שלומדים בהם עכשיו

האמת שעד אחרי החגים ממילא לבת שלי אין צהרון ועדיף לי שתישאר בבית מאשר לצאת לאיסוף פעמיים כי אח שלה מסיים יותר מאוחר

שגרה תהיה לנו כשיתחיל זמן חורף

טרלול אבל עדיף להתייחס לזה ככה

לק"י

ונתנו 3 במקום+ 2 בחירה למורים.

מאיזושהי סיבה כנראה חשבו שזה מקל על ההורים או משהו.

אני כן נהנית שאין לימודים עכשיו, כי גם אני בחופש. אבל לא אוהבת שחוזרים באיסרו חג🤦‍♀️

(ומוסיפה קיטור- שאני עובדת יומיים בחול המועד. וזה מבעס אותי ממש וגומר לי שארית החג😒).

לי זה מציק גם מהבחינה שלא מספיקים ככה ללמוד על סוכות...

(השנה ספציפית אין לי הרבה מה להתלונן - ילדי היסודי אצלנו לומדים בכל זאת, בימי תוספת עצמיים, וילדת הגן בגן חנ"מ, אז כן לומדים עכשיו. זו רק הקטנה שבבית, וגם הגדולים בבין הזמנים. אז זה מאתגר, אבל היה יכול להיות מאתגר יותר...)

ההיגיון הוא:

ועד עובדים חזק, מדינה חלשה

למה סתם לכתוב בכזה בטחון וציניותכאשר את/ה לא יודע בכלל את הפרטים?

ימי הגשר בין יום כיפור לסוכות היו דרישה מפורשת של אירגוני ההורים!!! הם טענו שבמילא בתחילת שנה אין רצף לימודי ובלה בלה בלה...המורים התנגדו כי זה לא מאפשר לימוד בנחת על סוכות..

הורים חזקים ועד מורים חלש....

לא לעוות את ההיסטוריה.

זה לא שההורים התחננו לחופש כמו שאת מציגה את זה, אלא שההורים התחננו לבטל את חופשות האיסרו חג ההזויות, ובשביל זה הם הסכימו לשלם בימי חופשה בין החגים.

הרי ארגוני המורים לא היו מאפשרים לבטל את חופשות האיסרו חג בלי לקבל חופשות אחרות במקום.

זה כמו שמישהו יגנוב רכב של אדם כלשהו, ויסכים להשיב לו את הרכב רק בתמורה למאה אלף ש''ח. האם הוא יוכל לטעון ''לא עשיתי כלום, זה האדם השני שהתחנן לשלם לי מאה אלף ש''ח?''

וכמובן ההסכם נחתם בין האוצר לארגוני המורים, לא עם ארגוני ההורים, שבכלל לא היו צד להסכם.

לוח החופשות החדש של המורים | וואלה חדשות

באיזה מקום כתבתי שההורים התחחננו לחופש? אף אחד לא יכול לגעת במספר ימי החופשה של המורים.זו עובדה.אלהתנאי העבודה גם אם זה לא מוצא חן בעיני ההורים.ארגוני ההורים מנסים תמיד להפחית מימי החופשה..וברור שלא יוסיפו ימי עבודה ללא תמורה.מכיר מגזר ציבורי שעובד ללא תמורה? שירות לאומי כבר עשינו...

מאחר והם לא מצליחים לקחת ימים הם מנסים לפזר את ימי החופשה ולנסות לסדר אותם בצורה שתהיה טובה ונוחה ותר להורים.ההורים העדיפו שילמדו באיסרו חג ובתענית אסתר ,העדיפו שיהיה גשר בין כיפור לסוכות.

ההורים הסכימו "לשלם"? זה לא תשלום.זו החלפה שהמורים הסכימו לה לבקשת הנהגת ההורים.מובן שיש מורים וגם הורים שזה לא נח להם.אבל זו בפירוש בקשה של ההורים.

ממורה הייתי מצפה לדעת איך להתדיין בצורה נעימה יותר.

ואם את לא מורה, אז הלך הפאנץ' אבל עדיין עדיף להשתמש במילים עדינות יותר.

את מחסירה פרט קטן מאוד..

וזה שהתנאי התחלה לדיון עם המורים שלא מפחיתים להם ימי חופש (וזה למרות הםער הבלתי נתםס בין ימי החופש במוסדות הלימוד לימי החופש במשק)

ואם זאת הנק פתיחה אז היו שהעדיפו שהימי חופש יהיו עכשיו ולא באיסרו חג

אבל זה ממש לא מה שההורים רוצים...

הם היו רוצים שלא יהיה חופש עכשיו וגם לא באיסרו חג

אבל כמו שפשוט כתב

אנחנו מדינה חלשה מול ועד מורים חזק

למה שהמורים יסכימו?

אני מבינה לגמרי את רצון המורים לשמור על התנאים שלהם (כשר אבל מסריח)

לא מבינה את מי שנותן להם לשלוט ככה במדינת ישראל

הלואי ויבוא שר חינוך בממשלה הבאה שידע להכתיב פה סדר.

שידע לתגמל את המורים כמו שמגיע להם

אבל בצורה שתאפשר למשק להצקיים

מבחינתי שיקבלו שכר היטק

בתנאים הכי טובים

אבל בסוף אי אפשר לעצום עניים ולהתעלם מהעובדה שימי החופש של המורים זה ימי חופש של הילדים

ימי חופש של הילדים זה ימי חופש של ההורים בפועל

וימי החופש של ההורים בפועל לא תואמים את ימי החופש במשק

בסוף זה בעיה של כולנו...

ומי שאומר שזה לא בעיה שלו ושכל העולם יקפוץ לו

כנראה לא רואה את עצמו כחלק מהכלל

(ואנחנו פוגשים את זה לאחאונה בעוד נושאים... ומעבר לזה שזה מכעיב ואבסורד זה בעיקא כואב ועצוב)

הם בסך הכל דורשים שהסכמים שחתמו איתם יכבדו

ומה זה שר אוצר שיעשה סדר?

כרגע חסר מורים

אז הוא יקצץ את החופשים והוא יצליח לגייס יותר מורים?

וזה בלתי אפשרי לשלם למורים הרבה יותר

כי זה אומר להוסיף עוד כמה עשרות מילאירדים לתקציב החינוך?

מאיפה? על חשבון הביטחון?

על חשבון הבריאות?

אולי תהיה עלית מיסים ענקית, תהיי מוכנה לשלם כל חודש עוד 1000 ש"ח כדי שיבטלו לילדים את החופשים? (תשלום קבוע לכל החיים)

חייבת לשאול

מה את מציעה?

איך אפשר לסגור את הםער הזה שבן ימי החופש של הילדים לימי החופש דל ההורים

(תני לי לנחש שאת מורה ומעולם לא התמודדתעם הפער הזה...)

לא החסרתי שום פרט קטן.הפחתת ימי חופשה של המורים זה בכלל לא משו שנתון לדיון.אלה תנאי העבודה.וברור שלא יפחיתו את ימי החופש.המדינה מקילה מאוד על ההורים ופותחת בתי ספר של החופש הגדול כמעט ללא עלות בחודש יולי ומקיימת קייטנות גם בחופשת חנוכה וגם בימים שלפני פסח.זה הרבה מאוד.והורים שאחרי 3 ימים עם הילדים בבית הם מתחרפנים ורק רוצים לשלוח למסגרות- גם מעלה שאלה ...

הבעייה היא שיש אנשים שצריכים לעבוד בשביל להתפרנס,

הם לא יכולים להיות בבית עם הילדים 80 ימי עבודה בשנה, וגם לא 40. לא כי לא אוהבים את הילדים, אלא כי צריך לפרנס אותם.

להגיד כאילו ההורים רק רוצים להיפטר מהילדים שלהם זו דמגוגיה מכעיסה

ביחס למדינות אחרות מבחינת חופשים ממוצעת לגמרי, רק טיפה מעל הממוצע (חופשות כולל חגים)

ושעות הלימוד השנתיות הכוללות הן גבוהות מהממוצע בגלל 6 ימי לימוד בשבוע, לעומת 5 בהרבה מקומות.

מה שחריג בארץ זה ימי החופש של ההורים, נמוך באופן חריג, והפער בין חופשי הילדים.

הפיתרון כנראה צריך לכלול חוץ מקיצור החופש, תוספת ימי חופש להורים.

ובין לבין קייטנות.

בכלל עצוב שזה המצב. מערכת משעבדת

קודם כל התשלום לקייטנות תלוי בדרוג הסוציואקונומי של העיר.ישהורים שמשלמים גם 700 ו1000 פלוס לחודש

דבר שני - התמהני שלך הוא די מגוחך

זה די ידוע שילדים שמוציאים אותם מהשגרה מתנהגים שונים

כשנחתה עלייך הקורונה כאמא למשל, ישר היה לך נח להיות 24/7 עם ילדים ? הם היו נינוחים כמו ביום שהם יוצאים לבית הספר?

ההקנטה הזו להורים היא לא טיעון. היא חוסר הבנה בסיסי לדעתי בהתנהגות והתנהלות של ילדים ואנשים בכללי.

ביולי מתוך חודשיים חופש זה מעט

ולעבוד ולג'נגל במשך חודש ושבוע + 3 ימים זה לא מעט, להיות בבית 3 ימים עם ילדים בלי לעבוד במקביל זו פריווילגיה שהלוואי שהייתה להורים עובדים. בתור אחת שעובדת עם הילדים בבית/מהעבודה זה לא קל. הלוואי שהיו לי 3 ימים אתם ככה בכיף

יש פער מאוד גדול בין ב14 ימים בשנה שאני זכאית להם לאזור 90 של המורים.

לא מתיימרת להחליט מה נכון לעשות עם הסוגיה הזו, אבל לפחות לדון, בהחלט.

עצם זה שברור לכם שזה לא נתון לדיון זה ההזיה

תאמיני לי שהורים אוהבים להיות עם הילדים בבית

אבל הם צריכים לעבוד

מכירה הורים שדורשים בתוקף חופש?

