התורה הטילה את חינוך הילדים על כתפי הוריהם ולא על כתפי מחנכיהם, מפני שאין חינוך בסיטונאות וכל ילד הוא עולם ומלואו. לפיכך כל ילד זקוק להורים ה"יחודיים" שלו שיחנכוהו בדרך שמתאימה לו. אולם לעיתים, הדרך המתאימה לילד היא שיתופם של מחנכים טובים וראויים בחינוכו. לפיכך, בבואנו לדון האם טוב לילד ללכת לפנימייה, עלינו לבדוק האם זו מתאימה לו ספציפית ותועיל לחינוכו. חשוב לזכור שהרמב"ם הגדיר חינוך – הכשרת כלי לייעודו, וייעודו של יהודי הוא להיות ירא שמיים, כך שעלינו לוודא שהילד יצמח בפנימייה כאדם בריא בגופו ונפשו, וירא שמיים.

פנימייה יכולה להיות טובה כאשר איננה פוגעת בקשר החיוני עם המשפחה. לכן חשוב שהילד ישוב פעמים רבות הביתה: בנות, רצוי פעמיים שלוש בשבוע ובנים, עדיף שיחזרו גם בימי החול ולא רק בשבתות
לכל מסגרת יתרונות וחסרונות. תנאי ראשון להליכה לפנימייה הוא שהילד בשל לכך. ישנם ילדים שבשלים לכך בגיל ארבע-עשרה, וישנם כאלו שגם בגיל שמונה-עשרה לא בשלים. יתרונה של הפנימייה - בחוויה הקבוצתית. בגיל ההתבגרות החברה חשובה מאוד, ועלינו לטפח זאת כי זהו צורך טוב וחיובי, אולם אסור שהצד החברתי יבוא במקום קשר עמוק וחזק עם ההורים. אלו שני כוחות חשובים שאינם סותרים בהכרח, ההורים במקומם והחברה במקומה. לפיכך גם אם הילד בשל לפנימייה, ונמצא בעבורו מקום מתאים עם מדריכים והנהגה טובה (הנהגה חלשה וחוסר יד חינוכית מכוונת בפנימייה זו סכנה), אסור שהילד יתרחק מהמשפחה.

בעבר שוחחתי עם אישה בת עשרים וחמש שבכאב עצום קבלה בפני על שעזבה את משפחתה לפנימייה בגיל ארבע עשרה, ורק לאחר חתונתה שבה ופגשה לעומק את אחיה ואחיותיה, אותם לא הכירה. החיים האמיתיים הם זרם ולא אירוע, רצף של חוויות שמתחברות לתחושת שייכות. אסור שהקשר לילד בפנימייה ייבנה כך שהבית הופך למעין בית-מלון שלעיתים נפגשים בו ומתעדכנים על הנעשה עם שאר בני המשפחה. זוהי דרך הרסנית בה החוויה המשפחתית הופכת לדלה ובלתי משמעותית. כמובן, קשר רציף עם הילד אין פירושו - "לחנוק" אותו, חשוב לתת לו גם חופש ועצמאות.

בארצות-הברית ציינו לפני כחודש פרק היסטורי חדש. לראשונה, רוב המבוגרים אינם נשואים. אין צורך להכביר במילים על ההרס שטומן בחובו תהליך זה. מול הזרם העולמי הכללי, עלינו כציבור לחזק את התא המשפחתי, ובמסגרתו את הקשרים בין הורים לילדים, בעל ואישה. כך נהג עמנו מעולם. למשל, בחנוכה המלחמה הייתה של משפחת החשמונאים ולא של יחידים, ולזכרם אנו חוגגים את החג בחוויה משפחתית – "נר איש וביתו".

לסיכום: פנימייה יכולה להיות טובה כאשר איננה פוגעת בקשר החיוני עם המשפחה. לכן חשוב שהילד ישוב פעמים רבות הביתה: בנות, רצוי פעמיים שלוש בשבוע ובנים, עדיף שיחזרו גם בימי החול ולא רק בשבתות. אך כמובן שהכל במסגרת האילוצים תוך שקלול היתרונות והחסרונות.

התברכנו ברוך ה' במוסדות חינוך טובים ומגוונים שיודעים לשלב את טיפוח עצמאות הילד עם בניין קשר אמיתי ועמוק עם המשפחה, מוסדות שמגדלים לתפארת את דור העתיד.