*אני חושב שאני מאוד צודק אך לא מעוניין לנסות לשכנע ולא מצפה להבנה או הסכמה
**אני לא כזה חכם ואולי אני מסגנן בצורה מרנינה אבל בגדול אלו דעות הר המורניקיות קלאסיות בשינוי אדרת. אינני הר המורניק אך הדעות האלו נכונות בעיניי
בגדול - יש סיעה מרכזית בעם שהקשר שלה לבית המקדש בבסיסו הוא קשר דתי-הלכתי, "דתי" במובן של מצווה, כמו מצוות ציצית ומזוזה. עוד סעיף של הרצונות שה' רוצה מאיתנו שצריך להזדרז ולבצע. הנימוקים הם נימוקים דתיים של חישובים ברמב"ם על תוקפן של מימרות חז"ל על שלבים בהגעה לארץ (למשוח מלך, להכרית את עמלק, לבנות את בית הבחירה וכו')... הבעיה בסיעה הזו היא המוטיבציה, ומוטיבציה זו מלמדת את ערך המקדש בעיני הסיעה.
מתחברת לסיעה הזו סיעה אחרת, שהקשר שלה להר ה' הוא פוליטי. ואפילו שהם מביאים תועלת רבה במאבק על השליטה ואחוזי העלייה - המוטיבציה שלהם נגועה ומאבדת את ערכו של המקדש.
דעתי היא שבית המקדש הוא מקום נשגב, אלוהי, עליון, שהמציאות הבנלית היומיומית שלנו רק מתחילה להרגיש את ריאליות הכיסופים אליו. אין לנו קשר חי וריאלי למושגים של טומאה וטהרה, השראת שכינה, קורבנות במובנם המקורי הרליגיוזי (*חוויה אקסטטית של קרבת אלוהים אותנטית) שמבטאים התעלות כוללת של נפש האדם לפסגת השאיפה וההכרה שלו.
לכן ובשל כך באופן טבעי ומתבקש הר הבית הפך לסוג של בית כנסת שקשה להתגנב אליו ולהצליח לעשות בו עוד מצווה ועוד השתחוויה ועוד קרבן ועוד תפילה, והכל במין מוטציה מייאשת (להרגשתי, מהזווית שלי) של קנאות דתית-הלכתית חיצונית ומאוד לא אותנטית שמלובשת במעטה מאולץ של יראת שמים ולמעשה מבטאת לוחמנות ודחיקת תהליכים.
כאן אני מדבר מהחוויה האישית שלי בלבד: הקלסתרון האישיותי וההשקפתי של אלו העולים להר הבית במובן התורני: המחשבות, הלך הרוח, תחומי העניין, היחס לחיים הנורמטיביים היומיומי, היחס למדינה, היחס לגאולה - באופן עקבי וצפוי מראש נובע מהשקפה דתית, בוסרית, פרטית*, לוחמנית, עם מושגים לא מפותחים בדעת אלוקים (לפעמים כמעט אינפנטיליים) ובעיקר בעיקר, ברוב המקרים - שאיפת קרבת אלוהים דתית ולא אותנטית, וזה סיוט הסיוטים.
"היכל ה' היכל ה' היכל ה' "... בית המקדש ייבנה בעם כתנועה ריאלית ומעשית מתוך כיסופים אותנטיים למדרגת חיים והלך מחשבה רגש ורצון שגדולים בהרבה מהמורגש והמוחש כיום.
אחרי מלחמת ששת הימים הגיעו לרב צבי יהודה קומץ תלמידים ודחקו בו לבנות את בית המקדש. הוא גער בהם ואמר בחריפות שהשאיפה הזו מגיעה לא מריבוי תורה שבהם אלא ממיעוט תורה.
*** אני מכבד את מי שעולה, מכיר בכך שהוא מועיל הן במישור הפוליטי והן במישור של הבלטת שאיפת המקדש בתודעה הציבורית, ומודע לכך שתלמידי חכמים גדולים ומכובדים ואנשי רוח מרשימים עולים להר הבית; מבחינתי הדיון לא עוסק בהאם לעלות או לא אלא בערכו של המקדש ובעיקר בהבעת ביקורת ובניסוח קלסתרון אישיותי שאינני אוהב של "דמותו הסטריוטיפית של המעפיל"
שבת שלום ונחמד לכתוב ברצינות. עשיתי כל כך הרבה דיסקליימרים על כמה שאני מודע לכך שלא יסכימו איתי אז עשו כאוות נפשכם 