אחרי חודשיים של חופש?

במקום לפזר איסרו חג, העדיפו את הצרה במיעוטה - גשר בין כיפורים לסוכות

זה לא הורים באופן פרטי.זו הנהגת ההורים הארצית סוג של ועד הורים ארצי.הם תמיד מנסים למצוא חידושים שלדעתם יקלו על ההורים.בהסכמי השכר האחרונים לפני כמה שנים זו היתה דרישה שלהם.זה לא בא מהמורים.

בתור מורה אני אומרת- ארגוני המורים צריכים להתפרק.

ייטיב גם עם ההורים וגם עפ המורים

מעדיפה לעבוד עכשיו, ושיהיה חופש באיסרו חג

אין לי בעיה לעבוד בתענית אסתר ולג בעומר ושיהיה לי יומיים בחירה.

תכלס ניצלנו טוב את הימים האלה באופן משפחתי

אבל לילדי הגן שלי היה עושה ממש טוב עוד כמה ימים של שגרה..

לא אותך אישית, אלא את הארגון שמייצג אותך.

אלא בארגון הגננות. בדיוק בגלל זה. שלא שואלים אותנו.

לא יכולים. הם ממש קהל שבוי.

לוקחים לנו מהתלוש סכום כי 'חייב' להיות חלק מועד עובדים כלשהו. והוא מגיע להסתדרות המורים. .אלא אם נמצאים בועד עובדים אחר כמו ארגון המורים או ארגון הגננות.

אגב,

היום כבר יש ארגון מורים חדש, אבל אין לו שום כוח כי אין לו חברים... ביצה ותרנגולת

ארגון מורים מובילים שינוי,

אני הצטרפתי אליהם כדי שלא יורידו לי מהתלוש דמי טיפול ארגוני (מה שלוקחים להסתדרות המורים גם אם את לא חברה בהסתדרות).

היה להם מאבק בבגץ כי הארגונים הקיימים לא רצו שמשרד החינוך יכיר בהם כארגון, אבל כיום הם מוכרים.

הלוואי ובאמת יצליחו לגבור על הסתדרות המורים..

מתלוננים למה אין מסגרת באיסרו חג..

נותנים חופש עכשיו ויש באיסרו חג לימודים כרגיל להקל על המשק

יש חי ילד התחיל גן חנ"מ , בימים האלה עשו טוב שיש קייטנה (של הצהרון) אבל זה רק עד שעה 1

וזה צוות אחר ועד שהתחיל להסתגל שוב יש הסתגלות לצוות.אחר

ואני עובדת בימים האלה וגם באסרו חג , לא עובדת הוראה ומה עושים כל ההורים שלא עובדי הוראה?

לק"י

הם ימי בחירה. מה שנותן לבתי הספר והגנים את הבחירה אם לעבוד ולסיים מוקדם או לא לעבוד בכלל.

אצלינו גם לא עובדים, אבל בחול המועד סוכות עובדים במתכונת קייטנה...

אצל הבת לך יש גן באיסרו חג?

כי נראה לי שיש מסגרות שעובדות עכשיו וחופשות באיסרו חג.

כולל בחופש הגדול...

האמת שאני לא זוכרת כבר מה יש באסרו חג🤦‍♀️ אבל יכול להיות שבאמת אין.

אולי זה קשור שזה חינוך חרדי🤷‍♀️

(בכל אופן, לימודים בסוכות עצמו זה הכי מוזר לי🤔)

לק"י

ונכון עובדים רוב הזמן, ועדיין יש קצת חופש וימים קצרים/ בחירה.

הגיוני שקשור לזה שזה חרדי.

ובחול המועד זה בהחלט מוזר... אבל נניח במעון שהגדולים שלי, אני גם זוכרת שהיו נותנים ימי הסתגלות וכדו' במקום חול המועד.

(למזלי חוה"מ זו קייטנה, כך שאני בוחרת מתי לעבוד. וזה עדיין תקוע לי. חבל שאי אפשר להחליף בין עכשיו לבין החג).

גם לי יש ילד שקשה לו להסתגל ועד שהתחיל להסתגל לגן הקודם עכשיו ממש קשה לו להסתגל לקייטנה...😥

ואז יש קייטנות בחלק מהמקומות, ולא באיסרו חג כל פעם

אצלנו אין מסגרות ויש קייטנות בגנים וביסודי לא'-ב'

עדיף לי ככה.

כי יוצא שהם במסגרות- קייטנות

ואז באיסרו חג- שאז אין אפשרות לקייטנה הם ילמדו רגיל במסגרת, ככה שהרווחנו לא?

הרי את הימים הללו משלימים, ואם תחשבו על זה יוצא טוב יותר...

אגב, אשת חינוך אמרה לי שאחד השיקולים זהשקשה מאוד לפקס כל פעם מחדש את הילדים לאחר חופשה

יוצא שיש חופש- לימודים-חופש - לימודים- חופש- לימודים וזה מבלבל והם גם ככה לא מרוכזים ועם כל תחילת השנה זה ימים שהולכים לפח (מבחינת למידה...לא בייביסיטר כנראה) אז כבר עדיף שיצאו לחופשה הזו, יחזרו רעננים ובמהלך השנה הימים יוחזרו להם בצורה טובה יותר

לק"י

וזה עלה 300 שקלים נוספים לחודש הזה (בלי יכולת בחירה).

אבל ביטלו...

מזלי שאני בבית.

הרי המשק הסתדר כשהיו לימודים בשלושה ימים האלה

והוא הסתדר כשלא היה חופש באיסרו חג.

אבל צוותי ההוראה ייפגעו מהורדת ימי חופשה, במקום שמסגרות חינוך יפעלו בין כיפור לסוכות וגם באיסרו חג

אני מסכימה. הסברתי מה היתרון לכאורה של ההחלפה

ולמה ארגוני עובדים גדולים יכולים לדפוק את המשק כרצונם.

נורא

מצד אחד, יש מורים שהסכימו להיכנס להוראה בתמורה לשכר מסוים ולתנאים מסוימים, ואי אפשר לגרוע מתנאיהם.

מצד שני, ברור לכל הורה שאינו מורה, שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך. לשכירים במדינה יש 12-20 ימי חופשה בשנה, וזה כולל ימי חול המועד וערבי חג.

לעומת זאת התלמידים נמצאים בלי מסגרת כ-80 ימים בשנה, לא כולל שבתות ויו''ט. זה פער עצום ובלתי נתפס.

לכן, לפי תוכנית ''פשוט אני..'', המדינה צריכה להודיע את הדברים הבאים:

*החל משנת הלימודים תשצ''ב (עוד 5 שנים) החופש הגדול בבתי הספר יהיה בחודשים תמוז ואב.

מלבד זה, לא יהיו לימודים בערבי חג ובחול המועד.

כל יום אחר במהלך השנה - יום לימודים מלא ורגיל ללא תנאי וסייג.

*אדם שרוצה להיכנס להוראה עכשיו, יידע מראש שאלה התנאים. מי שלא מתאים לו, שלא יבוא. מי שמתאים לו - לא יוכל להגיד אחר כך ''הרעת תנאים''.

*כל מורה שהיום יש לו ותק של עד 5 שנים - יש לך 5 שנים להפנים את השינוי הזה. אם לא טוב לך, יש לך 5 שנים ללמוד מקצוע חלופי. אחרי פחות מ-5 שנות ותק ממילא עוד לא השתקעת בתפקיד ואתה יכול לעבור לכל תפקיד אחר שהמשק יכול להציע. אם בחרת להישאר, במשך 3 השנים הראשונות לאחר השינוי, תקבל פיצוי בדמות שכר כפול על כל יום עבודה שבעבר היה יום חופש. אחרי 3 שנים - זהו. אלה התנאים.

*כל מורה שהיום יש לו ותק של 6-15 שנים:

יש לך תקופה ארוכה של 8 שנים להחליט אם השינוי מתאים לך. בחמש השנים הראשונות אין כל שינוי, ובשלוש השנים הבאות תוכל לבחור אם ללמד בימים החדשים תמורת תשלום כפול, או להישאר בבית עם שכר רגיל. זאת תקופה עצומה בשביל להתרגל לשינויים ואף להיות מתוגמל עליהם.

מהשנה ה-9 - עבודה כרגיל.

*כל מורה עם ותק של 16 שנים ויותר:

יש לך תקופה ארוכה של 10 שנים להתרגל למצב החדש. למעשה בניכוי המורים עם הוותק הזה שבעוד 10 שנים כבר יהיו בפנסיה, אנחנו מדברים על שכבה יחסית מצומצמת של מורים.

במשך 5 שנים אין שום שינוי, ב-5 השנים הבאות תוכל לבחור אם להישאר בבית בשכר רגיל או לעבוד בשכר כפול.

אחרי 10 שנים תהיה לך בחירה נוספת: או להישאר בבית בשכר רגיל, או לעבוד בכל הימים החדשים עם תוספת של 25% לשכר על אותם הימים.

עובד שיבחר להישאר בבית עם שכר רגיל, לא יוכל ליהנות מהסכמי שכר חדשים או רפורמות חדשות שיהיו בין משרד האוצר לבין המורים, ולמעשה התנאים שלו יתקבעו למה שיהיה בעוד 5 שנים. הרי אי אפשר לאחוז את המקל משני קצותיו, כלומר לבקש להישאר בבית כי ''אלה התנאים שסוכמו איתי לפני 20 שנה'', ומהצד השני לבקש תוספת שכר מכוח הסכמי שכר חדשים שלא היו לפני 20 שנה.

ההצעה שלי הוגנת כלפי המורים,

הוגנת כלפי ההורים,

התקציב שלה לא יותר יקר מאשר כל הקייטנות של החופש הגדול שהמדינה מממנת, וממילא התקציב מוגבל בזמן רק לשנים הראשונות ולאחר מכן התוכנית הזאת לא תעלה למדינה אפילו שקל אחד.

