חשבנו לנסוע לשם

ידוע לך אם יש שם סוכות שאפשר לשבת לעשות פיקניק?

הגעה ברכבת הקלה לשער יפו.

שעה 16-17 כזה, מה אומרות?

זה גם מהמם ממש!

בקארדו הפתוח ב17:30 וב20:00...

הם לומדים ממש ברצינות במשך כל השנה, ושירת הלוויים זה סוג של הופעה שלהם שבעצם תרגול חי להמחשת השירה בבית המקדש. כך שכשבע"ה ייבנה, הם כבר יהיו מוכנים לתפקידם.

בימים אלו ועם ילדים לא מיטבי לכת

אם הצלחתם לחנות נגיד בחניונים באיזור ממילא אז הוכלכים משם ואם רחוק יותר אז מגיעים עם הרכבת הקלה לעירייה והולכים משם.

הכניסות המהירות יותר לכותל (כמו השוק) חסומות אז צריך ללכת את הסיבוב דרך שער ציון שזה ארוך יותר.

אבל אולי להיות באווירת חוויה, לעצור בדרך לנוח או להסתכל, יש גם עמדות של מים, אפשר ללכת על החומה חלק מהדרך שזה אטרקציה לילדים...

ומשם קו 222 לכותל

חשבתי לנסוע ממש מוקדם, להגיע ב6 בבוקר להתפלל שחרית ולחזור.

עשיתי את זה פעם אחת (לרוב לא מצליחה לקום בשעות כאלה🤭) והיה ממש סביר מבחינת כמות האנשים.

בשעות אחר הצהריים הכי עמוס, אני חושבת.

בדרך לכותל

והם לא הצליחו להכנס. גם לא נתנו לתחבורה ציבורית להכנס.

והשוטרים שחסמו אמרו שאם רוצים להגיע בשעות מתונות יותר-לנסות בבוקר.

בערב-לילה היה קטסטרופה.

(ואיזה שמח שכ''כ הרבה עולים לרגל)

בהתחלה חשבנו לחזל"ש ולנסוע מחר על הבוקר (אולי רק אני), אבל בת הארבע וחצי המתוקה, שכבר שמעה על התכנונים לנסוע לכותל, לא הסכימה לוותר...

(אבל כנראה נלך רק עם שתי הקטנות. לגדולים יש תוכניות אחרות/סתם לא בא להם)

מקווה שתהיה לכם חוויה אחרת

(הם בסוף לא הצליחו להכנס. וגם לרחבה עצמה נתנו על בסיס מקום פנוי)

אז אני לא בטוחב כמה אוויר יישאר לנו אחרי זה🤭🤦‍♀️

היה הרבה מקום לזוז ולילדים היה גם שטח לרוץ. איזה מבאס להגיע עד הכותל ולהישאר בחוץ

בעלי לקח את הילדונת להקבלת פני רבו במקום זאת, כדי שלא תתלונן (היא כן נזכרה בזה אחר כך, אבל יחסית זרמה על הוויתור. ולא שהיה לו קל איתה שם🙄 אבל לפחות זה קרוב לבית...)

מעניין באמת אם יש חוקיות בזמני העומס בכותל בחול המועד... (זוכרת שנה אחת שהיינו צריכים ללכת דרך השוק הערבי - עומס ודוחק מטורף, וכולם ממהרים אז אי אפשר לעצור, שמנו כמה ילדים יחד על העגלה כדי שלא ילכו לאיבוד, והעומס הזה בשילוב המדרגות הרבות שבדרך גרם לה להתפרק🤦‍♀️ אבל לפחות הגענו אז לכותל... לא זוכרת האמת פעם שלא הצלחנו להכינס לרחבה. הייתה רק פעם אחת שניסינו להגיע ברכב בשלהי יום שישי/ערב חג, ולא הצלחנו...)

אזור עקבי לעגלות. ואנחנו וכל עם ישראל כבר תמיד הולכים דרך השוק. מפוצץ יהודים בכל שעה.

אגב השוטרים גם כיוונו את תנועת האנשים כיוון אחד שוק כיוון שני רובע. ככה שזה לא שאלה. דווקא ברובע זה כל המדרגות.

ב''ה המסות של האנשים עלו משמעותית בשנים האחרונות. זכור לי בעבר הרבה יותר סביר בחול המועד.

כרגע ממליצה מניסיון על שש בבוקר... ואנחנו לא באנו מירושלים...

אבל בצפיפות הנוראה שהייתה לא הייתה אפשרות להיצמד רק אליו...

(ורציתי לנסוע הבוקר מוקדם - לא הצלחתי לקום כנראה שננסה לנסוע בהושענא רבא בצהריים, אמור להיות פחות עמוס. בתקווה שלא נפספס את העלייה לרגל השנה...)

בשעות הצהריים.

היה עמוס יחסית לפעמים אחרות שהיינו, אבל לא ברמה שהגבילו את הכניסה.

כשאנחנו יצאנו היו הרבה שהלכו בכיוון הנגדי.

אולי אחר כך היה עוד יותר עמוס.

מזל שהיה מזג אוויר נעים יחסית.

והיה סביר, יותר עמוס ממה שזוכרת,בדכ אבל לא משהו קיצוני

זה נהיה יותר ויותר עמוס.

בחניון נחל צופים ולוקלים רכבת קלה.

הרכבת לא הייתה מלאה, אבל זה הליכה, לקטנים היה קצת ארוך. לתינוקת לקחנו מנשא כי להיסחב עם עגלה היה נראה לי קשה ועמוס וצפוף.

היינו שלישי בכותל, חנינו בחניון חנה וסע בהר הרצל. משם רכבת לשער יפו. ברגל ביחד עם כולם דרך הרובע. עצירה ברובע לאוכל וגלידה - הילדים היו מאושרים.

היה הרבה ללכת ולכן שניהם הצטופפו ביחד בעגלה. ממליצה להביא עגלה לילדים שמתקשים ללכת מרחקים במהירות סבירה (כולם שם בסרט נע, הולכים. ).

חזור הלכנו דרך שער שכם, היה הרבה יותר נוח. אין מדרגות, יש רמפות.

מבחינה בטחונית הרגשנו ממש בבית.

כל הסיבוב היה משעה 17 עד 21 (בכותל עצמו היינו ממש קצת זמן כי לילדים לא היה סבלנות) חוויה ממש ממש מיוחדת. צריך בגד עבה, בלי סוודר.

ממש ממליצה.

היום היינו בפארק לכיש, התחלנו עם שיט רגוע במרינה - 40 לאדם. בגלל שמילאנו סירה של 8 איש, לא חיכינו בכלל בתור.

משם המשכנו באוטו לפארק הפיראטים, גינה קטנה נחמדה רובה מגודרת. מיועד לילדים עד גיל 10, לא יותר. יש שם ארגז חול. הגדול שלי שמחפש תחושה שיחק שם שעה שלמה. לא רצה לזוז משם. חול נוח נעים פשוט כיף.

משם המשכנו בהליכה בטיילת לפינת חי של פארק לכיש, תביאו ירקות החיות ממש שמחו לאכול. רק להיזהר לא להאכיל כשמגיע פקח.

מועדים לשמחה.

מסדר הימים.

לגבי ההליכה מהפיראטים לפינת חי, לנו לקח ללכת איזה 15-20 דקות כל צד עד החיות.

קצת התחרטנו שלא לקחנו את הרכב מהפיראטים לפינת חי. גם במקרה הזה תראו להביא עגלות / בימבות

וקחו בחשבון שהטיילת ממש על גבול המים של נחל לכיש, קצת מלחיץ עם ילדים שאוהבים לרוץ ולברוח.

היו משפחות שבנו לעצמן, אבל לא היה משהו לקהל הרחב.

שכחתי לציין בהודעה הראשונה, תודה על השאלה הזאת.

ואם לא תשנו את הדיסקט זה ימשיך.

אני הכי מבינה אותך בעולם

גם הבנים שלנו בודקים גבולות בלי סוף.

אני מפחיתה ביקורים במשפחה כי אחרת נוצרת עוינות כלפיהם.

ובעיקרון בעלי ואני קיבלנו עצה מאחד המטפלים, לא זוכרת מה הטייטל שלו, שרק אחד מאיתנו מתמודד עם שובבות וברגע שנגמר הכוח מסמנים לשני.

כדי להחליף אחד עם השני.

כי אם שנינו יחד זה גומר אותנו.

וואי נשמע לא נעים!

נראה לי שכולם מעולפים עליהם אבל גם כל הזמן מבקרים ומעירים ומתלוננים. עלינו ועליהם.

השיא היה שאחד האחים שלי פשוט דחף את הבן שלי על השולחן בסלון והוא נפצע.

היום אבא שלי אמר לאמא שלי תחשבי שאת עוד כמה שעות נשארת לבד והם חוזרים עם השובבים האלה הביתה.

כואב לי. ואבא שלי בן אדם מאד טוב ועדין ורגיש.

ואין לי מילה להגיד כי הבנים שלי באמת מגזימים לפעמים.

לכן אני לא הולכת כל שבת. משתדלת שזה יצא פעם בחודש כזה.

לצד השני בקושי הולכים לשבתות. אחת לכמה שנים.

מצד שני. והוא צד חשוב מאד. אני לא רוצה לעצור להם את השובבות.

נכון, לא רוצה שיסכנו את עצמם. אבל כל עוד הם לא מסכנים את עצמם אני מאפשרת להשתולל. זה חלק מהחיים. זה חלק מהאופי שלהם. מעדיפה אותם ככה מאשר כמו נקבות.

ואני בטוחה באלף אחוז שבגיל מסוים זה יתאזן (הם בני 9 7 ו4).

אז עוצרים כשזה מוגזם. ובדכ רק אחד מאיתנו ואם הוא מרגיש שהוא בקצה אז מסמן לשני והשני נכנס לפעולה.

יש לי אחד שמתחצף. אוהו איך הוא מדבר אלינו.

מכניסה לחדר שישקול מילים.

ולגבי ממתקים- לא קונה. אין ממתקים אז לא אוכלים ממתקים.

ואם קונה- מחביאה. ומביאה להם בעצמי.

אנחנו בכלל לא מענישים כי הם אפילו לא נכנסים לחדר אצלנו אז אין טעם.

גם אלף פעם מבחינתי.

אני לא משאירה שעות בחדר. 5 דק.

זה עושה ריסטרט קטן וגורם לו להבין שלא שווה לו פעם הבאה.

והמחבוא - לא במטבח. בחדר שלנו. בארון גבוה גבוה.

אני כן נעלבת

אבל טוב שיש חצי נחמה שעוד אנשים שותפים לזה.

