לק"י

אני קונה חלק לפחות קצר, אבל שיתאים בגודל גם לקיץ הבא.

גם ככה לרוב אצלינו יש בגדים שמתאימים להם לשנתיים, למרות שהם גדלים.

גדלו…

לקיץ הבא אין לי סיכוי לקנות

לק"י

לגדול יש בעיקר חולצות טריקו לבנות. אז כן לובש קצת יותר חגיגי.

או שהתכוונת לבגדים בכללי, כי לא מכבסים?

אם הם צריכים בגדים הייתי קונה עוד קצת. אצלינו חם.

אבל למה אין סיכוי לקנות לקיץ הבא? זה בערך חצי שנה אחרי החגים- בפסח.

בני כמה הילדים שלך?

לאותו ילד עצמו ?

אם אני אקנה לגדולה את המידה של שנה הבאה זה יהיה עליה עכשיו שק

אבל כן הבגדים של הגדולה יותר עוברים לזו שאחריה.

בנות 4 ו3

בערך כל חצי שנה צריכה להחליף להן מידה במיוחד בחצאיות מצד האורך

לק"י

ולקפל שרוולים.

ולא יודעת להגיד לגבי הגודל. אולי אני לא מלבישה בגדים מדוייקים בגודל. אבל לרוב יש להם בגדים טובים עוד מהעונה הקודמת, גם בלי להיות שק בשנה הראשונה....

חצי שנה לעונה הבאה.

זאת אומרת לדעתי אם חסר לך בגדי קיץ תקני מה שחסר, תלבישי עד שיתקרר וזה אמור להיות טוב גם לפסח.

אגב אם את מוצאת עכשיו בגדי קיץ שאת אוהבת במבצע כדאי מאוד לקנות עכשיו לקיץ הבא, אם את נתקעת בלי בגדים מתאימים בתחילת עונה זה הרבה יותר יקר.

ומצאתי איזה 2 חולצות ארוכות נחמדות בסייל אז הוספתי

ואם צריך יש קרדיגנים. הזגרת לי להזמין מנקסט עוד אחד

בחג/ שבת הבן שלי הולך עם מכופתרת ארוכה כל השנה (כרצונו) ומכנס ארוך כנל גם ביומיום

ובחגים בדכ מלבישה חולצות קצרות ביום וארוכות בלילה, ומכנסיים כבר ארוכים..

וגם אם חם זה בסדר ארוך

עד גיל שנה-שנתיים (תלוי ילד) ארוך + דואגת שיהיה 2-3 בגדים קצרים, לגדולים יותר קונה שתי בגדים ארוכים והשאר קצרים + סוודר

\

אולי תנסי לעשות השלמות של קצר במחירי סוף עונה?

קניתי לגדול חולצות קצרות, כי נהרסו לו מלא חולצות.

ולקטן קניתי מכנסיים קצרים, שיהיו לו עוד לתקופה של הגמילה.

אולי אני אקנה לו עוד מכנס קצר חגיגי לחגים.

אנחנו גרים באזור חם, וכנראה שיקח זמן עד שיתקרר.

גם אם זה לא יהיה טוב בקיץ הבא, מקסימום יעבור לילדים הבאים.

לבנות אני בכל מקרה מלבישה 3/4 גם בקיץ, אז אין הבדל.

וכמה בגדי גוף ארוכים.

ב. יש כלמיני תכשירים מבוססי חומרים טבעיים

ג. אקס של הגברים בעיניי הכי יעיל.

הכל היה דביק ונזל כזה

שיער במידה לא עושה ריח ויש לו מטרה שם

עם המלפפון.

וסודה לשתיה.

ודווקא לא מסירה שיער, ככה אצלי זה עובד.

ומה ששמתי לב זה שבעיקר הסירחון זה מהבגדים, אז אני מחליפה הרבה ומחפשת את הסוג היותר מאוורר.

גם חולצות שבעבר היו מצוינות ראיתי שאחרי שנים כבר מתחילות להסריח.

ולפעמים גם שמה סודה לשתיה על הבגד, באיזור בית השחי מבפנים.

