שבועיים של קרבה יותר אינטנסיבית ושבועיים של קצת שקט 🤭 ויותר זמן אישי לעצמי והרגשה טבעית זה לאו דווקא מגע בעיניי האמת, אלא להרגיש חופשיה להביע גם כשאי אפשר לגעת וגם כשכן.

אני באופן אישי מתוך החלטה מודעת לגמרי ובחירית - לא שולחת שאלות כבר כמה שנים. ייקח מה שייקח, אני לא נכנסת ללופ הזה אחרי שפעם אחת יותר מדי זה עשה לי ממש רע, וגמני יכולה להגיע ליום השביעי. אני זורמת. לא בלחץ לקרבה וזה דווקא נחמד לי הגעגוע ולא מרגישה פספוס. בעלי לא בורח לאף מקום ב"ה ואני דווקא אוהבת את זה שהרצון למגע נבנה

אפשר גם ללמוד לחזור למגע בהדרגה. אני הבנתי יש לי קושי עם זה שהמגע כביכול פתאום "נכפה" עליי בתאריך x בשעת הערב (לא באמת אלא שאת יודעת.. ) ואחרי שגם זה עשה לי רע למדתי לתקשר נכון ולומר: אני צריכה רגע אויר ולא מתאים מ0 למאה. מה שנקרא - אני ומצוות שתלויות בזמן זה פחות😬

וגם לגבי להיאסר - יש זמן להיערך לזה אם המחזור שלך פחות או יותר קבוע. מגיעים קרוב לימי הפרישה ו"נפרדים" עד הפעם הבאה

אני מניחה שאני כנראה לא הכתובת שלך להזדהות אבל כתבתי בכל זאת כדי שאולי תיתרמי מכך

יש משהו טוב קצת ב"שקט" הזה

אבל לפעמים בימים האלו יש איזה מצב או טריגר שהיה עושה לי טוב חיבוק ומגע.. ואין

וכל הדיבורים היפים האלו של ללמוד להתקרב בלי מגע וכו לא ככ מדברים אלי

יש זמנים שאישה פשוט צריכה מגע. חיבוק. ליטוף. נשיקה.

לגבי הנושא של העדים והבדיקות לרב

אני קצת התחלתי לחשוב על הכיוון הזה בעצמי כי ראיתי שזה עושה לי מאוד לא טוב כל ההתעסקות.

מצד שני רוצה להיטהר כמה שיותר מהר

אבל עצם הלחץ הזה שרוצים שיהיה כמה שיותר מהר מגביר את העצבים.. ומה הרב יגיד ואם לא טהור איזה באסה צריך להתחיל מחדש יום למחרת וכו וכו, אז אולי פשוט לדחות לבד ולקבל את זה שפחות יום או יומיים זה לא כזה נורא

אני מחבקת את הילדים שלי כשאני צריכה. אמיתי.

הם לא בעלי, ויש דבר כזה "רעב למגע" לדעתי, אבל חיבוק זה חיבוק וקיבלתי מענה לצורך ולי זה עובד. אפשר בעוד דרכים שעוזאות לפרק אמוציות

וגם שיחה עוזרת. וזה בסדר אם זה לא מושלם בעיניי. אותי זה חישל רגשית.

לגבי לרצות להיות טהורה כמה שיותר מהר - אני כאמור לוקחת את זה באיזי כי כשהייתי באותה פעם ב"מרדף" הרגשתי שאני במקום שהוא לא נכון לי נפשית. איך להסביר?

כאילו מה, אני עד כדי כך נזקקת? לא אסתדר עוד יום יומיים? הרגיש לי שזה שם אותי במקום גשמי מדי מול העניין הזה. כאילו האישה סופרת והמצווה עליה להיטהר,אבל האיש מחכה לה ולא היא רצה אליו.. ככה בתחושה שלי לפחות

אחד זה השבועיים שבועיים, והשני זה ההתעסקות עם הבדיקות ושות'.

אם הבדיקות מלחיצות אותך, אז אולי היה נכון, לבקש הדרכה מהרב, מה המינימום האפשרי בשבילך.

(לפעמים הלחץ עצמו יכול לגרום לדימום/כתמים...)

לנסות לקצר מחזור באמצעים טבעיים, אבל לקחת בחשבון שזה יכול לקחת את הזמן ..

לגבי השבועיים שבועיים, תנסי לשמוע פודקאסטים של ליאת יקיר, מדברת מזווית של ביולוגית(היא חילונית)

קצת פותח את הראש, להבין למה זה טוב.

לגבי זה שהחזרה היא בבום, שמעתי איזה פודקאסט, (צריכה לבדוק של מי זה היה, (אולי מיכל פרינס) על הנושא הזה,

פשוט דיברה על זה, שזה באמת מורכב לאפס את המערכת, יכול להיות שלוקח קצת יותר זמן,

וזה משהו לפתוח מול הבן זוג בזמן נוח, ועצם זה שהוא בקצב שלך כבר מוריד חלק גדול מהבלגן הרגשי.

כבר כתבתי פה פעם שהשפה הרגשית אצלנו, התפתחה הרבה יותר, דווקא מהזמן שאסורים, כי אז חייבים לדבר ואי אפשר לפתור דברים במגע.

ולסיום סיומת אולי להשלים עם זה שזה המצב, עד שמשיח לא מגיע, זה חלק מהקללה של חווה.

נתפלל שיבוא מהר ויגאל אותנו גם מזה...

יצא ארוך, מקווה שיהיה לך לתועלת.

לגבי הבדיקות בעיקר קשה לי ההתחלה

ההפסק ויום ראשון

כי באמת שאר הבדיקות עושה את המינימום

אבל הימים 5-6-7 הם מוקד העצבים כי רוצה כבר להתחיל אבל עדיין לא מצליחה

ואז זה התעסקות, ואז עושה בדיקה ויוצא ספק

ואז ספק אם לנסות שוב כי אם תיפסל הבדיקה ועד שנשאל רב אז שלא נפסיד עוד יום.. בקיצור זה עצבים. לא מצליחה לראות בזה משהו יפה ורוחני ומחבר

ולגבי המעבר מאסורים לקרבה

בעיקר קשה לי שזה לא נשאר ספונטני

צריך להיזכר ולשים לב מה המצב שלנו

מותר או אסור

לא היו לי כמעט כאלו תקופות מאז החתונה בעקבות ההריונות והלידות

וקשה לי להבין איך אפשר לחיות ככה לאורך שנים רבות

1. מהיום השלישי לשתות מיץ לימון (כמות של לימון אחד) בבוקר ובערב, ביופלונאידים, לשטוף את הנרתיק בתכיפות במים פושרים ל5-6 דק' כל פעם

   וכשאת רוצה לנסות לעשות הפסק, לשטוף את הנרתיק לרבע שעה או לשבת באמבטיה לרבע שעה, ואחרי חצי שעה- שעה לנסות שוב

2. להרפות את הלחץ מלעשות מוקדם ולהחליט שאת בודקת רק אחרי יום שההפרשות נקיות ולא לנסות שוב ושוב עד שמצליח.

בקשר להודעה הראשונה, עברתי את השלב הזה גם

מקווה להצליח לנסח את התובנות שיצאתי מזה 🩷🩷

(ואם המוך גורם לך לשאלות- תשאלי רב אם לעשות)

אני אחשוב על זה

אולי יהיה לי יותר טוב להרפות במקום להתעסק ככה עם לימון ואמבטיות

לגבי המוך- לא עושה

נניח אני עושה שטיפות ואמבטיות

מה זה עוזר לבדיקה של היום הראשון שלא שוטפים לפני?

את יכולה לשטוף שעה לפני. (רק לא צמוד)

דבר שני השטיפות והאמבטיה לפני עוזרים לרוקן את הנרתיק והרחם טוב ומהר יותר, אז מילא זה משפיע גם עם היום הראשון...

אני גם אשאל את הרב שלנו על זה

כי זה באמת יכול לעזור לנו

לא משנה של איזה יום. לפי מה שזכור שלמדתי בקורס הדרכת כלות...

(יכול להיות שיש פסיקות שאסור, אבל וודאי שיש פסיקות שמותר, כי ככה גם למדתי וגם רב אמר לי לעשות)

אני אחפש בטהרת בת ישראל ודרכי טהרה... בוודאות למדתי שאסור רק בפסיקה פרטנית מרב מי שסובלת מכתמים..

כותבת כדי שנשים לא יפסקו מכאן אלא יבררו הלאה...

אותי ואת כל הרקע.. יש מצב

בכל מקרה תמיד כדאי לשאול רב שהולכים לפיו ולא מה שכתוב בפורום

(בדיקות) פעם כשלא יכולתי לשטוף שאלתי רב והוא אמר שאין צורך, ולאחרונה רב אחר המליץ לי להקפיד לשטוף לפני כל בדיקה (עושה מינימום)

הוא אמר שמותר לשטוף ומעיקר הדין אין צורך לחכות מעבר לכמה שניות

אבל אולי יש הבדל בפסיקות

בטעות שצריך לחכות שעה. (ואולי זה הבדל בפסיקות אבל יעזור לי מאוד שלא צריך שעה, אז לכן אשאל)

שאם האיזור רטוב אז אם יש כתם קטן הוא יכול להתרחב על העד...

אני מחכה רבע שעה, ככה הרב שלנו אמר

מסיום השטיפה לבדיקה.

באמת תשאלי, יכול להיות שזה גם תלוי מקרה

לפעמים גם 8

אצלי הדימום ארוך...

אבל קשה לי להחזיק ראש על עוד משימה של לנסות לקצר את הדימום....

והאמת מרגישה שאני חייבת הרבה תודה להתחדשות הזו של המקווה אז לא כועסת על הפסק זמן...

וגם.. האמת שמאוד נהנית לטבול זה וואו בשבילי אז זה בטח גם משפיע

...

הטבילה עצמה אני מתכוונת....

רבנית אמרה לי שזה מייבש את המקום

ואז הבדיקה עצמה פוצעת!

היא הנחתה אותי לעשות הפסק רחוק ממקלחת ולא קצת אחרי, שהמקום יתאושש

מי שחוששת לפציעות יכולה להאסר ככה סתם.

יש תקופות שקשה לי להבין למה התורה ככ מגבילה או יותר נכון מכניסה כללים לכל מה שקשור לקשר בין בעל ואישה

זה אמור להיות הדבר הכי טבעי ומקרב בחיים. ב"ה שיש את הימים המותרים

ולא שהייתי רוצה לחיות בהפקרות מוחלטת

אבל אני ממש מרגישה שזה הבסיס של הבית והזוגיות וכל שבועיים הכל נפסק בכח בלי טיפת רחמים ורגע להחליט מה בא לי

אין כאילו משהו באמצע

ואז צריך לעבור את כל תהליך הטהרה הארוך והמייגע בתקווה שלא תהיה בעיות

זה פעם ראשונה שיש לנו ככה תקופה ארוכה אחרי רצף של הריונות הנרות וזה קשוח ברמות

מרגישה שזה חלק מצרות הגלות.

ברגע שיהיה בית מקדש זה יעלם. כי לא הגיוני כל חודש להביא קורבן זבה או משהו כזה. אני לא בטוחה שאני זוכרת ומדייקת בפרטים. אבל יש עם זה משהו לא הגיוני. בכל מקרה, זה מצריך סנהדרין... אז אנחנו בינתיים סובלות את כאב חוסר הגאולה.

אין. לא מצליחה בשום צורה לראות את היופי בזה וכל המחזוריות וה''אור'' שיש שמנסות להכניס לזה. כל אחת מה שעושה לה טוב, זה לא שאני שוללת או מזלזלת. אישית לי זה לא עבד. אני ב''ה בהריון אחרי כמה שנים של הסרט הזה ואין. זה לא דבר שהתרגלתי אליו. ואם לא רוצים הריון אז מעדיפה הורמונים על האירוע הזה. סליחה שלא מעודדת. כל פעם ביו''כ מרגישה רע עם כל המחשבות שלי על הנושא הזה. ומשתדלת מאוד לעשות עבודה שזה לא יגיע מזלזול בתורה שבע''פ וכל הדברים שמבקשים עליהם סליחה בווידוי. אבל רואה את זה כדיעבד אחד גדול ועוד אחד מעיוותי הגלות שיש לנו עוד כאלה, בגלל מצב העם השפל שם, וכאחד התיקונים הראשונים של תקופת הגאולה השלמה.

קרבן זבה זה לא על וסת לדעתי אלא על דימומים אחרים.

אבל ההקפדה על טומאה כשיש בית מקדש היא הרבה יותר קשוחה והרבה פחות נסתרת מהיום.

בכל אופן מצטרפת להרגשה שלא מרגישה מה טוב יוצא לי מזה.

שלא ידעו לשפוט דמים הכילו את זה על נידה. ואחרי זבה שזו מחלה צריך קורבן וזה לא ממש ריאלי שכל אישה כל חודש תעשה את זה.

מדאורייתא טומאה נידה זה 7 סך הכל... כמובן אם נקי וכו'. אבל בגלל שהסתבכו הפכו את זה כמו לזבה...

זה תלוי בהגדרה מה זה בכלל זבה.

לרוב הראשונים זבה זו אישה שרואה דם בין הימים ה8 עד ה18 למחזור וצריכה לבדוק ולספור 7 נקיים.

לפי הרמב"ם מרגע שהאישה מקבלת מחזור (ועד שהיא יולדת, שאז הספירה מתאפסת) היא נמצאת במעגל נוסף בלי קשר למחזור החודשי, של 7 ימים ואז 11 ימים, כל פעם מחדש. אם הדימום שלה יצא בתוך ה11 ימים היא זבה, וצריכה לספור 7 נקיים.

כל הדיון הזה נעשה אחרי שכבר אלפי שנים ידוע שנשות ישראל החמירו על עצמן כזבה ולשבת 7 נקיים על כל דימום. השאלה היא מה הן החמירו ומה בכלל הדין המקורי.

אם הולכים לפי שיטת הרמב"ם זה ממש הגיוני להחמיר בזה, כי לכי תספרי מחזור נוסף של 7-11 ימים ולבדוק כל פעם אם המחזור שלך יצא בזמן שאת זבה או נידה. הרבה יותר קל להחמיר על הכל, וזה מסביר מאיפה הגיע החומרה הזו ולמה היא הגיונית.

ובאופן כללי זה מוצג כהחמרה שהגיע מנשים עצמן, לא כאיזו גזרה שהציבור לא עומד בה, להפך.

בשביל לדון במישור ההלכתי צריך לעיין בנושאים האלו בצורה רצינית, ולא להמציא סברות של "זה לא נראה לי הגיוני".

עם דברים שנשים קיבלו על עצמן 🙈

ואמרתי שלא מתחייבת על דיוק. זה כן ידוע שפעם הבחינו בין הדמים. ונכון לא טחנתי את הסוגיה לעומקי עומקים וחלק ממה שראיתי בעבר אני כבר לא זוכרת כי זה ממש לא עיסוק שלי ביום יום וזה פשוט לא רלוונטי. בחרתי לחיות חיי הלכה כמיטב יכולתי ועם כל הקושי העצום, באמת אין משהו הלכתי שקשה בעיני ברמות האלה, לא את ולא אני יכולות להתווכח אם לבטל את הגזירה או לא. בסוף זו עוד התגלגלות של תורה שבעל פה לאורך השנים שרק סמכות סנהדרין יכולה להכריע בה ולשנות. בטוחה שיהיו עוד תחומים שישתנו בחיינו. בע''ה במהרה בימינו אמן.

ולשמוע והסברים ולימודים וכו' וכו'

לא נכנס. פשוט לא נכנס. שונאת את זה

זה מזיק לי נפשית(ואין לי בעיות מיוחדות של דימומים וכו' או הרבה שאלות לרב)

שונאת את ההתעסקות

שונאת שזה עלי ואי אפשרות לברוח מזה

יום חורף קשה או עמוס עבודה וכו'. לא. כנסי לאמבטיה שפשפי תצמך וסעי למקווה

לא מרגישה טוב?

תתאמצי תכניסי לך עוד מטלול ניקיון גוף וסעי למקווה

תחזרי חיונית ועירנית ומחוייכת (אני מקצינה😅אבל הרעיון)

ואוהבת מאוד את בעלי . לא קשור.

שונאת את כל המטלות האלה שנכפות עלי. ועושה את זה נטו כי חייבת. נקודה. לא כי רוצה. אלא כי חייבת.

כי אני גם שונאת את ההתעסקות והשאלות אבל הכי שונאת את ההרחקות. אז אני מאלה שכן יתחרפנו בשביל עוד יום. פלוס המחזורים קצרים אז אם אוותר על יומיים כמו שבנות כתבו פה, לא יישאר יותר מדי.

ואפשר לשאול אותך מה נקרא עבורך מחזןרים קצרים?

כי אני עם 28 יום ומתחרפנתתת

היו גם 23. וגם בין לבין

לנו זה ממש לא עושה טוב. לא יודעת להסביר למה עד כדי כך. זה לא שאנחנו כל היום במגע גם כשמותרים אבל משום מה זה מוציא מאיתנו לא טוב..

את התחושות הקשות האלה

אני רוצה להציע לחשוב מחדש על דברים שאת עושה ב"כח" ומתוך "חייבת". זה ממש יוצר התנגדות ואנטי

אני לא טובלת אם אני לא מרגישה טוב

יוצא לי לפעמים לדחות טבילה אם לא מתאים (בעלי יודע את זה כמובן)

וגם - לא חייב לחזור מחויכת שמחה ומלאת אנרגיה אם נורא התאמצת היום לטבול ואת גמורה מעיפות

אפשר לחזור לבקש חיבוק וללכת לישון

ולמי שתגיד שהיא מרגישה שהיא מפספסת - לדעתי זה לפספס את עצמה. לחיות עם מסיכות זה על הפנים בעיניי. הבעל בטוח לא רוצה את זה ככה.

יש השתדלות בגדר הסביר (נגיד ללכת ביחם קר באמצע החורף) ויש לאנוס את עצמך ללכת למרות שיש לך התנגדות פנימית חזקה.

אולי הגישה שלי לזה קצת שונה כי אני לא מכריחה את עצמי לכלום

נכון,זו מצווה, זו זכות, זו מעלה לטבול בזמן וראוי להתאמץ על זה, מעניין אותי מה רב היה אומר לאישה על טבילה בזמנה או על מאמץ בלתי סביר עם השלכות נפשיות להיטהר אם הוא היה שומע שזה גורם לה להתנגדות חזקה כזו (בעניין דומה התייעצתי עם פוסק על עד מזמן כשעוד הייתי שואלת, הוא רצה לשלוח לבודקת. אמרתי לו שנפשית אני לא מסוגלת ושימצא לי פתח או שהכל בסדר ואוותר. הוא בעצמו אמר לי בלי ששאלתי - גם לאשתי הייתי אומר אל תלכי)

לא יצא לי הרבה, אבל דחיתי פעם פעמיים כשלא התאים לי ממש, ויותר מכמה פעמים אמרתי לבעלי שלום היי נחמד מאוד אני הולכת לישון 🫡

אישית המצווה לא כזו קשה לי (ואני שמחה מאוד שיש אותה מה שנותן לי שבוע וקצת של שקט תודה לה' על המצוות שלו). והיו מקרים שהחלטתי כן להתאמץ למרות שהיו לי כל התירוצים לדחות.

כי כשמרגישים שזה חובה ויהרג ובל יעבור, זה יוצר הרבה יותר אנטי מאשר כשיודעים שיש אפשרויות לבחירה (בגבול הסביר כמובן)

וגם אני דוחה במצבים מורכבים

בדכ זה אפילו בא בעידוד בעלי כי כשמורכב לי לרוב גם מורכב לו

אבל כן, זאת מצוה וחובה והתעסקות שלי

גם אם אני עושה את זה בקצב שלי.

ובעיקר קשה לי הרוטינה הזאת

של כל חודש מחדש בלי הפסקה בלי יכולת לתמרן ואף אחד לא שואל אולי החודש/התקופה יותר מורכבת ואנחנו צריכים יותר קרבה

זאת פשוט עובדה מוגמרת שחותכת מחדש את הקשר הפיזי

תלוי כמעט רק בקרבה הפיזית - זה באמת מתסכל מאוד. כי זו תלות שרק ימי הטהרה מאפשרים

כבר כתבתי ואכתוב שוב - לדעתי יש מה להעמיק בזה. הרי גם לפני שנפסקו 7 נקיים היה הליך של טומאה וטהרה, והוא היה יותר קצר אומנם, אבל קיים

אז נניח והיו לנו רק 7 ימים ונטהרות- גם אז יש התמודדויות שיכולות להגיע בתקופה הזו. ולכן לדעתי כך או כך אין דרך לברוח מזה

בעיקר בשנה האחרונה בעזרת ייעוץ זוגי הכנסנו מאוד קשר רגשי ושיח לזוגיות

דווקא אני מרגישה שזה רק העמיק את הקשר ואת החוסר בקרבה פיזית..

וזה בא בשילוב עם זה שאני לא מונעת יותר בצורה שגורמת לאי מחזור

אז ממש קשה לי המצב הזה...

לא שיש מה לשנות פה.. זה המצב ונתמודד אבל באסה שזה ככה

זה לא משו שיתבטל

עם כמה שלי זה "עובד" איכשהו, ברור שיש זמנים של געגוע. בסוף על כולנו רובצת הקללה "ואל אישך תשוקתך.."

וטוב שהלכתם לייעוץ זוגי, זה מהמם!

אני פשוט אישה חפרנית ביותר😅 ומאז שלמדתי לפני המון שנים מסילת ישרים, אני מנסה לחיות את המשפט שלו שלמרות שיש פה הרבה תלאות בעולם הזה, ואנשים עוברים דברים - זה קיים ש"עולמך תראה בחייך". כלומר, למרות זאת, אפשר לחיות עם הרגשה טובה רוב הזמן בתוך המציאות הקיימת ולא לחכות לעולם הבא כדי שזה יקרה. וזו עבודת מידות, לצמצם סבל..זו עבודה רגשית, מנטלית, תודעתית וברור שעדיין נחווה קושי, השאלה באיזו עוצמה (וזה נכון לכל תחום בעיניי, מי ישמע יש לי איזו הווא אמינא😅 אבל בניתי סביב זה בסיעתא דשמייא דרך חיים ודפוסי חשיבה מסוימים שמאירים לי את הדרך, בעקבות המון חויות של כאב)

ואם אני זוכרת נכון אז בהקשר של המשפט הזה קראתי משו בעניין (לא במסילת ישרים כמובן, נראה לי בכיוון חסידי יותר אבל לא זוכרת וחבל) שזה יכול להיות קללה של סבל הכמיהה הזו, כשהיא מושלת בנו והיא יכולה גם להפוך לברכה בחיים של אישה. כשהיא עובדת על ניתוב נכון של הרגש שלה והופכת אותו למנוע ליצירה והתקדמות במקום לעמוד במקום ולתת לו לתפוס המון המון מקום בחווית החיים. אבל יש בזה הרבה איזונים עדינים לדעתי, איך לא לבטל רגש לגמרי ולהימנע ממנו עד כדי תחושת אטימות וקהות ועוד המון פרטים

בקיצור אני מאמינה בחפירות כמו שהבנת 😅

ואני חושבת שזה נכון לחפור להבין וללמוד כי זה באמת יכול לשנות תפיסה גישה וחוויה

במיוחד אם המציאות היא עובדה וחבל לסבול אם אפשר ללמוד איך לא

בין הימים של המחזור שכל ההורמונים מכוונים לחוסר קרבה, לבין שבע נקיים שבהם החשק עולה לפני הביוץ (או הביוץ עצמו למשל אצלי בחלק מהחודשים) וכל הדבר הזה נגד הטבע הורמונלי ש-ה' ברא לגוף. אישית הקושי הולך ועולה. בהקשר שלנו ב''ה ממש לא מבוסס על הגוף בלבד.

וגם אני באותה סירה מן הסתם כן? לפעמים עד שאני טובלת עברתי כאלה סערות של רגשות (הוריקנים מה סערות) ועד שמגיעה הטבילה כבר פחות יש חשק 😬

אני לא באמת יודעת מאיפה הסיבה לאיסור הגיעה, ובפן השכלי הלכתי זה פחות מענין גם אותי האמת, אני בהשלמה עם זה איכשהו.. והאמת לפעמים גם מודה על זה וזה עוסר לי להסתכל על היתרונות שבזה למרות הקושי. (בתור אחת שחווה תנודות הורמונליות קיצוניות שמשפיעות על שיקול הדעת הרבה פעמים דווקא בזמן של שבעה נקיים, עדיפה לי האפשרות להיות קרובה לבעלי כשאני יותר מאוזנת אבל זה באמת אינדיבידואלי שלי, אני באמת סובלת בתקופה הזו בחודש ממש, וגם - כל חודש. סיוטט)

ומה שעולה לי בהקשר הזה ששמעתי שגם פעולת הברית מורידה מההנאה הפוטנציאלית של גבר (לא יודעת כמה זה מבוסס) אז כאילו בהנחה וזה נכון - יש משו שעומד מאחורי זה, לא? כאילו בעובדה שההנאה פחותה ושזה לא מתוך "הסערה". גם אצל האישה וגם אצל הגבר כביכול במכוון. מרגישה שזה לא סתם בקיצור, כשאמצא את המילים אולי אכתוב

לי הלוגיקה מסברת את הדעת בכל אופן איכשהו

גם בזמני קיצון(ומי שעושה ככה וזה חשוב לה מאוד זה טוב לה אני לא באה להוריד כמובן)

אני בכלל לקיצוניות השניה

לא טובלת בשבתות.. לא אוהבת את המקווה ליד הבית ונוסעת עשר דק למקווה אחר. אז שבת לא רלוונטי. לא טובלת בחגים /שמתארחת וכאלה.וכו

מוסכם על בעלי ועלי שכל סיטואצהה שמחמירה את הקושי שלי מהדבר הזה אנחנו דוחים את הטבילה.

מספיק קשה בשגרה הרגילה.

אבל אם נדבר על השגרה הרגילה בלי חגים/דימומים מיוחדים/ארועים באותו יום וכו'. אז כן, עושה כי אני חייבת. בתור אחת למשל שלא נהנית מאמבטיות וכאלה או שהות ארוכה תחת מים (בכל עונה אגב) אז להיות זמן ארוך בחדר האמבטיה לא אוהבת. מה לעשות (ואני לא מתארגנת במשך שעות. אבל גם השעה שאני שם ארוכה לי)

כנל לצאת בערב כשאני עייפה(ואני עייפה בערבים. זו השגרה שלי. אני באמת בקושי יוצאת בערבים)

כנל הטבילה עצמה בעירום😉

הבדיקות . לזכור את הבדיקות לא לפספס

והעול הבלעדי . לא רואה בזה איזו חשיבות שוואלה סומכים עלי וכל זה. אם הייתי יכולה להתחלף עם בעלי שאני רק אחכה לו בבית ואשמור על הילדים הייתי עושה את זה בכיף.

(ובאמת אין לי שום דבר טפו טפו חריג לא בשאלות. לא בזמן הדימום. לא בזמני הטבילה וכו')

הזוגיות שלנו ממש לא מושתתת רק על מגע. ובה גם בזמן של הנידה אין פיצוצים ומריבות. אבל עוד שרק מתחיל המזור אני בראש שלי כבר מכוונת למה שמחכה לי בהמשך.. אז העצבים שלי כבר עולים😅

לא נראה לי שמסולקת דמים הייתה מתגעגעת לתהליך הטהרה+ טבילה

גמני עושה כי חייבת ולא כי ממש יש לי רצון לעצם התהליך. צריך אז עושים.

פשוט מה שתיארת היה באמת קשה אז הרגשתי צורך להגיב.. משמח שזה לא ככה

שמעתי על מישהי שכשהתבגרה ולא היה לה יותר מחזורים,

היא התגעגעה לתחושות הריחוק והקרבה וגם לטבילות

ובהסכמת בעלה

שמרו שבועיים שבועיים.

גם היום, שנים.. אחרי ששמעתי את זה, אני לא מצליחה להבין

ודי מקנאה בה שכנראה היה לה כזה חיבור למצוונ

נשים אולי לא מתגעגעות לתהליך הטהרה כולו,אבל כן ממש מתגעגעות לטבילה.

אם החוויה של הטבילה במשך השנים היתה טובה(תלוי מקווה,תלוי בלנית,תלוי במנטליות אבל בגדול כן) זה אחד הדברים שנשים בפרוש מתגעגעות אליו.

אולי גם אני אתגעגע,מי יודע?

פשוט לוקחת נשימה עמוקההה

ומחכה ליום שאחרי

אגב שנים הייתי יושבת 20 דקות באמבטיה וזה היה ממש קשה לי

ויום אחד שאלנו רב והוא אמר שלא חייבים אמבטיה אפשר רק מקלחת טובה שמנקה היטב

ומאז זה הקל עליי ממש ממש

ולנקות מאוד מאוד כל חלק וחלק בגוף

ההכנות לטבילה היו לוקחות לי שעות וזה היה סיוט

ואז פתחתי ספר והבנתי שזה לא צריך להיות ככה

אני יושבת באמבטיה כי דווקא זה נוח לי ככה

מנקה טוב את הכל אבל לא חופרת שעות באוזניים (מנקה ניקוי טוב וזהו)

או משפשפת את העור של כל הגוף (אם תשפשפו את העור סביב הרגליים תראו שיוצא ממנו כמו עור מת כזה אז תדמיינו לעשות את זה בכל בכל הגוף.. זוועה) ככה לימדו אותי וככה עשיתי וזה הכניס לי כזה עצבים כל פעם שהלכתי למקווה

ב"ה שהאיר את עיני ולמדתי מה חשוב באמת ומה זה נערווים

היום תוך שעה אני אחרי טבילה כשרה למהדרין

מבינים שבסך הכל זה מקלחת רגילה פלוס עוד כמה הקפדות קטנות שאפשר לעשות אותן מראש.

אבל ללמוד את העיקרון זה מאסט כי זה ממש משנה את כל התמונה וההבנה ומוריד מהעומס הרגשי סביב זה

שמתארים את זה כנקיון סופר סופר רציני

ושכל פיפס זה חציצה, אולי היום דברים השתנו)

אחרי שהבנתי שיש דברים שהם בכלל לא חציצה (כמו למשל באוזניים. הייתי מנקה חצי שעה את האוזן וכל פעם שהכנסתי צמר גפן היה יוצא מלוכלך וזה לא היה נגמר.. עד שהבנתי שזה גם לא יגמר וזה כבר לא חציצה זה כמו לנסות להוציא את כל הרוק מהפה.. ובכללי יש דברים שאם אישה לא מקפידה על זה תמיד אז זה לא חציצה כמו עור קשה בכף הרגל. אני ככה כל החיים אז גם בטבילה משאירה)

לא יודעת למה אין מודעות ללמד נשים את עיקרון הדברים, זה יכול לחסוך ככ הרבה סבל ועגמת נפש

אני לא מלמדת ככה כלות בכלל.

לא נותנת משקל כבד כל כך לחציצות.

יותר מה ההלכה מה צריך.

לא מנהגים הזויים שלמדו אותי שהייתי כלה.

למשל להעביר מסרק צפוף מאיפה זה הגיע?

חוט דנטלי? לא קיימת הלכה כזו.

ישיבה באמבט היום כמעט לכל הדעות אין צורך ליותר מ10 דקות.ולי אמרו לפחות חצי שעה🤦‍♀️

אם את נהינת בשמחה אבל זה ממש לא הלכה.

נראה לי שהיום כבר מלמדים אחרת..

בכללי היום הרבה נשים טובלות עם לק ג'ל, ועם עגילים שיותר מסובך להוריד אותם לבד אז נראה לי שהלימוד של הלכות טבילה חייב להיות אחר

אותי לא הדריכו ככה, מניחה שהשתנו דברים עם השנים אבל ממש זוכרת שהמדרכות כלות אמרה לי שחשוב שהכל יהיה בנחת ומה שלא מקפידים עליו? לא צריך להגזים איתו גם לפני טבילה.

אני חושבת שככה לימדו לפני 40 שנה וככה נשאר אצלה לכן לא באה אליה בטענות

אבל מבאס אותי שהמדריכת כלות לא היתה יותר עדכנית 😉

בזמנו, לא?

היום בכללי הכל יותר רך, גמיש, מדגישים את הטוב והאור וכו'... אז גם ההדרכה תואמת גישה (בטח כשהמדריכה צעירה ולא מבוגרת)

לי היתה מדריכה מבוגרת ממש,היא נפטרה בינתיים והיא הדריכה בנות של רבנים ממש גדולים.

ופשוט היה לה ראש בריא ממש וקיבלתי ממנה המון.

וכל הקטע עם החציצות היה ממש בראש בריא כל מה שנשים סיפרו לי הייתי בהלם ממה שאמרו להם עד שחשבתי שאני בבעיה ולא יודעת מה ההלכה,אז בררתי והבנתי שלהם עיוותו את ההלכה

טראומה.

