פתחתי נושאים חדשים עליו. לא מוצאת ת'ישנים.
מכתב פתיחה
יהונתן פולארדהודיה מהדרום
הזדמנות לבני נוערהודיה מהדרום
הזדמנות לבני נוער
ההצגה "פצוע בשטח" בחינם
ביום חמישי א' טבת בשעה 20:30 בבית כנסת חן הצפון בפתח תקוה
תעלה ההצגה 'פצוע בשטח' של תיאטרון אספקלריא על סיפורו של יהונתן פולארד.
הכניסה לבני נוער חינם
לאחר ההצגה יספר השחקן חגי לובר, שמשחק את פולארד, רשמים מביקורו אצל פולארד בכלא שבוע שעבר
לפרטים: הרב יחיאל 0543452188
ההצגה תעלה גם בירושלים בתיאטרון אספקלריא מוצש"ק "מקץ" בשעה 20:30
במסגרת "תיאטרון סוף שבוע" עם קפה ועוגה ודיון אח"כ
דמי כניסה 50 ש"ח לחיילים ותלמידי ישיבה 40 ₪
לפרטים: 02-6511936 או 0528903854
למעוניינים להזמין את ההצגה ניתן ליצור קשר עם תיאטרון אספקלריא
משרד 02-6511936 טלפקס 02-6511939
השבוע התפרסם בעיתון בשבע מאמר של הרב יעקב מדן, לקריאת המאמר:
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=747
בברכת פדיון שבויים
הוועד להשבת יהונתן פולארד הביתה
www.FreePollard.org
ההצגה "פצוע בשטח" בחינם
ביום חמישי א' טבת בשעה 20:30 בבית כנסת חן הצפון בפתח תקוה
תעלה ההצגה 'פצוע בשטח' של תיאטרון אספקלריא על סיפורו של יהונתן פולארד.
הכניסה לבני נוער חינם
לאחר ההצגה יספר השחקן חגי לובר, שמשחק את פולארד, רשמים מביקורו אצל פולארד בכלא שבוע שעבר
לפרטים: הרב יחיאל 0543452188
ההצגה תעלה גם בירושלים בתיאטרון אספקלריא מוצש"ק "מקץ" בשעה 20:30
במסגרת "תיאטרון סוף שבוע" עם קפה ועוגה ודיון אח"כ
דמי כניסה 50 ש"ח לחיילים ותלמידי ישיבה 40 ₪
לפרטים: 02-6511936 או 0528903854
למעוניינים להזמין את ההצגה ניתן ליצור קשר עם תיאטרון אספקלריא
משרד 02-6511936 טלפקס 02-6511939
השבוע התפרסם בעיתון בשבע מאמר של הרב יעקב מדן, לקריאת המאמר:
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=747
בברכת פדיון שבויים
הוועד להשבת יהונתן פולארד הביתה
www.FreePollard.org
תקווה ליהונתן / הרב יעקב מדן ;הודיה מהדרום
תקווה ליהונתן / הרב יעקב מדן
כ"ד כסלו התשס"ז | 15/12/2006
לאחרונה החל הסוכן הישראלי, יהונתן פולארד, לרצות את שנת העשרים ושתיים בכלאו בצפון קרוליינה בתנאים המביישים כל דגל של זכויות אדם, ושכללו בעבר גם עינויים של ממש כטפטוף מתמיד של מים קרים על גופו העירום ועוד.
התנהגותה האכזרית של ממשלת ארצות הברית כלפי פולארד אומרת דרשני. זוהי ממשלה שזכויות האדם וכבודו הם דגלה, ובעבר נהגה כלפי מרגלים שהזיקו לה אלף מונים יותר מפולארד בסלחנות ואף בוותרנות. מדי כמה חודשים מפרסמים הפעילים למען פולארד את רשימת המרגלים האמריקנים שנשפטו בחצי היובל האחרון, את פשעי הריגול שלהם, את עונשיהם ואת החנינות שזכו להן כעבור שנים ספורות. כולם פעלו נגד אינטרסים חיוניים של ארה"ב ונגד ביטחונה, שלא כפולארד, שפעל רק נגד מדינות איסלאמיות, ורק בנושא פיתוח טילים ארוכי טווח ונשק לא קונוונציונאלי נגד ישראל. החשיפות שגרם להן אמנם הביכו את ארצות הברית, ובעיקר את האמריקנים בעלי האינטרסים בחברות הנפט הערביות, אך לא גרמו נזק של ממש לארצות הברית. לאידך גיסא, הן דחו את הפורענות העומדת להתרגש עלינו בנשק ההשמדה הזה בשנות דור.
מה איפוא פשר לב האבן האמריקני דווקא כלפי פולארד? שתי תשובות אפשריות אני רואה לשאלה זו.
א. בניגוד לידוע לנו, פולארד גרם נזק שכמוהו לא היה בתחום הריגול לאינטרסים הקיומיים של ארה"ב.
ב. פולארד כאמור, לא גרם נזק חשוב למדינתו, ולמעשה האמריקנים היו שמחים לשחרר אותו מזמן, ולחסוך מעליהם את העול המוסרי והציבורי הכבד שבישיבתו מאחורי סורג ובריח. הם צריכים שרק פיו של פולארד יישאר במאסר, כדי שלא ייפתח מחוץ לגבולותיה ויספר את הידוע לו: על השחיתות הפנימית במודיעין האמריקני (אולי רק בחיל הים, אולי רק ב-CIA); על הבוגדנות שבה נהג הארגון כלפי חומר שהיה מחויב למסור לישראל למען הצלתה ועל פי הסכמים כתובים בין ישראל לארה"ב; על הרשלנות שבהסקת מסקנות מן החומר, שהביאה לכך שהארגון טיפח בעת מאבקו בסובייטים באפגניסטן את ארגון אל קעידה שהחריב את מגדלי התאומים ועל הפזיזות שבה קיבל את ה'הדלפה' הסובייטית המכוונת כאילו פולארד הסגיר סוכנים אמריקנים להריגתם ביד הסובייטים.
אך מכיוון שלא ניתן להותיר במאסר את פיו של פולארד בלבד, הם עושים ככל יכולתם כדי שפולארד החולה והמוחזק בתאו ללא תנאים מינימליים, יוריד עמו את סודותיו אל קברו.
אגב, גם בישראל ישנם אנשי מפתח רבים, ממשפחת שרון ועד לשר הגימלאים, ולאחרים, שאפשר שיש להם סיבות טובות לרצות שפיו של פולארד ייוותר במאסר לנצח.
ההדלפה הרוסית
נבחן לרגע את שידוע לנו על האפשרות הראשונה. בשני מקרים עיקריים דובר על הפשעים החמורים ללא תקדים של פולארד כלפי האומה האמריקנית, שוחרת זכויות האדם והצדק. הפעם הראשונה קשורה כאמור בהדלפה הרוסית המטעה, שפולארד הביא בעקיפין לחשיפת סוכנים אמריקנים רבים וחשובים בברה"מ לשעבר, לחבישת רבים מהם לתקופות מאסר ארוכות בכלא הסובייטי ולהוצאתם להורג של אחרים. הזעם על פולארד היה אז בשיאו, והוא שהביא להתבטאויות החמורות של שר ההגנה האמריקני, קספר ויינברגר, ולשנאתו התהומית כלפי פולארד. אך כעבור שנים נתגלתה זהותם האמיתית של המרגלים: אלדריך איימס (CIA) התגלה בתשנ"ד (1994), ורוברט הנס ((FBI בתשס"א (2001). הם הודו באשמה שיוחסה בטעות לפולארד, ונשלחו למאסר עולם בלא חנינה. (אלדריך איימס כתב בזמנו לקספר ויינברגר את הערכת הנזקים שפולארד עשה, וטפל על פולארד את פשעיו שלו במסירת המידע על סוכנים הנזכרים). בנוסף לכך התגלתה רק אז העובדה החשובה מאין כמותה במודיעין הצי: לפולארד לא היה האישור המיוחד, (ה'רצועה הכחולה') להיכנס ולגשת אל החומר הסודי הנזכר, בעוד שלאיימס ולהנסן היתה 'רצועה כחולה'. ויינברגר אף אישר את טעותו הגדולה לגבי פולארד, בראיון בתקשורת לפני כשלש שנים.
המקרה השני שנחשפו בו פשעיו(לכאורה) של פולארד היה לאחרונה בהופעת ספרו של רונלד אוליב, 'לכידת פולארד'. ספר זה, הבנוי על שקרים והשמצות חסרי כל יסוד, זכה לפרסומת דווקא כאן בארץ, במאמרו של אמיר אורן ב'הארץ', לפני כחודשיים וחצי, וכן בתוכנית בערוץ 10. בספר כותב אוליב על "נזק שאינו ניתן לתיקון, שפגע בארה"ב באופן שכלל אי אפשר לאמוד אותו".
אך עורכי דינו הנוכחיים של פולארד, הפועלים למענו בהתנדבות, טוענים שאוליב אומר במפורש שלא עיין מעולם בחומר המסווג שהיה מונח בפני בית המשפט לפני גזר הדין. למרות זאת, הוא מעלה נגד פולארד האשמות שמעולם לא הופיעו בחומר הבלתי מסווג על פולארד, הפתוח לעיון הציבור. גם סביר להניח שאוליב ו'מקורותיו' לא הפרו את חוק העונשין של ארה"ב כדי לגלות חומר מסווג. עולה מכך, שהמעשים שהוא מאשים בהם את פולארד אינם מופיעים בתזכירים שהוגשו מטעם ממשלת ארה"ב לפני גזר הדין. אילו ממשלת ארה"ב היתה מאמינה לטענות אלה ואחרות, שהועלו על ידי אוליב, הן היו נכללות בתזכירים שהגישה לבית המשפט לפני שנגזר דינו, שהרי גישתה כלפיו במשפט היתה תוקפנית ביותר. בתצהיר שהגיש משרד המשפטים האמריקני בתשמ"ז (1987) לבית המשפט האמריקני, הופיעו רק עבירות קלות יחסית, וללא רמז לכל מה שכתב אוליב.
את מניעיו של אוליב (שונא ישראל מושבע ואויבו של פולארד) אפשר לשער, אולם קשה לדעת מה רצו 'הארץ' וערוץ 10 להרוויח מהפרסומת שנתנו לספר השקרי והמרושע.
אך שמא יש כאן רמז לנכונות הממשל ללכת לקראת ישראל בשחרור פולארד בתמורה לשחרורו של ברגותי, שהאמריקנים דורשים אותו בעסקת שחרור גלעד שליט. ידוע לי שגם אולמרט, בניגוד גמור לקודמו בתפקיד, מעוניין בשחרור פולארד. הוא יודע, שבמעמדו הציבורי הנוכחי בישראל זה גם כדאי לו. אפשר שהגורמים בארה"ב ובישראל הנטפלים עתה בטענות שווא לפולארד חשים את הסכנה מבחינתם, שמא חלילה פולארד ישוחרר, והם בועטים לכל כיוון אפשרי. שמא ניתן לראות בדבריהם אור בקצה המנהרה.
ולגופו של מאבק: אנו עומדים היום בצל עסקה לשחרורו של החייל גלעד שליט. המחיר שישראל נדרשת לשלם עבורו, הכולל את הארכי-מרצח ברגותי, את המרצח ממלון פארק ועוד מספר מרצחים שקשה לתאר, הוא מחיר בלתי הגיוני לחלוטין, והוא עלול בסבירות גבוהה לגרום למותם של ישראלים רבים מספור. אך הלחץ המופעל על הממשלה לבצע את העסקה עלול לנצח את הממשלה החלשה. גם לחץ לשחרור פולארד במסגרת כל עסקת שחרור עשוי להשפיע. אם חלילה תתבצע עסקה ופולארד ייוותר בכלא, נוכל לדעת, שלא לחצנו מספיק, שלא השתדלנו דיינו למען איש שהקריב את כל חייו למעננו.
לא נשוב אל בתינו עד התנחל יהונתן פולארד האיש בנחלתו.
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=747
כ"ד כסלו התשס"ז | 15/12/2006
לאחרונה החל הסוכן הישראלי, יהונתן פולארד, לרצות את שנת העשרים ושתיים בכלאו בצפון קרוליינה בתנאים המביישים כל דגל של זכויות אדם, ושכללו בעבר גם עינויים של ממש כטפטוף מתמיד של מים קרים על גופו העירום ועוד.
התנהגותה האכזרית של ממשלת ארצות הברית כלפי פולארד אומרת דרשני. זוהי ממשלה שזכויות האדם וכבודו הם דגלה, ובעבר נהגה כלפי מרגלים שהזיקו לה אלף מונים יותר מפולארד בסלחנות ואף בוותרנות. מדי כמה חודשים מפרסמים הפעילים למען פולארד את רשימת המרגלים האמריקנים שנשפטו בחצי היובל האחרון, את פשעי הריגול שלהם, את עונשיהם ואת החנינות שזכו להן כעבור שנים ספורות. כולם פעלו נגד אינטרסים חיוניים של ארה"ב ונגד ביטחונה, שלא כפולארד, שפעל רק נגד מדינות איסלאמיות, ורק בנושא פיתוח טילים ארוכי טווח ונשק לא קונוונציונאלי נגד ישראל. החשיפות שגרם להן אמנם הביכו את ארצות הברית, ובעיקר את האמריקנים בעלי האינטרסים בחברות הנפט הערביות, אך לא גרמו נזק של ממש לארצות הברית. לאידך גיסא, הן דחו את הפורענות העומדת להתרגש עלינו בנשק ההשמדה הזה בשנות דור.
מה איפוא פשר לב האבן האמריקני דווקא כלפי פולארד? שתי תשובות אפשריות אני רואה לשאלה זו.
א. בניגוד לידוע לנו, פולארד גרם נזק שכמוהו לא היה בתחום הריגול לאינטרסים הקיומיים של ארה"ב.
ב. פולארד כאמור, לא גרם נזק חשוב למדינתו, ולמעשה האמריקנים היו שמחים לשחרר אותו מזמן, ולחסוך מעליהם את העול המוסרי והציבורי הכבד שבישיבתו מאחורי סורג ובריח. הם צריכים שרק פיו של פולארד יישאר במאסר, כדי שלא ייפתח מחוץ לגבולותיה ויספר את הידוע לו: על השחיתות הפנימית במודיעין האמריקני (אולי רק בחיל הים, אולי רק ב-CIA); על הבוגדנות שבה נהג הארגון כלפי חומר שהיה מחויב למסור לישראל למען הצלתה ועל פי הסכמים כתובים בין ישראל לארה"ב; על הרשלנות שבהסקת מסקנות מן החומר, שהביאה לכך שהארגון טיפח בעת מאבקו בסובייטים באפגניסטן את ארגון אל קעידה שהחריב את מגדלי התאומים ועל הפזיזות שבה קיבל את ה'הדלפה' הסובייטית המכוונת כאילו פולארד הסגיר סוכנים אמריקנים להריגתם ביד הסובייטים.
אך מכיוון שלא ניתן להותיר במאסר את פיו של פולארד בלבד, הם עושים ככל יכולתם כדי שפולארד החולה והמוחזק בתאו ללא תנאים מינימליים, יוריד עמו את סודותיו אל קברו.
אגב, גם בישראל ישנם אנשי מפתח רבים, ממשפחת שרון ועד לשר הגימלאים, ולאחרים, שאפשר שיש להם סיבות טובות לרצות שפיו של פולארד ייוותר במאסר לנצח.
ההדלפה הרוסית
נבחן לרגע את שידוע לנו על האפשרות הראשונה. בשני מקרים עיקריים דובר על הפשעים החמורים ללא תקדים של פולארד כלפי האומה האמריקנית, שוחרת זכויות האדם והצדק. הפעם הראשונה קשורה כאמור בהדלפה הרוסית המטעה, שפולארד הביא בעקיפין לחשיפת סוכנים אמריקנים רבים וחשובים בברה"מ לשעבר, לחבישת רבים מהם לתקופות מאסר ארוכות בכלא הסובייטי ולהוצאתם להורג של אחרים. הזעם על פולארד היה אז בשיאו, והוא שהביא להתבטאויות החמורות של שר ההגנה האמריקני, קספר ויינברגר, ולשנאתו התהומית כלפי פולארד. אך כעבור שנים נתגלתה זהותם האמיתית של המרגלים: אלדריך איימס (CIA) התגלה בתשנ"ד (1994), ורוברט הנס ((FBI בתשס"א (2001). הם הודו באשמה שיוחסה בטעות לפולארד, ונשלחו למאסר עולם בלא חנינה. (אלדריך איימס כתב בזמנו לקספר ויינברגר את הערכת הנזקים שפולארד עשה, וטפל על פולארד את פשעיו שלו במסירת המידע על סוכנים הנזכרים). בנוסף לכך התגלתה רק אז העובדה החשובה מאין כמותה במודיעין הצי: לפולארד לא היה האישור המיוחד, (ה'רצועה הכחולה') להיכנס ולגשת אל החומר הסודי הנזכר, בעוד שלאיימס ולהנסן היתה 'רצועה כחולה'. ויינברגר אף אישר את טעותו הגדולה לגבי פולארד, בראיון בתקשורת לפני כשלש שנים.
המקרה השני שנחשפו בו פשעיו(לכאורה) של פולארד היה לאחרונה בהופעת ספרו של רונלד אוליב, 'לכידת פולארד'. ספר זה, הבנוי על שקרים והשמצות חסרי כל יסוד, זכה לפרסומת דווקא כאן בארץ, במאמרו של אמיר אורן ב'הארץ', לפני כחודשיים וחצי, וכן בתוכנית בערוץ 10. בספר כותב אוליב על "נזק שאינו ניתן לתיקון, שפגע בארה"ב באופן שכלל אי אפשר לאמוד אותו".
אך עורכי דינו הנוכחיים של פולארד, הפועלים למענו בהתנדבות, טוענים שאוליב אומר במפורש שלא עיין מעולם בחומר המסווג שהיה מונח בפני בית המשפט לפני גזר הדין. למרות זאת, הוא מעלה נגד פולארד האשמות שמעולם לא הופיעו בחומר הבלתי מסווג על פולארד, הפתוח לעיון הציבור. גם סביר להניח שאוליב ו'מקורותיו' לא הפרו את חוק העונשין של ארה"ב כדי לגלות חומר מסווג. עולה מכך, שהמעשים שהוא מאשים בהם את פולארד אינם מופיעים בתזכירים שהוגשו מטעם ממשלת ארה"ב לפני גזר הדין. אילו ממשלת ארה"ב היתה מאמינה לטענות אלה ואחרות, שהועלו על ידי אוליב, הן היו נכללות בתזכירים שהגישה לבית המשפט לפני שנגזר דינו, שהרי גישתה כלפיו במשפט היתה תוקפנית ביותר. בתצהיר שהגיש משרד המשפטים האמריקני בתשמ"ז (1987) לבית המשפט האמריקני, הופיעו רק עבירות קלות יחסית, וללא רמז לכל מה שכתב אוליב.
את מניעיו של אוליב (שונא ישראל מושבע ואויבו של פולארד) אפשר לשער, אולם קשה לדעת מה רצו 'הארץ' וערוץ 10 להרוויח מהפרסומת שנתנו לספר השקרי והמרושע.
אך שמא יש כאן רמז לנכונות הממשל ללכת לקראת ישראל בשחרור פולארד בתמורה לשחרורו של ברגותי, שהאמריקנים דורשים אותו בעסקת שחרור גלעד שליט. ידוע לי שגם אולמרט, בניגוד גמור לקודמו בתפקיד, מעוניין בשחרור פולארד. הוא יודע, שבמעמדו הציבורי הנוכחי בישראל זה גם כדאי לו. אפשר שהגורמים בארה"ב ובישראל הנטפלים עתה בטענות שווא לפולארד חשים את הסכנה מבחינתם, שמא חלילה פולארד ישוחרר, והם בועטים לכל כיוון אפשרי. שמא ניתן לראות בדבריהם אור בקצה המנהרה.
ולגופו של מאבק: אנו עומדים היום בצל עסקה לשחרורו של החייל גלעד שליט. המחיר שישראל נדרשת לשלם עבורו, הכולל את הארכי-מרצח ברגותי, את המרצח ממלון פארק ועוד מספר מרצחים שקשה לתאר, הוא מחיר בלתי הגיוני לחלוטין, והוא עלול בסבירות גבוהה לגרום למותם של ישראלים רבים מספור. אך הלחץ המופעל על הממשלה לבצע את העסקה עלול לנצח את הממשלה החלשה. גם לחץ לשחרור פולארד במסגרת כל עסקת שחרור עשוי להשפיע. אם חלילה תתבצע עסקה ופולארד ייוותר בכלא, נוכל לדעת, שלא לחצנו מספיק, שלא השתדלנו דיינו למען איש שהקריב את כל חייו למעננו.
לא נשוב אל בתינו עד התנחל יהונתן פולארד האיש בנחלתו.
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=747
ההתעללות בפולארד אינה מתיישבת עם העובדות / ניסן גנהודיה מהדרום
ההתעללות בפולארד אינה מתיישבת עם העובדות / ניסן גנאור
ח כסלו התשס"ז | 29/11/2006
ב- ח' כסלו תשס"ז (29 בנובמבר, 2006)החל יהונתן פולארד את השנה ה- 22 למאסר העולם שנגזר עליו בעוון העברת מידע מסווג לישראל, שעסק באיומים קיומיים על המדינה היהודית.
מאז שהצליח יהונתן פולארד להשיג את הכותרות הלא מסווגות של המסמכים ששימשו כראיה נגדו, וכותרות אלה פורסמו בעצומה לבית המשפט העליון של מדינת ישראל*, אין ספק שהמידע שהעביר פולארד לישראל עסק ביכולות הלוחמה האטומית, הכימית והביולוגית של סוריה, עירק, לוב ואירן – המפותחות כולן לשימוש כנגד ישראל. המידע כלל גם אינפורמציה על פיתוח טילים בליסטיים על ידי מדינות אלה, וכן אינפורמציה אודות התקפות טרור מתוכננות כנגד מטרות ישראליות אזרחיות. ארצות הברית הסתירה מידע חיוני זה בכוונה תחילה, למרות מחויבותה החוקית לחלוק אותו עם בת בריתה, ישראל.
אין ספק כי פולארד, אשר ריגל למען ישראל, בת ברית של ארצות הברית, נדון באופן מחמיר הרבה יותר מהמרגלים הידועים ביותר לשמצה אשר ריגלו למען מדינות אויב – רובם חופשיים כיום! להלן דוגמאות ספורות בלבד:
· מייקל ווקר, חבר ברשת הריגול הידועה לשמצה ווקר, נעצר ב- 1985, השנה שבה נעצר יהונתן פולארד. רשת הריגול שאליה השתייך פעלה במשך 17 שנים ומכרה סודות צבאיים רגישים של ארה"ב לברית המועצות. בכך גרמה רשת הריגול מה שתואר על ידי הרשויות כנזק נרחב לביטחון הלאומי. הוא נדון ל- 25 שנות מאסר. ווקר הוא אדם חופשי כיום.
· קלייטון לונטרי, סמל בחיל הנחתים ששמר על שגרירות ארה"ב במוסקבה, ריגל עבור הק.ג.ב. ונדון ב- 1987 ל- 30 שנות מאסר. הוא העביר לרוסים את שרטוטי השגרירויות במוסקבה ובוינה, וסיכן בכך את חיי כל עובדי השגרירויות. גזר דינו קוצר שלוש פעמים. לונטרי הוא אדם חופשי כיום.
· ריצ'רד מילר הוא סוכן ה- FBI הראשון בעולם שנשפט בעוון ריגול. הוא מסר סודות, כולל מדריך לריגול נגדי, לסובייטים. הוא נדון ל- 20 שנות מאסר. מילר הוא אדם חופשי כיום.
