שאני צריכה לעשות סיבוב לבד

שבעלך יהיה בבית ותתארגני במקווה בנחת ולילדים תגידי שאת הולכת לחברה או לעבודה כי דחוף צריך אותך.

בצד הפרקטי מבחינת ההכנות, לחשוב אולי לעשות את ההכנות במקווה, ומה שאפשר לעשות מוקדם יותר אז אולי ערב קודם אחרי שהילדים נרדמים או אם יש לך זמן שאת בבית והילדים במסגרות/ בפעילות מחוץ לבית.

לילדים ששואלים לאן את הולכת, לתת תשובה כללית, לאיזשהו מקום/לסיבוב בחוץ, אם שואלים אם אפשר לבוא איתך אז לא, זה מקום שרק אמהות (נשים) הולכות אליו.

אפשר גם להמציא תירוץ (אם את יוצאת לפעמים בערב גם למקומות אחרים אז זה יותר קל).

ובסופו של דבר לדעת שגם אם הם הבינו לאן את הולכת (וכנראה שבאיזשהו שלב הם יבינו), זה לא נורא...

וסתם סיפור, אחת הבנות שלי בגילאים האלה היתה משתוללת כל פעם שיצאתי למקווה, צועקת ועושה בלאגן. באיזשהו שלב באופן פתאומי התחילה להתנהג נפלא בימים האלו, כשהייתי יוצאת היא היתה מכינה ארוחת ערב ועוזרת עם הקטנים.

כמה שנים אחר כך, היא סיפרה לי שהיא חשבה שאני יוצאת לבריכה ולא לוקחת אותה כי היא ראתה שיש לי מגבת בתיק וזה ממש עצבן אותה... ואז מתישהו חברה בגילה, סיפרה לה שאמהות הולכות למקווה מדי פעם וזה מה שהרגיע אותה.

ללמוד שאת יכולה לדאוג לעצמך לפרטיות בלי לתת הסברים

וללמד את הילדים לקבל את הצורך שלך לצאת/ להתארגן בפרטיות

(ועל הדרך הם ילמדו איך מדברים על צרכים)

'אני יוצאת למשהו פרטי/ אישי'

'אני צריכה פרטיות תצאו מהחדר'

@פילה @שואלת12 @124816 @אחרונה לא יודעת איפה מלייקים תודה אז קודם כל- תודה 😊

בעלי חוזר מאוחר (בימים של מקווה הוא מקדים אבל זה עדיין מאוחר בשביל הכנות...) ואולי אני צריכה להתחיל לצאת בערב לבד, בד"כ אני הולכת לישון מוקדם/ עושה קצת נקיונות בבית אז זה מקפיץ אותם ימים חריגים, לעשות את רוב ההכנות יום קודם יכול לעזור, ננסה בע"ה @אחרונה איך מלמדים אותם לתת פרטיות בלי הסברים? @124816 זה לא מביך וגם סוג של לא צנוע או חודרני שהם יבינו? מבינה מה אני מתכוונת? לא המושג עצמו אלא זה שהם יודעים בדיוק את היום

יש בזה משהו מביך ולכן אני לא חושבת שמלכתחילה כדאי להגיד לילדים לאן את הולכת, אבל אם הם הבינו אז נראה לי לא נורא, ילדים לפחות בשלב הזה, לא מקשרים את המקווה לעוד דברים ובחשיבה שלהם כמו שאבא הולך למקווה גברים (לקראת הימים הנוראים או כל שבוע או כל יום או מה שהם מכירים) ואין לזה משמעות מעבר, אז אמא הולכת למקווה נשים בזמנים שלה.

קצת יותר מביך כשיש בבית ילדים שכבר בסיום גיל ההתבגרות ומעבר לזה וכנראה מבינים יותר, אבל את עוד לא שם, ובכל אופן הם כבר יותר עסוקים בעיניינים שלהם אז יותר קל "להתחמק".

