מצטרף לשאלה.

תודה.

פרסומת:

אתר הכרויות בחינם

וכמובן טיפול למי שיכול.

בנוסף, לענ"ד הצורה בה מנהלים את הגירושין עצמם,משפיעה הרבה על מה שקורה אחר כך.

מי שמצליח איכשהו לסיים יפה יחסית, למרות כל האמוציות והמשקעים, הרבה יותר קל לו לסגור מעגל ולהתקדם.

בסוף, גם הזמן הוא המרפא הגדול ביותר.

המרחק מצמצם את היכולת לשמוע דברים רעים חדשים

ותקשורת עם אנשים אחרים קרובים

כזו שמכילה/ חברית/ נעימה/ אוהבת/ מפרגנת

יוצרת חוויות חדשות טובות

מיצרת זכרונות אחרים

בונה אמון

ואז העלבונות יכולים להידחק למקום נידח ופחות לעניין

המרחק עוזר כמו שכתבו

חוץ מזה לטפל בעצמך עם אפשר בטיפול

ובכל מקרה לזכור שאין לך אפשרות לשנות את ההתנהגות של הצד השני רק את מה שאתה עושה ומגיב לזה וזה הזדמנות לשים לב לשפר את עצמנו כי תמיד יש לנו לאן להשתפר בלי קשר למעשים של הצד השני.

ולדבר עם אנשים חברים או מישהו שאתה מעריך לאו דווקא ייעוץ אלא שיחה של שיתוף כשאתה מספר למישהו אחר על הרגשות שלך זה עוזר לך גם לשחרר קצת מהעומס הרגשי וגם להבין את עצמך יותר טוב גם בלי עצות של הצד השני בשיחה רק הקשבה.

תקופה לא פשוטה בהצלחה

שאיני זוכרת את שמו . הן אומרות ש"לצאת" ממהרגשות והטראומה של הגירושין

לוקח בערך שנה וחצי. אצלי זה היה כך.

שאלתי את הAI וזה כנראה הספר שאותו קראתי.

הן עשו מחקר על כך. אל תיבהל מכל המסקנות על ההשפעה על הילדים.

בודאי שזה לא אידיאלי, אבל אני מכירה הורים גרושים שילדיהם גדלו

לעילא ועילא. נדמה לי שזה הספר שאליו התכוונתי.

מסקרן אותי אם יש דבר כזה לגדול עם נזקים מזעריים.

בכל מקרה, כמי שגם זכה לגדול להורים גרושים, לא חושב שקל להבהיל אןתי, הכול בסדר.

צריך לזכור שיש שלשה שותפים באדם

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים

מפה מה שלא בידיים שלנו צריך לשחרר את הדאגה ולתת לשותף השלישי לעשות את שלו ככה להבין איך זה משפיע עליהם כדאי רק לזכור לשים את הרגשות אשמה בצד ..

מזדהה ממש עם מה שתיארת

אני גם מתלבטת בנושא.. עוד לא מצאתי דרך.

שולחת חיזוק

לא נשמע כמו

משהו בריא י"מ

לעשות

ממש מובן הרצון והצורך

והקונפליקט שהדת מביאה איתה

וזה פשוט לא רלוונטי. בטח לא לשיתוף כאן.

זה כל האישו בחיים

לחשוב לרצות להתלבט לבחור

אם זה לא היה רלוונטי

לא היית טורח להגיב

כי זה מסיט את הדיון מהשיתוף של בעל השירשור

זה לא מקובל ונשמע הזוי אבל לדעתי אתה יכול להיות בקשר כמו זה שאתה מתאר בלי לעשות עבירות, פשוט למצוא מישהי דמוכנה להתחתן, אפילו בטקס קטן ורישמי ברבנות, חתונה לא מחייבת אלא רק כדי לפתור את הקונפליקט הדתי

מצטערת שזה נשמע לא טוב, אבל זו האמת.

אינטימיות רגשית וגופנית, כוללת זוגיות.

וכמובן- מחוייבות לאישה. שתהיה נאמן לה.

אישה לא יכולה להיות באינטימיות רגשית אם אינה יודעת שהגבר שלצידה מחוייב לה במאת האחוזים.

למה שתמצא אישה כזו שתהיה מוכנה שתנצל את הלב שלה אם אינך מוכן להתחייב לקשר איתה?

וכמובן שעוד לא דברתי על הרובד שהיהדות מוסיפה על הקשר הזוגי טהינטימי בין בני זוג.

קשה לך? אין מה לעשות צריך להתמודד עם החוסר, הלבד והרצון לממש את הזוגיות גם במציאות.

