השאלה הזו עולה גם לי הרבה פעמים... (גם מול הילדים המיוחדים וגם מול כאלה שלא מוגדרים ככה)

בכל אופן, ערכתם לו אבחון? לפעמים יש דברים שמשפיעים על התנהגות כזו (לאו דווקא כאלה שמוגדרים כצרכים מיוחדים, אבל כן קשיים מהותיים)

והדרכת הורים - ניסיתם?

אני יכולה אולי קצת לתת לך טיפים מהניסיון שלי, אבל אני מרגישה שכרגע את בעיקר צריכה חיבוק והכלה❤️

אז כן, זה קשה, ולפעמים זה נראה בלתי אפשרי, ולפעמים מרוב שזה בלתי אפשרי זה הופך להיות מגלגל מצחוק... (אבל צריך שותף לצחוק. בעלי ואני צוחקים יחד, מתוך הדמעות...) ואפשר לפעמים לנצור בלב את הרגעים החיוביים הקטנטנים שקורים מדי פעם, ולהיזכר בהם בזמנים קשים...

שוב חיבוק

החיבוק בהחלט הגיע בזמן.

אחרי החיבוק וההכלה אשמח לשמוע גם טיפים מניסיונך.

לא ערכנו לו אבחון. אבחון למה? בבית ספר הוא המצטיין של הכיתה. לא אגרסיבי בכלל. יש לו מלא חברים. ילד מנהיג שכולם הולכים אחריו.

בבית הוא מגיע ושופך את כל מה שהוא אגר במשך היום. אם הוא רעב אז בכלל המצב קטסטרופלי. אבל כשהוא שבע ונרגע מכל היום הוא יכול להיות ילד מקסים. מסודר, אחראי, יוזמתי, יכול להרים ארוחה לכל המשפחה. אם הבעיה היחידה שלו היא התפרצויות זעם (היה לי גם אח כזה אז אולי לכן זה לא נראה לי כזה קיצוני) יש מה לאבחן?

וזה ידוע שיש ילדים שבמסגרת מצליחים להחזיק את עצמם ובבית מתפרצים. ויכול להיות שעם השנים גם במסגרת הם לא יצליחו להחזיק את עצמם...

אני הייתי מתייעצת עם פסיכולוג ילדים כצעד ראשון, כדי להבין אם באמת יש מה לאבחן. ואם כן, אז להתחיל בתהליך של אבחון בקופת החולים. (אתם לא גרים בארץ, אם אני זוכרת נכון, אז צריך לבדוק איך התהליך הולך אצלכם...)

אצלנו רק טיפול תרופתי בשילוב עם הדרכת הורים קבועה עזרו.

נשמע לי מוגזם.

הדרכת הורים מן הסתם יכולה לעזור לנו מאוד.

זורק כסאות, הופך דברים. זה לא משהו רגיל. ונשמע שמגיע על בסיס די קבוע ולא פעם אחת בחיים..

אצלנו היתה אלימות בגן ואבחנו עם פוסט טראומה. מאז טיפול תרופתי המצב נרגע ב"ה.

לא פעם אחת בחיים אבל גם לא באופן יומיומי ב"ה. בעיקר כשיוצאים מהשגרה הרגילה

בטח בגיל שלו

כנ"ל אבחון

נשמע שהוא פיתח פשוט דפוס שבו הוא פורק בבית את כל הקושי וההחזק שנאגרים במהלך היום.

הדרכת הורים טובה ומחזקת יכולה לעזור בעיני.

וגם ההבנה שזה הזמן הזה שהוא חוזר מוצף

לחשוב מה יכול לפרוק לו אנרגיה או לווסת אותו בצורה אחרת ..

מלא הצלחה זה בעז"ה יעבור

וכמה טוב שאת מצליחה גם לראות כמה הוא מקסים ועוזר

(יש גם לילדים שמצטיינים בלימודים) אבל זה יכול להיות עוד הרבה דברים ולכן כדאי באמת ללכת לאבחון. מציעה לך לקרוא למשל על הפרעת התנגדות מתריסה.

ילד שזורק כסאות צריך עזרה בדחיפות.

הדרכת הורים באמת יכולה לעזור מאד אבל מנסיון, זה הרבה יותר יעיל כשיודעים מה הבעיה והולכים למדריך שמומחה באותו תחום. אני עברתי הרבה מדריכות וספגתי הרבה ביקורות עד שהגעתי למדריכה שהכירה את התחום והבינה עם מה אני מתמודדת… זה גם המקום שלי להגיד לך שעברתי דברים דומים למה שאת עוברת ואני יודעת כמה זה קשה ❤️ אבל גם יודעת שיש תקווה וזה יכול מאד להשתפר.

הוא הופך אותם לרצפה...

תודה, אני מאמינה שזה ישתפר עם הגיל ומחפשת הדרכת הורים טובה

כדי למקד את הטיפול וגם כדי לוודא שהילד לא סובל מבפנים.

אולי עם ההתנהגות עצמה אפשר להתמודד לבד, אבל אם המטרה היא לגדל ילד שמח עם ביטחון שיאהב את עצמו,

אז זה לא כזה פשוט להתמודד בשני המישורים ואבחון יכול למקד את הבעיה.

מה גם שלתחושתי, ואומר זאת ממש בזהירות, לילדים כאלו יש נטיה בתחילת גיל ההתבגרות להגיב לחיים ממקום לא חיובי (אולי בגלל שהם כל הזמן שומעים על הבעיות שלהם, אולי בגלל שהדימוי העצמי ממילא רגיש)

בגיל גדול יותר אולי יותר קל להכיל את המורכבות של גם וגם,

אבל בגיל קטן כן כדאי להיעזר באבחון וטיפול מקצועי כדי לתפוס את הבעיות בזמן ולטפל לפני שיש השלכות עליו ועל כל המשפחה.

מהמעט שאני מכירה אותך את אמא מהממת בעלת נסיון וידע רב.

ברור שתמיד כדאי במצבי קצה מאתגרים לקבל עוד הדרכה ועוד כלים, אבל ייתכן במקרה הזה שכן יעזור משהו מעבר שימקד את הטיפול.

ומצטרפת להמלצה לחוג ספורטיבי.

כדאי גם ספורט אישי וגם קבוצתי או זוגי כמו קראטה,

תוודאי שלמדריך יש הכשרה טיפולית וניסיון רב עם ילדים

זה יכול מאוד לעזור לו ללמוד לשלוט בעצמו ובכללי ללמוד לראות את האחר.

ומזדהה מאוד עם התחושות שתיארת לגבי המקום כאמא, ומעודדת אותך שבסוף צומחים מזה ומקבלים כלים חשובים ממש לחיים.

לא אגיד שאני שמחה על הנסיון, אבל כן שמחה על המתנות שב"ה קיבלנו, על הלמידה, ההתבוננות, התובנות ועל האומץ לעשות את מה שנכון לנו גם בסביבה פחות מכילה ותומכת.