רק אחרי שדיברתי עם נשים הבנתי כמה זה משנה חוויה. (יש עדיין הרבה גורמים שמשפיעים על חווית הטבילה וכו', אבל ההכנות זה משמעותי)

רבנים שלכאורה מאוד מחמירים

אבל בנושא הטהרה יש היום המון פתיחות והקלות ומצאו הרבה דרכים איך להקל ולקצר את התהליך במסגרת ההלכה.

אני מספרת לאמא שלי על דברים שאני עושה בהקשר לטהרה והיא מבחינתה זה לא נקרא תהליך נכון, כי ככה היה מקובל פעם

והיא בהלם שזה מה שרבנים אומרים

כשהתחתנתי גם דרך המדריכת כלות הרגשתי שהכל הרבה יותר מסובך ומסורבל

עדיין יש תהליך שאין דרך לעקוף אבל עם השנים בהתייעצות עם הרבנים הבנתי מה הכרחי מאוד מה אפשר להוריד במצבים מסובכים

עם כל זאת שונאת את הסיפור הזה

לא יודעת מה הייתי עושה אלמלא כל ההקלות האלו

את הקשיים והבעיות שזה מביא..

באמת נושא לא פשוט

זוג מתחתן ורוצה בקרבה טבעית של אחד עם השני

ואסור באיסור חמור

חומה

ויש כל כך הרבה התמודדויות ואתגרים בחיים עלול לקרות מצבים שלא כולם חס וחלילה מצליחים לעמוד בזה מאמינה שאנשים מאוד משתדלים לקיים את המצווה אבל שיש לזה השלכות מאמינה שיש ויש

יש לי מישהו מהמשפחה שהוא רב (לא משנה ההקשר, שלא יהיה אאוטניג)

פעם בכמה חודשים הוא מקדיש זמן לעבור על הפורום

קורא מה עובר על נשים כדי ללמוד איפה הציבור מונח

היה לי ממש מוזר ומצחיק כשסיפרו לי את זה

(חח אמן שהוא לא יקרא את זה בטעות ויבין את ההקשר אלי)

התקן הורמונלי היה בשבילי פשוט הצלה . בשבילי ובשביל הזוגיות שלנו .

כמה שנים טובות של שקט מהשבועיים שבועיים האלו. גאולה.

(והאמת... בכלל בכל קושי בחיים)

1. להבין שקשה לי. המקום הזה בחיי כרגע מלחיץ/מכאיב/מציק/לא מושלם.

   ואז אני עושה מה שאני יכולה כדי להוריד לחצים ואי נעימויות.

   כמו שכתבו לך- אולי מיעוט בדיקות, אולי הדרכה מרב או יועצת הלכה שיקלו על התהליך. שיתוף הבעל ובקשות ספציפיות לתמיכה ופינוק בימים ספציפיים (לא בושה לבקש , למשל, שיקנה לך שוקולד או מתנה סמלית בכל פעם שנפרדים. כל חודש מחדש. להסביר שזה ממתיק לך את הפרידה ולמה זה ישמח אותך. או כל רעיון אחר).

2. "להכנס" בקושי. לחפור עמוק פנימה (לבד או בטיפול) ולפרק כל אחת מנקודות הכאב.

   מה הכי קשה לי?

   על מה זה יושב?

   איזו מערכת זוגית ראיתי בילדות?

   איפה אנחנו עכשיו בזוגיות?

   איך אני מול קיום מצוות נשיות, מצוות שקשות לי, מצוות בכלל?

   וכו' וכו'

   זו דרך קשה יותר, לא מתאים לכל שלב בחיים. לא תמיד יש כוח לחפור בעצמנו, לפגוש את הנקודות הכי כואבות, לשתף את בן הזוג בחוויות האלו.

   אבל אן יש לך כוח, זו הדרך שתצמיח מתוך הכאב.

וממליצה בחום על הפודקאסטים של אלירז פיין, שעברה זאת בעצמה ומספרת על כל קשת הרגשות שעלו בה, מול המחויבות להלכה, ואיזה מסע היא עברה.

לגבי 1 דיברנו אתמול אני ובעלי על זה חשבנו על כמה דברים מראה איך זה יהיה

להמשיך לשתף את בעלך ולמצוא פתרונות יחד.

זו מצווה זוגית - כשהיינו רווקות לא היינו צריכות את התהליך הזה...

ולכן גם הפתרונות צריכים להיות של זוג.

אצלי השותפות עשתה את כל ההבדל

יוגה נשית- ללכת פעמיים בשבוע לתקופה, קיצר לי את המחזור משמונה ימים ל-4. זה קסם הדבר הזה, הרחם התחזקה וזהו, לא חזרו לי מחזורים ארוכים.

לגבי הורמונים- אמרת שניסית, אבל יש בשוק כל כך הרבה תרופות היום, ממש ממליצה לנסות להתעקש, אני גם מאוד רגישה (תסמונת קדם ויסתית, דיכאונות בהריונות משיבוש הורמונלי ) והצלחתי אחרי המון ניסוי ותהייה למצוא גלולות שלא משפיעות לי על המצב הרוח ואפילו להיפך- משפרות אותו. ממליצה למצוא רופא סבלני ומקצועי (רופאות נשים משום מה פחות זרמו איתי) ולתת צ'אנס לסוגים שונים של תרופות.

למעשה אני לא מצליחה לחבר יותר משתיים או שתיים וחצי חפיסות, אבל זה מאוד מאוד משמעותי בשבילנו (במקום לטבול 12 פעמים בשנה אני טובלת 5, זה הבדל עצום מבחינתי)

כי כרגע הכיוון שלי זה או להבין שככה זה

או בכל זאת לתת צאנס למשהו הורמונלי אחר שלא ניסיתי

נוברינג. טובלת 2-3 פעמים בשנה.

אציין שלא כל אישה מצליחה לחבר ככה (אני מחברת הכל שהגוף מאפשר. כלומר לא מתחיל לדמם למרות שיש טבעת), יש כאלו שמצליחות רק חודשיים ברצף נגיד. אבל זה עדיין מקצר (וגם- את יכולה בקלות יותר לתזמן את הוסת ככה שלא יפול על חופשה/ חג/ משהו)

עלה לי ממש

ואני לא לוקחת מניעה כי גם ככה אני לא הכנסת להריון בקלות

פודקאסט פוקח עיניים של מאור קפלן, שמדבר על שבעה נקיים.

ואין לי סיכוי להסביר הכל, אבל בגדול היא ממש מראה כמה הקושי הזה שלנו- הוא השתקפות של הגלות.

והצער שלנו על הריחוק מהאיש שלנו- זה כמו הצער של הקב''ה.

מסבירים שם גם באריכות על כל השתלשלות ההלכה, ועל ה'נשים קיבלו על עצמן', שפעם המשפט הזה עשה לי סלידה (ואפילו חשבתי איזה הזויות הן ומה הסיפור שלהם???), ופתאום זה דווקא התיישב לי על הלב. להבין את המצוקה האמיתית שלהן, שיש עליהן אחריות כבדה ואין שום דרך לדעת מה לעשות.

כמו שאם אני אתלבט אם אוכל הוא כשר או לא, אז כנראה אחליט פשוט לא לאכול וזהו.

בקיצור- ממליצה ממש להקשיב. נתן לי מבט אחר על הנושא.

ללמה זה ככה ומי עשה כאלו הלכות מי יוכל לבטל אותם ומתי

אני כן באופן כללי מאוד תוהה למה כזה דבר חשןב ומקרב כולל כל כך הרבה הלכות וסייגים. אבל לא כי באמת מחפשת תשובות. זה לא ישנה את המציאות.

בעיקר מפריע לי תכלס וזה אני לא חושבת ששום הגיון והסבר בעולם יעזור לי מול קושי ממשי בביצוע הבדיקות, בהליך הטהרה והניתוק הפיזי מבעלי

שגם אני הייתי במקום שלך, וכנראה שגם במקום הרבה יותר קשה ממנו.

ידעתי שאם אנחנו ממשיכים לחיות ככה, לא נישאר נשואים. כמה שזה מחריד, ככה זה היה. ולפני זה היתה לנו זוגיות מדהימה!!! עם רצף של הריונות-הנקות- אז כמעט בלי ימי איסור. ואז השבועיים - שבועיים האלה, הרסו והחריבו לי את החיים.

סליחה שככה אני מדברת, ממש ככה אני מרגישה.

וגם סחבנו איתנו פצע שנוצר שם, המון המון שנים. ורק באיזשהו שלב שהלכנו לטיפול זוגי ממש מעמיק, אצל מישהי שיש לה גם הכשרה כמטפלת מינית, הבנתי שהמחזוריות שלי מבחינת החשק וההורמונים לא מסונכרנת עם המצב ההלכתי שלנו.

אז בעצם יצא שכל פעם בשבוע האחרון שהיינו מותרים- החשק שלי כבר היה בשפל. והחשק היה בטירוף שלו בימים הראשונים של שבעה נקיים- ובעצם כל התקופה הזו נלחמתי בעצמי ובגוף שלי. או לא להרשות לעצמי מה שאני ממש רוצה, או להכריח את עצמי לעשות דברים שאני לא באמת רוצה (כי מסכן בעלי). וזה נורא. לא מאחלת לאף אחת דבר כזה.

וברור לי שזה לא רק השבועיים-שבועיים, ושאם היינו מתנהגים אחרת כנראה זה היה פחות מחריד ומזעזע, אולי אפילו נסבל, אבל זה בהחלט היה מצב שעשה לנו רע.

ואני רק אומרת לה' תודה שזה נגמר, ומצאנו מניעה הורמונלית שטובה לי, וכשרצינו הריונות נקלטתי מהר. עד היום כשאני חושבת על התקופה הזאת עולות לי דמעות בעיניים ובא לי לצרוח.

אז רק שתדעי שסתם ככה שבועיים-שבועיים זה קשה לכל אחד, אבל יש אנשים שעבורם זה מעל ומעבר. ואם את כמוני, ואני כותבת כאן כי לי לקח לי שנים להבין שזה אחד הדברים שכל כך מקשים עלינו בסיפור הזה!!! ובא לי להגיד לכל הנשים שיקשיבו לגוף שלהם ולא ילחמו בו. אבל אם ההלכה לא מאפשרת את הקשב הזה לגוף- אז לא. למצוא כל פתרון שיאפשר כן להנות ולחיות בהקשבה ולא בנתק.

בקיצור, אם את מזהה שאת גם ככה- אני מעודדת אותך לעשות ה-כ-ל כדי לא להישאר בלופ.

אי אפשר לחיות חיי זוגיות טובים בלי שתוכלי להיות מסופקת באמת. זה לא בריא לא לך ולא לו.

קצרים.

אבל היו לי כמה שנים לפני ההריון הנוכחי בלי מניעה. מה לעשות... אז שרדנו ולא הגענו למצב שאת מתארת ב''ה. אבל בול הללכת נגד הגוף והטבע והשנאה של כל הדבר הזה. ממש.

ואז הורמונים של ענייני פוריות לא היו מציאה גדולה בכלל אבל לפחות האריכו את הטהרה...

כן הייתי בעבר עם התקן אחרי חוסר חשק קיצוני מגלולות הנקה. אבל לא חזרתי על זה מאז מרצוני החופשי. אני יודעת שיש פה ממש וויב נגד ההורמונים. אבל לי זה כבר היה עדיף למרות הורדת החשק. זה כבר היה יותר באיזון...

במניעה של גלולות על אף חוסר חשק שזה גורם(לא משו מאוד דרמטי אבל כן מוריד מאשר בלי) זה חסרון שהשלמנו איתו ומצליחים להיות על אף שהוא קיים כי אני מחברת וכך מצמצמת את הפעמים של המקווה. זה הנוסחא שהצלחנו לחיות טוב איתה . שבועיים שבועיים פשוט גמר עלי. מצאתי את הסוג שעובד לי טוב יחסית

בזה שכ-ל מי שעם מחזורים קצרים חושבת כמוך.

מצויין שמצאת מה שמתאים לך.

אני לא חושבת ככה

וכבר המון שנים שבועיים-שבועיים

וממש לא מרגישה שזה נגד הטבע

תודי ל-ה'. אין צורך לזלזל.

להפך כתבתי שטוב שמצאת מה שמתאים לך

אם כבר אז לכתוב ש*כל* מי שיש לה מחזורים קצרים בטח מרגישה שההלכה נגדה זה מזלזל

מי שהביוץ שלה על יום הטבילה או לפניו מפסידה את הימים שהגוף בשיא החשק.

זה איך שהמערכת בנויה מבחינה ביולוגית.

לא אמרתי שההלכה נגדנו בכוונה רעה.

אבל אין ספק שיש פה התמודדות, שכוללת גם עקרות הלכתית בין היתר, רק שזה לא הנושא.

כן כתבתי בתחילת השרשור ש-לדעתי- הגלגול ההלכתי הזה הוא חלק מעיוותי הגלות שיתוקנו בגאולה. זו בהחלט דעה אישית שבעיני לגיטימי להביע, והיא גם כן מבוססת על רבנים ודיון הלכתי.

אני לא רואה בזה זלזול. לא פרסמתי או עודדתי לא לשמור או לא להקשיב.

וגם בשטח אפילו בהשוואה לעשור אחורה רואים שינוי בפסיקות ורצון להקל ככל הניתן. אז זה לא שאני פה מחרטטת לבד להנאתי.

ההורמונים די מכבה את החשק..

היתה תקופה שהשתמשתי בטבעת

אז זה היה כיף בלי דימום כמה חודשים כי חיברתי

אבל לא היה לי שום חשק למגע ולפעמים אפילו רתיעה (מין רגישות למגע.. קורה לי גם בהריונות)

זה כל כך פוגע בטבעיות שלא ראיתי בזה יתרון

אבל המחיר של שבועיים שבועיים אצלנו יותר גבוה מהמחיר של הפגיעה בחשק, מבאס אבל זה ככה... מצאנו דרכים להסתדר עם זה.

מונעת עכשיו עם מירנה.

ואני כן בתוך מחזוריות מסוימת, יש לי כתמים כמעט כל חודש, אבל הם לא אוסרים בד''כ.

ואם אנחנו נאסרים פעם בשלושה-ארבעה חודשים, אז מתגברים פעם ב... אני לא חושבת שלהתגבר על עצמנו זה דבר שלילי תמיד. בסוף הקב''ה כן רוצה שנתאמץ ונתעלה על החשק הרגעי. אבל זה לא אותו דבר כמו שאין מגע אף פעם בזמן של שיא החשק. כאילו- זה שזה ככה לאורך זמן- זו השריטה.

וגם מהצד השני של המשוואה- כשהארכנו את ימי ההיתר אז נהיה פחות לחץ שיהיה דווקא בזמן שפחות בא לי, רק כי עכשיו אפשר ועוד רגע כבר לא. ואז אפשר לתת לדברים להתקדם בקצב אחר, שיותר מתאים למקום הנפשי שבו אני נמצאת.

ושוב אני כן חושבת שהיינו יכולים לעשות דברים בצורה שונה שהייתה מקילה עלינו. אבל בכלל לא הבנו מה עובר עלינו.

דווקא בגלל שלמדתי, ונכנס לי לראש ההסברים שהטבילה היא שיא החשק של האישה, ולא הבנתי למה אצלי זה לא ככה, שחשבתי שזה סימן שמשהו לא בסדר.

אז חשוב לי להגיד פה לכולן שיש דבר כזה. חוסר סנכרון בין רמות החשק לימי הטהרה. כי ליעצם ההבנה כבר עוזרת ומקילה (כאמור, אנחנו עדיין נאלצים לחוות ימי ריחוק. אבל בתדירות שאפשר לחיות איתה).

לעודד נשים לנסות.

הטבעת לא היתה לך טובה- אולי יהיו גלולות שכן. אולי התקן. ולמישהי אחרת- הפוך.

לא לפסול מראש אם סובלים.

אין אמצעי מניעה מושלם, זה ידוע, אבל כן שווה לחפש את הרע במיעוטו. וקצת היה נשמע לי מהפותחת שהיא בכלל לא מנסה.

אז אולי לא כל כך רע לה. והלוואי שככה.

אבל אם ממש ממש רע, לא לסבול. חבל לסבול.