· עבדל-קאדר חלמי, חוקר טילים, נשפט ב- 1989 בעוון מכירת טכנולוגיה הקשורה לפרויקט טיל הקונדור למצרים. טכנולוגיה זו מצאה את דרכה לעירק. הוא נדון ל- 48 חודשי מאסר וריצה תקופה קצרה בהרבה. חלמי הוא אדם חופשי כיום.
· סמואל מוריסון,, מנתח בצי האמריקני, גנב עשרות מסמכים ותצלומים סודיים. התצלומים הסודיים שמכר, שהודפסו בשבועון "ג'יינס דיפנס וויקלי", היו מסווגים כחומר רגיש מסווג. חשיפת חומר רגיש כל כך גוררת מאסר עולם ללא שיקול דעת. בהיותו נכדו של היסטוריון ידוע של הצי, קשריו המשפחתיים הינם הדרך היחידה שבה ניתן להסביר מדוע ב- 1985 נדון מוריסון לשתי שנות מאסר בלבד, שמתוכן ריצה שלושה חודשים בלבד. יותר מכך, למרות התנגדות נחרצת של ה- CIA לחנינה, קיבל מוריסון בינואר 2001 חנינה מלאה מהנשיא לשעבר קלינטון. מוריסון הוא אדם חופשי כיום.
· רונלד מונטפרטו – במשך למעלה מעשור מסר רונלד מונטפרטו, מנתח בפנתגון לשעבר, מידע סודי ביותר לסינים. הוא גרם נזק חמור לבטחונה הלאומי של ארה"ב, ופגע במאמציה לעקוב אחר עסקאות הנשק הסודיות של סין עם מדינות תומכות טרור כגון אירן, סוריה ופקיסטן. מונטפרטו נדון לאחרונה ל- 3 חודשים בכלא! העונש המגוחך של מונטפרטו כמעט הסתיים ובעת שתקראו מאמר זה תוכלו להיות בטוחים כי מונטפרטו הוא אדם חופשי כיום.
בניגוד לאלו המוזכרים לעיל, יהונתן פולארד מעולם לא הואשם, נשפט או הורשע בבגידה. הוא גם מעולם לא הואשם בפגיעה בארצות הברית במשפט רשמי – רק בתקשורת, שבה לא יכול היה לענות למאשימיו. העבירה היחידה שבגינה הועמד פולארד לדין הינה סעיף אחד של העברת מידע מסווג לבת ברית.
השופט הכיר בפולארד כאידאולוג ולא שכיר חרב, וסרב לקנוס אותו. ב- 1998, לאחר שנים של שקרים והכחשה, הודתה ממשלת ישראל כי יהונתן פולארד היה סוכן ישראלי והעניקה לו הכרה רשמית. בהגדרה, סוכן הוא אדם העובד מתוך מחויבות למדינה ולא עבור בצע כסף או רווח. כאשר הוכר פולארד כסוכן ישראלי, הוזמו כל הספקולציות אודות מניעיו.
פולארד מעולם לא נשפט. הוא הוכרח לבצע עסקת טיעון, אשר הוא כיבד ואילו ארה"ב הפרה. למרות העובדה שהודה ושיתף פעולה באופן מלא עם התביעה, התעלם השופט ברגע האחרון מעסקת הטיעון ודן את פולארד למאסר עולם. עורך דינו, אשר מומן על ידי ממשלת ישראל, לא הגיש הודעה על כוונה לערער ובכך מנע לעד מיהונתן את הזכות לערער על מאסר העולם.
מעולם בהיסטוריה של ארה"ב לא קיבל איש מאסר עולם בעוון ריגול עבור בת ברית – רק יהונתן פולארד. זהו עונש השמור עבור אלו אשר מרגלים עבור אויבי ארה"ב. אבל כפי שמראות הדוגמאות שלעיל, במקרים רבים אפילו מרגלים עבור אויבי ארה"ב מקבלים עונשים קלים באופן משמעותי ולא כפי שנענש פולארד.
על מרגלים אלה לא נשפכו אש וגופרית, ולא נוצרה סטיגמה על המדינה שאותה שרתו. בדיוק להיפך. לא נחסכו מאמצים למנוע מבוכה מהמרגלים ומהמדינות שעבורן ריגלו. כאשר שוחרר כל אחד מבוגדים אלו, היה הכיסוי התקשורתי מצומצם ולא נשמע ציוץ של מחאה מגורמים רשמיים או מפרשני חדשות כלשהם.
לא כך במקרה של יהונתן פולארד. עשרים ושתיים שנים מאז תחילת מאסר העולם, ממשיך יהונתן פולארד להיות מוקע ומגונה בכל הזדמנות על ידי קהיליית הביון האמריקנית ועושי דברם בתקשורת. מדוע האש והגופרית הנשפכות על המרגל היהודי אינטנסיביות ובלתי פוסקות כל כך? מדוע להמשיך ולערום האשמות חדשות ובלתי מבוססות כנגד המרגל הישראלי?
אמרה ידועה אומרת שכאשר אתה משמיץ מרגל, אתה משמיץ את המדינה שאותה הוא משרת. ברור שההאשמות השקריות כנגד פולארד מכוונות לפגוע יותר בישראל, המדינה שאותה שירת, מאשר בפולארד עצמו.
יותר מכך, השנאה המופנית כלפי פולארד באופן אישי פשוט גדולה מדי מכדי להיות אמינה. ההאשמות האחרונות כנגד פולארד – שריגל עבור 10 מדינות, ושהיה סוחר נשק, ושהשתמש בסמים ועוד מאה ואחד דברים אחרים - הינן אבסורד! עד כמה חושבת קהיליית הביון של ארה"ב שהציבור יכול להיות פתי? כמה טיפשה התקשורת החוזרת על שקרים אלו ללא הרהור?
אם משהו מהאשמות אלה היה אמת, מדוע פולארד מעולם לא הואשם, לא הועמד לדין ולא נשפט על פשעים אלו? איש לא שואל אפילו.
וזוהי הנקודה. קהיליית הביון האמריקנית אינה חוששת להתעלל ביהונתן פולארד ללא גבול, מכיוון שאין אפילו קול אחד בקרב הגורמים הרשמיים בישראל, או בקרב המנהיגות היהודית בארה"ב, או בתקשורת, אשר מוחה על ההתאכזרות ליהונתן פולארד. להיפך, אפילו התקשורת הישראלית הצטרפה לחגיגה, עורמת עלבונות על יהונתן פולארד ומשכתבת את ההיסטוריה כדי לעשותו בדעת הקהל מעין מרגל-על מפלצתי.
היכן ראש ממשלת ישראל, אשר טוען כי אכפת לו כל כך מיהונתן פולארד וכי הוא מבקש לשחררו? מדוע אין מר אולמרט מהגן על השבוי של ישראל המוחזק במשך הזמן הארוך ביותר, ולא מביע תמיכה חד משמעית?
היכן חברי הכנסת המנצלים באופן קבוע את שמו של יהונתן על מנת להיבחר או להרוויח פרסום? היכן הם כעת, כשיהונתן מועלה על המוקד שוב ושוב?
היכן מנהיגי יהדות ארה"ב? האם הם עסוקים מדי בטפיחה עממית על השכם בועידה הכללית בלוס אנג'לס מכדי לשים לב אפילו? או אולי הם עדיין מתחמקים מפחד להפוך לקורבן נוסף במלחמת הצללים כנגד ישראל, כמו אייפק?
השורה התחתונה: היכן אנחנו? אסור לנו כיהודים לשתוק בפני אנטישמיות בוטה כל כך המכוונת כנגד אחד מאיתנו. מוטל עכשיו על כל אדם ישר, ומכל דת, להתקומם בפועל!. תפילותינו אינן מספיקות. קולנו דרושים בקריאה למנהיגינו בישראל ובארה"ב - עלינו להטיל עליהם משימה ולהכריח אותם לקחת אחריות. שלושה חודשים בכלא מספיקים למרגל עבור סין, אולם 21 שנים אינן די למרגל עבור ישראל?
הטירוף בעניינו של יהונתן פולארד חייב להיפסק. פולארד חייב לצאת לחופשי. כבודה של ישראל כאומה, ושלנו כיחידים, תלויים בכך.
ניסן גנאור הינו ראש הועד להשבת יהונתן פולארד הביתה, שמושבו בירושלים. www.FreePollard.org
* באמצעות חוק חופש המידע, קיבל יהונתן פולארד את הכותרות הלא מסווגות של המסמכים אשר שימשו כראיות נגדו. כותרות אלו פורסמו בעתירה לבית המשפט העליון בישראל, שהעתק ממנה ניתן לראות באתר
http://www.jonathanpollard.org/petition.htm. Clickon Legal Doc [Hebrew]: Jonathan Pollard's Eban Commission Report Petition to Israeli Supreme Court
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=745
ח כסלו התשס"ז | 29/11/2006
ב- ח' כסלו תשס"ז (29 בנובמבר, 2006)החל יהונתן פולארד את השנה ה- 22 למאסר העולם שנגזר עליו בעוון העברת מידע מסווג לישראל, שעסק באיומים קיומיים על המדינה היהודית.
מאז שהצליח יהונתן פולארד להשיג את הכותרות הלא מסווגות של המסמכים ששימשו כראיה נגדו, וכותרות אלה פורסמו בעצומה לבית המשפט העליון של מדינת ישראל*, אין ספק שהמידע שהעביר פולארד לישראל עסק ביכולות הלוחמה האטומית, הכימית והביולוגית של סוריה, עירק, לוב ואירן – המפותחות כולן לשימוש כנגד ישראל. המידע כלל גם אינפורמציה על פיתוח טילים בליסטיים על ידי מדינות אלה, וכן אינפורמציה אודות התקפות טרור מתוכננות כנגד מטרות ישראליות אזרחיות. ארצות הברית הסתירה מידע חיוני זה בכוונה תחילה, למרות מחויבותה החוקית לחלוק אותו עם בת בריתה, ישראל.
אין ספק כי פולארד, אשר ריגל למען ישראל, בת ברית של ארצות הברית, נדון באופן מחמיר הרבה יותר מהמרגלים הידועים ביותר לשמצה אשר ריגלו למען מדינות אויב – רובם חופשיים כיום! להלן דוגמאות ספורות בלבד:
· מייקל ווקר, חבר ברשת הריגול הידועה לשמצה ווקר, נעצר ב- 1985, השנה שבה נעצר יהונתן פולארד. רשת הריגול שאליה השתייך פעלה במשך 17 שנים ומכרה סודות צבאיים רגישים של ארה"ב לברית המועצות. בכך גרמה רשת הריגול מה שתואר על ידי הרשויות כנזק נרחב לביטחון הלאומי. הוא נדון ל- 25 שנות מאסר. ווקר הוא אדם חופשי כיום.
· קלייטון לונטרי, סמל בחיל הנחתים ששמר על שגרירות ארה"ב במוסקבה, ריגל עבור הק.ג.ב. ונדון ב- 1987 ל- 30 שנות מאסר. הוא העביר לרוסים את שרטוטי השגרירויות במוסקבה ובוינה, וסיכן בכך את חיי כל עובדי השגרירויות. גזר דינו קוצר שלוש פעמים. לונטרי הוא אדם חופשי כיום.
· ריצ'רד מילר הוא סוכן ה- FBI הראשון בעולם שנשפט בעוון ריגול. הוא מסר סודות, כולל מדריך לריגול נגדי, לסובייטים. הוא נדון ל- 20 שנות מאסר. מילר הוא אדם חופשי כיום.
· עבדל-קאדר חלמי, חוקר טילים, נשפט ב- 1989 בעוון מכירת טכנולוגיה הקשורה לפרויקט טיל הקונדור למצרים. טכנולוגיה זו מצאה את דרכה לעירק. הוא נדון ל- 48 חודשי מאסר וריצה תקופה קצרה בהרבה. חלמי הוא אדם חופשי כיום.
· סמואל מוריסון,, מנתח בצי האמריקני, גנב עשרות מסמכים ותצלומים סודיים. התצלומים הסודיים שמכר, שהודפסו בשבועון "ג'יינס דיפנס וויקלי", היו מסווגים כחומר רגיש מסווג. חשיפת חומר רגיש כל כך גוררת מאסר עולם ללא שיקול דעת. בהיותו נכדו של היסטוריון ידוע של הצי, קשריו המשפחתיים הינם הדרך היחידה שבה ניתן להסביר מדוע ב- 1985 נדון מוריסון לשתי שנות מאסר בלבד, שמתוכן ריצה שלושה חודשים בלבד. יותר מכך, למרות התנגדות נחרצת של ה- CIA לחנינה, קיבל מוריסון בינואר 2001 חנינה מלאה מהנשיא לשעבר קלינטון. מוריסון הוא אדם חופשי כיום.
· רונלד מונטפרטו – במשך למעלה מעשור מסר רונלד מונטפרטו, מנתח בפנתגון לשעבר, מידע סודי ביותר לסינים. הוא גרם נזק חמור לבטחונה הלאומי של ארה"ב, ופגע במאמציה לעקוב אחר עסקאות הנשק הסודיות של סין עם מדינות תומכות טרור כגון אירן, סוריה ופקיסטן. מונטפרטו נדון לאחרונה ל- 3 חודשים בכלא! העונש המגוחך של מונטפרטו כמעט הסתיים ובעת שתקראו מאמר זה תוכלו להיות בטוחים כי מונטפרטו הוא אדם חופשי כיום.
בניגוד לאלו המוזכרים לעיל, יהונתן פולארד מעולם לא הואשם, נשפט או הורשע בבגידה. הוא גם מעולם לא הואשם בפגיעה בארצות הברית במשפט רשמי – רק בתקשורת, שבה לא יכול היה לענות למאשימיו. העבירה היחידה שבגינה הועמד פולארד לדין הינה סעיף אחד של העברת מידע מסווג לבת ברית.
השופט הכיר בפולארד כאידאולוג ולא שכיר חרב, וסרב לקנוס אותו. ב- 1998, לאחר שנים של שקרים והכחשה, הודתה ממשלת ישראל כי יהונתן פולארד היה סוכן ישראלי והעניקה לו הכרה רשמית. בהגדרה, סוכן הוא אדם העובד מתוך מחויבות למדינה ולא עבור בצע כסף או רווח. כאשר הוכר פולארד כסוכן ישראלי, הוזמו כל הספקולציות אודות מניעיו.
פולארד מעולם לא נשפט. הוא הוכרח לבצע עסקת טיעון, אשר הוא כיבד ואילו ארה"ב הפרה. למרות העובדה שהודה ושיתף פעולה באופן מלא עם התביעה, התעלם השופט ברגע האחרון מעסקת הטיעון ודן את פולארד למאסר עולם. עורך דינו, אשר מומן על ידי ממשלת ישראל, לא הגיש הודעה על כוונה לערער ובכך מנע לעד מיהונתן את הזכות לערער על מאסר העולם.
מעולם בהיסטוריה של ארה"ב לא קיבל איש מאסר עולם בעוון ריגול עבור בת ברית – רק יהונתן פולארד. זהו עונש השמור עבור אלו אשר מרגלים עבור אויבי ארה"ב. אבל כפי שמראות הדוגמאות שלעיל, במקרים רבים אפילו מרגלים עבור אויבי ארה"ב מקבלים עונשים קלים באופן משמעותי ולא כפי שנענש פולארד.
על מרגלים אלה לא נשפכו אש וגופרית, ולא נוצרה סטיגמה על המדינה שאותה שרתו. בדיוק להיפך. לא נחסכו מאמצים למנוע מבוכה מהמרגלים ומהמדינות שעבורן ריגלו. כאשר שוחרר כל אחד מבוגדים אלו, היה הכיסוי התקשורתי מצומצם ולא נשמע ציוץ של מחאה מגורמים רשמיים או מפרשני חדשות כלשהם.
לא כך במקרה של יהונתן פולארד. עשרים ושתיים שנים מאז תחילת מאסר העולם, ממשיך יהונתן פולארד להיות מוקע ומגונה בכל הזדמנות על ידי קהיליית הביון האמריקנית ועושי דברם בתקשורת. מדוע האש והגופרית הנשפכות על המרגל היהודי אינטנסיביות ובלתי פוסקות כל כך? מדוע להמשיך ולערום האשמות חדשות ובלתי מבוססות כנגד המרגל הישראלי?
אמרה ידועה אומרת שכאשר אתה משמיץ מרגל, אתה משמיץ את המדינה שאותה הוא משרת. ברור שההאשמות השקריות כנגד פולארד מכוונות לפגוע יותר בישראל, המדינה שאותה שירת, מאשר בפולארד עצמו.
יותר מכך, השנאה המופנית כלפי פולארד באופן אישי פשוט גדולה מדי מכדי להיות אמינה. ההאשמות האחרונות כנגד פולארד – שריגל עבור 10 מדינות, ושהיה סוחר נשק, ושהשתמש בסמים ועוד מאה ואחד דברים אחרים - הינן אבסורד! עד כמה חושבת קהיליית הביון של ארה"ב שהציבור יכול להיות פתי? כמה טיפשה התקשורת החוזרת על שקרים אלו ללא הרהור?
אם משהו מהאשמות אלה היה אמת, מדוע פולארד מעולם לא הואשם, לא הועמד לדין ולא נשפט על פשעים אלו? איש לא שואל אפילו.
וזוהי הנקודה. קהיליית הביון האמריקנית אינה חוששת להתעלל ביהונתן פולארד ללא גבול, מכיוון שאין אפילו קול אחד בקרב הגורמים הרשמיים בישראל, או בקרב המנהיגות היהודית בארה"ב, או בתקשורת, אשר מוחה על ההתאכזרות ליהונתן פולארד. להיפך, אפילו התקשורת הישראלית הצטרפה לחגיגה, עורמת עלבונות על יהונתן פולארד ומשכתבת את ההיסטוריה כדי לעשותו בדעת הקהל מעין מרגל-על מפלצתי.
היכן ראש ממשלת ישראל, אשר טוען כי אכפת לו כל כך מיהונתן פולארד וכי הוא מבקש לשחררו? מדוע אין מר אולמרט מהגן על השבוי של ישראל המוחזק במשך הזמן הארוך ביותר, ולא מביע תמיכה חד משמעית?
היכן חברי הכנסת המנצלים באופן קבוע את שמו של יהונתן על מנת להיבחר או להרוויח פרסום? היכן הם כעת, כשיהונתן מועלה על המוקד שוב ושוב?
היכן מנהיגי יהדות ארה"ב? האם הם עסוקים מדי בטפיחה עממית על השכם בועידה הכללית בלוס אנג'לס מכדי לשים לב אפילו? או אולי הם עדיין מתחמקים מפחד להפוך לקורבן נוסף במלחמת הצללים כנגד ישראל, כמו אייפק?
השורה התחתונה: היכן אנחנו? אסור לנו כיהודים לשתוק בפני אנטישמיות בוטה כל כך המכוונת כנגד אחד מאיתנו. מוטל עכשיו על כל אדם ישר, ומכל דת, להתקומם בפועל!. תפילותינו אינן מספיקות. קולנו דרושים בקריאה למנהיגינו בישראל ובארה"ב - עלינו להטיל עליהם משימה ולהכריח אותם לקחת אחריות. שלושה חודשים בכלא מספיקים למרגל עבור סין, אולם 21 שנים אינן די למרגל עבור ישראל?
הטירוף בעניינו של יהונתן פולארד חייב להיפסק. פולארד חייב לצאת לחופשי. כבודה של ישראל כאומה, ושלנו כיחידים, תלויים בכך.
ניסן גנאור הינו ראש הועד להשבת יהונתן פולארד הביתה, שמושבו בירושלים. www.FreePollard.org
* באמצעות חוק חופש המידע, קיבל יהונתן פולארד את הכותרות הלא מסווגות של המסמכים אשר שימשו כראיות נגדו. כותרות אלו פורסמו בעתירה לבית המשפט העליון בישראל, שהעתק ממנה ניתן לראות באתר
http://www.jonathanpollard.org/petition.htm. Clickon Legal Doc [Hebrew]: Jonathan Pollard's Eban Commission Report Petition to Israeli Supreme Court
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=745
חף מפשע - יהונתן פולארד "דרייפוס" של דורנו / אשר מהודיה מהדרום
חף מפשע - יהונתן פולארד "דרייפוס" של דורנו / אשר מבצרי
כ"ד חשון התשס"ז | 15/11/2006
לאחרונה התפרסמו בתקשורת כתבות עוינות ושקריות כנגד הסוכן הישראלי יהונתן פולארד. הכתבות מתבססות על ספר שנכתב בארה"ב נגד יהונתן פולארד(ע"י רונלד אוליב – אוייבו של פולארד), וכולו השמצות ישנות ושיקריות ,מרושעות ואנטישמיות נגד יהונתן פולארד.
זאת דווקא בעת ביקורו של רוה"מ בארה"ב, והסיכוי להביא לשחרורו של פולארד.
אולם האמת המזעזעת מוסתרת מהציבור –
יהונתן פולארד חף מפשע ומזמן היה צריך להשתחרר!
יהונתן הואשם בהעברת מידע מסווג לבעלת ברית, בלא כוונה לפגוע בארה"ב,
והעונש המקובל לעבירה כזאת הוא כ- 5 שנות מאסר בלבד.
מדוע אם כן קיבל פולארד מאסר עולם?
ליהונתן יוחסה חשיפת סוכנים אמריקנים ברוסיה – והטענה הייתה שהוא העביר את רשימת הסוכנים לישראל, ומשם דלפה הרשימה לבריה"מ בעזרת מרגלים רוסים.
לכן הוגדר אז פולארד כ"מרגל החמור ביותר בהיסטוריה" ונידון למאסר עולם.
אולם כעבור שנים התגלתה זהותם האמיתית של הבוגדים שהעבירו את המידע לרוסים. אלדריך איימס(C.I.A) התגלה בשנת 1994, ורוברט הנסן((F.B.I בתחילת 2001. הם הודו באשמה, ונכלאו למאסר עולם בלא חנינה. התברר שאלדריך איימס היה זה שכתב לשר ההגנה האמריקני קספר ויינברגר את הערכת הנזקים שפולארד עשה, והלביש על פולארד – את פשעיו שלו במסירת מידע על סוכנים לרוסים!
אולם בנוסף לכן התגלתה רק אז עובדה בסיסית חדשה נוספת ע"י מודיעין הצי:
לפולארד כלל לא היה האישור המיוחד ("רצועה כחולה") אשר מאפשר לו להיכנס ולגשת לחומר הסודי הזה. ולעומת זאת לאיימס ולהנסן הייתה "רצועה כחולה"!
פולארד לא ריגל נגד ארה"ב, ובעצם הואשם בדבר שלא עשה!
מדוע אם כן פולארד לא יכול לערער על העוול העצום שנגרם לו?
מתברר שעורך הדין של יהונתן פולארד באותה תקופה, ריצ'רד הייבי (אותו מימנה ישראל) – לא עירער לאחר גזר הדין הקשה של מאסר עולם, למרות שכל עו"ד מתחיל בארה"ב יודע שאם אינך מערער תוך עשרה ימים(או מצהיר על כוונה לערער בעתיד) נחסמת אפשרות העירעור בעתיד. בכך נמנע מפולארד לערער על גזר דינו הקשה – למרות הראיות החדשות שנתגלו בעניינו, והוא יושב בכלא כ7665 ימים ומצבו קשה ביותר!
ראה על כך במאמרו של גו'ן לופטוס - מנהל מוזיאון השואה בפלורידה. שחיבר עד כה ארבעה ספרים רבי-מכר העוסקים בנעשה מאחורי הקלעים של הפוליטיקה האמריקנית
מדוע יהונתן פולארד מושמץ ע"י עמיתו במודיעין של חיל הים האמריקאי?