הם ילדים טובים אבל לפעמים עושים שטויות ולא נרגעים. אני לא זוכרת את אחיינים שלי ככה וגידלתי המון. היו ממושמעים וכיפיים.

עם הורים אנחנו בודקים גבולות.

אני לא נפגעת מאבא שלי.

מאחי נפגעתי מאד! ארזתי את הדברים וחזרתי הביתה פשוט.

ועוד משהו מוסיפה- הכי שובב שלי,הוא הכי רגיש שלי וטוב לב.

אז לפעמים כשהוא ממש מעלה לי את הסעיף אני מנסה להיזכר בדברים הטובים שלו וזה מרכך אותי כלפיו.

הוא היחיד שהתגעגע אלינו כשנסענו לחופשה בעלי ואני.

היחיד שדואג לנו.

עם כל הסערה שלו הוא עם לב טוב ורגיש.

וממליצה עוד דבר- תני להם 10 דק לכל אחד לבד איתך או עם בעלך.

כל יום תנסי.

זה עוזר גם להרגיע וגם יגרום לך לראות אותם בעין קצת יותר חומלת.

וגם את תצרי ערוץ תקשורת מאד חשוב מולם

שיספרו לך מה קורה איתם וכו.

שכולם יוצאים עליהם

לא כרגע.

יש לי עוד דברים להתמודד איתם לפני הדרכת הורים😅

מול אח שלי- הוא נגע לו ביד תוך כדי שאחי שיחק במחשב (אחי גיימר כזה אז זה חירפן אותו).

מול האחרים- צועקים. טורקים דלתות. לפעמים שוברים דברים. אבל בעיקר הצעקות.

פעם אחרונה שבן שלי שבר משהו- לקחנו לו 10 שקלים מהדמי כיס כדי לקנות חדש.

לרוב מתנהגים אליהם מאד יפה ואוהב ומפנק.

לרוב

אחי שהתעצבן- 99 אחוז מהזמן משחק איתם בכיף.

גם אבא ואמא שלי מפנקים אותם ויוצאים איתם והכל.

אבל יש מצבים שהם מביאים אותם לקצה. וזה בסדר.

אני לא מצפה מההורים שלי להחליף אותי.

אני מודה להם מעומק ליבי על כל מה שהם עושים למענם וזהו.

אני באמת באמת לא מתרגשת.

כי הרוב טוב, והרוב קובע😅

אני גדלתי בת בן בנים.

אחותי הגיעה כשהייתי כבר בכיתה ו.

האחים הקרובים אלי הם בנים.

וככה הם התנהגו.

כאילו זה ממש טבעי לי🤷‍♀️ לא מפחית מהקושי- אבל המציאות היא לא חריגה.

זה מה שילדים עושים.

בודקים גבולות.

משתוללים.

לפעמים מתחצפים.

הם ילדים כפרוני עליהם. זה בסדר גמור. ושהקב"ה ישמור לנו עליהם תמיד באנרגיות ובשמחה ובאהבה.

ומנגד. זה בסדר שאנחנו גם עייפים לכן אנחנו משתדלים מאד לעשות חצי חצי בנושא הזה.

אני ממש נוזפת בהם ולוקחת את הגישה של המשפחות שמעירות ואני לוקחת את זה ללב

איך אפשר להיות יותר כמוך?

ממש סבלתי החג

אני לא מצליחה להבין אם זו השתוללות כללית

או שזה חוסר גבולות וחוסר הקשבה וקשיים איתכם גם כמו לא הולכים לישון

דורשים לשבת איתם מלא

לא יושבים לאכול

כל דבר זה מריבה

כאלו

שאני עצבנית על הילדים

כועסת על המשפחה שלי

ומרגישה ריחוק וניכור

ולוקחת ללב

גם בעלי חושב שהם ילדים והוא אופטימי מטבעו וזורם ולא כמוני חושב על זה

ואח"כ אני כועסת על עצמי שככה אני חושבת על הילדים שלי

הם התנהגו מתחת לכל ביקורת

וגם צמתי וגם כעסתי

וגם היה לי קשה

וגם התעצבנתי על הביקורת כלפיהם

ובבית הכנסת ראיתי ילדים שהתנהגו למופת

ואז כעסתי על עצמי על המחשבות שלי

אמא שלי התקשרה במוצש לשאול איך היה ועניתי בחמיצות כי נמאס לי מההערות כלפיהם

נכון רב הזמן הם לא התנהגו יפה

רק ככה בצהריים היום הם התאפסו ושיחקו איתי יפה ואז הם היו ילדים מדהימים אבל זה אחרי שממש רדפתי אחריהם כל היום בבית כנסת ובבית

אבל זה מי שהם באמת! טובים!

הם ילדים!!!

זה מאד נורמלי.

אני נוסעת וקונה דברים שיעסיקו אותם שעות.

במלא כסף.

קניתי להם לגו סופר מושקע.

וכמה וכמה פאזלים. ואז הם יושבים ומעסיקים את עצמם.

ואני לא יוצאת איתם לתפילה.

הגדולים הולכים לבד- הקטן נשאר איתי.

אני לא בודקת את הכוחות שלי בזמנים כאלה.

בצומות אחרים שהם בימי חול- שמה מחשב עם ערוץ מאיר וזהו

אף אחד לא לימד והכין אותנו להיות הורים.

