טאקט באופן כללי זה דבר נצרך בחיים, ויש נושאים שהרוב יסכימו זה חוסר טאקט לדבר עליהם. משקל כמעט בכל הקשר זה די חצוף להזכיר או להתייחס בלי שהנשאל התייחס בעצמו. אני בחיים לא אומר למישהי שום דבר על בטן, גם היא נראית חודש תשיעי, אם היא לא העלתה את הנושא בעצמה.

אבל לא מפריע לי שיחות על ילדים, דווקא מעניין אותי לדעת איך מוסיפים מוצקים או איך בונים סדר יום וכולי, כי ילדים מה שאני רוצה בסוף.

תפילות- אני לא מרגישה בנוח שאנשים זרים יתפללו עליי. אני פחות בן אדם של קמעות וסגולות בכללי (בלשון המעטה).

נראה לי באמת כדאי להשאיר לכל אחת פתח לשתף עד כמה שמתאים לה. לא הייתי שואלת ומתעניינת על טיפולים וכולי, זה יכול להרגיש חטטני (במקרים אחרים רק בא לך לפרוק את הסיפור ההזוי למישהו. זה תלוי במצב רוח וברמת הקרבה). כמו שיש עוד המון נושאים בחיים שהם לא ילדים, אפשר להתעניין באופן כללי על החיים ולתת מקום גם לנושא הזה.

אם יש שיעורים או שיחות בקהילה לנשים אם רבנית/ אישה בתפקיד מסויים , להפעיל את הראש ולהיות מודעת לציבור שמגיע לשיחה. לדבר דברים שרלוונטיים לכולן ומאד להיזהר מאמרות כנף או "פנינים" שיכולים לדרוך על יבלות בקהל.

דוגמאות:

לא חייבים להתייחס "בכוח" לאמהות שמטופלות בילדים/ לומר בשיחה כמה נחת יש לאמהות כאלו / כמה חשוב להתפלל על מי שלא זכתה/ כמה חשובה התפילה כי הקב"ה מתאוות לתפילתן

ועוד ..

כל כך חשוב בעיניי...

אני הייתי מדגישה את ההבדל בין סימפטיה לאמפתיה.

אמפתיה זה פשוט להיות שם בשביל האחר, ולתת מקום להתמודדות שהאדם עובר.

סימפטיה זה לטשטש את הכאב, לנסות להקטין את הקושי או לתת מיד פרופורציות.

כששיתפתי אחרים בהתמודדות של טיפולי פוריות, חלק מהתגובות היו מתוך סימפטיה "תגידי תודה ש...."

"לפחות זה פחות נורא מאשר ש...."

זה לכאורה מבלבל כי האנשים שהגיבו ככה לא עשו מתוך רוע, אלא הפוך. היה להם קשה להכיל את מה שאני עוברת וניסו לטשטש כדי שלכאורה פחות יכאב לי. רק שזה עושה תחושה הפוכה לחלוטין

אמפתיה מצד שני, זה האנשים המתוקים שפשוט הקשיבו, חיבקו אותי ברגע של משבר, כאבו איתי כשהטיפול לא הצליח, נתנו מקום לכל קשת הרגשות שחוויתי. והביחד הזה נתן לי הרבה כח!

לא לשאול כמה שנים אתם נשואים?

כשהלכנו לבדוק קהילה משהו אמר לנו משהו בסגנון בלי לשאול כמה שנים אנחנו נשואים ואז כשהוא הבין היא התחיל להגיד אהה כן אנחנו חיכינו כמה שנים..

הכי חשוב בעיני

מה שארצה לספר לך אנדב מעצמי תהיי בטוחה😀

לא לשאול כמה שנים את נשואה

לא לשאול איזו מניעה יש לך

לא לשאול אם את רוצה ילדים וכו וכו

כל הכבוד לך על הכנסת המודעות

למשל להציע ארוחה בזמנים רגישים יותר

להיפגש לדברים שלא קשורים לילדים...

דייקתן אותי וגם ממש נתתן אומץ

תודה רבה!

אחלה! סבבה!

תסתמי את הפה ואל תספרי לה,

תעשי את מעשייך לטובתה - בשקט.

היא לא צריכה לדעת מזה.

אל תסתכלי עליה במבט מרחם ואל תשפדי אותה עם העיניים. קל וחומר אל תפני את המבט לכיוון הבטן/ הגוף שלה. ואל תאחלי לה "בשורות טובות עוד החודש!" (למה את נכנסת לה לחיים הפרטיים?)

בתקווה שתצמיחי רגישות בקרב הקהל שלך!

בהצלחה רבה!

