י
כמה מחשבות:
מאוד מאוד מאוד מוזר לקרוא בזרימה ובהבנה בהירה טקסט שנכתב לפני כמעט 450 שנה, בעולם שהכל בו שונה לגמרי מהעולם שלנו. עוד טקום ההתפתחויות המטורפות במדע ובתרבות, טרום מלחמות וארועים משני סדרי תבל, טרום הופעת מגמות תרבותיות שהן הלחם והמים של היום. ועדיין - אנשים, עם חוש הומור די שנון (אפילו במובן מסוים מאוד שנון).
אני חייב לקרוא באינטרנט על הטכניקה שמולייר השתמש בה. יש המון תיאטרליות מלאכותית של דמויות שמדברות לעצמן או מגשימות אלמנטים תאטרליים נטו - דמות שמסבירה את העלילה או את הקשר בין דמויות אחרת זו לזו // דמות שמדברת לעצמה או לקהל...
ההומור פה מאוד ילדותי, במובן מסוים. מאוד מזכיר הומור של סרטי ילדים כיום. ויחד עם זאת כתיבה ממש אחלה.
מאוד מעניינת אותי ההשפעה התרבותית של המחזה. דוסטוייבסקי מצטט בלי סוף ממולייר בספרים שלו (במיוחד מהאחים קרמאזוב)
עכשיו ימים נוראים, עוד מעט יום הדין, יש מאורעות גדולים ונפש האדם מבקשת לדאות מעלה. יש כל כך הרבה גוונים וכיוונים בחוויה האנושית, ואני נמשך למרחבים הארופאיים האלה הקטנוניים שעיקר ערכם כיום הוא היכרות וסקירה של תנועה דיאלקטית עדינה ופרהיסטורית מול הכנסייה והשליטה שלה בתרבות.
ציטוט בסוף הדף השמאלי שהוא אנטישמי וכלל-גזעני כי אין שום סיבה לא ללעוג לז'ידים
י
י
ברוך הנמצא☺️