יהונתן הזהיר פעמים רבות את הממונים עליו- מפני סכנת הטרור האיסלמי, בזמן שארה"ב תמכה בעקיפין באל-קיידה, על מנת להילחם ברוסים באפגניסטן. יהונתן הזהיר שאל- קיידה ימשיך בפיגועים נגד ארה"ב וישראל, ועל כך היה וויכוח בינו לבין עמיתיו במודיעין – שלא היו ערים לסכנת הטרור האיסלמי. לאחר שנים, התברר עד כמה יהונתן פולארד צדק, ויתכן שאם היו שומעים לו אז- אפשר היה למנוע את הפיגועים במגדלי התאומים.לכן אין פלא שעמיתו למודיעין- משמיץ את פולארד בשקרים רבים באופן אישי, שמטרתם היחידה – ריסוק דמותו של יהונתן פולארד והצגתו באופן שלילי. כל מי שמכיר את העובדות יודע שלשקרים האישיים, אין כל יסוד, והם באים לחפות על מחדל מודיעיני גדול של עמיתיו של פולארד.
בתוך ההשמצות של יהונתן פולארד בולט מאוד גם הגוון הנוצרי- אנטישמי.
השאלה הגדולה היא- מדוע ישנם גורמים בארץ שמשתפים פעולה עם אוייביו של יהונתן פולארד?
מדוע לא מזכירים לפני הכל- שיהונתן הינו אזרח וסוכן ישראלי שישראל הכירה בו בצורה רשמית והתחייבה לשחררו, ששחרורו הובטח כבר בהסכמי וואי, ש112 ח"כ חתמו על בקשה מבוש לשחררו,שהוברר מעל לכל ספק שמניעיו היו אידאליסטיים ולא כספיים,
ו21 שנה בכלא האמריקני הוא עונש חסר כל פרופורציה בהיסטוריה של ארה"ב?
האם ישנם גורמים בארץ שלא מעוניינים בשחרורו של יהונתן פולארד?
קשה להאמין בכך, אולם העובדות מציבות לפנינו סימני שאלה גדולים.
כעת זוהי שעת המבחן של כולנו: של החברה בישראל, התקשורת ונבחרי הציבור , האם נעמוד מנגד ונפמשיך להפקיר"פצוע בשטח" את הסוכן הישראלי, או שניקח אחריות אמיתית לשחרורו יהונתן פולארד, ולסיום פרשת "דרייפוס" של דורנו בצורה חיובית – בשחרורו של יהונתן פולארד לישראל. כולנו חייבים זאת ליהונתן פולארד – כיהודי, כאזרח וסוכן ישראלי, וכמי שפעל רבות וסיכן עצמו למען הצלת מדינת ישראל.
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=741
כ"ד חשון התשס"ז | 15/11/2006
לאחרונה התפרסמו בתקשורת כתבות עוינות ושקריות כנגד הסוכן הישראלי יהונתן פולארד. הכתבות מתבססות על ספר שנכתב בארה"ב נגד יהונתן פולארד(ע"י רונלד אוליב – אוייבו של פולארד), וכולו השמצות ישנות ושיקריות ,מרושעות ואנטישמיות נגד יהונתן פולארד.
זאת דווקא בעת ביקורו של רוה"מ בארה"ב, והסיכוי להביא לשחרורו של פולארד.
אולם האמת המזעזעת מוסתרת מהציבור –
יהונתן פולארד חף מפשע ומזמן היה צריך להשתחרר!
יהונתן הואשם בהעברת מידע מסווג לבעלת ברית, בלא כוונה לפגוע בארה"ב,
והעונש המקובל לעבירה כזאת הוא כ- 5 שנות מאסר בלבד.
מדוע אם כן קיבל פולארד מאסר עולם?
ליהונתן יוחסה חשיפת סוכנים אמריקנים ברוסיה – והטענה הייתה שהוא העביר את רשימת הסוכנים לישראל, ומשם דלפה הרשימה לבריה"מ בעזרת מרגלים רוסים.
לכן הוגדר אז פולארד כ"מרגל החמור ביותר בהיסטוריה" ונידון למאסר עולם.
אולם כעבור שנים התגלתה זהותם האמיתית של הבוגדים שהעבירו את המידע לרוסים. אלדריך איימס(C.I.A) התגלה בשנת 1994, ורוברט הנסן((F.B.I בתחילת 2001. הם הודו באשמה, ונכלאו למאסר עולם בלא חנינה. התברר שאלדריך איימס היה זה שכתב לשר ההגנה האמריקני קספר ויינברגר את הערכת הנזקים שפולארד עשה, והלביש על פולארד – את פשעיו שלו במסירת מידע על סוכנים לרוסים!
אולם בנוסף לכן התגלתה רק אז עובדה בסיסית חדשה נוספת ע"י מודיעין הצי:
לפולארד כלל לא היה האישור המיוחד ("רצועה כחולה") אשר מאפשר לו להיכנס ולגשת לחומר הסודי הזה. ולעומת זאת לאיימס ולהנסן הייתה "רצועה כחולה"!
פולארד לא ריגל נגד ארה"ב, ובעצם הואשם בדבר שלא עשה!
מדוע אם כן פולארד לא יכול לערער על העוול העצום שנגרם לו?
מתברר שעורך הדין של יהונתן פולארד באותה תקופה, ריצ'רד הייבי (אותו מימנה ישראל) – לא עירער לאחר גזר הדין הקשה של מאסר עולם, למרות שכל עו"ד מתחיל בארה"ב יודע שאם אינך מערער תוך עשרה ימים(או מצהיר על כוונה לערער בעתיד) נחסמת אפשרות העירעור בעתיד. בכך נמנע מפולארד לערער על גזר דינו הקשה – למרות הראיות החדשות שנתגלו בעניינו, והוא יושב בכלא כ7665 ימים ומצבו קשה ביותר!
ראה על כך במאמרו של גו'ן לופטוס - מנהל מוזיאון השואה בפלורידה. שחיבר עד כה ארבעה ספרים רבי-מכר העוסקים בנעשה מאחורי הקלעים של הפוליטיקה האמריקנית
מדוע יהונתן פולארד מושמץ ע"י עמיתו במודיעין של חיל הים האמריקאי?
יהונתן הזהיר פעמים רבות את הממונים עליו- מפני סכנת הטרור האיסלמי, בזמן שארה"ב תמכה בעקיפין באל-קיידה, על מנת להילחם ברוסים באפגניסטן. יהונתן הזהיר שאל- קיידה ימשיך בפיגועים נגד ארה"ב וישראל, ועל כך היה וויכוח בינו לבין עמיתיו במודיעין – שלא היו ערים לסכנת הטרור האיסלמי. לאחר שנים, התברר עד כמה יהונתן פולארד צדק, ויתכן שאם היו שומעים לו אז- אפשר היה למנוע את הפיגועים במגדלי התאומים.לכן אין פלא שעמיתו למודיעין- משמיץ את פולארד בשקרים רבים באופן אישי, שמטרתם היחידה – ריסוק דמותו של יהונתן פולארד והצגתו באופן שלילי. כל מי שמכיר את העובדות יודע שלשקרים האישיים, אין כל יסוד, והם באים לחפות על מחדל מודיעיני גדול של עמיתיו של פולארד.
בתוך ההשמצות של יהונתן פולארד בולט מאוד גם הגוון הנוצרי- אנטישמי.
השאלה הגדולה היא- מדוע ישנם גורמים בארץ שמשתפים פעולה עם אוייביו של יהונתן פולארד?
מדוע לא מזכירים לפני הכל- שיהונתן הינו אזרח וסוכן ישראלי שישראל הכירה בו בצורה רשמית והתחייבה לשחררו, ששחרורו הובטח כבר בהסכמי וואי, ש112 ח"כ חתמו על בקשה מבוש לשחררו,שהוברר מעל לכל ספק שמניעיו היו אידאליסטיים ולא כספיים,
ו21 שנה בכלא האמריקני הוא עונש חסר כל פרופורציה בהיסטוריה של ארה"ב?
האם ישנם גורמים בארץ שלא מעוניינים בשחרורו של יהונתן פולארד?
קשה להאמין בכך, אולם העובדות מציבות לפנינו סימני שאלה גדולים.
כעת זוהי שעת המבחן של כולנו: של החברה בישראל, התקשורת ונבחרי הציבור , האם נעמוד מנגד ונפמשיך להפקיר"פצוע בשטח" את הסוכן הישראלי, או שניקח אחריות אמיתית לשחרורו יהונתן פולארד, ולסיום פרשת "דרייפוס" של דורנו בצורה חיובית – בשחרורו של יהונתן פולארד לישראל. כולנו חייבים זאת ליהונתן פולארד – כיהודי, כאזרח וסוכן ישראלי, וכמי שפעל רבות וסיכן עצמו למען הצלת מדינת ישראל.
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=741
"פראייר, הפקירו אותך!" / דני כהן ;הודיה מהדרום
"פראייר, הפקירו אותך!" / דני כהן
כ"ג חשון התשס"ז | 14/11/2006
על-רקע מר גורלם של רון ארד, אהוד גולדווסר, אלדד רגב, גלעד רגב וקודמיהם, הפרסומים האחרונים בעניינו של יונתן פולארד מחדדים את התחושה כי נורמה פסולה התפתחה ותפסה לה נחלה בקרב "מנהיגנו" המתנערים מהערך ומהחובה של פדיון השבויים שעשו בשליחות המדינה ומפקירים אותם בידי שוביהם.
היה זה מתסכל לצפות בסרט הלבנוני בו נראה רון ארד בתאו, מדבר, נושם, מעשן... היה מתסכל שמלחמת לבנון השנייה הסתיימה בהסכמה ובנסיגה ישראלית שלא כללה את שחרורם של אלדד רגב ואהוד גולדווסר, ועל תסכולנו מתווספים מדי יום הפרסומים על המו"מ לשחרורו של גלעד שליט. ועוד אנחנו תחת רישומם הקשה של הכישלונות לשחרר את שבויינו ולאתר את נעדרנו, באה הכתבה שהתפרסמה אמש על פרשת יונתן פולארד וחבטה עמוק בבטן. מראה קשה של אדם הנמק בכלא של בת בריתנו, שכל חטאו שעשה בשליחות גורמים רשמיים של ממשלת ישראל, שבהחלטה פרובלמטית הראויה לבדיקה, החליטו לרגל במערכות הביטחון של בת בריתנו האסטרטגית.
תחושה קשה זאת מקבלת משמעות סימבולית מיוחדת כאשר מפעילו ואחד האחראים העיקריים לפרשה זו, רפי איתן, מכהן כשר בממשלת ישראל. וכאילו לא די בכך אנו מתבשרים הבוקר על האטימות המופגנת המוצאת ביטויה בתוכן פסיקת בג"צ בעתירתו של יונתן פולארד כנגד כהונתו של השר הגמלאי רפי איתן. יכול שהיה זה נכון לדחות את העתירה, יכול שיש עילות ראויות רבות המצדיקות דחייתה, אולם מה מצאו להם שופטי בג"צ לגלות אטימות וליתן הכשר להפקרתו ולהתנערות הקולקטיבית מהאחריות לגורלו, כאשר כעילה עיקרית לדחיית הבג"צ קבעו כי: פולארד לא הצליח להוכיח את הטענה לפיה רפי איתן, שהיה מפעילו, נטש אותו והפקיר אותו לחסדי האמריקנים ברגע שנחשף.
ובה בעת אנו מתבשרים כי ראש ממשלתנו, העושה בביקור ממלכתי בארה"ב, חושש מלהעלות את הדרישה בפני מארחו לשחרר של פולארד הנמק בכלא ועלול שלא יזכיר את העניין בשיחותיו. כן, אותם מארחים שדורשים מראש הממשלה, פומבית, ממש בימים אלו, את שחרורו של מרוואן ברגותי, שדם רב של ישראלים מכסה את ידיו.
אפשר להתווכח על ההשלכות ועל המחיר הכרוך "בכניעה" לדרישה לשחרר אסירים ביטחוניים בתמורה לשחרור אסירנו ושבויינו הנמקים בכלאם, אפשר להתווכח על התבונה שבהפעלתו של מרגל במערכותיה של בת ברית אסטרטגית, אולם אין בכל אלו כדי לשחררנו מהחובה המוסרית והביטחונית העליונה לפדות את שבויינו, לפדות את בנינו מכולאיהם.
האם אנו בעידן שבו, העושה בשרות בטחון המדינה, למעשה מהמר על גורלו ומככב בתוכנית ריאליטי אימתנית חדשה: "פראייר, הפקירו אותך!"? תוכנית המבטיחה לו רייטינג, אהדה ופרסום בינלאומיים במידה וייפול ויירקב בשבי?
על-רקע התרחשויות אלו, בעידן "דור הנפלים", האם שוכתבה אמרתו של דוד בן-גוריון והיא מעתה: "תדע כל אם עבריה כי הפקירה את גורל בניה בידי... מושחתים".
איזה מסר יש בהתנערות מהאחריות והחובה לפדות שבויינו? איזה השלכות יש למסר כזה על חוסנה המוסרי והביטחוני של מדינת ישראל?
[הכתבה לקוחה מתוך האתר NFC]
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=740
כ"ג חשון התשס"ז | 14/11/2006
על-רקע מר גורלם של רון ארד, אהוד גולדווסר, אלדד רגב, גלעד רגב וקודמיהם, הפרסומים האחרונים בעניינו של יונתן פולארד מחדדים את התחושה כי נורמה פסולה התפתחה ותפסה לה נחלה בקרב "מנהיגנו" המתנערים מהערך ומהחובה של פדיון השבויים שעשו בשליחות המדינה ומפקירים אותם בידי שוביהם.
היה זה מתסכל לצפות בסרט הלבנוני בו נראה רון ארד בתאו, מדבר, נושם, מעשן... היה מתסכל שמלחמת לבנון השנייה הסתיימה בהסכמה ובנסיגה ישראלית שלא כללה את שחרורם של אלדד רגב ואהוד גולדווסר, ועל תסכולנו מתווספים מדי יום הפרסומים על המו"מ לשחרורו של גלעד שליט. ועוד אנחנו תחת רישומם הקשה של הכישלונות לשחרר את שבויינו ולאתר את נעדרנו, באה הכתבה שהתפרסמה אמש על פרשת יונתן פולארד וחבטה עמוק בבטן. מראה קשה של אדם הנמק בכלא של בת בריתנו, שכל חטאו שעשה בשליחות גורמים רשמיים של ממשלת ישראל, שבהחלטה פרובלמטית הראויה לבדיקה, החליטו לרגל במערכות הביטחון של בת בריתנו האסטרטגית.
תחושה קשה זאת מקבלת משמעות סימבולית מיוחדת כאשר מפעילו ואחד האחראים העיקריים לפרשה זו, רפי איתן, מכהן כשר בממשלת ישראל. וכאילו לא די בכך אנו מתבשרים הבוקר על האטימות המופגנת המוצאת ביטויה בתוכן פסיקת בג"צ בעתירתו של יונתן פולארד כנגד כהונתו של השר הגמלאי רפי איתן. יכול שהיה זה נכון לדחות את העתירה, יכול שיש עילות ראויות רבות המצדיקות דחייתה, אולם מה מצאו להם שופטי בג"צ לגלות אטימות וליתן הכשר להפקרתו ולהתנערות הקולקטיבית מהאחריות לגורלו, כאשר כעילה עיקרית לדחיית הבג"צ קבעו כי: פולארד לא הצליח להוכיח את הטענה לפיה רפי איתן, שהיה מפעילו, נטש אותו והפקיר אותו לחסדי האמריקנים ברגע שנחשף.
ובה בעת אנו מתבשרים כי ראש ממשלתנו, העושה בביקור ממלכתי בארה"ב, חושש מלהעלות את הדרישה בפני מארחו לשחרר של פולארד הנמק בכלא ועלול שלא יזכיר את העניין בשיחותיו. כן, אותם מארחים שדורשים מראש הממשלה, פומבית, ממש בימים אלו, את שחרורו של מרוואן ברגותי, שדם רב של ישראלים מכסה את ידיו.
אפשר להתווכח על ההשלכות ועל המחיר הכרוך "בכניעה" לדרישה לשחרר אסירים ביטחוניים בתמורה לשחרור אסירנו ושבויינו הנמקים בכלאם, אפשר להתווכח על התבונה שבהפעלתו של מרגל במערכותיה של בת ברית אסטרטגית, אולם אין בכל אלו כדי לשחררנו מהחובה המוסרית והביטחונית העליונה לפדות את שבויינו, לפדות את בנינו מכולאיהם.
האם אנו בעידן שבו, העושה בשרות בטחון המדינה, למעשה מהמר על גורלו ומככב בתוכנית ריאליטי אימתנית חדשה: "פראייר, הפקירו אותך!"? תוכנית המבטיחה לו רייטינג, אהדה ופרסום בינלאומיים במידה וייפול ויירקב בשבי?
על-רקע התרחשויות אלו, בעידן "דור הנפלים", האם שוכתבה אמרתו של דוד בן-גוריון והיא מעתה: "תדע כל אם עבריה כי הפקירה את גורל בניה בידי... מושחתים".
איזה מסר יש בהתנערות מהאחריות והחובה לפדות שבויינו? איזה השלכות יש למסר כזה על חוסנה המוסרי והביטחוני של מדינת ישראל?
[הכתבה לקוחה מתוך האתר NFC]
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=740
פצוע בשטח - בכלא בצפון קרוליינה ;הודיה מהדרום
פצוע בשטח - בכלא בצפון קרוליינה
כ"ח כסלו התשס"ז | 19/12/2006
דומה שבחנוכה הזה צפוי שינוי בדמותו של יהונתן פולארד, כפי שמגלם אותה הרב חגי לובר בהצגה של תיאטרון אספקלריה: "פצוע בשטח", אחרי שלובר הרחיק לנסוע עד הכלא השמור בצפון קרוליינה, שם 'מבלה' פולארד את שנתו ה-22 מאחורי סורגים.
מעבר למצווה של הביקור בכלא, ידע לובר שעליו לעמת את הדמות הדרמטית שיצר בתיאטרון בלי להכיר את המקור, עם גיבורה האמיתי של הפרשה ההרואית- אומללה הזאת. ההזדמנות הגיעה ממש לאחרונה, כשלובר והתיאטרון שלו נסעו לסיבוב הופעות בארה"ב עם הצגות שלהם בגרסאות בשפה האנגלית, שמעבר לאינטרס האמנותי יש להן שליחות לשבור את קשר השתיקה לגבי פולארד. ההצגה גם בארץ וגם בארה"ב עוררה תגובות רבות והרבה מאוד מכתבי תמיכה וחיזוק.
להגיע לכלא השמור בו כלוא פולארד היתה משימה מסובכת. פולארד מקבל מבקרים לפי צבירת נקודות זכות. מאחר שאשתו נמצאת בארץ כבר תקופה ממושכת, התקבל האישור יחסית מהר. אח"כ נדרש אישור פורמאלי מהשגרירות הישראלית, ומהאף.בי.איי, שכל אחד שלח נציג לפגישה. אחרי שהצליח, בדי עמל, למצוא את המקום שכוח האל, היה צריך לובר לשוחח רק באנגלית, לפי תקנות המקום.
לובר: "יהונתן נראה מבוגר מהתמונה המוכרת שלו, אבל אי אפשר היה להתבלבל. הרגשנו שכבוד גדול הוא לנו, ולא שאנחנו עושים איתו חסד. הוא קיבל אותנו מאוד בחמימות. התחבקנו והתנשקנו, אבל התברר מהר מאוד שהוא רחוק מהדמות שיצרתי.."
במה?
לובר: "פגשנו איש מאוד חכם ומאוד מיוחד. קשה מאוד להקיף את כל מרכיבי דמותו במשחק. הוא מורכב מכל כך הרבה נקודות, פנימיות, עצמיות וכלליות. הופתענו שלא התלונן על מצבו הגופני הקשה. הוא לא מתלהם אלא מדבר בשיקול ובענייניות. השיחה הזאת היתה יכולה להתקיים באותה מידה של נינוחות, על ספת הסלון בת"א. כשחקנים קל לנו יותר לזהות זיוף, אבל השתכנענו לגמרי שאין שום זיוף. הוא יושב שם 22 שנה, והיה לו זמן לחשוב. יצאנו נפעמים מהשיחה בת השעתיים, שנסבה ברובה על מצבו כדוגמא להתייחסותה של ישראל לערבות הדדית. הוא סיפר לנו, למשל, על ביקורו של ח"כ פינס אצלו. פינס הופתע שהוא עדיין חולם לעלות לארץ, ושאלו: למה לא תלך לשוויץ, לשכוח ולנוח מהכל? יהונתן ענה: זה הרגע המפחיד ביותר שלי בכלא, לגלות שכך מדבר מנהיג בישראל. לא שרתתי את רפי איתן, אלא את עם ישראל".
הוא אינו כועס על המדינה שהפקירה אותו?
לובר: "זה הפתיע. כי ההצגה בנויה על ציר היחסים בין פולארד לבין רפי איתן מפעילו, וכשחקן, הטריגר שלי היה הכעס הגדול על איתן, ועל הפקרת ישראל אותו. אבל כששאלתי אם אינו כועס, הוא אמר : לא, אני רק מצטער שאנשים כמותו עובדים בשירות המדינה. בוודאי שעובדת היותו עדיין כלוא מכעיסה. הרי בכוחה של פניה רשמית אחת מישראל לארה"ב לפחות להפוך את הסטאטוס שלו מאסיר פלילי לפוליטי. אבל עד היום לא העבירה המדינה, שאולצה בידי בג"ץ לפני כעשר שנים להודות שריגל עבורנו, את ההצהרה הזאת לארה"ב. לכן לא רק שלא שוחרר, אלא שהוא כלוא בחברת אנסים ורוצחים, הרבה מתחת לרמתו. אלה הם אנשים מסוכנים. וזה, אני חושב, מזעזע ביותר, מעבר לשאלה האם ישראל יכולה ללחוץ כדי להוציאו. ישראל אפילו לא דאגה לביטוח רפואי עבורו ועבור אשתו. ההנהגה שלנו מפחדת מארה"ב ויש כאן בהחלט משהו מוזר. שרון אמר בפירוש שפולארד אינו בראש סולם הבקשות כמו שראוי היה שיהיה. כי ישראל, לפחות כפי שרפי איתן צוטט, תמיד התהדרה שאנחנו לעולם לא משאירים פצוע בשטח. אבל פולארד הוא גם לא בתחתית הסולם. מה שנותר הוא קול ענות שתיקה".
מעבר לכך, מה התחדש לכם לגבי פולארד בביקור הזה?
לובר: "מאוד הזדעזענו מפרטים שסיפר על סיפור הסגרתו לארה"ב בשגרירות. כשהישראלים בשגרירות ביקשו שיצא אל האמריקנים שצרו בחוץ, הוא סירב, וביקש שאם אין ברירה אחרת, הוא מעדיף שירו בו. הם סירבו, והוא נאלץ לצאת מהשגרירות, ואז, קשה להאמין, אחד מפקידי השגרירות לא התבייש, ואמר לו שקיבל הוראה לבקש מפולארד את הדו"ח האחרון.... פולארד נתן לו את הדו"ח ויצא החוצה.
האם דמותו של פולארד בהצגה עומדת להשתנות?
לובר: "מצד אחד המשחק חייב להיות הרבה פחות רגשי וכועס. צריך לבדוק מה גם ישרת את ההצגה. כי צריך גם להעביר את הכאב האישי ואת הסבל, שהוא מדגיש הרבה פחות מאשר ניתוחו ההגיוני לגבי שפלות וכניעות המדינה בעסקאות השבויים, שהוא נפל לה קורבן".
ההצגה "פצוע בשטח" מועלית בחנוכה במקומות שונים בארץ, ובמוצאי שבת היא תועלה במרכז אספקלריה בגבעת שאול בירושלים.
