יום חמישי בערב, שבוע פרשת ויצא. המקום - בית כנסת הרמב"ן בשכונת קטמון. האירוע - שיעור פרשת שבוע של הרב בני לאו. בית הכנסת מלא באוכלוסיה מגוונת. צעירים וצעירות, זוגות צעירים, מבוגרים ומבוגרים יותר. הנושא - פשר חרון אף יעקב ברחל המתאווה לפרי בטן.

השיעור נפתח בשאלת המדרש: "כך עונים את המעוקות?" הביא את התשובות של הפרשנים הקלאסיים: תשובת הרמב"ן (המסביר את ההבדל בין תפילה אגרסיבית התובעת את ה' לתשובה לבין תפילת תחנונים הנכנעת לפני ה'), תשובת בעל "עקידת יצחק" (המנסה להסביר את ההבדל בין "חוה" לבין "אשה" ועל פי זה מסביר את תגובת יעקב המסביר לרחל שגם ללא בנים היא עוד לא מתה).

אז עבר השיעור לקריאת מערכת היחסים שבין יעקב לרחל, המושתתת על אהבה ריגושית של מבט ראשון. רחל הנדמית לו ליעקב כמושא החלומות וההשתוקקות. גלילת האבן מעל פי הבאר משמשת רק דוגמה לכוחה של אהבה לדלג על כל מכשול, פיזי או רוחני. כשידרוש ממנו אבי הנערה לעבוד שבע שנים בעבורה הוא ידלג עליהם בבלי משים: "ויהי בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה".  בשלב זה עבר השיעור להבדל שבין רחל ללאה, בהשוואה לשתי נשותיו של למך - עדה וצילה: האחת - בנין עדי עד, השניה - בצילו חימדתי וישבתי. האחת להשתוקקות והשניה לבית.

לקח ליעקב הרבה זמן להבין שהבית האמיתי שלו הוא ביתה של לאה. היא אמה של מלכות ואילו רחל היא מושא לגעגועים.

השיעור התקדם אל נושא המשבר של המשפחה בישראל, אל הדמיונות הכוזבים של בנין בית ללא לאה. בית שכולו דפיקת לב ריגושית ללא השגרה והאחריות של "עמלנו - אלו הבנים". הברכה היהודית לנישואים היא ברכת אנשי בית לחם לבועז, במגילת רות:  

יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל  

הברכה הזו מבקשת להרכיב לבית אחד את דפיקת הלב הפועם מריגוש האהבה עם יציבות ובטחון של המשפחה ושיגרתה. רחל ולאה מתמזגות וביחד הופכות להיות בית ישראל. לא עוד מבנה משולש אלא מבנה של שניים הצריכים לבנות מערכת יחסים זוגית שכוללת בתוכה את הריגוש המואץ והחולף ואת הרגש העדין והעמוק. 

ברכת רחל ולאה הופכת להיות לתקווה גדולה שבה  מבקשים זוגות זוגות למצוא את השילוב הנכון שבין הכמיהה לחידוש שבאהבה בלי להפסיד את העוצמה של ברכת הבית והמשפחה.

בזה נסתיים השיעור.
ואז קם בחור, לא צעיר מדי ולא מבוגר. רזה, שחרחר, וביקש לומר כמה מילים לפני מאות האנשים שהיו בבית הכנסת:

"אני מפתח תקווה. כבר כמה חדשים שאני נפגש עם בחורה ולא מצליח להחליט. אני יודע שאני מענה אותה. היום היא הציעה שניסע לשיעור של הרב בני לאו לירושלים. לא התחשק לי אבל ברגע האחרון החלטתי לנסות. עברתי טלטלה עצומה. כל רגע בשיעור היה מכוון אלי. מדקה לדקה נפתחה סתימה אצלי, עד שבסוף השיעור הייתה פתיחה גדולה. הקב"ה שלח אותי לכאן כדי שאלמד את הבעיה שלי. בבת אחת הבנתי את הטעות שלי, הבנתי מה אני צריך, למדתי את סוד הבית היהודי".

ואז הסתובב הבחור לכיוון מקומן של הנשים ואמר: "לילך, תהיי מוכנה להינשא לי"?

דממה בבית הכנסת. איש לא זז מכסאו. כל העיניים נשואות אל לילך, שעמדה בצד המומה ולאחר רגע פרצה בבכי מאושר. הייתה תחושה של השגחה שפועלת במציאות.

לאחר שהציבור התעשת והתחיל לצאת באו השניים אל הרב לקבל את ברכתו.

לילך, עדיין דומיה, פתחה ואמרה "אני יודעת שאני לאה".

ברך אותה הרב: "תדעי לך שבתוך כל לאה מסתתרת רחל יפה". ולחתן אמר: "יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל".