סתם, חשבתי לעצמי, אחרי כל כך הרבה ידיעות אבסורדיות בחדשות על המצב בעזה, אחרי כל כך הרבה הרוגים במבצעים צבאיים ובמלחמה, אחרי אמירות בגנות הגירוש מפי גורמים צבאיים (למרות שיש בהם צביעות איומה...), אחרי הגעגוע שכולנו מרגישים ומשום מה הוא לא דועך...

אחרי כל זה- למה? למה אנחנו שקועים במצב הקיים וממשיכים לקרוא בסיסמאות- עוד נחזור, נשוב לכל ישוב... למה הכל נשאר בגדר אמירה? האם כניסה מחודשת לגוש היא משוללת כל הגיון? איך התחיל גוש אמונים? איך התחילו כל המאחזים? למה אנחנו לא קמים ופשוט מחליטים- חוזרים לגוש!

לצפון השומרון כבר נכנסו כמה פעמים, צריך פשוט להחדיר את זה חזק למודעות של כולנו.

מה אתם אומרים? אולי נצליח לעורר משו מעשי דרך הפורום...

נ.ב- למי שעוד יש את  "עולם קטן" מפרשת "נח"- מוזמן לקרוא את "משהו קטן" על פטירת רחל אימנו. (וגם מוזמן להעלות אותו לפורום)

בואו נחיה אותו

למה לדעתכם האם בחזית ולא האב?

גיטי קליינרמן: "מוישי הוא כבר הבן של עם ישראל" | ערוץ ７

גם עם הדר גולדין זה הרבה כך,

וגם עם שלושת הנערים הי"ד

זה חדש יחסית

עם נחשון וקסמן הי"ד זה היה האב בחזית

(למה זה גורם לי לחשוב שאני שוביניסטית?)

מרתק: כולם אומרים "שנמאס מהמצב"? למה זה קורה?

כולם מדברים על "המצב" ועל זה "שנמאס".
אבל מה אנחנו מרגישים באוויר ולמה?

פודקאסט חדש, מרתק וויחודי ששווה להאזין לו.
והפעם על: "תנועת הבעד"

כל הפרטים, להאזנה>>

קניון, מה הוא עושה לנו בלב?
פודקאסט חדש:"קניונים ורגשות".
להאזנה>>