ואני יודעת אצלי שעייפות קיצונית וחולשה גורמת גם כן לסירחון נורא

ולשנות תזונה- הרבה ירקות, הרבה מים, ללא סוכר וקמח לבן.

יש גם דברים שספיציפית הופכים זיעה למסריחה- מטוגנים, שום, חילבה, עמשבה ולפעמים גם בצל.

אין מה להשוות בריח.

ולא בגלל הקטע של בריאות וחומרים טבעיים

אלא כי תכלס הוא היחיד שאני לא מריחה כלום כלום גם אם יומיים לא התקלחתי

זה לא מגיע בסטיק.

אבל הבנתי שהוא פחות מוצלח כי קשה למרוח.

מבחינתי זה בסדר שצריך למרוח ביד

שמה ישר אחרי מקלחת וזה מחזיק יום שלם

ניסיתי כל מיני סוגים בינתיים זה היחיד שעובד לי

https://sabonmichal.co.il/product/deo_cream_no_scent/

אני משתמשת בסוג שיש לו סודה לשתייה

ולי לא מפריע הריח אבל יש גם אותו ללא ריח

עם ריח:

https://sabonmichal.co.il/product/classic-natural-deodorant-cream/

ללא ריח ועם פחות כמות סודה לשתיה:

https://sabonmichal.co.il/product/no-aroma-natural-deodorant-cream/

אני ממליצה את הראשון

פשוט עושה את העבודה כמו שצריך

אולי באמת אנסה, למרות שסך הכל אני מרוצה מהחלאבלין.

מספיק להניח במרכז וזה נמרח מעצמו. היא כותבת את זה שם. אני לא מורחת

של מיכל סבון. אני משתמשת בזה של עור רגיש ללא בישום כי אני יותר רגישה, בעקבות המלצות מהפורום, ומברכת על זה ממש בקיץ! בימים ששמה את זה אין ריח בכלל ואני אחת שמזיעה... זה מכיל סודה לשתיה ולכן זה מונע ריח אבל זה הרבה יותר עדין, למי שרגישה סודה לשתיה עובדת וואו אבל ממש עושה כוויות (מנסיון כואב).

בגלל ששימוש מדי תדיר בדאודורנט הטבעי גם עושה לי רגישות אז מדי פעם כשלא יוצאת להמון שעות שמה את הספריי הכתום של קרליין, הוא גם טוב

הסרת שיער, זה באמת שורף.

או במקביל לדאודורנט רגיל.

גם הדאודורנט הטבעי אגב.

אבל למי שיש עור רגיש גם סתם שימוש קבוע בסודה לשתיה עושה רגישות. זה סותם את הנקבוביות..

חלאבין

ושל חברת ספיד סטיק

כל השאר שמתי לה פחות טובים לריח חזק

אגב אני מורחת גם אחרי מקלחת לפני השינה ובבוקר

במיוחד זה עם הפס הכתום. נסי ותראי ישועות.

חשוב למרוח בבוקר ובלילה למרות שכתוב עליו ל24 שעות, לדעתי למי שממש מזיע זה לא מספיק.

שינוי שכר לא משנה להם. לטוב ולרע, זה לפי שנה שעברה.

שינוי סטטוס כן משנה. נגיד בחודשים שאחד ההורים באבטלה/חלד לא זכאים ובחודשים שעומדים בדרישות עבודה/לימודים כן זכאים

ברור שזכאים בחל"ד (בתקופה שהיא בתשלום)

ונדמה לי שגם בתקופה שמקבלים דמי אבטלה.

בטוחה ששינוי במשכורת לא משפיע?

אבל אולי זה בהארכה של החלת, אני לא יודעת. או ששינו נהלים מאז.

וגם באבטלה בעבר אני עבדתי ובעלי היה חודש באבטלה ולא היינו זכאים על הזמן הזה.

שוב אולי שינו נהלים אבל מה שאמרו לנו בזמנו זה שהזכאות זה כדי שהורים יצאו לעבוד ואם יש הורה בבית אז אין סבסוד

כנראה כי ראיתי עכשיו שמי שמקבל דמי אבטלה זכאי אם ההורה השני עובד, ולנו לא נתנו בזמנו.