זוכרת את עצמי כנערה, מבינה שאמא שלי הולכת למקוה, לא מספיק הבנתי את המשמעות של זה. בטוחה שגם הבנות שלי מבינות לפעמים( מקוה שהבנים לא...) ויש לי כבר בנות נשואות... ויודעת שבשלב כלשהו הן הבינו. לנו יש יחידת הורים, אבל גם ככה הן קוחטות שפצאום אמא מתקלחת באמצע היום( אני מצקלחת רק לפני השנה). היתה צקופה שעשיתי הכנות סמקוה, אבל זה פחות נח לי. אני לא אונרת לאן אני הולכת, אבל אם מישהו מבין אין לי מה לעשות עם זה. ואצלי לא מוזר,דאני יוצאת בערב, לפעמים אנינקופצצ לקנות משהו בסופר פארם, או הולכת לשיעור, אז עצם היציאה לא מוזרה, אבל קשה להסתיר לגמרי הכנות. אני פשוט מקבלת את זה שאני עושה את המקסימום שלי ומי שמבין , מבין. ואפילו אם בחורה בת 20- 18 מבינה את המשמעות, לא נורא, בעלי אומר שתלמד זוגיות....

האמת שאת מזכירה לי שגם אני הבנתי את זה מתי שהוא כנערה, וההבנה הזו הביכה אותי כבר כנערה

אני אומרת שהולכת לנוח בחדר, והם לא יודעים שאני בעצם באמבטיה...

וכשאני יוצאת אני בדרך כלל מנסה לעשות זאת בלי שהם שמים לב. אם כן שמים לב אז אומרת שיוצאת לקנות משהו או סתם להתאוורר. (בעלי הציע פעם שניזום מריבה בינינו, שתגרום לי להצטרך לצאת להתאוורר🤭 אבל האמת שב"ה זה ייראה הכי מוזר לילדים שלנו...)

מה שכן, אנחנו מאוד משתדלים שבעלי יהיה בזמן הזה בבית - ישמור על הילדים כשאני מתארגנת (לא אצליח להתארגן בנחת אם אדע שאני עלולה להיקרא לטפל בקטנים או במריבה) וגם יסיח את דעתם כשאני יוצאת.

בקשר לזה שהילדים אולי מנחשים - יכולה לומר שאני כנערה אף פעם לא ניחשתי... כן זוכרת פעם אחת שאמא שלי יצאה בליל שבת וזה היה לי מוזר כי מעולם לא יצאה, אבל לא חשבתי בכלל בכיוון הזה. אבל אולי אני תמימה...

הילדים שלי ברובם גם תמימים יחסית, אז אני קצת בונה על זה... אבל כן יש אחת פלפלית שיש סיכוי שתבין. מכינה את עצמי כבר מעכשיו להבין שזה לא כל כך נורא...

ובדרך כלל לא אומרים שהבינו, אני כנערה, הרגשתי מתי ההורים שלי כועסים אחד על השני, למרות שאף פעם לא רבו לידינו, קלטתי מבטים , מצבי רוח, הבעות פנים, הערות קונות שנזרקו, וגם גילויי חיבה נסתרים... בשלב כלשהו , נראה לי אחרי גיל 18 היו פעמים שגם הבנתי יותר מזה, לא היתה יחידת הורים , ופשוט ניחשתי על מיני דברים . לא חושבת שחיפשתי את זה, פשוט כשהבנתי מה קורה בין זוכות התחלתי לשיל לב לכל מיני דברים בינהם. וההורים שלי במנטליות ממש סגורה בנושאים האלה. אז אולי לא כולם כמוני, אבל קחו בחשבון שיכולה להיות לכם ילדה כזו... שרואה הרבה דברים שקורים בזוגיות שלכם... יש בזה צד טוב, הגעתי עם הרבה מסקנות לזוגיות שלי, בעיקר על מה אני לא רוצה שיהיה אצלי. דוקא הגילויי אהבה שקלטתי הרגיעו ושימחו אותי כנערה. אז לא בטוח שכל כך בעיתי שיבינו משהו.

על המריבה.

את הזמנים שבהם יש לך שקט ופרטיות,

את זה שאמא יוצאת לפעמים ולא תמיד אומרת לאן

את זה שאמא עכשיו נחה/צריכה שקט/לא פנויה.

גם בשביל הכנוצ וגם בכלל לחיים. לאבא ואמא יש חיים משלהם ב"ה וטוב שכך.

לצאת בלי הילדים זה לוגיסטיקה שלמה, אף פעם לא עושה את זה אם זה לא חתונה/רופא/ משהו קריטי או ב5 בבוקר כשבעלי עדיין בבית...

הבית קטן והכל פתוח (סלון ומטבח יחד, אמבטיה והחדרים פונים ישר לסלון)

אז אם אני נכנסת לחדר הם יודעים לא לבוא, אבל זה לא עוזר נניח להכנות או לכל דבר אחר.

