פדאם פדאדאם פדאדאם... פדאם!!!
יש לכם מושג מה אני עושה עכשיו? ברור שלא, אז אני אספר לכם:
בדיוק עכשיו אני יושבת מול המחשב, שומעת את הראל סקעת שר את "כל הציפורים" (כן, הוא בדיוק גומר את הסילסול האחרון של הסוף), ומכניסה הזמנות למעטפות בצבע בג' (נכון שבג' זאת מילה מצחיקה?). למה? ככה, כי בעוד שלושה שבועות יש לאחי בר מצווה! יאי!
אז אני מכניסה המון "...בנינו יצחק מלאכי..." אל המעטפות (אל דאגה. קוראים לו רק מלאכי) מלקקת את הדבק שסוגר את המעטפה ושמה מדבקות מוזהבות של תפילין. יוצא יפה דווקא. מה הפלא? אמא עיצבה את ההזמנות (היא גרפיקאית). אני אמורה לסיים ככה איזה מאתיים, והדבק של המעטפות לא משהו. לא יכלו להתחשב ולעשות אותו בטעם טעים יותר, ולא בטעם שמשאיר לי הרגשה חלקלקה כאילו אילצו אותי לבלוע צפרדע?
טוב, אני אמשיך, כי יש לי עוד המון עבודה. תאחלו לי בהצלחה!
נ.ב. - יש למישהו מיץ תפוזים בשביל להעביר את הטעם המגעיל הזה?