ובעלי היה אברך.

הוא שאישה בחל"ד מטפלת בתינוק

ומובטל אמור לחפש עבודה.

לעומת זאת סתם אדם שלא עובד-לא אמור לקבל סבסוד כי יכול לשמור על הילד בעצמו.

אבל הם חשבו אחרת.

שמחה מאד שזה השתנה

קודם כל בשעה טובה ובע"ה בקלות ובידיים מלאות.

דבר שני נשמע לי שבאמת עוד יש טראומות גם מההריון הזה, וגם עכשיו הפחד הוא לגיטימי,

ובעיני התחזקות באמונה היא טובה תמיד אבל צריך לראות שהיא לא מגיעה באופן של להדחיק דברים כי אז הם עלולים להתפרץ בצורה פחות טובה.

ומהצד השני, אחרי שמעבדים דברים בעומק, פשוט בהרבה להפוך למאמינה ובוטחת באמת כי האמונה מתיישבת על הלב ולא מעל מלא רגשות מודחקים שמרימים ראש...

שקושי בהריון יצוף בהריון הבא, ויגרום לחרדה.

אם את רואה שהמחשבות החיוביות לא מספיקות, אפשר ללכת לטיפול.

לעבד את החוויה של ההריון הקודם ולקבל תמיכה בהריון הנוכחי.

הריון ראשון תקין.

שני כל ההריון בלאגן המטומות,צירים מוקדמים ובסוף לידת פג משמעותי(פחות משבוע30 לא מפרטת יותר)

ההריון הבא היה חרדה ולחץ,

הכל היה תקין אפילו הסוכר שבדרך כלל גבוה אצלי היה תקין.

בקרשיות הייתי גבולית ולא הזרקתי כלום.

הוא היה הריון קשוח נפשית עם הרבה לחץ וחרדה.

אין לי הרבה מה להמליץ לך בעניין הזה.

חוץ מיזה שהכל עובר בסוף...

להרגע זה הכי קשה. ולשחרר שליטה זה באמת קשוח ושזה לא בידיים שלנו תכלס כי אין שום ברירה אחרת.

עברתי מאז 6 הריונות וכל הריון מחדש זה לחץ וחרדה וחלקם עם אישפוזים ועד שאני לא עוברת את שבוע 30 אני לא רגועה.

ואז אני לא רגועה בגלל דברים אחרים...

ואז יש תינוק ולא רגועים שוב...

בקיצר זה עבודת חיי.

שולחת לך כוחות והמון🫶

והכי חשוב שיהיה בידיים מלאות

מזדהה עם כל מה שכתבת כי אני בן אדם לחוץ גם ככה.....

אני רואה מלא נשים בהריון ופשוט אכולת קנאה, מה הן מצליחות שאני לא? איך הן יכולות להיות רגועות ולהנות מהחיים ככה?

זה כנראה באמת יושב הרבה על הריון קודם שלא עיבדתי מספיק (למי יש זמן לעשות את זה? 🫣) ועכשיו מתנקם בי...

אל תשכחי שהריון זה הורמונלי

וחרדה מושפעת חזק מהורמונים.

במיוחד כשיש סיפור רקע.

את רואה נשים בהריון ואת לא באמת יודעת מה הן עוברות ועם איזה חרדות הן מתמודדות.

או בכלל מה הן באמת עוברות גם פיזית כי לא תמיד רואים.יותר נכון בדרך כלל לא רואים.

ותכלס חרדות זה התמודדות שלא רואים כלפי חוץ.

ואפשר גם לקבל כלים להתמודד עם חרדה

שבדיוק כמוך יכול להיות שמישהי אחרת רואה אותך מבחוץ ולא יודעת מה המורכבות שאת עוברת ויכולה לקנא בך...

או על דברים אחרים שבאמת לך פשוטים ולה מורכבים (ולהפך)

אני הרגשתי בודדה מאוד ושקופה בקשיים משמעותיים שהיו לי, עד שנפל לי האסימון שיש מצב שלהם יש קשיים אחרים ששקופים לי באותה מידה שאני שקופה להם.

