בבי''ח שהפנו אותנו אליו (בהסדר עם כללית, היא היתה בת 4)

בגדול הגענו בצום, עשו לה הרדמה עם מסיכה כזו, כשבזמן ההקדמה נתנו לנו להיות לידה.

אח''כ טיפלו לה בכל מה שהיה צריך לטפל בפה וכשהיא הועברה להתאוששות ישבנו לידה וקיבלנו הוראות מה לעשות ואיך (אם צריכה להקיא או משהו).

אח''כ עברה ל'חדר משפחות', מעין המתנה נוספת אחרי הטיפול והיא קיבלה לאכול מעדן כי רצו לוודא שבולעת טוב וגם לא מקיאה

ואז השתחררנו.

בריאות!

לק"י

כי אצל הבן שלי לא עשו בדיקה יסודית. הרופאה רק הסתכלה בפה ואמרה שכדאי בהרדמה.

אחרי ההרדמה הרופא המטפל מיפה את הפה וטיפל בכל מה שהיה צריך

אבל אולי יש שיטות שונות במקומות שונים.

אצלנו זה היה עניין של שניות עד שנרדמה

שהילד רדום עושים עירוי

עם הילד עצמו ולספר

כמה זמן חיכיתם לטיפול של ההרדמה בביה"ח?

לק"

אבל אמרו לנו שבדרך כלל מחכים שנה.

אנחנו עושים דרך מכבי.

את מתכוונת אבל באסותא או ביה"ח ציבורי?

מגיעים בצום, קבלה אצל האחות, הרופא מרדים מגיע לדבר עם ההורים והילד להסביר.

אצלנו זו ממש לא נרדמה ראשונה והיא מאוד חוששת מזה אז נתנו לה טשטוש דרך הפה לפני, מחליפים בגדים, נכנסים לחדר ניתוח, שם ההרשמה עם מסכה. תוך כמה שניות הילד ישן, אחרי שהוא נרדם ההורה יוצא.

מחברים עירוי ומכניסים משם חומר מרדים אחרי שהילד ישן.

מבחינת טיפול- אצלנו היה צריך לעשות לפני צילום פנורמי. לא ידענו מה בדיוק הטיפולי שיניים שיעשו, רק אחרי שסיימו אמרו לנו.

כשמסיימים מעבירים להתאוששות, ואחד ההורים נכנס להיות עם עם הילד כשהוא מתעורר, צריך לשתות שם. אחרי זה להסתובב עוד בערך שעה בבית חולים, לאכול משהו רך- גלידה/מעדן, ולהתפנות.

אח''כ אם הכל תקין משחררים הביתה.

אנחנו חיכינו ממש מעט זמן בתור, אולי חודש. דרך מכבי, באסותא תל אביב

ירדנו לקנות בקיוסק למטה..

לק"י

אבל אולי נתחלף באמצע. אז נוכל להביא משהו בהחלפה.

צריך להגיע שעה וחצי לפני הזמן שנקבע, אם זה מקום עם עומס תנועה וקושי למצוא חניה -להקדים מספיק.

הילד בצום לפי מה שאמרו לך. מה שזכור לי שש שעות מאוכל ואפשר לשתות מים עד שעתיים לפני ההרדמה.

מגיעים לקבלה הם לוקחים את המסמכים לפי מה שרשמו לך בזימון. ביקשו מאיתנו ת.ז. של שני ההורים עם ספח וסיכום רפואי מרופא ילדים - מסמך שאת לוקחת מרופא ילדים, אני ביקשתי באפליקציה.

ותשלום אם זה מעל גיל 5 והקופה לא מכסה.

מכניסים לחדר המתנה אישי עם מיטה שם אתם מלבישים את הילד בבגד מתאים לחדר ניתוח כמו חלוק שפתוח מאחור. כובע וכיסוי לכפות הרגליים.

וההורה המלווה גם לובש חלוק כיסוי נעליים וכובע, רק שאצלו זה מעל הבגדים שלו.

מגיעה רופא שיניים מסביר על התהליך וגם המרדים שגם מסביר על התהליך.

אצלנו לא ידענו באילו טיפולים יש צורך כי הייתה התנגדות עזה גם לבדיקות. הם בודקים הכל כשהוא בהרדמה. בגדול מנסים לשמור על השיניים כמה שניתן אבל אם הם חוששים להחמרה במצב השן בהמשך הם עוקרים. כי מדובר בילדים שכנראה לא יפתחו פה לרופא שיניים בטווח הקרוב. עושים שם הכל- עקירות סתימות טיפולי שורש כתרים ושיננית.