היה לי מחזוריות כל חודש אבל בלי לקבל מחזור

רק באסה שזה זז לי ועשה לי דלקת והתברר שלא טוב לי בכלל התקנים כי תמיד עם התקן היה לי דלקת בסוף... אבל היו לנו כמעט שנתיים מושלמות תודה לה על זה

ודווקא בגלל שראיתי כמה זה היה טוב לנו

הבאסה עכשיו עוד יותר גדולה

וגם החוסר אונים הזה שאין מניעה הורמונלית שטובה לי

אז בלית ברירה צריכה לחוות את המחזורים האלו בידיעה שלא יהיה מזה הריון (בתקופה שאני מצפה להריון מרגיש אחרת כי כאילו יש מטרה למחזוריות הזאת)

להרבה נשים זה מאוד מאוד קשה.

מה שאני עושה (לא ממליצה, אבל זה מה שטוב לי)

את המינימום האפשרי, אוספת כל היתר אפשרי מכל מקום.

בדיקות: ביום ראשון, שלישי ושביעי.

אם יש צורך בשאלת רב אני משאירה את זה איפשהו ומיידעת את בעלי, אם הוא רוצה הוא הולך, אם לא. לא.

זה לא שלי.

התארגנות לפני: מקלחת מפנקת, אבל בלי נרווים. (אני לא עושה מתיחות כדי לשפשף חלק ספציפי בגב, ולא מתייסרת ביסורי מצפון כי לא ניקתי בין האצבעות של הרגלים), מתקלחת בכיף.

באותו ערב, אוכלים משהו טעים.

ולשאול את כל הבנות היקרות שהכיבוש בשירשור הזה שטוב להן שיש שבועיים שבועיים כי אז יש להם שבועיים שקט ?

אני שומעת את זה המון. ובאמת מנסה להבין.

מה הכוונה שקט? שקט ממה? שקט מהבעל? שקט ממגע? שקט מיחסים אינטימיים? ואולי שקט מהבקשות של הבעל ליחסים ומגע?

ושקט מהייסורי מצפון שנגרם לך כשאת מסרבת לו או עושה את זה בלי חשק כי מבקש?

מה קורה פה בעצם

בזמן שמותרים - אצלנו לפחות, הסדר יום "משתבש". לטובה כמובן כן? יש יותר קרבה, יותר שיח, אני יותר משקיעה בנראות החיצונית בכל מיני דברים, יש יותר ארוחות משותפות, לבעלי יותר קל להביע את עצמו רגשית כלפיי כשאנחנו מותרים והזמן הזוגי שלנו ביחד, אפילו בשיחות רק, הוא אחר. זה דוחק דברים אחרים הצידה מן הסתם כי זה אחר.

בזמן שאסורים - זה פחות ככה. הוא תופס קצת מרחק, עובד יותר בערב ומתפנה גם הוא לפגישות בערב/ פגישות עם חברים. אני רגילה שבזמן הזה אני יותר עסוקה בעצמי וגם לי יש זמן להתעסק יותר בדברים אחרים, אז השיח לא אותו שיח ממש ולי מן הסתם נשאר זמן לדברים אחרים. וזה וזה טוב לי.

טוב לי שיש זמן יותר להשקיע בזוגיות וטוב לי שיש לי יותר זמן להשקיע בדברים שהם לא בעיקר זוגיות. זה יוצר אצלי סוג של באלאנס

ולא, זה לא בקטע שלילי של - שקט מהבעל ומהבקשות שלו. כי אני יכולה לרצות לא להיות איתו והכל טוב. אני לא חייבת אם אני לא רוצה וזה לא עושה לי שום ייסורי מצפון אפילו לרגע.

וטוב לי המרחק ממנו בזמן שאסורים כי זה יוצר געגוע, וגעגוע למה שמותר וגעגוע למה שאסור זה דבר אחר לתחושתי.

אצלנו זה כל כך אחרת.

דווקא כשאסורים מחפשים יותר את הדרך להרגיש קרובים ואנחנו הרבה יותר משקיעים בקשר הזוגי- יותר שיחות יוצאות יחד (לרוב עם חברים נוספים, שלא יהיה קשה), כאילו כדי 'לפצות' על מה שאין.

דווקא כשמותרים אפשר להשקיע מלא בדברים אחרים בחיים, ובסוף בערב לפני השינה יהיה לנו ממילא את הזמן שלנו יחד. ואפילו אם לא נלך לישון יחד- לפחות נישן עם חיבוק. אז הקירבה היא אוטומטית ולא צריך להתאמץ עליה.

ובמה שהתרגלם אליו

אצלנו אין צורך לפצות. כל דבר מגיע בזמן שלו מבחינתנו ונוחה לנו ההפרדה הזו, זה כבר בילט אין באורח החיים שלנו

ותמיד אפשר לעשות מה שרוצים אנחנו פשוט בוחרים להשקיע יותר את הזמן שמותרים בזוגיות

כי אני קצת בתסביכים על זה עם עצמי,

אבל כן על כל השאלות 🙈

אחרי יום ארוך של עבודה בבית ובחוץ, כשאני סוף סוף מתרסקת על המיטה, הכי כיף לי חצי שעה לנוח ולהירגע לפני השינה. ובשבועיים אחרי המקווה במקום לנוח זה לדחוף עוד מטלה לפני השינה

המיניות אם כבר אמורה להיות הפינוק של סוף היום ולא מטלה... ( חוץ מזה שגם שמותרים ממש לא צריך כל יום / רוב הימים, בד"כ סתם לישון עם חיבוק...)

קיצור, ממליצה להשקיע בכך שזה יהיה אחרת כי זה באמת משנה חיים.

( וגם לנסות להפחית קצת עומס ביומיום...)

ממש מבעס.

תיארתי לעצמי שהרבה מהשמחות בשקט בזמן נידה כנראה לא נהנות ביחסים וזה ממש מבאס.

משהו שלי עזר זה-

לקרוא את הספר - פשוט לרצות

להוריד גלולות אם לוקחת.

לנסות באמת יחד עם הבעל לראות מה אפשר לעשות כדי שתגיעי לשיא ביחסים .

ובאמת להתייעץ אם צריך .

תזכרי שאם רק הוא מגיע לסיפוק ואת לא אז בטח שזה ירגיש לך מטלה . אי אפשר בכלל לצפות ממך שיהיה לך חשק.

בהצלחה יקרה

תאמיני לי.

הבעיה היא לא חוסר חשק, הבעיה היא שיש חשק שלא נענה כ"כ הרבה פעמים שכבר עדיף לא להיכנס אליו מלהתאכזב. וזה לא שאין זמנים טובים שכיף, אבל רוב הזמן זה לא ככה

וכשאני מדברת על הקושי של השבועיים שבועיים קשור גם לנושא הזה

מצד אחד יש את הדיבורים היפים והמיוחדים על המצוה, הגעגוע, ההתחדשות

אבל יש לנו מנגנון טבעי של חשק ורצון לחיבור שהמצוה קוטעת אותו ככה בכל הכח בלי שום יכולת לזוז ימינה או שמאלה

אחכ כשפתאום מותר הציפיה היא שהכל יהיה בשמים ונרגיש בעננים.. וזה לא בדיוק עובד ככה תמיד

שני בני הזוג עם תיאום ציפיות - זה כן יכול להיות כזה רוב הזמן

את אומרת בעצם שיכולת ההנאה של האישה נפגעת מזה שיש שבועיים שבועיים כי הרבה פעמים קורה שהחשק לא בשיא או שבן הזוג לא נענה לציפייה של האישה ממה שאני מבינה, אבל זה בדיוק החלק שלו במצוות עונה - לעשות חשק לאשתו ולספק אותה. וזה שמנגנון שלא חותך את זה באמצע נותן לאישה מענה לצורך, זה עדיין לא אומר שזה האידאל, זה אומר שהיא מצאה פתרון כלשהו

אבל בתכלס - זוג שיש לו שבועיים ומוכוון לזה מתוך קשב אחד לשני ולעצמו, גם יכול להשיג את זה

אז נכון שזו לא העלייה ההורמונלית הטבעית שיש בגוף האישה מתוקף הזמן, אבל זה לא אומר שזה לא משו לעבוד עליו

ודווקא פה יש עבודה זוגית קשה יותר. כי זה הרבה תקשורת והנכחת צורך וחיבור רגשי

כך לדעתי לפחות

ברור שיש לתזמון משמעות גדולה.

אני האנונימית מלמעלה- ואם יש זמנים שאני בטירוף של חשק ועסוקה רק להתחמק, אז ברור שזה ממש מבאס שהוא נזכר סוף סוף להגיע שכבר צריך להתאמץ על זה. בטח כשזה חודש אחרי חודש אחרי חודש.

ואני אומרת את זה בהשוואה לזמנים שאפשר להיות יחד בתקופת השיא של החודש- אין מה להשוות כשמתאמצים להגיע לשיא, לעומת כשמשתוקקים לזה מראש.

ואני מסכימה שיש צורך גם בחיבור רגשי ויש לזה השפעה לא קטנה בכלל, אם לא יותר, על העונג של האישה. אבל עדיין- יש שיאים שאי אפשר להגיע אליהם בלי שהגוף מסונכרן.

ועוד לא דיברתי על החצי השני של החודש- כשאני לא מוכנה שאף אחד יתקרב אלי, אבל אנחנו מותרים, וטבלתי כולה לפני 5-6 ימים, והוא מתבאס בטירוף.

וכמה שהוא מתאמץ וישקיע- לא יעזור. הגוף שלי מכווץ ורוצה שקט.

וזה חתיכת התמודדות זוגית לא פשוטה (שוב- אפשרי מדי פעם. לא כל חודש מחדש לאורך שנים).

אי אפשר להתעלם מזה שיש לנו מחזוריות של השתוקקות- וכשהשבועיים שבועיים לא מסונכרן איתה- זה נורא.

עם זה, וגם אצלי זה לא מסונכרן

חשק אפשר גם לבנות. וצריך לעבוד על זה ולהבין מה מעלה אותו.

זה לא כמו שזה מגיע בימים הספונטניים בקלות אולי, אבל אישה שמסופקת בזמנים שלפני וסביב הביוץ יכולה להיות מסופקת גם בימים שאחרי.

אוסיף משו חשוב: הרבה פעמים בימים של החשק יש מעין תחושה של "על כל פשעים תכסה אהבה" והחיבור מגיע יותר בקלות (פיזי ורגשי) כי ההורמונים שלנו משפיעים עלינו, הנשים

בזמנים שפחות, דווקא שם עולה הקושי, ולדעתי ומנסיוני זה מעלה את הקשיים הפחות מדוברים בזוגיות/ אלה שהם לא פתורים. ואז אין את המיסוך של ההורמונים ושם עולה העבודה היותר קשה שצריך לעשות כדי להגיע לאינטימיות ממקום בטוח שמאפשר לגוף שלנו לשחרר ולזרום ולנכוח

זה לא רק אצלנו בראש/ בגוף. זה חלק ממערכת היחסים הזוגית כולה וחלק ממערכת הריצוי/ דיכוי רצונות של אישה שהרבה פעמים מאותתת דווקא אז

אפשר לא להסכים כמובן אבל כך אני רואה את זה

וזה נכון שהחיבור הרגשי יש לו חשיבות מאוד גדולה

עדיין מנסיון שלי ביחס לתקופות שהיינו מותרים ברצף אין מה להשוות

ואני מזדהה ממש עם מה שכתבת

יש ימים בחודש שאני מרגישה שלא מסוגלת שנוגעים בי

וזה לא קשור לחיבור רגשי

זה משהו פיזיולוגי בגוף שלי שמכוון שבימים אלו הגוף פחות פתוח לקבל, ואנחנו מכבדים אותו ולא מנסים להילחם נגדו אבל יש בזה משהו שחסר בזוגיות.. אי אפשר לשקר וסבבה בא נעשה את זה רק כי עוד כמה ימים יהיה אסור..

כן חשוב לי לכתוב שאני חושבת שזה יפה למצוא את נקודות האור והיתרונות במיוחד במשהו שהוא נתון שלא ניתן לשינוי וזה מעודד אותי שאולי בכל זאת אם אתעמק בזה זה יחלחל גם אצלי

@המקורית כתבת פה הרבה דברים יפים ושיש מה לעבוד עליהם

אבל כרגע אני עדיין מתקשה לקבל את זה שככה אצטרך לחיות במשך הרבה מאוד שנים ברצף. לפחות מסוף היילודה עד גיל המעבר אלא אם כן אמצא פיתרון הורמונלי לזה

לגישה של גוף - נפש

אצלי זה ממש ברור שזה משפיע ומתוך המקום הזה אני כותבת

ולכן בראייה שלי - אפשר לנסות לעקוף ולהרגיש עם זה ממש בטוב, כל אחת ומה שטוב לה, אבל לי כאמור זה פחות מתאים

שאין כמעט מודעות להשפעה של הנפש על הצד הפיזי של הגוף

לעומת זאת יש יחסית הרבה מודעות להשפעות הורמונליות על הגוף והחשק

לכן קל לנשים לשייך חשק להורמונליות

וכמעט אין להן מושג מה ההשפעה של הנפש

אישה שלא רוצה שיגעו בה

לא משנה באיזה שלב של החודש

זה בהכרח קודם כל מגיע מהנפש

ושם צריך לחפש את התשובות

ולא במצב ההורמונלי

שמשפיע

אבל הרבה פחות מהנפש

אני יכולה להגיד ב100 אחוז שיש אצלי מצבים שבהם כל מגע, ולא משנה איזה

מציק לא נעים ומעורר רתיעה

זה קורה לי בשלבים מסויימים בהריון, וגם במהלך החודש

אני לא יכולה אפילו שהילדים שלי מידי יתקרבו אלי ויגעו בי

וזה לגמרי משהו פיזי/פזיולוגי ולא רגשי בכלל

ואם על הנפש אנחנו מדברות

אז כדי לא לגרום לדברים רגשיים ראוי לכבד את הקושי הזה שלרוב הוא זמני ולתת את המרחב שהגוף שלי דורש וצריך.

שצריך לכבד את המרחב של הגוף

זה לא סותר שצריך להבין ממה הוא צריך מרחב

(ספויילר זה לא מההורמונים)

גם אני פעם חשבתי שאני עצבנית מהמחזור

ואז גיליתי שהוא יכול לחזק תחושת עצבנות

אבל לא יכול ליצור אותה יש מאין

אוקסיטוצין שהוא הורמון של רוגע שלווה ואהבה, מופרש בזמן של מגע בטוח. כדי להגיע למצב שלא רוצים מגע הכלל - זה אומר שהגוף במצב של מגננה

זה קצת ביצה ותרנגולת. כי הורמונים (ובכלל תגובות פיזיולוגיות מסוימות) מושפעים גם ממצב רגשי כמובן וזה דווקא כן מוכח מהדוגמה הידועה של התפרצויות סכרת למשל מסטרס גבוה ולאו דווקא מהשמנה, וכידוע מי שאחראי על איסון סוכר הוא הורמון - אינסולין.

אני לא מנסה "לדחוף" לך בכח דברים שאינם שלך אלא מדברת מנסיון שלי בלבד, כשהמצב הרגשי שלי לא ממטבי או כשאני לא מקבלת את הצרכים הרגשיים שלי נקרא לזה כך, גם אם זה מדברים שאני בעצמי פחות יודעת לעלות עליהם, הגוף שלי מאותת לי.

והרבה פעמים זה גם מתגלגל : מאכילה רגשית לחיסור איזון הורמונלי (אינסולין הוא מרכזיית ההורמונים בגוף והוא משפיע גם נל ההורמונים הנשיים) ואז כלפי חוץ וגם ברגש

בקיצור נראה לי שהבנת

ההורמונים שמשפיעים על הרגשות ומצב רוח והחשק המיני, הם בין היתר אסטרוגן ופרוגסטרון, למה את מתכוונת נפש? לתחושה יציבה ובריאה? אלה גם הורמונים.

לא בקטע פילוסופי.

אני מדברת טכנית,פיזיולוגית.

התחושות והבריאות הנפשית הן דבר אחד עם ההורמונים, ובוודאי שיש להורמוני המין השפעה עליהם.

אפשר בעזרת ספורט, יציאה לשמש, מימוש עצמי, תחושת הצלחה ופנאי - לאזן אותם, כי כל אלה מעלים הורמונים אחרים.

הכל זה משחק של הורמונים, כל הרגשות.