ברור שיש לתוכנית חסרונות,

אין תוכנית בלי.

אבל המצב היום לא יכול להימשך. אפשר לדון על הפרטים, לשנות סעיף מסוים או להעלות את הפיצוי וכו', בהתאם למשא ומתן. אבל בגדול זאת הדרך היחידה לא לדפוק את המורים ולא להמשיך את הביזיון הנוכחי לעולמי עד.

לא מוכנים לכך,

להתאים את חופשות המורים למה שרוב ההורים מקבלים ידרוש כמעט הכפלה של תקציב מערכת החינוך

שגם ככה יקרה מאוד (לדעתי השניה בגודלה אחרי הביטחון)

והעלאה מסיבית של מיסים כדי לממן את זה

ועם המלחמה שיש לנו בשנים האחרונות, בעשור הקרוב זה כנראה לא יקרה

חייבים פה שינוי!!! זה לא הגיוני הדבר הזה

ועוד אחרי שנים של קורונה ומלחמות

האם אכפת לארגון המורים על חינוך הילדים?????

באמת הוגנת יחסית לכל הצדדים

אם כבר הייתי משנה שהחופש הגדול יהיה בחודשים שבט ואב או טבת ותמוז. ואז נשאר לחשוב מה עושים בשנים מעוברות

גם תקופות יותר נעימות (לרוב) ומותאמות לאקלים פה

ולכל אלה שיטענו שאז לא ילמדו על החגים

א' יהיה חודש אלול שלם ללמד

ב' האחריות החינוכית על לימודי מסורת- חגים, תפילות וכו' היא על מעבירי המסורת- ההורים.

באמת עדיף תשרי וניסן

לק"י

אצלינו מקבלים תוספת יפה (לא תשלום כפול) על עבודה בימי חופשה, ועדיין לרוב חסרים מורים בחלק מהימים.

אם לא מדובר במורים שיכולים להשבית את המשק, לכל שכיר יש זכות להתפטר בדין מפוטר וביי שלום

מסכימה עם התוכנית

אבל

הרבה עם גישה לתחום הולכים להוראה בגלל נחופש.

מקצועות הולכים להימחק מהעולם או להיתחלף במשהו אחר, ועדיין- הרבה תחומי מקצוע ירדו.

יווצר מצב של חוסר מורים שזה רק הולך ונהייה נצרך בדורנו (ומספיק שרשור זה כדי להוכיח זאת).

ומספיק היום יש מחסור במורים, אצלנו ילדים ביסודי מסיימים מוקדם יותר, לומדים יחד 2 כיתות עם מורה אחד

במרכז- כבר הכניסו מורות ערביות כדי לאייש את המערכת

עם הצעה כזו לא רק שיהיו 80 ימי חופש בשנה, יהיו 800 ימי חופש בשלוש שנים...

על פניו נשמע נהדר

עם חשיבה לעומק- נאכל אותה!!

לק"י

ובין כיפור לסוכות.

האמת שכל הויכוח הוא על ימים בודדים שבאמת לא אמור להפריע יותר מדי לאף אחד... אולי מבאס אבל קצת קטנוני לישות כזה עניין... ואהבתי גם חופש גדול בתמוז ואב כדי שתהיה הזדמנות להסתגלות נורמלית לפני החגים.

עם הילדים אז גם אותו רוצים לבטל.

החופשים זה בערך היתרון היחיד שיש להוראה.

אם אין חופשים אנשים יעדיפו להיות עצמאיים או דברים אחרים שמאפשרים עבודה גמישה או חלקית מהבית, ולא לעבוד מחוץ לבית קשה עם תלמידים והורים על הראש ובסוף אפילו לא לקבל חופש נורמלי.

עצוב ממש שעם הזמן הזמנים שלנו עם הילדים ככ הולכים ומצטמצמים.

והאמת גם לילדים חסר פשוט זמן בית, בלי למהר לשום מקום. לדעתי גם זה חשוב להתפתחות.

ואני ממש לא עובדת הוראה.

עבדתי הרבה שנים במקצוע תובעני מבחינת שעות העבודה.

אבל בהנחה ושני ההורים עובדים בעבודות שאינן הוראה החופש זה בעיקר תיזוזים בין בייביסיטר ים...

אני באמת לא יודעת מה הפתרון, אבל זו סוגיה מאוד מורכבת...

יש מקומות בעולם שבשביל להתקיים מספיקה משכורת אחת לזוג

אין את השיעבוד הזה שיש בארץ

ולמה אין שבוע לפני פסח? אם כל המשק יכול לנקות לפני פסח מה מיוחד במורים?

ולמה יש חודשיים חופש גדול?

התשובה היא, כי זה הסכם העבודה של המורים

כמו ש:

לעובדי חברת חשמל יש חשמל חינם

לחברי אגד יש נסיעות חינם לכל המשפחה

לחברי כנסת יש רכב צמוד ומנוי לעיתון

שרים יש נהג צמוד

(בכוונה כל הדוגמאות הן מהמגזר הציבורי)

אבל למה אף אחד לא מתרעם על כך?

היא ההורים מחפשים דבר בייביסיטר לילדים

נגיד שהיו 2 מערכות חינוך ציבוריות

הראשונה מצויינת,הילד מסיים בגרות בסוף כיתה ד'

תואר ראשון בסוף כיתה ו'

תואר שני בכיתה ח'

ועד סוף התיכון מסיים דוקטורט

יש לה רק חיסרון אחד, לומדים רק חודש בשנה

ומערכת חינוך שניה, גרועה

הילד בקושי יוצא יודע לקרוא בסוף תיכון

אבל לומדים בה 365 ימים. בשבתות וחגים המורה מגיע רגלית לאסוך את הילדים בבוקר ומחזיר אותם שעה לפני צאת שבת

לאן לדעתכם ההורים היו רושמים את הילד? למערכת חינוך הראשונה או השניה?

ובפאן הפרקטי

לימודי הוראה אלו עם הלימודים עם תנאי הקבלה הכי קלים במכללות, מלא מלא חופשים, אז למה תמיד תמיד חסר מורים?

כי מערכת מאוד לא נעימה לעבודה, החופשים זה אחד היתרונות היחידים שיש בה

דרך אגב, לפני כמה שנים היה ניסיון של משרד החינוך וארגוני המורים לצמצם חלק מהחופשים

ארגוני המורים דרשו (בצדק) לפצות את המורים על ביטול החופש בהעלאת השכר

זה נסגר מחוסר תקציב

כי נוח למשרד החינוך שיש מלא ימי חופש, ככה הוא יכול לשלם משכורת נמוכה ועדיין יהיו כאלה שיגיעו

מה זאת משכורת נמוכה?

8000 למשרה מלאה למורה מתחילה אחרי תואר ותעודת הוראה

וברוב המקרים לא מקבלים משרה מלאה אלא רק 50-60-70 אחוזי משרה, אבל פורסים לך את זה על כל השבוע.

יוצא שעובדים שבוע מלא, אבל מקבלים בסוף 5000 ש"ח ברוטו ( וסביב 4000 וקצת נטו)

כן, קופאית בסופר מקבלת יותר

ועוד מאשימים את ארגוני המורים, בלעדיהם המשכורת למשרה מלאה עדיין היתה 3500 ברוטו (עם תיקון לשכר מינימום)

התקציב של משרד החינוך הוא השני בגודלו אחרי תקתיב משרד הבטחון

מבטיחה לך שלא כל הכסף הולך בדיוק להוראה פרופר

אם משרד החינוך יהיה גוף רגורלוטרי כללי עם כמה שפחות התערבות יהיו פה בתי ספר טובים יותר ויתפנה הרבה מהתקציב

כי זה התקציב השני בגודלו

בסוף, המורים מקבלים שכר מבייש

אולי יש איזה מעילה בתקציב

יחסית לשעות העבודה שלהם.

אני לא חושבת על עוד תואר שקל ללמוד אותו, עובדים את אותן שעות, ימי חופשה ומקבלים כזו משכורת.

זה נכון שבעבודות אחרות, הלימודים לרוב יותר קשים, שעות העבודה רבות אבל ניתן להגיע לשכר גבוה יותר.

לגבי איפה הכסף, אפשר לקחת לדוגמה את הסכומים האדירים שמושקעים בתכנים החינוכיים, פרויקטים חינוכיים, אתרים, תוכנית על גבי תוכנית ללמידה, ספרים שמתעדכנים על שנתיים.

האם זה משפר את ההוראה? מעט מאוד.

תקציבית זה עולה סכומים אדירים

תקציב החינוך המיוחד לדוג' שיוצר אבטלה סמויה אדירה.

(מה עושה סייעת לילד אלרגי כשהוא לומד עברית וחשבון? משחקת בטלפון)

אין הנהלה אמיתית ויש גב אדיר של הסתדרות המורים. זו עבודה שאי אפשר להיות מפוטרים ממנה. אי אפשר לפטר מורים, המקסימום זה להעביר אותם לבית ספר אחר.

ואנשי מקצוע לא טובים גורמים לאנשי מקצוע סבירים להיות לא טובים ולאנשי מקצוע טובים להיות גרועים.

אי אפשר להשוות אותה למורה...

לא הבאת בחשבון את כל שעות העבודה של המורים בהכנת שיעורים, בדיקת מבחנים, השתלמויות, ישיבות מורים, אסיפות הורים ועוד. רק החודש הראשון ללמודים וכבר הספקתי להיות עד שתים עשרה בלילה בסיור סליחות, אחה"צ -ערב באסיפת הורים, זום מידע על תלמידים של תחילת שנה של כמה שעות. פלוס, בחופש הגדול שעות על גבי שעות של הכנת חומר להוראה שוטפת במהלך השנה.

אז ל]ני שאומרים שביחס לשעות העבודה,השכר גבוהה, נא להביא בחשבון את כל השעות הלא נספרות האלו.

אבל אני מקווה מאוד שאת יודעת שהשעות האלה אמורות להיות משולמות.