לוקחים את הילד לחדר ניתוח, אצלנו עשו את זה אטרקטיבי במקום בכיסא גלגלים לקחו במכונית קטנה מנגנת שאפשר לשבת בתוכה. שיהיה חוויה..

בחדר ניתוח מרדימים לפי החלטה או דרך שאיפה ממסכה - שזה לרוב, או דרך וריד.

קחי בחשבון שאם הילד לא משתף פעולה בכלל הוא עלול להתנגד גם לשים את המסכה ואם לא מצליחים לשכנע אותו עושים את זה בעל כורחו. זה מרגיש מזעזע אבל יש מקרים שאין ברירה אחרת. זה עניין של עשר שניות בערך. רק כשהוא מורדם פותחים לו וריד להמשיך את העירוי של חומרי הרדמה ונוזלים. ועושים את כל הטיפולים, לוקח סביב שעה/ שעה וחצי, תלוי מה יש לעשות.

המלווה נממצא עם הילד רק עד שהוא נרדם ומיד יוצא, מלווים אותו לחדר המתנה.

יש מסך שרשום שם באיזה מצב נמצא כל מטופל לפי מספר - חדר ניתוח/ חדר התאוששות/ אם אפשר להכניס מלווה.

כשמוציאים את הילד להתאוששות שזה מקום גדול עם כמה מיטות בהפרדה של וילונות ויש מסכים שמראים את כל המדדים ואנשי צוות להשגחה-

קוראים להורה שיהיה נוכח כשהוא מתעורר.

לא תמיד מתעוררים מיד. ילד אחד התעורר לי אחרי עשר דקות, וילד אחר אחרי שלושת רבעי שעה.

הרופא מגיע להסביר מה עשה ולתת הנחיות להמשך - לתת משכך כאבים, איך יודעים אם יש צורך באנטיביוטיקה וללכת לביקורת במרפאת שיניים שלנו נראה לי אחרי חודש.

כשהוא מתעורר מעבירים שוב לחדר אישי כמו בהמתנה.

אתם מלבישים אותו. הם רואים שהוא מתאושש, מוציאים את הונפלון של העירוי, נותנים לו לשתות, לאכול ארטיק או שלוק, רואים שהוא מתפנה וחיוני

ומשחררים אתכם

סיפור של כמה שעות סך הכל. צריך לבוא עם סבלנות אוכל ושתיה להורה.

וכדאי גם אוכל לילד כי הוא עלול להיות מורעב אחרי הצום. דברים רכים כמו מחית פירות לדוגמה. וקנינו לו מעדן שם באיזה קיוסק כשיצאנו.

אולי תעסוקה אם התור יתארך. אנחנו לא חיכינו אבל הבנו מהם שלפעמים יוצא להמתין אפילו שעה.

מקווה שלא ארוך מידי הפירוט אבל לי היה עוזר אם הייתי יודעת הכל לפני גם כדי להכין את הילד וגם בשבילי.

המון הצלחה

לק"י

ואני גם לא מבינה למה אין מלווה במהלך הטיפול עצמו😒

אני יכולה שאולי לעשות לך הכנה ולשתף שאחרי השבת שלי הורדמה, הייתי ממ שעם דמעות בעיניים.

הגיוני שזה מציף שא''א להישאר לידם וזה נראה שהם חסרי ישע

הקטע המשעשע שהיתה שם אמא אחרת שממש ניסתה לומר לי שזה שטויות וכבר עברה את זה עם ילד אחר ושלא אבכה.. ואז הבת שלה נכנסה וגם היא יצאה משם עם דמעות(:

בסוף אנחנו אמהות..

וב''ה על הרגישות.

ברגע שהילד נרדם כשההורה עדיין איתו ומתעורר כשההורה איתו- הוא לא מרגיש לבד..

לק"י

ולא שיש לי חשק לראות טיפול שיניים בהרדמה. אבל תודה...

שנחשבת יותר רפואית.

במקרה שלנו זה היה במקום סטרילי, כמו חדר ניתוח כזה. בסוף זו איזושהי פרוצדורה רפואית מסוימת.