פעם הייתי לוקחת לי אוכל לחדר לאכול לפעמים בשקט כשהילדים משחקים בסלון אבל אז הגדול החליט שאם לי מותר לאכול בחדר אז גם לו מותר ואני ממש לא מוכנה שהם יאכלו בחדר וילכלכו אותו... אז הפסקתי לעשות את זה

או שאת יוצאת כבר לאיזשהו מקום סתם, שכנה, ערב נשים, או באמת חתונה או רופא, לא משנה מה.. כשהילדים שואלים לאן את הולכת, להגיד שאת הולכת למקום, בלי לפרט לאן. גם כשאין מה להסתיר. ככה הם מתרגלים שלא כל דבר הם צריכים לדעת.

לגבי אוכל בחדר, בעיני זה לגיטימי לגמרי שיש כללים של הורים וכללים של ילדים..

להם כל דבר שאני עושה.

אני לפעמים יוצאת ואומרת להם שאני הולכת בלי לפרט לאן בלי קשר למקווה.

באיזה שהוא שלב הם יגדלו,ואני באמת לא חושבת שיש דרך למנוע את זה.מצד שני עצם המאמץ לשמור סוד יוצר אוירה שיש מה לגלות.

אני לא בקטע של לשמור סוד אבל גם לא לספר.

אז אני רק מוסיפה בקשה של - פליז בלי שקרים. לא לבנים ולא קטנטנים.

אפשר בהחלט לא לומר לאן הולכים, זכותך המלאה.

אבל אני בדיעבד קישרתי תירוצים ששמעתי מאמא שלי שכנשואה הבנתי שזה היה תירוץ ושקר בפנים.

זאת חוויה מאד מערערת.

זה בסדר שילדים יהיו סקרנים ויישארו בסקרנות שלהם.

וגם כיוון קצת אחר - כשנתקלתי בהלכות טבילה, הייתי בטוחה שאמא שלי לא מקיימת אותן. כי לא ראיתי, לא ידעתי.

הילדים שלי יודעים שיש כזה דבר מקווה לנשים - כי אנחנו עוברים ליד המבנה בדרך לגן. ובינתיים אין להם עוד מושגים, אבל כן חשוב לי להנכיח את המושג, שלא בהקשר עכשווי, אלא בהקשר של קדושה ומצווה באופן כללי.

נניחז: אני הולכת לתת למישהו משהו (כסף לבלנית)

הולכת לפגוש מישהי.

לא כדאי להתרגל לשקר.

זה שבעלי אוסף את הילדים לחדר לסיפור לפני השינה (עושה את זה גם מידי פעם בלי קשר) ואני בנתיים בורחת מהבית

זה לא שהוא מקריא סיפור מתוך ספר. הוא פשוט מדבר איתם על נושאים שמעניינים אותם, דברים מהילדות שלו, סיפורים מההיסטוריה של מדינת ישראל וכו'

ואני אומרת לילדים שלי כל הזמן- לא שואלים לאן אמא הולכת, את יכולה לשאול מתי אני חוזרת

מותר לשאול, וזה בסדר שיש דברים שאני אומרת ויש דברים שלא.

יש מקומות שאני אומרת לאן אני הולכת אליהם- שיעור, התעמלות, שיעור תורה, קליניקה שלי, לעבודה לבקר חברה, ועוד. .

ויש פעמים שלא, זה לא רק סביב מקווה אני גם בצוות צח''י ויש פעמים שאני לא יכולה לספר

בעיני השאלה שלך בעייתית כי היא נותנת מסר שלא הכל מותר לשאול ואני חושבת שזה לא מסר שאני רוצה לתת לילדים שלי

שאני הולכת לקנות משהו לאבא (באמת אני משלמת למקווה כדי להיות טהורה לאבא, זה לא שקר)

או שאני הולכת לפגוש חברה, אם הם שואלים מי אני אומרת שהם לא מכירים כי באמת הם לא מכירים את הבלנית.

אבל אני יוצאת לפעמים לבד מהבית לקנות משהו או לפגוש חברה גם בלי קשר למקווה.

שלי גדולים ממש, כבר בגילאי ההתבגרות.

שאולי זה הזמן להתחיל לצאת בערב באמת לכל מיני דברים. סיבוב הליכה/ חוג/ ועד הורים/ פגישה עם חברות או כל דבר אחר שמעניין ואז זה נהיה יותר רגיל שאמא יוצאת מידי פעם. גם באמת כדאי שאמא תתאוורר מידי פעם מחוץ לבית. לא חייבים כל יום או שבוע, אבל מידי פעם...

