים אבל הם לא לוקחים אחריות או שאין שם חיילים בכלל?) ועוד כמה דברים שנתנו לנו את ההרגשה שלא בטוח שיהיה לנו טוב שם.

ובקשר לים באשקלון - אני לא רוצה להיות סמוכה למאגר מים כלשהו בעיקר מבחינת בטיחות. גם מבחינת צניעות, וזה שכולם דתיים זה לא מבטיח צניעות מלאה... אבל בעיקר מלחיץ אותי עם ילדים קטנים להיות ליד מים.

שבתוכו מכניסים מעין שירותים כימיים (מתקפלים).

יש כל מיני סוגים של שירותי שטח כאלה, את יכולה לגגל.

אי אפשר ללכת לים סתם... יש גדר והליכה של כמה דקות. אין סיכוי לילדים לרדת לים בלי מבוגר.

בטיחותי מאוד.

ויש פרטיות גדולה לכל משפחה. מרחב גדול.

לדעתי בכל אופן

מציבים את האהלים על חול? אספלט?

על מה?

https://share.google/b4IMxb1zcvU8iAk4q

ובתאריך שאנחנו רוצים אין מקום

ראיתי שיש תאריכים פנויים

ליד הסטף

בחניון הר איתן. אין שם אור או שרותים לפי מה שהיה נראה

מישני הייתה שם ויודעת לפרט מחוויה אישית?

היה כמה אוהלים. האדמה היתה נראית לי חצץ לבן כזה. ונראה לי שחייבים להביא תאורה

חוץ מזה המסלולי הליכה בסטף ממש נחמדים ויפים

ושיהיה לנו טוב, ושהילדים ייהנו, ושגם אנחהו נהנה.

(האמת שכרגע עוד חסר לנו אוהל אחד... הזמנו מאמזון, ועוד לא הגיע😬)

למה צריך קמפינג כל המשפחה אם חלק לא נהנים?!

תעשו טיול כולם ביחד. תאכלו ביחד. ובערב מי שירצה ישאר עם אבא לקמפינג, ומי שלא יחזור איתך הביתה ובבוקר תפגשו שוב להמשך הבילוי המשפחתי.

רק צריך להתאים את התנאים...

זו פעם ראשונה שאנחנו מנסים לעשות קמפינג (בעלי ואני עשינו משהו דומה פעם אחת, אבל לא כל המשפחה), אז אנחנו בעצם בודקים אם באמת זה יהיה לנו כיף...

בינתיים אנחנו מצפים להזדמנות

יש ברמי לוי אוהל פתיחה מהירה ל4 אנשים ב79₪

אם לא יגיע אז נשאל אוהל משכנים בע"ה

בן דוד שלי הגיע אלינו הביתה ישר שנולד אחרי הביהח,מסיבות רפואיות של ההורים,גם אנחנו חשבנו שזה תקופה קצרה אבל...הוא בן 21 ועדיין אצל ההורים שלי. כיום הוא אח שלי לכל דבר. בתור הילדה הגדולה בבית היה קשוח , קשוח מאוד אבל למדנו מזה המון לחיים בעיקר מה זה חסד

בגלל שזה אומנה אז יש המון תנאים. כיסוי מלא של מעון, טיטולים,ביגוד, מטרנה הכל הכל. הייתי בת 13 + אז זוכרת הכל , והיה לנו 6 אחים שהקטנה הייתה בת שנה בלבד

אז עיניין כספי אני חושבת שאין לך מה לדאוג. מה שכן זה להישאב לזה ולא קל

גם את וגם בעלך חייבים להסכים לזה כי זה ממש התמסרות

בנתיים אתם עושים חסד! בהצלחה בבחירה

מעניין אותי עד כמה הרווחה היתה מעורבת בחיים שלכם.

האם היו ביקורים סדירים של עו"ס וכדו?

ואם הילד היה בקשר עם ההורים שלו ואם נרשמו בעיות עם זה?

נשמע שאין כל כך ברירה אלא לפנות לרווחה

אם הכל יהיה מסודר זה יקל עליכם ובעלך יסכים

לא צריך לחשוש לפנות כי עדיפות ראשונה היא קרובי משפחה.

אם מדובר בילד בריא ב"ה הקצבה לאמנה לא גדולה אבל כן יכסה טיטולים ואוכל וכמובן שהמדינה משלמת את שאר ההוצאות חינוך בריאות וכו

הוא פשוט לא מרגיש שזה אחריות שלו

וגם חושב שזה בעיה של ההורים שלו ושיסתדרו.

אני חוששת בגלל הקטע הכספי.

זה חסד במשמעות הכי בסיסית שלו.

אני מסכימה איתך שזה הכרחי לפנות לרווחה, גם תקבלו מעון ללא תשלום, וגם תקבלו סכום מסוים שיספיק לטיטולים מטרנה ביגוד.

אני חושבת שבנושאים משמעותיים ורגישים כאלו, יש לגברים יכולת להסתכל בצורה יותר שכלית וקרה. בעוד שאצל נשים הרגש והרחמים חזקים הרבה יותר. היכולת שלהם חשובה מאוד, כדי שגם אם תחליטו להשאיר אותו אצלכם, תוכלו לקחת בחשבון את המשמעויות לטווח ארוך.

רק החום בחוץ יכול לסכן גם אנשים בלי המטומה

להסתובב מלא ממקום למקום

להכניס את כולם לרכב

להיות באווירה נעימה בנסיעה (אותי מתח ועצבים ברכב משגעים אותי ומתישים פיזית)

אבל תעשי מה שמרגיש לך נכון לגוף שלך

למשל אם קרובת משפחה שלוקחת אחריות מלאה

גם על הילדים שלך ואז אפשר לצאת בעצם לכל מקום ולשבת בכניסה.

אולי אם יש לה תינוק תשמרי על התינוקות כשהם ישנים ולקרוא לה כשהתינוק שלה מתעורר זה יכול גם לעזור לה.

לא הייתי לוקחת בייביסיטר (אלא אם מישהי שמבינה את גודל האחריות)

כדי שלא ייוצר מצב שהילדים רוצים דווקא אותך ואז את תקועה וחייבת לטפל בהם.

היינו בבאר שבע במוזיאון לילדים כשהייתי בהריון בסיכון עם המטומה והיה מוצלח מאוד. אבל לא הייתי לבד. היו עוד מבוגרים שהשגיחו על הילדים שלי, ובכל זאת חוויתי איתם את החוויה.

איך את מסתדרת בבית אם בעלך במילואים? יש לך עזרה בשוטף?

לא קל להם בכלל אבל אנחנו מצ'פרים אותם מדי פעם

מספיק גדולים כדי להסתובב בסאפרי למשל עם טלפון נייד?

אם כן זה ממש פותח לך אופציות, כי אם את נשארת עם התינוק ליד הכניסה, במזגן, עם קפה וזה,

והילדים מסתובבים עם נייד בתוך המתחם

אפשר גם לתת להם סמארטפון/ קידיווטש שממש תראי איפה הם נמצאים כל הזמן

ואז הם חוזרים אלייך,

זה יכול להיות שילוב טוב לכולם.

יש מלא מוזיאונים שיכולים להתאים לכם בקונספט הזה.

החלקה על הקרח

טרמפולינות אייגאמפ

נינגה

סרט בקולנוע

משחקיות

באולינג

כל אלה את נכנסת איתם, הם הולכים לאטרקציה, ואת משגיחה מקצה האתר בלי להיות צמודה אבל כן זמינה במרחק עשר דקות אם הם צריכים אותך.

אפשר גם לצאת לאכול.

יש גם אטרקציות מתנפחים שמביאים בעיריות וזה אולי יש בית קפה ממול שאפשר לחכות להם שם.

אם הם קטנים יותר אז באמת מקומות כמו הלונדע זה מרחק 2 דקות מחדר לחדר, זה אפילו לא 10 דקות.

האייגאמפ את רואה אותם כל הזמן לא גורעת את העיניים.

אפשר למשל ללכת לעזריאלי ואז לשבת לאכול בקניון.

אבל כן גדולים בשביל לשחק ולחזור אלי לספסל

גיל יסודי

והבאת לי באמת כמה אפשרות תודה רבה💞🙏

את יכולה לשבת על ספסל והם יקחו אותם למתקנים.

כדאי בשעות אח''צ ערב שלא חם מדי...