חוצמיזה שאני מניחה שהם לא רוצים את ההורים על הראש שלהם..

לבת שלי היה לפני כמה שנים. מרגע שהופנינו עבר המון זמן בגלל המלחמה אז התווספו לה עוד חורים וטיפולים. לכן עדו צילום נוסף באותו יום, אם אני לא טועה בהרדמה עצמה ואז ידעו במדויק מה לעשות, והיה לה הרבה..

הגענו הרופא הסביר מה עושים. מתישהו לקחו אותה, אני לא רציתי להכנס לראות איך מרדימים, אז בעלי נכנס וברגע שנתנו את ההרדמה הוציאו אותו. היא היתה בפנים בסביבות שעתיים שלוש, בסופן הרןםא יצא והסביר מה עשה, אח"כ ביקשו ממני להכנס כי עמדה להתעורר, עזרתי לה לקום. היא הייתה בהיי ושמחה שלא הרגישה כלום. עוד קצת נשארנו שם, הלכנו לאכול גלידה ואחכ שוחררנו. תיקחי בחשבון שיום אפילו יומיים אחרי הוא צריך להיות בבית עם משככי כאבים.

אם את המכבי, קבעו לך לאסותא ת"א? שם אנחנו עשינו

רציתי לראות שהוא מתאושש ואין לו כאבים.

לק"י

אז אין לנו תוכניות.

מקסימום נצא אחה"צ- ערב לפי איך שירגיש.

(זה היה כל כך תקוע התור בחופש. התבעסתי, כי גם ככה אני עובדת יומיים, אז זה גם לא השאיר לי כמעט זמן להספיק דברים שרציתי.

אבל לחכות שיתפנה תור אחר או לחכות שנה, היה נראה לי לא סביר....).

זה כואב

אנחנו נשארנו יום בבית אחרי אבל תלוי כמה טיפולים יש לכם

לק"י

כלומר הוא. אני עובדת מחר ומחרתיים...

אבל ככה אין את הלחץ של להודיע בעבודה אם אגיע או לא. ואולי וכו'.

רבקה- מידת החסד

רות, נעמי- כל מגילת רות היא מגילה של חסד של אמת

נגה, לבנה, אולי יש עוד שמות שהמשמעות שלהם הוא אור ירח- שזה אור חוזר שלא לוקח לעצמו אלא מקבל מהשמש וכמו מחזיר אור מפיץ את האור הלאה

תאיר, אורה, אוריה-באותו כיוון

מתן על כל נגזרותיו- יותר מקובל לבנים אבל אני מכירה בנות מתן/מתניה(לא רק עכשיו, גם בגילי, הייתה איתי בכיתה למשל)

אני מכירה גם ילד בשם חסד, אולי יש גם בנות..

תוהה אם זה מודרני מידי.....או שם לא טוב לבת

ואצלנו הוא מקובל

גם במלעיל וגם במלרע..

(במובן האור שלי וגם בציווי- האירי)

אורי במובן של תאירי (תמיד שוכחת אם זה מלעיל או מלרע) בעיניי מבטא בדיוק את מה שאמרת.

הארה זו תנועה מבפנים החוצה,

"קומי אורי כי בא אורך" מחובר בעיניי לגאולה, לעמ"י ולקב"ה.

החיסרון היחיד הוא שצריך כל הזמן לתקן את הסביבה איך אומרים... 😅

החלטות טובות

זה תופס כשם לבת.

מישהי בערך בגילי...

בין מתניה למוריה/אוריה/נריה/וכו?

יצא לי לפגוש בחורה בשם שגיא

וגבר בשם נוי

זה הזוי מבחינתי.

בשבוע שאחרי סוכות, בעיניי זה הזמן המתאים לערוך שיחות ותיאום ציפיות כלפי הילדים- אחרי הכרות קצרה אבל לפני שצוללים לשגרה ולמערבולות השגרתיות.

מתי? איך? אני חשבתי שאפשר רק לסמס וגם אני משתדלת לקצר

לתאם זמן שיחה, מתי יהיה לה/לו נח שאתקשר.

לא להדביק להם סטיגמות. אם הסטיגמה נכונה כנראה שהמורה תשים לב. גם לא תמיד האופי שלהם בבית תואם את האופי בבית הספר.

לגבי העשרה וכו' הייתי מחכה קצת. אח"כ מבררת עם המורה איך הילד בשיעור ואיך אפשר להעשיר אותו.