מעודדת אותך שעוד יבוא יום והוא יעלה על במה, ואף אחד, אבל אף אחד אולי אפילו כולל בעלך, לא יבין מה המשמעות של ציון דרך וסגירת המעגל עבורך. רק את שהיית שם עמוק בקושי, בכאב, בכשלונות, ברגרסיות, ברגעים הכי חשוכים, רק את תביני מה משמעות הרגע הזה עבורו ועבורך.

חיבוק גדול!!

תודה!

כי באמת כל המשפחה סבלה

גם אצלי יש ילד כזה .. מצליח בלימודים . עדין עדין עדין. מקסים חכם מכבד הורים אומר תודה נבון . ויש לו פעם ביום יומיים כזה התקפי זעם שאימלה ואבאלה. זורק דברים בכל הבית מרביץ לאחים שלו מחורפן ממש.

מה שהכי הכי עזר לי זה נפשית לא להיכנס לזה

זה קשה ממש כאילו לעצור את המחשבות שישר רצות בראש על זה שנכשלתי בחינוך שלו ועל מה זה אומר עליי שהוא ככה מתנהג ועוד כל מיני דברים שאימהות חושבות בראש.

לקחתי הדרכת הורים שעזרה לי לקבל כלים.

וכשאני מצליחה באמת לא להיות שם נפשית כאילו שההר געש אצלי בלב לא ישר מאיים להתפרץ/מתפרץ החוצה אחר כך הוא לא עושה את זה לפחות שבוע.

לרוב עדיין לא מצליחה אבל כשכן זה מהמם נותן כח.

ממליצה לך לא למהר עם אבחונים בטח לא עם פסיכיאטרים למנהים.. בשביל מה לשים תווית לילד על סמך התנהגות ילדותית שתעבור בעז"ה גם בלי תרופות וסימום למח.

הרבה יותר טוב.

הלכנו איתו לאבחון והפסיכיאטר אבחן הקפאת קשב או odd, כבר היה לנו מרשם לריטלין אבל לא הצלחנו לעשות בדיקות דם אז זה נדחה.

בינתיים הוא גדל ושמנו לב שזה בא בגלים, ימים של יציאה משגרה מוציאים אותו האיזון אז חשוב להסביר לו מה צפוי.

אוכל כמו שאמרת, כשהוא רעב הוא לא מסוגל לחכות ונהיה עצבני ועם פתיל קצר.

כשהוא עייף כנל, לכן נותנת לו לישון עד מאוחר כשמתאםשר ומקפידה על זמני שינה בשגרה (ישן יותר מהאחים שמתחתיו)

כשהוא רגוע להסביר לו שה' נתן לו המון כוח, אבל עכשיו הוא ילד קטן ולא יכול להשתלט כי הגוף שלו קטן, אבל הוא יגדל וינצל את הכוח לדברים טובים כמו דוד המלך שהיה גיבור, ובינתיים אתם פה ללמד אותו ולעזור לו. לספר לו כמה הוא אהוב.

להשתדל לפרוק הרבה אנרגיות בחוץ..

והכי חשוב הרבה הרבה תפילות, זה לא בטעות שיש לך ילד כזה ויש בך את הכוחות והיכולות לתת לו מה שהוא צריך, ויש מישהו למעלה שדואג לו ונתן לו את האמא הכי טובה בשבילו

הוא פורח כשיש לו תפקיד משמעותי, אז לחפש לו אתגרים לא קלים מדי ולא קשים מדי, להחמיא לו, להסביר לו כמה הוא חשוב.

אני כן מחפשת לו טיפול רגשי שכולל ספורט אתגרי כי זה מה שהוא נמשך אליו, שילמד לווסת את הכוח שלו ולשלוט בו, עדיין לא מצאתי משהו מתאים

זה מאוד מעודד ונשמע דומה.

אני זוכרת מאח שלי שזה גם השתפר מאוד עם הגיל.

תודה על שתי הפסקאות האחרונות, חשוב מאוד. נשתדל להכניס את זה יותר ללוז

קודם כל חיבוק ❤️

היו תקופות ש - לא נעים לאמר - פשוט לא סבלתי אותו 🙈

עד היום קשה לי לא להאשים אותו שכל מיני התנהגויות של ילדים משתוללים בבית הן נורמות שנכנסו בגללו... (כבר יודעת שברור שאסור להאשים אותו אבל קשה)

מה עזר לי?

• ספר 'ילד פיצוץ' עזר לי לראות את ההתפרצות האלה כמשהו פיזיולוגי ולא בחירי (כמו שלא אכעס על ילד שנולד עם קשיי שמיעה לדוגמא)

• הספר הנ''ל גם עזר לי לזהות אירוע מתקרב ולהפחית משמעותית את ההתפרצויות

• הדרכת הורים כמובן.... פרטנית לי ולבעלי, 10 מפגשים רק על הילד הזה!! זה המון אבל היה שווה כל דקה וכל שקל

(האמת שלקחנו לאבחון בלי קשר לדוגמאות הספציפיות שהעלית והנוירולוג שלל כל מה שחשבנו ולא חשב שצריך ריטלין)

בהצלחה רבה ממש!!

הוא עדיין קטן והיכולת שלו להתמודד עם תסכולים וכעסים עדיין מבשילה

זה שיש לו אחים קטנים מתחתיו

לא הופך אותו לגדול ואחראי

ולפעמים זה מבלבל לחשוב שהוא צריך להתנהג בבגרות לעומתם

אבל יש ילדים שיותר קשה להם עם תסכולים ויש כאלה שמתמודדים בטבעי בצורה יותר טובה גם בגיל צעיר

אם ההתפרצויות שלו הן לא יומיומיות ונקודתיות לתסכולים

זה נשמע תואם גיל

וכדאי להתחיל עם חמלה

כשהוא חסר אונים

גם לו

וגם לך

מתוך חמלה

קל יותר להתנהל נכון

ואחכ כשהכל רגוע

גם לדבר על הפעם הבאה

איך אפשר לעשות אחרת

מגיע לך חיבוק

ההתמודדויות שלנו כהורים הן לא קלות בכלל..

בדיוק היום בעלי שאל אותי ברגע קצה אם אפשר להחליף ילדים, ובאמת יש הרגשה ששלנו הכי קשים ומאתגרים, והם לא חינוך מיוחד או משהו.. פשוט רגישים והתמודדויות בלתי פוסקות

בקיצור מבינה אותך

לי אישית נשמע שלא דחוף לאבחן. ילד מנהיג מצטיין בלימודים גם אם יש לו עניין קשבי, לא הייתי נותנת שום תרופות בשלב הזה.

אישית אצל הבכור שלי שנשמע קצת דומה לבן שלך כשהיה צעיר יותר, עשינו אבחון ונשללו הפרעות קשב.

יש ילדים כאלה שחיים יותר בעוצמה.

אני חושבת שהדרכת הורים טובה יכולה לעזור (אנחנו עשינו בזמנו).

ועוד דברים ממש חשובים שאני חושבת שעזרו אצלנו-

קודם כל המון סבלנות. הוא יגדל וזה מאוד יתמתן.