[הצופה]
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=750
כ"ח כסלו התשס"ז | 19/12/2006
דומה שבחנוכה הזה צפוי שינוי בדמותו של יהונתן פולארד, כפי שמגלם אותה הרב חגי לובר בהצגה של תיאטרון אספקלריה: "פצוע בשטח", אחרי שלובר הרחיק לנסוע עד הכלא השמור בצפון קרוליינה, שם 'מבלה' פולארד את שנתו ה-22 מאחורי סורגים.
מעבר למצווה של הביקור בכלא, ידע לובר שעליו לעמת את הדמות הדרמטית שיצר בתיאטרון בלי להכיר את המקור, עם גיבורה האמיתי של הפרשה ההרואית- אומללה הזאת. ההזדמנות הגיעה ממש לאחרונה, כשלובר והתיאטרון שלו נסעו לסיבוב הופעות בארה"ב עם הצגות שלהם בגרסאות בשפה האנגלית, שמעבר לאינטרס האמנותי יש להן שליחות לשבור את קשר השתיקה לגבי פולארד. ההצגה גם בארץ וגם בארה"ב עוררה תגובות רבות והרבה מאוד מכתבי תמיכה וחיזוק.
להגיע לכלא השמור בו כלוא פולארד היתה משימה מסובכת. פולארד מקבל מבקרים לפי צבירת נקודות זכות. מאחר שאשתו נמצאת בארץ כבר תקופה ממושכת, התקבל האישור יחסית מהר. אח"כ נדרש אישור פורמאלי מהשגרירות הישראלית, ומהאף.בי.איי, שכל אחד שלח נציג לפגישה. אחרי שהצליח, בדי עמל, למצוא את המקום שכוח האל, היה צריך לובר לשוחח רק באנגלית, לפי תקנות המקום.
לובר: "יהונתן נראה מבוגר מהתמונה המוכרת שלו, אבל אי אפשר היה להתבלבל. הרגשנו שכבוד גדול הוא לנו, ולא שאנחנו עושים איתו חסד. הוא קיבל אותנו מאוד בחמימות. התחבקנו והתנשקנו, אבל התברר מהר מאוד שהוא רחוק מהדמות שיצרתי.."
במה?
לובר: "פגשנו איש מאוד חכם ומאוד מיוחד. קשה מאוד להקיף את כל מרכיבי דמותו במשחק. הוא מורכב מכל כך הרבה נקודות, פנימיות, עצמיות וכלליות. הופתענו שלא התלונן על מצבו הגופני הקשה. הוא לא מתלהם אלא מדבר בשיקול ובענייניות. השיחה הזאת היתה יכולה להתקיים באותה מידה של נינוחות, על ספת הסלון בת"א. כשחקנים קל לנו יותר לזהות זיוף, אבל השתכנענו לגמרי שאין שום זיוף. הוא יושב שם 22 שנה, והיה לו זמן לחשוב. יצאנו נפעמים מהשיחה בת השעתיים, שנסבה ברובה על מצבו כדוגמא להתייחסותה של ישראל לערבות הדדית. הוא סיפר לנו, למשל, על ביקורו של ח"כ פינס אצלו. פינס הופתע שהוא עדיין חולם לעלות לארץ, ושאלו: למה לא תלך לשוויץ, לשכוח ולנוח מהכל? יהונתן ענה: זה הרגע המפחיד ביותר שלי בכלא, לגלות שכך מדבר מנהיג בישראל. לא שרתתי את רפי איתן, אלא את עם ישראל".
הוא אינו כועס על המדינה שהפקירה אותו?
לובר: "זה הפתיע. כי ההצגה בנויה על ציר היחסים בין פולארד לבין רפי איתן מפעילו, וכשחקן, הטריגר שלי היה הכעס הגדול על איתן, ועל הפקרת ישראל אותו. אבל כששאלתי אם אינו כועס, הוא אמר : לא, אני רק מצטער שאנשים כמותו עובדים בשירות המדינה. בוודאי שעובדת היותו עדיין כלוא מכעיסה. הרי בכוחה של פניה רשמית אחת מישראל לארה"ב לפחות להפוך את הסטאטוס שלו מאסיר פלילי לפוליטי. אבל עד היום לא העבירה המדינה, שאולצה בידי בג"ץ לפני כעשר שנים להודות שריגל עבורנו, את ההצהרה הזאת לארה"ב. לכן לא רק שלא שוחרר, אלא שהוא כלוא בחברת אנסים ורוצחים, הרבה מתחת לרמתו. אלה הם אנשים מסוכנים. וזה, אני חושב, מזעזע ביותר, מעבר לשאלה האם ישראל יכולה ללחוץ כדי להוציאו. ישראל אפילו לא דאגה לביטוח רפואי עבורו ועבור אשתו. ההנהגה שלנו מפחדת מארה"ב ויש כאן בהחלט משהו מוזר. שרון אמר בפירוש שפולארד אינו בראש סולם הבקשות כמו שראוי היה שיהיה. כי ישראל, לפחות כפי שרפי איתן צוטט, תמיד התהדרה שאנחנו לעולם לא משאירים פצוע בשטח. אבל פולארד הוא גם לא בתחתית הסולם. מה שנותר הוא קול ענות שתיקה".
מעבר לכך, מה התחדש לכם לגבי פולארד בביקור הזה?
לובר: "מאוד הזדעזענו מפרטים שסיפר על סיפור הסגרתו לארה"ב בשגרירות. כשהישראלים בשגרירות ביקשו שיצא אל האמריקנים שצרו בחוץ, הוא סירב, וביקש שאם אין ברירה אחרת, הוא מעדיף שירו בו. הם סירבו, והוא נאלץ לצאת מהשגרירות, ואז, קשה להאמין, אחד מפקידי השגרירות לא התבייש, ואמר לו שקיבל הוראה לבקש מפולארד את הדו"ח האחרון.... פולארד נתן לו את הדו"ח ויצא החוצה.
האם דמותו של פולארד בהצגה עומדת להשתנות?
לובר: "מצד אחד המשחק חייב להיות הרבה פחות רגשי וכועס. צריך לבדוק מה גם ישרת את ההצגה. כי צריך גם להעביר את הכאב האישי ואת הסבל, שהוא מדגיש הרבה פחות מאשר ניתוחו ההגיוני לגבי שפלות וכניעות המדינה בעסקאות השבויים, שהוא נפל לה קורבן".
ההצגה "פצוע בשטח" מועלית בחנוכה במקומות שונים בארץ, ובמוצאי שבת היא תועלה במרכז אספקלריה בגבעת שאול בירושלים.
[הצופה]
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=750
תופעה: ערים וישובים מעניקים אזרחות כבוד ליהונתן פוהודיה מהדרום
תופעה: ערים וישובים מעניקים אזרחות כבוד ליהונתן פולארד
ד טבת התשס"ז | 25/12/2006
לצערנו חלקים גדולים בציבור עדיין אינם מודעים דיו לחובתנו כלפי יהונתן פולארד. אולם עידוד גדול אפשר לשאוב מהעיר בת-ים. בעיר זאת ישנם אנשים חמים ונפלאים, שלקחו על עצמם בשנים האחרונות להוביל פעילות עניפה של עשייה ברוכה - להבאת עניינו של אחינו אסיר ציון יהונתן פולארד לתודעת הציבור.
לצורך כך נעשו מפגשים מרבים ע"י מ"מ רה"ע- מר אורי בוסקילה – המוביל והיוזם של המהלך.
אף חגיגות יום ירושלים האחרונות, נעשו בסימן ירושלים המאוחדת עם יהונתן פולארד.
לחגיגות אלה הוזמנה אשתו של יהונתן פולארד – אסתר, שנשאה דברים בשמו ועדכנה את הציבור הרחב במצבו העכשווי. גולת הכותרת הייתה הצגה מיוחדת "פצוע בשטח" שהוכנה במיוחד בעבור יהונתן ע"י תיאטרון אספקלריה.
לאחרונה הוחלט במועצת העיר, יחד עם רה"ע בת- ים מר שלמה לחיאני, שרואה חשיבות גדולה בתודעת הציבור בעניין פולארד, על נתינת אזרחות כבוד ליהונתן פולארד – מתוך תפילה ותקווה לראותו עמנו בקרוב. בכך זכתה העיר בת-ים להיות הראשונה מהערים הגדולות שנתנה לפולארד אזרחות כבוד, ויש בכך אות כבוד גדול לעיר- על רגישות ואכפתיות לאח בצרה. הדבר כל כך חשוב לא רק לפולארד, אלא לכל קיומנו הלאומי המושתת על הערבות - ש"כל ישראל ערבים זה לזה".
בעקבות העיר בת-ים, ישנן ערים נוספות שגם בהן פועלים למתן אזרחות הכבוד ליהונתן.
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=751
ד טבת התשס"ז | 25/12/2006
לצערנו חלקים גדולים בציבור עדיין אינם מודעים דיו לחובתנו כלפי יהונתן פולארד. אולם עידוד גדול אפשר לשאוב מהעיר בת-ים. בעיר זאת ישנם אנשים חמים ונפלאים, שלקחו על עצמם בשנים האחרונות להוביל פעילות עניפה של עשייה ברוכה - להבאת עניינו של אחינו אסיר ציון יהונתן פולארד לתודעת הציבור.
לצורך כך נעשו מפגשים מרבים ע"י מ"מ רה"ע- מר אורי בוסקילה – המוביל והיוזם של המהלך.
אף חגיגות יום ירושלים האחרונות, נעשו בסימן ירושלים המאוחדת עם יהונתן פולארד.
לחגיגות אלה הוזמנה אשתו של יהונתן פולארד – אסתר, שנשאה דברים בשמו ועדכנה את הציבור הרחב במצבו העכשווי. גולת הכותרת הייתה הצגה מיוחדת "פצוע בשטח" שהוכנה במיוחד בעבור יהונתן ע"י תיאטרון אספקלריה.
לאחרונה הוחלט במועצת העיר, יחד עם רה"ע בת- ים מר שלמה לחיאני, שרואה חשיבות גדולה בתודעת הציבור בעניין פולארד, על נתינת אזרחות כבוד ליהונתן פולארד – מתוך תפילה ותקווה לראותו עמנו בקרוב. בכך זכתה העיר בת-ים להיות הראשונה מהערים הגדולות שנתנה לפולארד אזרחות כבוד, ויש בכך אות כבוד גדול לעיר- על רגישות ואכפתיות לאח בצרה. הדבר כל כך חשוב לא רק לפולארד, אלא לכל קיומנו הלאומי המושתת על הערבות - ש"כל ישראל ערבים זה לזה".
בעקבות העיר בת-ים, ישנן ערים נוספות שגם בהן פועלים למתן אזרחות הכבוד ליהונתן.
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=751
תליית סאדם: המעגל נסגר? לא כל עוד פולארד בכלא! ;הודיה מהדרום
תליית סאדם: המעגל נסגר? לא כל עוד פולארד בכלא!
י טבת התשס"ז | 31/12/2006
לפני שמריעים לאמריקה שהביאה את סאדם אל החבל, יש לזכור כי כאשר זמם הצורר מבגדד להשמידנו באמצעות נשק כימי, הסתירה ארה"ב ממדינת ישראל את המידע הקריטי הזה. ארה"ב הפרה בכך את הסכמי העברת המידע בין ארה"ב וישראל (הסכמים שישראל הקפידה באדיקות על שמירתם מצדה) וסיכנה את חייהם של מאות אלפי אזרחים ואת קיומה של המדינה כולה.
כשיהונתן פולארד פנה לממונים עליו ותהה מדוע המידע הקריטי איננו מועבר "לידידה במזה"ת" הוא נענה בדרך כלל בהתחמקויות, מלבד במקרה שבו זכה לתשובה הצינית: "יהודים מפחדים יותר מדי מגאז". כבן למשפחה שעשרות מבניה נספו בשואה, יהונתן לא חשב שהחשש הזה הוא נושא לבדיחה.
המידע שהעביר לנו יהונתן היה זה שאפשר לנו להתמגן מפני מתקפה כימית. ייתכן בהחלט שהתמגנות זו היתה זו שגרמה לרודן העיראקי להמנע מלשגר אלינו טילים הנושאים על גבם נשק כימי. אגב, יצויין שהימצאותו של נשק כזה בידו באותה תקופה הינו עובדה וודאית, סאדם השתמש בו במלחמתו בכורדים וכן במלחמת איראן-עיראק. המיגון הישראלי מפני מתקפה כימית הפך מתקפה כזו לבלתי כדאית בהתחשב בלגיטימציה שמתקפה כזו תיתן למתקפת נגד חריפה של ישראל.
מאז עברו כבר כ-22 שנה. יהונתן עבר כבר מזמן את מספר שנות המאסר שריצה כל אחד אחר שריגל עבור ידידה של ארה"ב ואף עקף את עונשם של רבים מאלה שריגלו למען הגרועות שבאויבותיה וגרמו לה נזק כבד. לפני כל ברכה ושבח למי שהביא את הרוצח הרודן אל חבל התלייה - יש לדרוש את שחרורו של מי שהציל אותנו ממנו.
על ראש הממשלה לפנות באופן מיידי לנשיא ארה"ב ולדרוש את שחרורו של יהונתן פולארד לאלתר!
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=752
י טבת התשס"ז | 31/12/2006
לפני שמריעים לאמריקה שהביאה את סאדם אל החבל, יש לזכור כי כאשר זמם הצורר מבגדד להשמידנו באמצעות נשק כימי, הסתירה ארה"ב ממדינת ישראל את המידע הקריטי הזה. ארה"ב הפרה בכך את הסכמי העברת המידע בין ארה"ב וישראל (הסכמים שישראל הקפידה באדיקות על שמירתם מצדה) וסיכנה את חייהם של מאות אלפי אזרחים ואת קיומה של המדינה כולה.
כשיהונתן פולארד פנה לממונים עליו ותהה מדוע המידע הקריטי איננו מועבר "לידידה במזה"ת" הוא נענה בדרך כלל בהתחמקויות, מלבד במקרה שבו זכה לתשובה הצינית: "יהודים מפחדים יותר מדי מגאז". כבן למשפחה שעשרות מבניה נספו בשואה, יהונתן לא חשב שהחשש הזה הוא נושא לבדיחה.
המידע שהעביר לנו יהונתן היה זה שאפשר לנו להתמגן מפני מתקפה כימית. ייתכן בהחלט שהתמגנות זו היתה זו שגרמה לרודן העיראקי להמנע מלשגר אלינו טילים הנושאים על גבם נשק כימי. אגב, יצויין שהימצאותו של נשק כזה בידו באותה תקופה הינו עובדה וודאית, סאדם השתמש בו במלחמתו בכורדים וכן במלחמת איראן-עיראק. המיגון הישראלי מפני מתקפה כימית הפך מתקפה כזו לבלתי כדאית בהתחשב בלגיטימציה שמתקפה כזו תיתן למתקפת נגד חריפה של ישראל.
מאז עברו כבר כ-22 שנה. יהונתן עבר כבר מזמן את מספר שנות המאסר שריצה כל אחד אחר שריגל עבור ידידה של ארה"ב ואף עקף את עונשם של רבים מאלה שריגלו למען הגרועות שבאויבותיה וגרמו לה נזק כבד. לפני כל ברכה ושבח למי שהביא את הרוצח הרודן אל חבל התלייה - יש לדרוש את שחרורו של מי שהציל אותנו ממנו.
על ראש הממשלה לפנות באופן מיידי לנשיא ארה"ב ולדרוש את שחרורו של יהונתן פולארד לאלתר!
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=752
העולם שתק, עת ניספו שישה מיליונים / אשר מבצרי ;הודיה מהדרום
העולם שתק, עת ניספו שישה מיליונים / אשר מבצרי
י טבת התשס"ז | 31/12/2006
בעשרה בטבת, יום הקדיש הכללי, נשוב לעסוק בזכר אחינו שישה מיליון הקדושים הי"ד.
יש השואלים: היכן היה האלוקים בשואה? אולם אם נסתרות מאיתנו דרכי הבורא, הרי השאלה הגדולה היא: היכן היה האדם בשואה? מדוע שתק העולם עת ניספו שישה מיליונים?! כותב על כך הרב יוסף דב סולובייצי'ק זצ"ל הרהורי וידוי נוגים ("קול דודי דופק"):
"נשאלת שאלה פשוטה: כלום לא חטאנו בנוגע לכריתת הברית הראשונה של שיתוף גורל בתור מחנה עם, בנוגע לחובתנו להשתתף בצער האומה ולראות ולהרגיש בסבלותיה, ככתוב: "וירא בסבלותם"? נהיה נא גלויי לב: בשעת השואה הנוראה, כשיהדות אירופה הושמדה באופן שיטתי בתאי הגז ובכבשני האש, לא עמד הקיבוץ היהודי באמריקה על הגובה הראוי, ולא פעל כמו שיהודים בעלי תודעת שיתוף גורל, שיתוף סבל וגם שיתוף פעולה מפותחת היו צריכים לפעול. לא חשנו כראוי בצער האומה, ועשינו מעט להצלת אחינו האומללים. קשה לדעת, כמה היינו יכולים להשיג אילו היינו פעילים יותר. אני כשלעצמי חושב שהיינו יכולים להציל הרבה, אבל אין ספק שאילו כאבנו את כאב אחינו כראוי, אילו הרימונו צעקה והרעשנו עולמות, שרוזבלט יכריז התראת מחאה חריפה המלווה במעשים, היינו יכולים להאט בהרבה את תהליך הרצח ההמוני. היינו עדים לטרגדיה האיומה ביותר בתולדות עמנו, ושתקנו.
לא אדון עכשיו על פרטים, זהו פרק מכאיב ביותר. אבל כולנו חטאנו בשתיקה למראה רצח מיליונים. האין אנו עומדים כולנו לפני כס המשפט של ריבונו של עולם בגלל החטא הנורא של "לא תעמוד על דם רעך"? בייחוד כשהחוטא נוגע לא רק ל"רעך" אלא ל"רעיך", למיליוניהם. כשאני אומר "אנו" כוונתי לכולנו, וגם אני בתוכם: חברי הסתדרויות, רבנים ובעלי בתים, אדוקים וחופשיים, הסתדרויות יהודיות פוליטיות מכל המינים:
"ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל… מחוטב עציך עד שואב מימך". הידעתם, מדוע היינו אדישים כל כך? מפני שנפגם חוש העממיות שבנו. לא תפסנו את עניין שיתוף גורל ומהות העם. חסרים היינו אותה מידת החסד שנטולה הייתה לכתחילה גם מאיוב. הלה נטול היה הרגש של שיתוף מאורע וסבל, לפיכך לא ידע איך להתפלל בעד חברו. חרד היה רק לשלומו ולשלום משפחתו. גם בנו נעדרת חווית עם מחנה, לכן לא התפללנו בעד אחינו תפילה בלב וגם תפילת פעולה נמרצה של הצלה.
ההשגחה מנסה אותנו שוב פעם במשבר העובר על ארץ ישראל. מן הראוי לקבוע כאן בגלוי: אין הדבר נוגע לעתידה הפוליטי של הארץ בלבד. מזימות הערבים אינן מכוונות רק לעצמאותה המדינית, אלא כלפי עצם קיומו של הישוב בכלל. הם שואפים להשמיד, חלילה, את הישוב מאיש ועד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה.
באחת האסיפות של המזרחי אמרתי בשם אבא מרי ז"ל כי פרשת "מלחמה לה' בעמלק מדור לדור" אינה מוגבלת בחלותה הציבורית כמלחמת מצווה לגזע מסוים, אלא כוללת חובת התקוממות נגד כל אומה או קבוצה החדורה שיגעון של שנאה, והמכוונת את משטמתה כלפי כנסת ישראל. כשאומה חורתת על דיגלה: "לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד", היא הופכת עמלק. בשנות השלושים והארבעים מלאו תפקיד זה הנאצים והיטלר בראשם. הם היו העמלקים, נציגי שיגעון האיבה של התקופה האחרונה.
כיום ממלאים את מקומם המוני נאצר והמופתי. אם נשתוק גם עתה, לא אדע איך יצא דיננו מלפני מלך המשפט. אל תשענו על יושר העולם ה"ליברלי". אותם הצדיקים הליברליים חיו גם לפני חמש עשרה שנה, וראו בהשמדתם של מיליוני אנשים בשיוויון נפש, ולא נקפו אף אצבע. הם עלולים להסתכל, רחמנא לצלין, בהישנות מחזה דם שני, ולא תנוד להם אף שנת לילה אחת. הבה ונתפלל "בעד רעהו", נרגיש בצער הישוב.
עלינו להבין כי גורל הישוב בארץ ישראל הוא גם גורלנו. הערבים הכריזו מלחמה לא רק במדינת ישראל, אלא בכל כנסת ישראל. המה עכשיו מנהיגי התנועה האנטישמית הבינלאומית ומראשי תומכיה בכסף תועפות. נתגבר נא על הפחד האווילי שהטילו עלינו שונאינו, כי אנו בעלי "נאמנות כפולה". ראשית, לעולם אי אפשר לצאת ידי חובה לעומת שונאי ישראל, וכל מה שנעשה לא ימצא חן בעיניהם. שנית, הדבר נוגע, כאמור, לא לקיום מדינה, כי אם להצלה פיסית של המוני ישראל. האם אין זה מחובתנו הקדושה לבוא לעזרתם? האסור לנו לדרוש הגנה על הישוב?
עומדים אנו בפני ניסיונו של איוב: האפשרות להתפלל, על ידי מעשים ומסירות נפש, "בעד רעהו", ו"רעהו" זה הוא הישוב הגדול בארץ ישראל. עלינו לעשות רק דבר אחד: לפתוח את הדלת לדוד הדופק, ומיד תעלמנה כל הסכנות".
הדברים נאמרו בצורה ברורה, אולם לא קל להפנימם וליישמם.
מי שהסיק את המסקנות ומסר נפשו להצילנו, היה יותר מכל אחד בדורנו, יהונתן פולארד.
פולארד ששיבעים מבני משפחתו ניספו בשואה באירופה, לא יכול היה לראות את החיפוי האמריקני על אמצעי ההשמדה ההמונית של הערבים נגד ישראל בשל שיקולי הנפט. לכן מסר לישראל את המידע על סכנות ביטחוניות קיומיות, מידע שנמנע מישראל בניגוד להוראה חתומה מהנשיא רייגן. וכך כתב יהונתן פולארד בתחילת תקופת מאסרו לרב ששאל אותו: מה היו מניעיו להעביר לישראל את המידע הבטחוני:
"האם היה עלי לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר, שעה שסכין ננעץ בגבה של ישראל? איזה יהודי המכבד את עצמו, יכול היה לעשות כך? כן, אני יודע שרבים מבין היהודים בארה"ב זועמים על אשר עשיתי. בשום אופן, הם מייללים, אסור היה לי לסכן את מעמדנו כאן בהפגנת נאמנות כזו לישראל. ומה היה עלי לעשות? לתת לישראל להתמודד לבדה? אם סבור אתה שכך היה עלי לעשות, כיצד זה נוכל לגנות את אותם אנשים שבמהלך "מלחמת העולם השנייה" שתקו, ובכך השתתפו בנטישת יהדות אירופה.
באמת רבי, מה יהיה ההבדל בין שתיקתם אז לבין החלטה שלי לשמור על שתיקה, באשר לגז רעיל המאיים על ישראל?
ככלות הכל, אותו גז בו השתמשו הנאצים לפני 40 שנה לרצוח בו את אחינו באירופה, יכול היה בקלות לשוב ולשמש בידי הערבים להשמדת הישוב היהודי בארץ ישראל. האם באמת ציפו ממני לאפשר להיסטוריה לחזור על עצמה, ולא לעשות דבר על מנת למנוע אסון מעמנו? האם יכול היית אתה לעמוד מנגד ולתת לדברים להתרחש?