אמנם בנסיון בעניין אחר (לא פוריות אבל כן נסיון ארוך ומאתגר מאוד)

אמרה לי פעם חברה ש''הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו" ולכן היא משתפת שהיתה בכותל והתפללה עלי.

זה ממש ממש ריגש אותי.

היא יכלה להתפלל עליו בלי שאדע אבל כשהיא שיתפה אותי, מלבד מה שהתפילה פעלה, היא גם חיממה לי את הלב וממש נתנה לי חיבוק גדול (רגשי) והרגשה שאכפת לה ממני.

מעניין אם זו תחושה אינדיבידואלית. אם יש נשים שכן שמחות לדעת המתפללים עליהן או שאני המוזרה(; (או שאולי יש הבדל בין נסיונות?)

יש מישהי שתפרש מחווה מסוימת כהתערבות וחוסר טאקט, ואחרת תפרש את אותו הדבר כחיבוק מחמם את הלב.

אם זו הייתה חברה פחות קרובה עדיין היית שמחה שהיא התפללה עלייך? אולי כן ואולי לא, זה תלוי באופי.

הוזכר הנושא של מבטים על הבטן. יש נשים בהריון שיעלבו מאוד אם יפגשו חברה עם בטן בולטת והחברה לא תעניין ותשאל על ההריון.

לכן אני חושבת שכדאי לנסות להיות רגישה וזהירה כמה שיותר, ולתת לכל אחת מקום להסביר מה מתאים לה ונעים בשבילה, כי מה שמתאים לאחת יהיה פוגע לאחרת.

שהתפללתי עליה.

אבל נראה לי שהיא שמחה רק מאנשים קרובים שאומרים לה את זה. אם איזו דודה רחוקה או שכנה מרוחקת של ההורים שלה תאמר לה את זה, ועוד בטון צדקני כזה, היא בטח תתעצבן... (ואני מבינה אותה)

ובתנאי שזה נדיר ולא קורה כל רגע

גם אם חושבים שבטוחים במיליארד אחוז, אף פעם אי אפשר לדעת

לא להגיד כלוםםם עד שמישהי מספרת בעצמה שהיא בהריון

ולא לנעוץ מבט בבטן

ממני, שכבר פעמיים אמרו לי בשעה טובה

ולא, לצערי אני עדיין לא בהריון, זאת סתם בטן שאני צריכה לתרגל הרבה כדי להוריד אותה

ויכולה להגיד שהאמירה הזאת וההסתכלות על הבטן, גרמו לי להרגיש מאוד לא בנוח עם הגוף שלי

למרות שעד אז הייתי ממש בטוב איתו, למרות הבטן..

הייתה פעם מישהי שהסתכלה לי על הבטן כל פעם שראיתי אותה, וזה היה ממש לא נעים. במיוחד שבאמת הבטן תפחה בזמן שהייתי בסבב טיפולים וזה היה נראה בטן הריונית.

וכאילו חיכתה שאני אגיד שאני בהריון. אפילו פעם אמרה משהו כמו "אלא אם כן את בהריון ולא ידענו"

וואי זה היה מעצבןןןןןןןןןן

מניחה שלמטופלות פוריות זה עוד יותר צובט וכואב!

לאחרונה כל פעם שאני נכנסת למקום או פוגשת אנשים שהרבה זמן לא ראיתי, דבר ראשון המבט לבטן.. ויש לי בטן לא ממש שטוחה..שאריות מהריונות קודמים

וזה ממש לא נעים

מרגיש כאילו רק מחכים שאני יספר (ואני לא בהריון) ומרגיש גם כאילו בלי מילים הם אומרות שהיה מתאים לך עכשיו להיות בהריון כבר.. הקטן כבר גדל..

מצד שני אני חושבת שלא תמיד האדם שמולך יכול לשלוט במחשבות שלו

כי אלו מחשבות טבעיות במידה מסויימת אז אם נגמר רק במבט כנראה שזה אחרי שכבר הבינה שלא מתאים לשאול ולדבר על הנושא..

בהחלט מזדהה!!

ברמה שיש שמלות שהפסקתי ללכת איתן כי אני נראית קצת יותר שמנה מהרגיל וישר חושבים שזה הריון

ו @פרח חדש תודה על העין הטובה על המחשבות... חשוב

תודה לכן על התגובות, ממש עוזרות לי לדייק

ראתה אותי הסתכלה על הבטן ואמרה וואו בשעה טובה, איזה יופי.

הקטן שלי כבר היה גדול ומאוד ציפינו, אבל לא הגיע...

זו הייתה צביטה בלב

הסתכלתי עליה חצי מובכת חצי דומעת ואמרתי לה אני לא בהריון

היא יצאה מזה מזה טוב, אבל ממש ממש טוב

היא אמרה לי: אני יודעת, התכוונתי בשעה טובה להריון שעוד יגיע בע"ה בקרוב.

