העיניים הירוקות, החודרות, העמוקות, שמחפשות בית,
פגשו את אלו החומות, הנאמנות, התמימות, שמחפשות להיות לבית,
ולא הותירו להן סיכוי.
העיניים הירוקות, החודרות, העמוקות, שמחפשות בית,
פגשו את אלו החומות, הנאמנות, התמימות, שמחפשות להיות לבית,
ולא הותירו להן סיכוי.
אני לא כותב דברים עצובים בסגנון הזה, זה טוב
זה רע?
אין כבר דרך חזרה
זה טוב.. זה כאילו השלמה
רק כתבתי את זה ככה כי זה תיאור של תגובת נגד לצד בנפש (של בעל או בעלת העיניים החומות) שמפחד מזוגיות כי הוא מפחד להתמסר ולתת ולהיפגע
אולטרה סגול,
ותדליק פה את הכל מחדש
אז אני מניח שזה הצבע.
עם עיניים ירוקות
אני מכירה מישהי עם עיניים כחולות-סגולות

(היא מזכירה לי דמות אמיתית שאני לפעמים קורא תוכן שלה במדיה אחרת)
הרוב בצבע ירוק, גוון שקרוב יחסית לאפור. מסגרת חיצונית ירוק-טורקיז כהה. מסגרת פנימית בנגיעות חום.

של ירוק וחום
הפורום יוצא משליטהל המשוגע היחידיאחרי חתונה תמשיכו להיות פה? אותו דבר? מה יהיה שונה?למה?
תתרמו אפילו הודעה ותתקשרו ל20 קרובים שלכם שגם יתרמו.
נשארו לי רק 24 הודעות לזה
(אולי יעניין גם אותך @ימח שם עראפת אולי גם אותך @ל המשוגע היחידי ואולי גם את כל מי שהיה בשרשור "אתם מצביעים? למי?")
אז ככה צריך לחלק את המדיניות למדיניות פנים וחוץ.
לגבי מדיניות חוץ יש לפעול בכל הדרכם, כ-ל הדרכים (החל בהסכמים ווויתורים וכלה בג'נוסייד) ע"מ להבטיח שלום ושלווה אמיתיים. צריך לקחת בשיקול שגם אם בא לך להרוג את כל הערבים אתה צריך להתייחס לגוף אחד מעצבן שנקרא "מועצת הביטחון של האומות המאוחדות". אבל רק אליו, לשאר מדינות אירופה אין כוח ומשקל בלאו הכי, בטח לא עכשיו כשהם (מערב, לא מזרח) קורסות תחת הפליטים.
ולעוד 3 מדינות אתה צריך להתייחס, רק שבניגוד למועצת הביטחון ממנה אתה צריך רק להיזהר, איתם אתה צריך גם לשמור על יחסים טובים. ארה"ב (נשק). אוקראינה או פולין (חיטה). וטיוואן או סין [עדיפות לטיוואן] (שבבים וטכנולוגיה).
לגבי מדיניות חוץ ניתן לחלק בקצרה ובגסות לשני חלקים עיקריים "אויב או ידיד" אויב יש להרוג לא משנה מה (אלא אם זה יוביל לנזקים במישורים אחרים, דיפלומטיה וכדו') מטעמי הרתעה וכדו', אין הסתייגות מעינויים הכי מחרידים שאתם יכולים לדמיין...(שוב בשיקולים הקודמים.)
ידיד יש לשמור איתו על יחסים טובים ולוודא שמשתלם לו להיות ידיד ושיפסיד. הרבה. ומהר. אם הוא לא יהיה ידיד שלנו...
מדיניות פנים יש לאפשר חופש גדול ככל האפשר לפרט ולהגביל את כוחם של נבחרי הציבור למינימום הנדרש, יש ליצור מצב שבו לכל אחת מרשויות המדינה יש כוח להגביל את הרשות השניה ע"מ ליצור איזון. יש לקחת את הכוח מידי הממשלה ולהעביר אותו לידי הפרט והעיריות.
מבחינת כלכלה - תחרות ושוק חופשי. לשאוף עד כמה שניתן שנוכל לסמוך יותר ויותר על עצמנו ופחות על אחרים...