רק כשיש בעיות...🫢 כלומר, שיש לילד קושי כלשהו, ואנחנו רוצים שהמחנך ישים לב אליו ולקושי הזה באופן מיוחד.

לא רואה שום סיבה לדבר מעבר עם המחנך...

להפך, הכי כיף לדבר איתו פעם ראשונה רק באספת ההורים, ולבוא כדי לקצור תשבחות בלבד זה מראה על כך שמדובר פה בילד בריא נפשית ולא מאותגר לימודית...

אז לדעתי תיצרי קשר עם המחכנת רק אם את מרגישה שהילד שלך צריך תשומת לב מיוחדת...

שאני רוצה שהמורה תעזור בהם

אם יש משהו חשוב שתשים לב כבר עכשיו כמו מצב חברתי אז כן כדאי להגיד לדעתי

פשוט להגיד לה שתשים לב שלפעמים קשה לו בחברה ושתעזור לו להשתלב

אפשר לכתוב בואטסאפ/סמס שתשמחי לדבר איתה כמה דק בקשר לxyz ומתי נח לה

ואז לדבר בקצרה על מה שחשוב לך

לא צריך לחפור אבל כן להסב את תשומת ליבה

באופן כללי אני חושבת שצריך איזון

מצד אחד לא להזניח מצד שני לא חושבת שיש משהו טוב בלהיות חופרת מדי וכל הזמן לדחוף ולהדחף

מרגיש לי שיותר נכון בתחילת א לתת הזדמנות לילד

הילד גדל משנה שעברה, חברים חדשים, סביבה שונה

השנה בקושי התחילה אלא אם הוא סובל ולא רוצה ללכת לבית ספר ואז המצב שונה ודורש מההורים מחשבה

למה לחכות שיגיע למצב קיצון?

וגם הרבה פעמים המצב החברתי נובע מהילד עצמו, שמתקשה ליצור חברויות/רגיש ונעלב בקלות, ואז זה משהו שהוא יסחב איתו גם למקום חדש...

כי זה דוחף אותם להיות יותר אקטיביים ולשים לב לילד.

נניח שנה שעברה דיברתי עם המורה, ואחרי יומיים היא התקשרה לומר לי שביעקרון היא היתה מחכה לאסיפת הורים כי זה לא נורא אבל בגלל שחשוב לי לטפל ולדעת דברים מוקדם

היא ממליצה לבדוק ראיה כי נראה שיש לילד קושי קל בקריאה והיא בררה עם המורה של כיתה א' שטענה שהוא היה בין הראשונים.

בדקנו, התאמנו משקפי מיקוד ותוך שבועיים הוא היה חזרה על הגל במקום לצבור חוויות שליליות ושהמורה תראה אותו כילד מתקשה.

אצלנו התקשורת היא במייל ואפשר גם להתקשר.

אם את לא מרגישה צורך, את לא חייבת

ממש לא נשמע לי חריג מידי

לק"י

אבל אני גרה בעיר עם מגוון שמות. וזה לא נשמע לי מאוד מוזר. לא נפוץ, אבל הצליל נשמע בסדר.

נשמע כמו שם שכשתגידו אותו אנשים ישאלו: מה? ותצטרכו לחזור.

בקריאה זה נראה כמו שם חיבה של ישעיה.

בהצלחה בכל בחירה

לישעיה ויכול להיות שם חיבה.

בכל אופן לי נשמע חמוד, ישעי, אבל גם חמוד כתור שם חיבה לישעיה

תראי, זה מוזר. זה לא אומר שזה לא טוב או לא יפה, ויש אנשים שעפים על השמות הייחודיים.

קיצור זה אישי.

נגיד השם ישי

קל להגהות אותו כמו "אישי" כמו איתי נגיד.

כשמנסים להגיד את האות הראשונה בלי א' בהתחלה זה מעט קשה.

אבל אצל ישי, ההמשך קליל

לעומת זאת ישעי

גם בסוף יש "עי" שזה לא סתם סיומת "אי" כי ע' יותר כבדה מא'

ואם מוותרים על הע' זה נשמע כמו: "אישי"

שזה שם יותר קליל להגייה אבל מאבד לגמרי מההקשר.

אני מכירה אחד כזה

לא מכירה אף אחד בשם הזה

אמנם מיוחד , אבל לדעתי מיוחד מידי, ולא הייתי רוצה שלילד שלי יהיה שם חריג, המון מזל טוב!!