לזהות טריגרים לנסות לתפוס את הרכבת לפני שהיא עפה מהצוק, רעב אוכל, כועס, לקחת להוציא אנרגיה, שינויים, להטרים.

בכללי, המון המון שיח. לא בשעת הכעס, אחר כך. למה כל כך כעסת, בא נחשוב מה יכול לעזור לך במצב כזה, לחשוב יחד על אופציות.

כמו שרשמו חוגים מאוד פיזיים, הרגשתי שמאוד איזנו לו את השליטה בגוף.

שק אגרוף בבית או טרמפולינה וכד'.

להעצים, לתת אחריות

לחזק כל פעם שהתאפק ולא התפרץ, הלך לחדר מעצמו, עצר. זה תהליך. בהתחלה לא קורה אבל לאט לאט כן יש רגעים והם יגברו בסוף.

מחבקת אותך. אני ממש זוכרת את הבכי שלי הוא היה לוחץ לי על כל הנקודות מוציא ממני ממש ממש רע. כולל פיזית להרים לחדר ולהשאיר אותו בפנים לא באופן שאני מתגאה בו.

והיו הרבה טעויות בדרך.

היום הוא נער מהמםםםםםם ב''ה!! למד לווסת את עצמו, מידות טובות... לדעת שזה תהליך וזו דרך.

אלא כדי לדעת באיזה כיוון לעזור לו.

(לצורך העניין - לאוטיזם אין תרופות מוגדרות. אבל אצלנו בזכות העבודה שאנחנו יודעים מה האבחון, אנחנו יודעים איך נכון לדבר ולטפל ולהגיב... אם לא היינו יודעים מה האבחון, היינו מגיבים בצורה לא מותאמת, גם אם בעיקרון זו צורה חכמה)

ועוד נקודה - כשיודעים מה האבחון, יש שלווה כלשהי בנפש. אנחנו יודעים שזו לא אשמתו של הילד שהוא מתנהג ככה, ויודעים שזו גם לא אשמתנו ולא נובע מחינוך לקוי שלנו.

בעיניי שתי הנקודות האלה חשובות דיין בשביל לגשת לאבחון.

זו המשנה שלי בעניין, יודעת שיש כאלה שיחלקו

אני בתוך המערכת...

במקרה הזה ספציפית ממה שמתואר פה, פחות נראה לי נחוץ.

אבל כמובן שאין לנו את כל התמונה וניתן גם לחלוק..

בכל אופן, אז אנחנו חלוקות רק על המקרה הספציפי הזה

וטוב שהפותחת שמעה את שני הכיוונים...

כי יש הורים שיוצאים מנק הנחה ראשונית שזה באמת לא אשמתו ולא אשמתם אלא צריך עזרה פשוט כדי להתמודד עם הסיטואציה, ולכן לא יעברו תהליך ארוך (ולפעמים גם מאוד יקר ולא נצרך) רק בשביל הגושפנגא שהם והילד לא אשמים, אלא ינתבו את הכסף והאנרגיה קודם כל בשביל הדרכה טובה (שכנראה אף פעם לא מזיקה בהסתכלות שלי לפחות) והשלב הבא אם אין מענה לצורך זה באמת לבדוק אופציה של אבחון

זו ההסתכלות שלי לפחות על העניין..

ומכיוון שהפותחת נשמעה לי חסרת אונים ומלאה בהאשמה עצמית - נראה לי שהכיוון שלי יתאים לה.

והאמת שבעיניי בכל מקרה שווה לאבחן (בקופה, לא באופן פרטי) כבר עכשיו, כי אם כן יש פה משהו שלא יעבור מעצמו - הקושי רק עלול להתגבר עם השנים בלי טיפול מתאים...

(שוב, אני כותבת מהניסיון האישי שלי, ואולי אני טועה. אבל בכל זאת חשוב לי לכתוב את זה...)

להורים שמלאים באשמה עצמית - טיפול להורים עצמם

לגדל ילדים מתוך תחושה פנימית כרונית של אשמה וחוסר אונים זה מאוד קשה והרבה פעמים ממסך את היכולת לתת מענה מותאם ולכן גם זו אופציה ראויה וחשובה מאוד, כי ריפוי במקום הזה מאפשר הורות בטוחה ויציבה יותר וממילא זה חולש גם על עוד תחומים אז על הדרך נתרמים באופן כולל

לפעמים הדרכת הורים טובה ומכילה יכולה לעזור בזה...

ומוסיפה שצריך להיות במעקב גם על המצב הרגשי-נפשי.

וגם עצם זה שיש עוד "מבוגר אחראי" בתמונה גם מאוד עוזר להרגיע שהילד מטופל נכון.

עם כל הכבוד להורה, עם כל מה שהוא יעשה הוא לא איש טיפול עם הכשרה מקצועית מספיקה. בטח לא בכל התחומים.

קשה לדעת לאן זה יתפתח,

זה יכול להירגע ויכול להחמיר עם הגיל.

בעיני ילד בן 7 זה כבר כן גיל שכן הייתי מצפה ליכולת איפוק יותר מהמתוארת, אם כי זה בדיוק הגיל לוודא שפועלים בדרך הכי אפקטיבית להתמודד עם זה. כלומר זה לא שמאוחר, אבל כן נראה לי מדליק פה נורה אדומה שצריך לשים לב אליה.

אני לא רואה בלקחת לאבחון חיסרון שמצדיק את הסיכון.

אבחון הוא לא במקום הדרכת הורים, הוא רק מסייע למקד, לבהר את התמונה וכן לפעמים להתאים טיפול שלא לעשות יותר נזק בתום לב.

וגם חושבת על המצב הכללי של תקופות חירום קיצוניות במציאות שלנו, שגורמות לילדים מאותגרים ממילא לקושי קיצוני בזמני משבר.

אז מבחינתי גם זה חלק מהשיקול לוודא שהילדים במקום טוב כמה שיותר כדי שלא חלילה ידרדר בתקופת חירום שלצערנו אי אפשר להיות בטוחים שלא תתפוס אותנו בהפתעה.

ואגב ילד מנהיג שמסתדר במסגרת לא אומר שהכל טוב, לפעמים זה רק מיסוך לקושי. יש ילדים עם חכמת חיים מיוחדת שיודעים איך למשוך בחוטים ומה להפעיל אצל מי, אבל זה לא אומר שטוב להם והם לא צריכים עזרה.

מהנסיון שלי, מדריך שהוא לא מומחה לתחום מסוים לא יוכל לתת הדרכה מספיק טובה ומקצועית. גם המדריך צריך לדעת מה יש לילד כדי לדעת איך לטפל בצורה הכי נכונה.

ולפעמים אם מחפשים מוצאים. מכירה?

אז אני בגישה כזו. כל אחת תיקח מה שמתאים לה כמובן, רק העליתי כיוון

אי אפשר למצוא משהו אם אין...