חוץ מזה הם באמת קטנים עדיין, גם אם שואלים אפשר להגיד משהו כמו שאמרו פה. כמה שהופכים את זה ליותר מסתורי זה יותר מסקרן.

לעניין הלחץ בהכנות- כן זה מלחיץ אם הילדים ערים, אולי אפשר להתארגן במקווה? או ללכת למקווה יותר מאוחר?

אצלינו יש יחידת הורים ועדיין אם הילדים ערים (הקטנים, הגדולים כבר משחררים את הצורך באמא כל רגע) הם ידפקו בדלת וכו'. אז זה לא בהכרח מה שעוזר. יותר עוזר שהבעל נמצא איתם.

אני אשמח לדעת מה עושים כשהגדולים כבר באמת גדולים, אבל לא מבינים שזה לא תמיד שייך לשבת בסלון/במרפסת עם חברים עד מאוחר בלילה (גם אם בדיוק קיבלת חופשה קצרה מהצבא) או סתם להתעניין יותר מידי לאן אמא הולכת. משום מה זה קטע רק של בנים. הם פשוט לא קולטים שלפעמים ההורים צריכים קצת פרטיות. (ואני יש לי כשרון מיוחד שליל הטבילה שלי יוצא תמיד בלילה שהכי עמוס בבית או בערב שבת או חג. או שבדיוק יש באותו ערב אירוע/אסיפת הורים/ משהו בעבודה/ ביקור מפתיע של קרוב משפחה... כל פעם הרפתקאה חדשה 😄. כבר יותר מ20 שנה...) אז כל עוד הם קטנים זה דוקא יותר קל.

לפעמים אני חושבת שיש משהו מוגזם בהסתרה של ערב טבילה. האם באמת חכמים התכוונו שצריך להסתיר את זה עד כדי כך?

ממש רצפים של לילות טבילה בזמנים הזויים, בר מצוה לאחין, בת מצוה לבת שלי, אספת הורים , מסיבות סיום, ליל שבת כשהבת הנשואה אצלי, ועוד... לגבי מה ששאלת, למה שהם יבינו לבד שלא מתאים לארח חברים? הם לא יודעים מה התוכניות שלך, אם ממש מפריע לך אצ יכולה לקרא לבן שלך ולומר לו שלא מתאים שהחברים שישארו עד מאוחר היום. אצלי הצורך שלי בפרטיות לא קשור למי שיושב בסלון, אם אנחנו רוצים שקט וזמן זוגי, עולים לחדר שלנו או יוצאים לסיבוב. וזה לא רק קטע של בנים, אצלי דוקא הבנות יותר שואלות , ויש גיל שלפי דעתי הן כבר מבינות לבד לפעמים ולא שואלות. אצל בנים רווקים זה כנראה פחות נמצא באופציות והם שואלים כי הם אפילו לא מעלים את האופציה של מקוה בדעתם. , הבנות הרבה יותר מבינות לבד דברים כאלה.

חושבת שזה באמת שילוב של שתי דברים-

1. זה זמן שאני מרגישה צורך חזק יותר בפרטיות, שבנתונים של הבית שלי זה מאתגר יותר לעומת תחילת ההתבגרות של הילדים שכבר מתחילים גם לשים לב יותר לדברים סביבם, גם לישון מאוחר יותר ולהסתובב בבית וגם קטנים עדיין וחופרים 'בקול' (יש שקט קולני) ובלי הטקט שיש לגדולים יותר 'להיעלם' מהשטח לפעמים ולא להסתובב כל הזמן סביב המשבצת של אמא, ולהיות צריכים אותי

2. מקווה וקיום יחסים זה אינטמי ומוסתר אז זה מרגיש מביך שהילדים יבינו את זה

לקחתי מכאן הרבה תובנות, ואני עדיין מעבדת אותן אבל באמת אשמח להבין איך מלמדים ילדים בינוניים את הקטע של הטקט. לא רלוונטי בשבילי להתארגן במקווה

וגם- מאיזה גיל זה בטיחותי להשאיר ילדים לבד ל20-30 דק'?

נכון שזה מאתגר.

אני הסברתי לילדים שלי שלאבא ואמא יש חיים פרטיים שקשורים רק אליהם.גם הם שהם יתחתנו יהיו חיים פרטיים כשהם יתחתנו.

ושזה ממש חסר טאקט להיכנס לתחום הזה.

