שאני צריכה לעשות סיבוב לבד

שבעלך יהיה בבית ותתארגני במקווה בנחת ולילדים תגידי שאת הולכת לחברה או לעבודה כי דחוף צריך אותך.

בצד הפרקטי מבחינת ההכנות, לחשוב אולי לעשות את ההכנות במקווה, ומה שאפשר לעשות מוקדם יותר אז אולי ערב קודם אחרי שהילדים נרדמים או אם יש לך זמן שאת בבית והילדים במסגרות/ בפעילות מחוץ לבית.

לילדים ששואלים לאן את הולכת, לתת תשובה כללית, לאיזשהו מקום/לסיבוב בחוץ, אם שואלים אם אפשר לבוא איתך אז לא, זה מקום שרק אמהות (נשים) הולכות אליו.

אפשר גם להמציא תירוץ (אם את יוצאת לפעמים בערב גם למקומות אחרים אז זה יותר קל).

ובסופו של דבר לדעת שגם אם הם הבינו לאן את הולכת (וכנראה שבאיזשהו שלב הם יבינו), זה לא נורא...

וסתם סיפור, אחת הבנות שלי בגילאים האלה היתה משתוללת כל פעם שיצאתי למקווה, צועקת ועושה בלאגן. באיזשהו שלב באופן פתאומי התחילה להתנהג נפלא בימים האלו, כשהייתי יוצאת היא היתה מכינה ארוחת ערב ועוזרת עם הקטנים.

כמה שנים אחר כך, היא סיפרה לי שהיא חשבה שאני יוצאת לבריכה ולא לוקחת אותה כי היא ראתה שיש לי מגבת בתיק וזה ממש עצבן אותה... ואז מתישהו חברה בגילה, סיפרה לה שאמהות הולכות למקווה מדי פעם וזה מה שהרגיע אותה.

ללמוד שאת יכולה לדאוג לעצמך לפרטיות בלי לתת הסברים

וללמד את הילדים לקבל את הצורך שלך לצאת/ להתארגן בפרטיות

(ועל הדרך הם ילמדו איך מדברים על צרכים)

'אני יוצאת למשהו פרטי/ אישי'

'אני צריכה פרטיות תצאו מהחדר'

@פילה @שואלת12 @124816 @אחרונה לא יודעת איפה מלייקים תודה אז קודם כל- תודה 😊

בעלי חוזר מאוחר (בימים של מקווה הוא מקדים אבל זה עדיין מאוחר בשביל הכנות...) ואולי אני צריכה להתחיל לצאת בערב לבד, בד"כ אני הולכת לישון מוקדם/ עושה קצת נקיונות בבית אז זה מקפיץ אותם ימים חריגים, לעשות את רוב ההכנות יום קודם יכול לעזור, ננסה בע"ה @אחרונה איך מלמדים אותם לתת פרטיות בלי הסברים? @124816 זה לא מביך וגם סוג של לא צנוע או חודרני שהם יבינו? מבינה מה אני מתכוונת? לא המושג עצמו אלא זה שהם יודעים בדיוק את היום

יש בזה משהו מביך ולכן אני לא חושבת שמלכתחילה כדאי להגיד לילדים לאן את הולכת, אבל אם הם הבינו אז נראה לי לא נורא, ילדים לפחות בשלב הזה, לא מקשרים את המקווה לעוד דברים ובחשיבה שלהם כמו שאבא הולך למקווה גברים (לקראת הימים הנוראים או כל שבוע או כל יום או מה שהם מכירים) ואין לזה משמעות מעבר, אז אמא הולכת למקווה נשים בזמנים שלה.

קצת יותר מביך כשיש בבית ילדים שכבר בסיום גיל ההתבגרות ומעבר לזה וכנראה מבינים יותר, אבל את עוד לא שם, ובכל אופן הם כבר יותר עסוקים בעיניינים שלהם אז יותר קל "להתחמק".