יכולה לשתף שאנחנו לקחנו את אחד הילדים שלנו לאבחון, בהרגשה שיש פה משהו, ובאבחון לא עלה שום דבר... (לדעתי כן יש פה משהו בכל זאת אבל לא משהו שמוגדר כאבחנה פסיכולוגית...)

יש דברים שצריך לשים אליהם לב ולטפל אבל זה לא אבחון מוכרולכן אני בגישה של הדרכת הורים קןדם

אולי זה לא מאוד חכם מצידי אבל כך אני חושבת

כדי לראות אם יש טעם לאבחן (אנחנו אגב עשינו את זה והפסיכולוגית עודדה אותנו לנסות לאבחן).

אבל הדרכת הורים של ממש צריכה להיות מדויקת למצב של הילד, ולכן כדאי לבדוק קודם מה בדיוק המצב שלו...

לק"י

אני רואה ילדים שיש להם אבחנה שהם על הרצף, ודי ברור שזה לא נכון.

או שזו לא הלקות העיקרית שלהם.

אני חושבת שאולי בגיל צעיר ראו ואבחנו משהו, ובהמשך אולי זה לא היה נכון. לא שזה עבר, אלא שזה לא היה נכון. פשוט בגיל צעיר זה היה נראה כמו...

ואם יאבחנו שוב, אולי ידייקו את ההגדרה למשהו אחר.

(אני לא מומחית לאבחונים, אבל פוגשת ילדים בעבודה).

יכולה לומר לך שהבת שלי מתעתעת, ואנשי מקצוע שפוגשים אותה לפעמים לא מבינים למה היא מאובחנת על הרצף. רק מי שעובד איתה כמה חודשים טובים מבין שהאבחנה נכונה...

ועדיין - באמת המאבחנים שלה אמרו לנו שיש סיכוי שבעתיד היא "תגדל מהאבחנה", כלומר תתקדם בצורה כזו שכבר לא יהיו לה המאפיינים הנצרכים לאבחנת אוטיזם. זה לא אומר שהאבחון שלה כרגע לא נכון, זה כן אומר שב"ה היא בתפקוד גבוה, וכנראה שעם עבודה נכונה היא תוכל בעתיד להתנהל כמעט כרגיל.

אז יכול להיות שזה מה שאת רואה אצלך בעבודה...

לק"י

ואולי הילד ברמה ממש גבוהה.

אבל יש פעמים שיש לילד עוד קשיים/ אבחנות. ואוטיזם זה כנראה לא העיקרי שבהם, אם בכלל.

זה לא היה מפריע לי, אם לא זה שלפעמים נראה שהמסגרת בכלל לא מתאימה לילד, או שאנחנו נאלצים להתמודד עם קשיים שלא מתאימים לאוכלוסיית בית הספר.

ובכללי, אני לא מאמינה שלא יכולות להיות טעויות.

כולנו בני אדם, גם המאבחנים.

וכן, יכול להיות שיש ילדים שמגיעים למקום שלא מדויק להם כמו שצריך...

ויש באמת המון המון דקויות באבחנה של אוטיזם בתפקודים הגבוהים, צריך מאבחנים ממש מומחים,

וגם כיוון שזאת אבחנה שיש לה סל מאוד רחב מבחינה כלכלית טפאז יש נטיה לפעמים שאם זה קרוב או כמעט לתת את האבחנה,

בגלל לחץ מההורים, מהסביבה ועוד.

ולצערי אני רואה המון מקרים מצערים של ילדים לא אוטיסטים שלומדים במסגרות של תקשורת

(חלקם נתרמים מזה מאוד, כי מתמודדים עם קשיי ויסות שונים,או קשיי התנהגות ואז גם הסביבה גם שמיחה ומקבלת את האבחנה כעובדה.)

לכן תמיד כמאבחנת אני אומר להורים שלקחת את השנה הראשונה לטיפול ולהתבוננות האם זה אכן מדייק אותו ושהאבחנה נותנת לו מענה נכון...

כי ככה אנחנו יודעים שהמאבחנים הם בלי אינטרס...

(הבן שלי אובחן בפרטי, אחרי שבאמת בקופה הפסיכולוג המתמחה שאבחן אותו חשש לתת את האבחנה הזו ונתן אבחנה קרובה ואמר שהיא לא סופית. בכל אופן, כרגע הוא לא מוכר בכלל בביטוח הלאומי - קשה מאוד להגיע להגרה שם אחרי אבחון פרטי. אבל עשינו את האבחון בכלל לא בשביל הקצבה, אלא כי חשוב לנו לטפל בו ולהדריך אותו בהתאם ליכולות שלו.)

לק"י

בבית ספר ללקויות תקשורת.

ובהחלט יש ילדים שזה לא נראה שאוטיזם זה הלקות העיקרית שלהם.

בתור מאבחנת- ממש מעניין אותי איך מצליחים להבחין בין אוטיזם בתפקוד נמוך (לא מדברים או בקושי, מראים רמת משכל נמוכה) לבין מוגבלות שכלית.

ממה שאני יודעת לפעמים זה גם וגם. נכון?

הרבה פעמים זה גם וגם.

אוטיזם בא הרבה עם חרדות, הפרעות קשב וקשיים בוויסות החושי. ובתפקוד הנמוך גם עם מוגבלות שכלית.

לכן זו אבחנה שמאוד לא פשוט לתת כי לא תמיד יודעים מה הבסיס ומה הקשיים הנלווים. למשל בתפקוד הגבוה- הבחנה בין אוטיזם מאוד קל לבין הפרעת קשב קשה זה גבול מאוד מאוד דק. כי גם ילדים עם הפרעת קשב קשה למשל לא עירניים מספיק כדי לרכוש את המיומנויות החברתיות. מורכב...

בדרך כלל הניסיון הוא להבין מה הציפיה התקשורתית לפי רמת המוגבלות המצופה (סתם למשל אנשים עם תסמונת דאון הם חברותיים וחמודים למרות המוגבלות) ואז לראות האם קיימת לקות מעבר לכך... בנוסף זה התנהגויות חזרתיות, ילד שתקוע מאוד על דברים, לא גמיש, ולמשל בא לאבחון ילד עם מוגבלות מאוד גבווה אבל ידע לחזור לי על כל התחנותשהאוטובוס עבר בהם וכל היום התעסוקה שלו זה להקשיב לקל קו לשמוע אוטובוסים... זה ממש ממש אחד הדברים שהכי הכי מאתגרים בעבודה שלי כפסיכולוגית.

יש לעיתים קושי מאד גדול לעשות אבחנה מבדלת בין לקות תקשורת לקשיי קשב, התסמינים יכולים להיות מאד דומים.

יש כל מיני אבחנחת דומות, כמו old, רגישות יתר, הפרעות התנהגות ועוד...

יציאה מהאבחנה. אבל זה כן משמח שהתפקוד גבוה והסיכוי להשתלבות בעתיד נשמע בכיוון חיובי.

קשה לדעת מהתמונה המאוד חלקית שהוצגה פה, אבל גם בלי התערבות תרופתית יש המון דברים יותר ממוקדים עם אבחון.

