מזמן הם לא עשו לנו צרות.

שיבואו - אני מודיע בזאת על כוונתי להאבק ברשעים הללו.

כיוון שהבת של ולרשטיין שם - שום פינוי לא יהיה שם..

וד"ל..

זה לא יפה ולא מכובד, אני חושב שלא כדאי לך להגיע למצב שבו תאלצי לכתוב הודעה בפורומים: "סליחה, מהממלכתים! דחוף!!".

אני לא צודק?

זה אמת - וזה אמת.

תראה שהמציאות תוכיח את מה שאמרתי גם אם זה נשמע לא יפה.

אבל קיבלתי.

אין כאן ירידה על שום ממלכתי. אם כבר יש כאן מחאה על מצב קיים. משהו מעצבן בטירוף.

אבל מכה שלא כתובה בתורה - כבר אמרנו?

אם יהיה שם פינוי -

אחרי שאני יוציא את כל העצבים שלי עליהם (אם יתנו - כי אם לא אני לא שם)

המצב יהיה הרבה יותר טוב אצלי.

מבטיחה!

מה זה "אם יתנו" - אם את לא תקחי, אף אחד לא יתן לך.(חוץ ממכות)

תזכרי שאמרתי את זה.

לא מוכנה שיקשרו לי את הידיים או שיסגירו אותי - אבל אני כן רוצה, כמעט משתוקקת להוציא עליהם את כל העצבים.

ויש הרבה. זה כמות נכבדה של שנתיים לפחות. משהו כבד כזה.

אין לי בעיה אפילו שיכסחו אותי - אבל שזה כבר יקרה..!! 

שאת משתוקקת שיקרה איזה פינוי...

עמונה לא הספיקה לך?

נראלי שאני אסתדר בינתיים בלי כל זה... שהרשעים ישנו בשקט עוד קצת.

אתה היית בעמונה - חטפת מכות אבל הוצאת עצבים. וזה נגמר.

אני לא הייתי בעמונה כי לא התכוונו להיאבק שם ולא הסכמתי להיות מריונטה של אף אחד - אז עוד לא הוצאתי את העצבים שלי.

רק הוספתי בינתיים עוד. ולכן אני בחירפון מלא בתקופה האחרונה.

יש לי כמות עצבים של שנתיים לפחות שלא באה לידי פורקן אז יש משהו טוב בפינויים אצלי אם הם יהיו עם מכות..

אתה מקבל שיחרור.. 

ממך? "למה מי את?"

תרשו לי להשתמש בסגנון שאני לא משתמש בו בד"כ, אבל בעקבות ר"ה האחרון...

אני הולך להילחם רק על פי פקודה. לשדה הקרב אני הולך רק על פי פקודה, ואני אמלא כל פקודה שתידרש ממני. כמו כן גם שחרור אני אקבל רק ממחלק הפקודות.

את כל פקודותי אני מקבל מהמלך.

המלך ישלח אותי למאבק, ובשמו אני נלחם וממלא פקודות. רק הוא יוכל לפטור אותי בשחרור.

בגלל פקודות כאלה אני נאכלת עכשיו.. מספר לי מזה...

אם זה פקודה מגבוה - אין בעיה.

אבל לא תמיד זה ככה.. 

פקודה שלא מהמלך - אינה פקודה. חד וחלק.

דברי הרב ודברי התלמיד - ק"ו דברי המלך ודברי העבד.

אחרת מה עשית העמונה??

אם לא היה מצב של מכות מה היית אומר למלך?

במצב כזה עדיף לשתוק..

עוד עבודה בעיניים - הפעם על עצמך..

הוא היה שואל אותך למה לא פתחת טוב את העיניים שהוא נתן לך, ולמה לא רצית לקלוט את מה שאמרו לך..

מה היית אומר לו אז?

כי בשקלול של כל הנסיבות - נהגתי בעמונה כפי שחשבתי שאני אמור לנהוג, וכפי שחשבתי שהמלך ירצה.

חוצמזה, מזל שהוא המלך ולא את.

"כי אתה הוא.. קשה לכעוס ונוח לרצות. כי לא תחפוץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו וחיה".

אתה מתייחס במצב שאתה הרבצת - ואז יצאת בסדר..

אבל אם היית שם לקישוט כמו שהיינו בגוש קטיף - אתה רוצה להגיד לי שהוא היה סולח לך כ"כ מהר?

לא נראה לי..

כי אם ישוב מדרכו... ואז - וחיה.

אם הוא לא שב, אם הוא לא משנה את מעשיו - למה שהוא יסלח לו?

מי אמר לך שהרבצתי בעמונה? מה את יודעת על מה שעשיתי שם?
לא סתם המשך הסיפור שלי חסוי.

