בס"ד

כמדומני שהביאו את זה כבר פה.. וזה סוייייפר יישן..

ואם אני טועה-תקנו אותי! ואני אשמח אם תתקנו אותי..

אני משמיעה אותו מדי פעם... למישו יש ת'מילים?

''"אז איפה ניגנת בקיץ האחרון?" שואלים אותי המון
"ראינו אותך עם גיטרה שם על חופי הים התיכון...
איך נכנסת? , איך יצאת?.."
איך הוציאו אותי, יותר נכון...
כבר חורף, וזה עדיין עושה לי קצת מחנק בגרון.

ניגנתי עם איזה חבר
בגן משחקים שבו ילדים לא ישחקו שוב יותר...
ניגנתי על דשא, איך הם רקדו, הצעירים
היום רק רוחות משתוללות שם בין השברים...
רקדנו ביחד עם משפחות סביב לשולחן השבת,
בתים מלאים אהבה ואור...
זה לא ריגש את הדחפור.

עברתי ליד בית ריק, בחוץ ישבה אשה מלאה דמעות שלא מבינות...
הסתכלתי בפנים וראיתי שהאורזים לפני שעזבו הספיקו לכתוב איזה משהו על הקירות
ואף אחד לא יקרא את מה שכתבו, כי עשו את הבית כולו גל של עצמות, עיי חורבות
הכתובת עוד נמצאת על הקירות.


פזמון:

אז אל תשאלו אותי איפה ניגנתי בקיץ האחרון
ומה עשיתי שם לחופי הים התיכון
בין הקינות והתהילים ,שירי האמונה ובטחון,
שרנו עוד פעם ועוד פעם עד הרגע האחרון,
את הבית ואת הפזמון,
הרסו את הבית- נשאר הפזמון
הנה הפזמון שמזדחל מבין הריסות הבטון
הרסו את הבית- נשאר החזון
הרסו את הקיר נשאר האויר איפה שהיה החלון, איפה שהיה החלום,
אפשר עדיין להביט דרכו ולחלום


עברתי עם הגיטרה גדרות ומחסומים, אמרתי להם
"אני רק מבריח צלילים שמחים לאנשים בימים קשים"
ונקרעו לי שם המיתרים מרוב שניגנתי וניגנתי ואין לי כח עד היום לשים חדשים...

אפשר לנגן גם כשנקרעים המיתרים, אם אפשר לקרוע אנשים מהבתים...
לבנו עוד קרוע לגזרים.

באתי לקבוצה של צעירים, הבאתי תופים, ממתקים היה מאוחר, היה מאוחר...
הם לא רצו כלום ,ישבו סביבי, אך לא ממש היו שם, מנסים לא להביט אל המחר
ביתם ארוז והוריהם כבר עזבו, איפה זה שם אותם בעולם, חזרתי לאשתי שחיכתה באוטו, נסענו לשירת הים.


פזמון:

אז אם כבר שאלתם איפה ניגנתי בקיץ האחרון,

הייתי שם בחופי ים התיכון

בין הקינות והתהילים ,בין שירי האמונה ובטחון,

שרנו עוד פעם ועוד פעם עד הרגע האחרון, את הבית ואת הפזמון,

הרסו את הבית- נשאר הפזמון

הנה הפזמון שמזדחל מבין הריסות הבטון

הרסו את הבית- נשאר החזון

הרסו את הקיר נשאר האויר איפה שהיה החלון, איפה שהיה החלום,

אפשר עדיין להביט דרכו ולחלום



אבל אתמול ראיתי איך שבונים מגרש משחקים חדש ליד ביתי ממש מול העיניים
וכשניגנתי שיר שקט למגורשים יום אחרי אמרו "תן קצב, רוצים לרקוד עד השמים!"
האמונה הפשוטה שהכל מידו נותנת בנו שמחה .. איך אפשר להיות עצובים כשמסתכלים
וכל-כך רואים איך הולכת ונבנית, איך הולכת ונבנית לה,

איך הולכת ונבנית ירושלים''

מה רע ?

במיוחד אהרן רזאל, סיני תור ועדי רן דה קינג.

סביב העשר שנים אחורה.