זוכרת את עצמי כנערה, מבינה שאמא שלי הולכת למקוה, לא מספיק הבנתי את המשמעות של זה. בטוחה שגם הבנות שלי מבינות לפעמים( מקוה שהבנים לא...) ויש לי כבר בנות נשואות... ויודעת שבשלב כלשהו הן הבינו. לנו יש יחידת הורים, אבל גם ככה הן קוחטות שפצאום אמא מתקלחת באמצע היום( אני מצקלחת רק לפני השנה). היתה צקופה שעשיתי הכנות סמקוה, אבל זה פחות נח לי. אני לא אונרת לאן אני הולכת, אבל אם מישהו מבין אין לי מה לעשות עם זה. ואצלי לא מוזר,דאני יוצאת בערב, לפעמים אנינקופצצ לקנות משהו בסופר פארם, או הולכת לשיעור, אז עצם היציאה לא מוזרה, אבל קשה להסתיר לגמרי הכנות. אני פשוט מקבלת את זה שאני עושה את המקסימום שלי ומי שמבין , מבין. ואפילו אם בחורה בת 20- 18 מבינה את המשמעות, לא נורא, בעלי אומר שתלמד זוגיות....

האמת שאת מזכירה לי שגם אני הבנתי את זה מתי שהוא כנערה, וההבנה הזו הביכה אותי כבר כנערה

אני אומרת שהולכת לנוח בחדר, והם לא יודעים שאני בעצם באמבטיה...

וכשאני יוצאת אני בדרך כלל מנסה לעשות זאת בלי שהם שמים לב. אם כן שמים לב אז אומרת שיוצאת לקנות משהו או סתם להתאוורר. (בעלי הציע פעם שניזום מריבה בינינו, שתגרום לי להצטרך לצאת להתאוורר🤭 אבל האמת שב"ה זה ייראה הכי מוזר לילדים שלנו...)

מה שכן, אנחנו מאוד משתדלים שבעלי יהיה בזמן הזה בבית - ישמור על הילדים כשאני מתארגנת (לא אצליח להתארגן בנחת אם אדע שאני עלולה להיקרא לטפל בקטנים או במריבה) וגם יסיח את דעתם כשאני יוצאת.

בקשר לזה שהילדים אולי מנחשים - יכולה לומר שאני כנערה אף פעם לא ניחשתי... כן זוכרת פעם אחת שאמא שלי יצאה בליל שבת וזה היה לי מוזר כי מעולם לא יצאה, אבל לא חשבתי בכלל בכיוון הזה. אבל אולי אני תמימה...

הילדים שלי ברובם גם תמימים יחסית, אז אני קצת בונה על זה... אבל כן יש אחת פלפלית שיש סיכוי שתבין. מכינה את עצמי כבר מעכשיו להבין שזה לא כל כך נורא...

ובדרך כלל לא אומרים שהבינו, אני כנערה, הרגשתי מתי ההורים שלי כועסים אחד על השני, למרות שאף פעם לא רבו לידינו, קלטתי מבטים , מצבי רוח, הבעות פנים, הערות קונות שנזרקו, וגם גילויי חיבה נסתרים... בשלב כלשהו , נראה לי אחרי גיל 18 היו פעמים שגם הבנתי יותר מזה, לא היתה יחידת הורים , ופשוט ניחשתי על מיני דברים . לא חושבת שחיפשתי את זה, פשוט כשהבנתי מה קורה בין זוכות התחלתי לשיל לב לכל מיני דברים בינהם. וההורים שלי במנטליות ממש סגורה בנושאים האלה. אז אולי לא כולם כמוני, אבל קחו בחשבון שיכולה להיות לכם ילדה כזו... שרואה הרבה דברים שקורים בזוגיות שלכם... יש בזה צד טוב, הגעתי עם הרבה מסקנות לזוגיות שלי, בעיקר על מה אני לא רוצה שיהיה אצלי. דוקא הגילויי אהבה שקלטתי הרגיעו ושימחו אותי כנערה. אז לא בטוח שכל כך בעיתי שיבינו משהו.

על המריבה.

את הזמנים שבהם יש לך שקט ופרטיות,

את זה שאמא יוצאת לפעמים ולא תמיד אומרת לאן

את זה שאמא עכשיו נחה/צריכה שקט/לא פנויה.

גם בשביל הכנוצ וגם בכלל לחיים. לאבא ואמא יש חיים משלהם ב"ה וטוב שכך.

לצאת בלי הילדים זה לוגיסטיקה שלמה, אף פעם לא עושה את זה אם זה לא חתונה/רופא/ משהו קריטי או ב5 בבוקר כשבעלי עדיין בבית...

הבית קטן והכל פתוח (סלון ומטבח יחד, אמבטיה והחדרים פונים ישר לסלון)

אז אם אני נכנסת לחדר הם יודעים לא לבוא, אבל זה לא עוזר נניח להכנות או לכל דבר אחר.