משהו במילים שלה נתן לי להאמין, ונתן לי תקווה.

לאחר חודש גיליתי הריון

לא בטוחה שהייתי מצליחה

בלי שאכעס עליה...

ל @טארקו שחשוב מאוד להגיד מה כן.

כמה זמן שאת מקדישה למה לא- לפחות אותו דבר (אם לא יותר) תקדישי למה כן.

כי מה לא, כל בן אדם שיש לו טאקט ידע לבד אבל מה כן- הרבה יותר מסובך

ותפרטי.. כי לרוב אומרים בדיוק איזה מילים/ משפטים לא מתאים להגיד ולגבי מה שכן- אומרים בכללי- לתת תחושה, לחבק.. אז תפרטי בדיוק- איך לתת תחושה ואיך לחבק, באיזה מילים כן להשתמש ומה להגיד אם אני חברה לא מאוד קרובה אבל כן נפגשת לפעמים, או שכנה שכמעט ולא נפגשת אבל פעם ב היא משתפת..

בהצלחה גדולה!!

גם לגבי התמודדויות נוספות בחיים.

אני לא רוצה שאנשים יתערבו, שינסו להשיג שליטה/ידע בחיים שלי מבלי שבחרתי לחלוק איתם.

כך לדוג' המבט מלא המשמעות על הבטן, איחולים לבבים מידי לא במקום, אי השתתפות בשיח.

יכולים להיות אנשי טאקט מדהימים שיודעים מה לא לומר, אבל הם דוחפים את האף. הם לא שואלים כמה שנים את נשואה ויודעים רק להחטיף מבט על הבטן, אבל הם לוקחים יותר מידי חלק בחיים שלא שלהם. הם מרחמים/ מרכלים/ מחשבנים.

ויכולה להיות מישהי שתפטפט על הילדים, ותשאל אותך כמה שנים את נשואה. והיא תהיה בסדר גמור, כי היא לא מנסה להכנס לי לחיים, ולא נמנעת מלדבר איתי כי אולי בטעות היא תצא חסרת טאקט,

והכי חשוב היא לא מרחמת. היא מתייחסת אלי כאדם רגיל.

וזה בעיני משמעותי יותר.

אי אפשר להמנע מליצור קשרים כי אולי נדרוך על מוקשים. השאלה כמה שנים את נשואה, יכולה להיות מוקש, אבל גם שאלות נוספות כמו: מה את עושה (פיטרו אותי אתמול), איפה את גרה (אצל ההורים כי אין כסף), מה בעלך עושה (מתבטל בבית) הריון שלישי שלך (הייתה הפלה) וכו' וכו'

לעניות דעתי אנחנו יכולים לנסות להמנע מלרצות לחטט בחיים של אחרים, להמנע מלהתערב בחייהם, לא יצור עולם שבו רק אנשים פוריים/עובדים/עשירים/וכו'

מקווה שמובן למה התכוונתי

נהניתי מהדיוק שלך

תודה!

כל כך חשוב להעלות למודעות

באופן כללי באמת כל אחת צריכה משהו אחר אבל כמו שכתבו טקט זה דבר חשוב.

לי אישית מאוד לא נוח שמישהי תגיד לי שהיא מתפללת עלי (אלא אם כמו שאמרת זאת חברה שהכול פתוח איתה)

וגם לא להגיד, איזה כיף לכם... יש לכם זמן לעצמכם/לצאת וכו'

וגם לא להגיד

חכו תראו כשיהיו לכם ילדים....

וואי עולים לי עכשיו כל הרבה משפטים שרציתי למות מהם...

(מדהים גם שזה לא נגמר אף פעם, גם כשיש ילדים אז, חכי יש לך רק ככה וככה.. (אני כבר מבוגרת, כמה נראה לכם שאני יכולה לחכות...🫣)

בכל מקרה נראה לי תדברי על התחושות שלך, ותגידי שחשוב לדעת שאצל כל אחד זה אחרת ורגישות זה תמיד חשוב...

תודה!!

ממליצה ממש להתייעץ עם מכון פןעה הם יוכלו להפנות לרופאים מומחים ולתת עצה הגונה

שולחת חיבוק.

אמן שיהיו דברים טובים בקרוב והרבה נחמות!

חיבוק ענק. אין מילים

אבל שולחת תפילה שתגיעו להחלטות הנכונות ושהכל יסתדר בדרך טובה ומתוקה (ככל האפשר) ובקלות.