"אני מודה, הפרתי את החוק. אך לומר לך את האמת: מעדיף אני להעלות רקב בכלא, מאשר לשבת חס וחלילה שיבעה על מאות אלפי ישראלים שעלולים היו למות בגלל פחדנותי. שואל אני אותך: האם אש השריפה של מחנות ההשמדה הפכה כה קרה, עד כי אנשים שכחו ששישה מליון יהודים נשחטו שם לעיני עולם שלם שהשיב בשתיקה? האם ההלוויות בהר הרצל הפכו כה שכיחות, עד שאנשים שכחו את מחירה הנורא של העצמאות? באשר לי, לא שכחתי את המחזות האיומים הללו. שמרתי אותם חיים בתודעתי, כדי שיהיו לי תזכורת תמידית, עד כמה תלויים חיינו על בלימה. לפיכך, רואה אתה, לא יכולתי להעלים עין מן האמברגו המודיעיני, ולדמות שאיננו קיים. חייב הייתי לפעול".
עם יהונתן עבדו בארה"ב סוכנים ישראלים שהוברחו לארץ מייד. רק יהונתן נעצר, לאחר שהשגרירות הישראלית סירבה להעניק לו מקלט, בניגוד לסיכום המוקדם עימו. יהונתן פולארד הוכר כסוכן ישראלי בתשנ"ח. "יונתן פולארד היה סוכן ישראלי אשר טופל על ידי מי ששימשו כבעלי תפקידים בכירים ברשות ישראלית מוסמכת (ל.ק.מ.), לאור עובדה זו מכירה מדינת ישראל במחויבותה כלפיו, ומוכנה לשאת באחריות המלאה הנובעת מכך". שחרורו הובטח ע"י קלינטון בהסכמי וואי (תשנ"ח), אולם הוא עדיין נמק בכלא בארה"ב, ומצבו הבריאותי לאחר 7710 ימים בכלא קשה ביותר. בעשרה בטבת, יום הקדיש הכללי, נשוב ונשאל: יהונתן פולארד הפנים את לקח השואה, ועשה הכל להצילנו. אולם מה אנו עושים למען הצלתו?!
על כולנו לעשות הכל כדי לתקן את העוול המתמשך שנעשה ליהונתן פולארד, ולפעול לשחרורו המהיר, לפני שיהיה חס וחלילה מאוחר מדי.
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=753
י טבת התשס"ז | 31/12/2006
בעשרה בטבת, יום הקדיש הכללי, נשוב לעסוק בזכר אחינו שישה מיליון הקדושים הי"ד.
יש השואלים: היכן היה האלוקים בשואה? אולם אם נסתרות מאיתנו דרכי הבורא, הרי השאלה הגדולה היא: היכן היה האדם בשואה? מדוע שתק העולם עת ניספו שישה מיליונים?! כותב על כך הרב יוסף דב סולובייצי'ק זצ"ל הרהורי וידוי נוגים ("קול דודי דופק"):
"נשאלת שאלה פשוטה: כלום לא חטאנו בנוגע לכריתת הברית הראשונה של שיתוף גורל בתור מחנה עם, בנוגע לחובתנו להשתתף בצער האומה ולראות ולהרגיש בסבלותיה, ככתוב: "וירא בסבלותם"? נהיה נא גלויי לב: בשעת השואה הנוראה, כשיהדות אירופה הושמדה באופן שיטתי בתאי הגז ובכבשני האש, לא עמד הקיבוץ היהודי באמריקה על הגובה הראוי, ולא פעל כמו שיהודים בעלי תודעת שיתוף גורל, שיתוף סבל וגם שיתוף פעולה מפותחת היו צריכים לפעול. לא חשנו כראוי בצער האומה, ועשינו מעט להצלת אחינו האומללים. קשה לדעת, כמה היינו יכולים להשיג אילו היינו פעילים יותר. אני כשלעצמי חושב שהיינו יכולים להציל הרבה, אבל אין ספק שאילו כאבנו את כאב אחינו כראוי, אילו הרימונו צעקה והרעשנו עולמות, שרוזבלט יכריז התראת מחאה חריפה המלווה במעשים, היינו יכולים להאט בהרבה את תהליך הרצח ההמוני. היינו עדים לטרגדיה האיומה ביותר בתולדות עמנו, ושתקנו.
לא אדון עכשיו על פרטים, זהו פרק מכאיב ביותר. אבל כולנו חטאנו בשתיקה למראה רצח מיליונים. האין אנו עומדים כולנו לפני כס המשפט של ריבונו של עולם בגלל החטא הנורא של "לא תעמוד על דם רעך"? בייחוד כשהחוטא נוגע לא רק ל"רעך" אלא ל"רעיך", למיליוניהם. כשאני אומר "אנו" כוונתי לכולנו, וגם אני בתוכם: חברי הסתדרויות, רבנים ובעלי בתים, אדוקים וחופשיים, הסתדרויות יהודיות פוליטיות מכל המינים:
"ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל… מחוטב עציך עד שואב מימך". הידעתם, מדוע היינו אדישים כל כך? מפני שנפגם חוש העממיות שבנו. לא תפסנו את עניין שיתוף גורל ומהות העם. חסרים היינו אותה מידת החסד שנטולה הייתה לכתחילה גם מאיוב. הלה נטול היה הרגש של שיתוף מאורע וסבל, לפיכך לא ידע איך להתפלל בעד חברו. חרד היה רק לשלומו ולשלום משפחתו. גם בנו נעדרת חווית עם מחנה, לכן לא התפללנו בעד אחינו תפילה בלב וגם תפילת פעולה נמרצה של הצלה.
ההשגחה מנסה אותנו שוב פעם במשבר העובר על ארץ ישראל. מן הראוי לקבוע כאן בגלוי: אין הדבר נוגע לעתידה הפוליטי של הארץ בלבד. מזימות הערבים אינן מכוונות רק לעצמאותה המדינית, אלא כלפי עצם קיומו של הישוב בכלל. הם שואפים להשמיד, חלילה, את הישוב מאיש ועד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה.
באחת האסיפות של המזרחי אמרתי בשם אבא מרי ז"ל כי פרשת "מלחמה לה' בעמלק מדור לדור" אינה מוגבלת בחלותה הציבורית כמלחמת מצווה לגזע מסוים, אלא כוללת חובת התקוממות נגד כל אומה או קבוצה החדורה שיגעון של שנאה, והמכוונת את משטמתה כלפי כנסת ישראל. כשאומה חורתת על דיגלה: "לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד", היא הופכת עמלק. בשנות השלושים והארבעים מלאו תפקיד זה הנאצים והיטלר בראשם. הם היו העמלקים, נציגי שיגעון האיבה של התקופה האחרונה.
כיום ממלאים את מקומם המוני נאצר והמופתי. אם נשתוק גם עתה, לא אדע איך יצא דיננו מלפני מלך המשפט. אל תשענו על יושר העולם ה"ליברלי". אותם הצדיקים הליברליים חיו גם לפני חמש עשרה שנה, וראו בהשמדתם של מיליוני אנשים בשיוויון נפש, ולא נקפו אף אצבע. הם עלולים להסתכל, רחמנא לצלין, בהישנות מחזה דם שני, ולא תנוד להם אף שנת לילה אחת. הבה ונתפלל "בעד רעהו", נרגיש בצער הישוב.
עלינו להבין כי גורל הישוב בארץ ישראל הוא גם גורלנו. הערבים הכריזו מלחמה לא רק במדינת ישראל, אלא בכל כנסת ישראל. המה עכשיו מנהיגי התנועה האנטישמית הבינלאומית ומראשי תומכיה בכסף תועפות. נתגבר נא על הפחד האווילי שהטילו עלינו שונאינו, כי אנו בעלי "נאמנות כפולה". ראשית, לעולם אי אפשר לצאת ידי חובה לעומת שונאי ישראל, וכל מה שנעשה לא ימצא חן בעיניהם. שנית, הדבר נוגע, כאמור, לא לקיום מדינה, כי אם להצלה פיסית של המוני ישראל. האם אין זה מחובתנו הקדושה לבוא לעזרתם? האסור לנו לדרוש הגנה על הישוב?
עומדים אנו בפני ניסיונו של איוב: האפשרות להתפלל, על ידי מעשים ומסירות נפש, "בעד רעהו", ו"רעהו" זה הוא הישוב הגדול בארץ ישראל. עלינו לעשות רק דבר אחד: לפתוח את הדלת לדוד הדופק, ומיד תעלמנה כל הסכנות".
הדברים נאמרו בצורה ברורה, אולם לא קל להפנימם וליישמם.
מי שהסיק את המסקנות ומסר נפשו להצילנו, היה יותר מכל אחד בדורנו, יהונתן פולארד.
פולארד ששיבעים מבני משפחתו ניספו בשואה באירופה, לא יכול היה לראות את החיפוי האמריקני על אמצעי ההשמדה ההמונית של הערבים נגד ישראל בשל שיקולי הנפט. לכן מסר לישראל את המידע על סכנות ביטחוניות קיומיות, מידע שנמנע מישראל בניגוד להוראה חתומה מהנשיא רייגן. וכך כתב יהונתן פולארד בתחילת תקופת מאסרו לרב ששאל אותו: מה היו מניעיו להעביר לישראל את המידע הבטחוני:
"האם היה עלי לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר, שעה שסכין ננעץ בגבה של ישראל? איזה יהודי המכבד את עצמו, יכול היה לעשות כך? כן, אני יודע שרבים מבין היהודים בארה"ב זועמים על אשר עשיתי. בשום אופן, הם מייללים, אסור היה לי לסכן את מעמדנו כאן בהפגנת נאמנות כזו לישראל. ומה היה עלי לעשות? לתת לישראל להתמודד לבדה? אם סבור אתה שכך היה עלי לעשות, כיצד זה נוכל לגנות את אותם אנשים שבמהלך "מלחמת העולם השנייה" שתקו, ובכך השתתפו בנטישת יהדות אירופה.
באמת רבי, מה יהיה ההבדל בין שתיקתם אז לבין החלטה שלי לשמור על שתיקה, באשר לגז רעיל המאיים על ישראל?
ככלות הכל, אותו גז בו השתמשו הנאצים לפני 40 שנה לרצוח בו את אחינו באירופה, יכול היה בקלות לשוב ולשמש בידי הערבים להשמדת הישוב היהודי בארץ ישראל. האם באמת ציפו ממני לאפשר להיסטוריה לחזור על עצמה, ולא לעשות דבר על מנת למנוע אסון מעמנו? האם יכול היית אתה לעמוד מנגד ולתת לדברים להתרחש?
"אני מודה, הפרתי את החוק. אך לומר לך את האמת: מעדיף אני להעלות רקב בכלא, מאשר לשבת חס וחלילה שיבעה על מאות אלפי ישראלים שעלולים היו למות בגלל פחדנותי. שואל אני אותך: האם אש השריפה של מחנות ההשמדה הפכה כה קרה, עד כי אנשים שכחו ששישה מליון יהודים נשחטו שם לעיני עולם שלם שהשיב בשתיקה? האם ההלוויות בהר הרצל הפכו כה שכיחות, עד שאנשים שכחו את מחירה הנורא של העצמאות? באשר לי, לא שכחתי את המחזות האיומים הללו. שמרתי אותם חיים בתודעתי, כדי שיהיו לי תזכורת תמידית, עד כמה תלויים חיינו על בלימה. לפיכך, רואה אתה, לא יכולתי להעלים עין מן האמברגו המודיעיני, ולדמות שאיננו קיים. חייב הייתי לפעול".
עם יהונתן עבדו בארה"ב סוכנים ישראלים שהוברחו לארץ מייד. רק יהונתן נעצר, לאחר שהשגרירות הישראלית סירבה להעניק לו מקלט, בניגוד לסיכום המוקדם עימו. יהונתן פולארד הוכר כסוכן ישראלי בתשנ"ח. "יונתן פולארד היה סוכן ישראלי אשר טופל על ידי מי ששימשו כבעלי תפקידים בכירים ברשות ישראלית מוסמכת (ל.ק.מ.), לאור עובדה זו מכירה מדינת ישראל במחויבותה כלפיו, ומוכנה לשאת באחריות המלאה הנובעת מכך". שחרורו הובטח ע"י קלינטון בהסכמי וואי (תשנ"ח), אולם הוא עדיין נמק בכלא בארה"ב, ומצבו הבריאותי לאחר 7710 ימים בכלא קשה ביותר. בעשרה בטבת, יום הקדיש הכללי, נשוב ונשאל: יהונתן פולארד הפנים את לקח השואה, ועשה הכל להצילנו. אולם מה אנו עושים למען הצלתו?!
על כולנו לעשות הכל כדי לתקן את העוול המתמשך שנעשה ליהונתן פולארד, ולפעול לשחרורו המהיר, לפני שיהיה חס וחלילה מאוחר מדי.
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=753
תקווה ליהונתן / הרב יעקב מדן ;הודיה מהדרום
תקווה ליהונתן / הרב יעקב מדן
כ"ד כסלו התשס"ז | 15/12/2006
לאחרונה החל הסוכן הישראלי, יהונתן פולארד, לרצות את שנת העשרים ושתיים בכלאו בצפון קרוליינה בתנאים המביישים כל דגל של זכויות אדם, ושכללו בעבר גם עינויים של ממש כטפטוף מתמיד של מים קרים על גופו העירום ועוד.
התנהגותה האכזרית של ממשלת ארצות הברית כלפי פולארד אומרת דרשני. זוהי ממשלה שזכויות האדם וכבודו הם דגלה, ובעבר נהגה כלפי מרגלים שהזיקו לה אלף מונים יותר מפולארד בסלחנות ואף בוותרנות. מדי כמה חודשים מפרסמים הפעילים למען פולארד את רשימת המרגלים האמריקנים שנשפטו בחצי היובל האחרון, את פשעי הריגול שלהם, את עונשיהם ואת החנינות שזכו להן כעבור שנים ספורות. כולם פעלו נגד אינטרסים חיוניים של ארה"ב ונגד ביטחונה, שלא כפולארד, שפעל רק נגד מדינות איסלאמיות, ורק בנושא פיתוח טילים ארוכי טווח ונשק לא קונוונציונאלי נגד ישראל. החשיפות שגרם להן אמנם הביכו את ארצות הברית, ובעיקר את האמריקנים בעלי האינטרסים בחברות הנפט הערביות, אך לא גרמו נזק של ממש לארצות הברית. לאידך גיסא, הן דחו את הפורענות העומדת להתרגש עלינו בנשק ההשמדה הזה בשנות דור.
מה איפוא פשר לב האבן האמריקני דווקא כלפי פולארד? שתי תשובות אפשריות אני רואה לשאלה זו.
א. בניגוד לידוע לנו, פולארד גרם נזק שכמוהו לא היה בתחום הריגול לאינטרסים הקיומיים של ארה"ב.
ב. פולארד כאמור, לא גרם נזק חשוב למדינתו, ולמעשה האמריקנים היו שמחים לשחרר אותו מזמן, ולחסוך מעליהם את העול המוסרי והציבורי הכבד שבישיבתו מאחורי סורג ובריח. הם צריכים שרק פיו של פולארד יישאר במאסר, כדי שלא ייפתח מחוץ לגבולותיה ויספר את הידוע לו: על השחיתות הפנימית במודיעין האמריקני (אולי רק בחיל הים, אולי רק ב-CIA); על הבוגדנות שבה נהג הארגון כלפי חומר שהיה מחויב למסור לישראל למען הצלתה ועל פי הסכמים כתובים בין ישראל לארה"ב; על הרשלנות שבהסקת מסקנות מן החומר, שהביאה לכך שהארגון טיפח בעת מאבקו בסובייטים באפגניסטן את ארגון אל קעידה שהחריב את מגדלי התאומים ועל הפזיזות שבה קיבל את ה'הדלפה' הסובייטית המכוונת כאילו פולארד הסגיר סוכנים אמריקנים להריגתם ביד הסובייטים.
אך מכיוון שלא ניתן להותיר במאסר את פיו של פולארד בלבד, הם עושים ככל יכולתם כדי שפולארד החולה והמוחזק בתאו ללא תנאים מינימליים, יוריד עמו את סודותיו אל קברו.
אגב, גם בישראל ישנם אנשי מפתח רבים, ממשפחת שרון ועד לשר הגימלאים, ולאחרים, שאפשר שיש להם סיבות טובות לרצות שפיו של פולארד ייוותר במאסר לנצח.
ההדלפה הרוסית
נבחן לרגע את שידוע לנו על האפשרות הראשונה. בשני מקרים עיקריים דובר על הפשעים החמורים ללא תקדים של פולארד כלפי האומה האמריקנית, שוחרת זכויות האדם והצדק. הפעם הראשונה קשורה כאמור בהדלפה הרוסית המטעה, שפולארד הביא בעקיפין לחשיפת סוכנים אמריקנים רבים וחשובים בברה"מ לשעבר, לחבישת רבים מהם לתקופות מאסר ארוכות בכלא הסובייטי ולהוצאתם להורג של אחרים. הזעם על פולארד היה אז בשיאו, והוא שהביא להתבטאויות החמורות של שר ההגנה האמריקני, קספר ויינברגר, ולשנאתו התהומית כלפי פולארד. אך כעבור שנים נתגלתה זהותם האמיתית של המרגלים: אלדריך איימס (CIA) התגלה בתשנ"ד (1994), ורוברט הנס ((FBI בתשס"א (2001). הם הודו באשמה שיוחסה בטעות לפולארד, ונשלחו למאסר עולם בלא חנינה. (אלדריך איימס כתב בזמנו לקספר ויינברגר את הערכת הנזקים שפולארד עשה, וטפל על פולארד את פשעיו שלו במסירת המידע על סוכנים הנזכרים). בנוסף לכך התגלתה רק אז העובדה החשובה מאין כמותה במודיעין הצי: לפולארד לא היה האישור המיוחד, (ה'רצועה הכחולה') להיכנס ולגשת אל החומר הסודי הנזכר, בעוד שלאיימס ולהנסן היתה 'רצועה כחולה'. ויינברגר אף אישר את טעותו הגדולה לגבי פולארד, בראיון בתקשורת לפני כשלש שנים.
המקרה השני שנחשפו בו פשעיו(לכאורה) של פולארד היה לאחרונה בהופעת ספרו של רונלד אוליב, 'לכידת פולארד'. ספר זה, הבנוי על שקרים והשמצות חסרי כל יסוד, זכה לפרסומת דווקא כאן בארץ, במאמרו של אמיר אורן ב'הארץ', לפני כחודשיים וחצי, וכן בתוכנית בערוץ 10. בספר כותב אוליב על "נזק שאינו ניתן לתיקון, שפגע בארה"ב באופן שכלל אי אפשר לאמוד אותו".
אך עורכי דינו הנוכחיים של פולארד, הפועלים למענו בהתנדבות, טוענים שאוליב אומר במפורש שלא עיין מעולם בחומר המסווג שהיה מונח בפני בית המשפט לפני גזר הדין. למרות זאת, הוא מעלה נגד פולארד האשמות שמעולם לא הופיעו בחומר הבלתי מסווג על פולארד, הפתוח לעיון הציבור. גם סביר להניח שאוליב ו'מקורותיו' לא הפרו את חוק העונשין של ארה"ב כדי לגלות חומר מסווג. עולה מכך, שהמעשים שהוא מאשים בהם את פולארד אינם מופיעים בתזכירים שהוגשו מטעם ממשלת ארה"ב לפני גזר הדין. אילו ממשלת ארה"ב היתה מאמינה לטענות אלה ואחרות, שהועלו על ידי אוליב, הן היו נכללות בתזכירים שהגישה לבית המשפט לפני שנגזר דינו, שהרי גישתה כלפיו במשפט היתה תוקפנית ביותר. בתצהיר שהגיש משרד המשפטים האמריקני בתשמ"ז (1987) לבית המשפט האמריקני, הופיעו רק עבירות קלות יחסית, וללא רמז לכל מה שכתב אוליב.
את מניעיו של אוליב (שונא ישראל מושבע ואויבו של פולארד) אפשר לשער, אולם קשה לדעת מה רצו 'הארץ' וערוץ 10 להרוויח מהפרסומת שנתנו לספר השקרי והמרושע.
אך שמא יש כאן רמז לנכונות הממשל ללכת לקראת ישראל בשחרור פולארד בתמורה לשחרורו של ברגותי, שהאמריקנים דורשים אותו בעסקת שחרור גלעד שליט. ידוע לי שגם אולמרט, בניגוד גמור לקודמו בתפקיד, מעוניין בשחרור פולארד. הוא יודע, שבמעמדו הציבורי הנוכחי בישראל זה גם כדאי לו. אפשר שהגורמים בארה"ב ובישראל הנטפלים עתה בטענות שווא לפולארד חשים את הסכנה מבחינתם, שמא חלילה פולארד ישוחרר, והם בועטים לכל כיוון אפשרי. שמא ניתן לראות בדבריהם אור בקצה המנהרה.
ולגופו של מאבק: אנו עומדים היום בצל עסקה לשחרורו של החייל גלעד שליט. המחיר שישראל נדרשת לשלם עבורו, הכולל את הארכי-מרצח ברגותי, את המרצח ממלון פארק ועוד מספר מרצחים שקשה לתאר, הוא מחיר בלתי הגיוני לחלוטין, והוא עלול בסבירות גבוהה לגרום למותם של ישראלים רבים מספור. אך הלחץ המופעל על הממשלה לבצע את העסקה עלול לנצח את הממשלה החלשה. גם לחץ לשחרור פולארד במסגרת כל עסקת שחרור עשוי להשפיע. אם חלילה תתבצע עסקה ופולארד ייוותר בכלא, נוכל לדעת, שלא לחצנו מספיק, שלא השתדלנו דיינו למען איש שהקריב את כל חייו למעננו.
לא נשוב אל בתינו עד התנחל יהונתן פולארד האיש בנחלתו.
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=747
כ"ד כסלו התשס"ז | 15/12/2006
לאחרונה החל הסוכן הישראלי, יהונתן פולארד, לרצות את שנת העשרים ושתיים בכלאו בצפון קרוליינה בתנאים המביישים כל דגל של זכויות אדם, ושכללו בעבר גם עינויים של ממש כטפטוף מתמיד של מים קרים על גופו העירום ועוד.
התנהגותה האכזרית של ממשלת ארצות הברית כלפי פולארד אומרת דרשני. זוהי ממשלה שזכויות האדם וכבודו הם דגלה, ובעבר נהגה כלפי מרגלים שהזיקו לה אלף מונים יותר מפולארד בסלחנות ואף בוותרנות. מדי כמה חודשים מפרסמים הפעילים למען פולארד את רשימת המרגלים האמריקנים שנשפטו בחצי היובל האחרון, את פשעי הריגול שלהם, את עונשיהם ואת החנינות שזכו להן כעבור שנים ספורות. כולם פעלו נגד אינטרסים חיוניים של ארה"ב ונגד ביטחונה, שלא כפולארד, שפעל רק נגד מדינות איסלאמיות, ורק בנושא פיתוח טילים ארוכי טווח ונשק לא קונוונציונאלי נגד ישראל. החשיפות שגרם להן אמנם הביכו את ארצות הברית, ובעיקר את האמריקנים בעלי האינטרסים בחברות הנפט הערביות, אך לא גרמו נזק של ממש לארצות הברית. לאידך גיסא, הן דחו את הפורענות העומדת להתרגש עלינו בנשק ההשמדה הזה בשנות דור.
מה איפוא פשר לב האבן האמריקני דווקא כלפי פולארד? שתי תשובות אפשריות אני רואה לשאלה זו.
א. בניגוד לידוע לנו, פולארד גרם נזק שכמוהו לא היה בתחום הריגול לאינטרסים הקיומיים של ארה"ב.