אגב, את נשמעת מורה משקיעה מאוד ומתמסרת כל כולך לעבודה,

אבל את יודעת שהשכר שלך זהה לשכר של מורה שהמנהלת הייתה רוצה לפטר?

לא משנה כמה מורה טובה ומוכשרת את. את תקבלי אותו שכר כמו מורה שמכינה את השיעור בחמש דקות הראשונות של אותו שיעור, ששולחת את הילדים לשחק בכדור כי הם עייפים, שמראה להם סרט שעה שלמה כי אולי יש בו משהו מלמד.

בכל מקצוע יהיו ה"מנצנצים" שעובדים חצי קלאצ'. אבל מה שכתבתי למעלה זה הסטנדרט- אני לא מורה משקיעה מעבר למה שצריך כדי לדעת את החומר שאת מלמדת וכדי להישאר במערכת. באולפנות ובישיבות יש המון פעילויות- שבתות אולפנה, ערבי כיתה ועוד ועוד- וזה לא רק המקום בו אני עובדת- זה הסטנדרט

העבודה ממש לא נגמרה בשעות הלימודים

ובתיכונים השעות האלו לא משולמות

את לא משלמת על הלימודים.

החינוך בארץ נחשב חינמי. הילודה גבוהה מאוד.

מי משלם על כל זה?

יותר מ70% הולך על משכורות

השאר על תחזוקה, פיתוח מקומות נוספים כמו גנים ותוכניות לימוד, פסיכולוגים, תקצוב הסעות ועוד..

אולי מעט מזה נופל בין הכסאות

רק כ40 אחוז מהתקציב הולך על משכורות

והנה עוד חלק מהתקציב שפשוט "מתנדף" ולא קשור בשום צורה לא לילודה הגבוהה ולא לחוק חינוך חינם

https://m.knesset.gov.il/news/pressreleases/pages/press19012026z.aspx

זה תלוי איך מסכלים על זה ואיך רוצים להציג את זה (פוליטית)

יש המון משרות שמשולמות דרך הרשות המקומית, אחוזים גבוהים כמו גננות ומורות תיכון.

זה לא כולל את ה40% ונכנס תחת ההגדרה התחתונה יותר שנקראת "העברות" כלומר העברות תקציב מתקציב המדינה לרשויות מקומיות לצורך תשלומי שכר.

ובטוחה שגם על זה צריך בקרה.

חסרים מורים לא כי המערכת לא נעימה.אני מורה כבר הרבה מאוד שנים.ההתנהגות של ההורים הופכת להיות יותר ויותר לא נעימה.וכתוצאה מכך גם התנהגות הילדים.ביחס ישיר.

לכן אין מורים.מורים צעירים ומוכשרים בורחים אחרי שנה.לא בגלל המערכת אלא בגלל ההורים.

הייתי גם במסגרות טובות אבל גם במסגרות שהמנהל רדה בנו, בייש את המורים מול התלמידים ודרש דברים לא נורמליים.

למה לקח לנו זמן לצאת משם? היינו צעירות ואידאליסטיות וטפשות.

היום הייתי עוצרת התנהגות כזו מזמן.

אבל גם במסגרות שנחשבו טובות, אחוז הזמן הפרטי שדורשים מהמורים לעבוד מעבר לשעות בית הספר-משנה לשנה הדרישה הולכת וגוברת.

כמות הערבים מחוץ לבית, כמות הפעילויות מחוץ לזמן הלימודים שצריך לנכוח בהם, כמות הישיבות על כל מיני דברים שפעם לא היה וזה הולך ומתרבה..

שבתות (שלא מתוגמלים עליהן כי אין סעיף כזה בחוק כי לא אמורים לצאת לשבת עם התלמידים אבל מה לעשות שהמוסד הלימודי מחייב?)

ובאולפנות ובישיבות בכלל כבר צריך להגיע גם בחלק מהחגים. (ליל פורים, יום ירושלים, יום אחד בסוכות שעושים שמחת בית השואבה)

שלא לדבר על שעות של הכנות, טלפונים, ודרישות וטענות של הורים.

המשכורת היא מבישה ולא מתגמלת בעליל.

וזה מבאס ממש.

הבטיחו לה תגמול על תגבורים מעבר לשעות הרגילות שהיא עובדת שבוטל ברגע האחרון

היא החליטה שהיא לא מגיעה בחינם וכך עשתה

את יכולה להחליט לקחת על עצמך פרו בונו כי "המוסד הלימודי החליט שזה נצרך" ואפשר להחליט שזה לא מתאים

כמו בכל מקום עבודה - גבולות

וזה שמדובר בשליחות לא הופך את זה לבסדר, שמנצלים אתכם

אבל יש הרבה דברים שהם לכאורה בסטטוס קוו של מורים, לפחות של מחנכים.

ועם השנים הדברים האלה מתרבים..

תציב גבולות?- תמצא את עצמך בחוץ.

לא מכירה מנהלים שיקבלו בשוויון נפש מורה שמודיע שלא מגיע לישיבה פדגוגית כי לא משלמים עליה (ולא משלמים עליהן, לפחות לא באופק חדש)

ברגע ששנים על גבי שנים כל מחנכת כתה מגיעה פעם בשנה-זה הסטטוס קוו, ולשבור סטטוס קוו זה הרבה מעבר ליכולת של מורה כביכןל להציב גבולות.

מה40 שעות נוספות.

כן משלמים, במסגרת ה40 שעות (אם היא מחוץ לשעות שאת אמורה להיות בבית הספר),

בעז לתמורה לא משלמים,בתאוריה אפשר לקזז משהות שהיה, אבל לפעמים המערכת בנויה כך שכל שהות השהיה כלואות אז אין מאיפה לקזז.

השכר של משרד החינוך בעיני בשקלול הכללי לא רע בכלל.

(ואני בעד מצידי שיעלו למורים כמה שיותר באמת עבודה חשובה ומאתגרת..)

לא באמת חושבת על הגיון ומה שמתאים לפי לוח השנה העברי. אלא לפי משפחות חילוניות שרוצות לטוס לחו"ל לשבועיים ברצף.

ןהייתי מידיפה לעבוד ושלילדי תהיה שגרה

בעלי לחוץ לסיים את כל המטלות בעבודה לפני החג. ובינתיים לא בנה סוכה. אז מתלבטים אם להתארח כל החג. וברוך ה' חמי וחמותי שמחים לארח אותנו כל החג, אבל זה אומר לארוז לכולם לשבוע. ומתלבטת אם באמת יהיה לנו נוח ואם זה לא יחרפן את הילדים.

זה לא כמו פסח,זה רק לבנות סוכה

אני מעדיפה את זה על פני לארוז לשבוע ולהיות תלויה לשבוע באחרים

לק"י

אבל יצא לי עמוס, ורציתי להספיק עוד דברים...

שחביב עלי

השנה הוא מגיע בתקופה מורכבת בשבילי

אז בעיקר לעבור אותו בשלום

יש לי בלו"ז תורנויות בעבודה

וביקור משפחתי אם יתחשק לי

ובטח אני אצא לטייל בספונטניות בקטנה

אם היא הייתה במרפסת זה היה נראה אחרת כנראה

מכל מקום בדרכ עובר בסדר למרות..

השנה אני חייבת לעבוד בחול המועד שלא כהרגלי אבל זה בסדר מבחינתי כי זה מהבית

וגם - השנה ערב החג לא נאכל בסוכה שלנו אלא נלך לחמתי ואצלה זה בגינה וזה אחרת

לא מתכוונת לטייל את עצמי לדעת כי אני עובדת כאמור ואני דווקא בסדר עם זה. בעלי יהיה עם הילדים רוב הזמן

אין אוויר כבר

יש לנו השנה סוכה גדולה ויפה

חג ראשון אנחנו לא בבית אבל כל חול המועד כן ושמחת תורה גם בעז"ה

והכי שמח לי שהבת הגדולה שלי בבית, והיא זו שתבשל בעיקר😅

סתם, אני הכי שמחה שבסוף אנחנו יכולים לבנות את הסוכה במקום הקבוע שלנו (חששנו שיהיו לנו בעיות, כי יש שכן חדש בבניין), אז תהיה לנו סוכה גדולה כמו תמיד ולא רק קטנה במרפסת. (למרות שאני עדיין חולמת על דירה עם גינה גדולה ומקום קבוע לסוכה...)

יש כמה דברים מלחיצים במהלך חול המועד השנה (בעצם דבר אחד גדול), ואני מתפללת שהכול יעבור בשלום...

(אבל אני חייבת לסיים כמה דברים בעבודה לפני סוכות, כי בחול המועד אני לא עובדת, ובמקום זה אני כאן🙄)

להניק בלי חלק תחתון ולדגדג ברגליים

יודעים שזה הספיק כשהתינוק לא רוצה עוד

גם הבת שלי הייתה ככה ולא עלתה מספיק במשקל כי ההנקה לא הייתה יעילה.

כל פעם שהיא הייתה נרדמת הייתי מעירה אותה (למשל ע"י דגדוגים) וממשיכה להניק. בין צד לצד הייתי מחליפה לה חיתול וזה גם מעיר. הייתי מפסיקה כשהייתי מעירה והיא ישר חזרה לישון בלי לאכול (כשהייתי מעירה אותה היא הייתה ישר ממשיכה לינוק, כשהיא הייתה מתעוררת וישר ממשיכה לישון הייתי יודעת שזהו)

היא נולדה קטנה יחסית?

קרה לי בעיקר עם הבת שנולדה קטנה, הם מתעייפים מההנקה ונרדמים. יועצת הנקה בפגייה המליצה לי להניק לכעשר דקות כל צד ולא יותר כדי שלא תתעייף.

(ובתדירןת יותר גבוהה)

לא היית צריכה להניק כל רגע? עשרים דק' סהכ הספיקו?

