"איך השמאל היה מדבר אם הדיווחים על הזיופים היו לטובת הימין והשבכ היה רוצה לחקור?"
"זה די פשוט", עניתי לי. "היו מהללים את זיני על המחויבות שלו לדמוקרטיה הישראלית, ומפיצים עלילות ו'השערות' בנוגע לאישים בימין שהם רוצים לסכל".
"אז הם צבועים מהיסוד, בעצם?", טרחתי לברר.
"לא יכול להיות אחרת", ענתה המציאות.
"אבל נקדי...", הקשיתי עלי. "מה הימין היה אומר אם זה היה הפוך?".
"ובכן, הם היו אומרים שזיני נכנע לשמאל הדיקטטורי ושיש כאן ניסיון לגנוב את הבחירות", אמרתי.
"אז גם הם צבועים, לא?", תהיתי איתי.
"ובכן, קצת... ככה זה בפוליטיקה המלוכלכת של ישראל בימינו", עניתי ביושר.
"למה אתה אומר 'קצת'?", הוכחתי אותי. "זה הרי נשמע סימטרי...", המשכתי לומר לי.
"לכן יש גם עובדות לקחת בחשבון", השבתי לי.
"השמאל ניסה לבנות קמפיין 'זיוף בחירות בידי הימין' במשך כמה חודשים. מה שמעורר את החשד הסביר שהם הכינו מראש קמפיין שלם בנושא".
"אז מה המסקנה?", דילגתי לסיכום.
"שכולם חושבים שזיופים הם סכנה לדמוקרטיה, ולכן החקירה חייבת למצות את הבירור. השמאלני היה מתלהט וצורח על חקירה אם זה היה לטובת הימין, נכון? בדיוק כמו שהימני היום תובע חקירה גורלית. האמת מתגלה כאשר לכל אחד זה נוגע בציפור נפשו", נתתי לעצמי שורה מסכמת.
"אבל באמת יצא מזה משהו?", השתהיתי סקפטי.
"לא, ברור שלא", אמרתי בנחרצות. "רק אם הזיופים יהיו לטובת הימין".
נתתי לעצמי במתנה את "המדריך לדיסידנט במשטר סובייטי", והלכתי לישון.