ב. פולארד כאמור, לא גרם נזק חשוב למדינתו, ולמעשה האמריקנים היו שמחים לשחרר אותו מזמן, ולחסוך מעליהם את העול המוסרי והציבורי הכבד שבישיבתו מאחורי סורג ובריח. הם צריכים שרק פיו של פולארד יישאר במאסר, כדי שלא ייפתח מחוץ לגבולותיה ויספר את הידוע לו: על השחיתות הפנימית במודיעין האמריקני (אולי רק בחיל הים, אולי רק ב-CIA); על הבוגדנות שבה נהג הארגון כלפי חומר שהיה מחויב למסור לישראל למען הצלתה ועל פי הסכמים כתובים בין ישראל לארה"ב; על הרשלנות שבהסקת מסקנות מן החומר, שהביאה לכך שהארגון טיפח בעת מאבקו בסובייטים באפגניסטן את ארגון אל קעידה שהחריב את מגדלי התאומים ועל הפזיזות שבה קיבל את ה'הדלפה' הסובייטית המכוונת כאילו פולארד הסגיר סוכנים אמריקנים להריגתם ביד הסובייטים.
אך מכיוון שלא ניתן להותיר במאסר את פיו של פולארד בלבד, הם עושים ככל יכולתם כדי שפולארד החולה והמוחזק בתאו ללא תנאים מינימליים, יוריד עמו את סודותיו אל קברו.
אגב, גם בישראל ישנם אנשי מפתח רבים, ממשפחת שרון ועד לשר הגימלאים, ולאחרים, שאפשר שיש להם סיבות טובות לרצות שפיו של פולארד ייוותר במאסר לנצח.
ההדלפה הרוסית
נבחן לרגע את שידוע לנו על האפשרות הראשונה. בשני מקרים עיקריים דובר על הפשעים החמורים ללא תקדים של פולארד כלפי האומה האמריקנית, שוחרת זכויות האדם והצדק. הפעם הראשונה קשורה כאמור בהדלפה הרוסית המטעה, שפולארד הביא בעקיפין לחשיפת סוכנים אמריקנים רבים וחשובים בברה"מ לשעבר, לחבישת רבים מהם לתקופות מאסר ארוכות בכלא הסובייטי ולהוצאתם להורג של אחרים. הזעם על פולארד היה אז בשיאו, והוא שהביא להתבטאויות החמורות של שר ההגנה האמריקני, קספר ויינברגר, ולשנאתו התהומית כלפי פולארד. אך כעבור שנים נתגלתה זהותם האמיתית של המרגלים: אלדריך איימס (CIA) התגלה בתשנ"ד (1994), ורוברט הנס ((FBI בתשס"א (2001). הם הודו באשמה שיוחסה בטעות לפולארד, ונשלחו למאסר עולם בלא חנינה. (אלדריך איימס כתב בזמנו לקספר ויינברגר את הערכת הנזקים שפולארד עשה, וטפל על פולארד את פשעיו שלו במסירת המידע על סוכנים הנזכרים). בנוסף לכך התגלתה רק אז העובדה החשובה מאין כמותה במודיעין הצי: לפולארד לא היה האישור המיוחד, (ה'רצועה הכחולה') להיכנס ולגשת אל החומר הסודי הנזכר, בעוד שלאיימס ולהנסן היתה 'רצועה כחולה'. ויינברגר אף אישר את טעותו הגדולה לגבי פולארד, בראיון בתקשורת לפני כשלש שנים.
המקרה השני שנחשפו בו פשעיו(לכאורה) של פולארד היה לאחרונה בהופעת ספרו של רונלד אוליב, 'לכידת פולארד'. ספר זה, הבנוי על שקרים והשמצות חסרי כל יסוד, זכה לפרסומת דווקא כאן בארץ, במאמרו של אמיר אורן ב'הארץ', לפני כחודשיים וחצי, וכן בתוכנית בערוץ 10. בספר כותב אוליב על "נזק שאינו ניתן לתיקון, שפגע בארה"ב באופן שכלל אי אפשר לאמוד אותו".
אך עורכי דינו הנוכחיים של פולארד, הפועלים למענו בהתנדבות, טוענים שאוליב אומר במפורש שלא עיין מעולם בחומר המסווג שהיה מונח בפני בית המשפט לפני גזר הדין. למרות זאת, הוא מעלה נגד פולארד האשמות שמעולם לא הופיעו בחומר הבלתי מסווג על פולארד, הפתוח לעיון הציבור. גם סביר להניח שאוליב ו'מקורותיו' לא הפרו את חוק העונשין של ארה"ב כדי לגלות חומר מסווג. עולה מכך, שהמעשים שהוא מאשים בהם את פולארד אינם מופיעים בתזכירים שהוגשו מטעם ממשלת ארה"ב לפני גזר הדין. אילו ממשלת ארה"ב היתה מאמינה לטענות אלה ואחרות, שהועלו על ידי אוליב, הן היו נכללות בתזכירים שהגישה לבית המשפט לפני שנגזר דינו, שהרי גישתה כלפיו במשפט היתה תוקפנית ביותר. בתצהיר שהגיש משרד המשפטים האמריקני בתשמ"ז (1987) לבית המשפט האמריקני, הופיעו רק עבירות קלות יחסית, וללא רמז לכל מה שכתב אוליב.
את מניעיו של אוליב (שונא ישראל מושבע ואויבו של פולארד) אפשר לשער, אולם קשה לדעת מה רצו 'הארץ' וערוץ 10 להרוויח מהפרסומת שנתנו לספר השקרי והמרושע.
אך שמא יש כאן רמז לנכונות הממשל ללכת לקראת ישראל בשחרור פולארד בתמורה לשחרורו של ברגותי, שהאמריקנים דורשים אותו בעסקת שחרור גלעד שליט. ידוע לי שגם אולמרט, בניגוד גמור לקודמו בתפקיד, מעוניין בשחרור פולארד. הוא יודע, שבמעמדו הציבורי הנוכחי בישראל זה גם כדאי לו. אפשר שהגורמים בארה"ב ובישראל הנטפלים עתה בטענות שווא לפולארד חשים את הסכנה מבחינתם, שמא חלילה פולארד ישוחרר, והם בועטים לכל כיוון אפשרי. שמא ניתן לראות בדבריהם אור בקצה המנהרה.
ולגופו של מאבק: אנו עומדים היום בצל עסקה לשחרורו של החייל גלעד שליט. המחיר שישראל נדרשת לשלם עבורו, הכולל את הארכי-מרצח ברגותי, את המרצח ממלון פארק ועוד מספר מרצחים שקשה לתאר, הוא מחיר בלתי הגיוני לחלוטין, והוא עלול בסבירות גבוהה לגרום למותם של ישראלים רבים מספור. אך הלחץ המופעל על הממשלה לבצע את העסקה עלול לנצח את הממשלה החלשה. גם לחץ לשחרור פולארד במסגרת כל עסקת שחרור עשוי להשפיע. אם חלילה תתבצע עסקה ופולארד ייוותר בכלא, נוכל לדעת, שלא לחצנו מספיק, שלא השתדלנו דיינו למען איש שהקריב את כל חייו למעננו.
לא נשוב אל בתינו עד התנחל יהונתן פולארד האיש בנחלתו.
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=747
ההתעללות בפולארד אינה מתיישבת עם העובדות / ניסן גנהודיה מהדרום
ההתעללות בפולארד אינה מתיישבת עם העובדות / ניסן גנאור
ח כסלו התשס"ז | 29/11/2006
ב- ח' כסלו תשס"ז (29 בנובמבר, 2006)החל יהונתן פולארד את השנה ה- 22 למאסר העולם שנגזר עליו בעוון העברת מידע מסווג לישראל, שעסק באיומים קיומיים על המדינה היהודית.
מאז שהצליח יהונתן פולארד להשיג את הכותרות הלא מסווגות של המסמכים ששימשו כראיה נגדו, וכותרות אלה פורסמו בעצומה לבית המשפט העליון של מדינת ישראל*, אין ספק שהמידע שהעביר פולארד לישראל עסק ביכולות הלוחמה האטומית, הכימית והביולוגית של סוריה, עירק, לוב ואירן – המפותחות כולן לשימוש כנגד ישראל. המידע כלל גם אינפורמציה על פיתוח טילים בליסטיים על ידי מדינות אלה, וכן אינפורמציה אודות התקפות טרור מתוכננות כנגד מטרות ישראליות אזרחיות. ארצות הברית הסתירה מידע חיוני זה בכוונה תחילה, למרות מחויבותה החוקית לחלוק אותו עם בת בריתה, ישראל.
אין ספק כי פולארד, אשר ריגל למען ישראל, בת ברית של ארצות הברית, נדון באופן מחמיר הרבה יותר מהמרגלים הידועים ביותר לשמצה אשר ריגלו למען מדינות אויב – רובם חופשיים כיום! להלן דוגמאות ספורות בלבד:
· מייקל ווקר, חבר ברשת הריגול הידועה לשמצה ווקר, נעצר ב- 1985, השנה שבה נעצר יהונתן פולארד. רשת הריגול שאליה השתייך פעלה במשך 17 שנים ומכרה סודות צבאיים רגישים של ארה"ב לברית המועצות. בכך גרמה רשת הריגול מה שתואר על ידי הרשויות כנזק נרחב לביטחון הלאומי. הוא נדון ל- 25 שנות מאסר. ווקר הוא אדם חופשי כיום.
· קלייטון לונטרי, סמל בחיל הנחתים ששמר על שגרירות ארה"ב במוסקבה, ריגל עבור הק.ג.ב. ונדון ב- 1987 ל- 30 שנות מאסר. הוא העביר לרוסים את שרטוטי השגרירויות במוסקבה ובוינה, וסיכן בכך את חיי כל עובדי השגרירויות. גזר דינו קוצר שלוש פעמים. לונטרי הוא אדם חופשי כיום.
· ריצ'רד מילר הוא סוכן ה- FBI הראשון בעולם שנשפט בעוון ריגול. הוא מסר סודות, כולל מדריך לריגול נגדי, לסובייטים. הוא נדון ל- 20 שנות מאסר. מילר הוא אדם חופשי כיום.
· עבדל-קאדר חלמי, חוקר טילים, נשפט ב- 1989 בעוון מכירת טכנולוגיה הקשורה לפרויקט טיל הקונדור למצרים. טכנולוגיה זו מצאה את דרכה לעירק. הוא נדון ל- 48 חודשי מאסר וריצה תקופה קצרה בהרבה. חלמי הוא אדם חופשי כיום.
· סמואל מוריסון,, מנתח בצי האמריקני, גנב עשרות מסמכים ותצלומים סודיים. התצלומים הסודיים שמכר, שהודפסו בשבועון "ג'יינס דיפנס וויקלי", היו מסווגים כחומר רגיש מסווג. חשיפת חומר רגיש כל כך גוררת מאסר עולם ללא שיקול דעת. בהיותו נכדו של היסטוריון ידוע של הצי, קשריו המשפחתיים הינם הדרך היחידה שבה ניתן להסביר מדוע ב- 1985 נדון מוריסון לשתי שנות מאסר בלבד, שמתוכן ריצה שלושה חודשים בלבד. יותר מכך, למרות התנגדות נחרצת של ה- CIA לחנינה, קיבל מוריסון בינואר 2001 חנינה מלאה מהנשיא לשעבר קלינטון. מוריסון הוא אדם חופשי כיום.
· רונלד מונטפרטו – במשך למעלה מעשור מסר רונלד מונטפרטו, מנתח בפנתגון לשעבר, מידע סודי ביותר לסינים. הוא גרם נזק חמור לבטחונה הלאומי של ארה"ב, ופגע במאמציה לעקוב אחר עסקאות הנשק הסודיות של סין עם מדינות תומכות טרור כגון אירן, סוריה ופקיסטן. מונטפרטו נדון לאחרונה ל- 3 חודשים בכלא! העונש המגוחך של מונטפרטו כמעט הסתיים ובעת שתקראו מאמר זה תוכלו להיות בטוחים כי מונטפרטו הוא אדם חופשי כיום.
בניגוד לאלו המוזכרים לעיל, יהונתן פולארד מעולם לא הואשם, נשפט או הורשע בבגידה. הוא גם מעולם לא הואשם בפגיעה בארצות הברית במשפט רשמי – רק בתקשורת, שבה לא יכול היה לענות למאשימיו. העבירה היחידה שבגינה הועמד פולארד לדין הינה סעיף אחד של העברת מידע מסווג לבת ברית.
השופט הכיר בפולארד כאידאולוג ולא שכיר חרב, וסרב לקנוס אותו. ב- 1998, לאחר שנים של שקרים והכחשה, הודתה ממשלת ישראל כי יהונתן פולארד היה סוכן ישראלי והעניקה לו הכרה רשמית. בהגדרה, סוכן הוא אדם העובד מתוך מחויבות למדינה ולא עבור בצע כסף או רווח. כאשר הוכר פולארד כסוכן ישראלי, הוזמו כל הספקולציות אודות מניעיו.
פולארד מעולם לא נשפט. הוא הוכרח לבצע עסקת טיעון, אשר הוא כיבד ואילו ארה"ב הפרה. למרות העובדה שהודה ושיתף פעולה באופן מלא עם התביעה, התעלם השופט ברגע האחרון מעסקת הטיעון ודן את פולארד למאסר עולם. עורך דינו, אשר מומן על ידי ממשלת ישראל, לא הגיש הודעה על כוונה לערער ובכך מנע לעד מיהונתן את הזכות לערער על מאסר העולם.
מעולם בהיסטוריה של ארה"ב לא קיבל איש מאסר עולם בעוון ריגול עבור בת ברית – רק יהונתן פולארד. זהו עונש השמור עבור אלו אשר מרגלים עבור אויבי ארה"ב. אבל כפי שמראות הדוגמאות שלעיל, במקרים רבים אפילו מרגלים עבור אויבי ארה"ב מקבלים עונשים קלים באופן משמעותי ולא כפי שנענש פולארד.
על מרגלים אלה לא נשפכו אש וגופרית, ולא נוצרה סטיגמה על המדינה שאותה שרתו. בדיוק להיפך. לא נחסכו מאמצים למנוע מבוכה מהמרגלים ומהמדינות שעבורן ריגלו. כאשר שוחרר כל אחד מבוגדים אלו, היה הכיסוי התקשורתי מצומצם ולא נשמע ציוץ של מחאה מגורמים רשמיים או מפרשני חדשות כלשהם.
לא כך במקרה של יהונתן פולארד. עשרים ושתיים שנים מאז תחילת מאסר העולם, ממשיך יהונתן פולארד להיות מוקע ומגונה בכל הזדמנות על ידי קהיליית הביון האמריקנית ועושי דברם בתקשורת. מדוע האש והגופרית הנשפכות על המרגל היהודי אינטנסיביות ובלתי פוסקות כל כך? מדוע להמשיך ולערום האשמות חדשות ובלתי מבוססות כנגד המרגל הישראלי?
אמרה ידועה אומרת שכאשר אתה משמיץ מרגל, אתה משמיץ את המדינה שאותה הוא משרת. ברור שההאשמות השקריות כנגד פולארד מכוונות לפגוע יותר בישראל, המדינה שאותה שירת, מאשר בפולארד עצמו.
יותר מכך, השנאה המופנית כלפי פולארד באופן אישי פשוט גדולה מדי מכדי להיות אמינה. ההאשמות האחרונות כנגד פולארד – שריגל עבור 10 מדינות, ושהיה סוחר נשק, ושהשתמש בסמים ועוד מאה ואחד דברים אחרים - הינן אבסורד! עד כמה חושבת קהיליית הביון של ארה"ב שהציבור יכול להיות פתי? כמה טיפשה התקשורת החוזרת על שקרים אלו ללא הרהור?
אם משהו מהאשמות אלה היה אמת, מדוע פולארד מעולם לא הואשם, לא הועמד לדין ולא נשפט על פשעים אלו? איש לא שואל אפילו.
וזוהי הנקודה. קהיליית הביון האמריקנית אינה חוששת להתעלל ביהונתן פולארד ללא גבול, מכיוון שאין אפילו קול אחד בקרב הגורמים הרשמיים בישראל, או בקרב המנהיגות היהודית בארה"ב, או בתקשורת, אשר מוחה על ההתאכזרות ליהונתן פולארד. להיפך, אפילו התקשורת הישראלית הצטרפה לחגיגה, עורמת עלבונות על יהונתן פולארד ומשכתבת את ההיסטוריה כדי לעשותו בדעת הקהל מעין מרגל-על מפלצתי.
היכן ראש ממשלת ישראל, אשר טוען כי אכפת לו כל כך מיהונתן פולארד וכי הוא מבקש לשחררו? מדוע אין מר אולמרט מהגן על השבוי של ישראל המוחזק במשך הזמן הארוך ביותר, ולא מביע תמיכה חד משמעית?
היכן חברי הכנסת המנצלים באופן קבוע את שמו של יהונתן על מנת להיבחר או להרוויח פרסום? היכן הם כעת, כשיהונתן מועלה על המוקד שוב ושוב?
היכן מנהיגי יהדות ארה"ב? האם הם עסוקים מדי בטפיחה עממית על השכם בועידה הכללית בלוס אנג'לס מכדי לשים לב אפילו? או אולי הם עדיין מתחמקים מפחד להפוך לקורבן נוסף במלחמת הצללים כנגד ישראל, כמו אייפק?
השורה התחתונה: היכן אנחנו? אסור לנו כיהודים לשתוק בפני אנטישמיות בוטה כל כך המכוונת כנגד אחד מאיתנו. מוטל עכשיו על כל אדם ישר, ומכל דת, להתקומם בפועל!. תפילותינו אינן מספיקות. קולנו דרושים בקריאה למנהיגינו בישראל ובארה"ב - עלינו להטיל עליהם משימה ולהכריח אותם לקחת אחריות. שלושה חודשים בכלא מספיקים למרגל עבור סין, אולם 21 שנים אינן די למרגל עבור ישראל?
הטירוף בעניינו של יהונתן פולארד חייב להיפסק. פולארד חייב לצאת לחופשי. כבודה של ישראל כאומה, ושלנו כיחידים, תלויים בכך.
ניסן גנאור הינו ראש הועד להשבת יהונתן פולארד הביתה, שמושבו בירושלים. www.FreePollard.org
* באמצעות חוק חופש המידע, קיבל יהונתן פולארד את הכותרות הלא מסווגות של המסמכים אשר שימשו כראיות נגדו. כותרות אלו פורסמו בעתירה לבית המשפט העליון בישראל, שהעתק ממנה ניתן לראות באתר
http://www.jonathanpollard.org/petition.htm. Clickon Legal Doc [Hebrew]: Jonathan Pollard's Eban Commission Report Petition to Israeli Supreme Court
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=745
ח כסלו התשס"ז | 29/11/2006
ב- ח' כסלו תשס"ז (29 בנובמבר, 2006)החל יהונתן פולארד את השנה ה- 22 למאסר העולם שנגזר עליו בעוון העברת מידע מסווג לישראל, שעסק באיומים קיומיים על המדינה היהודית.
מאז שהצליח יהונתן פולארד להשיג את הכותרות הלא מסווגות של המסמכים ששימשו כראיה נגדו, וכותרות אלה פורסמו בעצומה לבית המשפט העליון של מדינת ישראל*, אין ספק שהמידע שהעביר פולארד לישראל עסק ביכולות הלוחמה האטומית, הכימית והביולוגית של סוריה, עירק, לוב ואירן – המפותחות כולן לשימוש כנגד ישראל. המידע כלל גם אינפורמציה על פיתוח טילים בליסטיים על ידי מדינות אלה, וכן אינפורמציה אודות התקפות טרור מתוכננות כנגד מטרות ישראליות אזרחיות. ארצות הברית הסתירה מידע חיוני זה בכוונה תחילה, למרות מחויבותה החוקית לחלוק אותו עם בת בריתה, ישראל.
אין ספק כי פולארד, אשר ריגל למען ישראל, בת ברית של ארצות הברית, נדון באופן מחמיר הרבה יותר מהמרגלים הידועים ביותר לשמצה אשר ריגלו למען מדינות אויב – רובם חופשיים כיום! להלן דוגמאות ספורות בלבד:
· מייקל ווקר, חבר ברשת הריגול הידועה לשמצה ווקר, נעצר ב- 1985, השנה שבה נעצר יהונתן פולארד. רשת הריגול שאליה השתייך פעלה במשך 17 שנים ומכרה סודות צבאיים רגישים של ארה"ב לברית המועצות. בכך גרמה רשת הריגול מה שתואר על ידי הרשויות כנזק נרחב לביטחון הלאומי. הוא נדון ל- 25 שנות מאסר. ווקר הוא אדם חופשי כיום.
· קלייטון לונטרי, סמל בחיל הנחתים ששמר על שגרירות ארה"ב במוסקבה, ריגל עבור הק.ג.ב. ונדון ב- 1987 ל- 30 שנות מאסר. הוא העביר לרוסים את שרטוטי השגרירויות במוסקבה ובוינה, וסיכן בכך את חיי כל עובדי השגרירויות. גזר דינו קוצר שלוש פעמים. לונטרי הוא אדם חופשי כיום.
· ריצ'רד מילר הוא סוכן ה- FBI הראשון בעולם שנשפט בעוון ריגול. הוא מסר סודות, כולל מדריך לריגול נגדי, לסובייטים. הוא נדון ל- 20 שנות מאסר. מילר הוא אדם חופשי כיום.
· עבדל-קאדר חלמי, חוקר טילים, נשפט ב- 1989 בעוון מכירת טכנולוגיה הקשורה לפרויקט טיל הקונדור למצרים. טכנולוגיה זו מצאה את דרכה לעירק. הוא נדון ל- 48 חודשי מאסר וריצה תקופה קצרה בהרבה. חלמי הוא אדם חופשי כיום.
· סמואל מוריסון,, מנתח בצי האמריקני, גנב עשרות מסמכים ותצלומים סודיים. התצלומים הסודיים שמכר, שהודפסו בשבועון "ג'יינס דיפנס וויקלי", היו מסווגים כחומר רגיש מסווג. חשיפת חומר רגיש כל כך גוררת מאסר עולם ללא שיקול דעת. בהיותו נכדו של היסטוריון ידוע של הצי, קשריו המשפחתיים הינם הדרך היחידה שבה ניתן להסביר מדוע ב- 1985 נדון מוריסון לשתי שנות מאסר בלבד, שמתוכן ריצה שלושה חודשים בלבד. יותר מכך, למרות התנגדות נחרצת של ה- CIA לחנינה, קיבל מוריסון בינואר 2001 חנינה מלאה מהנשיא לשעבר קלינטון. מוריסון הוא אדם חופשי כיום.
· רונלד מונטפרטו – במשך למעלה מעשור מסר רונלד מונטפרטו, מנתח בפנתגון לשעבר, מידע סודי ביותר לסינים. הוא גרם נזק חמור לבטחונה הלאומי של ארה"ב, ופגע במאמציה לעקוב אחר עסקאות הנשק הסודיות של סין עם מדינות תומכות טרור כגון אירן, סוריה ופקיסטן. מונטפרטו נדון לאחרונה ל- 3 חודשים בכלא! העונש המגוחך של מונטפרטו כמעט הסתיים ובעת שתקראו מאמר זה תוכלו להיות בטוחים כי מונטפרטו הוא אדם חופשי כיום.
בניגוד לאלו המוזכרים לעיל, יהונתן פולארד מעולם לא הואשם, נשפט או הורשע בבגידה. הוא גם מעולם לא הואשם בפגיעה בארצות הברית במשפט רשמי – רק בתקשורת, שבה לא יכול היה לענות למאשימיו. העבירה היחידה שבגינה הועמד פולארד לדין הינה סעיף אחד של העברת מידע מסווג לבת ברית.