להזמין מתנפחים לבית/לחצר,

לקנות ערכות יצירה שוות ולהכין ביחד,

אולי אפשר לשכור ארנבות ממישהו שיש לו ואז לעשות מעין פינת חי בבית,

ערב סרט,

ערב שירה בבית,

וכו'...

אולי ייתנו לך עוד רעיונות פה...

פעם בשבוע

ואז איזה אופציות זה פותח לי

אולי באמת מוזיאונים ופעלטונים /פאנקי מאנקי סגורים כאלה

לגבי מתנפחים ויצירות ותעסוקה בבית- בהריון הקודם עשינו את זה הרבה כי לבעלי היה קשה לצאת איתם לבד כל הזמן. וכבר נמאס להם ממש. מחפשים משהו חדש

אם לא, אז לדעתי לא נורא אם פעם בשנתיים-שלוש יוצא חופש שפחות עושים בו דברים... (הם יודעים על ההיריון? אם כן, זה יכול לעזור להם לשאת את הוויתור...)

אולי אפשר לצוות אותם למשפחות של חברים אן בני משפחה שלכם, שיצטרפו אליהם לטיול פה ושם? (ואם זו אורקציה בתשלום אז כמובן שאתם תשלמו)

והילדים לא יודעיפ על ההריון, הוא ממש התחלתי

והמשפחה רחוקה, 50 דקות נסיעה מאיתנו ובחופש הגדול יש מצב שאפילו יותר.

אני באמת מנסה להזכר מה עשינו שנה שעברה יש מצב שלא עשינו כי התינוק היה ממש קטן

זה באמת מצב מאתגר... מקווה שתמצאו משהו שיהיה לך טוב ולילדים ושהם ירגישו שנהנו בחופש!

שממש לא מאמצים אותך.

אני (אשת מילואימניק אז גם יציאות בקטנה) לקחתי את הילדים למדשאה גדולה עם גן שעשועים בעיר ליד, זה כבר שינוי, הבאנו כדורים, קניתי להם ארטיקים שווים. זה מספיק אטרקציה מגניבה. משהו ריק בלי לעמוד בתור ורק בשעות הערב. חם פצצות.

ערב זה רעיון

וממש מקובל שהריוניות באות עם כסא גלגלים בד"כ בסוף אבל לא רק

בהתחלה קצת פגיחה אבל אחכ זה סבבה

ואז אפשר ללכת לים נגיש

למעיינות נגישים

אפילו מסלול עגלות

שוקלת מאשר כלום

כי לי היתה המטומה קטנה ללא דימומים, ואמרו לי לא לעשות ספורט אינטנסיבי או יחסים אבל ממש לא לא לזוז. והתנהלתי בתכלס די רגיל חוץ משני הדברים האלה.

יש לי הסטוריה מורכבת

של לידה שקטה והפלה מאוחרת בעקבות המטומה

אז יותר קשוחים איתי הרופאים

בהריון הזה אני ממש בהתחלה ולא ראו המטומה, אבל גם בקודמים לא ראו המטומה למרות שהיו לי כאבים ורק עם התקדמות ההריון אז ההמטומה גדלה ואז ראו באו"ס והתחילו לטפל

עכשיו אני בעלת ניסיון עם כאבים שיש לי המטומה בטוח למרות שלא ראו, אבל החלק שכבר לא הטיל בי ספק היה שביום שישי היה לי דימום נוזלי חום (שעדיין לא עבר אגב) ואז הבנתי שעם כל ההכחשות יש לי המטומה שוב בוודאות אז אני מחמירה

לא יודעת אם הייתי יוצאת עם חבורת קטנים במצב הזה.

אולי לשלם לנערה לאוורר אותם בחוץ, לקנות ארטיקים במכולת, בריכה במרפסת או בחצר, יצירות. יותר בכיוונים האלה...

חיבוקקקק

מתחילה לחשוב שבאמת זה עדיף מכלום

אצלי אבחנו אחרי הריון עם המטומות ולידה מוקדמת.

ומוזר לי שלא רואים המטומה באו"ס. לי זה התחיל מאוד מוקדם וראו מיד גם כשהייתה קטנה.

וגם לפניהם היו הריונות תקינים, פתאום התחיל..