הדרכת הורים לילד עם הפרעות קשב לא דומה לילד על הרצף ואף אחד מהם לא דומה להדרכת הורים לילד עם קשיים רגשיים....

ממש מרגש 😘

מדהימה שאת!!

מאתגר מאד מאד.

אני חושבת שהקב"ה עשה בחירה מצויינת כשהוא בחר דוקא בך.

הרבה אמהות היו אומרות: הילד הזה מופרע, הוא אלים, הוא תוקפני, הוא אימפולסיבי וכו' וכו'.

ואת רואה את הילד שלך ואיך שהוא מתנהג, ומצליחה לראות בו זמנית אותך, ולהבין שיש כאן דינמיקה שאת מופעלת בה באופן שלא מאפשר לך להוביל, ושמכניסה אותך למצב הישרדותי לאורך זמן.

את צודקת שהתפרצויות זעם אצל ילד בן 7 זה לא מופרך בכלל, אני מכירה לצערי הרבה ילדים מבוגרים יותר שעדיין מתפרצים. נחמד? ממש לא. אבל כשבוחנים היטב את הילד ומה קורה בחיים שלו אפשר להבין מה קורה שם ולעשות את העבודה שצריך על תסכול.

לכי להדרכת הורים טובה. שם תוכלי לעשות בעצמך את.העבודה על ויסות והתאוששות וזה יאפשר לבן שלך לבתווסת באמצעותך.

קצת תהיי עייפה אבל תצליחי לאכול וזה הכי חשוב

החיסרון שזה די יקר

וגם אומרים שזה גורם לעייפות, תכלס לא יודעת אם העייפות שיש לי זה מההריון או מהבונגסטה אבל עייפות זה לא נורא ביחס לבחילות.

ניתן לקנות כמות מועטה של כדורים ולנסןת. לוקחים בערב לפני השינה.

לא לכולם זה מאה אחוז אפקטיבי, אבל להרבה כן

מה שכן זה גורם לעייפות ויש הנחיה למי שזה מעייף אותה שלא תנהג

כבר אין את התחושה המגעילה הזאת של בחילות כל היום?? כל ריח קטן מגביר בחילה?

או שזה רק טכני עוזר להקאות?

אפשר גם לקחת רק אחד לפני השינה נגיד

אבל לא תוך יום, זה לקח כמה ימים

ומוסיפה שבאזור חודש רביעי כן היה לי קצת בחילות אבל עד אז ממש לא היה לי

גם b קומפלקס מפחית את הבחילות משמעותית, אבל לא גורם לעייפות מטורפת כמו הבונגסטה

הרופאה שלי אמרה שזה בסדר להחליף זמנית במקום פרנטל על סוף השליש הראשון

לא יודעת איך אפשר לקחת אותו עם בחילות..

(לא אשת מקצוע, מהניסיון שלי)

• אכילה חברתית. להושיב אותו לאכול יחד אתכם, בשבת וגם כל השבוע אם אפשר. שלא ירגיש שנותנים לו אוכל במיוחד אלא שהוא חלק מ"ארוע משפחתי"

• יש ילדים שאוכלים יותר טוב בעצמם, הייתה לי אחת כזו שכתינוקת אכלה לאט לאט, שעות, בקצב שלה... ואם לא אז היא לא אכלה. אי אפשר היה להאיץ בה.

  לעומת זאת יש ילדים שאם מאכילים אותם הם אוכלים יותר, תנסי ככה וככה או לשלב (לטווח הארוך ההרגל היותר טוב לאכול לבד, אבל כרגע את צריכה שבעיקר ייכנס יותר אוכל).

• להפתח לטעמים חדשים - אם את מתבלת את האוכל תנסי לתת לו אוכל עם מלח בלבד, אם נתת בלי תבלינים תנסי לתת פיקנטי. יש לי ילד שכתינוק הסכים לאכול רק מתובל!! ממש בשלב של הטעימות ראו שהוא נהנה מאוכל מתובל. מרק עם חוואייג', חומוס עם בשר טחון עם הרבה שום וכאלה... עד היום הווא זה שפחות אוהב מתוק אצלי.

• אם צריך נותנים מטרנה, גרבר, תוספי מזון- מה שהרופא ילדים ממליץ. ולא להרתע מזה, לי היה קשה בהתחלה והיה ילד שממש היה צריך את זה... עד שגדל ועבר את השלב. פשוט למצוא דמות מקצועית שאת סומכת עליה כמו רופא ילדים מנוסה או דיאטנית שאת מרגישה שהיא טובה, ולזרום איתם ובעז"ה הוא יגדל ותעברו את זה

• ויש משהו פחות בריא... אני נתתי לבררנית שלי וופלים וביסקוויטים כדי לעודד אותה לאכול מוצק. הרגשתי שהיא צריכה לעבור מחסום ואם היא תאכל בעצמה, כשהיא מחזיקה, זה יעודד אותה לאכול בהמשך יותר. אבל אם את מתחילה ייעוץ תזונתי אולי לא טוב לתת ג'אנק, תתייעצי איתם

היא יכולה לשמוע ממך מה הוא אוכל, ולנסות לבנות תפריט שיעשיר את התזונה שלו.

בדרך כלל ממליצים להוסיף לתזונה מאכלים עם שומנים בריאים, כמו טחינה, חמאת בוטנים, אבוקדו.

עושים מעקב של המשקל, בודקים באיזה קצב הוא עולה ובאיזה אחוזונים הוא נמצא.

יש לי ילד ממש כזה, בררן ממש משהיה תינוק. שלחו אותי לדיאטנית וזה לא עזר כלום. הציעה לי לשים למשל בדייסה חלב במקום מים, אז הוא לא אכל את זה... ועוד כל מיני עצות שלא היו ראליות. אבל תלכי בכל זאת כדי שיהיה במעקב. היום הוא בן חמש ואוכל ממש דברים ספציפיים.

אבל זו לא אשמתך בכלל. זה שלו. אני ממש ראיתי את זה שהצעתי לו אותם דברים כמו כל האחרים. הוא היה זה ששונה

ואני האמת הייתי מורידה בקבוק לגמרי, לא. דללת. גם מים סותם את התיאבון.

בהצלחה!

פגשת איש מקצוע לא טוב, אין זה מעיד על המקצוע או על ההתאמה לתחום.

יש גם רופאים ממש לא טובים ואני אישית נתקלתי בקלינאית תקשורת אחת הגרועות שיש.

בתחילה חשבתי שהתחום לא מתאים לילד עד שפגשתי מקצועית יותר.

אני מכירה משפחה שקיבלו סיוע מדיאטנית למקרה של בררנות והשתפר פלאים. אגב, היה מדובר בבעיה של וויסות חושי, כל שלדעתי ממש ממש שווה לבדוק.

של אי עליה במשקל וחוסר תיאבון אובחן צליאק, מציעה לך לבדוק.

יכול להיות גם טעויות בשקילה עצמה וגם אם הילד היה חולה בשבועות שלפני השקילה האחרונה אז הוא יכול להוריד במשקל מהמחלה.

