כולם שונים בדרכם שלהם,
בכל אחד יש משהו שאני מקנא בו
דברים מדהימים ומעלות טובות,
ויש כאלה שאני מסוגל לחשוב אפילו
שאם הייתי מתחלף איתם
היה לי חיים טובים ויפים.
אבל רק כשזה מגיע אליי
הכל נעלם,
היתרון נהפך לחיסרון
ביופי יש דופי
והמעלה נעלמת כלא היתה.
בהרגשה הפנימית
יש דברים חשובים
ויש כאלה שפחות,
אבל זה תמיד נראה
שאני קיבלתי את הקטנות,
את הדברים השולייים
ואת החוסר.
אבל זה לא נכון,
כי ברור שלכל אחד
יש את התיק שהוא קיבל משמים,
ואת כל המכלול שמיוחד בשבילו.
רק חבל,
שאני רק מאמין,
ולא מצליח להפנים 




)