אני מכירה כל כך הרבה שמות הרבה הרבה יותר מיוחדים מזה, הרבה יותר מוזרים מזה ...

ולי זה נשמע מהמם ואחלה !

ואני גם רוצה להגיד שלדעתי זה לא כזה משנה מה אחרים חושבי,ם והכי חשוב שאתם אוהבים!! וזהו

יש היום כל כך הרבה שמות אחרים ומיוחדים שכאילו זה מה זה לא משנה בעיניים האחרים חושבים אם אתם אוהבים..

לק"י

צריך לחשוב על הילד.

למרות שבאמת קשה לדעת אם הילד ישמח בשם או לא. מה גם שמה שמקובל במקום אחד, לא מקובל במקום אחר.

הוא צריך להיות הרבה יותר מוזר מזה את יודעת איזה שמות הזויים יש היום? אני לא חושבת שזה בגדר השם שיפריע לילד...

ואני גם יגיד שאני מכירה ילדים עם שמות הכי רגילים בעולם ששונאים את השם שלהם ממש..

ככה שזה לא משהו שאנחנו יכולים לדעת מראש ..

אז אני מסכימה לגבי לא לתת שם ממש הזוי שיגרום לילד שחברים יצחקו עליו נניח .

אבל אני לא חושבת שזה משהו שאנחנו יכולות לדעת מה הילד יחשוב על השם שלו...

ישעי לא נשמע לי כזה מוזר. יש הרבה יותר מוזרים...

אני כן מסכימה שלא לקרוא לילד בשם מוזר, אבל לא נראה לי שישעי ספציפית נופל לקטגוריה

וגם חושבת שצריך מאוד להפריד בין שם מוזר- כי הוא מילה מומצאת, כי הוא עם משמעות משונה או שלילית, כי הוא ארוך ומסורבל בפה

לבין סתם שם שפחות נפוץ אבל הוא יכול להיות שם הגיוני ונעים..

אישית מכירה ילד ישעי אבל מדברת על העיקרון גם.

כל שם התחיל מהמצאה בתכלס

גם בתנך..

אז כל עוד השם נשמע כמו שם

בעיני זה ממש לגיטימי לתת אותו..

ואז זה מעצבן

איך קוראים לך?

-ישעי

אה? ישי? איך אתה מאיית?

אני גם עושה את זה, כי רוצה לקרוא לאדם באמת בשמו. אבל זה עשוי להיות מעצבן. (י-ש-ע-י כמו לדוד ה' אורי וישעי, ככה לחצי מהאנשים הזרים ששואלים לשמו)

זה שם שצריך להסביר אותו, או לחזור עליו או לאיית.

בתור אחת שיש לה שם כזה, אין מעצבן מזה.

וישעי מודה שלא שמעתי

החיים בכל מקום בו יבחר לגור ז(שלא בטוח שזה יהיה יישוב קטן או איזור מקובל עם שמות כאלה)

כמעט תמיד השם יסמל את המקום שממנו באת.. וזה ממש לגיטימי בעיני.

נגיד ילד עם שם מודרני דיי סטנדרטי כמו שילה או נווה שיחליט כשהוא גדל להשתייך לציבור החרדי או החילוני, השם שלו יהיה מאוד חריג למרות שהוא ממש מיינסטרים בציבור הדתל..

אין לזה סוף תכלס.

(האמת שבמקרה השמות של הילדים שלי הם מאוד מקובלים גם בדתל וגם בחילוני, ברמה שהשם של הבן כבר שנים ברשימת 5 השמות הנפוצים אבל בחרדי למשל פחות, וכנראה שאם אחת מהם יחליט להיות חרדי אז ירימו גבה על השם ואולי לא יידעו איך להגות אותו או משהו.. אז מה?)

יש לי אחות עם שם ממש מיוחד, ומעניין אותי מה היא חושבת..

יש לה גם שם שני רגיל מאוד והיא בוחרת לא להשתמש בו למרות שמבחינת ההורים שלי הם אמרו לה ממש ממתי שהיא הייתה קטנה שיש לה בחירה..(רק נגיד בארומה וכאלה היא לפעמים נותנת אותו)

לק"י

הייתי מוותרת.

מה שברור לי שלא הייתי קוראת בשם חריג מידי או עם צליל מוזר, בסביבה שבה אני מגדלת את הילד כיום.

(יש שמות פחות מוכרים, אבל עם משקל של שמות מוכרים. אז זה מצלצל יותר מוכר.

השם הספציפי "ישעי" נשמע לי לא מוזר מבחינת הצליל. אבל מסכימה עם אפונה, שבלי ע' דגושה זה יישמע מוזר, כמו "אישי").

שמתאימים לילד שנולד בסוכות?

לא בנאליים ונפוצים, אבל גם לא מידי חריגים

הם בתכלס יחסית נפוצים.. אבל דוד יוסף הם שמות ממש יפים

טוביה נגיד זה עוד שם של משה

משהו שקשור לשמחה, למשל אפשר רון, יגל..

שם שקשור לבית המקדש ועלייה לרגל, כמו מבשר, ציון, מעוז...

משהו שקשור למים- מצוות ניסוך המים, ובקשת גשמים בסופו, כמו מעיין, טל, בארי..

וכמובן אפשר לשלב בין שמות ומשמעויות כמו יגל ציון, רון בארי וכד'..

וגם ישעי, בעיניי נשמע ממש יפה ובכלל לא מוזר.

מתאים מאוד לחודש תשרי

גם מאותו פרק תהילים

וקוראים לו ..... ישעי

שני שמות

החברים קוראים לו בדקכ בשם הראשון

אבל לא מעט גם בשני

מיוחד ואם אתם אוהבים זה הכי חשוב

אותו סגנון של בארי

יערי

עברי

יערי לא שמעתי אף פעם 😅

ודווקא אני לא תופסת מהישוב פה כישוב עם שמות מאוד חריגים חח

אם היתה לי הגיה גרונית טובה (או בפשטות לו הייתי תימניה)

אם לא, אז מה ההבדל מעדי נגיד או נטע או מעיין?

שבשמות שכתבת ברור לכולם מה השם גם אם לא הוגים נכון את ה-ע'.

למרות שהם מאוד התחברו לשם ולמשמעות

כי אבא שלי מבטא את זה נהמה😆🫣

אבל מאותה סיבה היא פסלה גם מעיין..

לק"י

@טארקו מה שכתבת הזכיר לי, שבילד הראשון צחקנו שנקרא בשם שקשה לצרפתים להגות (בעלי צרפתי).

ובאמת שיצא שם כזה, עם ח' ו-ע'🤭

זה עניין סביבתי.

הכרתי ילד עם השם הזה, בסביבה שבה גדל השם לא היה ככ מוזר

בסביבה שאני חיה בה כיום לא הייתי קוראת לילד שלי ככה.

אז נראה לי שזה די סןבייקטיבי

הסתובבתי בין הנשים וב"ה מלא ילדים ונשים בהריון

ורק אני עם בטן שנראית כמו חודש שישי אבל בתכלס מונעת, עם מחזור שהקדים מאוד פתאום...

אז בלי לרצות התחלתי לבכות והלכנו הביתה. חברה החמיאה לי על השמלה ולא עניתי לה כי הדמעות כמעט יצאו

ובחול המועד חברה נטולת טאקט שאלה מתי אני צריכה ללדת...

בקיצור חברות, אני צריכה לתלות שלט.

"לא בהריון, תודה שלא שאלת".

טוב שאני מצחיקה את עצמי.

חיבוק❤️

ולא צריך לתלות שלט. פשוט צריכה להיות מוסכמה חברתית שעד שהאשה לא אמרה כלום, את לא אומרת כלום בעצמך גם אם את בטוחה במאתיים אחוז שזה הריון

קרה גם לחברה שלי

ממש ריחמתי עליה

עלי מסתכלים לבטן ולא אומרים כלום

אני נראית חודש 5 כזה.. ולא, אני לא בהריון

אבל המבטים אומרים הכל

בסופר מישהו איחל לי לידה קלה ובן זכר צדיק

כנל... סתם שיריים מהעבר הרחוק

השתדלתי לקחת בקלות

למרות שבפנים עשה לי קווצ'

וואוו, זה כבר עליית מדרגה...

מבינה ממש את הקווצ'.

שיש אנשים שונים ורגישויות שונות.