אם זה נכון (ו91 אחוז זה סבירות לא מעודדת)

אז זה תמותה או בהריון או במהלך השנה הראשונה ככה שאין לי הרבה מה להגיע להחלטות. רק לעשות את המי שפיר ולצפות לאיזה נס.

אבל בתכלס אני כבר באבל. ובכעס גדול מאוד על ה'. ובחוסר רצון מוחלט להמשיך רגיל את החיים

אין לי מילים לעזור

אז שוב חיבוק <=====😌======>

אולי תלכו לרבי דוד מנהריה?

קחי את הזמן להתאבל ולהרגיש את מה שהלב מרגיש (זה מאוד מובן הכעס והחוסר רצון להמשיך רגיל)

ומתפללת שה' ישלח לך נחמה וירפא את ליבך.

אין לי מילים מעבר לזה שאני כואבת איתך את הצער שלך ושהתחושות שלך ממש נורמליות, למצב לא נורמלי

חיבוק ענק♥️

מתפללת עלייך ובע"ה גם בהדלקת נרות אתפלל עלייך שמה שלא יהיה- יהיה לך טוב וברחמים

האמת שאני פשוט שבורה

לא רוצה לראות אף אחד לא יודעת איך להצליח להיות עם כוחות לילדים

יש לי תור לדיקור מי שפיר בראשון. אני רוצה להתפלל לנס ומתפללת אבל קשה לי להאמין בפנים שמשהו טוב יכול לקרות. הלוואי ואטעה. הלוואי שזה השיעור שלי, לעבור דרך הפחד ולחכות לנס ולא השיעור השני

את המתוק ושיהיה עטוף ברחמים

וזה שבר

ואבל

ומכעיס

זוכרת בסיטואציה שונה שונה שונה אבל גם ממש כעסתי על ה' שהוא עשה לנו את זה ושזה 'השכר' שלנו למאמצים וכו'

ואחרי שהתאוששתי קצת התביישתי בכעס והרגשתי דפוק

אבל אז ה' שלח לי תובנה שהכעס זה אומר שאני מאמינה ומחוברת אליו. וזה עצמו טוב.

הכעס כמובן לא מידה טובה אבל זה שאני כועסת זה סימן טוב לחיים וחיבור.

אח"כ יש שאלה האם אני מחזיקה את הכעס או שהכעס מחזיק אותי שזה הרסני.

ושוב מאחלת לך טוב, וכח להמשיך לחיות.

את לא צריכה להמשיך כרגע את החיים כרגיל

לקחת פסק זמן לבירור ואבל

זה דבר נכון וטבעי

מאוד לא פשוט

מניחה שגם מה שכתבת לא יכול לבטא את הכאב צער פחד וחשש שאת נמצאת בו..

אולי תהיו בקשר עם מכון פועה?

כמו שה' יודע לשלוח צרות וכאב גדול, הוא יודע לתת גם שפע ואושר גדול, וידו לא תקצר.

מתפללת עליך גם על ה 9% שעוד יש תקווה, וגם בע"ה שפשוט ישלח לך שפע עצום בכל תחום.

אמן באמת לאיזה אור בכל זה.

וטטרה

את יכולה להרים את החולצה ולהניק כשהבטן מכוסה בזכות הגופייה

ואפשר גם לקנות שמלה קלילה עם כפתורים ואז אפשר לפתוח להנקה.

וואי זה משפיע מאד. היה לי מישהי לידי בחדר שהתלבשה התאפרה כאילו היא מארחת בחג עכשיו חח

קינאתי בה ממש

רק עקבים היה חסר לה 😂

אבל לא יצא לי שבבית חולים התלכלכתי (כי זה זמן שאני חרדתית שירותים אני שותה גלונים בשביל ההנקה והולכת לשירותים כל חצי שעה כי מפחדת מעצירןת😅)

או חצאית וחולצת פוטר/טישרט

זה משנה עולמות הקטע של הלבוש, בימים אחרי הלידה אני לא מתפקדת כ"כ אבל אחת האחיות/אמא שלי אם היא איתי עוזרת לי להתלבש, להבריש את השיער (בימים האלה שמה כובע קליל ולא מטפחת קשירה מסובכת) ולהתאפר קצת

מחזיר אותי לחיים בהרגשה (למעשה גם לפני וגם אחרי אני במיטה אבל התחושה והפוזיציה שונים כל כך).

ואפשר גופיה מתחת, ואז כשמרימים את החולצה, לא חושפים את כל הבטן.

אני לובשת אותם לפעמים גם בימי שישי כשמנקה את הבית, וגם מעל הפיג'מה כשיורדים למקלט

קניתי כאלה זולים (150 ש"ח בערך), ומבחינתי זה היה לגמרי משתלם. לבשתי אותם גם בימים שאחרי השחרור מבית החולים.

