הרגע התקשרה אלי קרובת משפחה שקטנה ממני בשנה כדי להגיד לי שנה טובה. היא אמרה לי "הי! זאת - - -", ואני כולי: "כן, בטח! ברור שאני זוכרת אותך!", ותוך כדי זה המוח שלי סורק את הכל כדי להיזכר מי זאת בכלל הילדה הזאת שאני מדברת איתה כאילו אני חברה שלה כבר מלפני שנים!
בסופו של דבר נזכרתי, וסיימנו ברוח אופטימית זאת, כשאני, חס וחלילה - לא מספרת לה שאני לא יודעת עליה כלום חוץ מהעובדה שאנחנו רחוקות משפחה מאיפשהו. תכלס - לא הצלחתי להבין כלום ממה שהיא אמרה כי הייתי מרוכזת בלהיזכר מי היא לעזאזל, אבל הצלחנו איכשהו לנהל שיחה ידידותית.
מקווה שלא תחוו על בשרכם כזאת פאדיחה, למרות שאני די בטוחה שהיא חושבת שאני מכירה אותה מימי קדם. למרות שזה לא מפדח - אני מרגישה שהייתי מטומטמת!!!