השופט הכיר בפולארד כאידאולוג ולא שכיר חרב, וסרב לקנוס אותו. ב- 1998, לאחר שנים של שקרים והכחשה, הודתה ממשלת ישראל כי יהונתן פולארד היה סוכן ישראלי והעניקה לו הכרה רשמית. בהגדרה, סוכן הוא אדם העובד מתוך מחויבות למדינה ולא עבור בצע כסף או רווח. כאשר הוכר פולארד כסוכן ישראלי, הוזמו כל הספקולציות אודות מניעיו.
פולארד מעולם לא נשפט. הוא הוכרח לבצע עסקת טיעון, אשר הוא כיבד ואילו ארה"ב הפרה. למרות העובדה שהודה ושיתף פעולה באופן מלא עם התביעה, התעלם השופט ברגע האחרון מעסקת הטיעון ודן את פולארד למאסר עולם. עורך דינו, אשר מומן על ידי ממשלת ישראל, לא הגיש הודעה על כוונה לערער ובכך מנע לעד מיהונתן את הזכות לערער על מאסר העולם.
מעולם בהיסטוריה של ארה"ב לא קיבל איש מאסר עולם בעוון ריגול עבור בת ברית – רק יהונתן פולארד. זהו עונש השמור עבור אלו אשר מרגלים עבור אויבי ארה"ב. אבל כפי שמראות הדוגמאות שלעיל, במקרים רבים אפילו מרגלים עבור אויבי ארה"ב מקבלים עונשים קלים באופן משמעותי ולא כפי שנענש פולארד.
על מרגלים אלה לא נשפכו אש וגופרית, ולא נוצרה סטיגמה על המדינה שאותה שרתו. בדיוק להיפך. לא נחסכו מאמצים למנוע מבוכה מהמרגלים ומהמדינות שעבורן ריגלו. כאשר שוחרר כל אחד מבוגדים אלו, היה הכיסוי התקשורתי מצומצם ולא נשמע ציוץ של מחאה מגורמים רשמיים או מפרשני חדשות כלשהם.
לא כך במקרה של יהונתן פולארד. עשרים ושתיים שנים מאז תחילת מאסר העולם, ממשיך יהונתן פולארד להיות מוקע ומגונה בכל הזדמנות על ידי קהיליית הביון האמריקנית ועושי דברם בתקשורת. מדוע האש והגופרית הנשפכות על המרגל היהודי אינטנסיביות ובלתי פוסקות כל כך? מדוע להמשיך ולערום האשמות חדשות ובלתי מבוססות כנגד המרגל הישראלי?
אמרה ידועה אומרת שכאשר אתה משמיץ מרגל, אתה משמיץ את המדינה שאותה הוא משרת. ברור שההאשמות השקריות כנגד פולארד מכוונות לפגוע יותר בישראל, המדינה שאותה שירת, מאשר בפולארד עצמו.
יותר מכך, השנאה המופנית כלפי פולארד באופן אישי פשוט גדולה מדי מכדי להיות אמינה. ההאשמות האחרונות כנגד פולארד – שריגל עבור 10 מדינות, ושהיה סוחר נשק, ושהשתמש בסמים ועוד מאה ואחד דברים אחרים - הינן אבסורד! עד כמה חושבת קהיליית הביון של ארה"ב שהציבור יכול להיות פתי? כמה טיפשה התקשורת החוזרת על שקרים אלו ללא הרהור?
אם משהו מהאשמות אלה היה אמת, מדוע פולארד מעולם לא הואשם, לא הועמד לדין ולא נשפט על פשעים אלו? איש לא שואל אפילו.
וזוהי הנקודה. קהיליית הביון האמריקנית אינה חוששת להתעלל ביהונתן פולארד ללא גבול, מכיוון שאין אפילו קול אחד בקרב הגורמים הרשמיים בישראל, או בקרב המנהיגות היהודית בארה"ב, או בתקשורת, אשר מוחה על ההתאכזרות ליהונתן פולארד. להיפך, אפילו התקשורת הישראלית הצטרפה לחגיגה, עורמת עלבונות על יהונתן פולארד ומשכתבת את ההיסטוריה כדי לעשותו בדעת הקהל מעין מרגל-על מפלצתי.
היכן ראש ממשלת ישראל, אשר טוען כי אכפת לו כל כך מיהונתן פולארד וכי הוא מבקש לשחררו? מדוע אין מר אולמרט מהגן על השבוי של ישראל המוחזק במשך הזמן הארוך ביותר, ולא מביע תמיכה חד משמעית?
היכן חברי הכנסת המנצלים באופן קבוע את שמו של יהונתן על מנת להיבחר או להרוויח פרסום? היכן הם כעת, כשיהונתן מועלה על המוקד שוב ושוב?
היכן מנהיגי יהדות ארה"ב? האם הם עסוקים מדי בטפיחה עממית על השכם בועידה הכללית בלוס אנג'לס מכדי לשים לב אפילו? או אולי הם עדיין מתחמקים מפחד להפוך לקורבן נוסף במלחמת הצללים כנגד ישראל, כמו אייפק?
השורה התחתונה: היכן אנחנו? אסור לנו כיהודים לשתוק בפני אנטישמיות בוטה כל כך המכוונת כנגד אחד מאיתנו. מוטל עכשיו על כל אדם ישר, ומכל דת, להתקומם בפועל!. תפילותינו אינן מספיקות. קולנו דרושים בקריאה למנהיגינו בישראל ובארה"ב - עלינו להטיל עליהם משימה ולהכריח אותם לקחת אחריות. שלושה חודשים בכלא מספיקים למרגל עבור סין, אולם 21 שנים אינן די למרגל עבור ישראל?
הטירוף בעניינו של יהונתן פולארד חייב להיפסק. פולארד חייב לצאת לחופשי. כבודה של ישראל כאומה, ושלנו כיחידים, תלויים בכך.
ניסן גנאור הינו ראש הועד להשבת יהונתן פולארד הביתה, שמושבו בירושלים. www.FreePollard.org
* באמצעות חוק חופש המידע, קיבל יהונתן פולארד את הכותרות הלא מסווגות של המסמכים אשר שימשו כראיות נגדו. כותרות אלו פורסמו בעתירה לבית המשפט העליון בישראל, שהעתק ממנה ניתן לראות באתר
http://www.jonathanpollard.org/petition.htm. Clickon Legal Doc [Hebrew]: Jonathan Pollard's Eban Commission Report Petition to Israeli Supreme Court
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=745
חף מפשע - יהונתן פולארד "דרייפוס" של דורנו / אשר מהודיה מהדרום
חף מפשע - יהונתן פולארד "דרייפוס" של דורנו / אשר מבצרי
כ"ד חשון התשס"ז | 15/11/2006
לאחרונה התפרסמו בתקשורת כתבות עוינות ושקריות כנגד הסוכן הישראלי יהונתן פולארד. הכתבות מתבססות על ספר שנכתב בארה"ב נגד יהונתן פולארד(ע"י רונלד אוליב – אוייבו של פולארד), וכולו השמצות ישנות ושיקריות ,מרושעות ואנטישמיות נגד יהונתן פולארד.
זאת דווקא בעת ביקורו של רוה"מ בארה"ב, והסיכוי להביא לשחרורו של פולארד.
אולם האמת המזעזעת מוסתרת מהציבור –
יהונתן פולארד חף מפשע ומזמן היה צריך להשתחרר!
יהונתן הואשם בהעברת מידע מסווג לבעלת ברית, בלא כוונה לפגוע בארה"ב,
והעונש המקובל לעבירה כזאת הוא כ- 5 שנות מאסר בלבד.
מדוע אם כן קיבל פולארד מאסר עולם?
ליהונתן יוחסה חשיפת סוכנים אמריקנים ברוסיה – והטענה הייתה שהוא העביר את רשימת הסוכנים לישראל, ומשם דלפה הרשימה לבריה"מ בעזרת מרגלים רוסים.
לכן הוגדר אז פולארד כ"מרגל החמור ביותר בהיסטוריה" ונידון למאסר עולם.
אולם כעבור שנים התגלתה זהותם האמיתית של הבוגדים שהעבירו את המידע לרוסים. אלדריך איימס(C.I.A) התגלה בשנת 1994, ורוברט הנסן((F.B.I בתחילת 2001. הם הודו באשמה, ונכלאו למאסר עולם בלא חנינה. התברר שאלדריך איימס היה זה שכתב לשר ההגנה האמריקני קספר ויינברגר את הערכת הנזקים שפולארד עשה, והלביש על פולארד – את פשעיו שלו במסירת מידע על סוכנים לרוסים!
אולם בנוסף לכן התגלתה רק אז עובדה בסיסית חדשה נוספת ע"י מודיעין הצי:
לפולארד כלל לא היה האישור המיוחד ("רצועה כחולה") אשר מאפשר לו להיכנס ולגשת לחומר הסודי הזה. ולעומת זאת לאיימס ולהנסן הייתה "רצועה כחולה"!
פולארד לא ריגל נגד ארה"ב, ובעצם הואשם בדבר שלא עשה!
מדוע אם כן פולארד לא יכול לערער על העוול העצום שנגרם לו?
מתברר שעורך הדין של יהונתן פולארד באותה תקופה, ריצ'רד הייבי (אותו מימנה ישראל) – לא עירער לאחר גזר הדין הקשה של מאסר עולם, למרות שכל עו"ד מתחיל בארה"ב יודע שאם אינך מערער תוך עשרה ימים(או מצהיר על כוונה לערער בעתיד) נחסמת אפשרות העירעור בעתיד. בכך נמנע מפולארד לערער על גזר דינו הקשה – למרות הראיות החדשות שנתגלו בעניינו, והוא יושב בכלא כ7665 ימים ומצבו קשה ביותר!
ראה על כך במאמרו של גו'ן לופטוס - מנהל מוזיאון השואה בפלורידה. שחיבר עד כה ארבעה ספרים רבי-מכר העוסקים בנעשה מאחורי הקלעים של הפוליטיקה האמריקנית
מדוע יהונתן פולארד מושמץ ע"י עמיתו במודיעין של חיל הים האמריקאי?
יהונתן הזהיר פעמים רבות את הממונים עליו- מפני סכנת הטרור האיסלמי, בזמן שארה"ב תמכה בעקיפין באל-קיידה, על מנת להילחם ברוסים באפגניסטן. יהונתן הזהיר שאל- קיידה ימשיך בפיגועים נגד ארה"ב וישראל, ועל כך היה וויכוח בינו לבין עמיתיו במודיעין – שלא היו ערים לסכנת הטרור האיסלמי. לאחר שנים, התברר עד כמה יהונתן פולארד צדק, ויתכן שאם היו שומעים לו אז- אפשר היה למנוע את הפיגועים במגדלי התאומים.לכן אין פלא שעמיתו למודיעין- משמיץ את פולארד בשקרים רבים באופן אישי, שמטרתם היחידה – ריסוק דמותו של יהונתן פולארד והצגתו באופן שלילי. כל מי שמכיר את העובדות יודע שלשקרים האישיים, אין כל יסוד, והם באים לחפות על מחדל מודיעיני גדול של עמיתיו של פולארד.
בתוך ההשמצות של יהונתן פולארד בולט מאוד גם הגוון הנוצרי- אנטישמי.
השאלה הגדולה היא- מדוע ישנם גורמים בארץ שמשתפים פעולה עם אוייביו של יהונתן פולארד?
מדוע לא מזכירים לפני הכל- שיהונתן הינו אזרח וסוכן ישראלי שישראל הכירה בו בצורה רשמית והתחייבה לשחררו, ששחרורו הובטח כבר בהסכמי וואי, ש112 ח"כ חתמו על בקשה מבוש לשחררו,שהוברר מעל לכל ספק שמניעיו היו אידאליסטיים ולא כספיים,
ו21 שנה בכלא האמריקני הוא עונש חסר כל פרופורציה בהיסטוריה של ארה"ב?
האם ישנם גורמים בארץ שלא מעוניינים בשחרורו של יהונתן פולארד?
קשה להאמין בכך, אולם העובדות מציבות לפנינו סימני שאלה גדולים.
כעת זוהי שעת המבחן של כולנו: של החברה בישראל, התקשורת ונבחרי הציבור , האם נעמוד מנגד ונפמשיך להפקיר"פצוע בשטח" את הסוכן הישראלי, או שניקח אחריות אמיתית לשחרורו יהונתן פולארד, ולסיום פרשת "דרייפוס" של דורנו בצורה חיובית – בשחרורו של יהונתן פולארד לישראל. כולנו חייבים זאת ליהונתן פולארד – כיהודי, כאזרח וסוכן ישראלי, וכמי שפעל רבות וסיכן עצמו למען הצלת מדינת ישראל.
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=741
כ"ד חשון התשס"ז | 15/11/2006
לאחרונה התפרסמו בתקשורת כתבות עוינות ושקריות כנגד הסוכן הישראלי יהונתן פולארד. הכתבות מתבססות על ספר שנכתב בארה"ב נגד יהונתן פולארד(ע"י רונלד אוליב – אוייבו של פולארד), וכולו השמצות ישנות ושיקריות ,מרושעות ואנטישמיות נגד יהונתן פולארד.
זאת דווקא בעת ביקורו של רוה"מ בארה"ב, והסיכוי להביא לשחרורו של פולארד.
אולם האמת המזעזעת מוסתרת מהציבור –
יהונתן פולארד חף מפשע ומזמן היה צריך להשתחרר!
יהונתן הואשם בהעברת מידע מסווג לבעלת ברית, בלא כוונה לפגוע בארה"ב,
והעונש המקובל לעבירה כזאת הוא כ- 5 שנות מאסר בלבד.
מדוע אם כן קיבל פולארד מאסר עולם?
ליהונתן יוחסה חשיפת סוכנים אמריקנים ברוסיה – והטענה הייתה שהוא העביר את רשימת הסוכנים לישראל, ומשם דלפה הרשימה לבריה"מ בעזרת מרגלים רוסים.
לכן הוגדר אז פולארד כ"מרגל החמור ביותר בהיסטוריה" ונידון למאסר עולם.
אולם כעבור שנים התגלתה זהותם האמיתית של הבוגדים שהעבירו את המידע לרוסים. אלדריך איימס(C.I.A) התגלה בשנת 1994, ורוברט הנסן((F.B.I בתחילת 2001. הם הודו באשמה, ונכלאו למאסר עולם בלא חנינה. התברר שאלדריך איימס היה זה שכתב לשר ההגנה האמריקני קספר ויינברגר את הערכת הנזקים שפולארד עשה, והלביש על פולארד – את פשעיו שלו במסירת מידע על סוכנים לרוסים!
אולם בנוסף לכן התגלתה רק אז עובדה בסיסית חדשה נוספת ע"י מודיעין הצי:
לפולארד כלל לא היה האישור המיוחד ("רצועה כחולה") אשר מאפשר לו להיכנס ולגשת לחומר הסודי הזה. ולעומת זאת לאיימס ולהנסן הייתה "רצועה כחולה"!
פולארד לא ריגל נגד ארה"ב, ובעצם הואשם בדבר שלא עשה!
מדוע אם כן פולארד לא יכול לערער על העוול העצום שנגרם לו?
מתברר שעורך הדין של יהונתן פולארד באותה תקופה, ריצ'רד הייבי (אותו מימנה ישראל) – לא עירער לאחר גזר הדין הקשה של מאסר עולם, למרות שכל עו"ד מתחיל בארה"ב יודע שאם אינך מערער תוך עשרה ימים(או מצהיר על כוונה לערער בעתיד) נחסמת אפשרות העירעור בעתיד. בכך נמנע מפולארד לערער על גזר דינו הקשה – למרות הראיות החדשות שנתגלו בעניינו, והוא יושב בכלא כ7665 ימים ומצבו קשה ביותר!
ראה על כך במאמרו של גו'ן לופטוס - מנהל מוזיאון השואה בפלורידה. שחיבר עד כה ארבעה ספרים רבי-מכר העוסקים בנעשה מאחורי הקלעים של הפוליטיקה האמריקנית
מדוע יהונתן פולארד מושמץ ע"י עמיתו במודיעין של חיל הים האמריקאי?
יהונתן הזהיר פעמים רבות את הממונים עליו- מפני סכנת הטרור האיסלמי, בזמן שארה"ב תמכה בעקיפין באל-קיידה, על מנת להילחם ברוסים באפגניסטן. יהונתן הזהיר שאל- קיידה ימשיך בפיגועים נגד ארה"ב וישראל, ועל כך היה וויכוח בינו לבין עמיתיו במודיעין – שלא היו ערים לסכנת הטרור האיסלמי. לאחר שנים, התברר עד כמה יהונתן פולארד צדק, ויתכן שאם היו שומעים לו אז- אפשר היה למנוע את הפיגועים במגדלי התאומים.לכן אין פלא שעמיתו למודיעין- משמיץ את פולארד בשקרים רבים באופן אישי, שמטרתם היחידה – ריסוק דמותו של יהונתן פולארד והצגתו באופן שלילי. כל מי שמכיר את העובדות יודע שלשקרים האישיים, אין כל יסוד, והם באים לחפות על מחדל מודיעיני גדול של עמיתיו של פולארד.
בתוך ההשמצות של יהונתן פולארד בולט מאוד גם הגוון הנוצרי- אנטישמי.
השאלה הגדולה היא- מדוע ישנם גורמים בארץ שמשתפים פעולה עם אוייביו של יהונתן פולארד?
מדוע לא מזכירים לפני הכל- שיהונתן הינו אזרח וסוכן ישראלי שישראל הכירה בו בצורה רשמית והתחייבה לשחררו, ששחרורו הובטח כבר בהסכמי וואי, ש112 ח"כ חתמו על בקשה מבוש לשחררו,שהוברר מעל לכל ספק שמניעיו היו אידאליסטיים ולא כספיים,
ו21 שנה בכלא האמריקני הוא עונש חסר כל פרופורציה בהיסטוריה של ארה"ב?
האם ישנם גורמים בארץ שלא מעוניינים בשחרורו של יהונתן פולארד?
קשה להאמין בכך, אולם העובדות מציבות לפנינו סימני שאלה גדולים.
כעת זוהי שעת המבחן של כולנו: של החברה בישראל, התקשורת ונבחרי הציבור , האם נעמוד מנגד ונפמשיך להפקיר"פצוע בשטח" את הסוכן הישראלי, או שניקח אחריות אמיתית לשחרורו יהונתן פולארד, ולסיום פרשת "דרייפוס" של דורנו בצורה חיובית – בשחרורו של יהונתן פולארד לישראל. כולנו חייבים זאת ליהונתן פולארד – כיהודי, כאזרח וסוכן ישראלי, וכמי שפעל רבות וסיכן עצמו למען הצלת מדינת ישראל.
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=741
שדרות: שבת מיוחדת להעמקת הערבות ההדדית ;הודיה מהדרום
שדרות: שבת מיוחדת להעמקת הערבות ההדדית
י"ג טבת התשס"ז | 03/01/2007
ארגון 'מעמקים' בשדרות, קיים שבת מיוחדת, בה נתנו דרשות ושיחות בנושא ערבות הדדית, ביותר מ-25 בתי כנסת בעיר. באי בתי הכנסת התפללו על הפצועים, השבויים, הנעדרים, שישובו לביתם לשלום, ועל אסיר ציון יהונתן פולארד, המצוי בכלא האמריקני 22 שנה.
נתנאל סרוסי, תושב שדרות אמר בשיחה עם ערוץ 7 כי ארגון 'מעמקים' להעמקת מורשת ישראל, בראשו הוא עומד, בחר לערוך שבת "ערבות הדדית" דוקא בשבת הזו, שבת ויחי, כיון שבפרשת השבוע מופיע פסוק המדבר על יוסף, ומיד לאחריו מופיע הפסוק "וימררוהו ורובו וישטמוהו בעלי חיצים", אותו הוא מקביל למצבם של החיילים השבויים בעזה ובלבנון, ולמצבו של פולארד, הדומה למכירת יוסף.
סרוסי מציין, כי המצב בשדרות קשה מאד כתוצאה ממדיניות ההפקרה של הממשלה, הפוגעת בקהילות ובתושבים. "יש פה הרבה דירות שמוצעות להשכרה, אנשים מתחילים להרהר על עצם המצאותם כאן", אומר סרוסי, ומוסיף כי שבת כזאת נותנת חיזוק לתושבים עצמם, שחשים מופקרים ומזדהים באופן מיוחד עם הפקרת פולארד והשבויים והנעדרים.
חשוב לדבריו, שקהילות נוספות במדינה יראו את הערבות ההדדית וידעו שיש מקום לתקן, "כי כאשר אין ערבות הדדית, פולארד והשבויים עדיין בכלאם והקסאמים ממשיכים ליפול על שדרות", אומר סרוסי. לדבריו כשלב ראשון הם מעוניינים להעלות את המודעות בקרב הדתיים ואח"כ במידת האפשר לפנות לגורמים נוספים. "מתוך הרגשת 'כל ישראל ערבים זה לזה', חובתנו להרגיש את כאב תושבי שדרות, ואת כאבו של אחינו יהונתן ולהתפלל ולפעול למיגור הטרור ולשחרור יהונתן פולארד".
סרוסי אף פנה לעיריית שדרות כדי שיתנו לפולארד אזרחות כבוד בעירם, וזכה לאוזן קשבת. גם המקומונים בעיר התיחסו באהדה ליוזמת הערבות ההדדית והסכימו לפרסמה ללא תשלום.
פצועי הקסאם בשדרות, התרגשו מאד לדבריו, לאחר שהקריא באזניהם את מכתב התמיכה ששלח פולארד לשדרות מכלאו בארה"ב, בו הוא מדבר על הערבות ההדדית:
"רצוני לומר לכם, אנשי שדרות היקרים, שבמאבקכם אתם נאבקים, לא רק למען תושבי שדרות אלא למען המדינה והעם כולו. היום זה כבר ברור שמדיניות ההפקרה מסכנת כל אזרח בישראל. אנו חייבים להחזיר את הערבות ההדדית. אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. הלוואי שהייתי יכול להיות איתכם בימים אלה באופן אישי ולהפגין יחד עימכם בשדרות. כיון שהדבר נמנע ממני אני שולח אליכם את אישתי היקרה, אסתר, על מנת שתמסור לכם את אהבתי אליכם ואת המסר של מכתב זה. אני קורא לכל עם ישראל – עורו למען אחיכם תושבי שדרות. ואם לא למענם אז למען עצמכם, כפי שאיש לא תיאר לעצמו לפני מס' שנים, שערים בישראל יופצצו והעולם לא ירעד, כך איש מאיתנו לא יכול לתאר לעצמו כמה נורא יהיה המצב בעוד זמן לא רב, אם לא נתעורר עכשיו.
אני ,מכאן, מתפלל להצלחתכם ולרפואת הפצועים, ומאמין שאסור להתייאש וסופם של הטוב ושל האמת –לנצח". באהבת ישראל, יהונתן פולארד.
[ערוץ 7]
הפליירים שפורסמו בשדרות:
קובץ 1
קובץ 2
קובץ 3
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=754
י"ג טבת התשס"ז | 03/01/2007
ארגון 'מעמקים' בשדרות, קיים שבת מיוחדת, בה נתנו דרשות ושיחות בנושא ערבות הדדית, ביותר מ-25 בתי כנסת בעיר. באי בתי הכנסת התפללו על הפצועים, השבויים, הנעדרים, שישובו לביתם לשלום, ועל אסיר ציון יהונתן פולארד, המצוי בכלא האמריקני 22 שנה.
נתנאל סרוסי, תושב שדרות אמר בשיחה עם ערוץ 7 כי ארגון 'מעמקים' להעמקת מורשת ישראל, בראשו הוא עומד, בחר לערוך שבת "ערבות הדדית" דוקא בשבת הזו, שבת ויחי, כיון שבפרשת השבוע מופיע פסוק המדבר על יוסף, ומיד לאחריו מופיע הפסוק "וימררוהו ורובו וישטמוהו בעלי חיצים", אותו הוא מקביל למצבם של החיילים השבויים בעזה ובלבנון, ולמצבו של פולארד, הדומה למכירת יוסף.