אני אומרת את זה באהדה, באמת אני מבינה את תחושה הזו, שזה לא הוגן שרק לי קשה. אבל האמת היא לא בדיוק ככה כנראה.

לא יודעת אם הנקודה הזו משמעותית לך או לא, לי זה עזר לשחרר חלק מהקושי הנפשי.

זה לא מפחית מההתמחדדות עצמה, אבל לפחות לא מוסיף עליה את ההשוואה לאחרים.

אבל אני זוכרת את עצמי בהריון ראשון איזה תמימה ושמחה הייתי.

לא חשבתי שמשהו יכול להסתבך בכלל. לא הייתי לחוצה מהבדיקה החיובית עד הא"ס הראשון כי היה לי ברור שיצא תקין עם דופק, מה, יכול להיות אופציה אחרת בכלל?

אולי דווקא אז הייתי החריגה ועכשיו אני 'נורמלית' אבל אני בטוחה שיש נשים שמצליחות להישאר ברוגע ולא מתעסקות במה יכול לקרות.

לכל אחד זה סביב נושא אחר. לך (ולא רק לך) זה סביב היריון, ולאחרים זה יכול להיות סביב נהיגה, או שיחות עם הבוס, או מיניות, או מיליון דברים אחרים שאת לא תדעי מהם.

למי יש זמן? למי שאין לה זמן להעביר עוד הריון שלם בחרדות...

אני לא חושבת שכל פיפס בחיים מחייב עיבוד, אבל נשמע ממך שההריון הקודם שלך כן מצריך איזשהו עיבוד...

ממליצה ממש ללכת על משהו, אפילו פגישה -שתיים לפרוק את החרדות ולקבל כלים להמשך

שגם לה בהריון השני היו בעיות והיא הייתה מאושפזת בהריון קצת ואז המצב הדרדר והיא ילדה פג, ואז בהריון אחרי זה היא לקחה רופא פרטי והייתה במעקב ממש קפדני ולקחה את הזריקות, באיזה שלב היא יצאה גם לשמירה וב"ה הצליחה לסחוב את ההריון עד שבוע 37. מאחלת גם לך

היו לי כמה הפלות (ו2 ילדים בבית חמסה)

ועכשיו בהריון בשבוע מתקדם

והייתי בחרדות מטורפות בתחילת ההריון שאפילו חשבתי להתחיל טיפול תרופתי

ולפני כל בדיקה אני שבוע לא מרגישה טוב

וקראתי כל מידע שיש באינטרנט למרות שכבר קראתי אותו בהריונות הקודמים

וכל הזמן מדברת עם הצאט

ואפילו שעברתי את השבוע של ההפלות לא נרגעתי

עכשיו קצת יותר רגועה

ופחדתי לספר לכולם מרוב הפחד אז סיפרתי ממש מאוחר

וזה מבאס מאד לעבור הריון ככה.. אבל החלטתי שזה מה יש ואין לי מה להלחם בזה אלא לקבל את זה שהפחד נוכח בהריון ושהוא הולך איתי יד ביד

כשהגעתי לשבוע 8 סיפרתי לאמא שלי שפעמים קודמות שיתפתי אותה ברגע שראיתי שני פסים......

וחמותי עדיין לא יודעת......

זה נראה לי נורמלי הפחד הזה וידעתי מראש שהריון אחרי יהיה לי מורכב אבל חשבתי שאני חזקה מזה..... וזה רודף אותי כל הזמן...

גם אני הייתי תמימה בהריון הראשון

עכשיו מודה על זה שלפחות הריון אחד היה לי תמים

אני כן מנסה להסיח את דעתי ולנסות להאמין שגם אם יהיה קושי חס ושלום ה יתן לי כוחות להתמודד איתו

אבל היו לי לילות שלא הצלחתי לישון, וכל כניסה לשירותים הייתה מלחיצה

והמון מחשבות של פחד

אפילו היה לי סוג של התקף חרדה

ובאמת הייתי על סף כדורים אבל ראיתי שזה מתאזן

ובסדר.. זה כרגע ההתמודדות

ומה שהכי מרגיע אותי שחרדות הם לא מדד לתקינות- אם ההריון הזה צריך לקרות הוא יקרה גם אם אני יאכל סרטים

ואת כל כך נורמלית ובסדר.