אם תדעי מה עבר לי בראש הרבה פעמים או מה הוצאתי מהפה- את תזדעזעי.

ואני הזדעזעתי מעצמי כ"כ הרבה פעמים.

אבל בסוף אנחנו בני אדם.

אני לא אומרת שזה בסדר, אלא שזה קורה.

ילדים בהגדרה בודקים גבולות.

ואם הם מגלים שאבא ואמא מותחים את הגבול- הם ימתחו.

הגבול צריך להיות ברור. ולהתמיד בו.

מבין שנינו- אני זו שיותר קשה לה עם הצבת גבולות. אז איתי הם מרשים לעצמם יותר.

מול בעלי הם מנסים אבל פחות.

אבל נשמע שלכם זה סבבה ואתם לא מתרגשים

את לא יושבת איתם שעות בהרדמות? ולא עושים לך בעיות באוכל?

כלומר אם היה לכם קושי בבית איתם מניחה שהייתם פונים ליעוץ לא?

בוודאי שיש.

במיוחד עם אחד ספציפי שרואים שזה יושב על עניין רגשי.

אבל יש לנו עוד קשיים אחרים שאני מוציאה מאות שקלים בחודש אז אין לי כרגע הכנסה פנויה בשביל זה.

לקחתי אותו אגב למטפלת רגשית והיא 'פיטרה' אותי. כתבתי על זה פעם.

היא אמרה שלא יכולה לפתור איתו את העניין עד שלא נסתדר שנינו מבחינה זוגית.

אני לא אומרת אל תקחי הדרכה.

אבל קחי בחשבון- שבהדרכה יש שיעורי בית.

ידרשו ממך להיות עקבית, להיות אסרטיבית, להיות ברורה.

לכן מה שכתבתי מראש- שאתם צריכים קודם לשנות דיסקט. אם אתם לוקחים הדרכה אתם באים כדי לעבוד.

תקחו את זה בחשבון.

שלא תשרפו כסף לחינם

שבכלל לא בכל הדרכה זה מה שיעשו (יתנו תכנית עבודה שדורשת החקה ועקביות).

בהדרכות על בסיס התנהגותי כן, אבל בהדרכה היקשרותית ממש לא.

קודם כל תהיה התבוננות מעמיקה על המצב הכללי של הילדים:

מה קורה בחיים שלהם מכל מיני בחינות, ההיסטוריה שלהם מינקות ועד עכשיו, מה מצב הקשר וגורמים נוספים, ועל בסיס המידע הזה ניתוח של הסיבה שהילדים מתנהגים כמו שהם מתנהגים, ומה הצורך שלהם שזקוק למענה שהחיסרון שלו גורם לו לאותה התנהגות.

במקביל תהיה התבוננות יחד עם ההורה בצרכים שלו עצמו כדי שיוכל לספק את אותו מענה לילד (מעמיקה יותר או פחות תלוי בהגדרת התהליך ובהכשרה של המדריך/ה, אבל בודאי תהיה לזה התייחסות). לצורך העניין אמא שקשה לה החזקה ועקביות לא תקבל תכנית שמבוססת על התמדה - גם אם זה מה שהיה עוזר לילד.

אני גם ממש לא מסכימה עם המשפט "ילדים מחפשים גבולות".

חיפוש גבולות זה לא פעילות שתורמת להתפתחות של הילד ובטח לא לקשר שלו עם ההורים, ואם ילדים באופן קבוע מתנגדים לגבול כדאי לבדוק מה הסיבה ולטפל בה.

ולגבי מה שכתבת על זוגיות והורות, המטפלת צודקת. ילדים זקוקים למצע של זוגיות טובה בין ההורים כדי לגדול על גביו. אם יש לך משאבים להשקיע במשהו - קודם כל זה.

אבל זה בהחלט חלק ממה שילדים עושים.

לא תמיד.

לא כל הזמן.

אבל בהחלט חלק מהגידול שלהם.

ובטח מגידול של בנים תוססים ופעילים.

לא צריך לאבד את זה מול העניין הזה.

(אני אומרת את זה גם לעצמי כי אני הרבה פעמים מאבדת את זה)

ונשמע שאצלה זה לא שהם מתנגדים לגבולות- אלא שההורים לא מצליחים לשים את הגבולות. כי אין להם כוח זמן או לא יודעת מה. לא שופטת.

הילד לא מתנגד- הוא חוצה אותם פעם אחר פעם כי אין מי שיציב לו אותם.

לצורך העניין אם ההורים לא מסכימים סוכריות בשעות הערב.וכשהילד לוקח אף אחד לא מתנגד לו- אז גם מחר הוא יקח. וגם מחרתיים הוא יקח. אם אין מי שמסוגל, מכל מיני סיבות, להציב את הגבול- הילד יחצה אותו.

לא באה בביקורת חלילה ולא שופטת לשניה. בתוך עמי אני יושבת. גם לי קשה יותר לשים גבולות מאשר בעלי.

ולגבי הזוגיות- ברור שזוגיות טובה צריכה להיות בסיס.

אבל אני חושבת שזה לא אמור למנוע ממנה לטפל בנו.

מלכתחילה קלטתי שהיא נזהרת להגיד שהיא מסוגלת להצליח איתו. עוד לפני שהבינה מה מצב הזוגיות. אז הרגיש לי שהיא קצת תופסת טרמפ על זה ששיתפתי אותה. שיתפתי אותה לקראת סוף המפגשים.