נניח אני - כשאני נראית בהריון, גם אם אני לא בהריון, אני הרי מודעת למצב שלי ויודעת שאני ניראית בהריון ובטח כולם בסביבה חושדים, אז אני הרבה יותר שמחה אם באים ושואלים אותי ואז אני יכולה לשתף בדיוק בהשמנה שלי, ולצחוק ביחד על המראה ההריוני וכו. מאשר לדעת בוודאות שכולם חושדים ולא מעיזים לשאול...

אני קוראת פה שירשורים ורואה שיש פה נשים שמרגישות שונה ממני, אבל כן חשוב לי להניח את זה שלא תמיד זה נובע מחוסר טאקט...

היתה תקופה כשהייתי נערה שהייתי צריכה לשים מחוך לגב, זה משהו ממש מסורבל מהצוואר ועד מתחת לאגן. ואני זוכרת שכשהתחלתי לשים, היו חברות שלי שראו אותי עם זה ופשוט התעלמו וכאילו דיברו איתי רגיל. וזה ממש הציק לי.

זה הרי משהו שכל כך רואים אותו, אז למה לא פשוט לשאול אותי בטבעיות מה זה, ולתת לי אפשרות לשתף בצורה נעימה, במקום להתעלם ממשהו כל כך נוכח.

חפרתי קצת, אבל היה חשוב לי לציין את זה ולהגיד שלא תמיד מדובר בחוסר טאקט, אלא פשוט שכל אדם אוהב שמגיבים ומתייחסים אליו אחרת.

פשוט אצלי זה יושב על מניעה כי חייבים מסיבה רפואית

אז זה קצת יותר מורכב.

(ולא סותר את זה שאני מודה לה' על מה שיש לי.)

אם משהו חסר לי זה כואב

זה ממש לא סותר את זה שאני מודה להשם על מה שיש

אבל מאוד מאוד רוצה עוד מהטוב שנתן

ה❤️ אתך

בעז"ה שעוד השנה יהיו לך בשורות טובות🙏🏼

גם לך!

כואב ממש

כ"כ מבאס

לי ישבטן תמידית אז ממש מבינה אותך.

עוזר לי לצחוק על עצמי כל הזמן על העניין הזה ככה לגרש אנשים חסרי טאקט אבל באמת שמתבעסת איתך על החוויה

האמת שגם אני עצמי לפני שנים שאלתי פעם חברה את השאלה הזו... ממש הייתי בטוחה שהיא בהיריון... מאז למדתי טקט

(לפני כמה זמן נסעתי באוטובוס ועמדתי, ומישהי רצתה לקום לי. למזלי היא לא אמרה בפירוש למה היא רוצה לתת לי לשבת, אבל זה היה ברור... אבל לפחות לי זו לא נקודה כואבת...❤️ חוץ מזה שחבל לי שאני שמנה, כמובן)

מאחלת לך בשורות טובות בכל התחומים! ושתזכי לכבס גם את נשמתך, שתרגיש טהורה וטובה בשבילך!

ואמן!!

היה חג מרגש, אבל גם צובט.

פדיחות בקטע של הילודה... (כו----לם מגיעם לבית כנסת ועושים עדכוני גירסה 😑😑😑)

(החזקתי אחיין ומכרות באו לאחל לי בשמחה מזל טוב, חברים ששנתיים לא נפגשנו שאלו אותנו- נו, אז כמה ילדים הספקתם כבר להביא? והלאה)

בעיקרון עטיתי על עצמי לפני החג עור של פיל, אבל איכשהו זה הצליח לחדור וצבט לי בלב 😑😑

ועוד תקווה קטנה וטיפשית בלב

שאולי זה בכלל דימום השתרשות...

(מדמיינת כל פעם שיש איחור ומתרסקת.

בחודש שעבר היה מעל 40 יום. והפעם הקדים ב5 ימים ולא היה לי זמן לחשוב איחור... בקיצור, חלומות מתוקים. הריון כרגע לא בתכנון מכמה סיבות, אבל תמיד יש 1% שלקב"ה יש תכניות אחרות...)

סופסוף הגייה

היה לי חגים ממש קשוחים

וממש חיכיתי

אנחנו עושים שבוע שבוע בכביסה, חול המועד נפל עליי והשבוע עליו

מגניב שזה עובד לכם

שאנחנו עושים תורות בהכל,כלים זה יום יום כביסה שבוע שבוע.