ומצב רגשי זה לא אותו מקום

ההורמונים משפיעים ומושפעים

אבל מצב רגשי יציב וטוב

יכול להיות בכל תקופה בחודש

גם כשההורמונים לכאורה 'מפריעים'

מצב רגשי תלוי בעיקר ביכולות אישיות

ביחס מ/ אל הסביבה

בבחירות אישיות וסביבתיות

קצב החיים

ועוד

ההורמונים זה עוד משהו שמשפיע

ולא עמוד התווך של הרגשות

תלוי גם במצב הרגשי

וגם בבן הזוג

שהוא לא מושפע בכלל מההורמונים

ככה שההשפעה ההורמונלית

בהקשר של חשק מיני

היא ממש לא זו המרכזית

למרות שככה אוהבים לומר ולחשוב

סרוטונין, דופמין, קורטיזול, אנדורפינים, אוקסיטוצין, אדרנלין- כולם הורמונים.

הם משפיעים בצורה מאוד חזקה על הרגשות.

למה את קוראת נפש? לרגשות? ללהיות במקום יציב וטוב ושמח? כי זה בדיוק ההשפעה של ההורמונים האלה.

להרגיש טוב עם עצמנו, להרגיש סיפוק, דכדוך, הכל זה בעזרת ההורמונים האלה.

חלק מההורמונים הם הורמוני מין שהם אסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון שהם אצל אישה באופן טבעי משתנים במהלך החודש.

אי אפשר להפריד אותם מהורמונים האחרים, בוודאי שיש להם השפעה , וגם להורמונים הראשונים שהם לא הורמוני מין ישנה השפעה על החשק.

אבל ההשפעה היא חלק מהפעמים הפוכה - לא מבפנים החוצה, אלא מבחוץ פנימה

קרי - ארועים חיצוניים יכולים להשפיע על ההורמונים האלה, ומכאן גם להשפיע על התחושות שלנו, מה שכתבתי על ביצה ותרנגולת

יש להתנהלות שלנו השפעה ישירה

ככה שבסוף זו בחירה שלנו איך להרגיש

או אלה הורמונים יופעלו (הרבה מהם)

על הורמוני המין קצת פחות כי אנחנו לא יכולים לעכב את ההפרשה שלהם, לעומת הורמונים אחרים שממש אפשר למנוע מהגוף להפריש בעזרת שמש, תנועה וכו.

כן אפשר לאזן את ההשפעה שלהם עם הורמונים אחרים, אבל להגיד שאין השפעה או שזה בריחה, זה ממש לא נכון.

וכל אחת חווה את זה אחרת.

בגיל המעבר זה ממש מורגש כשהאסטרוגן ירד משמעותית יחד איתו מגיעה תחושת דכדוך, עצבות, שינויים פיזיים וגלי חום ועוד.

אז נכון שאפשר לרכך את זה אבל להגיד שאין השפעה בנוגע לחשק. זה לא נכון בכלל, אולי אצלך ספציפית.

בשביל להנות ממגע או מיחסים

לא חייבים את ההורמונים הספציפיים

הם משפיעים

אבל לא קובעים את כל הסיטואציה

ואם דואגים שכל השאר יהיה טוב

זה יכול להיות טוב לא פחות מימים עם הורמונים ספציפיים פעילים

אבל מי שגם ככה סוחבת איתה אכזבות למשל ממין, פחות אהבה למגע (זה יכול להיות גם מולד, אני ממש מרגישה אצלי ילדים שאוהבים חיבוקים וכאלה שצריכים הרבה פחות)

במקרים כאלה זה יותר משמעותי.

חוץ מזה שאני מניחה שכולנו התנסו במקרים שמאוד רצינו לעומת מקרים שהחשק התעורר מאוחר יותר, לרוב החוויה במקרה הראשון טובה הרבה יותר.

שיש המון השפעות

שהרבה יותר משפיעות

מהורמונים

ומחשק מוקדם

דברים בסיסיים כמו

מצב ערנות

מצב רגשי

המצב בין בני הזוג

תקשורת מינית פתוחה וטובה

מודעות מינית עצמית

כל זה לא מקבל יחס מספיק בבדיקה למה לא רוצים מגע

אבל רוב התשובות נמצאות שם

למיניות שלנו יש מלא גורמים והשפעות

מדעות קדומות שגדלנו איתם,

עד היחס עם הגוף שלנו בעצמנו, הכרה של הגוף שלנו, ועד לבן הזוג ומצבנו האישי בחיים.

פשוט גם הורמונים הם חלק מזה, אי אפשר לבטל, צריך לקחת את הכל בחשבון.

לרוב זה לא יהיה רק גורם אחד.

אבל כשחווים את החוויה הטובה במצב האידאלי שגם כל ההורמונים מכוונים לזה

הכל אחרת

ואין ספק שזה מאוד קשה להרגיש שחלק מהימים האלו עוברים בגלל נושא הטהרה.

זאת ממש התמסרות גדולה למצוה ואני שמחה לקיים אותה רק שנשים פה מעלות את הקושי הזה ואי אפשר לזלזל בו

וזה גם כהכל בנפש תקין, טוב ומסופק

יש פה משהו שנמצא לכאורה בהישג יד אבל לא..

והרצון לקשר בין בני הזוג היא משיכה כל כך חזקה ולא בכדי נקבעו כל כך הרבה סייגים והרחקות

זה נכון שהנפש משפיעה

אבל בעיני לא נכון להגיד שזה שיש ימים שאישה לא אוהבת מגע

זאת בעיה או איתות ומעיד על משהו נפשי שצריך מענה/טיפול כדי לשנות את זה. לא כל דבר שהנפש משדרת זה בעיה. גם אם בבסיס של זה יש פה משהו נפשי,

מה הבעיה בזה?

אז הנפש שלי מאותת שצריכה קצת ספייס, כנראה זה מה שטוב

ואם יש לזה סנכרון עם מצבים הורמונליים על אחת כמה וכמה..

ואני אומרת את זה כאחת שחווה את זה מפעם לפעם ויודעת בדיוק מה ואיך הנפש שלי מרגישה וצריכה.

זה כמו שאישה לא תייצר חלב אם אין לה הורמונים מסויימים

יש מצבים הורמונליים שמשפיעים ישירות על הגוף שלנו. אישה גם לא תבייץ אם ההורמון של הביוץ לא יאותת על כך. אז להגיד שלהורמונים אין השפעה זאת טעות יסודית ביותר ולהפיל הכל על הנפש

זה הכי קל

זה משהו לא כ"כ מוחשי, לא נראה

זאת בעיה שלך כאילו

טפלי בזה והכל יפתר.. זה לא בדיוק ככה

שהנפש צריכה ספייס

אם רוצים לדעת למה היא צריכה

אפשר לחפש מה מפריע לה

ואם סבבה ככה

אז סבבה

כי זה לא מסונכרן עם ימי הטהרה

אבל אין לזה באמת פיתרון

כלומר אנחנו בתור זוג מצאנו את הדרך להתמודד עם זה

אבל זה לא פותר את שורש הבעיה

ואין לזה תרופה בגוף ובנפש

זה חלק מהפיזיולוגיה של חלק מהנשים.

יש נשים שההורמןנים אצלן יותר תנודתיים

ויותר משפיעים

יש כאלו שפחות

כמו שיש נשים יותר רזות ואחרות יותר מלאות

וכן הלאה

אנחנו בפורום פתוח, אז לא מתאים לי לפרט.

אבל אם יש סוג מסוים של מגע, שהייתי בטוחה שאני לא סובלת בכלל, ופתאום גיליתי שכשאנחנו מותרים בימים שמיד אחרי המחזור לא רק שהוא נעים לי- אלא הוא הכי טוב ונעים עבורי- קשה לי מאוד להסכים שזה רק בגלל מצב נפשי.

המצב הנפשי לא משתנה משבוע שעבר להיום. סוג המדע שאני מעוניינת בו, ומה שאותו מגע בדיוק מעורר אצלי בגוף- משתנה בטירוף.

יכול להיות שיש נשים שפחות מושפעות. פחות רגישות או שהשינויים הורמונליים משפיעים עליהם אחרת. רק על עצמי אני יודעת להעיד.

ואם המצב הזוגי והנפשי שלנו זהה לחלוטין ובכל זאת הרצון לי בקרבה משתנה מאפס למאה בין ימים שונים (או 'רק' מתנדנד בין עשרים שלמונים)- זה לטמון את הראש בחול להגיד שזה בהכרח מגיע רק מהנפש.

יש הבדל בין אישה שכל הזמן חווה קשיים בנושא

אבל כשהשינוי הוא ככ קיצוני ומורגש

זה לגמרי פיזיולוגי

אין שום דרך אחרת לייפות את זה

לא חייבים לאהוב כל מגע כל הזמן

ובטח שיש השפעה הורמונלית על חשק

אבל היא לא המרכז שלו

יש עוד הרבה פרמטרים שמשפיעים

וזה בסדר גם לא להסכים

לדעתי הדרך לדעת אפשר לחוות את אותה הרגשה גם בימים שבהם את פחות מוצפת בהורמונים היא להתבונן על ההתנהלות בימים האלה ולא למדוד רק את החשק/ חוסר חשק הספונטני שעולה בך

זה גם תלוי בככ הרבה משתנים מעבר להורמונים..

בימים הורמונליים הגבר לא צריך להתאמץ כדי שיהיה לך חשק ומספיק שהוא יהיה לידך כדי שתרצי מגע ותרצי לקיים יחסים. גם אם רבתם.

והפתרון לרוב הריבים (שחוזרים על עצמם) הוא לא קיום יחסים ומגע הרי כן?

בימים אחרים את יכולה פתאום להתחיל לזכור לו אכזבות, כמה הוא עשה בשבילך או לא, במה הוא "עצבן" אותך וכמה היה לך עמוס היום וכמה את עייפה או כמה הוא לא קשוב לצורך שלך (בימים ההורמונליים את עושה פחות? ישנה יותר?)

וזה לא תוצר הורמונלי פרופר, זה תוצר של התנהלות יומיומית וזוגית שקורית כנראה גם בימים ההורמונליים רק שההשפעה שלהם ממסכת אותה

ולכן אני אומרת שזה לא רק הורמונים ושיש דברים מעבר שצריך לבחון. כי אם הבעל עושה דברים ש"מורידים" לך בימים הלא ההורמונליים, או שיש דברים שקורים ומורידים לך חשק מעבר לבעל, זה לרוב קורה בכל יום אחר רק שאולי לא שמנו לב לזה כי הדבר העיקרי שעולה לנו בראש זה "הורמונים"

ואם זה לא עולה בך וגורם לך חוסר חשק - אז קטונתי

אבל אם כן אז כנראה שיש דברים בגו לעבוד עליהם

המיניות לא נמדדת רק לפי הימים של החשק וההורמונים שמכוונים לזה

לגמרי מסכימה עם זה

באופן כללי אני מדברת על זה שיש חלק בחודש שהחשק גבוהה אבל בגלל הטהרה אז לא מסתנכרן ויש פה הרגשה מאוד גדולה של פספוס וחוסר מימוש

זה נכון שאפשר וצריך ללמוד לממש את זה גם בלי שכל התנאים האלו קיימים, לעבוד על זה ולבדוק מה מפריע לזה

אבל זה קשה ממש הפספוס הזה אין מה להגיד

ואלמלא ההרחקות יתכן ובאמת היינו נופלים בזה חס וחלילה

רגע משו בהקשר לזה שחלק מהנשים לא יאהבו לשמוע אבל בכל זאת

אם ההורמונים הם הדבר היחיד שגורם לך לרצות להיות עם בעלך, ואת מרגישה פספוס בגלל שהם גורמים לך "להתעלם" מדברים שבימים בלי הורמונים לא תתעלמי מהם - הבעיה היא לא חוסר הסנכרון, לדעתי, אלא העובדה שאת מוכנה להתעלם ממה שמפריע לך באופן קבוע חצי חודש

ותסלחי לי על המשל הקיצוני אבל אולי ככה תבינו יותר את כוונתי: זה כמו להבדיל להבדיל - אישה שרק אם היא שותה שיקוי פלא יכולה להרגיש בנח ליד בעלה ולהיות איתו באינטימיות

זה לא אמור להיות ככה

ואישה לא צריכה להרגיש פספוס שאין לה חשק בדיוק בימים שבעלה מעצבן אותה, או בימים שאין לה כח לכלום, היא אמורה לחתור לקרבה ולהנכיח את הצורך שלה ולתת לו מענה ולבנות עם בעלה מערכת יחסים שקשובה לה. זו בדיוק מצווה עונה שהוא מחויב לה, והוא מחויב לה לפי ההלכה פעמיים בשבוע. לא רק בימים שלאישה יש הורמונים. ולמה? כי כנראה הקב"ה ידע בחכמתו הרבה שכדי שהעולם יתקיים ואנשים יפרו וירבו צריך הורמונים שימסכו, אבל באותה מידה הוא ידע לצוות על בעל מצוות עונה כי קורים דברים בין בני זוג ובין אישה לעצמה. וכדי שתקוים ההלכה, וגם יישמר שלום בית, אישה צריכה לשים לב למה שמפריע לה להיות במקום שמאפשר עונה. בין אם זה בינה לבין עצמה, ובין אם זה בינה לבין בעלה כדי שיפייס וירצה אותה

ולכן - אם את חיה את אותם חיים ( כמו רובנו) גם בימים הורמונליים וגם בימים שלא - אני אומרת שהפסםוס הגדול הוא להאשים את ההורמונים, ולטמון את הראש בחול זה בדיוק זה

אולי פספוס כי בימים הורמונליים אפשר להתעלם ולהרגיש שהכל בסדר והכל זורם על מי מנוחות - מה שהיינו רוצים שיקרה כל החודש, אבל לא פספוס כי את מרגישה שמשו מפריע לך לקיים קשר עם בעלך

לדעתי זה עובד הפוך אם כבר: לפתור את מה שמפריע בימים האלה כדי שרק ההורמונים יהיו הבעיה.

האם כולן יכולות לומר שהן שם? אני בספק

אני אומרת (ואפשר לא להתחבר לכל מה שכתבתי ולזרוק לפח) - חוסר חשק קיצוני בימים לא הורמונליים לא נובע רק מהמחסור מהורמונים, ובא לשמור עלינו מקרבה שתגרום לנו להרגיש מנוצלות לרוב כי אנחנו לא סתם לא רוצות

בעיות זוגיות עמוקות?

את לוקחת את זה רק לצד אחד נשמה...

אני לא חושבת שזה שאין נכונות הורמונלית זה אומר שאין מצוות עונה. אבל זה בהחלט מצריך יותר מאמץ ויותר מאתגר. זה לא בהכרח מעיד על זוגיות עם בעיות עומק. זה באמת לא בא טבעי בימים האלה. וגם רובינו בעומס והכל לא תמיד מצליחות שהכל יהיה ורוד מושלם ושקט בערב כדי לתת לזוגיות כאילו שזה נופש זוגי. אז כן, החשק הטבעי מועיל להתכנות בשגרה. וכשאין אותו זה יותר מאתגר, בגלל ההורמונים, בגלל שהעומס לא מאפשר פניות מספקת ליצור את החשק הזה. ואני לא חושבת שזה אומר שזה לא קורה לעולם אבל גם לא חושבת שהאתגר הזה מעיד על משהו שחייבים דחוף לתקן.

כי כתבתי שההורמונים ממסכים, ולא כתבתי שלא צריך להתאמץ, שאלתי האם כולנו יכולות לומר שרק ההורמונים הם הבעיה? (ובתגובה אחרת כתבתי שאם כן אז קטונתי)

ואת בעצמך כתבת עכשיו שיש עומס וכו, אז זה לא משו לפתור?

לא כתבתי גם דחוף או לא, רק הצפתי את זה שנח להאשים את ההורמונים כי הם מקלים עלינו את החיבור בימים שהם במינון גבוה, אבל בימים שהם לא במינון גבוה - זה עדיין פתיר רק שעדיין נח להאשים רק אותם

לא אמרתי שזה לא פתיר. וגם לא שזה לא קורה לעולם.

אבל זה דורש מאמץ שלא תמיד מתאפשר טכנית. ואז אם הוא לא מתאפשר וזה פחות מצליח אז כמו שכמה כתבו פה לפעמים זה סבבה, ולפעמים השלכות ה''כפיה'' העצמית גם לא עושות טוב, כמו שהמנעות לא עושה טוב. שמחה בשבילך שאת מצליחה לחיות את החיים תמיד באיזון טוב. לא תמיד זה עובד, משתנה בין תקופות. ואין לי תובנה מטורפת מה כן ניתן לעשות. וזה מאוד משתנה באמת בין תקופות ומצבים. אני בעיקר חולקת על זה שההורמונים ממסכים את הבעיות. אם זה עובד איתם ופחות עובד בלעדיהם זה לא אומר שבהכרח יש קשיים זוגיים. זה מה שאני אומרת. כי אם היו קשיי עומק ההורמונים לא היו פתרון הקסם. אני גם לא אומרת שלא ניתן ליצור אינטימיות טובה בלעדיהם. אבל בהכרח זה יותר מאתגר ולא תמיד זה עובד טוב עם כל הטרללת מסביב. וזה מאוד מקשה שזו המציאות של רוב הימים המותרים.