ומנגד מהתחלה היתה רומזת שהיא לא נתקלה בהתנהגויות כאלה וכו.

ולגבי סוף ההודעה שלך - הדברים שאני כרגע משקיעה בהם הם אחרים. לצערי. בלי להכיר את כל הרקע שלנו לא ניתן להגיד שעבודה על הזוגיות היא קודמת לכל. כי היא לא- במקרה הזה.

ברוך השם אנחנו נושאים פירות בדברים שאנחנו משקיעים בהם. כי שמעי קטע- המטפל לא יודע על הרקע הזוגי שלנו. ולכן אין לו שום סיבה לנפנף אותנו בתירוץ מטופש. ואותו ילד שמטופל פורח.

תודה להשם שימשיך ככה.

גם שגויה וגם מזיקה.

ילדים בריאים ונורמליים במצב רגשי טוב אמורים להסתגל היטב לגבולות של ההורים. ברור שהם גם עוברים מידי פעם על הגבולות...

אבל הם עושים את זה כי יש להם דחפים ורצונות שמתנגשים עם הגבולות של ההורים - סקרנות, אגרסיביות, עוררות וכד'.

כשמגדירים את זה "בדיקת גבולות", זה נשמע כאילו הם מחפשים דוקא לעשות מה שאסור, וזה לא מצב בריא. במצב כזה צריך להבין מה גורם להתנגדות הגבוהה, או למה הילד מתקשה להסתגל, או האם הגבולות סבירים.

הביטוי "מחפש גבולות" מזמין התעלמות מכל הדברים החשובים האלה.

במקרה של הפותחת היא כן מנסה להציב גבולות אבל זה גורם למאבקי כח. זה מצב שורש התבוננות ולא הפעלה של יותר כח.

ולגבי המטפלת הרגשית - נשמע שהיתה שם מורכבות. ב"ה שהילד בטוב עכשיו, מקווה שימשיך ככה ותראו ברכה ומנוחה בכל העניינים וגם בזוגיות.

שלי יחסית גדולים.

אולי בן ה4 מבקש שנלטף לו את הגב.

ולפעמים אנחנו בהחלט רודפים אחריהם שיעלו למיטות.

ובעלי שם להם סיפורי צדיקים בהקלטה הם אוהבים ונרדמים ככה.

הרבה פעמים אחרי צרחות שלי ועצבים שלו 😅

זה מחרפן באותו רגע מאד.

אבל כשאני יוצאת מהסיטואציה אני זוכרת שהם ילדים.

במה שכן עושים עבורי אותם אנשים שמעירים לי.

גם אם זה צובט לי זה לכמה דק. (או שעות, במקרה של אחי). אבל זה יעבור לי כי אני יודעת שהם אוהבים אותם ואותי המון.

האחרים שמעירים והם לא קשורים אלינו מדי- שילכו לחפש😅

גדלתי גם בתור ילדה שמקבלת הרבה ביקורת והערות והקטנות על המראה החיצוני שלי.

והייתי נפגעת המון. המון המון המון.

אבל מניחה שבסוף זה משהו שגם חישל אותי.

היום אני שמה פס ארוך.

התנהגויות חיוביות?

אצלנו זה עזר בהרבה דברים

הרמת ידיים, ריבים בין אחים

לתת הרבה חיזוקים חיוביים, מילים טובות, מעצימות, פידבקים להתנהגויות חיוביות שאתם רוצים לשמר.

אבל מה תעשי טבלה על כל כך הרבה דברים?

שינה בלילה

להירדם לבד

לא להתחצף

טבלת מעשים טובים לכל הילדים ותלינו אותה על המקרר. כל פעם שילד עשה מעשה טוב הוא הדביק לעצמו מדבקת סמיילי. כשילד צבר סמיילים עד סוף הטבלה הוא קיבל הפתעה (הפתעה קטנה מחנות של הכל בשקל).

אצלי זה ממש עזר ודירבן אותם לעשות דברים טובים שהתקשו לפני זה (לאסוף צעצועים, לשבת לאכול).

אין עניין לטפל בכל סימפטום בנפרד כשהכל מגיע מאותו שורש.

ועם הילדים שלכם בפרט הייתי מתרחקת מעיצוב התנהגות. זה בדיוק ההיפך ממה שהם צריכים.

אני אשמח מאד לעבוד איתכם, לחילופין יכולה גם להמליץ לך על מדריכות אחרות. מוזמנת לפרטי אם תרצי.

ואחרי עשר הצלחות מקבל פרס - עשר הצלחות ביחד לא לכל פרמטר בנפרד.

תחליטו יחד כהורים מה הקווים האדומים שלכם של "חהרג ובלציעבור". אל תגיבו יותר מדי כאלו.

ותתחילו בהם. בקווים האלו תשקיעו את מירב הכל והצאמץצותורידו מלחמות בזירות אחרות.

בני כמה הילדים בערך?

באיזה איזור את מחפשת?

בעלך מעוניין בהדרכת הורים?

באופן כללי אין קוסמיויות בתחום הזה, והדרכת הורים כולל עבודה מאוד קשה של ההורים, ולעיתי םבתחילת הדרך אפילו הדברים נעשים גרועים יותר (ההורים מתחילים להציב גבולולת הילידיל מתקשים לקבל ומחמירים את ההתנהגות, לפעמים הקשר עם הילדים משתנה לרעה ובנוסף ההורים צריכים להשקיע הרבה אנרגיות פנימיות, להבין מה קרה ולארגן את עצמם מחדש באופן שפחות רגילים אליו ואולי לפעמים לא הצורה שבה רצו לגדל ילדים מלכתכילא...)