שהעצה הזו הייתה ממש נכונה כי דווקא ההנקות הארוכות לא היו יעילות וההנקות הקצובות בתדירות יותר גבוהה היה יותר יעיל, אבל אולי זה פר מקרה, כי אצלי בגלל שירדה מתחת לשתי קילו אז הייתה בפגייה ואמרו לי להוסיף לה גם תמל פגים כדי שתעלה במשקל.

לדגדג, לנדנד בעדינות, ללחוץ בעדינות את הראש לכיוון הדד, לסחוט טיפה חלב לתוך הפה. אם נרדמת חזק אז להוריד מכנסיים, להחליף טיטול. שתהיה הנקה מכובדת מכל צד.

ואז אם אחרי 5 דקות נראה שרוצה לינוק, אז אפשר לנסות דברים אחרים לראות אם מרגיע-מוצץ, עיטוף, נדנוד, לבדוק את הטיטול-גם טיטול רטוב יכול להציק. וכשמשהו מציק הם הרבה פעמים רוצים הנקה כדי להרגע. אם לא נרגעת אפשר להניק שוב. לפעמים לוקח זמן עד שיש סדר בהנקה.

הבן שלי בן חודשיים גם היה ככה בהתחלה, והיה לא רגוע- צורח כל החלפת טיטול, רוצה הרבה ידיים.

ברגע שהתחלתי להעיר אותו אם נרדם, באופן שיאכל במצטבר לפחות עשרים דק של הנקה פעילה בטווח של בערך 40 דק', נהיה הרבה יותר רגוע.

גם לי זה עזר- ברגע שידעתי שהוא אכל מספיק לא ניסיתי להציע לו הנקה על כל בכי..

לפעמים היא ישנה כל-כך חזק שאני לא מצליחה ומוותרת ואז היא רוצה שוב כשקמה אחרי רבע שעה, משהו כזה. אנסה למצוא דרך טובה שתתעורר

עם עיסוי וסחיטה של השד תוך כדי הנקה.

ותיזהרי עם הבקבוק, במיווחד שהיא עוד לא פיקס עם הנקה זה יכול ממש להחמיר את המצב.

ואם אסחט תוך כדי שהיא יונקת אין חשש שהיא לא תסתדר עם הכמות בפה? כי זה לא בקצב שלה בעצם, לא?

היא יודעת לבלוע אבל עוד לא מצליחה להפעיל מספיק כח כדי לשאוב הרבה.

זה יכול להחמיר כי הרבה יותר קל לינוק מבקבוק, שרירי הפה לא מתחזקים, והיניקה נעשית יותר ויותר מתסכלת.

אבל אני לא יודעת בדיוק מה הכשרות...

את הכיתוב על המוצר

אפשר לראות כמו צילום כזה מכל הכיוונים

תבדקי אם יש כשרות

מניחה שבד''כ זה יהיה ou

של המשלוש k רלב"ג, שלא נראה לי שהיא מהודרת...

לא יודעת אם יש שם עוד כשרויות, יכול להיות המגוון שם מאוד רחב. אולי תשאלי איזו בינה מלאכותית.

בכל מקרה, הייתי בודקת עם פוסק שמקובל עליכם לגבי מוצר ספציפי, כי בתוספי מזון לפעמים מקלים, והרבה מהמוצרים האלה הם גם צמחוניים/טבעוניים כך שאין בעיה של ג'לטין מהחי למשל.

אני מכירה מנסיון את המוצר הזה, הכשרות של המשלוש כאמור, והוא גם טבעוני

Now Foods‏, מלטונין, 1 מ"ג, 100 טבליות

אגב, אנחנו צריכים סירופ ולא כדורים...

בתוספי מזון אבל זה מאוד תלוי ברכיבים ובסוג המוצר

יצא לי להתייעץ עם הרב זריצקי בעניין. מציעה גם לך האמת

הוא סובר שכל דבר בלי טעם - לא משנה מה הוא מכיל, זה בסדר לקחת אותו.

בעלי קצת חלוק על זה, אז רק במקרים נצרכים מאוד אנחנו הולכים לפיו.

אז צריך להחליט אם גם פה זה מקרה נצרך מאוד...

טוב, אומר לבעלי.

תודה רבה!

אז כנראה שיש טעם.

מבחינת רכיבים. מכילים רכיבים מהחי בשביל הסגירה של הכדור או משהו כזה.

אבל רכיבים מהחי…

אז אם כבר חולקים על הדעה, לדעתי הסיפור הוא יותר האם זו תרופה נצרכת או תוסף תזונה וכו.

כי באייהרב יש הרבה מוצרים שגם הקפסולה לא מרכיבים מן החי והם טבעוניים לחלוטין

לא הצלחתי לצרף קישור אבל תחפשי באתר melatonin bluebonnet

ושם את יכולה לבחור כמה מג את צריכה, אז תוודאי מול הרופא.

אני לא יודעת אם זה כשרות מהודרת, מהתחקיר שעשיתי בזמנו, זה היה היחידי שכשר שם. ואין מצב שאשלם את המחיר בארץ, רצו על בקבוק סירופ משהו כמו 400₪

לא יודעת לגבי מהודר... אבל זה כדורים בלי טעם/עם טעם מר, אתם פוסקים שצריך הכשר מהודר דווקא גם לזה?

יש סירופ ויש סוכריות גומי

ואני מנחשת שמדובר אם ככה בילד שהוא מתחת גיל מצוות ואולי אפילו גיל חינוך?

הייתי מתייעצת עם רב על המקרה הספציפי.

VitaWorks‏, ילדים, מלטונין, פירות יער, 120 טבליות לעיסות

Zahler‏, פרק 1, שינה, סוכריות גומי עם מלטונין, בתוספת טעם, 60 סוכריות גומי (2.5 מ"ג לסוכריית גומי)

וגם טבליות לעיסות-

Zahler‏, תוסף מלטונין לילדים, בטעם ענבים טבעי, 120 טבליות לעיסות (1 מ"ג לטבלייה)

וסירופ

Now Foods‏, מלטונין נוזלי, 59 מ"ל (2 אונקיות נוזל)

Vitacost‏, Melatonin, Natural, 2 fl oz (59 ml)

ויש עוד לא מעט

ממש כתוב ברור אם זה כשר, זה לא מידע מוסתר שצריך לחפש(כן איזו כשרות, אבל לא האם..)

ונראה לי שעם מוצרים ידועים יהיה פשוט יותר להתייעץ.

בוחרים באופציה של 360מעלות ואפשר להגדיל את התמונה ולראות

את בכללית? עם אישור נוירולוג מקבלים סלנייטו

עורכת, זה כדורים קטנטנים קטנטנים. לא סירופ

+אמא עובדת + תחזוקת בית ברמה גבוהה כמו שאת מתארת + תאומים

האמת שאי אפשר הכל מהכל, זאת האמת הפשוטה.

מציעה לעשות לעצמך רשימה מסודרת ומתוכה לבחור במודע, על מה לוותר, מה חשוב לך ולכם, ומה מהדברים הם לחץ חברתי / דפוסים מהבית שכבר לא משרתים אותך / דברים שיכולים להידחות למועד אחר כשיש זמן (לופה למשל?)

להתחיל לשלוט על החיים וחלק גדול הוא דווקא לשחרר שליטה.

ולא רק למען ילד נוסף, למען חיים מאוזנים יותר שיש בתוכם מקום לעצמך ולזוגיות.

לא כל אמא שולחת לחוגים, והילדים גדלים נפלא.

אני שולחת, והנסיעות וההחזרות מתישות נורא, אני שוקלת לוותר. לזמן איכות רגוע בבית יש יתרונות לא פחות מחוג.

שימי לב מה מוציא לך את רוב האנרגיה והאם זה משתלם.

אני למשל גם לא עובדת הרבה (ביחס לכוחות שלי לא אכפת לי מה נחשב הרבה לסביבה)

אני גם לוקחת עזרה באופן קבוע, אפילו מבחורה לקיפול כביסה, אי אפשר הכל מהכל.

אני פחות זורמת ונהנית, כל הזמן מסתכלת מפריזמה של הספק משימות ומרגישה במירוץ שליחים, במקום להביט על כמה טוב אני עושה ומה כן מספיקה איכשהו המבט מופנה על מה עוד יש וזה מלחיץ ומכביד. אשמח לנסות לשנות את זה ולאמץ מבט מיטיב ומרגיע. במקור אני טיפוס שמתנהל בנחת וברוגע אבל מרב להיות מנהלת ומתכללת נהייתי משימתית מדי.

אני באה לכל דבר כולל ההורות ברצינות כזו, ורק ללמוד את זה כמו שאני אוהבת לעשות זה זמן ומשאבים ולהיות מוצפת בזה רגשית כמו שאני גם זה גם דורש ממני. וההסתכלות החוצה מה אחרים עושים ומה עוד יש לעשות זה ממש מכלה את הכוחות. רוצה להנות כמו ילדה אבל אחריות זה משקל מבחינתי.

לי להבין שאין דבר כזה 100% בהכל. ואם אני אנסה אני אקרוס

עוד תובנה שעזרה לי, זה להבין שיש לי בחירה ואני יכולה לתעדף את הדברים לפי החשיבות שלהם עבורי.

כשחייתי בתחושה שהכל חשוב, ולכן אין לי ברירה אלא להספיק הכל, זה גרם לי להרגיש במרדף אין סופי. חסרת אונים מול קצב החיים שאני יצרתי לעצמי.

רק כשהסכמתי לערער על הנחות המוצא שלי, להבין שגם הדברים החשובים הם בחירה, ויש מחיר לניסיון להחזיק את כולם, הצלחתי להתחיל גם להנות ולנשום.

זה לא אומר שלא עמוס

אבל הרבה יותר קל כשהדברים הם בחירה מודעת

שלא מרגישים שאנחנו קורבן של המציאות

קשה לחיות בתודעת "אין ברירה ולכן אני נחנקת"

מציעה לך בחום, לעשות עצור ולחשוב עם עצמך.

