מרגישה שנכשלתי.
הריון שהתחיל עם היפראמזיס חמור ואשפוז ביתי בגלל המלחמה, והמשיך היישר לתוך סכרת הריון.
אני שומרת על תזונה באדיקות כבר שישה חודשים.
לפי הצ'אט אני מסיימת את ההריון הזה במשקל של בערך 20 קילו פחות משהתחלתי (עכשיו אני 10 פחות, ויורדת..)
כל דבר בהריון הזה היה מאבק
לאכול בהתחלה. לשתות. לצאת למיון ולעירויים.
כבר לא סופרת כמה פעמים הייתי בבית חולים בהריון הזה.
מעקבים ארוכים ארוכים
ולהילחם על תזונה
ולבדוק, וללמוד, ולא פחמימות וכן פחמימות ולדייק ולעשות הכל נכון ולא לוותר לרגע.
והסכרת שוב ושוב יוצאת מאיזון
וכבר לא מספיקים הכדורים
ומעבירים אותי לאינסולין
ואני מרגישה שנכשלתי.
ואני מפחדת נורא מהיפוגליקמיה ומטירוף מערכות חדש
ואין לי כוחות
ויש עבודה ברוך ה', שגם אליה אין לי כבר כוחות נפשיים בכלל
וגם פעם שאני מנסה לחזור לחיות ולהתחייב לדברים פתאום יש דברים שדורשים מעקב רציני ובדיקות (היום הייתי בבדיקות שגרתיות שהיו אמורות לקחת 40 דק' +שעתיים נסיעה, ולקחו מעל 5 שעות)
וזה בסיכון, אז מעקב כזה כולל הכל כל שבוע וחצי-שבועיים
ואין להתנחם או להתפנק באוכל
ואין לאכול עם בעלי כי הוא לא יאכל כל היום כמו ארנבת
אז כן יוזמים יציאות אחרות והכל, אבל זה מתסכל.
וקשה לי מאוד.
אהה וכמובן ענין הזירוז שמחכה לי בסוף הדרך.
אף פעם לא ילדתי לפני התאריך. אז אצטרך זירוז.
ומלבד אחת כל הלידות שלי היו עם סיבוכים.
ואני פשוט מפחדת ומרגישה כשלון ולא יודעת מה ילד יום וזהו.