אני אנסה לחדד קצת את ההבדלים:

יש כל מיני גישות שאפשר ללמוד בהדרכת הורים כמו גישת ABA שזו גישה התנהגותית יותר או גישת שפר שעובדת הרבה על מסוגלות הורית (לא הכי מכירה אבל שמעתי בעיקר דברים פחות טובים, מאנשים שפחות עבד להם ופגשתי אחר כך בשלב ב' אבל זה לא אומר על השיטה עצמה אלא רק על מה שאני שמעתי עליה...)

יש שיטה נוספת שאת באה למטפלת רגשית כמו פסיכלוגית, עו"ס שיש להן מומחיות בהדרכה הורית והן בעיקר יעבדו על להבין את ההתנהנות שלך ביחס לילידםי ועל איך מתמודדים עם זה זה בדרך כלל שיטה יותר שורשית ועמוקה- אך לעיתים גם דורשת יותר זמן.

אני כפסיכולוגית ממליצה על על הדרך השניה כמובן אבל שוב כי אני מגיע המהפרספקטיבה הזו ורואה כמה השינוי הוא יותר משמעותי בעיני וגם עושה סדר באיזה אימא את רוצה להיות מה את מוכנה לוותר ומה אי אפשר, ולא רק מציעה תכניסי לחדר 1000 פעמים וכל מילה שאת ואמרת תעמדי בה... אבל כמובן הכי חשוב זה שתחשבי רגע עם עצמך איזה סוג של עזרה את יותר רוצה כי כתבת הלוואי שהייתי יכולה להכניס לכאן סופר נני.... את באמת היית רוצה שמשהו יעשה במקומך רגע את העבודה של הגידול ילדים...? מ הבעצם את רוצה שהסופר נני הזו תעשה,

תצעק עליהם במקומך תישר אותך?

תלחש לך באוזן איזה תגובה לומר? וכו'.... אני מאמינה שכשיהיה לך תשוה לשאלה של מה את רוצה מסופר נני זה אולי יעזור לך להבין איזה סוג של עזרה את רוצה...

בהצלחה מלא!!

גידול ילדים זה אתגרררררררר!!!

הסתובבתי בין הנשים וב"ה מלא ילדים ונשים בהריון

ורק אני עם בטן שנראית כמו חודש שישי אבל בתכלס מונעת, עם מחזור שהקדים מאוד פתאום...

אז בלי לרצות התחלתי לבכות והלכנו הביתה. חברה החמיאה לי על השמלה ולא עניתי לה כי הדמעות כמעט יצאו

ובחול המועד חברה נטולת טאקט שאלה מתי אני צריכה ללדת...

בקיצור חברות, אני צריכה לתלות שלט.

"לא בהריון, תודה שלא שאלת".

טוב שאני מצחיקה את עצמי.

חיבוק❤️

ולא צריך לתלות שלט. פשוט צריכה להיות מוסכמה חברתית שעד שהאשה לא אמרה כלום, את לא אומרת כלום בעצמך גם אם את בטוחה במאתיים אחוז שזה הריון

קרה גם לחברה שלי

ממש ריחמתי עליה

עלי מסתכלים לבטן ולא אומרים כלום

אני נראית חודש 5 כזה.. ולא, אני לא בהריון

אבל המבטים אומרים הכל

בסופר מישהו איחל לי לידה קלה ובן זכר צדיק

כנל... סתם שיריים מהעבר הרחוק

השתדלתי לקחת בקלות

למרות שבפנים עשה לי קווצ'

וואוו, זה כבר עליית מדרגה...

מבינה ממש את הקווצ'.

שיש אנשים שונים ורגישויות שונות.

נניח אני - כשאני נראית בהריון, גם אם אני לא בהריון, אני הרי מודעת למצב שלי ויודעת שאני ניראית בהריון ובטח כולם בסביבה חושדים, אז אני הרבה יותר שמחה אם באים ושואלים אותי ואז אני יכולה לשתף בדיוק בהשמנה שלי, ולצחוק ביחד על המראה ההריוני וכו. מאשר לדעת בוודאות שכולם חושדים ולא מעיזים לשאול...

אני קוראת פה שירשורים ורואה שיש פה נשים שמרגישות שונה ממני, אבל כן חשוב לי להניח את זה שלא תמיד זה נובע מחוסר טאקט...

היתה תקופה כשהייתי נערה שהייתי צריכה לשים מחוך לגב, זה משהו ממש מסורבל מהצוואר ועד מתחת לאגן. ואני זוכרת שכשהתחלתי לשים, היו חברות שלי שראו אותי עם זה ופשוט התעלמו וכאילו דיברו איתי רגיל. וזה ממש הציק לי.

זה הרי משהו שכל כך רואים אותו, אז למה לא פשוט לשאול אותי בטבעיות מה זה, ולתת לי אפשרות לשתף בצורה נעימה, במקום להתעלם ממשהו כל כך נוכח.

חפרתי קצת, אבל היה חשוב לי לציין את זה ולהגיד שלא תמיד מדובר בחוסר טאקט, אלא פשוט שכל אדם אוהב שמגיבים ומתייחסים אליו אחרת.