ובכל ההריונות שהיה המטומה לא ראו המטומה בהתחלה למרות שהרגשתי כאבים, ורק כשההריון התקדם אז ההמטומה גדלה ביחד איתו וראו

בכלל? יש דמות רבנית ו/רפואית שמקובלת על שניכם ותוכלו להתייעץ איתה?

לא תכונן בכלל אני בת40 לא צפיתי כייש לי שרירן בדופן הרחם הרופאה אמרה לי שהיו קשים להכנס להריון

היה לי מחזור סדיר פתאום איחור של כמה ימים התחלתי לחשוד ועשיתי את הבדיקה שיצא חיובי

אם אתם רוצים תמיכה ועזרה בנושא אז אני יודעת שאגודת אפרת עוזרים ומסייעים.

נשמע ששניכם המומים.

בהחלטות כאלה כדאי לקחת כמה ימים להירגע ולעכל ואח"כ לקבל החלטות.

אם שניכם רוצים ילדים, צריך לקחת בחשבון את הגיל והמצב הרפואי..

היריון לא מתוכנן הוא הלם גדול אבל גם יכול להיות ברכה גדולה.

תנשמו רגע, תעשי גם בדיקת דם אם לא עשית ואז תחשבו מה הלאה🩷

בע''ה בין 16-19 מה שהצליח

🥱🥵😎🤭

ומגנזיום וחומצה פולית ובי12.

אני לקחתי חומצה פולית מוגברת.

וגם זה לא תמיד נספג טוב שזה מגיע ביחד.

מאד לא פשוט.

אנחנו בעבודה איתו מאד קשה.

בעיקר צריך גבולות מאד ברורים

אבל מה הוא רוצה? בעומק שלו, הכוונה, לא מעל פני השטח - שזה לכאורה ממתקים ותכנים טיפשיים לצפייה.

נשמע ששווה לעשות פה עבודה מעמיקה של זיהוי הצרכים שלו. כנראה שמדריכת הורים תדע להנחות אתכם איך לעשות את זה.

בכל אופן, זה ממש מעורר השראה, המחשבות שלך של "מה הוא מאותת לי ומה אני צריכה לעבוד על עצמי"! זה גם כיוון טוב לעבוד עליו...

וכן, ילדים כאלה יכולים ממש לאתגר...❤️

ולגיטימי שהוא לא ירצה מה שאת רוצה, ושקשה לו לדחות סיפוקים

ככה זה ילדים בדיוק בשביל זה אנחנו ההורים שלהם כדי להגדיר גבולות גזרה

לדעתי את לא מספיק גמישה ולא מצליחה להוביל

הוא רוצה ממתק ואת לא מרשה עכשיו? תחליטי שלא גם אם יתפוצץ העולם. זה חשוב לילד, גבולות.

תלוי במה אבל.

מתי כן תרשי?

אם את לא מרשה,למה זה בבית? זה שאלות שילד שואל את עצמו גם אם הוא ילד

מנסיוני כדי שילד ירצה לשבת לתרגל, צריך מניע חזק. במיוחד בחופש. אני הצלחתי לשווק להם את זה כזמן עם אמא בזמנו,עכשיו כבר לא. ואני לא יכולה לבוא בטענות לדעתי

כי א. אני לא מסבירה את הערך של זה

ב. לא יצרתי מניע/ רצון.

ג. הם בחופש ובחופש לא בא להם לתרגל

אגב, לדעתי ההשוואות האלה שאת עושה בינו לבין אח שלו ו- הלוואי שהיית יותר רגוע.. קצת מתחבר לי לשרשור הקודם שפתחת על אמא. לא נעים לקבל ביקורת ולהרגיש כאילו את לא מספיק טובה. למה לילד זה טוב? אנחנו עוד מבוגרים שמבינים דברים ויכולים להסיק מסקנות, לילד בן 6 זה ממש הרסני כי אין לו כלים להתמודד עם מה שאת אומרת וזה יכול לפגוע מאוד בדימוי העצמי שלו ואף לחזק התנהגות כזו. לא אומרת כדי להוריד אותך, חלילה, זה מעין שיקוף של "העברה בין דורית" שאני רואה פה.