נתתי להם דוגמא ברורה של חוסר טאקט שראינו באיזה חנות שהם הבינו טוב מאד שזה היה לא לעניין -חסר טאקט. וככה הסברתי להם מה הכונה טאקט בכלל.

אני בכללי לא מסתירה מהילדים שקיים דבר כזה מקווה החשאיות שסביב המקוה לדעתי לא בריאה בכלל,אין סיבה בכלל שמישהו ידע שאת הולכת למקוה אבל מפה ללהפוך את זה לסוד רציני המרחק גדול.

דווקא הצורך להסתיר והאוירה של היש סוד הזה לדעתי ממש בעוכרינו לפעמים.

לא אכפת לי שהבת שלי תדע שהייתי במקוה,היא לא תקשר את זה למה שקורה אחר כך בבית רק בדיעבד ואחרי תקופה,וגם אם כן,אז מה?

היא תדע שההורים שלה שומרים על טהרה? זה אסון? זה רע?

אני חושבת שזה בריא,היא לא צריכה לדעת מתי בדיוק ואיך ואת כל הפרטים מסביב,אבל אם היא תדע שזה קיים זה הופך את זה פחות ל'נושא'

אני חושבת שזה גם סוג של אמון באוירה בבית.

מכירה מישהי שהופכת את העולם העיקר שהילדים שלה לא ידעו ולא יחשבו ח'ו.

שנראה לי שכל פעם שהיא באה למקוה הילדים שלה חושדים במשהו שהם לא יודעים בדיוק במה,הסבירה לי שהם תמימים (הם ממש לא)כשאמרתי לה שיש מצב שהם יודעים הרבה יותר ממה שהיא מדמיינת היא כעסה.

מה שבטוח שהם לא מרגישים כלפיה מספיק אמון לשתף אותה במה שהם כן עושים ויודעים הם פשוט מתייעצים ופתוחים עם האנשים הלא נכונים.

אני כן בשורה התחתונה מעדיפה שלא יהיה סוד כזה בבית,לא מעדכנת אותם אבל גם לא מחביאה.

הם יודעים שזה קיים ומעדיפה לתת בהם אמון אחרי שהסברתי להם מהו חוסר טאקט.

אגב יש לי ילדים מגיל 20-2 וברור לי שההוא בן 20 יודע טוב מאד מה זה אומר.

למשל: פעם אחת טיפלתי בתינוק ושפכתי על עצמי צלחת של מה שהוא אכל ואז נכנסתי להתקלח- היה הכי טבעי בעולם.

אחר כך למדתי ב7 נקיים לקחת עוד איזה יום מקלחת בצהרים כי חם לי אני עייפה וכד' ואז בפעם הנייה זה כבר הכי מתקבל...

כשאני יוצאת בערב זה תמיד אני יוצאת עם אבא (הם כבר גדולין ויכולים להישאר לבד...) ואז בכלל יכולים להתעכב בכיף שלנו הרבה פעמים אנחנו גם מנצלים לקניות כפיות אז גם חוזרים עם משהו פעם יצא שקנינו ריהוט גן, פעם שעון שהייתי צריכה...)

כמה פעמים יצא על אירועים קטנים שלא קשורים אליהם- נגיד יומולדת לאחותי וכאלה אז כמעט כל פעם יש לי תירוץ (מבקרת יולדת... כל מיני כאלה- שזה טוב גם לערב שבת...)

בעלי עם ילדים, אני נכנסת לאמבטיה עושה שם הכל. מגבת מקבלת במקווה,כך שיוצאת עם תיק רגיל שלי.

וכן , אני לפעמים סתם יוצאת לסיבוב לבד. פעם באמת יצאתי לסיבוב והגדולה שלי חשבה שאני הולכת למקווה. אבל זה שלה. לדעתי סביב גיל 14 הם כבר מבינים.

מאז שהגדולים גדלו , התחלתי להתקלח לפניהם ,אחרי הקטנים. וגם הולכת לישון לפניהם. כך שזה לא מוזר שהורים התקלחו ופרשו לישון .

ילד יכול לשמור על עצמו סביב גיל שש. לשמור על אחים קטנים לא לפני גיל עשר וזה גם תלוי בני כמה הקטנים , עד כמה הם מקשיבים ועד כמה בית בטיחותי.

והלכנו בערב המאוחר לכותל....

אמנם לפני אלול, לא היה כזה מפוצץ..

היינו במופע הללויה אש ומים בעיר דוד ולאחר מכן לכותל... היה נחמד.

לפני זה עשינו איתם סיבוב בשוק מחניודה וקצת בעיר...