פעם הייתי לוקחת לי אוכל לחדר לאכול לפעמים בשקט כשהילדים משחקים בסלון אבל אז הגדול החליט שאם לי מותר לאכול בחדר אז גם לו מותר ואני ממש לא מוכנה שהם יאכלו בחדר וילכלכו אותו... אז הפסקתי לעשות את זה

או שאת יוצאת כבר לאיזשהו מקום סתם, שכנה, ערב נשים, או באמת חתונה או רופא, לא משנה מה.. כשהילדים שואלים לאן את הולכת, להגיד שאת הולכת למקום, בלי לפרט לאן. גם כשאין מה להסתיר. ככה הם מתרגלים שלא כל דבר הם צריכים לדעת.

לגבי אוכל בחדר, בעיני זה לגיטימי לגמרי שיש כללים של הורים וכללים של ילדים..

להם כל דבר שאני עושה.

אני לפעמים יוצאת ואומרת להם שאני הולכת בלי לפרט לאן בלי קשר למקווה.

באיזה שהוא שלב הם יגדלו,ואני באמת לא חושבת שיש דרך למנוע את זה.מצד שני עצם המאמץ לשמור סוד יוצר אוירה שיש מה לגלות.

אני לא בקטע של לשמור סוד אבל גם לא לספר.

אז אני רק מוסיפה בקשה של - פליז בלי שקרים. לא לבנים ולא קטנטנים.

אפשר בהחלט לא לומר לאן הולכים, זכותך המלאה.

אבל אני בדיעבד קישרתי תירוצים ששמעתי מאמא שלי שכנשואה הבנתי שזה היה תירוץ ושקר בפנים.

זאת חוויה מאד מערערת.

זה בסדר שילדים יהיו סקרנים ויישארו בסקרנות שלהם.

וגם כיוון קצת אחר - כשנתקלתי בהלכות טבילה, הייתי בטוחה שאמא שלי לא מקיימת אותן. כי לא ראיתי, לא ידעתי.

הילדים שלי יודעים שיש כזה דבר מקווה לנשים - כי אנחנו עוברים ליד המבנה בדרך לגן. ובינתיים אין להם עוד מושגים, אבל כן חשוב לי להנכיח את המושג, שלא בהקשר עכשווי, אלא בהקשר של קדושה ומצווה באופן כללי.

נניחז: אני הולכת לתת למישהו משהו (כסף לבלנית)

הולכת לפגוש מישהי.

לא כדאי להתרגל לשקר.

זה שבעלי אוסף את הילדים לחדר לסיפור לפני השינה (עושה את זה גם מידי פעם בלי קשר) ואני בנתיים בורחת מהבית

זה לא שהוא מקריא סיפור מתוך ספר. הוא פשוט מדבר איתם על נושאים שמעניינים אותם, דברים מהילדות שלו, סיפורים מההיסטוריה של מדינת ישראל וכו'

ואני אומרת לילדים שלי כל הזמן- לא שואלים לאן אמא הולכת, את יכולה לשאול מתי אני חוזרת

מותר לשאול, וזה בסדר שיש דברים שאני אומרת ויש דברים שלא.

יש מקומות שאני אומרת לאן אני הולכת אליהם- שיעור, התעמלות, שיעור תורה, קליניקה שלי, לעבודה לבקר חברה, ועוד. .

ויש פעמים שלא, זה לא רק סביב מקווה אני גם בצוות צח''י ויש פעמים שאני לא יכולה לספר

בעיני השאלה שלך בעייתית כי היא נותנת מסר שלא הכל מותר לשאול ואני חושבת שזה לא מסר שאני רוצה לתת לילדים שלי

שאני הולכת לקנות משהו לאבא (באמת אני משלמת למקווה כדי להיות טהורה לאבא, זה לא שקר)

או שאני הולכת לפגוש חברה, אם הם שואלים מי אני אומרת שהם לא מכירים כי באמת הם לא מכירים את הבלנית.

אבל אני יוצאת לפעמים לבד מהבית לקנות משהו או לפגוש חברה גם בלי קשר למקווה.

שלי גדולים ממש, כבר בגילאי ההתבגרות.

שאולי זה הזמן להתחיל לצאת בערב באמת לכל מיני דברים. סיבוב הליכה/ חוג/ ועד הורים/ פגישה עם חברות או כל דבר אחר שמעניין ואז זה נהיה יותר רגיל שאמא יוצאת מידי פעם. גם באמת כדאי שאמא תתאוורר מידי פעם מחוץ לבית. לא חייבים כל יום או שבוע, אבל מידי פעם...