אם עד גיל שנה הוא עלה ממש יפה ופתאום עכשיו הוא לא עלה אז שווה לבדוק את העניין הטכני של השקילה עצמה.

(הבן שלי בן עשרה חודשים, עלה ממש יפה עד גיל חצי שנה ובארבעה חודשים בין גיל חצי שנה לעשרה חודשים הוא ירד מלא באחוזונים ועלה סך הכל 80 גרם... אז גם אני (והאחות בטיפת חלב) מפקפקת בדיוק של השקילה הקודמת ומפקפקת בדיוק של השקילה הנוכחית ונוסיף על זה שבועיים של ילד משלשל וחולה שבטוח לא עזרו לו לעלות במשקל אז גם אני וגם האחות לא יותר מדי דאגנו)

אל תאשימי את עצמך, זה ממש לא קשור אלייך. יש ילדים בעייתיים באוכל, מכירה ילד בן 4 שממש לא אוכל כלום, הוא נראה בן שנתיים בגודל, זה ממש מפחיד.

אותנו הלחיצו יותר...

הלכנו לדיאטניות בקופה, שכל חודשיים בערך התחלפו (לא ברור למה), וההוראות שלהן היו להוסיף לה שמן לכל מאכל שהיא מוכנה לאכול ולתת לה לאכול הרבה ופלים, כי את זה היא אוהבת. לא הייתה שום התייחסות לבריאות של האוכל

במקומכם הייתי הולכת לדיאטנית פרטית עם המלצות.

בכל אופן, יכולה להרגיע אותך שלמרות כל ההפחדות ("היא רגע לפני נזק מוחי", ככה אמרו לנו בטפ"ח) היא גדלה והתפתחה מצוין, והיא כיום בחורה מוצלחת מאוד. עדיין בררנית, אבל עם השנים למדה לאכול דברים נוספים ומגוונים יחסית. (יש לי עוד ילד בררן, הרבה יותר גרוע ממנה, וגם עליו אנחנו לא נלחצים, כי אנחנו רואים שהוא מתפתח וגדל מצוין...)

הרבה הצלחה!

גם אצלינו התחלפו כמה דיאטניות, אבל אף אחת מהן לא עודדה מאכלים לא בריאים.

כן הציעו להוסיף שמן זית למאכלים, ובעיקר לתת שומנים בריאים.

מוסיפה שגם אף פעם לא אמרו לי להפסיק הנקה או לתת תמ"ל.

אצלינו לא מדובר בילד בררן, אלא בילד שלא אוכל הרבה ולא מצליח לעלות טוב במשקל.

אמא שלי מספרת על אחד מהאחים שלי שהיה קטן, שאז כן אמרו לה לתת לו פודינג וכד'.

אבל זה היה לפני יותר מ 20 שנה.

אצלנו היא כבר הייתה אז בעיקר על תמ"ל, אז לא היה דיבור על ההנקה.

מקווה מאוד שהמצב היום אצל הדיאטניות בקופה אחר!

רציניות עם עצות טובות והגיוניות

בקופת חולים כללית, הייתה לנו גם דיאטנית טובה בעבר, לפני מעל 17 שנה בשניידר במרפאה להפרעות אכילה.

ב"ה לא זוכרת שפגשתי המלצות הזויות כגון לתת וופלים במקום אוכל, שמעתי הרבה על העשרה קלורית איכותית

כאלה? זה היה בכללית, לפני כ-18 שנה.

אוף...

לפחות היה לנו השכל לא להקשיב להן עד הסוף... (אף שהיינו הורים טריים)

והיא גם די הגיונית האמת

לא משפיע על הטעם

אולי חסר לו ברזל, יכול להיות קשור לתיאבון. אולי כדאי לבקש בדיקת דם מרופא משפחה ולראות

יש לי כמה ילדים שהיו, מידת העזרה הייתה אצל חלק יותר ואצל חלק פחות.

אני ממליצה להגיע לפחות פעם אחת לבנות אחלה ביחד תפריט, לחשוב איך נכון לארגן את הארוחות.

חשוב לדעת שאכילה עלולה להשפיע לא רק על המשקל אלא גם על הגובה אז כדאי לעודד אכילה נכונה.

בשולי הדברים אכתוב שהאנדוקרינולוג שלנו אומר שהוא לא מעודד דיאטת השמנה, אם ילד אוכל סביר ולא משמין (כל עוד הוא ממשיך לגבוה) הוא לא לחוץ, בעיני זה לא סותר את ההמלצה לנסות להתייעץ ולבנות תפריט מותאם לצד ההמלצה לא להתרגש מדי

אנחנו היינו בליווי אצל דיאטנית בטיפת חלב

וזה עזר לנו מאד מאד!

בשביל יולדת לגעת בשביל להקל עד שהראש יוצא...

ואם מחללים שבת על יולדת אז זה לא סתם...

הוא יכול עד פתיחה מלאה או דימום מסיבי

שזה ממש מקל

אבל בכל זאת לפעמים הלידה ארוכה וטוב שיש עם מי להתחלף

הגעתי אליהם מהאתר שלהם

שזו לא הנאה זוגית

זו הנאה אישית שעושים אותה ביחד

צריך להגיע להבנה

מה בסיטואציה הזו יכול להיות הנאה עצמית ואז לתקשר אותה

אבל יש בזה גם הנאה זוגית בעיניי

בסוף זו פעולה זוגית שנותנת הנאה וקרבה

אבל זה קורה רק אם כל אחד חווה הנאה בפני עצמו

שבשקט בשקט יש הרבה כמונו.

גם אני מנסה להבין מה העניין הגדול שעושים מיחסי מין ולא מצליחה...

ברור

כי הרבה פעמים נשים עסוקות בלהיות בהריון ולטפל בילדים

ולא פנויות להקשיב לגוף שלהן

גם באופן כללי

זה בגילאים צעירים

ואז בגילאי 40+ הרבה נשים מגלות את העולם הזה

והוא לגמרי צועק אל תגעו בי

את מונעת הורמונלית? זה תמיד היה ככה?

וכן תמיד היה ככה

נראה לי יש אנשים שבאמת זה פחות כיף להם, זה הגיוני סך הכל

כי הן לא מצאו מה הן אוהבות

אולי גם לא חיפשו

אולי אין מקום בכלל בחיים שלהם לתת לזה מחשבה והתבוננות

אולי הן חוות את זה בצורה שלילית

גם באוכל כל אחד אוהב/ לא אוהב משהו אחר

אפשרות להנות מיחסים בכלל, אלא שאולי לא גילינו איך

או לא פתרנו את המחסומים בדרך לשם

מקווה שבכל אופן תמצאי את הדרך שכן ואם טוב לך להשלים עם זה אז גם טוב♥️

אבל זה בר שינוי

קודם להבין למה לא רוצים

אחכ להבין מה יכול לעשות טוב בסיטואציה מתאימה

אחכ לרצות ולתקשר את זה

לא רק בזוגיות, גם ברמה האישית, זה אנרגיה, כוח, עונג וחיבור.