אני חושבת שאת חיה לפי המון הנחות ואקסיומות שלא משאירות הרבה מרחב תמרון, ואז באמת את נחנקת.

אם תצליחי לעצור רגע ולחשוב מה את באמת רוצה, להתאים את קצב החיים למסוגלות ולא למה שאמור להיות, זה יכול מאוד להקל.

שלא הכל כ"כ חשוב.

למעשה, רוב הדברים הם לא קריטיים ואפשר לוותר או להגמיש אותם, ולהחליט מה סדרי העדיפויות שלך.

ברור שאי אפשר הכל, זה לא אנושי...

לי למשל מאוד חשוב פעם בשבוע לצאת לבד לבית קפה.

ואני עושה את זה גם אם הבית מבולגן/ יש כביסה וכו' וכו'. וגם אני עובדת פחות ימים בשביל לאפשר את זה לעצמי. מצד שני, גם העיקרון הזה הוא לא ברזל, ולמשל בחופשות אני מוותרת עליו לפעמים.

קיצור, הרעיון הוא להבין שהכל טוב, רוב הדברים בחיים לא קריטיים, וככה יש מרחב בחירה יותר גדול ויותר אמיתי שלא מושפע מלחצים מוגזמים

אין לילדים שלי אלבומים בכלל

הבית שלי לא מסודר כל יום

ואני גם לא הכי משקיעה בבניית שיעורים וכו'.

יש את הדברים שהם חובה-

שיהיו כליפ לאכול בהם

שתהיה כביסה נקייה (היא לא חייבת להיות מקופלת או בארון)

שיהיה מה לאכול

ובעיני חובה גם זמן מוגדר לזמן זוגי כי זה הבסיס להכל.

ובפן של העבודה-

בדיקת מבחנים, שאני אדע את החומר לשיעור.

כל דבר אחר- בעיני הוא מעבר.

אם יש לי זמן לקפל כביסה ולהכניס לארון, מצויין

אם יש לי זמן לסדר איזו פינה או להקדיש כמה דק' לפרוייקט, אחלה.

וכן הלאה.

אי אפשר להיות כל הזמן 100% בהכל.

גם בעבודה שלי, אני אישית מעדיפה שיעור שהוא לא משוייף עד הסוף, בתמורה לזה שהלכתי לישון בשעה שפויה, שאני אמא סבלנית יותר, שאני מחנכת סבלנית יותר. בסוף הבנות לא יזכרו את החומר אלא איך הייתי איתן (זה נכון גפ לבנות הפרטיות שלי וגם לתלמידות שלי)

וספציפית לגבי שיעורים- יש היום ים חומרים וכלי עזר של אינטרנט ובינה שפשוט אין סיבה לעבוד יותר מידי קשה סביב זה.

אי אפשר להיות מושלמת בכול. גם אישה רווקה בלי עול של עבודה תובענית לא יכולה להיות מושלמת.

אז הצעד הראשון שנראה לי שכדאי לך לעשות - הוא עבודה על הפרפקציוניזם. כנראה שעדיף בליווי אישי טיפולי.

הצעד השני הוא למפות את הצרכים שיש בחיים שלך, ולהחליט באמת מה הכי חשוב ומה פחות. (למשל, לשבת עם הילדים ולעשות איתם דברים - חשוב מאוד. לעשות אלבום לופה - פחות... יכולה לומר לך שאני אמא כבר כמעט 19 שנים, ויש לנו רק אלבום כיסים אחד של שני הגדולים, שגם הוא כבר קרוע... לפני כמה שנים התחלתי לעצב בעצמי אלבום לכל הילדים יחד, וזה נזנח מחוסר זמן... זה בסדר, הילדים גדלים טוב גם ככה)

והצעד השלישי - הוא לעשות לך רשימה של כל הדברים שאת אוהבת לעשות, ולהתחיל להכניס אותם בלו"ז השבועי והחודשי שלך. (זו בעיה ידועה אצל נשים, שהן אפילו לא יודעות לומר מה עושה להן טוב... אבל הקלישה של "כשטוב לאמא טוב למשפחה שלה" היא בהחלט נכונה❤️ יכול להיות שגם זה דבר שטוב לעשות בליווי טיפולי)

והאמת - עצם זה שאת מוצאת זמן לכתוב בפורום, כבר אומר שיש לך זמן לעצמך אז תוכלי לנצל אותו לעוד דברים שעושים לך טוב!

קשורים לפרפקציוניזם. את יכולה להחליט שזה מה שאת צריכה וזה מה שעושה לך טוב ולמצוא את הדרך לשמר את הפרפקציוניזם הזה.

אבל, את מבינה בעצמך שאלו דברים שבאים על חשבון דברים אחרים.

עכשיו השאלה מה יותר חשוב לך? כי אי אפשר את הכל. אין לנו יותר מ24 שעות ביממה

וגם הכוחות שלנו מוגבלים.

אם את שואלת אותי, יש דברים שחשובים לך ואני מכבדת את זה

אבל אני במקומך מעדיפה להזניח אותם בשלב הזה של החיים עם הילדים הקטנים כדי להספיק דברים אחרים שאחכ כבר מאוחר מידי..

כמו למשל

הבחירה להביא יותר ילדים. הלחץ שלך והיום העמוס לא מאפשר לחשוב על האופציה בכלל כי איך תכניסי עוד ילד למשוואה?? אני מעדיפה להוריד פרופיל בעבודה, מעגלת פינות בחלק מעבודות הבית ויש לי חשק לעוד ילדים וגם מסוגלות.

אני מעדיפה להיות פחות עייפה וככה יותר פנויה ובכיף עם הילדים. לנקות הרבה ולסדר ולקחת ולהחזיר מחוגים מאוד מעייפים. אז אני בוחרת לנקות פחות או מביאה עוזרת וחוגים רק לילדים שהולכים כבר לבד..

אני מעדיפה להיות פחות לחוצה ביום יום. זה שהכל צריך להיות מאוד מסודר ומדויק ומחושב מכניס הרבה לחץ אז אני כאמור פחות מדייקת איפה שזה מכניס אותי ללחץ.. רק מה שבא בקלות ובכיף

זה לא גזרת הגורל, יש פה נקודות רבות של בחירה ותיעדוף

וזה משהו שרק את יכולה להחליט עבורך, ואם צריך גם לעשות את השינוי הנצרך לצורך העניין

את פשוט חיה בקצב אחר

לי יש שני ילדים לצורך העניין ואלבום חתונה עדיין אין לי😅

גם אני לא מבינה איך עושים את החיים נוחים עם יותר ילדים, וגם אני way behind מבחינת קצב ילודה לעומת שאר החברים שלנו. אני כבר אדישה לתפילות ולאיחולים מכל הלב כי בטוחים שיש לנו בעיה

התשובה שלי לכל זה - אנשים מתעדפים דברים על פני דברים אחרים. בדיוק כמו שאני ואת עושות

מה- being. תהני רגע ממה שהספקת, את כל הזמן במרדף אחרי מה שעוד לא עשית...

כשזה נוסף לפרפקציוניזם באמת אין מקום לשום דבר נוסף..

דבר ראשון הייתי מציעה לשחרר בנפש, (וזה חתיכת עבודה)

לא לחפש כל הזמן מה עוד לא עשית, או מה עוד לא מושלם, וללמוד להנות מהרגע.

אחרי זה יהיה לך גם מקום לחשוב על עוד ילדים.

שממש כדאי להפנים אותו- את אף פעם לא יודעת מה באמת קורה אצל אחרים.

גם כאלה שנראים לך הכי משקיעים בעולם.

חברה סיפרה לי שאמא שלה הייתה מכינה להם כקיים סופק מושקעים לבית הספק, שכולם ידעו ויראו כמה היא אמ משקיעה

אבל...

ברגע שהם חזרו הבייתה

ואחד מהם פת"ח דלת של מקרר בלי רשות

אסור היה עליו לאכול כלום באותו יום. כלום.

שתביני כמה מראית עין היא עניין מתעתע.

בתחילת דרכי כאם גם הייתי ככה, הכל תקתקתי, כפית לא הייתה בכיור, גרב לא הייתה בודדה אי שם. הכל נקי ומבריק ולי היה זמן וכו

עם ילדים שנוספו תודה לה'- הסטנדרט שלי ירד בהרבה. ערימות כלים בכיור בסוף יום, כביסות, בלאגן, סיוט. לא אוהבת, אין ברירה

אבל את אני מבינה צעירה עם תאומים (הבנתי נכון?) תורידי ציפיות תהני מהם ותהני מהרגע.

תביאי בייביסיטר ותיצאי לוולות עם בעלך, תהנו מהחיים.

מה זה אלבום לופה? לא הבנתי...חחחח

אני גם חולמת על ריכוז תמונות לכולם באופן מסודר- אולי אגיע לזה בפנסיה, לגדולים שלי- יש אלבומים מסודרים עם כיתוב.

זה מראה כמה הורדתי ציפיות עם השנים, לצערי, אין מה לעשות.

זאת ממש עבודת חיי כרגע. זה באמת לא פשוט בכלל.

אבל אני רק אגיד שאני עושה הרבה פחות ממך. החדרים אצלי לרוב לא לגמרי מסודרים. הכביסה מחכה כמה ימים להתקפל. בחיים לא הכנתי אלבום לילדים. אני לא תמיד נוכחת מאה אחוז עם הילדים כשאני איתם. אף פעם לא לקחתי ילד לבקר גן של שנה שעברה. וכן הלאה...

וזה בסדר. לא נורא אם לא תמיד מספיקים הכל.

אבל אני יכולה להבין את המקום שלך. גם לי לפעמים יש מין תמונה בראש של המושלמות המתוקתקת שהייתי רוצה. ולפעמים אני מתבאסת שאני לא מצליחה לעמוד בה.

יש תיעדוף.

אני לדוגמה נכנסתי עכשיו למיטה והבית במצב לא משהו בלשון המעטה. כביסות על הספה, נעליים מפוזרות, אבק והבלאגן מבורך ב"ה.