לגבי עבודה אישית שכתבת שאתה צריך לעשות-

אינני יודעת על מה מדובר, אבל עבודה עצמית שנעשית ברצינות לא אמורה לקחת כ"כ הרבה שנים.

מתחילים לעבוד, בונים את האישיות, ואז ממשיכים את העבודה עם האישה שתברר לחיות לצידה עם מחוייבות לבית עד מאה ועשרים. לא מחכים להיות מושלמים כי זה באמת יכול לייאש.

בהצלחה!

תלך עכשיו אל תחכה לאחרי גירושין

רק תדע שטיפול לא מתקן אותך

הוא עוזר לך אם אתה מוכן לעשות עבודה עם עצמך

להגיע למקום יותר טוב ולהתקדם קדימה מהמקום שאתה נמצא בו והעזרה הזאת משמעותית כי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.

בהצלחה.

לבחור בשביל הילד או למנוע ממנו טעויות

זה שלו

אבל

ילד שגדל בחוסר שיפוטיות ומקבל דוגמא אישית לבחירות נכונות (גם אם זה להתגרש)

יש לו סיכוי יותר טוב

לפתח חוש ביקורת

ולבחור נכון

אתה לא יכול לבטח לילדיך עושר, אושר, זוגיות טובה, כושר, דתיות, בריאות. או שום דבר חשוב למעשה.

כל מה שאתה יכול הוא לשמש דוגמה אישית ולהתפלל, אני אומר את זה לך, לעצמי ולכל הורה, ילדים לא מקשיבים לעצות, ילדים רואים דוגמה אישית ומחקים אותה (או עושים אנטי, או חושבים שעושים אנטי).

או לשאול את חנן בן ארי....יש לו שיר כזה...

אני לא צינית הרי גם אני גרושה.....

חושבת שאם הם גדלים בריאי נפש ושמחים, יקל עליהם לראות מה שצריכים

לראות וממה צריך להתרחק. בעזרת השם.

אל תדאג.

אגב, אם כבר, יש ספר הנקרא "הכל סיפור של פיקסווילים" - תמר.

על בעל מתעלל (מתאים בדרך כלל יותר לבנות), אבל בצורה כזו,

שעד שאתה לא מתקדם בספר, אינך מבין על מה המהומה בעצם.

אבל באמת לא לדאוג. וכן להתפלל. לא הכל בידיים שלנו. כידוע.

מחקרים מראים שילדים שגדלו בבתים שהיחס בין ההורים לא היה תקין יש להם סיכוי גדול יותר להקים בתים נהדרים. ילדים אלו ראו בבית דוגמה אישית מה קורה כשהיחסים לא טובים ויעשו מאמצים להקים בית שבו היחסים בין ההורים יהיה תקין.

לצערי גדלתי עם הורים גרושים מגיל צעיר. כנראה שלא ממש עזר לי. אבל לפחות שיעזור לילדים שלי בעזרת ה'!

שקלת פשוט להשאיר משהו מנגן לפני שבת?

מה עם קריאת ספרים כמו פעם? 🙂.

אני מוצא שזה ממש ממלא לי את הזמן, וחבל שמצליח לקרוא בעיקר רק שבת בשבועיים כשאני לבד...

בכל מקרה, מוזמן לאישי, אם בא לך לפרוק בלי קשר.

יכולה להמליץ אם תגידי מה את אוהבת...

מה עם להזמין חברה? להיות מוזמנת?

ואפשר ואף צריך למצוא לזה פתרונות.

לתפוס את השד כשהוא עדיין קטן.

במצבי רוח קשים במיוחד, קראתי ספרי ילדים. אוהבת.

השבת כיסוד הבריאה: ציר מרכזי לגילוי אלוקות בעולם

מצוות שמירת השבת אינה רק ציווי דתי המיועד למנוחה, אלא היא מהווה את היסוד המבני של הבריאה כולה. תכלית השבת היא להביא לידי ביטוי את גילוי האלוקות בכל רבדי המציאות, ובפרט בעולמנו הגשמי – ה"עולם התחתון". על פי תפיסה זו, השבת היא הכלי שדרכו מכירים יושבי תבל כי קיים בורא קדמון ונצחי העומד מאחורי מערכת הטבע האינסופית.

עדות על חידוש העולם

עצם השביתה ממלאכה ביום השביעי מהווה עדות חיה על כך שהעולם אינו קדמון, אלא נברא ברצון הבורא. כפי שנאמר בעשרת הדיברות: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ... וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות כ, י). בשמירת השבת, היהודי הופך לשותף בהצהרה הקוסמית על ריבונותו של הקדוש ברוך הוא, ובכך הוא פועל להעביר ולבטל את "רוח הטומאה" או הרוח המתנגדת המנסה להסתיר את הנוכחות האלוקית בעולם.