למחרת נסענו איתם למוזיאון המדע, גם נחמד ממש. ובערב טיילנו איתם בגאולה

ומשם לקחת רכבת

לכותל ירדנו ברגל, בחזור לקחנו אוטובוס לרכבת כי כבר היו עייפים(וזה גם ככה עם המעבר)

מבחינת עומס לדעתי יהיה מלא רגיל אבל לא עמוס מאוד.. סיורי סליחות וכאלה הם בדכ בערב ויותר סמוך לר"ה.

אפשר לטייל סתם בעיר העתיקה. אנחנו עשינו לפני כשבועיים מסלול חווייתי ואתגרי עם משימות בדרך. אם תרצי, אשלח לך את הדפים שהכנו בשביל זה.

שולחת לך באישי. (תצטרכו לעשות בו התאמות למשפחה שלכם, כי זה מיועד למשפחה עם שמונה ילדים שיודעים לדבר)

הרעיון שבנינו הוא שעוברים בשמונה תחנות, ובכל תחנה אנחנו לוחשים לאחד הילדים מילה מתוך פסוק. בסיום מחברים בין המילים ויוצרים יחד את הפסוק השלם.

אז אפשר ללחוש לכל ילד כמה מילים מהפסוק, ואפשר גם לבחור פסוק או משפט אחר שקשור לירושלים וללחוש את המילים שלו רק בחלק מהתחנות.

מקווה שמובן...

המילים שלחשתם כל אחד זכר עד התחנה האחרונה? ואני אשמח לשמוע על התחנות

כמובן, הבאנו לה מילה קלה...

התחנות: כיכר ספרא, מגדל דוד, הקארדו, בית כנסת החורבה, החומה הרחבה, כיכר בתי מחסה, גן בית השלום, הכותל.

זה גם אתגר - לשמור את הפתק בשלמותו עד הסוף

(ואולי זה דווקא טוב שהם לא יסתכלו בפתק כשמקבלים אותו - אצלנו הבן הגדול ניחש די מהר את הפסוק הסופי רק בעזרת המילה שקיבל...)

אפשר גם להחביא בכל תחנה את הפתק והילדים צריכים למצוא ולהכניס למעטפה.

בסוכות אנחנו אוהבים ללכת לכותל ועם התחנות האלה זה יוצא טיול מושלם

אשמח גם אם מתאים לך

תודה

מהבחינה הזאת תהיי רגועה

האמת לא כדאי להגיע לשם עם רכב

אם כן אז חניון בתשלום קרתא או ממילא

יש גם את הר ציון אבל קשה למצוא שם חניות

אבל הכי טוב כמו שטארקו אמרה

לחנות בנחל צופים ולקחת רכבת

להשאיר את האוטו בשולי הרכבת הקלה (יש כמה חניונים שהם בחינם) ומשם ברק"ל. אם הילדים שלכם אוהבים רכבת זה אטרקציה בפני עצמה.

אולי משהו רקום, מגבת או חלוק מגבת, כרית / ציפית עם הדפס של תמונה וכיתוב,

בחנויות של הדפסות ומתנות יש הרבה דברים כאלו, החל מדובי, שעון, מעמד למכשירי כתיבה, או חריטה על נגן, עט ...

בקבוק חם (הכי כיף עם כיסוי פרוותי)

כרבולית מפנקת אפשר עם שרוולים וכובע

חלוק מגבת

קפוצון עם הדפסה של משפט וציור שקשור למשפחה.

תלוי באופי של הילדה וההרגלים.

אם מתאים לה אז יומן ועט לכתוב חוויות

או כוסות קפה (טבולות!) עם מלא שוקולדים לשעות הקטנות של הלילה עם החברות

או סט כלים למטבח אם היא מחובבות הבישול

שקית כביסה עם תמונה

קופסא לעוגיות מהבית עם משפט כלשהו

כל דבר שימושי כמו מצעים, מגבת, חלוק, בקבוק חם וכו'

קולאז של תמונות מהמשפחה, יצא ממש יפה.