חוץ מזה הם באמת קטנים עדיין, גם אם שואלים אפשר להגיד משהו כמו שאמרו פה. כמה שהופכים את זה ליותר מסתורי זה יותר מסקרן.

לעניין הלחץ בהכנות- כן זה מלחיץ אם הילדים ערים, אולי אפשר להתארגן במקווה? או ללכת למקווה יותר מאוחר?

אצלינו יש יחידת הורים ועדיין אם הילדים ערים (הקטנים, הגדולים כבר משחררים את הצורך באמא כל רגע) הם ידפקו בדלת וכו'. אז זה לא בהכרח מה שעוזר. יותר עוזר שהבעל נמצא איתם.

אני אשמח לדעת מה עושים כשהגדולים כבר באמת גדולים, אבל לא מבינים שזה לא תמיד שייך לשבת בסלון/במרפסת עם חברים עד מאוחר בלילה (גם אם בדיוק קיבלת חופשה קצרה מהצבא) או סתם להתעניין יותר מידי לאן אמא הולכת. משום מה זה קטע רק של בנים. הם פשוט לא קולטים שלפעמים ההורים צריכים קצת פרטיות. (ואני יש לי כשרון מיוחד שליל הטבילה שלי יוצא תמיד בלילה שהכי עמוס בבית או בערב שבת או חג. או שבדיוק יש באותו ערב אירוע/אסיפת הורים/ משהו בעבודה/ ביקור מפתיע של קרוב משפחה... כל פעם הרפתקאה חדשה 😄. כבר יותר מ20 שנה...) אז כל עוד הם קטנים זה דוקא יותר קל.

לפעמים אני חושבת שיש משהו מוגזם בהסתרה של ערב טבילה. האם באמת חכמים התכוונו שצריך להסתיר את זה עד כדי כך?

ממש רצפים של לילות טבילה בזמנים הזויים, בר מצוה לאחין, בת מצוה לבת שלי, אספת הורים , מסיבות סיום, ליל שבת כשהבת הנשואה אצלי, ועוד... לגבי מה ששאלת, למה שהם יבינו לבד שלא מתאים לארח חברים? הם לא יודעים מה התוכניות שלך, אם ממש מפריע לך אצ יכולה לקרא לבן שלך ולומר לו שלא מתאים שהחברים שישארו עד מאוחר היום. אצלי הצורך שלי בפרטיות לא קשור למי שיושב בסלון, אם אנחנו רוצים שקט וזמן זוגי, עולים לחדר שלנו או יוצאים לסיבוב. וזה לא רק קטע של בנים, אצלי דוקא הבנות יותר שואלות , ויש גיל שלפי דעתי הן כבר מבינות לבד לפעמים ולא שואלות. אצל בנים רווקים זה כנראה פחות נמצא באופציות והם שואלים כי הם אפילו לא מעלים את האופציה של מקוה בדעתם. , הבנות הרבה יותר מבינות לבד דברים כאלה.

חושבת שזה באמת שילוב של שתי דברים-

1. זה זמן שאני מרגישה צורך חזק יותר בפרטיות, שבנתונים של הבית שלי זה מאתגר יותר לעומת תחילת ההתבגרות של הילדים שכבר מתחילים גם לשים לב יותר לדברים סביבם, גם לישון מאוחר יותר ולהסתובב בבית וגם קטנים עדיין וחופרים 'בקול' (יש שקט קולני) ובלי הטקט שיש לגדולים יותר 'להיעלם' מהשטח לפעמים ולא להסתובב כל הזמן סביב המשבצת של אמא, ולהיות צריכים אותי

2. מקווה וקיום יחסים זה אינטמי ומוסתר אז זה מרגיש מביך שהילדים יבינו את זה

לקחתי מכאן הרבה תובנות, ואני עדיין מעבדת אותן אבל באמת אשמח להבין איך מלמדים ילדים בינוניים את הקטע של הטקט. לא רלוונטי בשבילי להתארגן במקווה

וגם- מאיזה גיל זה בטיחותי להשאיר ילדים לבד ל20-30 דק'?

נכון שזה מאתגר.

אני הסברתי לילדים שלי שלאבא ואמא יש חיים פרטיים שקשורים רק אליהם.גם הם שהם יתחתנו יהיו חיים פרטיים כשהם יתחתנו.

ושזה ממש חסר טאקט להיכנס לתחום הזה.

