זה בדיוק מה שאת מסמלת ב:נחמן מאומן.

סתם לא יודע, אבל צריך לחשוב במה אני טוב, ולא במה גרוע בי, שזה מה שגורם לדיכי.

תרקדי קצת, שמעי מוזיקה משמחת, תלמדי תורה, תעשי משו שאת אוהבת, קחי הפסקה מהחיים, צאי עם חברות,

אבל מה שהכי עובד- תשמחי מישו אחר, כי זאת מהות השמחה, וזאת לא סיסמה. כל מה שאמרתי למעלה - זה עוזר, בדוק.

מה עשינו בזה?

כתבתי על זה משו פעם..

ולא על חבל.

יש כאלו שמתלוננים, והם לא באמת מרגישים ככה- פשוט משועממים - והמחשבה הראשונית, שזה המצב הפנימי. וזו טעות נפוצה.

וכשבאמת בבאסה, יש אפשרות לצאת לאיזה יער להתבודד - ולהסתכל על הבריאה - ולהתפעל. זה עוזר. זה מהנה. זה כיף. זה בריא. זה יהודי. [ולא להיות חששיניק ברסלב - כזה... שרוקדים לרבי נחמן תוך כדי סמים...]

עונש משמים.

אם נגיד אני בבאסה אני מתקשרת למישו מספרת לו על זה והוא עוזר..וזה לא עושה באסה לצד השני ממש לא!!

הרבה

תמיד כשאני מגיע החדר מתרוקן,זה אומר משו?

למה החדר מתרוקן?

ואם אני מספיק חכמה, והבנתי נכון, אני לא מרשה לך לדבר ככה על עצמך!

בס"ד.

זאב- אל תשים עליהם!

תהיה מי שאתה לא מי שאחרים רוצים שתהיה.

לא זה לא מרגיע.

פשוט מצחיק כמה שזה טיפשי..

<'להרפות, לההררפפפוותתת, את שירירי הרגלי'ים- להרפותתת, את שרירי הבטן- להררפפוותתת, את שרירי הידי'ים- להררפוותת. אנו מרגישות איך הגוף כולו ממווררפפהה בזכות האסנה*..>

*אסנה=תרגיל בהודית. אני חושבת.

נשמע קורע.

יש לי רעיון אחר.

כנסי למחול של השמיניסטיות [לדוג': יום שני, 3:00-4:00, כשאני מתייבשת באנגלית]. זה בידור אמיתי, הן כ"כ מוכשרות!

אנגלית: נכנסים לשיעור הזה רק מי שרוצה לצחוק

***ועכשיו בונוס: המורה ילדה (במזל"ט) בן (פחות מזל... בת יותר טוב) ויש מורה חדשה שממש, אבל ממש לא משתלטת***

דינמיקה קבוצתית: להוציא את כל הכעס שלך על פסיכולוג (שלא ממש עומד בעומס)

ספרות: כשמו כן הוא, סיפורים מפה ועד שם, (רק שזה סיפורים של בנות...)

חברה: עיין ערך דינמיקה קבוצתית

וחוץ מזה: זאת סתם אולפנא שקטה שבנות באות, מתפללות, מרביצות, זורקות כיסאות,שוברות שולחנות, צורחות והולכות הביתה! (חחח עוד רגע המנהלת קוראת לי לשיחה בגלל שכתבתי את זה... סיפרתי לעולם את האמת... צ')

תסתכלי כאן בהודעה שלי שהכותרת שלה היא "תרקדי!!". משהו כמו 7 הודעות מהסוף...

בס"ד.

"זה מה שאני עשיתי אתמול כשהייתי בדיכאון. הלכתי לחוג ריקודי-עם שיש לנו באולפנה (למרות שלא היה לי מצברוח רקדני), וכל כך נהנתי ששכחתי שאני מדוכאת (טוב, זה היה בגלל שרקדנו ריקודים ישנים כי היו בנות שהצטרפו לחוג למרות שהן רק מתחילות ורובנו כבר לומדות 3 שנים ריקודי עם, ורציתי לגוון קצת, אז עשיתי את זה עם עינטוזים שגרמו לאחרות מאחורי להתגלגל מצחוק ולהפסיק לרקוד כי הבטן כאבה להן...)"