הוא צוחק עליי שבטח אחרי הלידה זה יהיה התור שלי בכביסה

יש רשימה של רופאים מומחים ומידע

אז צריך קודם רופא נשים אנושי ושיאמין בהרגשות שלי ויתן לי הפניה 😩

לפחות במכבי

לרופאה מומחית לאנדומטיריוזיס.

ממליצה לך לחפש את ד"ר מירי ארנברג. היא רגישה ונעימה מאוד, בכללית. נראה לי שהיא עובדת במרכז. אני הלכתי אליה בשדרות פעם אחת.

ומוסיפה: גם אני עם כאבים בעיקר בביוץ ובזכות רופאת הנשים שהלכתי אליה קישרתי את זה לאנדו. בהתחלה זה היה לי ממש מוזר כי כל השיח על זה הוא רק על כאבי ווסת.

אם תרצי אפשר לבקש מהמנהלות שיקשרו בינינו.

ממליצה ללכת לרופאת נשים ולבקש. אם את חוששת אז אולי רופא/ה יחסית צעירה תהיה יותר מודעת.

אח"כ יש מרפאות אנדומטריוזיס ואולי יש רופאים בקופה שזה התחום שלהם.

בכל מקרה, יכולות הטיפול הלא-פולשניות הן מוגבלות. אצלי למשל זה פשוט לקחת אמצעי מניעה הורמונליים (ולדלג על וסתות ככל האפשר). אציין שהטיפול יכול להגיע לרמה של ניתוח.

בכל מקרה לא כתבת בדיוק מה הסימפטומים שלך, אבל אולי תסתכלי גם על שחלות פוליציסטיות ועל תסמונת קדם וסתית.

אני מרגישה סביב הביוץ כאילו כל הגוף שלי זורם בו דם עם משהו

כל הגוף כואב

הראש כואב כל הזמן

בחילות

ואזור האגן גם רגיש עם כבדות ולא נעים

אחרי הביוץ עובר הכל רק נשארת עם רגישות/כאב לא רציני אבל בהחלט מורגש באחד מהצדדים של האגן

בוסת אין לי כלום.

ברצינות לתלונות של מטופלת

ואני עוד מדברת על רופאות שהם נשים בעצמם.. אבל כנראה באמת נפלתי על כמה גרועות

לפותחת, ממליצה לך ללכת לרופא פוריות,

בכללי נראה לי שהם יותר מומחים בהכל וגם יותר רגישים (מאמינה שגם שם יש פחות אבל בכללי..) נכון שאת לא מטופלת פוריות אבל קראתי שזה יכול להפריע בפוריות גם אז תתרצי את עצמך בזה ולכי ישר לכזה.

מציעה לך להתייעץ שם על רופאים סימפתיים ומה יכול לעזור.

גם בפייסבוק ולדעתי יש גם אתר.

להשאיר קצר קצר, ואז אין פצעים

במספריים נגיד. גם במכונה אפשר

תודה רבה

ויש לך המלצות איך אפשר להרגיע את העור כרגע?

היא כבר בת 11, למה שלא תעשה לעצמה לבד?

ובקשר לפצעונים, קצף גילוח עוזר למנוע אותם ומשאיר את העור חלק ונעים.

עלולה להיחתך

ואיזה קצף את ממליצה? יש משהו לעור רגיש?

אבל בעיני זה גיל מאד מוקדם להסיר שיער במפשעה.

הגיוני שמפריע לה, זה חדש והגוף משתנה. היּיתי מעודדת אותה לקחת את הזמן להתרגל לשינוי ולא ממהרת "לתקן".

או שגם אני מיושנת ;)

לא מבינה את הצורך להסיר שם בטח בגיל הזה. בעיניי זו החלטה של אשה בוגרת מה היא מעדיפה ולא נכון להסליל שהיא חייבת להוריד.

בנוסף מרגיש לי לא בנח שאמא מתעסקת בזה, בסוף זה איבר פרטי...

ואני לא מיושנת

לא מזמן הייתי בת 11

ולדעתי אם היא קטנה בעיני הפותחת להשתמש שם בסכין היא גם קטנה כדי להוריד שיער

החלטה להוריד שיער במקום כזה צריכה להגיע אחרי התנסות קצת עם מה זה בכלל שיער שם

ילדה בת 11 גם מתביישת בשינויים בחזה ובעוד מליון דברים שיש בגוף האשה. מוזר לי לשדר על ההתחלה שזה מטרד שצריך מייד להפטר ממנו