מבחינת דת - יש דת אחת במרחב הציבורי. נקודה. הדת לא נכפית על הפרט בשום מצב, אך המדינה כמדינה נוהגת כמדינה דתית (אין תחב"צ שממומן ע"י הציבור בשבת, אין הכרה בזוגות להט"ב וכו').
מבחינת בריאות - מצע מינמלי שכולם משלמים לו וכולם נהנים ממנו, ועל גביו מצע נרחב יותר שמי שרוצה משלם ונהנה ומי שלא-לא.
אמממ, המוח שלי ריק בגלל השעה המאוחרת אם יש שאלות - ארחיב בשמחה!
מתנצל אם תייגתי מישהו שלא מעניין אותו...
נערך כי אני לא רוצה את כל הדגים האלה בפורום. שלח עותק באו"ח
בהחלט יש הרבה הגיון במה שכתבת, אבל לא בטוחה שהמציאות תמיד הגיונית(אני מדברת בעיקר על היחס למדיניות חוץ)
גם במדיניות פנים הכל נשמע הגיוני רק לא בטוחה שמסכימה על חלוקת הכוחות בין הרשויות.
אבל אתה בהחלט לא אדיוט.
אני אשמח לשמוע למה לא? (על חלוקת הכוחות)
תודה. גם אני לא חשבתי שאני אידיוט...
נגיד למה להגביל את הכוח של נבחרי הציבור? הרי הם הקול של העם.
בשמחה! אמרתי את זה לאור מה שאמר כאן מישהו
וגם אם הם לא, אחרי כמה דקות על הכיסא הם פתאום יהפכו לכאלה... (ואני לא מדבר על אנשים בעלמא... אני. על עצמי אני מדבר...)
אין לי אמון בנבחר ציבור שלא נבחר ע"י נביא ה' (וגם זה יהיו שיגידו "לא 100 אחוז, תראי את ירבעם בן נבט...")
את יודעת מי אמר "ראש ממשלה טוב לא צריך לכהן יותר משתי קדנציות"?
ביבי.
מרחב הפעולה שלהם כי כרגע נראה שיש גורמים שלא נותנים להם לעבוד בכמה תחומים חשובים.
זה לא כזה מפתיע שהוא אומר משהו ולא עומד מאחוריו , פוליטיקאי בכל זאת
שיעשו את המינימום הנדרש. את שומעת פודקאסטים? אם כן יש לי פודקאסט מצויין "משטר מול אנרכיה" אם אני זוכר נכון.
לא בהכל הם צודקים שם (כמו כולם), אבל מפתח ומעניין...
אבל האמת אני מרגישה שזה אבוד מראש אז לכן לא מצביעה ..
מעניין.. אשמע ב"נ ואעדכן מה דעתי
גם בשבילך וגם בשבילה.
נמוך מכל נמוך ועמוק מכל עמוק, חשוק מכל חשוק וחבוק מכל חבוק
זה כאילו לומר "שטויות!" ולשמע מנומס?
מקרינג' ומקריפ למוות...
זה עושה לי רע לקרוא דברים שכתבתי לפני 8+ שנים, מהתקופה הזאת את רוב הממצאים השמדתי בשנים האחרונות.
מתקופות יותר מאוחרות זה נסבל עד כדי מעניין לקריאה, פעם בכמה שנים כשאני נתקלת במסמכים שקבורים אי שם עמוק בתיקיות במחשב או בדרייב.
שמים בשקית יחד עם חפצים, בגדים ועצמים בלתי מזוהים שלא נגענו בהם במשך השנתיים האחרונות, ומשליכים לאשפה.
ולא נודע מקום קבורתם מעתה ועד היום הזה.
את מרגישה מכווצת או שזה היה חלק מתהליך?
בעיקר דברים שכתבתי לעצמי.
זה כמו לראות אח קטן. לאהוב את התמימות (היחסית) שלו, את החיוניות, את התקוות, את החכמה הדומה אבל בוסרית, להרגיש שאם הוא צריך אתה שם עכשיו בשבילו.
דברים שכתבתי בשנת 2002-3
אגב לא רק מילים. גם קוד, שהוחלף לימים.