נראה שאת מתייחסת רק למה שנח לחלוק עליו.. ואני לא כתבתי שאצלי האיזון תמיד עובד,( איפה קראת את זה?) העליתי תהייה - האם כולנו שחוות קושי עם זה (ואני בתוכן) יכולות לומר שזה רק הורמונים ולא שאר הדברים שייתכן והם פתירים יותר? וגם עניתי לעצמי שאני מסופקת כי בתוך עמי אנוכי יושבת. אבל כן מנסיון אישי מועט מדי יכולה לומר, ובשאיפה ליותר כמובן יכולה לומר - שאישה לא עייפה, שיש זמן לעצמה, וקצב החיים שלה נכון לה (וכך זה אצלי. מדגישה שרק אצלי ואין לי כח לנסח שוב אז אני מדברת עליי למען הסר ספק) - החשק משתנה מאשר בימים שלא, בימים הלא הורמונליים

האם עוד נשים ניסו ויכולות להשוות ולענות? לא יודעת. אאכ ומישהי תכתוב

וזה משתנה מאישה לאישה, ודאי, אבל עומס ועייפות הם אויבים מס אחד לחשק עם או בלי הורמונים ועדויות של נשים רבות לאורך השנים בפורום מוכיחות את זה. גם בלי בעיות בזוגיות בכלל

ואגב קשיים זוגיים - המון זוגות חווים המון בעיות בשלום בית ועדיין מקיימים יחסים. מה זה אם לא מיסוך..? אישה מכריחה את עצמה חלילה להיות עם בעלה כשהיא פגועה ממנו? לא נראה לי

ואמירה רגע לסוף - אני רואה שעולה כעס מדבריי עד כדי ניכוס אמירות וכוונות שלא לי. מי שקראה את דבריי מההתחלה ועד הסוף בלי לפתח כלפי האמירות שלי כעס ואנטי כאילו היא לא עושה מספיק לעזור לעצמה, אלא נטו ממקום של "כתבתי כיוון", אולי תוכל להבין שלא ניסיתי לשכנע אף אחת אלא רק לפתוח את הראש לכיוונים נוספים שפחות יש להם מודעות. בעיניי.

ואני מבינה למה נח "להיתקע" על זה שזה מצב נתון (מלבד מי שאצלה זה נטו הורמונלי ולא כיוונתי אליה) ולכעוס על המצב הנתון כי לא ניתן לשנות אותו, וגם דברים אחרים שנראים "פתירים" לא ניתן לשנות

מותר להתבאס בכל זאת גם אם לא ניתן מבחינתך לשנות כלום. זכותך.

אני מכוונת את דבריי למי שאולי כן יהיה רלוונטי לה, ומי שלא - שתתעלם ואני שולחת לה חיבוק על קושי שהוא לא פתיר מבחינתה ולא חייבת לדון איתי מעבר. את ואנונימית כותבות שלא נתתי מקום וניסיתי לשכנע וזה מבאס אתכן, אז אותי מבאס שמי שאני לא כותבת עליה,או אליה, חושבת שאני שמה לה אצבע בעין. אז אני לא. ניהלתי דיון עם הפותחת שגילתה עניין במה שכתבתי ומי שרוצה לחלוק עליי תמיד יכולה וזה ידוע, ומי שזה לא קשור אליה וזה מעלה בה כעס לא חייבת להצטרף. או בכנות שתעביר לי מסר אישי. הכל טוב לא חייב להתחבר.

אני חושבת שאני סיימתי פה את הדיון כי כתבתי מה שהיה לי לומר בעניין (למי שמעוניינת לקרוא)

מאחלת לכן זוגיות וטובה ואוהבת וקרובה ושתצליחו להתגבר על הקושי ♥️

לצאת עליך באופן אישי.

אז ממש סליחה

אני תמיד אוהבת לקרוא אותך וגם את oo כי אתן בהחלט נושאות הדגל פה של עבודה אישית על איזונים והקשבה עצמית.

ואני זוכרת אותך גם מהעבר היותר רחוק עם הזוגיות והכל ואת מעוררת השראה בדרך שלך.

אני בעיקר כן רציתי כן לנרמל פה את התחושות הקשות של ענייני הטהרה, שזה בעצם היה הנושא של תחילת השרשור, כי לקח לי שנים להשלים עם המקום שלי ולהפסיק לחפש בזה את האור ולהרגיש כשלון שאני לא מרגישה אותו.

לאורך כל התגובות שלי אליך אמרתי שאני מקבלת את זה שיש עבודה שעוזרת גם כשאין חשק. אבל היה לי כן חשוב להציף את הכאב הזה. כי הוא קיים. ולא כולן יודעות ומבינות מה עובר עליהן. והידע כן מאפשר להגיב בהתאם. בין אם זה השלמה עם הצער, או הפחתת ציפיות בחלק מהימים או ידעה שצריך לעבוד מאוד קשה, שזו אולי יותר הנקודה שלך. שהיא מהממת ונכונה אבל לא תמיד עובדת במציאות. כמובן שנכון לכולן להפחית עומס. לא תמיד עובד.

בקיצור מתנצלת אם נפגעת, זו לא היתה כוונתי. נושא נפיץ.

את התחושות הקשות שאת מדברת עליהם

בעצם כל הדיבור על דרכים אחרות

זה חלק מהדרך להתמודד עם תחושות קשות

לצאת ממקום קורבני ולבחור בדרך אחרת

זה לא אומר שזה תמיד עובד

זה יכול רוב הזמן לא לעבוד

אבל ההבנה הזו שיש בחירה להתנהל להרגיש אחרת

רק ההבנה הזו

היא מביאה את החיים לרמה אחרת

כזו שבוחרים בה כל יום איך להרגיש

וגם אם נכשלים שוב ושוב

בפעם הבאה יכול להיות יותר טוב

הכל בסדר. מבינה את הרגישות ומתנצלת אם נגעתי בנק רגישה

באמת אני מבינה שכשמביאים דרך התמודדות שונה זה יכול להצטייר כהתנשאות או ניתוק וזו לא הייתה הכוונה שלי..

מעריכה את זה מאוד🙏

ואני מסכימה לגבי העניין של החוסר חשק

(אני חושבת שחוסר נעימות ממגע, ומגעים אינטימיים מסוימים בלי לפרט יותר מידי מפני הצניעות.. זה קצת אחרת. זה רגישות תחושתית למגע שהוא ממש פיזיולוגי ולא קשור לחשק) אבל שאר הדברים שכתבת זה ממש נכון

ממש אבל

ובימים של קושי רגשי זה יותר נוכח אצלי. לכל אורך החודש האמת.

לא אומרת שמחייב שזה ככה אצלך רק משתפת שאצלי זה לגמרי על רקע רגשי

כיום-יומיים לפני המחזור, אבל ממש מרגיש כל כך לא נעים כל מגע אפילו של הילדים שלי

וגם בתחילת הריון בשליש הראשון, אחכ זה עובר לגמרי

ממש התלבטתי אם לכתוב, כי פחות מתאים בעיניי להתדיין מאנונימי.

אבל זה פורום פתוח ולא מתאים לי מהניק שלי וכן חושבת שחשוב לתת לזה מקום.

יש משהו מאוד מתסכל ואולי קצת מקומם במה שאת כותבת.

מאוד מעריכה את דעתך

אבל לא יודעת על מה את מבססת אותה

בין אם זו חוויה אישית שלך, בין אם זה דברים שקראת ולמדת עם הזמן.

כותבות כאן נשים שאצלן זה בוודאות קשור לעניין פיזיולוגי

שהן מכירות את עצמן, ומתוסכלות מהפער החשק בין לפני ביוץ לאחריו

מכירה את זה גם

לא משתנה כלום מבחינה זוגית. הכל טוב ויש קשר.

ועדיין, יש פיק של חשק ולאחריו צונח.

ואין לזה שום הסבר אחר מלבד הסבר פיזיולוגי.

האם זה אומר שאי אפשר לנסות לעורר חשק? בוודאי שאפשר

ועדיין

הפער וחוסר הסנכרון מול מה שההלכה אומרת, הוא מתסכל מאוד

ואני חושבת שיהיה יפה להקשיב רגע למה שנאמר כאן, אפילו אם את או oo לא מכירות את זה, ולהכיר ולכבד שיש גם מציאות אחרת. ולפעמים כן, זה נטו פיזיולוגיה והלכה.

האם אפשר לשפר את זה? כנראה שכן

ועדיין זה כנראה לא יביא אף פעם ל100%

וזה מתסכל

ומתמודדים כי זו ההלכה

וזהו

ולא כל דבר תלוי בנו או ניתן לשינוי ולעבודה. ולפעמים דווקא לשמוע את זה יותר מתסכל. כאילו הכל בידיים שלנו. ואני רואה את ההתעקשות במהלך השרשור, להגיד שזה אולי מעיד על משהו אחר, או על בעיה. ואני רוצה שנשים ייקראו את השרשור הזה ולא יחשבו שהם הבעיה. אלא יקבלו הכרה בכך שיש כאן באמת קושי. והן צודקות

והלוואי שיהיה שכר לכל המאמץ ולהתגברות, ושה' ייקח את הזכויות מההתמודדות הזאת לזכות עם ישראל וכולנו.

פיק של חשק

הוא לא כל העניין של יחסים

כי אפשר להנות מאד בלעדיו

ואפשר לא להנות גם כשיש מלא חשק

כי זה תלוי בהרבה דברים אחרים

הרבה יותר מהחשק המקורי

דווקא מי שמכירה את הפיק ומכירה את כל המכלול

יכולה לתת עוד מבט איך אפשר להסתכל

במקום להצטמצם במבט של פפספוס מומנטום

וכן זה מבאס כשיש פיק של חשק ואי אפשר

אני לא קראתי את התגובות שלכן כ"עוד מבט" או ניסיון להביא זווית נוספת.

אלא יותר ניסיון לשכנע שזה לא באמת ככה, אלא רק חלק ממכלול.

ואפשר להכיר את המכלול, ועדיין להתבאס. ולא הכל קשור לעבודה זוגית או להתסכלות פנימית. שאני מאוד מאמינה בה

אבל בעיניי התגובות שלכן לא נתנו מספיק מקום לזה שיש גם מציאות

וברור שאני קוראת את זה מתוך העיניים שלי

כמו שאתן מביאות את זה מהצד שלכם, כנשים שמאוד מאמינות בעבודה עצמית וביכולת לייצר שינוי בעזרת עבודה ומיקוד פנימה.

שזו גישה שאני גם מאוד מאמינה בה, ועדיין בשרשור הזה לא ניתן מספיק מקום למציאות ולגוף. וזה בעיניי פספוס.

לחשוב שמישהי רוצה לשכנע אותך במשהו

לא

אין שום עניין בזה

וגם אני לא חושבת שאת רוצה לשכנע אותי

וזה גם לא משנה לי מה הכוונה מאחורי תגובה

אלא נטו

אם מעניין אותי מה כתוב שם

בטח שיש עניין בהקשבה לגוף

הגוף מדבר

בככ הרבה מובנים

הרבה יותר מהורמון כזה או אחר

למקום אחר ממה שאני התכוונתי וחבל, זו כבר הסתכלות שלך מתוך עולמך ובגלל זה גם כתבתי שלא כולן יאהבו את התגובה שלי וזה בסדר. עדיין כתבתי אותה למרות..

מה גם שאני לא כתבתי בשום תגובה שמה שאני כותבת הוא 100 אחוז לכל הנשים, ולא כתבתי שייתכן וזה לא הורמונלי פרופר, העליתי נקודות למחשבה וכתבתי שמי שאצלה זה פרופר הורמונים - אז זה זה וקטונתי (ובכלל אף אחת לא צריכה לקחת את דבריי כהלכה למשה מסיני כן? אפשר להתחבר ואפשר שלא, אין לי שום סמכות "מקצועית" לכלום )

אבל - ייתכן וזה לא רק הורמונים אצל כולן כדי להעלות מודעות. כי הרבה נשים לא מודעות לזה גם אם זה נראה דבר בסיסי.

לא חסרות נשים שלא מרוצות ממערכת היחסים הזוגית שלהן או מקצב החיים שלהן וברגע שמגיע הזמן בחודש מתמסרות לתהליך כי יותר קל כשההורמונים עולים, ואז כשהם יורדים פתאום מוצאות את עצמן חסרות חשק, עצבניות, עמוסות, חסרות כח להשקיע בזוגיות ורואות בה עוד מטלה כשלמעשה זה לא רק ההורמונים אלא מכלול שלם של דברים שלא מקשרים ביניהם לבין חוסר חשק או חושבים שהם מינוריים להשפעה על החשק

אז אצלך זה לא ככה - אחלה, לך יש התמודדות אחרת כנראה, אבל יש נשים שאולי להן זה יועיל מה שכתבתי ולהן אני מכוונת כדי שישפרו את איכות חייהן.

ואם יש מה לשפר גם אצלך למרות שאצלך זה לא ככה והכל 100 אחוז כמעט אז גם אותך אני מעודדת לשפר כדי שאחוזי ההנאה שלך יעלו.

אין מה לנסות להפוך אותי למתכחשת הורמונלית כי אני בעצמי חווה תנודות הורמונליות קיצוניות כאמור, אבל אני מאמינה שאצל רוב הנשים זה לא רק חוסר חשק. ואם זה גורם לירידה קיצונית בחשק זה כבר לא בהכרח רק הורמונלי. לדעתי.

שכל אחת תרגיש בנח לזרוק את התגובות שלי לפח אם זה לא קשור אליה

בבקשה אל תוותרי.

באמת אני יודעת שזה הכי לא נעים כאילו לחשוב אפילו ללכת יחד לאיש מקצוע אבל זה כל כך יכול לעזור !

תשתמשו בעזרים חיצונים, שכן יביאו.

בהנחה שפירטת לו בדיוק מה את אוהבת והוא מיישם וזה עדיין לא עובד.

והנאה היא לא בהכרח רק בשיא, גם, אבל גם בכל המסביב.

לשיא עצמו כמו שאמרתי אפשר עזרים.

מקווה שהתגובה סבבה בפורום.

שאחרי יום עבודה מפרך וילדים וכו' כשנכנסים מותשים למיטה צריך יותר מהנאה. כי אם זה רק הנאה אז יאללה קל לוותר על זה . כאילו בסדר נחמד אבל דורש עכשיו אנרגיות שאין.

אבל מי ירצה לוותר על משהו שהוא שיא העונג?

לכן לדעתי ממש חשוב לראות מה תוקע מלהגיע לשיא

עם חשק, אלא חשק שלא נענה ואכזבה תמידית, הגוף כמצופה דוחה את החוויה שוב ושוב כשהוא יוצא עם תחושת אכזבה.

אפשר להתחפר בתוך זה ובטוח יש סיבות ללמה לא, ואפשר להיעזר, לא רואה סיבה שלא, גם כשנהנים אפשר לגוון, בסוף בזוגיות מונוגמית גם כשנהנים המוח מתרגל ומשתעמם אם לא מגוונים.

אני כל כך הרבה מכבה את עצמי,כי פשוט זה לא שווה לי להיות עם חשק ואז להתאכזב

זה כן הכיוון של ללמוד. לא בהכרח לחפור על למה יש 7 נקיים וכו' אלא באמת להתחבר למהות ולתהליך הרוחני, ההורמונלי והנפשי המיוחד של כל שלב בחודש.

זה עדיין קשה, ואני עכשיו רק קצת יותר משנה ברצף בתוך זה ומרגישה עייפהההה.

ולא צריכה את השקט שלי, יש לי מספיק ספייס גם כשמותרים.

אבל עדיין, הלימוד והחיבור עוזר.

בנוסף, אני אישית לא מתחברת למאבק וההתחרפנות על כל יום של טהרה כי בעיניי זה רק מגביר את העייפות והתסכול.

אם כבר, חושבת שעדיף ללכת על תהליך ארוך, בלי לחץ, שיש בו ערך מוסף מלבד קיצור המחזור כמו למשל שיטת שרמן או יוגה נשית.

וגם למצוא אם יש נקודות אור ספציפיות בתוך התהליך.

בהצלחה רבה!!