חיבוק על זה.

נראה לי שבשלב כזה את צריכה למצוא מיניות עם עצמך, איך תוכלי לדעת מה חסר לך ומה לבקש ממנו כשאפילו את לא יודעת מה זה.

אפשר לקנות עזרים, והריון זה זמן בסדר להתחיל עם זה, למרות שיש כאלה שפחות מגורות.

בכל זאת, תנסי עם עזרים (יש אפילו בסופר פארם או באנונימיות דרך אתר ואהבתם למשל).

לאחר מכן אפשר להשתמש בעזרים גם בצורה זוגית.

בצורה פרטית יש סיכוי גבוה יותר שתסכימי להרפות ולהיפתח.

לפעמים בצורה זוגית נאטמים, במיוחד כשיש חוויות עבר לא מוצלחות ברמה האינטימית הזאת, הגוף זוכר ונאטם.

ואל תעשי את זה בשבילו, בשביל עצמך.

זה כמעט כמו לגלות שלאוכל יש טעם כשעד עכשיו הכל היה תפל ומריר. (לדעתי יותר מזה)

הייתי הולכת לייעוץ אישי. שיעזרו לך להבין מה נעים לך ואיך להביא את זה למרחב הזוגי.

וקצת אולי לנסות לשנות את התפיסה בכלל על מיניות כי מן הסתם זה גם הרבה על זה

אני גם במשך הרבה שנים לא נהנתי

וזה באמת הופך את את יחסית האישיות למטלה לא משהו

וניסינו גם טיפול וזה לא עזר

ועוד טיפול קורסים אונליין

וזה באמת מתסכל

ואני מבינה אותך מאוד

אבל זה השתנה

מעדיפה לא להרחיב פה

אבל רק רוצה להגיד שזה יכול להשתנות, שיכול להתחיל להיות טוב

ולעודד לא להתייאש

ולהמשיך לחפש וללמוד ולחקור

א. כמו שציינתי- אני מאוד אוהבת מגע, חיבוק, נישוק. ב"ה בפן הזה טוב לנו. אני התכוונתי ספציפית לחיבור. שבשבילי זה דורש מאמץ כי אין לי שום הנאה מזה.. במיוחד בהריון שעוד יותר לא בא לי.

ב. אני כן מחוברת לגוף שלי מאוד. כבר מהנערות גיליתי מגע שנעים לי. אבל אני לא צריכה אותו בשביל זה. הפוך... במידה מסויימת אני סתם מתוסכלת כשהוא נוגע (וכן, לא תמיד זה עוזר להדריך שוב ושוב) אז מעדיפה לבד. ומה שמקרב זה המגע המשותף כמו שציינתי בהתחלה.

1. לא להיכנס לזה אם את לא רוצה. זה יוצר אנטי בגוף. לטווח הארוך יכול ליצור גם נזק

2. אם יש מגע שנעים לך וכשבעלך נוגע לא נעים לך - אולי את לא מספיק מגורה? יש משחק מקדים? אולי הוא לא מספיק קשוב לך?

האמת, לא הייתי פותרת את הבעיה בהריון.

זה עלול ליצור תסכול אצל שניכם אם אצלך בהריון יש פחות סיכוי.

לפעמים גם יש פחות חשק וגם התחושה העצבית יורדת משמעותית.

הייתי מניחה לזה עכשיו, לא מרצה כי בטווח הארוך (גם הקצר) זה נזק לשניכם,

ובתקופה הזאת מניחה לעניין,

ואחרי הלידה מנסה לחזור לזה בהדרגה.

(אם את יודעת איזה מגע עוזר לך, והוא לא מצליח, תעשי בעצמך תוך כדי או עם עזרים)

שיש שוקולד-וניל

עוגת שמרים (פס)

יפה לערוך אותם במנז'טים במגש מתאים לאורך, כך :

טור א - שליש מגולגלות תמרים

(ניתן לפזר על השטרודל אבקת סוכר לפני שמעבירים את החתיכות למנז'טים)

טור ב- שליש שיש

טור ג- שליש עוגת שמרים

מיני קרמשניט - בצק עלים מופשר, חוצכים לקןביוצ בלי לרדד. מכינים קצפת טעימה, מפרידים כל חציכה לחצי וממלאים. באירוע האחרון שעשיתי זה נחטף.

ג'לי בכוסות - 2 צבעים, אפשר לעשוצ שכבה אחת, להעמיד כוס באלכסון ואחרי שמצייצב את השכבה השניה.

מגש עוגות שמרים קראנץ' - עשיתי 4 עוגות לבר מצוקים של בערך 100 איש

חיצוכיות חמאת בוטנים .

אבל זה יותר מתאים לי לקינוחים.

חיתוכיות חמאת בוטנים הכנתי.שכתי לכתוב ברשימה.

השמרים זה רעיון מעולה תודה🙏

עוגיות שקדים

לא מתחבר לי כל כך לשבת עוגיות מכונה,אבל זה רעיון טוב לנשנושים

שבקייה, נשיקות מרנג, עוגיות גרנולה, חיתוכיות תפוחים, חיתוכיות לוטוס

וטיגון ואז סירופ ושומשום

ממש לא ממליצה בנוסף לכל העבודה שיש לה

הכנתי לפני כיפור אצל אמא שלי (יוצא לי להכין גם לבד) ואם לא היא איתי ביחד היה לוקח לי הרבה זמן רק על נגלה שהסספיקה לכ20 אנשים

יש לך מתכון לחיתוכיות לוטוס?

שבקייה פחות גם תופס מלא מקום וגם חתיכת התעסקות ולכלוך....

עוגיות גרנולה זה מעולה למבוגרים

מישהו כבר המציא כזה, ועשיתי חיפוש וזה נראה מוצלח.

https://www.instagram.com/reel/DaAmc5nIRnO/?cplk=MzFsMGtyOXo0aGti

עוגת תפוחים פירורים מטריפה פרווה | חן במטבח

אני ממש אוהבת את העוגת לימון של אפרת ליכטנשטט.

פרווה וקל הכנה, זה לא הדברים הכי מרשימים, אבל צריך גם דברים לא מרשימים בקידוש

נכון הכי פשוט הכי טעים

יוצא מושלם. מעולם לא הכנתי חלבי אז אני לא יודעת מה ההבדל אבל הפרווה ממש מוצלח

לקידוש אולי אפשר חלבי ואז להכין עוגת גבינה פרורים בכוסות או פס שמרים גבינה

יש לך מתכון מסוים?

אני די מאלתרת, אסל בעיקרון שמנת מתוקה, גבינה, שמנת חמוצה, פודינג.

שמה ביסקיוויט מפורר עם חמאה בתחתית הכוס, חצי כפית מלית אוכמניות, את הגבינה ושוב פרורים.

הכי נח בכוסות עם המכסה- גם לאחסון וגם להגשה.