אלבומים לא עיצבתי כבר חמש שנים. דוחה ודוחה..

חוגים שולחת מינימום.

כן משתדלת להוציא מוקדם ממסגרות

לא משקיעה כמוך בזמן על כל ילד שזה מהמם ומבורך, וזה דבר ששווה עולם..

אני גם מורה, ומבחנים לדוגמה גם עוד לא בדקתי. מבחנים מכינה רק לפני כשאני יודעת את החומר המדויק. שיעורים זורמת עם החומר, בכל זאת מורה ותיקה.

בישולים משתדל להתחיל חמישי בלילה.

כמובן בהכל בעלי איתי לגמרי.

תראי, כשמצטרף עוד ילד למשפחה זה מטלטל בהתחלה אבל לאט לאט לומדים להסתדר.

השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך האם את רוצה עוד ילד?

אם כן, לומדים לשחות עם הזרם.

אם זה בגלל שאחרים מביאים ואת מרגישה מאחור, ובכן, לא מביאים בגלל לחץ חברתי..

שזה בא בגלים התחושות האלו וזה קשור אליי אני מבינה שעכשיו חייב להיות בכאן ועכשיו

פה נבחרתי להיות וזה התפקיד שיועד לי להיות אמא ולחוות את החווייה במלואה אז כל המסביב לא קיים עכשיוכל המשימות יורדות מסדר העדיפויות ואני איתם למשל אני מקפידה על ארוחות ביתיות והכל אבל אם תכננתי איתם פעילות ולהכין גםמארוחת זה כבד עליי ויגרום לפעילות איתם להתפקשש אז אני אעדיף להזמין אוכל מוכן אבל בפעילות אני איתם!

וגם אי אפשר כל הזמן להיות איתם מצד שני לכן הם גם יודעים להעסיד את עצמם רוב הזמן ואני יכולה להתפנות לשאר המשימות היומיומיות שלי

זה הכל עניין של תכנון וסדר עדיפויות ותלוי ציפייה

אני גם לא מהססת להביא בייביסיטר בעת הצורך כדי לצאת לסידורים שלי/זוגיות

למשל אני בהחלט יכןלה לתכנן שנצא לטיול ותגיע בייביסיטר לאסוף ולישון איתם ולפזר למסגרות ואנחנו אוספים איתם למחרת מהחזרה מהטיול

למה? כי זוגיותמזה חשוב מאוד הורים רגועים ושמחים נותנים ביטחון ומאים דוגמא לילדיםמאיך להתנהל בטוב

לתקתק משימות בעיני זה מאוד תלוי עד כמה זה נצרך שאהיה בה 100 אחוז כרגע ואם לא אז אני לא אקפיד בה מעדיפה שיהיה לי הכוח להיות ולהנות מהרגע ולא להספיק ולהספיק ובסוף להרגיש שאולי עשיתי המון אבל בסוף לא הספתי כלום... אז מה כל זה היה שווה??

אני חושבת שלא הכל צריך להיות מושלם כדי להרגיש שהכל מושלם

מתעדפים את הזמן העצמי שלהם ברמה מאד נמוכה

ולא מגיעים אליו בתדירות ראויה

לחוסר השקעה עצמית

יש מחיר

עכשווי ועתידי

שכדאי לקחת אותו בחשבון

לי אישית הזמן העצמי

חשוב יותר מכל דבר אחר

כששמתי אותו בתיעדוף הנכון

החיים הפכו למשהו הרבה יותר טוב נכון ומדויק

מה השיטה?

הלוז שלי מסודר

קודם כל עם זמן לעצמי

אחכ כל השאר

לכולנו יש 24 שעות ביממה

כולנו מתכננים אותם

עם שימת לב או בלי שימת לב

אז זה לא יקרה.

יש לי ב"ה 4 ילדים

עברנו ב"ה בר מצווה ובת מצווה ויש לי התקן עם התמונות

אבל אין לנו אלבום מסודר אחד.

הבית לא מתוקתק כל יום, בטח לא כשהיו קטנים.

אז אולי אני אמא מזניחה במובן של הדברים החיצוניים, אבל אני אמא מאושרת. והילדים שלי מאושרים ב"ה!

מה שלא חשוב להתפתחות שלהם, הוא לא הכרח.

אם את לא מרגישה תחושת סיפוק מכל ההספקים שלך. תשאלי את עצמך למה את עושה את זה,

יכול להיות שיש פה הנחה שגויה (אולי אפילו לא מודעת) שאמא טובה= בית מתוקתק, לקחת לחוגים ולהכין אלבום לופה. ואז לא נשאר לך זמן לעצמך.

אם אכן כך, את זה עוד שעות ביממה לא יפתרו.

פתאום תרצי לעצב את החדר, ולהכין עוד קישוט לסוכה, ועוד קינוח לחג. אין לזה סוף אף פעם.

את צריכה לבנות את הלוז ולתעדף משימות באופן שיתן לך באמת תחושת סיפוק ומשמעות וערך עצמי.

לגבי מספר הילדים את לא בתחרות עם אף אחד.

מסתבר שבגלל אוכל שהשאירו פתוח

זרקתי הכל ניקיתי עם אקונומיקה נזפתי במי שצריך וקניתי שקיות זיפלוק למה שנשאר פתוח ולא נכנס לי בצנצנות האחסון. מאז שקט ב"ה

לזרוק את כל היבשים למרות שהם סגורים?

אם יש כמו אבקה כזה אז כן

תתחילי מלפנות את כל הארונות לדעתי. ארון ארון אבל שלא יווצר לך הר של בלאגן

תתחילי ממה שפתוח. הכל להעיף כי הם בטוח הגיעו לשם

תחזירי דבר דבר תרססי את העש בספריי ניקוי כחול הוא לא עומד בזה😅

משם תמשיכי הלאה גם לסגורים

זה מה שאני הייתי עושה

אבל שקיות ניילון חדירות גם אם הן זיפלוק,

אין באמת הבדל בין שקיות פתוחות לסגורות.

אם כי באמת ממש מעט משתמש בהן. יש לי אולי 2-3 לא יותר

לזרוק את כל מה שפתוח, מה שסגור לבדוק פעמיים שבאמת סגור ואין חורים קטנים, לנקות מסביב ולהקפיד שהכל סגור.

בנוסף מלכודת דבק מיוחדות לעש המזון, ושיהיו תמיד, להחליף פעם בחודשיים שלושה,

אולי כי לא ניקינו כמו שצריך 🥵

למי יש זמן לזה עכשיוווו

תסתכלי אם יש לכודים במלכודת, אם כן היא עובדת, לוקח זמן עד למיגור האוכלוסיה...

אצלי לקח כשבוע פלוס עד שראו פחות מסתובבים, אח"כ עדיין מדי פעם היו בודדים שנלכדו במלכודת ואם שכחתי להחליף מלכודות אז אחרי כחודשיים הם התחילו להתרבות, עכשו (כשנתיים פלוס אחרי שהיתה כמות גדולה) פעם בכמה שבועות אני רואה אחד מתעופף ונלכד במלכודת, אבל אין כמויות.

לקופסת שימורים הם לא יכולים להכנס

לשקיות ניילון הם מצליחים להכנס

ולנקות טוב עם הרבה אקונימיקה

ממש בכל הסדקים בארונות

לשים הרבה מלכודות

כל מה שבניילונים וכל מה שבקופסאות לא אטומות.

גם מה שלכאורה סגור

הם עושים חור קטנטן ומטילים ביצים וככה ממשיכים להתרבות

לנקות קןפסאות קשיחות ושימורים מבחוץ

לנקות היטב את הארונות

את החדשים לשמור במקרר או בקופסאות אטומות עד שבטוחים שמיגרו הכל

ולבכות מלא...

איך אני עושה עכשיו ניקיון פסח כזה

אני יכולה לזרוק הכל הכל אבל מה אעשה עם שאר המוצרים היבשים?

הדבר ההזוי שבחנייה שלנו יש כמויות הזויות

האמת לדבר כזה הייתי מביאה מדביר...

וכמו שכתבתי פה בתהגובה אחרת- שאיבה טובה ויסודית בכל המטבח, מגירות וכו, זה שואב את הבצים וכל מה שלא תראי.

בחניה- אם זה ממש הרבה, תתיעצי עם מדביר לא?

איך הגיעו לחניה? יש שם מחסן למזון או משהו?

היום לפני 7 שנים

שוב עש בארון. בא לי ל%#^*%* - הריון ולידה

להעביר שואב אבק במגירות וארונות המטבח- בכולם!!! בכל מקום גם איפה שאין, השואב שואב הכל וגם את הבצים וכל דבר קטן שלא היית יודעת על קיומו. שאיבה- ממש הכרחית.

מוצרים סגורים- לא זרקתי כשהיה אצלי, כן בדקתי טוב יותר מכל פעם אחרת לפני בישול...

להעביר מטלית עם אקונומיקה לחיטוי כל המטבח.

ככה עשיתי כשהיה לנו

מצאתי מקור אחד ממש קריטי ודוחה וניקיתי

יש סיכוי שזה יעזור?

לא הייתי לוקחת סיכון לכל הבלאגן הזה שוב

אבל לדעתי אין מנוס מלהעביר שאיבה יסודית במגירות ומקומות נסתרים שלא מגיעים אליהם.

וזה ב"ה לא חזר על עצמו שוב

אבל

מאז אני מקפידה כל המוצרים הפתוחים לשמור במקפיא. וזה כולל כל סוגי הקטניות והקמחים.

ואני רואה תולעת ארוכה ומעט שמנמנה זוחלת לה לאורך הדלת בכיף שלה, נחרדתי ממש , וכבר הרצתי תסריטים בראש של מה אני עושה ומה אני זורקת וכו', ניסי ניסים שבדיוק בישלתי והייתי צריכה שומשום ששעה לפני כן הגיע במשלוח מאיזו חנות, אני פותחת אותו וכבר קולטת חוטים מגעילים כאלו , ויתורים, ופתאום קולטת חור בשקית, אז הבנתי שהחצופה הזו פשוט זחלה לה ויצאה לבדוק את הדירה החדשה וב"ה זה לא היה איזה נגע פושה , אבל שתדעי שאת לא לבד...