הכי נוח לי עם החלוקים של הבית חולים אבל באמת זה לא הכי צנוע וגם זרוק כזה.

אז חלופה שנוחה לי זה חצאית קלילה עם גומי רחב (שלא תציק כשהכל רגיש אחרי לידה) וחולצת גלופה, שבעיקרון אני לא הולכת איתה ביום יום אבל היא הרבה יותר צנועה מחלוק בית חולים (למרות שהפתח שלה רחב, הוא לא רחב כמו של החלוק)

אני תמיד מזמינה משיין כמה וזה ממש כיף

הלידה האחרונה הייתי במצב לא הכי טוב ולא החלפתי מהבגד של הבית חולים והרגשתי רע מאוד

חלוק קשירה כזה שקושרים מעל הבגד, ואז את עם הפיג'מה של הבית רפואה אבל אם את מסתובבת במחלקה או מארחת אפשר בשניה לקשור מעל

מאמינה שאפשר להזמין בשיין כאלה, וגם ראיתי בשיין שמלות הנקה חמודות בסביבות 50 שח שאפשר גם להשתמש בהם אח''כ בתור שמלת בית...

לא מזמן קניתי והן פשוט נוחות.. זה שמלות שאני לא אסתובב איתן בחוץ אבל מצד שני לבושות ולא נראה פיג'מה או חלוק.

המחיר פצצה 70 שח. ואני חורשת עליהם בבית

מצרפת לך קישור שמלת הנקה חלקה

חולצה רחבה עם פתח סגור מספיק או דברים אחרים שכתבתן במחיר זול, לא בשיין?

לא אספיק להזמין משיין.

וזויה מזמן לא עולה עלי.

התלבטתי אם לנסות להזמין לארג' אבל יש לי הרגשה שזה לא מספיק גדול באמת.

האמת אני לרוב עם החלוקים של בי''ח ואחרי קיסרי.

וגם לא אקום לאורחים.

מי שבא לבי''ח שישא בתוצאות 🫣😁

יותר חשבתי לכיוון של הבית בימים הראשונים אחרי הבי''ח.

באמת קטנה

ובחברות אחרות אני לוקחת m - l תלוי בגזרה ואם אני רוצה רחב או לא

לשים משהו מתחת.

תודה!

וכשהנקתי הרמתי את השמלה והתכסיתי בשמיכה עד התינוקת..

לי זה היה אחלה.

תכלס, חלק מהזמן כן נשארתי עם החלוק של הבית חולים כי בסוף זה באמת הכי פחות מציק אחרי לידה והכל

אבל הוא היה לי קצת חשוף מידי אז שמתי מתחת טישרט

והקפדתי על מטפחות אמיתיות ויפות וממש לקשור

זה היה לי סופר משמעותי ועשה הרגשה טובה.

זה נותן תחושה הרבה יותר נעימה וטובה.

מביאה איתי חצאיות רחבות, חולצות נוחות (אפילו חולצות גלופה זה אחלה)

הלידה שהייתה בשבת, אפילו התלבשתי בבגדי שבת כבר בחדר לידה, לפני שעליתי למחלקה.. זה פשוט תחושה אחרת..

אחרי לידה הרבה פעמים לי היה דימום מוגבר ואז אחרי כל פעם שהלכתי לשרותים או שהתקלחתי (בערך באותה תדירות) הייתי מחליפה חלוק ומגבת ואמורת לעצמי בהנאה איזה כיף שלא אני מכבסת.

האמת שבמרבית הלידות גם כמעט לא היו לי מבקרים ומי שהגיע לא היה לי אכפת איך שיראה אותי

ממש לא התחשק לי ללכלך בגדים שלי

לבשתי חלוקים של בית חולים ומעל חלוק מהבית

מבחינתי הפינוק הכי גדול זה כביסה שלא אני מכבסת, ואוכל שלא אני מכינה.

ואת שניהם מקבלים באשפוז אחרי לידה😁

לא אכפת לי להסתובב עם מכנס רחב בבית חולים כל עוד אני צנועה ועם כיסוי ראש

החלק העליון של הפוטר עם כפתורים ככה שאם צריך יהיה נח להניק.

אני לא אוהבת את החלוקים מרגישה חשופה ומסכנה. אין כמו בגדים של בית עם ריח של הכביסה שלך.