"ועד יום מותו תחכה לו, אם ישוב מיד תקבלו".

שוב, מזל שאת לא אלוקים....

לא הרבצת ,זו בעיה חמורה יותר..

אבל הבעיה שלך היא שאתה יוצא מנקודת הנחה שהמלך אוטומטית סולח על כל דבר.

לחיצה על כפתור..

לא. זה לא עובד ככה.

הוא נותן לך תותחים על מנת שתשתמש בהם. הוא נותן לך שכל על מנת שתשתמש בו והוא נותן לך כשרונות וחינוך טוב כדי שתעשה את מה שהוא רוצה ממך על הצד הטוב ביותר.

אם אתה לא משתמש בכולם, אז אתה קצת בבעיה עם המלך. כי לא ממש עשית מה שהוא רצה ממך. כי עשית חצי עבודה, נראה לך בסדר, ביקשת סליחה והופס - אין דין ואין חשבון וכולם תמיד יוצאים צדיקים..

אז שאלה קטנה לי אליך - אם כל אחד יוצא בסדר במהירות כזאת - מאיפה באות הצרות עלינו (אלה שאנחנו אחראים עליהם)?

ואיך יש לנו חשבון סופי בסוף הדרך?

(חוצמזה שאם בכל אחד יש חלק א-לוה  ממעל ואני כזאת קשוחה איתך לשניה אחת תאר לך מה הולך איתו על כל שניה ושניה..)

נחזור לעולם שלנו לדקה.

המ"פ נתן לי רובה שחור ויפה. אז מה? אני צריך לירות בו 24 שעות ביממה? לא. יש לי עוד שיקולים משיקולים שונים. כאשר המפקד יאמר מפורשות לירות - אני אירא.

אבל מה אני עושה כאשר המפקד שלח אותי לקרב, ואני אמור להפעיל את שיקול דעתי מתי לפתוח באש ומתי לנצור?
- אז אני אפעיל את שיקול דעתי על פי איך שאני מכיר את המפקד ופקודותיו.
אם אח"כ הוא יבוא אלי בטענות - אני אבהיר לו שפעלתי על פי מיטב הבנתי. אם הוא מפקד טוב - הוא יבין.

נתן לך רובה כדי שתשתמש בו. לא 24 שעות ביממה - אבל אחד כזה שצריך לשמן אותו ולתחזק אותו ולהכין אותו לשניה המיוחדת בה הוא יצטרך לפעול. כדי שהוא יפעל כמו שצריך בזמן אמת - צריך לעבוד כל הזמן. צריך ללמוד ולחזק, לברר ולחשוב,

החייל הקטן יכול להתבלבל בקרב בו יש בלגן גדול וכל מפקד צועק פקודה אחרת. 

אבל מעל המפקד הזה שלך בקרב יש מפקד יותר גבוה, והוא נותן הוראות שגם חייל קטנטן כמוך יכול לקלוט ולהבין.

אם אתה לא עושה מה שהמפקד הבכיר ההוא התכוון או אמר או מה ששמעת ממנו בחצי אוזן ותעשה חצי עבודה ותגיד:"מצטער! זה מה שהמפקד שלי אמר לי.." אתה קצת בבעיה כי חוץ מהנשק הוא נתן לך גם חינוך איך להשתמש בנשק והפעלת ראש גדול במקרים מיוחדים.  

ואח"כ קבל צל"ש ותנוח..  

לא נכנסתי לנושא של סירוב פקודה. ממש לא.

אני מדבר אך ורק על עצמי, עוזיה לוי.

המלך נתן הוראה מגבוה. "לך לעמונה!" אמר לי.
ואני - הלכתי. איזה הלכתי, רצתי.

והגעתי לשם. אך בכך לא נסתיימה פקודת היום של מלכנו.
פקודתו היתה - נסה למנוע את החורבן.
והיה שם רכב של כתבי ערוץ 2. ונערים כמותי, ממלאי רצון המלך, התגודדו סביבו. נעצו מחטים בגלגליו, ניפצו את זגוגיותיו.

מה אעשה? שאלתי את עצמי. פקודת המלך היתה לנסות למנוע את החורבן, אך כיצד? מה מותר, מה אסור - הרי המלך יודע שללא התערבות ישירה, אני הקטן לא אצליח למנוע את החורבן. אז לשם מה שלחני הנה? אם לשם מחאה על כבודו המחולל - כלום לשם כך יהיה מועיל להשחית את רכבם של אותם רשעים?

תהיתי לעצמי. אז שלחתי הודעה למלך.

תחשוב לבד, אמר לי. נתתי לך כלים להכריע, שרים שיעזרו לך להבין - אל תהיה ראש סיכה.
אז שאלתי את השר, והתברר שגם השרים אינם סגורים על עצמם.
וברגע שבו הונפה לנגד עיני אלת הברזל - שום שר לא עמד לצידי. נאלצתי לסמוך על הידע הפרטי שלי. על הידע שלי מהו רצונו של מלכי.

כך פעלתי. ואם יבוא המלך לתבוע את עלבונו - הרי שפעלתי על פי מיטב הבנתי. יתכן ושגיתי, אך אני נער קטן, שלא תמיד מצליח להבין את רצון המלך הגדול.

סליחה.

רק התכוונתי למשהו אחר. בכללללל לא סירוב פקודה. ממש לא.

דיברתי באמת על ההכנה שלך. לפני, אחרי, תוך כדי ועכשיו.  טוב, לא חייב עוזיה לוי - נפלת קורבן, מה לעשות.

לך לא היית בעיה בעמונה - אבל בכללי - היתה שם בעיה חמורה. בעיה שזרחה למרחוק.

אני לא יודעת, אני ישבתי - והחזקתי את עצמי מלרוץ לשם (מסכן כל מי ששמע את הקיטורים האינסופיים שלי - סליחה שוב ושוב..)

אבל זה מה שחשבתי באותו רגע שנכון לעשות. לא לבזות. לא את המלך ולא את ארמונו. אתה זכית יותר ממני. אין מה לעשות.

אבל ישלי דווקא דוגמא לזה שהרובה שלך כרגע לא יורה -

למה החוברות של הקומי אורי במגירה????? ואיפה החדשות????? 

זה הזמן למאבק על התודעה למשל. לא תוך כדי קרב. (אם כבר הערת..)

ביום הדין כולנו נתייצב אצל המלך לדין וחשבון.

גם את, גם אני, וגם כל אחד ואחד, ממלכתי או לא.

כולנו נטען את אותה טענה: פעלנו על פי הבנתינו. על פי כללי הפסיקה שניתנו משמים דרך חכמי ישראל.

גם אני אומר אתזה, וגם הילד הממלכתי, ההוא שלא בא לעמונה מטעמי "חילול השם."

ולמה החוברות במגירה? כי הן מחכות למי שיקנה אותן. ויש כאלה. הערימה הצטמצמה קצת...

אז אתה כולל גם אותי בתוכם..

ועמך כולם ממלכתים. אם גם פלפלתי בפנים..

וברור שכולנו נעמוד לדין - רק כדי לצאת במצב כמה שיותר טוב צריך לעבוד קשה בכל מקום ומקום שאנחנו נמצאים וצריך אותנו!

זה בדיוק מה שאמרנו.

אני לא מבינה דבר אחד קטן - איך החוברות האלה לא נגמרות בספיד? מזה קשה להשיג אותם..

והגעתי למסקנה, שכשאשרת בצה"ל אני רוצה לעמוד בניסיון הזה.

אני רוצה לראות עד כמה האופי שלי חזק, והאם אני באמת אצטרף לחברי המתבצרים או שאעמוד מנגד שבובת סמרטוטים.

שלא תביאנו... לידי ביזיון.

לחיות אין שכל!!0

חיבוקים הולכים פה??

לא כדאי.. תשאירו את זה לממלכתים..

אני מוכנה ללכת מכות!!

מי בא? מי בא??

המקלדת כאן עושה לי טרור, ואני ביד אחת עליה וביד אחת מחזיקה את הילד הקטן. את יכולה לתאר לך

אני רוצה מכות!

ואח"כ לכבוד יום כיפור -

י'קורעת...

נראה לי אני אזום איזה קרב מחר... בשביל לצאת מהשיעמום

רק אל תביאי יסמניקים. זה מחוץ לתחום.

דו קרב. בשמחה.

אתמול בכיתי על זה שבא לי ללכת מכות - קיבלתי אותך להחטיף לך..

איזה כיף!!

שיגור ישיר..

הייתי שם כשעשינו סבב יישובים בחופש.. מקום יפה!

אין לי כח לקרוא את כולכם.. גם לא לכתוב משו יותר ארוך מזה..

לילה טוב

|צונח על המקלדת מעייפות|

אקטואליה...

מזה כל ההודעות האלה על כתבות מהחדשות?

רוצים פורום אקטואליה\פוליטיקה? אז בואו נבקש ממשה! זה רעיון טוב..

למרות שאפשר גם להגיב ישירות בכתבה, ושמה לפתח ת'דיון..

אבל אלה החיים..

והם כוללים כל מיני דברים בנוסף לשטויות.

אז גם הם פה..

בס"ד.

בגלל זה עברתי לפה.

ומידי פעם אני קופצת שם לביקור ורואה שלא קרה כלום...

בס"ד.

גם ככה יש פה יותר מידי הודעות...