פנית להדרכת הורים נוספת? ייעוץ? את צריכה שיישבו איתך וישקפו לך את ההתנהלות שלך מעיניים של ילד לדעתי, וגם - איך ההתנהלות שלך כמבוגר נראית בעיניו ומשפיעה עליו וגם עלייך.

ממש תהליך שלם שתוכלי להתחבר אליו ולהתמסר אליו לאורך טווח במקום לנהל מלחמות.

ממליצה בנוסף על הספר של הרב יעקבסון. לי הוא ממש מאיר עיניים

אני מקווה שתצליחי לעלות על דרך המלך

סליחה אם זה לא במקום

עם ילדים (ועם אנשים בכללי) עובדת הפוך ממה שנראה

ככל שננסה יותר לשלוט במה שהם יעשו

ככל שנלחם על דעתנו

הם עלולים להתנגד יותר

ככל שמשחררים את הילד לבחור

נותנים לו דוגמא אישית

ושמים רק גבולות נצרכים ביותר

באסרטיביות וברוגע

ככה הילד ישתף יותר פעולה

זה מצריך אמונה בשחרור

לרכוש מיומנות

ליישם ולהתמיד

זו תשובה לשאלה מה לעבוד עם עצמך

לעשות חוברות ולקרא ספרים ומעדיפים שוקולד על גבינה.

הוא נשמע בהחלט ילד מאתגר אני לא שוללת את מה שאת אומרת, ויכול להיות שיש לו רגישות יתר, קשיי תחושה או הפרעת קשב או משהו. אבל הציפיות צריכות להיות מותאמות גם סתם ביחס לגיל.

ספציפית לגבי ממתקים אני ממש רואה שיש ילדים שיש להם יותר משיכה לזה. האמת בעיני זה לא דבר שצריך להיות בבית באופן קבוע. יש לנו שוקולד הכי פשוט שלרוב אופים איתו ולפעמים לוקחים קוביה וזהו. כשיש טיולים ועניינים הולכים לקנות ולפעמים גם קונים בחוץ, עוגיות וכד' מכינים לשבת. אבל אין חטיפים ומתוקים נוספים בשגרה. אפשר בקיץ לקנות שלוקים או להכין שלגונים. שיהיה משהו קר וקצת מתוק כשנכנסים מהחום. ואח''כ לחתוך פירות קרים. זה עניין של הרגל...

ממש מתנצלת על ההערה אבל בגלל ששאלת מה לשנות אצלך... אני חושבת שהדבר הכי הכי דחוף, זה להפסיק בחדות את האמירות שמשוות אותו לאחיו. זה ממש הרסני, לשניהם אגב. זה מקבע כל אחד מהם תחת איזו תווית שאין לו איך לצאת ממנה, להתנסות, להעז ולהתפתח. ולגדול בהרגשה שלא משנה כמה יתאמץ הוא לא יגיע לרוגע של אחיו ואולי הוא בכלל לא מסוגל, זה רק ייאש אותו בסוף מלנסות, וזה באמת מזיק. זה נכון גם סתם לאחים ולא רק לתאומים, מניחה שאצל תאומים זה אפילו יותר. כי כל החיים הם בסוג של השוואה.

חוץ מזה, הייתי מנסה קצת על דרך החיוב. כל פעם שהוא מתאפק או רגוע ממש משבחת, עם מיקוד בתכונה ובמעשה. למשל- וואו ראיתי שרצית לחטוף את הכדור והתאפקת. איזה ילד מאופק ובוגר.

אגב, נועלת את הטלפון עם טביעת אצבע.

ובודקת כיוון של ריפוי בעיסוק לעבודה על וויסות ועל תפקודים ניהוליים (התארגנות, עיכוב תגובה, תכנון, בקרה).

מצד שני אני לא קונה שוקולד

אחד מסתדר עם טחינה

השני עם פיתה רייקה או טוסט

יש גבולות שאני מסכימה למשל שיקח פיתה כל יום ולא לחם מלא שאני קונה.

יש גבולות שלא מסכימה כמו לאכול ממתקים. כן יצא שלקחו ממתקים בלי רשות. נדיר אבל.