עשיתי אותו דבר לבת קודמת שיצאה

טוב לראות אותך

אני אוהבת לקנות חפצים שימושיים

כי זה כיף להשתמש במתנה באופן יומיומי

לבנים קניתי ארנק/ מזוודה/ מצעים

לבנות אפשר גם

או תכשיט / תיק

אצלי השנה (לראשונה!) יוצאים שלושה ילדים מהבית (אחת למדרשה ושניים לישיבה קטנה), והאמת שלא ממש חשבתי על הרעיון של צ'ופר כזה🙈

ברגע האחרון, ביום שבו התאומים שלי יצאו לישיבה (זה היה אתמול, אבל כבר נראה לפני נצח), קניתי להם חבילת עטים סמלית והדבקתי פתק: "עת לחבוק ועט לרחוק מחבק - שתזכה להרגיש את חיבוקה של התורה, וגם את חיבוקם של אבא ואמא".

אבל אולי באמת לבת שלי (שנוסעת בעוד כשבועיים) כדאי שאשקיע יותר... אז אעקוב פה אחר הרעיונות...

שק כביסה זה רעיון נחמד מאוד! וגם עוד דברים פה נתנו לי כיוון. תודה יקירותי!! (ניפגש עוד כמה שנים...)

כרית, מנורת לילה, בקבוק שווה, תחשבי מה יהיה להן שימושי. לי עזר בזמנו להסתכל באתר של מוצרים להדפסה שהיה נגיש לי ולבחור משהו

מתכונים ותמונות

חפשי 'בר מתוקים בר/בת מצווה פרוג' ויהיו לך הרבה תוצאות

מזל טוב ובהצלחה!

יש את "זול פעמי" בתלפיות זכור לי שיש שם מלא מבחר, ודברים יפים(:

אז אולי השתנה שם..

זה לא מגוון ואפשרויות של חנויות חד פעמי,

אבל יש שם כמה אפשרויות יפות.

חנות ל חד פעמי, זולה ומגוונת.

יש גם בגאולה ברחוב הישיבה

יש מאחורי מרכז כלל את גינדי- אבל לא הייתי אומרת שהיא הכי זולה

מכירה אולי חנויות בגדים מומלצות במלכי ישראל?

כשאני הולכת אני נכנסת לכל החנויות...

את "שגעון של שולחן" חנות מעולה

ב'משנת' יש לפני החגים דברים יפים בזול.

אם מעניין אותך, אז תדעי שיש גם גמ''חים שנותנים כלים רב פעמיים במחירים יותר נמוכים מחד פעמי שווה (אנחנו באירוע אחד לקחנו מגמ''ח חינמי לגמרי. באירוע אחר שילמנו 5 ש''ח לסועד (צלחת+סכו''ם+כוס. וכלי הגשה קיבלנו תוספת חינם).

ויש גם אופציה לקנות מחו''ל.

אני הזמנתי מפיות ממש יפות משיין, בשליש מכמה שהיה עולה בארץ.

לא יודעת על חד''פ כי כאמור השתמשתי ברב פעמי.

אבל כלי ארוחה חיפשתי פה בארץ

חנות עם מלא מבחר וזולה

ליד מרכז האלקטרוניקה

נראלי קוראים לה גאולה...

סכום מוזהב, צלחות שקופות עם פס זהב, כוסות באותו עיטור

כלי הגשה לקינוחים שאכין בעז"ה

קונפטי לפזר על השולחנות,

שלט גדול של בת מצווה 12

ואולי כוד כמה פריטים ששכחתי.. יצא לי קרוב ל300 שח

את מתכוונת אולי לג'ינה? מתחת מאפה נאמן?

וכמה קנית מכל דבר? כמה צלחות/ כוסות וכו?

ליד הדווידקה. לא זוכרת איך קוראים לה... יורדים אליה במדרגות אם אני זוכרת נכון.

אף פעם לא קניתי שם, כי החנות לא נגישה לרכב, וקשה לסחוב ברכבת כמות כזו של דברים...

ועוד תיק צידנית אוכל יחסית גדול, דאגנו לרוקן אותו ואז היה תיק ריק לאחסון וגם במזוודה התפנה מקום

קניתי נראלי 8 מארזים של צלחות (צלחת גדולה וקטנה) וסכו"ם - מזלגות וסכינים מוזהבים.

כוסות חדפ

עוד מפיות של 12

שלט גדול של בת מצווה 12

מוזהבים לפזר על השולחנות

וכל מיני כלי הגשה לקינוחים שעתידה להכין בעזרת ה'

רק מפות לא קניתי..

אם את אוהבת את הסגנון של לידר אז יש ברחוב מאה שערים, בצד השמאלי מכיוון מלכי ישראל לידר עודפים. דברים יפים וטובים במחירים זולים מאוד!

יש שם המלצות וביקורות וכזה...