פשוט אצלי זה יושב על מניעה כי חייבים מסיבה רפואית

אז זה קצת יותר מורכב.

(ולא סותר את זה שאני מודה לה' על מה שיש לי.)

אם משהו חסר לי זה כואב

זה ממש לא סותר את זה שאני מודה להשם על מה שיש

אבל מאוד מאוד רוצה עוד מהטוב שנתן

ה❤️ אתך

בעז"ה שעוד השנה יהיו לך בשורות טובות🙏🏼

גם לך!

כואב ממש

כ"כ מבאס

לי ישבטן תמידית אז ממש מבינה אותך.

עוזר לי לצחוק על עצמי כל הזמן על העניין הזה ככה לגרש אנשים חסרי טאקט אבל באמת שמתבעסת איתך על החוויה

היה חג מרגש, אבל גם צובט.

פדיחות בקטע של הילודה... (כו----לם מגיעם לבית כנסת ועושים עדכוני גירסה 😑😑😑)

(החזקתי אחיין ומכרות באו לאחל לי בשמחה מזל טוב, חברים ששנתיים לא נפגשנו שאלו אותנו- נו, אז כמה ילדים הספקתם כבר להביא? והלאה)

בעיקרון עטיתי על עצמי לפני החג עור של פיל, אבל איכשהו זה הצליח לחדור וצבט לי בלב 😑😑

ועוד תקווה קטנה וטיפשית בלב

שאולי זה בכלל דימום השתרשות...

(מדמיינת כל פעם שיש איחור ומתרסקת.

בחודש שעבר היה מעל 40 יום. והפעם הקדים ב5 ימים ולא היה לי זמן לחשוב איחור... בקיצור, חלומות מתוקים. הריון כרגע לא בתכנון מכמה סיבות, אבל תמיד יש 1% שלקב"ה יש תכניות אחרות...)

לא חושבת שבגיל הזה כדאי להתעסק עם זה.

הילדה עם כמות מכובדת ביותר ומריחה בהתאם כך שאין ברירה

(רק אומר שזה לא בהיכרח קשור.

יש ריח של גיל ההתבגרות/לחץ/חרדה וכו)

אגב, שמעתי המלצות על דאב ירוק (נראה לי עם מלפפון) ספריי.

מי שאני מכירה שמשתמשת באופן משמעותי הריח פחת.

אז אולי בלי קשר זה יעזור.

כשהורדתי שיער רק הזעתי יותר והכל נזל והיה מגעיל

אולי יש לה יותר ריח כי היא פשוט יותר מתבגרת עכשיו. וזה לא דווקא בגלל השיער או משהו

שהבת שלי בת 9 עם זיעה בריח של חייל באוטובוס 🙃ועוד אין לה שיער... למה ריח קשור לשיער?

שמים דאודורנט סטיק אחרי מקלחת, לא מספיק?

היה לה ריח מגיל צעיר אבל השיער מחריף את הריח

אני כבר עכשיו בהלם מזה אז מה יהיה עם השיער😵‍💫 שיהיו בריאות.... לא מכירה את זה בכלל

מכירה נשים שמרגישות שזה גורם להם ליותר ריח כשיש שיער ומכירה נשים שמרגישות דווקא הפוך

לי הכל עשה ממש רע והוא טוב..

בלי קשר לשערות....

זה בסדר, צריך לעשות לפי ההוראות.

אולי שווה לקנות לייזר ביתי, שאמור להחזיק לכמה שנים טובות ולתת תוצאות טובות יותר

סכין אבל רק במקלחת אחרי שהיא מסבנת את האזור... (כשיש עדיין סבון). אמור לעזור משמעותית

עם קצף גילוח?

כי זה עוזר לגילוח עדין ולא מורגש

אבל סבון לא כואב. מגלחת כבר שנים..

בכל מקרה היא לא רוצה לנסות שוב סכין אז מחפשת חלופה

שם מים

אני עושה סכין גילוח תוך כדי זרם מים

אולי לנסות להחליף סכין גילוח

מגן על העור ומשאיר אותו חלק.

וממליצה להשקיע בסכין גילוח איכותי ועם כמה להבים, יש כאלה גם עם פס אלוורה שבכלל כדאי.

ממליצה גם-

1. לשים דיאודורנט ממש אחרי המקלחת ולא בבוקר

2. להפחית מאכלים מתועשים

רק בכיוון השערה ולא נגד אז פחות יוצר עיקצוץ וחוסר נוחות

סכין טובה (ונוס למשל.. אין לי אחוזים 😝) וגם לחדש אותה בתדירות גבוהה

הרבה סבון או קרם

ולגלח מלמעלה למטה

נראה לי שכל דבר אפשר לנסות, ולראות אם הם אוכלים את זה בסדר.

או להכין בבוקר דברים פשוטים יותר, שדורשים פחות התעסקות.

בערב לחתוך ירקות , להכין טוסט ובבןקר רק להכניס לטוסטר.

סנדוויץ' סלט טונה ומיןנז , לעטוף טוב. נראה לי ילך סבבה. גם סלט ביצים כנל.

אפילו טעים יותר מהערב.

פיצות ביתיות.

ממרחים שונים (חומוס לא הייתי עושה מראש).

אצלי בלי עין הרע יש להכין ל3 ילדים ו2 מבוגרים.