השבת כמקור הברכה והידיעה

חז"ל מלמדים כי "השבת היא מקור הברכה", והיא זו המעניקה חיות לכל ששת ימי המעשה. דרך השבת, הידיעה האמונית מחלחלת מן השכל אל הלב, עד שמתקיים החזון הנבואי: "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'" (ישעיהו סו, כג). גילוי זה נועד להסיר את מסכי ההסתרה ולזכך את המציאות הגשמית, כך שכל נברא יכיר במטרת בריאתו – להוות דירה בתחתונים לשכינה

שמירת השבת היא האקט העוצמתי ביותר של השלטת הרוח על החומר. היא המחסום המוסרי והאמוני האחרון בפני תפיסות עולם חומריות, והיא המפתח לגאולה השלמה שבה יתגלה כבודו יתברך בכל העולמות כולם, כפי שאנו מייחלים: "לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים".

כשבן אדם מתפרק אין לו כוח להחזיק כלום, וכל היסודות מתערערים.

הדתי הממוצע, המחמיר מאוד והלייט מאוד גם יחד - לרוב לא נופלים בשמירת שבת. לכן זה חריג.

אני נפלתי בשמירת שבת הרבה בתקופות שהיה לי קשה. זה עדיין חריג, עדיין מזיק לבן אדם באותה המידה, עדיין עושה קרע בעובי הקורה של עולם ההשקפה והערכים שלו.

במקום לערוך השוואות כדי לקבל חצי נחמת טפשים (או גערה והתנערות מכל מיני מדקדקי קלה כבחמורה) - קח את עצמך בידיים, תראה בזה אינדיקציה למצב נפשי חמור שמערער דבר יציב כמו עולם ערכים והרגל תרבותי, קח את עצמך לטיפול ולכל מה שיוכל לעזור לעצמך לקום.

להירקב ברחמים עצמיים, בבדידות ופסיביות עושה נזקים אדירים בחיים של האדם הפרטי, והם מחלחלים ופוגעים גם בקרובים לו.

מאחל שהשברים והרסיסים יתאחו ושתקום מחדש

היא מצווה יחסית קלה

למי שרגיל ונמצא בסביבה שומרת

ונהית קשה למי שיוצא מהשגרה הרגילה של שבתות

נניח אנשים שנמצאים לבד או נתקלים בסיטואציות רפואיות תכופות עם מכשירי חשמל או כל דבר אחר שמקשה

בעוד נניח אי שמירה נגיעה זה משהו יותר חשוף כי זה קורה בין 2 אנשים

אי שמירת שבת יכולה להיות סמויה לחלוטין

לכן לא באמת אפשר לדעת כמה זה נפוץ

בעיניי חשוב לבחור מה שנכון ללב

מה שמשאיר אותך יציב ושפוי

דת ואמונה לא קודמים לשפיות

ותמיד אפשר לחזור לבחור אחרת כשזה יתאים

בין מצב אקוטי נפשי שעלול להוביל לחילול שבת ואולי מובן ומתקבל (איני יודעת

איך ואם ההלכה מתייחסת למצב כזה), לבין מצב רוח רע, עצוב וקודר, אני חושבת.

מסכימה עם נקדימון שצריך להשתדל מאוד לא להקל ולא להתרגל לזה.

יש הרבה דברים שיכולים לעשות שלא יגרמו לחילול שבת; מאמינה שאת

יכולה למצוא פתרונות, למרות שאינן מושלמים. אבל אם הם קצת מקלים

על מצב הרוח הקשה (לא מדברת ממרום כסאי. מכירה את זה), וזה

יוריד כמה אחוזים מהשחור שחור מדכא הזה, דיינו.

מה עם לקחת איזה משהו מרגיע (לפני או במשך השבת)?

זה עשוי לעזור.

אם את אוהבת לקרוא, זה מאוד יכול לעזור; לשקוע באיזה ספר

מהסוג שמרתק אותך. אולי?

עוד מעט ישנו את שעון הקיץ הזה שבעקבותיו השבת לא נכנסת

ואחרי שהיא כבר כן, היא לא יוצאת.... (סליחה סליחה השם,

אדם יסודו מעפר וסופו מעפר, אז אל נא תכעס....)

וזה כבר יהיה יותר קל.

בהצלחה חמודה. הדברים יסתדרו. מבטיחה לך וייראו

ויורגשו הרבה הרבה יותר טוב בהמשך. ואל תשכחי

שאת בעצם אף פעם לא לבד;

הוא אמנם לא נראה ואי אפשר למוש או להריח אותו

אבל הוא מביט, מקשיב ומאזין...לך אישית, כל הזמן כל הזמן.

באמת!