נתתי להם דוגמא ברורה של חוסר טאקט שראינו באיזה חנות שהם הבינו טוב מאד שזה היה לא לעניין -חסר טאקט. וככה הסברתי להם מה הכונה טאקט בכלל.

אני בכללי לא מסתירה מהילדים שקיים דבר כזה מקווה החשאיות שסביב המקוה לדעתי לא בריאה בכלל,אין סיבה בכלל שמישהו ידע שאת הולכת למקוה אבל מפה ללהפוך את זה לסוד רציני המרחק גדול.

דווקא הצורך להסתיר והאוירה של היש סוד הזה לדעתי ממש בעוכרינו לפעמים.

לא אכפת לי שהבת שלי תדע שהייתי במקוה,היא לא תקשר את זה למה שקורה אחר כך בבית רק בדיעבד ואחרי תקופה,וגם אם כן,אז מה?

היא תדע שההורים שלה שומרים על טהרה? זה אסון? זה רע?

אני חושבת שזה בריא,היא לא צריכה לדעת מתי בדיוק ואיך ואת כל הפרטים מסביב,אבל אם היא תדע שזה קיים זה הופך את זה פחות ל'נושא'

אני חושבת שזה גם סוג של אמון באוירה בבית.

מכירה מישהי שהופכת את העולם העיקר שהילדים שלה לא ידעו ולא יחשבו ח'ו.

שנראה לי שכל פעם שהיא באה למקוה הילדים שלה חושדים במשהו שהם לא יודעים בדיוק במה,הסבירה לי שהם תמימים (הם ממש לא)כשאמרתי לה שיש מצב שהם יודעים הרבה יותר ממה שהיא מדמיינת היא כעסה.

מה שבטוח שהם לא מרגישים כלפיה מספיק אמון לשתף אותה במה שהם כן עושים ויודעים הם פשוט מתייעצים ופתוחים עם האנשים הלא נכונים.

אני כן בשורה התחתונה מעדיפה שלא יהיה סוד כזה בבית,לא מעדכנת אותם אבל גם לא מחביאה.

הם יודעים שזה קיים ומעדיפה לתת בהם אמון אחרי שהסברתי להם מהו חוסר טאקט.

אגב יש לי ילדים מגיל 20-2 וברור לי שההוא בן 20 יודע טוב מאד מה זה אומר.

למשל: פעם אחת טיפלתי בתינוק ושפכתי על עצמי צלחת של מה שהוא אכל ואז נכנסתי להתקלח- היה הכי טבעי בעולם.

אחר כך למדתי ב7 נקיים לקחת עוד איזה יום מקלחת בצהרים כי חם לי אני עייפה וכד' ואז בפעם הנייה זה כבר הכי מתקבל...

כשאני יוצאת בערב זה תמיד אני יוצאת עם אבא (הם כבר גדולין ויכולים להישאר לבד...) ואז בכלל יכולים להתעכב בכיף שלנו הרבה פעמים אנחנו גם מנצלים לקניות כפיות אז גם חוזרים עם משהו פעם יצא שקנינו ריהוט גן, פעם שעון שהייתי צריכה...)

כמה פעמים יצא על אירועים קטנים שלא קשורים אליהם- נגיד יומולדת לאחותי וכאלה אז כמעט כל פעם יש לי תירוץ (מבקרת יולדת... כל מיני כאלה- שזה טוב גם לערב שבת...)

בעלי עם ילדים, אני נכנסת לאמבטיה עושה שם הכל. מגבת מקבלת במקווה,כך שיוצאת עם תיק רגיל שלי.

וכן , אני לפעמים סתם יוצאת לסיבוב לבד. פעם באמת יצאתי לסיבוב והגדולה שלי חשבה שאני הולכת למקווה. אבל זה שלה. לדעתי סביב גיל 14 הם כבר מבינים.

מאז שהגדולים גדלו , התחלתי להתקלח לפניהם ,אחרי הקטנים. וגם הולכת לישון לפניהם. כך שזה לא מוזר שהורים התקלחו ופרשו לישון .

ילד יכול לשמור על עצמו סביב גיל שש. לשמור על אחים קטנים לא לפני גיל עשר וזה גם תלוי בני כמה הקטנים , עד כמה הם מקשיבים ועד כמה בית בטיחותי.