אני כבר ממש העצבות מהדבר הזה

אין לי זמן להוציא עכשיו את כל המטבח ולשאוב

זרקתי הכל ונראה לי אקנה ואשים הכל במקפיא בינתיים

ממש מדכא אותי הגועל הזה

זה דוחה ועושה הרגשה שפלשו לך למרחב האישי.. מקווה שמה שעשית יספיק והכל ייעלם

בכללי אני שמה כל דבר כמעט במקפיא.

מלבד פלפל ומלח שמשאירה בחוץ.

כל מה שפתוח נכנס למקפיא.

תבלינים קטניות. הכל.

מקווה שתשתלטי

לק"י

לא יודעת כל כמה זמן. אבל אולי כל שעה-שעתיים. אם עשה, אז אפשר אחר יותר זמן.

אם לא עשה- אז להציע מהר יותר.

בהצלחה!

לחוויית הצלחה, אומרים לתת לשתות הרבה ואז ללכת לשירותים אחרי עשרים דקות.

בהתחלה גם הוא היה הולך לשירותים ולא יצא לו כלום, ואחר כך היה מפספס.

אבל אחרי כמה ימים הוא התחיל לקלוט את העניין.

כיום הוא יודע להגיד כשיש לו, וללכת לשירותים בלי פספוסים.

עדיין יש פספוסים לפעמים, בעיקר כשהוא עייף, ובלילה הוא עוד ישן עם טיטול.

אבל בסך הכל הוא גמול יפה.

אני לוקחת אותו באופן יזום בעיקר לפני שיוצאים מהבית. גם בגן מזכירים להם ללכת לשירותים לפני פעילות.

חוץ מזה, אם נראה לי שהוא צריך, או אחרי שהוא שותה הרבה, אני יכולה לשאול אותו אם הוא צריך.

חמוד בן שנתיים וחצי. התחלנו גמילה לפני חודש +.

קטנים בדכ מצליח. אבל גדולים מזהה שצריך, יושב ולא מצליח לשחרר. גם כשיושב מלא זמן. עושה בועות וכו... לא מצליח וכמה דק אחרי שהולך מהשירותים בורח לו! וגם איך לא לקחת את זה קשה? ממש קשה לי כל פעם שבורח לו גדולים!

עם החזרה למסגרות הייתה רגרסיה רצינית. וגם עם החגים.

ובשבועיים האחרונים מבקש לשים טיטול ולעשות בטיטול.

מתלבטת מה לעשות עכשיו. איך לגרום לו לחזור להיות בלי טיטול? ואיך עוזרים לעשות גדולים בשירותים?

(זה גורם לילד לפחד שזה נופל למים, זה עושה לו הרגשה כאילו הוא יכול ליפול)

לכן כדאי להתחיל את הגמילה בסיר

הילדה מאוד פחדה לעשות בשירותים גדולים, אז היא הייתה מבקשת טיטול עושה בטיטול תקופה עד שעבר לה הפחד... זה יותר קל מפספוסים

לתת לילד לעשות בטיטול כשהוא יושב על האסלה. ואחרי שמתרגל- לגזור חור בטיטול לפני שעושה ולתת לו לעשות ככה שיפול לתוך האסלה, ואחרי שמתרגל-להוריד את הטיטול.

כן הוא יפספס

וכן יהיה לך שלוליות בבית

לקנות 30 סמרטוטים וכל פעם לנגב

בלילה לעשות מכונה שלהם

אחרי יום-יומיים הוא ילמד את ההרגשה שיש צורך לעשות צרכים

ומכאן זה תלוי בילד, יש כאלה שאחרי יום יגמלו ויש כאלה שיקח להם גם כמה חודשים

בדרך כלל אחרי שבוע שבועיים יורדים דרמטית הפספוסים

כל היום הוא פספס אבל לא באמת מפריע לי, הסתובב עם חולצה ותחתון וכל פעם שפספס החלפנו ונגבתי עם סמרטוט.

אבל היה קצת מאתגר כי כל ישיבה בשירותים אני איתו אבל אין לו בעיה גם לשבת רבע שעה בלי לעשות כלום, לקום לחמש דקות ולחזור לעוד רבע שעה.

מצאתי את עצמי מבלה כל רוב היום בשירותים 😅

מקווה שמחר יהיה טוב יותר בעז"ה

@מתואמת דיברנו על זה שאחרי סוכות נוריד, כבר תקופה זה בשיח.

אבל אתמול בערב הוא ממש בכה שכואב לו אז אמרתי לו שבבוקר נוריד טיטול ונשים תחצון וככה לא יכאב לו. הראתי לו שזה כואב לו בדיוק באיזור של בטיטול.

ובבוקר לא הייתה התנגדות אז זרמנו.

אני חושבת שאם נציע לו טיטול הוא לא יתנגד אבל אנסה עוד כמה ימים ונראה איך יילך.

הבעיה היחידה שלי היא היציאות בחול המועד שבטח יהיה סיוט עם פספוסים.

@השם שלי שמתי לישון בלי טיטול גם צהריים וגם ללילה.

מקווה שלא אתחרט על זה אבל תמיד כשאני גומלת זה מיום ולילה יחד.

מקווה שלא אצטרך לשנות ממנהגי הפעם

תמיד יש לי את החשש שאחכ לא ירצה להוריד או שילמד לנצל את הזמן של הטיטול להתפנות

לק"י

בהצלחה!!

למרות שאני לא בעד ישיבות ממושכות. אבל סתם שיהיה לו זמין בלי לנטרל אותך.

וגם לא בטוחה שאני רוצה שיתחיל להתפשט בכל מקום

שבהתחלה יותר קל להם לזהות את הצורך כשהם בלי תחתון.

גם להיות רק עם תחתון ובלי מכנס זאת פעם ראשונה שאני מאפשרת

פשוט בפער יותר קל להם לזהות.

כל מיני נושאים, בין היתר - משכב לידה

הבלוג נקרא "הורות בחסד"

המאמר מצורף : משכב לידה – אנחנו חייבות את זה לעצמנו ולמשפחה | הורות בחסד

יש שם פוסט אורח בנושא מנשאים, שכתבה תמר בן ברק - מרפאה בעיסוק.

הפוסט ארוך והונגע בכל מיני נושאים, אבל בין היתר היא גם פירטה שם על תקופת המשכב לידה, ולי זה היה משמעותי לקרוא את זה.

מעתיקה את הקטע הרלוונטי, מתוך הפוסט -

אם תיטיב שאת: פוסט אורח | הורות בחסד

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית.

אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה:

א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק.

ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב.

ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר.

ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ.

ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה).

כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

באנגלית זה נשמע יותר טוב 😉

אז את צריכה לכתוב את התגובה שלך בתגובה להודעה שלה (כשההודעה שלה פתוחה - ללחוץ על 'תגובה').

כשכתבת את זה בתגובה להודעה שלי, זה נראה כאילו כתבת לי שאני אחות חמודה (אני אולי באמת אחות חמודה, אבל אין בהודעה שלי שום התייחסות ליחסים שלי עם אחים שלי...). ניסיתי במשך כמה דקות להבין מה מתוך ההודעה שלי גרם לך לכתוב לי את זה, עד שפתחתי שוב את ההודעה הפותחת והבנתי שבעצם התכוונת לכתוב את זה לה...😊

לגזור ולשמור כדי להראות לבעלי אחרי לידה 😉

אבל כל הכבוד לך שאת מנסה לתווך לו !

במחלקה לפני השיחרור מה כדאי להקפיד.

וגם אפשר שיבוא איתה לטיפת חלב בפעם הראשונה וישאלו שם.

בהנחיות לפני השחרור,

לפחות איפה שאני ילדתי , נכנסים את כל האמהות המשתחררות נותנים הנחיות לאמא ולתינוק, כמה חבל שהגברים לא שומעים את זה באוזניים שלהם.

ממש מזימים שם

אמרו אצלנו שאסור להרים כלום

גם את התינוק ממש לא כדאי להרים

אולי זה האידאל

אבל ברור לכולם אין אף אחת שלא הרימה את הילד שלה 6 שבועות

אלא אם כן יש לך סופר נני בבית

צריך להגזים שהם יחשבו שזה באמת ההנחיות 😉

וככה הנשים מרוויחות 🤭

הוא יגיד, עזבי הם סתם מגזימים

ולא יתייחס ברצינות

תלוי במי שמעביר ואיך המידע עובר.

ויכולהיות שזאת בעיה גברית כללית, אגו וזלזול במה שנשמע מגורם שהוא לא הגבר בעצמו חח

לק"י

ההנחיה היא לא במקרה- לא להרים משקל גדול יותר מהתינוק?

התייחסו כל כך ברצינות למשכב הלידה..

היה מפגש עם הנחיות לפני השחרור, התמקדו בעיקר בהנחיות לטיפול בתינוק, קצת על הדימום של אחרי לידה ודברים חריגים שצריך לשים לב אליהם, ובסוף האחות שאלה אם יש מישהי שעברה ניתוח קיסרי, אז מישהי אחת הצביעה, והאחות פנתה אליה ואמרה שחשוב שהיא לא תקין שום דבר כבד יותר מהתינוק במשך 6 שבועות.

ומה עם כל השאר? אם זה לא ניתוח כנראה שלא צריך לנוח... (גם לא היה כמעט כסאות לשבת כשקראו לנו לתינוקיה לבדיקות לתינוקות אז היו אמהות שהיו צריכות לחכות בעמידה, יום-יומיים אחרי לידה..).

שיתפתי פה אחרי הלידה כי הייתי כל כך בשוק מהיחס, בזכותכן שלחתי תלונה, מקווה שמאז הדברים השתפרו.