קולות מוזרים של המכונת כביסה.. מקווה שזה לא יתחיל לפשל פתאום...

אבל מה שכן, תמיד בביביסיטר הפחדנות מתחילה לתקוף.. פתאום את מתחילה להיות מושפעת מהפחדים שהצוציקים האלה מספרים לך, ואת נדבקת בזה... בייחוד שאת צריכה אח"כ להיות לבד, ועוד להשגיח עליהם והפריך להם ת'פחד...

רוח חדשה-רומי?

עד שברחתי מכל הבייביסיטרים ונשארתי עם שתי משפחות. זהו.

שם גם אם יתהפך העולם אני לא אפחד..

שמפחידים אותי.. (מכירים ת'ילדים האלה שאוהבים לתקוע לביביסיטר פתאום עכביש מפלסטיק ולהתמוגג מהצווחות שלה או שזה קורה רק לי כי איכשהו נודע להם על התסביכי גו'קים שלי?!)

אבל עכשיו נאלצתי לנטוש אותם.. אני בקושי ביישוב.. ואני שיא המתגעגעת!!!!! =(

ולא לפחד. בגלל זה אתם שם, להגן עליהם..

ואחתי השמנה הזאתי כל שבוע מנקה ת'בית כנסת (זה לוקח לה שעתים) והיא מקבלת על זה 100 ש"ח ואולי מעלים לה..

זה יוצא בערך 5000 ש"ח לשנה אם לא יותר!!

אני עצלנית ברמות!!!  והיא באמת שמנה...

אבל ת'אמת זה די מגעיל מה שהיא עושה שם... מה שיש בשירותים בעעעעעעעעעע

היא כם פעם חוזרת הביתה לקרוא לאבא שלי לפתוח סתימה או להרוג ג'וקים.. אבל העיקר שזה מצחיק אותה...

במה לעבוד... לנקות אצל אנשים-אין לי כח..

ביביסיטר-כנ"ל

במה עוד אפשר לעבוד?

השאלה אם אני אמצא לך, את באמת תלכי לעבוד.

את לא לומדת במסגרת בנויה? כאילו... מתי את יכולה לעבוד.

אני יותר קטנה ממך...!

והצחקת אותי ממש...

ואני לומדת!!! לצערי...

להגן מפני המפלצות בחושך..

הם ישנים.. ככה אני הכי אוהבת אותם!

סתם.. "אני אוהבת ילדים" [-לא מאמינה בקיומו ההגיוני של המשפט הזה, אלא אם כן זה כמו דייג אוהב דגים.. בעע]

לא כולם פחדנים בבנות כמו שלא כולם אמיצים בבנים.

ככה זה ..

זמרות.. אף פעם לא אהבתי קולות של בנות..

למשל היונתן שפירא הזה שיש כל הזמן ברדיו.. איזה שיר דפוקקקק!!!!!

חח זה אותו שיר-בת 24.. רק שחכתי איך קוראים לשיר הזה..אבל זכרתי את המלים הראשונות..

סתם, אם יש מוזיקה האוזניים שלי מתיישרות ומקשיבות גם בלי רצון..

כולן שיקציות.. לא?

רוב הבתים הם מעניינים כאלה, כל פעם יש לו את הסגנון שלו (בעיצוב בכו'.. וגם בחינוך ילדים וכו' אבל אני מדברת כרגע על עיצוב), וממש מעניין להיתקל כל פעם בבית חדש ולחזות בסגנון הייחודי שלו..

נגיד הבית שאני נמצאת בו עכשיו- שיא החמודי! יש פה כלמיני פיצ'םקס קטנים כאלה שממש עושים את הבית מתוק.. נגיד אסלה בצורץ ג'ירפה, ידיות בצורות מעניינות, ובכלל יש פה דברים כאלה קטנים ממש מתוקים.. זה כיפי להיתקל בבתים כאלה..

אנשים שעושים ביביסיטר (לא שאני מבין בזה יותר מדי) באים לשמור על הילדים ולא לראות (או יותר נכון להביט) על הבית וכ"ו

אחד הכללים בנימוס זה שכאשר הינך נכנס לבית של חבר/שכן אתה לא מתבונן בבית!

ואת לא רק שאת עושה את זה את גם הולכת ומספרת על זה!

בכל אופן זה היה אמור להיות בצחוק אז לא משנה!

ואני דורש ממך לדבר בשפה קצת יותר נאותה!!!

חוצמיזה, ברור שאם אני הולכת לביביסיטר אני חוקרת את הבית.. הם מודעים לזה, והם בעצמם אומרים תמיד 'תרגישי בבית' תכיני קפה, תראי טלוויזיה, המחשב פתוח אם את רוצה, יש פירות במקרר ועוגה בתנור..

מה, אם אני הולכת לביביסיטר אני צריכה לשבת בדומייה על הספה ולהרגיש כבולה כמו אורחת נימוסית במשך כמה שעות?!

או ללמוד ספר שמות!

והפעם - אין פה רעשים מוזרים! רק ילדה שיא החמודה שאמרו לי מראש שאם היא תתעורר היא תבכה ותצרח ותרצה את אבא.. ותינוקי. מסכן, הוא נחר..

פעם אחת אולי ניסיתם לקרוא את כל מה ששכתבת?

וואי זה פשוט קורע!

ואיזה הודעות הסבא שלנו כותב מהקצה לקצה...

וציטוטים לבל לכם על האף..

אני בקושי עושה בייביסיטר, באופן מסתורי תמיד מבטלים לי בשניה האחרונה או שמבקשים דווקא כשאני לא יכולה.

פעם אחת עשיתי בייביסיטר אצל שכנים די קרובים.
גמרתי את כל העיסוקים שהבאתי והשתעממתי רצח, הילדים ישנו.
החזקתי את עצמי בכח שלא להירדם, המיוחד לאור העובדה שהיה סיכוי שהאבא יחזור ראשון.
בשניה שכמעט נרדמתי פתאום שמעתי תינוק בוכה, לשניונת פצפונת. קפצתי. עד היום אני לא יודעת אם דמיינתי או שהתינוק בכה לשניה ונרגע ונרדם.
למה האפשרות הראשונה נראית לי סבירה יותר?

בכל-מקרה, זה היה מפחיד...

מ-4 ורבע עד 1 ורבע....ולא היה לי מה לעשות כ"כ הרבה זמן ניסיתי לא להרדם....

אבל בסוף נרדמתי ואז הם באו ודפקו ולא התעוררתי ואז הילד שלהם התעורר.....

והעיר אותי....זה היה מזה פאדיחות ישנתי איזה שעה...

ועד שהילד הזה נרדם הוא התעורר במקומי...

פאדיחות, לא היה לי עודף.

החזרתי אח"כ.

אני עכשיו בבייביסיטר.. [זמן איכות למחשב..]

והתינוק התעורר, נראה לי שהוא חולה.. הוא פיצי והוא ממש משתעל.. אז ניסיתי להביא לו בקבוק, הוא לקח אותו והפיל אותו בטעות על האף שלו ובכהההה.. אז הרמתי אותו, מוצץ, הנחתי, בקבוק, שוב!! בפעם השלישית הבאתי לו אני ת'בקבוק.. אבל הוא כבר לא רצה..

בערך חצי שעה!! שוב ושוב, להרים, להניח, לנסות בקבוק- לא רוצה..

כבר לא ידעתי מה לעשות, הנחתי אותו וכיסיתי אותו, הפלא ופלא!! הוא נרגע!! התחלתי לשיר לו נומי נומי.. ואז הוא נרדם, והנה אני פה על המחשב בלי הפרעות!!

נכון שזה ממש עניין אתכם?

הרגע חזרתי מאחד מוזר..

סתם לא, רק כשהגעתי זה היה מוזר..

באתי, ובעיקרון אני לא מכירה אותם.. השכן שלהם רואה אותי, שואל "את הולכת לבייביסיטר אצל ברגר?"

"אה.. כן" [שו? ברגר? הייתי בטוחה שאני הולכת לשטמר..]

"תוכלי לעשות אצלנו בייביסיטר מחר בשש?"

אני אפילו לא זוכרת אם אני צ'כה ללכת אליהם מחר בשש..

קרוב, שפילמן..

אני זוכרת ת'שכונה החדשה בעל פה!!

מי הקפיץ אותו..

זה היה ממש מוזר