לחנך ולהרגיל את הילדים מגיל קטן שיש פעמים שאמא צריכה לצאת לבד, בלי לתת הסברים ודין וחשבון. אצלי אמנם יותר קטנים, אך כבר עכשיו מרגילה אותם לזה שגם יציאות שלי שהן לא בהכרח למקווה אני אומרת להם "אמא יוצאת לסידורים לבד"- לדוגמא יציאה לקוסמטיקאית, חוג ריקודי עם וכד'.

מאוד, כי אני לא אחת שיוצאת בערבים לשום מקום, ומקלחות בד"כ אני עושה זריז זריז, (להגדרת הברנשים- האפצ'י והחוצה)

צריכה להתחיל לגוון את היומיום שלי

שמים מראש את הדברים באוטו במקום נסתדר, אחרת זה יהיה מאוד חשוד שיוצאים עם תיק שיכול להכיל את הכל (ולא זה תיק ערב, כן? )

וחוץ מזה מתרגלים יציאה לפחות פעם בשבוע. יכול להיות סתם להליכה/חברה/ קניון העיקר שיהיו רגילים שאמא יכולה לצאת

כמובן שאם יש ילדים קטנים חובה שהבעל יגיע מוקדם

איך אפשר להסתיר את עניין המיטות?

אין אפשרות פרקטית שלא יראו שהמיטות מחוברות/נפרדות

בדרך כלל שמים לב כבר למחרת בבוקר/צהריים

אולי ישימו לב יום באיחור, לא יותר מזה

רק בחורף. בקיץ זה לא פרקטי.

ולהתחיל את הצהריים אחרי הטבילה.

ומסכימה עם הרעיון של יציאה פעם בשבוע.

אני מעולם לא ניסיתי להסתיר את העניין עם המיטות,ואם שאלו עניתי שככה נוח לנו עכשיו בדרך כלל השאלות נגמרו בזה.

חלק מהילדים הם גדולים אצלי ממש ולא מפריע לי שיידעו,לא עושה עניין וסודות מכלום,אז גם להם אין עניין יותר מידי לחשוב ואם כן הם חושבים אז סימן שיש להם מספיק טאקט להשאיר את זה אצלם.

תודה!

לגבי המיטות, אני לא רואה בעיה בזה שיראו שמידי פעם מחובר ומידי פעם מופרד.

לסידורים אישיים שלי

לפעמים זה ארוע

לפעמים התעמלות

לפעמים קניות

ולפעמים מקווה

ואני לא מרחיבה כל פעם לאן בדיוק יצאתי

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

• יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

• כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

• אמבטיות

• מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

• באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

רק אור צהוב

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

משנה אם את יכולה להשאיר אותם כמה דקות לבד.

אפשר לשבת לבד לקפה ונשנוש.

או לתת גם לילדים משהו לאכול/ לשתות.

ללכת לבד לכמה דקות לחדר עם דלת נעולה, ולעשות שם משהו שאת אוהבת. לקרוא משהו, לצייר וכד'.

כשבעלך חוזר את יכולה לקבוע משהו מחוץ לבית. אפשר משהו קבוע בתדירות שתחליטי.

זה יכול להיות לצאת להליכה/ חדר כושר/ שיעור/ חוג/ להיפגש עם חברה וכד'.

באמת צריך לראות איך יש לי אפשרות להכניס בערב...

יקחו את הקטנים לגן שעשועים, או משהו כזה?

זה גם יכול לתת לך זמן התאווררות.

לקחת יום בשבוע שאת לא חוזרת ישר לבית ויוצאת להתאוורר

לקחת הפסקה קבועה כשהוא מגיע

למצוא הפסקות קטנות בין לבין גם בעבודה וגם בבית

הפסקה זה בעיקר לנשום רגע לעצור

לא חייבים לעשות משהו

אולי שיעשו להם קייטנה, ואז להיכנס לחדר לחצי שעה (בלי הטלפון, או לפחות בלי לגעת בו) ולעשות משהו שאת אוהבת- לקרוא, לצייר לנגן, סתם לשכב ולנוח...

אם זה לא אפשרי, אז לדעתי חצי שעה של סרט זו לא מילה גסה... גם אם את צריכה להישאר לידם, את יכולה להרכיב אוזניות (כדי לא לשמוע את הסרט) ולנוח מעט.

זה באמת קשוח נורא, שאין זמן למנוחה במהלך היום...

בזכות שהתחלתי לחשוב על זה לעומק, דיברנו בעלי ואני וזה באמת יקבל מענה יותר רציני... תודה!

אם אפשרי ואת לא הולכת ישר לאיסופים.

לשבת חמש דקות בשקט שלך לפני שאת נכנסת הביתה.