ואת נותנת לי להרגיש גם נורמלית, אז תודה לך

אני אמנם הריון ראשון אבל גם כל כך בחרדות וכל רגע בטוחה שאני שטופת דם...

תחילת הריון המטומה שדיממה ושלושה שבועות הרופא אסר לעשות כלום, ותמיכה עם כדורים ואז התעלפויות, ועירויים ומה לא...

מה שלי עוזר זה פשוט לא לחשוב על ההריון (כמה שאפשר...), עושה דברים שאני אוהבת

הולכת לברכה, נמצאת הרבה עם אנשים שאני אוהבת, זה ממש עוזר להיות בחברת אנשים. ממש מצמצמת את השעות שלי לבד רק ללילה (בעלי גם חוזר הביתה רק בלילה)

לא יודעת כמה הייתי משקיעה אנרגיות ב'להאמין בכח', כלומר, יותר הייתי משקיעה בלעשות לעצמי טוב ודברים שאני אוהבת ולהסיח את הדעת, מאשר לנסות כל הזמן להאמין שיהיה טוב.

תעסיקי את המח בדברים שעושים לך טוב על הלב.

מאחלת לך ולכולן הריון משעמם מאד,

ותינוק בריא בעזרת ה'.

אני גם מנסה להסיח את הדעת אבל זה כ"כ קשה בעיקר כשאני בעבודה (עובדת במשרד קטן מאוד בלי הרבה חברה) והראש שלי מתעסק בזה כל הזמן ברמת כפייתיות.....

גם מורכב הקטע עם בעלי נגיד כי הוא ממש לא ככה הוא פשוט לא מתעסק בזה ולא מבין מה אני כ"כ לחוצה.... כל פעם הוא אומר לי אבל החלטת שאת לא מפחדת הפעם, את לא זוכרת?.... איזה עולם פשוט זה להיות גבר.... 😶

לא הכי איכותי אבל עונה לנו על הצורך

פתיחה שטוחה

לא יודעת להגיד על העובי של הדפים, הם כן יותר עבים מהדפסה רגילה.

לנו זה מצוין. לא הרגשתי שמפריע.

ואנחנו מדפיסים אלבומים משפחתיים

זה ממש לא דומה לאלבום חתונה.

אנחנו עושים בלופה, איכות טובה

לא אירועים, יותר של טיולים משפחתיים או לבת מצווה וכו

עובי דף נניח של 2 בריסטולים? משהו כזה נראה לי.

ואני לא אוהבת את האלבומים העבים והכבדים של האירועים. זה ממש לא זה. אלא אם את עושה אלבום מאוד ארוך אז אולי הוא כן יהיה כבד. אבל עד 100 עמודים נראה לי זה ממש טוב. כמו ספר דק.

תמיד עשיתי בפיקאבוק

לא שטוח

עכשיו רוצה שטוח

והשטוח הוא עבה במיוחד נראה

נראה לי פחות מתאים

אבל בלופה העיצוב נראה לי מאוד בסיסי ..

בלי יותר מדי אופציות לשינויים

מי התנסתה בקאנבה ואז העבירה ללופה?

אני אוהבת לעצב ולהשקיע, ותמיד כיף לעבוד בקנבה.

העיצוב בלופה ממש בסיסי ומצד שני מאוד אוהבת את איכות ההדפסה שלהם (אני תמיד מדפיסה אלבומים שטוחים- נשמר הרבה יותר טוב עם ילדים מדפדפים...). אז אחרי שסיימתי לעצב בקנבה והגיע מבצע משתלם במיוחד, העתקתי דף דף לתוך התוכנה (לא באתר) ושלחתי להדפסה.

ואז העתקת לתוך לופה?

ולתוכנה של לופה שהורדת על המחשב?

למה לא ישירות לאתר?

התחלתי עם האתר אבל משהו שם עיצבן אותי ועברתי לתוכנה (נראה לי שזה היה בגלל הכריכה שלא הצלחתי לערוך כמו שצריך).

