שלום לך מאיה
זוכרת אותי?...
באת אלינו הביתה בלילה לח של חודש אב שאתם קוראים לו אוגוסט.
בחודש אב,בכל שנה יש מין המתנה כזו , המתנה דרוכה ליום האבל שלאחריו יבואו ימי נחמה ונופש.
עצבון המחכה להתממשותו ,ומקפל בתוכו את אנחת הרווחה בחלוף היום.
אבל בשנה הזו, הדריכות והכאב המחשב לבקוע לא נמוגו בפנות היום.
עננים קודרים כסו את שמי הקיץ התכולים,וריח של סוף היה באויר.

באת אלינו הביתה יחד עם חברותייך,
חמושה במלים שמנסות לגעת,מלים שדוחקות הצדה את התהייה והבלבול ...
שלנו ושלך....

באת ואתך כל הסיבות וכל ההסברים וכל ההבטחות ...שבהם ציידו אותך מי ששלחו אותך
ועם הנחישות והרגישות שלהן. אמרו ,תזדקקי כל כך, מול אלו שעולמם יחרב עליהם בבואך.
והטחנו מלים, מיוסרות ומייסרות.

ועמדת מולן.....והשבת את מה שלמדו אותך להשיב והיית שקטה וידעת
ורק כשיצאת החוצה,הרשית לעצמך לבכות על כתפו של החייל המלווה שלך
.והצלם.קלט בעין העדשה כמה אנושיים ורגישים האנשים שבאו למלא את תפקידם...

תשעה חודשים חלפו מאז אותו ערב לח.. מאיה .תשעה חודשים...
צעירים שלנו מצאו אהבה
.לאחרים נולדו תינוקות,
אחדים מאתנו קברו את מתיהם...
רב האנשים גרים במשהו שהם קוראים לו בית.
החיים כמו שאת רואה ממשיכים....
כולנו מנסים לקום בבוקר אל יום חדש.
כולנו מנסים למצוא נקודות אחיזה במחר,ומגששים בחפוש אחר איזה עוגן מן האתמול.
כי החיים שלנו ,מאיה ,נעים כעת במסלול של כאב וגעגוע.

ומה איתך מאיה?
איך עברו עלייך החודשים הללו?
המשכת לשרת בצבא העם...? התקדמת...? עלית בדרגה?...
ואולי השתחררת מן השרות?
יצאת לטיול?...לנקות את הראש.?

חשבת עלי מאיה?
מתאמצת לקיים איזו שגרה, בתוך המערבולת שאליה הושלכו חיינו.מנסה להיאחז במה שנותר.
כמו כאב של איבר שנכרת
,עוד טועמת את טעם המלח,בחוף הים שלי,
עוד מריחה את ניחוח הפיטנה מן החצר האחורית
עוד דורכת יחפה על השביל הלוהט.
ומבכה את אובדנם.

הבטיחו,שלי, ולכל האחרים יש פתרון.המון אמפטיה שפעה אלינו אז מכל עבר, אפילו קראו לנו "מתיישבים"(כאלה שחייהם נכונים וטובים.והם מלח הארץ ,אבל מה לעשות ?...)

באמת, המבנה בו אני גרה מצטלם יפה מאד,כמעט כמו בציור:גג אדום ,קירות בהירים ודשא ירוק בחזית.
אבל בפנים, האוויר דחוס והחיים עוד מחפשים מי שיתן להם משמעות.
לפעמים,בלילות,קירות הגבס כולאים איזו אנחה,אולי אפילו בכי.
וכמה טוב לך מאיה ,שאת רחוקה מספיק.כדי לא לשמוע.
אז תרשי לי,מדי פעם לכתוב לך ולשתף אותך במה שעובר עלינו מאז שנפרדנו, באותו ערב,על מרפסת הבית שהיה לי.
אולי כי קל יותר לכאוב ביחד. תודה.

בואו נחיה אותו

למה לדעתכם האם בחזית ולא האב?

גיטי קליינרמן: "מוישי הוא כבר הבן של עם ישראל" | ערוץ ７

גם עם הדר גולדין זה הרבה כך,

וגם עם שלושת הנערים הי"ד

זה חדש יחסית

עם נחשון וקסמן הי"ד זה היה האב בחזית

(למה זה גורם לי לחשוב שאני שוביניסטית?)

מרתק: כולם אומרים "שנמאס מהמצב"? למה זה קורה?

כולם מדברים על "המצב" ועל זה "שנמאס".
אבל מה אנחנו מרגישים באוויר ולמה?

פודקאסט חדש, מרתק וויחודי ששווה להאזין לו.
והפעם על: "תנועת הבעד"

כל הפרטים, להאזנה>>

קניון, מה הוא עושה לנו בלב?
פודקאסט חדש:"קניונים ורגשות".
להאזנה>>