קניתי 2 חליפות כאלה למקרה שאתלכלך. מחליפה גם ככה סביב היום השני משהו כזה

ראשית

הלל

גאולה

רעיה

רוניה

מעיין

נוגה

עטרת

תחיה

עדי

אבישג

עטרה/עטרת

הלל

יעלה

טוהר

רויטל

טל אורה

שיר ציון

תאיר ציון

שיר הלל

איילת השחר (די חרוש)

הללי ציון

טל ברכה

טל תחיה

ואז זה מוסיף מלא משמעות:

שילת (שיוויתי ה לנגדי תמיד)

תכלת (תן כבוד לעמך תהילה ליראך)

נילי (נצח ישראל לא ישקר)

רעיה אמונה

איילת אהבה

טל תחיה

אורה אמונה

עטרת פז

נחלה שלמה

נחמה גאולה

פדות ציון

שובי אהבה

נחלה אהובה

מלכות

תאיר ציון

שבות ציון

עלמא

עטרת חן

שיר מלכות

אביגיל

אסתר

נועה

מילכה

רות

נעמי

אפרת

מרב

מיכל

נעמה

מרים

ריעות

תפארת

תחיה

אמונה

צופיה

גאולה

מבשרת

פדות

טוהר

חן

אורה

שירה

רננה

עדי

תהילה

הלל

ערגה

ראשית

שחרי

ערגה תהל

שירת הלל

שחר

הללי

רוני

שיבת ציון

צופיה

ציפיה

פדות

כנה

רעיה

טוהר

נגה

ארבל

לשם

טל תחיה

שיר ציון

אחינועם

ארגמן

רוני ציון

קמה

לבונה

עדות

דוכים

נחלה

תהלה

תכלת

צוריה

אלומה

כרמל

גילה

בר

מיתר

עומר

נעה

גפן

טהר

כרם

כליל

נטף

רעיה

קדם

אביה

(מנהלות- זה לא פרסום- אני קניתי בזמנו אצל חנה ריינר משכונת רמות)

והיה שירות ממש טוב

קניתי של שארפ

לחמותי יש את אותו מקרר עם 13 ילדים

הייתי קונה רק של חברות מוכרות גדולות כגון: שארפ, סמסונג, lg

אבל אני קניתי מקפיא קטן למרפסת וזו הצלה.

לא יודעת איך הסתדרתי בלי

אבל אולי זה מכיוון שאין לנו בשרים...

בכל אופן אין לי המלצה, לנו יש מקרר עם מקפיא עליון. שימי לב שעם ילדים צעירים עדיף שהמקרר יהיה למטה, כדי שיהיה נגיש לגובה שלהם... (מצד שני, עם קטנטנים צריך למצוא פתרון איך הם לא יפתחו אותו כל הזמן ויפלחו דברים🤭 לנו יש מנעול)

מושלם

מכיל המון המון המון.

אנחנו ב"ה 9 נפשות

יש לי מקרר במחסן למטה, הוא לא בשימוש, רק בחגים/שמחות,

ובנוסף יש לי מקפיא

יש לנו מקרר גדול, 4 דלתות מקפיא תחתון.

ויש אפשרות להפוך את אחד המקפיאים למטה לתא קירור. יעיל מאד בחגים ובתקופות עומס (יש לי עוד מקפיא מגירות בחדר שירות).

בעיני השקעה שווה בהחלט.

יש מקרר נוסף קטן יותר במרפסת.

ביומיום השימוש הוא רק במקפיא- יש שם בשרים, דגים, אפונה קפואה וכאלו. פעם החבאתי שם לפעמים גם כמה מגנומים/טילונים לאמא🫣 אבל המחבוא התגלה.

בחגים המקרר כולו מלא בתבניות שהכנתי לפני החגים עם כל הבישולים של החג, כי אני לא מבשלת בחג רק מחממת.

גם אם במקררים הגדולים יש מקום, עדיין המקרר לא מרווח מספיק וכשהילדים מנסים להוציא משהו הם מפילים משהו אחר והכל נוזל ולא רגילים פה לנקות אחריהם.

אז עבורי מקרר שני זו הצלה.

עוד מקרר קטן יותר באחד החדרים או במרפסת/מרפסת שירות

ואז מקרר גדול במטבח

ככה אצל ההורים שלי שהם גם כרגע 8 נפשות בבית, אבל היו זמנים עם הרבה יותר (שאז היה גם תקופה שלושה מקררים...)

גם לי וגם להורים שלי יש שארפ וזה חברה מצוינת,

על סמסונג הבנתי שיש בעיות.

אפשר לקנות מקרר גדול ארבע דלתות, וממה שאני רואה הרבה יותר נח שהמקפיא הוא מגרה ולא דלתות (גם יותר עמיד בפני קטנטנים שמצליחים לפתוח את הדלתות ואת המגרה לא.)

וכשחסר לוקחים משם. לא חדש.

שמאבד ומפוזר... יש לי ילדים כאלו וכאלו.