להקל על עצמך במה שאפשר בשגרה השוטפת בבית ולהרשות לעצמך לנוח קצת תוך כדי, בהנחה שהם לא מחריבים את הבית אם את יושבת רגע.

להנמיך סטנדרטים כי ככה זה בית עם ילדים.

לזכור שמותר לנוח גם אם הבית מבולגן...

ומדי פעם גם לצאת להתאוורר, לחוג או משהו כיפי אחר.

אם יש לך אפילו 10 דק כמו שכתבו לשבת הלי הטלפון וגם איתו לפני שאת אוספת זה נראלי ממש מדהים..

והכי טוב שבאמת אתם חושבים על זה מסודר.. זה קריטי.. ובזוג פתאום אפשר להגיע לתובנות מדהימות הרבה יותר מלבד...

דברים שעוזרים לי:

לצאת החוצה, ואז זה גם אויר נעים, גם חברה לפעמים, גם לילדים שי מרחב וזה מאוורר באופן כללי.

אפשר לשלב אותם בדברים שאת גם ככה עושה

להתחיל בזמן שאת איתם ממש, נניח יושבת, משוחחת איתם, אפשר אפילו לעשות טקס של שתיה ועוגיה או משהו כזה.

ואחרי שהם "שבעים ממך" אפשר לעשות זמן של משחק עצמאי, ואז את נגישה על הספה, אבל בעניינייך- קוראת, או מה שאת רוצה לעשות.

בנוסף מציעה שכשבעלך חוזר, תלכי לחדר לזמן מנוחה שבו הוא מתקדם איתם ולך יש שקט. בעיני קריטי. אפשר שהוא יסיים את ההשכבה או שאת תצטרפי לסוף רק אם את רוצה.

בהצלחה

קצת פחות משעה לירושלים

יש את קהילת נצרים בעיר אריאל, 50 דקות מירושלים, סניפי בני עקיבא נפרדים, ת"ת נפרדים לבנים ולבנות

גם ביישוב עלי (בערך 40 דקות מירושלים)- ממה שאני מכירה יש הרבה סגנונות וביניהם יש הרבה מהסגנון שלכם- סניף אריאל, ת"ת נפרדים וכו

לא מכירה את שניהם אישית אבל ממה שאני יודעת מאנשים שגרים שם יש שם קהילות מקסימות נחשבות מאד איכותיות, מיקום פצצה (שעה מירושלים שעה מהמרכז)..

לשומריה

זה אולי 45 דקות נסיעה בשיא הפקקים (תלוי גם איפה בירושלים) אבל יכול להיות גם חצי שעה אם יוצאים מוקדם יותר.

אבל יש שם סניף בני עקיבא נפרד וגם סניף אריאל ששייך לישיבת שעלבים. יש שם גם בתי ספר נפרדים, וגם אולפנה וישיבה.

כדאי לבבר לעומק אם זו רמת התורניות שמתאימה לכם.

בכל אופן, המרחק הוא חצי שעה נסיעה מירושלים.

לק"י

נתן לי בפרטי קישור לשרשור אחר שיכול לעזור:

מחפשים מקום מגורים - הריון ולידה

מגרון ישוב צעיר יותר, קטן יותר, תורני, הרבה משפחות בסגנון הר המור, יש תנועת אריאל בישוב, הילדים לומדים בביה"ס פסגות - בי"ס עם כיתות נפרדות, צוות תורני, הילדים יותר מגוונים מבחינת רמת דוסיות (כי יש שם גם את ילדי פסגות). חלק מהמשפחות שולחות את הבנים לת"ת מכמש. אין יכולת או קופ"ח בישוב אבל שער בנימין במרחק נסיעה קצרצר. אין אוטובוסים לתוך הישוב אבל זה ממש מרחק הליכה מתחנת הדלק ששם עוברים כמעט כל האוטובוסים של בנימין.

יחסית קרוב לירושלים, בלי פקקים זה בערך 10 דקות לפסגת זאב (אולי טיפה יותר). בתקופה האחרונה לדעתי אין המון פקקים, ולרוב הדרכים די זורמות.

פסגות גדול יותר (גם לא ענק ביחס לישובים הגדולים, אבל גדול ביחס למגרון). יש יותר גיוון מבחינת הרמה התורנית, אבל יש גם לא מעט משפחות תורניות. יש בישוב סניף בני עקיבא נפרד (אבל זה לא נפרד הרמטי כמו אריאל). יש מכולת, קופ"ח (לפעמים צריך ללכת גם לישובים קרובים כי הקופה קטנה ולא תמיד יש מה שצריך, לפעמים סגור וכדו'). יש אוטובוסים אבל בתדירות די רחוקה (כ-12 ביום).

