הפותחת בעצמה אומרת שההנקה גורם לה לקושי גדול והרבה דמעות ודם. ואפילו בעלה קם והתנגד לזה זאת אומרת שהקושי שלה השפיע גם על המשפחה.
אז כן ודאי שעדיף אמא שמחה, רגועה וסבלנית מחלב אם,
חלק מהסטטיסטיקות והמחקרים האלו הם תוצאה מיחסי ציבור שיש להנקה, למה יש הרבה פחות מחקרים על הבריאות של הילדים כשהאמא רגועה? למה לא בודקים כמה השמנה\סוכרת\צלייאק\אלרגיות יש בילדים לאמהות עצבניות בוכות ולחוצות מכמה טיפות חלב?
אני הנקתי ילד פג למשך שנה.
במשפחה שלי לכולם מאוד חשוב לגדל ילדים לפי הספר, להניק עד גיל שנתיים וחלילה וחס וה' ישמור לא לתת תמ"ל, וכל פעם כשנפגשנו שוב עלה הנושא של גידול ילדים ובכמה בוז דיברו על אלו שמייבשות חלב על ההתחלה.... וש'לא פוגשות את הילד אף פעם' כי הן לא מניקות....
כן, ברור שהיה אכפת לי גם מהילד, במיוחד שהיה פג וידעתי כמה מעלות יש בחלב, אבל בהחלט הייתי מושפעת והרבה משיפוטיות ולחץ חברתי.
כל שאיבה הייתה כאב וקושי גדול וכמה אנרגיה השקעתי שתצא עוד טיפת חלב, וכשהעברתי לשקית - שלא תיאבד אפילו טיפה...
כל כמה חודשים הייתי עושה סבב הגברת חלב שהיה סיוט מתמשך לכל המשפחה עם שאיבות סביב השעון כל עשר דקות (פאוור פאמפ), חילבה כדורים והרבה הרבה דמעות.
לאורך ההנקה הוא היה עצבני מאוד (ולמפרע כנראה גם רעב....) ובכה כל הזמן, אני תמיד תרצתי את זה בזה שהוא פג, ופגים בוכים יותר מילדים רגילים...
בגיל עשרה חודשים היה לו מחסור בברזל ועליה במשקל לא מספיק תקינה. עברתי לבקבוק ביום, אח"כ הוספתי עוד אחד עד שבגיל שנה וקצת הפסקתי הנקה.
הברזל שלו עלה פלאים וגם המשקל. הוא היה שבע ונינוח, פתאום היה מוכן לעזוב אותי ולשחק על הרצפה, וההתפתחות הפיזית שלו הייתה מטיאורית.
אני לא יודעת מה אעשה בילדים הבאים אבל רק אומרת שהרבה מאוד נשים שלא מניקות עשו את זה מסיבה. הן עשו החלטה שקולה, לקחו בחשבון את האנרגיה שזה לוקח וכמה זה משפיע על המשפחה שלהן, על שלום הבית, על האחים של התינוק, על התינוק עצמו.
לא הוגן להשמיע להן כל היום כמה תמ"ל זה לא טוב, וכמה הנקה יוצרת קשר עם הילד, וכמה חלב זה הדבר היחיד שתינוק צריך. הן יודעות את כל זה והחליטו אחרת.
מותר לכבד את ההחלטה שלהן.