מוסיפה כפיות קטנות ליד

שמעלות סרטונים עם מתכונים. זה נקרא "מתכונים של חרדים" ויש שם מתכונים ממש מוצלחים

זה סרטונים למתכונים קלים ממוצרים פשוטים שיש בבית. וזה פרווה.

הן מסבירות שיש הרבה קידושים ואירועים וצריך כאלה מתכונים

ממש קל להכנה

1.5 כוסות קמח

0.5 כוס סוכר

0.5 כוס שמן

ביצה

2 סוכר וניל

לשטח בתבנית חד"פ רגילה

לפזר חצי חבילת שוקולד צ'יפס

כוס קמח

3/4 כוס שמן

4 ביצים

1 1/3 כוסות סוכר

3 כפות נס קפה

לשפוך מעל

א. סוכר אחרי האפיה

לחתוך לריבועים ולהקפיא

להקציף ריץ' להמיס שוקולד עם קצת ריץ' ולערבב

לשים בכוסיות ואולי איזה שוקולד ציפס קטן מלמעלה

מאוד קל להכין ונראה מאוד טוב

באותו סגנון הכנתי פעם

ריץ' עם אוראו טחון ושבר של אוראו מעל

ריץ' עם תותים טחונים מעורבב ומלמעלה רק תותים טחונים

פחות קידוש לבוקר.

אבל תודה🙏

קל וממש טעים

סליחה שזה לא כ"כ קריא... ואת יכולה למרוח כל ריבה במקום השוקולד.

הבאסה שהיא מתפוררת בטרוף.

אבל טעימה ממש

פירות זה משדרג ממש (גם קטנים שאפשר לנשנש כמו ענבים, וגם אבטיח ומלון חתוך וכו)

טראפלס- יש מתכון של שוקולד עם ממרח לוטוס ואז עוטפים בקקאו. זה כן עם שוקולד

בחושות- הכי כיף בעולם. נשמר נהדר בהקפאה. אפשר גם לגוון עם בחושה גזר, דבש וכאלה. אם עושים את זה קאפקייקס זה ממש נוח לקידוש. אם עושים פס זה אחלה לנשנוש של אחרי.

עוד דבר, אפשר עוגיות שוקולד צ'יפס לעשות כחיתוכיות. זה יוצא יותר רך כזה, וזה ממש קל להכנה (משטחת על תבנית של תנור, אחרי האפיה חותכת לריבועים, זהו). נשמר טוב בהקפאה.

עוד דבר שאפשר לנשנושים של אחרי- קרקרים תוצרת בית, או חיתוכיות גרנולה. גם זה נשמר טוב בהקפאה

שתהיי בריאה, כמה מקפיאים יש לך? הלוואי עליי כל המקום הזה…

פיניתי מקפיא של 6 מגרות.

לאימא שלי עוד שש.

אבל זה מתחלק גם לפשטידות,ומנות אחרונות.

כל השאר הזמנו קייטרינג.

האח הכי קטן במשפחה אז היא מתרגשת ומנחיתה עליי את כל העבודה😂

לא נורא הכנה מנטלית לבן שלי (אין הרבה הפרש בינהם)

בעייתי בפורום הריון ולידההההה

יאבלההההה באלי הכללללל

תכנסי אולי תמצאי רעיונות

וזה כלל גם ארוחת ערב ובוקר, והיה מושלם.

ולדעתי אפשר לנצל עד חודשיים

אם את רוצה שם ומספר בפרטי

מוזמנת לפנות בפרטי ואכתוב לך 2 מקומות מומלצים, באחד יש גם ארוחות אם רוצים.

אגב, אני שאלתי הלכתית וקיבלתי היתר לעשות את זה

לא חשבתי על זה🤦‍♀️

לקחתי לא מזמן

סובלת בטירוף

עם עצירות

הלחצת אותי שאולי זה בגלל זה

אבל הוא בן 5 חודשים

שלך בת שנתיים

הייתי לוקחת ולא מניקה כמה שעות אחרי

בלי אחריות כמובן

אולי אפילו שואבת וזורקת

ההשפעה היא ממש לאותן שעות

ולהרבה ילדים יש עצירות עכשיו בעונת מעבר

חלב חם עם סילאן ממש פותח

תודה

התכוונת חלב אם?

כשהרופאה נתנה לי קולטל היא אמרה לא לקחת אם יש איחור במחזור. ברמה כזאת.

ממליצה לברר אצל רופא.

לא זוכרת אם לקחתי פעם בהנקה או לא.

תנסי פרטביוטיקה, בגדול עוזר מרוד לשלשולים, אבל נשמע שאצלך זה מעבר. אבל גם יעזור קצת מניחה שזה יקל עליך.

גם פרכיות אורז וקולה עוזרים.

עם פטנט שלא ישפוך.

לא ניסיתי, אבל את יכולה לבדוק אם זה עונה על הצרכים שלך.

מצרפת קישור לדוגמה: Spill-Proof Biscuits Container Box Snacks Storage Box Baby Kids Plastic Snack Catcher Double Handle Snack Cup Jar Bowl קופסת אחסון חטיפים עמידה בנזילות לתינוקות וילדים, קופסת פלסטיק לתפיסת חטיפים עם ידית כפולה, כוס חטיפים וצנצנת - AliExpress 1501

יש כמו רוכסן שסוגר. הן יותר עמידות ואפשר להשתמש בהן כמה פעמים, במיוחד לדברים יבשים כמו קורנפלקס וכו'.

אישית אני לוקחת לעבודה הכל בתוך זיפר אחת (כריך, יוגורט, פרי, נשנוש, גרנולה) אבל אני שמה בפנים בתוך שקיות אוכל כל דבר.

הרבה יותר נוח לי מקופסת אוכל שתופסת מקום

וכמובן שזה לשימוש חוזר

פעם ראיתי שיש שקיות בד לכריכים

הילדים שלי שמים בכוסות כל הזמן

אני לוקחת להם ונותנת להם כשהם יושבים והכוסות לא מלאות

לחילופין יש קופסאות פלסטיק עגולות עם מכסה. שייכנסו לאוטו כשזה סגור (אם זה ישים מבחינתך)

קופסא זה נראה לי פחות נוח לתפוס בנסיעה לעומת שקית, חשבתי על זה גם

מספיקים להיות מוכנים ועוד לשחק זמן מכובד בבית לפני שיוצאים

ועדיין נהנים לנשנש באוטו בדרך לגן

לק"י

ביסקוויט או 2 קרקרים וכדו'?

(ואם רוצים יותר מזה, אז שיאכלו את הרוב בבית, ולדרך יחזיקו ביד).

ואז אחד לכל אחד.

אני לא זוכרת איך מה שיש בארץ נקרא, אבל נראה לי את מחפשת משהו בסגנון הזה;

שקית אחסון סנדוויץ' ניתנת לשימוש מחדש עם תוספת TPU, שקיות חטיפים ולקרו לילדים, ניתן לשטוף, עמידה במים, בטוחה למזון, שקיות חטיפים ניתנות לשימוש מחדש - AliExpress 15