גם די קרוב לירושלים. בלי פקקים זה כ-20 דקות לפסגת זאב.

מה כמות האנשים (בערך)?

אולי תעבירי לפורום הו"ל, יותר פעיל שם אז יש יותר סיכוי לקבל תשובות לפני שיגיע המפגש המשפחתי..🤭

הריון ולידה?

פשוט יש שם הרבה יותר תנועה. זה כבר מזמן לא רק בנושאי הריון ולידה🤭

(השרשור שלך לגמרי מתאים גם לפה, פשוט בגלל שראיתי שאין לך תגובות, ובטח יש לך דד ליין די קרוב, אז הצעתי לשאול גם שם).

רעיונות שעולים לי -

• משחק הכתרים (עם מושגים שקשורים לסוכות, או מושגים משפחתיים, או שילוב)

• אפשר לעשות גם משהו בדומה לאליאס - הרבה כרטיסים עם מושגים (כנ"ל, קשורים למשפחה או לחג או שילוב) שצריך להגדיר ולתת לאחרים לנחש.

• אפשר טאבו - דומה למשחק הקודם אבל עם מילים שאסור להגיד.

הכל פה קצת מתבסס על קריאה, אבל אם הרוב קוראים הקטנים יכולים להשתלב לדעתי.

זה בכיוון?

אם רלוונטי- אכתוב

1. מצמידים לכל משתתף במצח הוראה בסגנון- כששותה מים לבקש ממנו להעביר משהו מהשולחן, כששואל שאלה לדפוק על השולחן, כשמדבר עם איקס לבוא לשבת בינהם וכו', במהלך הסעודה משתדלים לשים לב מה האחרים עושים ולהגיב לזה לפי ההוראה, וכל אחד צריך לנחש מה ההוראה שיש לו על המצח. אזהרת פרצי צחוק לא צפויים

2. כל משתתף מקבל דף ועט שעליו הוא רושם מספרים מ1 עד 200 (אפשר לקצר גם ל150) ויש קוביה שעוברת בין המשתתפים וזה הכללים-

   • כל פעם מישהו אחד כותב, הראשון שמתחיל זורק קוביה אם יוצא שש הוא מתחיל לכתוב ומעביר את הקוביה למשתתף הבא

   • למשתתף הבא יצא שש- הראשון מפסיק לכתוב והוא מתחיל, יצא לו 3 הראשון ממשיך חכתוב אבל מעבירים את הדף משתתף אחד ימינה והמשתתף שכותב את המספרים ממשיך לכתוב מהמספר האחרון בדף שהוא קיבל (אם לא כתבו כלום אז מאחד, אם המסםר האחרון הוא 32 אז הוא ממשיך מ33 והלאה), אם יצא לו 4 הדפים עוברים ימינה וכנ"ל בקשר לכתיבת מספרים.

   • כל אחד שזורק קוביה מעביר הלאה את הקוביה למשתתף הבא

   • המשתתף שכתב את המספר הסופי (מאתיים או 150) הוא המנצח

ולא יצא....

האתרוג שנעלם..

חדר בריחה בתוך הסוכה

כל הילדים מקבלים זכוכית מגדלת או כובע חמוד

והם הבלשים שמחפשים את האתרוג

כותבים חידה לגבי מיקום האתרוג, והם מחפשים את הפתרון ברחבי הסוכה, אם הם עונים נכון ומוצאים את המיקום- מגיעה חידה חדשה עד שהם מסיימים.. מערבים גם את המבוגרים, כי החידות הבאות נמצאות גם אצלם.. הילדים עובדים כיחידה אחת, עוזרים אחד לשני, בלי תחרותיות

ועוד משחק חמוד שחשבנו לפזר חישוקים גדולים ולשחק במשחק הכסאות, החישוק- הוא הכסא

אלא שזה שונה מהמשחק הרגיל: המטרה היא לא להשאיר אף אחד בחוץ, למרות שעם הזמן מורידים חישוק ועוד חישוק.. הם צריכים להיות יצירתיים ואולי להחזיק חלק מהמשתתפים בידיים, על הכתפיים, ועוד.. העיקר שאף אחד לא נשאר בחוץ!

חג שמח!!!