כדאי שתנסה הילוכים. מקסימום עוברים לאוטומט אם קשה מידי. בסופו של דבר הרכב שלכם זה הרכב שהיא תנהג בו בשנים הקרובות כנראה

למדתי על הילוכים לפני כ20 שנה ומעולם לא נהגתי על הילוכים

וזה סתם האריך לי את הלימוד

אז שהבן שלי למד היה ברור שהוא עושה על אוטומט

אבל אם יש לכם הילוכים והיא מתכוונת לנהוג על זה אז אולי כדאי להשקיע בזה

למרות שעד ההודעה שלך הייתי בטוחה שזה דבר שכמעט נכחד מהעולם ברכבים רגילים

לא ידעתי שעדיין יש..

אני למדתי לפני 17 שנה על אוטומט וכבר אז ההורים שלי היו לפחות עשור עם אוטומט..

בזמנו הילוכים היה מעט יותר זול מאוטומט, לא הבדל גדול

בגדול סתם ככה הייתי ממליצה אוטומט אבל אם יש לכם רכב הילוכים חבל שהיא לא תדע לנהוג עליו

לא רואה סיבה ללמוד הילוכים

זה הולך ונעלם

ממליצה ללמוד בעיר שקל לעבור טסט

בפועל מאז לא יצא שהייתי צריכה לנהוג על רכב עם הילוכים. גם הרכב של ההורים שלי וגם כמה רכבים שלנו שקנינו מאז (3 רכבים) כולם היו על אוטומט. ולכן כמעט שכחתי הכל לגבי הילוכים..

לא בטוחה שהיה שווה שלמדתי הילוכים בכלל.. נראה לי שסתם הקשה עלי את הלימוד.

נראה לי מיותר, למדתי על הילוכים לפני שנים רבות. יש לי כבר כמה ילדים עם רשיון, כולם למדו אוטומט כולל הבנים.

יותר זול בצריכה דלק.

אני למדתי על הילוכים (לפני 20 ומשהו שנה) ובאמת כשלקחנו רכב מהמשפחה עם הילוכים- נהגתי על הילוכים..

כי השיקול היחיד בעיני למה כן הילוכים, זה אם זה הרכב שהיא תצטרך לנהוג עליו אחרי הטסט..

בתור נערה עשיתי על הילוכים (היה לי קשה אבל בסוף עברתי, והיה לי ברור שאין סיכוי שאני עולה שוב על הילוכים)

והנה, בעלי קיבל מהעבודה רכב עם הילוכים, לא הייתה אופציה אחרת🤷🏽‍♀️ כמה אימונים ועכשיו נוהגת בקלות על הילוכים.

אין לה מושג מה יגיע בהמשך החיים, לכן ממליצה חד-משמעית לפתוח לעצמה כמה שיותר אופציות.

אם תתחיל ותראה שממש קשה אולי, אז לשקול לעבור לאוטומט (למרות שלא ממליצה😜)

לא ייעלמו מהעולם.

לא?

אני אישית נוהגת על הילוכים וזה סבבה לי.

חידשו לי פה שעל הילוכים זה יותר קשה לעבור טסט.

באמת לאט לאט זה הולך ונעלם

אבל זה לא לא קיים

ובסוף אם זה מה שיש לכם בבית כרגע

אז ממש לא כדאי שהיא לא תוכל לנהוג אחרי הטסט

גם אם מתישהו תחליפו רכב, ואולי אפילו תחליפו לאוטומט או חשמלי... זה לא רלוונטי עכשיו

אם היא תתקשה מאוד תעשו חושבים.

האנשים שם אוהבים הילוכים

אז הרכסים לא יעלמו כל כך מהר

כי אחוז הרכבים החשמליים הולך ועולה.

מדובר פה על מישהי שלומדת עכשיו, לא דיון האם התינוקות שנולדו לנו בשנים האחרונות יצטרכו ללמוד על הילוכים

לצערי הרכבים שלנו אוטומטיים כי בעלי לא אוהב, אבל אני חושבת שההבנה איך הגיר עובד חשובה+התפעול של ההילוכים תורם לערנות ולתשומת הלב למהירות.

לנו כאמור יש אוטומט ואני נוהגת קבוע על מצב חצי ידני.

ניתן לראות סרטונים או חעשות איזושהי הדמיה וניסוין עם מורה נהיגה.

הוצאצי רישוין על היחוכים, בזבזתי על זה המון כסף.

גרים באזור מרובה פקקים ועליות שנהיגה בהיחוכים זה סיוט בפקקים תוך כדי עליה- לי בכל אופן.

מרז הרישויון יכולה לספור פעמים בודדות שנהגתי ברכב עם הילוכים.

רציתי לכתוב לגבע רכב עבודה וראיתי שגבר כתבו.

אצלינו בעבודה, רב הרכבים הם הילוכים כך שזה גם שיקול

באמת אני נוהגת על הילוכים ועליות מאוד מאוד קשות לי.

מבינה שבאוטומט יותר קל...

היא לא תוכל לנהוג אחרת…

בהמשך ואם נשקיע בהילוכים.

גם כל הרכבים החשמליים היום הם אוטומט, אנחנו ממש בהתלבטות עם זה, אני רגילה רק להילוכים.

היום כמעט כל הרכבים על אוטומט, לא רואה סיבה ללמוד על הילוכים

ואם יש רכב הילוכים אז ללמוד על הילוכים

כלומר רכב אוטומטי שאפשר לעבור בו לגיר ידני.

היה לנו רכב כזה ובאיזשהו שלב התקלקל שם משהו והיה אפשר לנהוג בו על האופציה הידנית בלבד (עד שתוקן).

ובזכות שלמדתי הילוכים יכולתי לנהוג עליו ולא רק לנהוג! חלק מהעניין היה שהצלחתי לתפעל את הרכב ולהבין איך להשתמש בו למרות שמיקום וצורת ההילוכים היו שונים מהרגיל.

בקיצור, גם הרכבים אוטומטיים לדעתי נדרשת ההבנה והיכולת לנהוג על ידני.

ומצטרפת לאופנה שאמרה שזו הבנה אחרת את הנהיגה.

ועוד משהו- בלימוד נהיגה יש את הלמידה של קריאת הכביש ואיך לפעול בתוכו ויש את תפעול הרכב.

הלמידה בידני יותר ארוכה (מאשר לימוד נהיגה באוטומטי) כי לומדים תפעול של מערכת שלימה שאין באוטומטי. גם הבחינה בגלל זה יותר קשה.

אבל- זה נותן רווח שבעיני שווה.

במיוחד שכרגע יש לכם ידני. הנהיגה אחרי טסט היא חשובה מאוד לניסיון ולבטחון. אם מחכים עד שיהיה רכב מתאים, יהיה קשה לחזור שוב לנהיגה..

כי יש רק שתי דוושות ולא 3

לא צריך ללמוד להתנהל עם הקלאצ

הרכב לא נכבה בעליות וכו

וכמובן, לא צריך לזה רשיון שונה..

אלא אם יש לך חידוש שזה כן עם דוושה נוספת

אבל אם זה הרכבים שאני מכירה

זה בעצם פיצר לשליטה על רכב אוטומטי

לא ידני לגמרי..

זה יותר קל משמעותית מישהי רגיל.

אבל בעיני זה כן מצריך הכרות עם המערכת של העברת הילוך. מתי להעלות, בלי 'לקרוע' את המנוע ומתי להוריד, במיוחד זה היה משמעותי בנסיעה מהירה בירידות, רק ככה הצלחנו לשלוט על הרכב.

מודעת שזה מצב חריג מה שקרה לנו (ועוד תוך כדי נסיעה) אבל אין ספק שהמיומנויות שלנו בידני עזרו לנו (ואולי לכן לא מיהרנו לתקן כי התרגלנו לנהוג ככה(;)

וכאלה

בתור אחת שלא למדה הילוכים וכן יודעת לתפעל את המערכת הזו(לרוב אין לי עניין, מעדיפה להתרכז בדרך ולא במכניקה של הנהיגה.. אבל בעלי משתמש בזה כל הזמן וזה כן יותר נוח לו) זה לא מורכב ולא משהו שבשבילו הייתי מתאמצת על ללמוד על הילוכים..

מותר לנהוג עם רישיון אוטומט

ידני..

ולו בגלל הבנת הרעיון של מתי צריך להעלות הילוך או להוריד

למדתי כמעט 4 שנים על הילוכים, 7 טסטים כושלים..

עברתי לאוטומט, 10 שיעורים וטסט ראשון.

למדתי על הילוכים כדי שאוכל לנהןג על כל רכב שיגיע אליי כי בבית לא היה רכב.

במבט לאחור, סתפ שרפתי על זה מלא כסף

ואם הייתי עושה על אוטומט מלכתחילה כנראה שהי. לוקח פחות כסף וזמן

ורוב הרכבים היום הם אוטומט

לה בקלות על הילוכים ואם לא אז לעבור לאוטומט.

שלא זה מה שיעמוד בינה לבין רישיון...

יש מי שהקורדינציה שלו טובה יותר והוא קלוט את זה בקלות ויש מי שפחות.. המורה יידע להגיד לה אם נראה לו עדיף לוותר על הילוכים.

ברור שזה שיש בבית הילוכים זה גורם לזה שיהיה עדיף מאוד שהיא תעשה הילוכים. אבל אם קשה לה מדי לא ללכת ראש בקיר אלא כן לסיים על אוטומט כדי שלפחות יהיה לה רישיון.

המורה שלי גם אמרה לי בזמנו (לפני 12 שנה או אפילו יותר..) שאחרי שמורגלים בנהיגה יומיומית להוסיף הילוכים ולעשות עוד טסט כבר הופך להיות פשוט יותר. לא שהייתי חושבת שזה הפתרון האידיאלי אצלכם כי היא צריכה להיות מסוגלת לנהוג על הרכב המשפחתי...

לא בטוח שיהיה לה קשה. לי היה ממש סבבה ואני לא היחידה...

אבל כן להיות עם יד על הדופק

מוזמנת לפרופיל ובשמחה אפרט לך על השם והמשמעות והקשר לשמחת תורה, עמ"י וכו...

שם ממש מיוחד ומתאים מאוד לשמחת תורה וגם למשמעות הנוספת שרצית

אבל זה לא שם סטנדרטי..

את רוצה אולי שילוב של שני שמות?

שילוב של 2 שמות רלוונטי

אורה כבר יש לנו

לכן זה שם פחות טוב.

מסיבה מסויימת השם הזה והטיותיו לא רלוונטי לנו

"אשורר שירה לכבוד התורה"

שירה זה גם תודה ותפילה.

והתורה נמשלה למים, אז אולי גם מעיין, באר, בארי וכו'

גם השם שירה פחות רלוונטי לנו מסיבה מסויימת..

כיווני המים חשבנו אבל מעיין זה נדוש מידי למרות שזה שם מהמם

אם יש עוד רעיונות נשמח לשמוע!

ראיתי שיש בחסידות קשר עמוק בין מידת התפארת לתורה.

אפשרות נוספת היא לחפש דמות שקשורה לתורה ולעם, או לערכים שאתם מחפשים ולקרוא בשם שלה.

למשל מרים, אחות משה.

או דבורה הנביאה.

או חנה שהייתה אמא של שמואל שאיחד את העם, וגם לימדה אותנו להתפלל.

או נחמה ליבוביץ...

בכיוון של עם ישראל אפשר בת עמי, שבות, עמיה, פדות, פדות עמי, מולדת, מבשרת

חושן (מרמז על האחדות, כל האבנים סימלו את כל השבטים).

וגם אסיף זה שם מהמם בעיני

נחלי. ראשי תיבות " נפשנו חיכתה לה' "

ואז להוסיף- נחלי אור, נחלי אהבה, נחלי ציון.

גם אוהבת את המשמעות הפשוטה של נחל- מקור מים, זרימה קבועה, חוזק. וגם אוהבת את המשמעות הנוספת של נחלה- נחלי.

כדאי שתסיימי בשעה שאת יכולה לאסוף אותם מהגן

אז אם הגנים אצלכם עד 14 הייתי מסיימת קצת לפני(אפילו 13:50, תלוי כמה הגן שלכם רחוק), אלא אם יש לך מישהו שיוכל להוציא אותם קבוע..

לעניין השאלה, אני שילמתי פה 1800 על מטפלת עד 14 ארבעה ימים בשבוע, כולל ארוחת בוקר + 50 לארוחת צהריים(תוספת שלא היינו חייבים ונגיד לקטנטנים היא לא רלוונטית)

מי שאכל רק טחון הביא מהבית. שלי התחילה בגיל 8 חודשים ולא הייתה בקטע של בקבוקים או טחון וזה היה מאוד נוח שאני לא צריכה לשבור את הראש..

ארוחת צהריים הייתה בערך ב12 ואז שנצ, כמעט תמיד הייתי אוספת ישר מהשנצ

זה היה לפני שנתיים יכול להיות שהמחיר עלה קצת.

וקחי בחשבון שכנראה בשלב הזה של השנה רוב מי שמחפש מסגרת זה כאלה שהיו עד עכשיו עם הבייבי בחופשת לידה, כלומר גילאי 3-6 חודשים, ולרובם לא יהיה רלוונטי אם את מביאה או לא ארוחת צהריים

בנוסף תשקלי לאפשר גם שבוע חלקי.

נגיד ואקח 1800- אז לחלק את זה ב5 וימים ומי שתרצה יום פחות אז לקזז את הסכום כך?

כלומר לחלק ולעגל כלפי מעלה

שישתלם לך

4ימים אז כן.

אבל אם פחות מזה/ משהו לא קבוע את יכולה לקחת קצת יותר.

נניח אם לפי החישוב שלך זה יוצא 90 ליום אז לקחת נניח 110 ליום...

שיותר משתלם להרשם לשבוע מלא בלכל יום בנפרד

כי אז כל אחד יכול לשלם רק פר יום

של עד 14:00 בלי ארוחה, אולי יהיה לזה ביקוש (לדוגמא אימהות שעובדות עד אחת וחצי ויש להם גם דרך להגיע ולא רוצות לרוץ, אבל נותנות אוכל בבית.)

לדעתי להתחיל לבשל זה הרבה עול, יש לך כל ערב אחרי שאת משכיבה את הילדים שלך להבריק את הבית למחר- רצפה ריקה ונקיה, וכו. את צריכה כל יום לקבל ילדים זרים הביתה חייבים להיות ערוכים לזה מבחינת בטיחות (צריך לעשות ביטוח), אני אישית הייתי נמנעת מלהוסיף גם מטלה של בישול כל יום.

לא נראה לי סיפור לההגדיל כמות לעוד 4-5 פעוטות ושווה את המחיר (כאמא לא היה שווה לי כי מעדיפה שיאכלו בבית כאמור)

לפי זה כדאי להחליט אם 2 או אחת וחצי..

על גיל שנתיים, עד שתיים כולל ארוחות וכולל יום שישי- 2300₪.

אצל מטפלת אחרת פה שמתי לפי ימים והסכום ליום היה יותר מחלוקה לחמש של הסכום הכללי (היא קיבלה עד ארבע כולל ארוחות בלי יום שישי- 3000₪. ליום בודד 200₪).

לגבי מה הייתי מעדיפה- לדעתי הייתי מעדיפה עד שתיים עם אוכל, זה מוריד מטלה מהראש. אבל תכלס זה תלוי בשעות העבודה שלי.

את יכולה גם לנסות לחשוב על זה- נגיד אם יש בי''ס שהרבה אברכיות מלמדות בו, אפשר לבדוק באיזה שעה השיעור האחרון מסתיים ולסיים קצת אחרי כדי שיספיקו להגיע (ככה עשתה המטפלת אצלנו שנה שעברה- מלא משפחות שהביאו אליה עבדו בבתי הספר פה, אז היא השתדלה לסיים קצת אחרי ביה''ס, גם בימים קצרים וכאלה).

אגב ארוחת צהריים לפעוטות זה ב12.

1:30 זה ממש מאוחר.

אם זה ילדים קבועים את יכולה לקבוע שכל שבוע ילד אחר מביא לכולם את ארוחה.

הילדים שלי כשהיה להם ארוחת צהריים ב12 לא היו אוכלים כלום ובבית היו משלימים ארוחה בשלוש, סתם שילמתי על אוכל לאחד מהם וסתם שברתי את הראש מה לשלוח לשני כל יום, זה היה מיותר לגמרי.

בשנה אחרת שהילד לא אכל צהריים אלא רק ארוחת בוקר וארוחת פרי זה היה מושלם לו.

(מדברת על גילאי שנה עד שלוש)

שלי אוכלים בחופשים ארוחת בוקר בעשר וארוחת צהריים בשלוש בערך.