אני מכינה לפחות לילד אחד ולמבוגרים מראש.

ואז בבוקר קל לי יותר.

ואגב חברה שלי עשתה טבלה שהיא רצה איתה במהלך השנה (אני מניחה שהיא עושה עדכון אחת לחודש חודשיים)

בטבלה כתוב ימים וילדים ומה ילד רוצה בכל יום. ככה אין התעסקות בלשאול מי רוצה מה.

אני גם צריכה לעשות את זה😅

לק"י

אני לא נתקלתי בכדור כזה שהוא לא דוחה.

לדעתי למנוע שכחה

ברזל- פריפול ושילבתי גם עוד סוג של בית טבע עם ספיגה טובה יותר

ויטמין בי 12 בנוזל

ויטמין די בטיפות

אבקה של אלטמן- בעיקר בשביל חומצה פולית

מאמינה שהוא פחות יעיל מהרגיל אבל אני לקחתי אותו כי לא הייתי מסוגלת לבלוע את הרגיל

שהעלייה שלך במשקל לא קשורה בהכרח לגודל העובר.

ברוב ההריונות זה ככה

אני עליתי ב2 הריונות 30 קילו כל אחד, והתינוקות שלי נולדו 3.2-3.3 קילו שניהם

בהריון הקודם נולדה 2.600 בשבוע 40+1

והיתה לי בטן ממש קטנה

גם היה מיעוט מים, קיבלנו זירוז

אז אני יודעת שעכשיו טוב יותר ביחוד שזה בן ולא טוב משקלים נמוכים מידי ובלה בלה

אבל אני ככ בחוסר נוחות ונשאר לי עוד הרבה

גודל הבטן תלוי מאוד במיקום העובר ובחוזקת השרירי בטן

לק"י

וילדתי בין 2.800 ל-3.900.

הגדול שבחבורה לא היה תינוק שמן או עם ראש גדול, אלא פשוט ארוך.

כך שלא הייתי דואגת מזה.

אצלי נולד 3.800 והיה ממש ממש ארוך (מעל עקומות הגובה). גם ישלי שרירים כבדים, הוא לא שמן אבל כבד ממש..

בהריון שבו התינוק שלי נולד 4 קילו

לק"י

או גוף ענק.

את הבת שלפניו ששקלה כמעט קילו פחות, לקח לי יותר זמן ללדת.

זה פשוט לא קשור

ועלתה רק 9 קילו בהריונות

עלייה במשקל בהריון קשורה לעוד דברים חוץ מלגודל העובר

כי משמע אני מעלה את הכל

כולל הכל

כולל הכל

מה שאומררררר

שזה

לא

יורד

בלידה

😩😩😩

אני אומרת נצום עד סוף ההריון

אבל אצל כל אישה זה עובד אחרת

אני לא הצלחתי לחזור למשקל לפני והרבה נשים כמוני ויש הרבה נשים שכן

כל אחת ומה שאצלה. זה תלוי בככ הרבה דברים..

וממש לא לצום!

אבל לא יודעת הפעם אני יותר חרדתית על זה…

אצל הגדולה עליתי 14

אצל השנייה 17

עכשיו 13 והיד עוד נטויה

נשאר לי מהשניים הקןדמים בערך שני קילו מכל אחד

אבל על הבטן😵‍💫😵‍💫

את הרוב יורדים בלידה, ועוד אחריה

והיד עוד נטויה גם אחרי

אני יודעת שקשה לך עם זה..

רק שלא אעביר את הדימוי גוף הזה לילדות חח מסכנות יפות שלי

שני אפרוחות שבקושי אוכלות

אם ההערכות והבדיקות תקינות לא הייתי דואגת.

שיהיה בקלות ובבריאות!

ממה שאני מכירה עליה במשקל אצל האם בהחלט משפיעה על משקל העובר.

אבל 13 ק''ג יכול גם להיות תקין לחלוטין בשבוע 33.

זה תלוי באיזה bmi התחלת.

ואולי בזכות העלייה הזאת העובר לא iugr

1.65 סמ ובתחילת הריון שקלתי 57 בערך

ומרגישה שזה רק הולך להתדרדר

בחודש תשיעי אני בכלל לא עולה למרות שהעובר עולה. כנראה כי אין מקום לאוכל ואני נסתמת מהר...

תני לעצמך לאוכל

זהו

אח''כ הגוף משתנה ואת לא צריכה לאכול אותם כמויות

אם את תמיד רזה בדרכ צריך קצת מאמץ ואת תחזרי לעצמך

שינה טובה

תזונה בריאה

ורצון

מאד מאד טבעי לעלות ככה בהריון🩷🩷

עוד מלא זמן.

נחמת שוטים שכזו. משתדלת לסנן הערות.

יורדת בגלל סכרת הריון. ולא עולה

אז זה בנסיבות לא טובות אמנם אבל אפשרי.

ומאוד מבאס כן? אבל יש יתרון גם בזה..

ממש לא נשמע לי חריג מידי

לק"י

אבל אני גרה בעיר עם מגוון שמות. וזה לא נשמע לי מאוד מוזר. לא נפוץ, אבל הצליל נשמע בסדר.

נשמע כמו שם שכשתגידו אותו אנשים ישאלו: מה? ותצטרכו לחזור.

בקריאה זה נראה כמו שם חיבה של ישעיה.

בהצלחה בכל בחירה