צריך להתבונן ולראות ממה נובע.

אם מזלזול - צריך באמת לחדד את עניין השמירה על רכוש.

אם הילד רחפן ולא שם לב זה בטח פוגש אותו בעוד מקומות בחיים.. וצריך לחשוב על אסטרטגיות של ארגון, אחריות עצמית לבדוק מה חסר לי כל ערב ומה צריך למחר וכו'

הכל כמובן בהתאם לגיל והיכולת.

גם לי יש ילדים כאלה

האמת שאני לא ממש מתרגשת מבינה שזה חלק מהגיל

כמו שכתבת אני גם הדבקתי שמות על כלי הכתיבה שלהם

אבל זה מעצבן.

היום למשל הבת שלי לא מצאה את המחק. אמרתי לה שתחפש טוב. אחרי שהיא התייאשה מצאה אותו במקרה בתוך הקלמר...

שניה אח"כ מצאתי טוש שלה על הרצפה. אמרתי לה שתיקח אותו. כמובן שהוא נזרק בתיק ולא הוכנס לקלמר

אני מרגישה שחוץ מזה שהילדים שלי רחפנים, ואין לי מה לעשות עם זה, הם מאוד מזלזלים בציוד בגלל השפע שקיים.

מחקים לפעמים לא שורדים שבוע, והמחיר שלהם הוא אפסי אז לכאורה לא נורא, אבל מבחינה חינוכית זה גרוע בעיני, אז משתדלת להיות 'על זה' , לתזכר , להרים בסיום של.ב, להגיד להם שחיפשו, להגיד שאסור לזלזל ברכוש וכו'... נקווה שזה יטמע...

אז הם לא מתאמצים

גם לילדים שלי זה קורה כשהם יודעים שיש שפע האמת

עם קשיי התארגנות, וכמובן מאבד חפצים.

אני מנסה לעשות מה שאפשר כדי לעזור לו לשמור על הציוד.

כתבתי שם על כל פריט.

באמת על מחק פחות אפשרי. אם זה מה שעוזר, אפשר לקנות מחק שמגיע עם מחזיק או כמו עט כזה של מחקים. זה הרבה יותר קטן, אז כדאי רק אם לא יאבד כל שנייה.

קניתי לו קלמר עם סקוץ' בפנים. (עם תא אחד שיכול להתחלק לשניים עם סקוץ').

וחיברתי לו בסקוץ' דבק סטיק, מספרים, סרגל ומחדד. זה עוזר להחזיר כל דבר למקום.

כתבתי על הרוכסן של כל תא מה צריך להיות בפנים, ואני עוקבת כל כמה ימים לראות שיש לו כל מה שצריך.

הכנתי לו קלמר נוסף לבית, כדי שבבית הקלמר ישאר כל הזמן בתיק, והוא לא יוציא אותו בשביל להכין שיעורי בית ולא יחזיר לתיק.

בקבוקים הוא משתמש בבקבוק פשוט של מים מינרלים, ואם נאבד זה לא נורא. דואגת שיהיה מלאי בבית.

לכתוב שם על סוודרים, מעילים וכד'.

וגם על ספרי הלימוד.

צריך לראות אם ילד מאבד הרבה חפצים בגלל קושי, ואז לנסות למנוע אבדות ולדאוג למלאי לתחלופה.

או שזה יותר בגלל עצלות וחוסר אחריות, ואז אולי יעזור להעביר לילד את האחריות ולתת להם להתמודד עם ההשלכות, ולא מייד לתת להם חדש במקום.

זה תלוי גם בגיל של הילד.

לשלוח אותם בלי ציוד זה סתם מפריע ללמידה שלהם

לדרוש מהם לחפש טוב לפני שמחליטים שאין.

ללכת לקנות לבד ציוד חדש/ לקנות מכסף שלהם.

אם זה לא משהו שחייבים, שיסתדרו בלעדיו.

ואם זה משהו הכרחי אפשר לתת תחליף יותר פשוט.

הבת שלי בכיתה א שנה שעברה איבדה די הרבה. לדעתי זה כן קצת התמתן בהמשך השנה (ובכל זאת מתחילת שנה השנה היא כבר איבדה דברים)

מאמינה שעפ יותר ילדים בבית ספר יש יותר הוצאות, אבל אני באמת קענה סטוקים (ובודקת קודם בקלמר ובתיק שהיא לא פספסה את זה)

אפ יתאים לכם, אולי תקני דברים פחות שווים ואיכותיים שמי שמאבד לוקח מהם. ככה יעלה פחות כסף ואולי גם להם יהיה יותר אינטרס לשמור (לא יודעת באיזה גיל הם..)