יודעת על איזה תבנית את עומדת?

ולא הבנתי לאיזה תוכנה את מעתיקה, ללופה?

לא יודעת כולם ממליצים על לופה אבל לא החברתח בכלל לא לנוחות ולא למחיר

אני עשיתי לבנתיים רק בפיקאבוק ואחרי 6 אלבומים רוצה לגוןן

עצבתי הרבה בפיקאבוק

אבל עכשיו רוצה שטוח לאלבום משפחתי

והשטוח שם כולל רק דפים עבים במיוחד

שלדעתי מתאים יותר לאלבום ארועי קטן...

לגבי קנבה עכשיו מתחילה לנסות

מבינה שפותחים פרויקט

מגדירים גודל לפי הגודל של האלבום שאת רוצה

(למשל 30*30 סמ, אם רוצים לעצב בכםולות למשל תמונות רוחב אז 30*60)

ומעצבים דפעם

לא הגעתע לסוף

מבינה שאז זה נשמר ומעבירים ללופה

מקוה שלא מפספסת משהו בדרך...

מעצב הכל בקנבה ומעביר ללופה כתמונה.

פנורמי?

במיי אלבום/אלבומי )משהו כזה..( פעם עיצצבתי והיה טוב

אבל גם את יכולה לעצב עמודים בכל תוכנה כמו קנבה פוטושופ וכד ולסגור לפי עמ' ואז לפתוח את זה ישר לתוך התוכנה שלהם כרקע לעמ' ולשלוח להדפסה

גם הממשק שלהם נוח

לא מכירה את הרופא, אבל למרות שזה ניתוח קצר ואחרי כמה שעות אתם כבר בבית, מעדיפה את אחה"צ כי אם הניתוח בערב מתלכתחילה והוא נדחה אז הוא עלול להידחות ליום למחרת.

סופ"ש זה הכי נח כי ככה ביום ראשון חוזרים לשיגרה.

צודקת.

לפי מה שזכור לי היה ענייני ואדיב

מן הסתם שכן- אבל בכל זאת אשמח אם מישהי עשתה אצלו.

ותודה לך!

אין לך ממה לחשוש בכלל

אני הייתי שיא הפחדנית ברמה הזויה, כמה בדקתי וכמה חקרתי

עשינו במלחמה שהיה מול איראן בחודש מרץ, תוך שעה מסיום הניתוח היינו בבית, הילד קצת נרדם בבית ואחרי כמה זמן קם קיפץ והיה שמח כרגיל

אכל כבר בחדר התאוששות, הרדמה היא קלילה מאוד טשטוש קראו לזה שם כך שגם ההתעוררות ממש קלה

יש מקומות שעושים בבוקר יש אחהצ, אני תמיד רציתי בוקר ודם קיבלנו בוקר אבל בגלל שזה רק כפתורים אז לא כזה משנה, אם זה היה שקדים/שקד שלישי אז זה כבר משהו אחר לגמרי

שיהיה בהצלחה!!

אמורים להיות בצום אם אני לא טועה 8 שעות

זה אומר שעם הניתוח אחרי צהריים/ערב הילד אמור להיות בצום כל היום

אבל בציבורי עשיתי כבר כמה וכמה פעמים. תמיד היה על הבוקר. אני יודעת שככל שהילד יותר קטן יש לו קדימות לשעה מוקדמת יותר. עשיתי במגוון גילאים ותמיד היה 9 גג..

זה משמעותי כי הילד צריך להיות בצום, הרבה יותר קל צום בלילה כשהילד בכל מקרה ישן.

והאמת שמעניין אותי, למה בעצם לקחת רופא פרטי לזה? רופא פרטי לא עולה הון?? זה ניתוח ממש ממש פשוט..

אנחנו עשינו לבת שלי כפתורים + שקד שלישי יש לה ברקע בעיית קרישה ושמו אותנו לשעה של אחהצ

חפרתי להם בלי סוף ושיגעתי אותם ובבוף העהירו אותנו לשעות הבוקר

כך שלא מחייב. שאנחנו היינו באשפוז לילה ראינו תינוקות מתקבלים בשעות אחהצ לניתוחים גם