בס"ד
הביאו לי את הקטע הזה השבוע, זה מתאים קצת לפרשה, למרות שכמובן אין קשר בין נח הזה, לנח הצדיק מהפרשה.
סיפור על רבי נח
(הסיפור כמובן אינו בא לומר דבר מה על נוח שלנו מהפרשה)
"נוח והחיות נכנסו לתיבה
הסתדרו כל אחד במקומו בשלווה
כדי לשמור על הסדר קבע נוח כללים
מי שוטף ת'רצפה,מי מדיח כלים
מי פותח את הצוהר ומי סוגר
ומי את חדר התיבה מסדר
בבוקר יום א' הזברה קמה
וקפצה לרבי נוח עם הפיג'מה
"נוח תשמע, ירדתי קצת מהפסים
שמישהו יחליפני בפתיחת התריסים"
נוח בטובו מסכים מיד
"זה פיקוח נפש" משיב-"נסתדר לבד"
כבר בצהריים מגיע הג'ירף
"ריח הזבל לא נוח לי באף
אם אפשר שנגיד האוגר
במקומי השבוע ת'מטבח יסדר"
נוח משיב "לך למיטה
אתה משוחרר ותיקח ממחטה!"
הערב יורד, ולחדר מגיע החתול
"שמע נוח, אני יודע שיש מבול
אבל לא נוח לי עכשיו אני מת לישון
אפשר שאת הצוהר יסגור החרדון?"
ונוח מקשיב כולו מלא רחמים
"חתול שמיל זה באמת מצב לא נעים
אבל אם אתה רוצה לישון
הנוחיות שלך במקום הראשון".
סוף שבוע מגיע עוד יש כללים
אבל התורנים-חלקם חולים וחלקם מתעצלים
ומה הפלא –אם אין לך כוח
פשוט תבקש פטור מרבי נוח
סוף סוף הגיעה שבת מנוחה
אבל יש בעיה-התיבה מסריחה!
אשתו של רבי נוח יוזמה תופסת
ואל נוח בעלה לשיחה נכנסת:
"נוח יקר, זה לא ייתכן
המצב שנוצר הוא בלתי יאמן
כל מי שתורנות לא רוצה
איזה שהוא תרוץ עלוב מוצא
ואתה במקום להיות שקול וזהיר
פשוט נותן לו פטור ומתיר
כשמך-כך אתה – רבי נוח
כדאי שתפעיל קצת את המוח
אנחנו עושים מעצמנו צחוק-
בלי תירוצים יש כלל ויש חוק
נוח מחכה- וכשהיא מסיימת להטיף
מחייך חיוך גדול ואומר :חפיף...
ומאז ועד היום כשאנחנו לא רוצים
כשלא כ"כ נוח לקיים מצוות
כשסתם מתעצלים ואין לנו כוח
אז, מתעורר בנו רבי נוח
ובלי יותר מידי את הראש לשבור
צ'יק צ'ק מארגן לנו פטור
ובסוף כשמישהו בא להטיף
אנחנו מחייכים חיוך גדול ואומרים: חפיף..."
שנלך תמיד עם התורה עד הסוף! בלי לחפף ולעגל פינות..
שבת שלום!