להזמנה פר לילה

את מחפשת המלצות ליישובים ספציפיים או רוצה להתלבט האם כדאי לעבור?

אם את רוצה המלצות, כדאי לציין-

אזור גיאוגרפי (האם יו''ש רלוונטי?)

טווח מחיר רצוי (לאיזה גודל בית)

ישוב שכולו תורני או שיש בו גם,

סדר גודל של היישוב (יש יישובים ממוקמים עכשיו, עם 15 משפחות, יש יישובים שהם מועצות מקומיות, עם אלפיים פלוס...).

תנסי קצת יותר לדייק שנוכל לעזור.

דל או על מה לשים דגש בין ישובים עד 15 משפחות לישובים קצת יותר גדולים.. לכן כותבת פה

מניחה שבהתחלה נשכיר כדי להכיר את המקום ולראות אם מתאים ורק לאחר מכן נקנה...

דירת 5 חדרים, קרקע (לא דירת גן).

שכדאי קודם שתשבו עם עצמכם ותחשבו מה אתם מחפשים.

חשוב לכם שיהיו שירותים נגישים כמו מכולת, מרפאה, מרכז קניות, תחבורה ציבורית?

חשוב לכם קהילה מגובשת, עם הוואי קהילתי או שאתם רוצים לגור עם עצמכם וזהו?

רוצים שכולם מסביב יהיו תורניים, או רק מוסדות החינוך, או רק שיהיו גם כאלו כדי שיהיו לכם חברים?

איפה בארץ אתם מחפשים?

וכמובן, שאלת המחיר משמעותית...

בקיצור, למה בכלל אתם רוצים לעבור לישוב?

מסגרות חינוכיות בקרבת מקום לא קיים בכל ישוב קהילתי תורני. יש בחלק מהמקומות מסגרות שהן מעורבות לעוד ישובים ולא בהכרח תואמות את הקו של הישוב, יש מקומות שאין מסגרת במקום, בעיקר בגילאים בוגרים וילדים נוסעים

תצטרך לצאת בהסעה לבית הספר שלה..

היסודי הוא עד ו'.

וגם יש הרבה מקומות טובים מאוד, שבתי הספר לא באותו ישוב והילדים נוסעים בהבעה.

אם קריטי לכם ישוב עם בית ספר, חשוב לציין.

איפה אתם מחפשים? באיזה איזור?

היום בהרבה ישובים פחות בונים בתי קרקע ויותר בניינים נמוכים מסוגים שונים כגון מדורגים, איזה גודל קהילה את מחפשת - יש ישובים כמו בית אל שהם מועצה מקומית ויש ישובים קטנים כמו חוות גלעד?

זה ממש משנה לאווירה...

אפשרי מועצה מקומית,

אפשרי גם קצת יותר גדול..

בעיקר שיהיה מסגרות חינוך לילדים, וגם שהסביבה תהיה תורנית.

היום אנחנו גרים בעיר, יש התחשבות בציבור הדתי בהרבה אופנים, אבל חינוך פחות... גם האוכלוזיה שנמצאת פה, פחות בסגנון שלנו... לכן מחפשים את המעבר, על אף שקנינו פה כבר דירה...

רלוונטי לך יו''ש?

ומה סדר גודל של מחיר שאת מוכנה לשים על הבית קרקע הזה?

(כי בישובים שהם כבר מועצות מקומיות, זה כנראה יעלה הרבה הרבה כסף. וגם אז יש סיכוי טוב שהשכונה של בתי הקרקע תהיה באזור של הוותיקים ופחות עם החברים של הילדים שלך).

מקומות שעולים לי בשליפה- יד בנימין, בית אל, הר ברכה, רבבה, כוכב השחר, מצפה יריחו, נריה.

בגדול, עם השנים הבנייה הולכת ונהיית יותר ויותר רוויה- כלומר יותר צפופה.

אז ברוב היישובים בתי קרקע הם הבתים הישנים יותר, ובהתאם גרים בהם המבוגרים יותר.

יש הרבה ישובים שבונים בהם מדורגים חדשים, ושם כנראה תוכלי למצוא גם משפחות צעירות.

אם מה שחשוב לך זה מוסדות חינוך ולא אכפת לך שבכללי בישוב יש גם חילוניים, אז אולי יתאים לך גם עלי (בשכונות הרחוקות יותר לדעתי יש בתי קרקע) או מעלה אפריים (שיש שם קהילה תורנית חזקה מאוד).

אבל לא ציינת מקום בארץ, וזה גורם קריטי.