אני קובעת שעה לממתק ועד אז יש או פרי או פיתה וכדומה

יש שעון על הקיר והם מבינים איך לקרוא כי אני מסבירה

ממליצה לך לשמוע תכנים על גבולותוכאלה מעינת נתן ,חינם בספוטיפי,או מדריכת הורים אחרת

מקווה שמשהו ממה שכתבתי יעזור

שמתי לב שכשיש גבולות שאני בעצמי מתלבטת לגביהם, הילדים ינדנדו בלי סוף עד שאתייאש.

למשל יש מגירת חטיפים, והילד כמובן רוצה את זה, ועכשיו הרגע. אם אני עונה, זה לאחר כך / לא לעכשיו / עכשיו אוכלים ארוחה / אין סיבה לאכול חטיף או משהו כזה - הוא לא יירגע.

אני צריכה להחליט עם עצמי מתי אני כן מאפשרת חטיף, ולחזור על העיקרון הזה, ולא לזוז ממנו. אני מרשה חטיף רק בשעה 16 / רק בשבת / רק ביום הולדת/ בכלל לא מרשה לילדים / בכלל אין חטיפים בבית.

ילדים לא מבינים מה הכוונה בריא ועדיף וטוב יותר, והם בכלל לא פועלים לפי מה עדיף בשכל. מתחשק לו עכשיו וזהו.

אני חושבת שכדאי לך לחשוב עם עצמך מה באמת חשוב לך ואיפה הגבולות שלך. למשל 'אני לא מרשה בכלל לראות כדורגל' או 'אני מרשה לראות כדורגל רק אחרי xyz' או אני מרשה סרטונים מטופשים רק חצי שעה ביום או מה שתחליטי. ואז יהיה לך משפט מוכן שעליו תחזרי בהקשר של מסך וחטיף.

אחרת, מבחינתו יש משהו שהוא מאוד מאוד רוצה ואוהב. והדרך לקבל את זה היא לנדנד לאמא. ואם הוא ידע ברור איך / מתי הוא יקבל, יתנטרלו חלק מהנדנודים.

האמת שלי נמאס מהנדנודים, וגם נמאס לי לנהל את 'החנות' של מתי מקבלים חטיף ואיזה ואם נשאר לי זכות מאתמול. אז אין לנו חטיפים בבית וזהו. יש איגלואים, ואני מרשה פעמיים ביום וזהו.

אני חושבת שהייתי מתחילה בלדייק את הגבולות.

להוריד למינימום גבולות.

כשמישהו חוצה גבולות אנחנו חושבים שצריך להציב לו עוד ועוד כדי לחנך אותו, מהניסיון שלי, דווקא להוריד ולהישאר במינימום- ועליהם להתעקש.

ילדים דורשים עצמאות, זאת תכונה אנושית בריאה מאוד.

ואם על כל צעד ובחירה שלהם ננסה לשלוט, הם יאבקו כדי להשיג עצמאות ויחצו את הגבולות שלנו שוב ושוב.

אסור אסור לדחוף לילדים אוכל. פשוט לא בשום גיל.

יש בעיה עם ממתקים - תוציאי מהבית.

גם לגבי תכנים, למה שירצה משהו מעשיר יותר, הוא ילד. או שאת עושה מצב שאין בכלל אופציה אחרת או שאת לא מצפה ממנו להסכים לראות משהו שהוא לא אוהב.

לתת לו עצמאות בכל מה שאפשר, אי אפשר להכריח ילד בשום גיל לאכול משהו שהוא לא אוהב רק כי זה בריא, שם בעיניי יש גבול לא מתאים.

איפה שהגבול ברור לך וצודק, שם תתעקשי, איפה שאפור, תני לו את התחושה שהוא בוחר ויש לו עצמאות.

אני רואה שאצלי אנחנו לא במאבקי כוח.

כמעט ואין גבולות, רק על זמן מסך, צחצוח שיניים, ממתקים בשעות שמסכימים, זמני שינה (לקטנים) וזהו בערך.

הם בוחרים מה לאכול, הם בוחרים מה ללבוש, הם עצמאיים במטבח ובבית, הם עושים המון המון בלגן, הדעה שלהם ממש נחשבת ומתקבלת - ולכן אין מאבקי כוח.

גם תכלס, כמה כוח זה בשבילך לשמור על עוד ועוד גבול, תתחילי מהמינימום למשל 3 גבולות בלבד הגיוניים, ועליהם תתעקשי.