1. לכתוב שם בצורה ברורה שלא יורדת. נגיד מדבקות זה לא מספיק. לחזק מעלין עם סלוטיפ. מחק לכתוב עליו מ2 הצדדים

2. לא לתת להם לקחת חופשי ציוד חדש. אני שמתי במקום לא נגיש את הציוד החדש הרזרבי. יש להם ציוד משומש בבית שאפשר לקחת ממנו אם הם מאבדים בתדירות.

3. מקום מוגדר לחפצים. נעליים בארון נעלים/מגירה/מדף. מחוץ לבית אם חולצים אז שמים בעגלת תינוק/על האופניים/בתוך התיק/ליד ההורה.

4. משקפיים, אם זה ילדים קטנים ומאבדים מחוץ לבית אז שרוך למשקפיים. אם זה בבית אז מקום מוגדר כשמורידים אותם.

5. ושוב לגבי הקלמר- לא לקבל את זה כמציאות. נעלם לך, אין לך איך ללמוד מחר אז אני אביא לך חדש... תחפש. לא הולכים לאיקס או לא עושים וואי עד שמוצאים איפה שמת (בהנחה שזה נאבד בבית וניתן לחיפוש). או אני רואה שסתם זרקת בתוך התיק, מחר יהיה חסר לך, תוציא עכשיו ותכניס לקלמר. או- איך אין לך מחק? שבןע שעבר הבאתי לך חדש, מה עשית איתו?

עם ילד שמקבל ברזל מאז שהוא נולד עד עכשיו, כשהוא כמעט בן 3.

עוזר להצמיד לפעילות קבועה, או לתת בזמן קבוע.

לי זה עוזר לתת את שניהם במקלחת (מקלחת כמעט כל יום ואם יום מתפספס אז לא נורא)

תמיד נתתי באמבטיה או תוך כדי שמלבישה.

מבחינתי שמכינה טיטול, בגדים, מכינה גם את זה.

רעיון להצמיד לפעולה קבועה.

תודה!

ואפשר לתת ברזל וויטמין די ביחד?

אני אפילו אוהבת, כי השומניות של הויטמין די על הכפית, עוזרת גם לברזל להחליק (שמה על הכפית קודם ויטמין די ומעליו ברזל ונותנת ככה).

ובגלל שהברזל מאוד מלכלך אני אוהבת לתת באמבטיה את הכל.

אם אין לך יד פנויה לזה, אולי כדאי לקנות פלסטיק פשוט כזה שהם שוכבים עליו באמבטיה.

יש להן על מה להיות במקלחת.

רק שלא רק אני מקלחת. 🫣

למשל כשמכינה סנדביצים בבוקר, ובמקרה זה גם ממש ליד...

או בערב כשמארגנים ארוחת ערב

אחר כך כבר לא התאפשר.

כי אם זה קבוע על השולחן, הילדים יתעסקו עם הבקבוק וישברו אותו.

תודה

בה אני לוקחת כל מה שצריכה- ויטמינים, גלולות, קפסולות להגברת חלב..

מרגישה שצריכה את הקופסאות האלה של הזקנים לאחסנת כדורים באופן יומי😅

יש לי בשידת החתלה ונותנת לו כל בוקר

ככה זה לא התפספס

ומרצ אותו שם עם כפית שיהיה מוכן.

ויטמין די בשידת החתלה כל בוקר נותנת כשמארגנת

לא בפנים ששם מאתגר יותר

יותר לכיוון ראש העין, פתח תקווה

פשוט כתבה לא מאותגר בטחונית. אז זה כן.

והיא לא כתבה בכלל לא אלא לא מאד

אני לא חושבת שאחיה עונה להגדרה מאד מאותגר בטחונית

יש יישובים ככ ככ ככה יותר..

לא עוברים דרך כפר ערבי בדרך, והוא בתוך גוש של יישובים יהודיים

בסוף כל הארץ מאותגרת בטחונית אבל יש יישובים שיותר ויש שפחות. ראיתי שכתבה עשהאל אז אחיה לא נראה לי יותר מאתגר מעשהאל. אבל כן יש יישובים שיותר קרובים למרכז ולצפון נניח שהם פחות מפחידים ביום יום.

(כמובן שבסוף מי שגר שם מתרגל ולא מפחד אבל זה תלוי כל אחד מאיפה באה וממה מפחד)

אבל אולי שווה לברר על מבוא חורון

בהצלחה!

ליד יריחו מקימים יישוב חדש בשם אלישע ומחפשים עבורו משפחות עדיין.

נשמע כן מאותגר ביטחונית.

לפותחת- אולי שבי דרום?

לא מכירה אישית אבל ממה ששמעתי עונה על מה שאת מחפשת