חוץ מהתינוק שהוא יונק ומנשנש לאורך כל היום בלי משהו מאוד מסודר.

אז זה תלוי גם לאיזה גיל היא מכוונת, בסוף ילדים בגיל שלוש שעןלים לגן אוכלים נשנוש קטן בבוקר, ארוחת בוקר בסביבות עשר וחצי, פרי באחת וחצי וארוחת צהריים בשתיים וחצי בערך. בעיני זה לו"ז מעולה גם בגיל שנתיים, בגיל שנה פחות.

לק"י

אם אוכלים ב8:30, אז סביב 12 שוב רעבים.

המטפלת אצלנו היתה נותנת ארוחת בוקר ב-9 וארוחת צהריים ב-12 (בערך) ואז הלכו לישון שנ"צ, ב-13:30 התחילו להתעורר ואני הייתי צריכה לאסוף עד 2 (לרוב הגעתי ב13:45-13:50 כדי להספיק לקחת אחר כך גם את הגדול שבגן, כי זה לא לגמרי סמוך).

אחר כך בבית היו אוכלים איתנו גם מארוחת צהריים שלנו ב-14:00.

המטפלת שלנו לקחה 1700 לחמישה ימים עד 14:00, לא כולל אוכל (הייתי שולחת מהבית).

גם אם סיימו לאכול סביבות 9...

הייתי בכיתות סוגרים שנה וחצי עד 3, והם חלק אכלו ב 12

והגדולים יותר לקראת 12 וחצי.כבר ממש היו רעבים, ולקבוצה השניה היה מאוד קשה לחכות כבר

שיאכל טוב בארוחת צהריים. ולא ילך לישון רעב.. זה באמת טריקי למי שדווקא כן אוכל טוב...

ואם את מכינה את האוכל זה בתוספת תשלום, אז יכול להיות לך משתלם (אם בא לך בקלות לבשל בריא ומגוון, פעוטות לא אוכלים הרבה אז זאת לא הוצאה כבדה מדי)

אני הייתי מעדיפה עד 14 כדי שיהיה לי אפשרות לעבוד נורמלי.

לגבי המחיר-

השנה משלמת לגיל שנה על חמישה ימים 7:30-14 לא כולל אוכל 1700, אבל זה ממש זול,

שנה שעברה שילמתי לגיל שנתיים על חמישה ימים 7:30-15 כולל ארוחות (לפני השנ"צ כשהילד היה אוכל שם כמעט כלום ובשלוש אוכל ארוחה בבית) 2500,

לפני שנתיים לגיל שנה על ארבעה ימים 7:30-14 כולל ארוחות שילמתי 1800 (וזה היה רק 4 ימים בשבוע)

לפני כן גיל שנתיים חמישה ימים 7:30-13:45 לא כולל ארוחות 1600.

אם יש בך הכוחות והיכולת לשמור על פעוטות. אם את מתחברת לילדים וזה לא רק להשלים הכנסה..

חינוך וטיפול בילדים רכים זו עבודת קודש ממש שלא נכנסים אליה אם לא בטוחים בכך ❤️

היו לי עוד כמה אופציות חוץ מזה

וזה מתוך האופציות היתה לי הבחירה שהכי אני מתחברת

חוץ מזה שעבדתי במעון הרבה שנים אבל מעדיפה באופן פרטי כי במעון זה יותר אינטנסיבי ופה אני יכולה לבחור את הלוז ואת הילדים שאני מקבלת

המשפחתונים עד 13:45 וללא ארוחת צהריים.

מי שאוספת את הקטן ממשפחתון ב14 גם הגדולים יותר לא יהיו בצהרון, וממילא היא מאכילה את כולם צהריים בשעה הזאת אז אין שום תועלת בזה שהקטן אכל כבר (אצלי לפחות הם פשוט יאכלו שוב).

אוכלים בבוקר כריך וירקות ואחרי השנצ פרי.

ואני בכלל לא שעירה ברגיל שלי

ויש לי בת

הטבלה הסינית כן צדקה אצלי, ועוד סימנים אחרים,

אבל עד שלא רואים זה סתם השערות.

צורת הבטן

הטבלה הסינית

הקאות בהריון

חשק למתוק ובכללי אוכלת מזעזע

כל מה שאמרת זה שטויות ואין לזה אחיזה במציאות

גם שעירות זה משהו שלא אמור להיות קשור ישירות למין העובר

אבל זו תופעה מאוד קיצונית שחייב עליה הסבר הגיוני

בנתיים נולדו רק בנים

שום דבר מ'תסמיני בת' שיש לי לא בטוחים באמת חחח

זה אולטראסאונד

כל השאר שטויות

או יותר

99% הצלחה לאו"ס

50% הצלחה לשיטות האחרות

ונשאר עד עכשיו

מעבר לכל עד כה היו בנות והייתי בטוחה שהריון של בן זה שונה. ובכן, לא אצלי.

והם היו זהים בלי שום שינוי בכלום

אבל עוד לא נתקלתי במישהי שבהריון צמחו לה שיערות בין החזה

אפילו בתגובות אף אחת לא מכירה את התופעה

לא אומר כלום על המין..

בתחילת ההריון ופתאום השיער ברגליים היה כהה ובאמת יש לי בן

מעניין איך איבר קטן של עובר משפיע על ההריון ותסמיניו

אבל בעיקרון התסמין הכי מובהק לבנים זה לראות איבר מין זכרי בא"ס, ולבנות- לא לראות אותו.

כל השאר קשקושים והשערות.

שבו כל אחד משתף איך היה היום

נגיד הראשון בדרך עד שמגיעים לשלישית

השני עד שמגיעים הביתה

והשלישית בזמן הארוחה

לא יודעת אם זה הגיוני מבחינת זמנים

אבל הרעיון שיהיה זמן קבוע

וגם תסכמי עם הראשון שעוצרים לכמה דק לשמוע במילה מה שלום 2 ו3...

זמנים אישיים בזמנים אחרים גם יכולים לעזור והלוואי עלינו לעשות הרבה..

ולא להביא משו להירגע כשחוזר...

אני ממוקדת בלהגיע הביתה

ואז הם יכולים להרפות, שירותים, שתייה, לנשום וכולם יותר בטוב...

אבל האמת לפעמים גם בבית יש הר געש כשכולם פורקים ביחד...

וגם מריבות מי נותן לי יד.

הכי טוב להגיע לאיזה שהוא בסדר קבוע.

שיהיה לכל אחד זמן קבוע לספר, בדרך הביתה או אחר כך.

או לעשות תורנות, כשכל פעם ילד אחר מדבר.

אם לילד אחד יש צורך לפרוק מייד, ולאחרים לא אכפת לחכות, אפשר לתת לו קבוע להיות הראשון.

(מנהלות- זה לא פרסום- אני קניתי בזמנו אצל חנה ריינר משכונת רמות)

והיה שירות ממש טוב

קניתי של שארפ

לחמותי יש את אותו מקרר עם 13 ילדים

אבל יש לה עוד 2 מקפיאים

עם התקן שבת

הייתי קונה רק של חברות מוכרות גדולות כגון: שארפ, סמסונג, lg

אבל אני קניתי מקפיא קטן למרפסת וזו הצלה.

לא יודעת איך הסתדרתי בלי

אבל אולי זה מכיוון שאין לנו בשרים...

בכל אופן אין לי המלצה, לנו יש מקרר עם מקפיא עליון. שימי לב שעם ילדים צעירים עדיף שהמקרר יהיה למטה, כדי שיהיה נגיש לגובה שלהם... (מצד שני, עם קטנטנים צריך למצוא פתרון איך הם לא יפתחו אותו כל הזמן ויפלחו דברים🤭 לנו יש מנעול)

הוא בעצם מודבק על הדלת ועל גוף המקרר במדבקה חזקה מאוד.

המקרר לרוב חצי ריק ..רק בערבי חג ובשבת מתמלא יותר..וזהו...

מקפיא מי שלא גר בעיר במיוחד ולא כל שניה בסופר זה מאודדד משתלם ומועיל

הנחרצת שלנו זה שחייב להחליף למקפיא תחתון כדי שלא יהיה נגיש לקטנה.. היא מחריבה לנו את הבית ומנעול לא עוצר בעדה חחחחח

מושלם

מכיל המון המון המון.

אנחנו ב"ה 9 נפשות

יש לי מקרר במחסן למטה, הוא לא בשימוש, רק בחגים/שמחות,

ובנוסף יש לי מקפיא

יש לנו מקרר גדול, 4 דלתות מקפיא תחתון.

ויש אפשרות להפוך את אחד המקפיאים למטה לתא קירור. יעיל מאד בחגים ובתקופות עומס (יש לי עוד מקפיא מגירות בחדר שירות).

בעיני השקעה שווה בהחלט.

ואיך הפיקוד שבת? אני מכירה מישהו עם מקרר של סמסונג שממש מעצבן להעביר לפיקוד שבת....

אני בדיוק רוצה לקנות מקרר חדש וגדול, עם תא שאפשר להעביר ממקפיא למקרר, זה נוח? תוך כמה זמן זה מסתנכרן למקרר? שימושי לך?

למרות בזאפ טוענים שזה לא זמין לרכישה כרגע..

מקרר Samsung RF65A9011SL סמסונג.

אני הופכת את המקפיא למקרר בערך פעמיים בשנה. הוא מקרר באמת גדול ומכיל.

מובנה במכשיר ופשוט לתפעול.

לחיצה על 2 כפתורים יחד למשך כמה שניות.

יש מקרר נוסף קטן יותר במרפסת.

ביומיום השימוש הוא רק במקפיא- יש שם בשרים, דגים, אפונה קפואה וכאלו. פעם החבאתי שם לפעמים גם כמה מגנומים/טילונים לאמא🫣 אבל המחבוא התגלה.

בחגים המקרר כולו מלא בתבניות שהכנתי לפני החגים עם כל הבישולים של החג, כי אני לא מבשלת בחג רק מחממת.

גם אם במקררים הגדולים יש מקום, עדיין המקרר לא מרווח מספיק וכשהילדים מנסים להוציא משהו הם מפילים משהו אחר והכל נוזל ולא רגילים פה לנקות אחריהם.

אז עבורי מקרר שני זו הצלה.

עוד מקרר קטן יותר באחד החדרים או במרפסת/מרפסת שירות

ואז מקרר גדול במטבח

ככה אצל ההורים שלי שהם גם כרגע 8 נפשות בבית, אבל היו זמנים עם הרבה יותר (שאז היה גם תקופה שלושה מקררים...)

גם לי וגם להורים שלי יש שארפ וזה חברה מצוינת,

על סמסונג הבנתי שיש בעיות.

אפשר לקנות מקרר גדול ארבע דלתות, וממה שאני רואה הרבה יותר נח שהמקפיא הוא מגרה ולא דלתות (גם יותר עמיד בפני קטנטנים שמצליחים לפתוח את הדלתות ואת המגרה לא.)

אין לנו מקום בבית, משפחה גדולה עם מקרר אחד.

וחוששת להניח במרפסת...גשם וכו...

אצלנו יש מקום באחד החדרים, אבל לא מניחה שם מקרר כי יודעת שזה מקרין. המנוע או משהו.

אבל יש לנו מקפיא שני במרפסת

אמר שלי חולמת על עוד מקרר לתקופה של החגים כי זה באמת קשה ב"ה

מה שחשוב וכדאי לראות שהמקרר עמוק...זה ממש נוח לסירים גדולים וכו

חסרון יחיד- מדף מתקפל, ממש לא משתמשת והוא כל הזמן מתקפל לו.

ביום יום מסתדרים עם מקרר אחד, בחגים ושבתות- יותר קשה.

אבל אין מקום למקרר נוסף לצערי.

מה שמאד טוב בסמסונג זה שאין הרבה חלקים

3 מדפי זכוכית וכמה מדפים בדלת.

ריבוי חלקים זה ריבוי בעיות....

וחוץ מזה באמת אין הרבה חלקים, אחלה מקרר.

מרווח וגדול

זה החיסרון היחיד שמצאתי בו..

מבחינתי זו הצלה

זה אוכל מבושל ששומרים במקרר עם סירים

כי אחרת אין משהו שתופס ככ הרבה מקום

המקרר אצלי מאז ומתמיד 3/4 ריק

לפעמים יש סיר אחד או מקסימום 2

וגם בחג שהיה 3 ימים הוא פשוט התמלא בתבניות עם אוכל

של Westinghouse

יש לו מקפיא עליון

והמקרר שלו גם פשוט ככ גדול שלפעמים צריכה לשבת בכיסא כדי למצוא את כל מה שיש בפנים

בנוסף יש לי מקפיא לא גדול מאוד שם אני שמה את העופות דגים ובשרים

שיש בעיות עם מוצרי חשמל של סמסונג.. לפני כמה חודשים נתקלתי באיזו כתבה שעשו על זה שהיו תקלות בתדירות לא סבירה.

אז זה מעניין אותי אם מי שמרוצה מסמסונג זה מכשירים ישנים או חדשים

לא היו תקלות.

היה לנו מדף אחד שנפל ונשבר כשניקינו את המקרר לפסח, בינתיים מסתדרים בלעדיו.

ללא תקלות

ראשית

הלל

גאולה

רעיה

רוניה

מעיין

נוגה

עטרת

תחיה

עדי

אבישג

עטרה/עטרת

הלל

יעלה

טוהר

רויטל

טל אורה

שיר ציון

תאיר ציון

שיר הלל

איילת השחר (די חרוש)

הללי ציון

טל ברכה

טל תחיה

ואז זה מוסיף מלא משמעות:

שילת (שיוויתי ה לנגדי תמיד)

תכלת (תן כבוד לעמך תהילה ליראך)

נילי (נצח ישראל לא ישקר)

אני גם אוהבת שמות כאלה..

התחדש לי שתכלת זה ראשי תיבות. למרות שלא כזה מסתדר עם המילה האחרונה "ליראך" חחח

נועה- ניסים ונפלאות עשה ה'

טליה- טוב להודות לה'

רעיה אמונה

איילת אהבה

טל תחיה

אורה אמונה

עטרת פז

נחלה שלמה

נחמה גאולה

פדות ציון

שובי אהבה

נחלה אהובה

מלכות

תאיר ציון

שבות ציון

עלמא

עטרת חן

שיר מלכות

אביגיל

אסתר

נועה

מילכה

רות

נעמי

אפרת

מרב

מיכל

נעמה

מרים

ריעות

תפארת

תחיה

אמונה

צופיה

גאולה

מבשרת

פדות

טוהר

חן

אורה

שירה

רננה

עדי

תהילה

הלל

ערגה

ראשית

שחרי

ערגה תהל

שירת הלל

שחר

הללי

רוני

שיבת ציון

צופיה

ציפיה

פדות

כנה

רעיה

טוהר

נגה

ארבל

לשם

טל תחיה

שיר ציון

אחינועם

ארגמן

רוני ציון

קמה

לבונה

עדות

דוכים

נחלה

תהלה

תכלת

צוריה

אלומה

כרמל

גילה

בר

מיתר

עומר

נעה

גפן

טהר

כרם

כליל

נטף

רעיה

קדם

אביה

שזה מהשיר הזה:

לא רק בגלל שמדובר בעברית נדירה

גם ההטיה מוזרה ולא מתאימה לבת

נשמע שם של כמה בנים יחד

(אם כבר אז דוכי שגם לדעתי שם סופר מוזר)

לא שירשרתי נכון

מקווה שהפותחת תקרא

שזה מתהילים צג.

בדקתי ויש בו את הפסוק "נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים".

אם זה משנה להרגשה.

הכרתי מישהי בשם הזה.

והכוונה לניפוץ או שבירה. עוד סיבה למה לא לקרוא בשם כזה לילדה...

אני קראתי את זה כמו דוקים (המשחק) רק עם כ במקום ק...

מקווה בשביל אותה אחת שהיא לא סובלת מהשם שלה.

שיר ליבי

טוהר אמונה

מעיין ליבי

שיר הלל

משחק נחמד דווקא

בשעה טובה!!

תאיר שמחה, אהבה עמי, אור אמונה, שירת גאולה, תהלליה, גאליה,

יש הרבה שילובים של אהבה שאני מכירה, נהר אהבה, טל אהבה, הדס אהבה, אור אהבה

אתי'ה, ראשית תמה, גפן עמי, חן אמונה, שובה, קמה, ערבה, רות הדסה, נטע הדסה, תגל, תהל, לשם, אורה נחמה.

תחיה צופיה, כרם רוחמה, שחר יהל, עטרת כנה, זמרת ישועה, טל סמדר, מעיין רויה