סרוסי מציין, כי המצב בשדרות קשה מאד כתוצאה ממדיניות ההפקרה של הממשלה, הפוגעת בקהילות ובתושבים. "יש פה הרבה דירות שמוצעות להשכרה, אנשים מתחילים להרהר על עצם המצאותם כאן", אומר סרוסי, ומוסיף כי שבת כזאת נותנת חיזוק לתושבים עצמם, שחשים מופקרים ומזדהים באופן מיוחד עם הפקרת פולארד והשבויים והנעדרים.
חשוב לדבריו, שקהילות נוספות במדינה יראו את הערבות ההדדית וידעו שיש מקום לתקן, "כי כאשר אין ערבות הדדית, פולארד והשבויים עדיין בכלאם והקסאמים ממשיכים ליפול על שדרות", אומר סרוסי. לדבריו כשלב ראשון הם מעוניינים להעלות את המודעות בקרב הדתיים ואח"כ במידת האפשר לפנות לגורמים נוספים. "מתוך הרגשת 'כל ישראל ערבים זה לזה', חובתנו להרגיש את כאב תושבי שדרות, ואת כאבו של אחינו יהונתן ולהתפלל ולפעול למיגור הטרור ולשחרור יהונתן פולארד".
סרוסי אף פנה לעיריית שדרות כדי שיתנו לפולארד אזרחות כבוד בעירם, וזכה לאוזן קשבת. גם המקומונים בעיר התיחסו באהדה ליוזמת הערבות ההדדית והסכימו לפרסמה ללא תשלום.
פצועי הקסאם בשדרות, התרגשו מאד לדבריו, לאחר שהקריא באזניהם את מכתב התמיכה ששלח פולארד לשדרות מכלאו בארה"ב, בו הוא מדבר על הערבות ההדדית:
"רצוני לומר לכם, אנשי שדרות היקרים, שבמאבקכם אתם נאבקים, לא רק למען תושבי שדרות אלא למען המדינה והעם כולו. היום זה כבר ברור שמדיניות ההפקרה מסכנת כל אזרח בישראל. אנו חייבים להחזיר את הערבות ההדדית. אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. הלוואי שהייתי יכול להיות איתכם בימים אלה באופן אישי ולהפגין יחד עימכם בשדרות. כיון שהדבר נמנע ממני אני שולח אליכם את אישתי היקרה, אסתר, על מנת שתמסור לכם את אהבתי אליכם ואת המסר של מכתב זה. אני קורא לכל עם ישראל – עורו למען אחיכם תושבי שדרות. ואם לא למענם אז למען עצמכם, כפי שאיש לא תיאר לעצמו לפני מס' שנים, שערים בישראל יופצצו והעולם לא ירעד, כך איש מאיתנו לא יכול לתאר לעצמו כמה נורא יהיה המצב בעוד זמן לא רב, אם לא נתעורר עכשיו.
אני ,מכאן, מתפלל להצלחתכם ולרפואת הפצועים, ומאמין שאסור להתייאש וסופם של הטוב ושל האמת –לנצח". באהבת ישראל, יהונתן פולארד.
[ערוץ 7]
הפליירים שפורסמו בשדרות:
קובץ 1
קובץ 2
קובץ 3
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=754
מחוץ לגדרהודיה מהדרום
מחוץ לגדר
מצד אחד, חוץ מכמה פעילי ימין, אף אחד לא דואג כמו שצריך למרגל הישראלי ג´ונתן פולארד. מצד שני, אולי העובדה שדווקא הם אלו שחיבקו אותו לחיקם היא זו שמונעת ממנו לחדור ללב הקונסנזוס הישראלי. הוא, בכל מקרה, נשאר תקוע בכלא האמריקני
גלעד כץ
ערב ציון יום לכידתו של יהונתן פולארד ב-21 בנובמבר החליטו ראשי 'הוועד למען השבת פולארד' לחרוג ממנהגם הקבוע ולא לקיים הפגנת הזדהות למען פולארד. בשל סמיכות התאריכים בין נסיעתו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לפגישה עם הנשיא האמריקני לבין תאריך הלכידה, הוחלט על 'הפצצת' לשכת ראש הממשלה בטלפונים ופקסים שקראו לאולמרט לא לשכוח את פולארד. גורם בוועד טוען כי המהלך הביא לקריסת מערכת הטלפוניה במשרד ראש הממשלה. האמת? הפעילות הזו, שניתן גם לראות אותה כמו מעשה קונדס בתיכון, קצת מוזרה בהתחשב בעובדה שעתידו של פולארד תלוי באופן טוטאלי בראש הממשלה. הרי אם אולמרט יחליט להקפיא את הטיפול בעניינו, אין כוח בעולם שיגרום לאמריקנים לשחרר מרצונם הטוב את פולארד. מצד שני, משקף הצעד הזה סוג של ייאוש מהפעילות של ממשלת ישראל למען מי שהוגדר על ידה בעבר 'סוכן ישראלי'. למרות שבלשכת ראש הממשלה טוענים כי הטיפול בפולארד נמשך כל העת, ברור שהיחס המורכב של רוב ממשלות ישראל כלפיו מחייב בחינה מעמיקה. כל המרואיינים לכתבה זו לא הצליחו להסביר כיצד קרה שלמרות ההכרה הרשמית באיש ובפועלו קיימת אפליה ברורה וגסה ביחס לחיבוק החם (והצודק לכשלעצמו) שמעניקות ממשלות ישראל לנעדרי צה"ל ושבויו.
יהונתן (ג'ונתן) פולארד הספיק, בטרם נחשף, לשלוח לישראל מידע רב ערך. הנגישות שלו לחומרי מודיעין מסווגים, כקצין במודיעין של הצי האמריקני, אפשרה לו להשיג את המידע. לפי הפרסומים, בין היתר העביר לישראל את מיקום מפקדות הטרור של אש"ף בטוניס, מה שאפשר למטוסי חיל האוויר להשמיד את בסיסי הטרור הפלשתיניים ב-1 באוקטובר 1985. בנוסף העביר פולארד מסמכים ותצלומי לוויין הנוגעים ליכולת הצבאית הערבית והסובייטית.
בשלב מסוים חשד פולארד כי האמריקנים עלו עליו. הוא הודיע למפעיליו הישראלים על חשדותיו, והמתין עשרים וארבע שעות בטרם הגיע לשגרירות ישראל, כדי לאפשר את בריחתם של כל הישראלים הקשורים בהפעלתו. מנגד, מפעיליו הפנו לו עורף כשביקש את עזרתם. עם כניסתו לשגרירות ישראל בוושינגטון האמין פולארד כי הגיע לחוף מבטחים. אך לא עברה שעה קלה, ובהוראה ישירה מירושלים הצטווה הציר המדיני של ישראל, הסמכות הבכירה בשגרירות באותה העת, להוציא אותו מהמתחם. זאת, למרות הידיעה הברורה כי בלשי ה-FBI ממתינים מעבר לשער.
עם תפיסתו התנערה ממשלת ישראל מכל קשר עם פולארד, במטרה למזער את הנזק הצפוי בעקבות חשיפתו של מרגל ישראלי בתוככי מערכת הביטחון של בעלת הברית הגדולה. מדיניות ההתנערות כללה גם התנכרות לבני משפחתו של המרגל. אובדן הגיבוי הביא את פולארד להסכים לעסקת טיעון, שבמסגרתה הודה בהאשמות שיוחסו לו תמורת הקלה בעונשו. אלא שהעסקה הזו הופרה בעקבות התערבות אישית של שר ההגנה האמריקני קספר ויינברגר, ועל פולארד הוטל אחד העונשים החמורים ביותר בתולדות המשפט האמריקני - מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו כלל.
התנכרות, הפשרה, התנכרות
במהלך 21 השנים שחלפו מאז, מעטים הצעדים הרשמיים והמעשיים שנקטו ממשלות ישראל למען פולארד. במהלך התקופה כיהנו בישראל שבעה ראשי ממשלה (פרס, שמיר, רבין, נתניהו, ברק, שרון ואולמרט) ושלושה נשיאים (הרצוג, ויצמן וקצב), במקביל לארבעה נשיאים אמריקנים (רייגן, בוש האב, קלינטון ובוש הבן). רוב ממשלות ישראל הסתפקו במס שפתיים ביחס לפולארד. שמיר, פרס ושרון בלטו בחוסר-המעש שלהם בסוגיה. יצחק רבין ניסה פה ושם, בפרופיל נמוך. בשנת 95', בעקבות התקדמות תהליך השלום, ביקש רבין באופן אישי מנשיא ארה"ב ביל קלינטון שיחון את פולארד. קלינטון חכך בדעתו אם להיעתר, אך בעקבות מכתב זועם ששיגרו כל ראשי זרועות המודיעין האמריקניות, דחה את הבקשה.
זמן קצר לאחר מכן, והוא כלוא כבר יותר מעשר שנים, פילחה קרן אור ראשונה את תאו האפל של פולארד. בינואר 1996 התרחש השינוי המשמעותי הראשון במדיניות הישראלית כלפיו. שר הפנים דאז, חיים רמון, נאלץ להעניק לו אזרחות ישראלית, לאחר שהבין כי רבים הסיכויים שבג"ץ ייענה לבקשתו של פולארד לקבלת אזרחות. תעודת הזהות הכחולה לא שיפרה את תנאי כליאתו או את מצבו המשפטי, אבל בפעם הראשונה חש פולארד כי ישראל עומדת מאחוריו. בעקבות ההתפתחות ביקש מממשלת פרס שתגדיר אותו כ"סוכן ישראלי", אך פרס סירב ונדמה היה כי ההתנכרות שבה והשתררה.
עוד שנתיים חלפו, וממשלתו של נתניהו החליטה 'לשדרג' את אחריותה של ישראל כלפי פולארד ולהגדיר כסוכן ישראלי. להגדרה זו נודעת חשיבות רבה: לפי החוק, סוכן המוכר על ידי מדינת ישראל זכאי לסיוע כספי לו ולבני משפחתו. התקווה היתה גם כי הגדרה כזו תביא לשיפור תנאי כליאתו של פולארד, באשר רשויות הכלא יפסיקו להתייחס אליו כאל עבריין פלילי.
אך התקוות הללו נגוזו. ללא כל סיבה נראית לעין, החלטת הממשלה לא הועברה עד היום לידי רשויות המשפט והכליאה בארה"ב, ותנאי מאסרו של פולארד בכלא באטנר שבצפון-קרוליינה נותרו קשים. גם הסיוע הכספי המיוחל לא הגיע. יתרה מזאת, לטענת 'הוועד למען השבת פולארד', אסתר, רעייתו של המרגל, אינה מקבלת את המגיע לה, כמו ביטוח רפואי שלו היא זקוקה.
כאמור, היחס של ממשלת נתניהו לפולארד עמד בסימן שיפור ממשי. הממשלה המשיכה במאמציה לשחרורו, ונתניהו אף הורה לחברי מפלגתו לשרים ולמזכיר הממשלה לבקר את פולארד בכלאו. המטרה היתה כפולה; לעמוד על מצבו הפיזי-מנטאלי, ולאותת לאמריקנים כי ישראל אינה מפקידה את אנשיה. בעקבות הוראתו של נתניהו החל 'גל' של ביקור אח"מים בכלא בצפון-קרוליינה, ובהם השרים יולי אדלשטיין, לימור לבנת, יעקב נאמן, אלי ישי ומיכאל איתן, כמו גם חברי כנסת רבים. גם פקידים רמי דרג ביקרו את פולארד, ביניהם ראש המוסד אפרים הלוי, אנשי משרד החוץ והיועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין. יחסו של רובינשטיין לנושא מעניין במיוחד, היות שהוא זה שהורה על הוצאתו של פולארד מתחומי שגרירות ישראל. ייאמר לזכותו כי מאז המעצר פעל רבות למען המרגל הישראלי.
בשנת 1998 היה פולארד קרוב לשחרור. במהלך 'פסגת וואי' כרך נתניהו את חתימת ההסכם עם הפלשתינים בשחרורו של הסוכן והבאתו לישראל במטוס ראש הממשלה בסיום הפסגה. קלינטון הסכים לתנאי, אלא שלאחר טקס חתימת ההסכם טען לפתע, בלי הסברים מיוחדים, כי הדבר אינו מתאפשר. לימים התברר כי קלינטון נרתע מאיומיו של ראש הסי-אי-איי, ג'ורג טנט, שהציג בפניו אולטימטום בנוסח "או פולארד או אני". עדות נוספת להסכמתו של קלינטון לשחרר את פולארד סיפק דניס רוס, השליח המיוחד למזרח התיכון. בספרו האוטוביוגרפי The Missing Peace מספר רוס כי קלינטון שאל אותו במהלך הפסגה לדעתו באשר לשחרור פולארד. תשובתו של רוס, לפי עדותו שלו, היתה "פולארד נחשב חייל, ובישראל מקובל כי אין מפקירים חיילים בשדה הקרב" (עמ' 438). בהמשך הוא מודה כי יעץ לקלינטון לא לשחרר את פולארד. "תצטרך אותו יותר מאוחר, אל תשתמש בו כעת", אמר לנשיא (עמוד 439).
זה לא שחקן קולנוע?
אל מול מאמצי נתניהו, בולטת התנכרותו של שרון. בשנת 2004 חתמו 112 חברי כנסת (כולל שרון עצמו) על עצומה הקוראת לנשיא בוש לשחרר את פולארד. העצומה נמסרה על ידי רוני טרופר, עוזרו האישי של ח"כ מיכאל איתן (ליכוד), ללשכת שרון. איתן מציין כי שרון הבטיח מפורשות להגיש את העצומה לנשיא בוש במהלך פגישתם בבית הלבן. אלא ששרון 'שכח' את העצומה בישראל, והיא לא הגיע לעיונו של בוש.
מלשכת ראש הממשלה נמסר כי מעולם לא התקבלה העצומה האמורה, ולכן לא ניתן היה להעבירה לנשיא ארה"ב. מנגד, כל אנשי השדולה שהתראיינו לכתבה זו טענו כי הדברים הם שקר, וכי העצומה הגיעה ללשכה. מכל מקום, עם חזרתו לישראל נמנע שרון מלהתייחס להבטחתו הקודמת, ובכך למעשה שבה מדיניות ההתנכרות.
פיחות נוסף ביחס הממשלה לפולארד התרחש בשנה האחרונה. כמסורת לא-רשמית, נהגו כל ראשי ממשלות ישראל להעלות את עניינו של פולארד בפגישותיהם עם הנשיא האמריקני, לפחות למען הפרוטוקול. אך בביקורו האחרון בבית הלבן התחמק אולמרט מהשאלה אם העלה את הסוגיה בשיחתו עם בוש, והסתפק בתשובה כללית כי "עניינו של פולארד הועלה במהלך הפגישות בין שני הצדדים". עדות נוספת לנסיגה ביחסה של המדינה ניתן היה לגלות בימים האחרונים: בניגוד ל'חוזר מנכ"ל' של משרד החינוך מהשנה שעברה, שהמליץ למנהלי מוסדות החינוך להקדיש שעה שנתית שתעסוק בפולארד ובפועלו, הרי שהשנה נמנע המשרד מהוצאת חוזר דומה. ההסבר: "העניין בבדיקה".
משרד הביטחון סירב להתייחס לכל מה שקשור לפולארד, בטענה שהאחריות בנושא היא של משרד ראש הממשלה ושל מזכירות הממשלה. מלשכת ראש הממשלה נמסר כי נעשות פעולות למען פולארד, אבל "בסופו של דבר ההחלטה על שחרורו נתונה בידי ארה"ב בלבד".
פעיל מרכזי למען פולארד אומר כי מתקבל הרושם שרשויות המדינה מרוצות מהתרדמה האופפת את הציבור הישראלי בנושא. "אין דרך אחרת להסביר את חוסר העשייה שלהן", הוא אומר. "הגענו למסקנה כי הכוונה היא לא לעורר את דעת הקהל בישראל, כדי שחלילה לא תבוא דרישה לעשייה ממשלתית".
דברים אלה מקבלים אישוש מסקר שהתפרסם באוקטובר 2002. מתברר שיהונתן פולארד הולך ונעלם מהתודעה הישראלית, וכמעט עשרים אחוזים מהישראלים כלל לא יודעים מיהו. בקרב הצעירים עד גיל שלושים היה הנתון גבוה עוד יותר - 25 אחוז. סקר שערך 'מכון סמית' העלה כי שישה אחוזים סבורים שפולארד הוא בכלל מרגל אמריקני שפעל בעיראק, ל-14 אחוזים אין כל רעיון מיהו, ויש גם אחוז מזערי שחושב שמדובר בשחקן קולנוע אמריקני. אם ביקשה הממשלה למחוק את פולארד מהתודעה, הרי שלפי הסקרים היא הצליחה מעל למשוער.
חוששים מתיוג ימני
חוסר המעש של רוב ממשלות ישראל גרם לאחרים למלא את מקומן ולפעול למען שחרור פולארד. שני הארגונים הבולטים הם השדולה למען פולארד בכנסת והוועד למען השבת יהונתן פולארד, שהציבו לעצמם מטרה זהה: לאלץ את ממשלות ישראל לקיים את הבטחתן ולפעול למען המרגל הישראלי. אלי יוסף, ממקימי הוועד, אומר כי המדינה פשוט הפקירה את מי שפעל כה רבות למענה. "עד הקמת הוועד בשנת 2003, כל הפעילות למען פולארד היתה מקרית ומצומצמת", הוא אומר. "הגישה ששלטה עד אז היתה שאסור להפריע לרשויות המדינה בניסיונן לשחרר את פולארד".
יוסף, שבשנת 2000 שבת רעב במשך 120 יום בדרישה למימוש ההצהרות הממשלתיות בנוגע לפולארד, מודה כי לא ציפה שהממשלה תארגן הפגנות או עצומות, "אבל חשבנו וביקשנו שהממשלה תסייע לפחות בעקיפין, אם בקשריה הרבים ואם בנושאים תקציביים. לצערי הרב הבנו שלא נקבל שום עזרה בשום תחום". יצוין כי מדינת ישראל מגישה למשפחות השבויים והנעדרים סיוע כלכלי המיועד לקידום קמפיין בינלאומי, שישאיר את הנושא על סדר היום. הסיוע הזה כולל מימון של טיסות, אירוח וארגון פגישות עם מדינאים בכירים ברחבי העולם. במקרה של פולארד, רוב ממשלות ישראל לא נקפו אצבע למענו.
קשה שלא לערוך השוואה גם בין היחס הציבורי לפולארד לבין היחס כלפי השבויים והנעדרים האחרים. רון ארד הפך לסמל לאומי. שירים נכתבו, עצרות אורגנו, וממשלות ישראל שבו והעלו דרישות בעניינו. גם היחס לשלושת השבויים מהקיץ האחרון - גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב - הוא מחבק ורך. רמי קליינשטיין חיבר שיר למענם, כיכר רבין ראתה עצרות, ומאמצים מדיניים לא חסרו. אך בכל הקשור לפולארד, היחס הציבורי נע בין רחמים לאדישות.
הבדלים אלה מעלים תהיות לא מעטות. מדוע הפעילים למען פולארד באים כולם מהאגף הדתי-ימני? היכן אנשי מחנה השמאל, המעלים על נס את זכויות האדם? תשובה אפשרית היא שתיוגו של פולארד כמזוהה עם מחנה אחד, מונע ממנו להפוך לקונצנזוס. ח"כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי), החבר בשדולה למען פולארד, מודע לכך שהמאבק הפך 'לדרייב' של קומץ הנתפס כדתי וכקיצוני. "לא ברור מדוע השמאל הישראלי לא שותף למחאה. יש לי השערות משלי, שאי אפשר להוכיח אותן אבל גם אי אפשר לסתור אותן. נדמה לי כי ברגע שנושא מסוים נלקח תחת חסותם של גורמי ימין מובהקים, באופן אינסטינקטיבי הדבר מרתיע גורמים מתונים, ממרכז המפה הפוליטית ומשמאל. הם אינם מצטרפים למאבק מחשש שמא יתויגו כימין קיצוני".
לדעת אלדד, אם למשל הסופר דויד גרוסמן היה מוביל את המאבק למען פולארד, קרוב לוודאי שציבורים נוספים היו מצטרפים. הסבר נוסף שהוא קשור בתפיסות דתיות; לדבריו, "גורמים דתיים-לאומיים אימצו את פולארד בהתאם להבנתם ופירושם את המושג 'כל ישראל ערבים זה בזה'. הם חשים אחריות דתית-אידיאולוגית, שותפות גורל עם יהדות הגולה ועם יהודים הנמצאים בצרה. לעומת זאת, בקרב רוב אלה המוגדרים כאנשי שמאל ליברלי, תחושת שותפות הגורל הרבה פחות מחייבת. הם בעד עליית יהודים לארץ, אבל מכאן ועד אחריות עליהם הדרך עוד רחוקה. לעתים נדמה כי אצלם המושג 'כל ישראל ערבים זה בזה' מוגבל להסכמה לקחת כספי תרומות המוענקים למדינת ישראל כל שנה".
אלדד מעריך כי גם הוויכוח הפוליטי המתלהט עודד את הימין לתמוך בפולארד. "ייתכן שהתנכרותו של שרון לפולארד הביאה לכך שגורמים במחנה הלאומי אימצו אותו חזק יותר ללבם, בכוונה לפתוח חזית נוספת נגד שרון".
הוא מרגל, מגיע לו
השדולה שבה חבר אלדד מנסה בכל הזדמנות לגייס את הכנסת למען פולארד. ב-22 בנובמבר השנה, למחרת יום השנה ה-21 למאסרו של פולארד, הצליחה השדולה להעביר במליאת הכנסת הודעת סיכום שבה נאמר כי "הכנסת תובעת מראש הממשלה להגיש בהקדם בקשה רשמית לנשיא ארה"ב לשחרר את יהונתן פולארד. העתק הבקשה הרשמית יועבר ליו"ר השדולה בכנסת". לרוע המזל, הצהרה מעין זו היא חסרת משמעות חוקית, וחשיבותה בעיקר ציבורית-מוסרית.
השדולה הצליחה גם להביא להכרזה על פולארד כ"אסיר ציון", כתגובה להחלטת בג"ץ משנת 2005 שדחה את בקשתו של המרגל להכרה כזו, בטענה שאינו עומד בקריטריונים. פעולה נוספת של השדולה היתה הקריאה לאישי ציבור לבקר את פולארד בכלאו. במרוצת השנים התארכה רשימת אישי הציבור שביקרו אותו, והיא כוללת שרים, חברי כנסת, רבנים, אישי ציבור ועיתונאים.
הארגון השני הפעיל בנושא הוא כאמור 'הוועד למען השבת יהונתן פולארד'. הוועד, שהוקם לפני כשלוש שנים, שדרג והרחיב את הפעילויות למען פולארד. משמרות מחאה מול שגרירות ארה"ב בתל-אביב, מודעות בעיתונות, לחץ על חברי כנסת ופעולות נוספות שקיים, נועדו למנוע ממקבלי ההחלטות בישראל לשכוח את האסיר. הארגון נעזר גם בגורמים פרטיים, דוגמת 'תיאטרון אספקלריא', המעלה מזה יותר משנתיים הצגה בשם 'פצוע בשטח' העוסקת בפרשה. רק לאחרונה נחל הוועד הצלחה גדולה, כשעיריית בת-ים, בזכות סגן ראש העיר שמעון בוסקילה, העניקה לפולארד אזרחות כבוד של העיר. מנגד, נתוני הסקרים המוזכרים לעיל מעידים על כישלון מסוים של הוועד בהעמקת המודעות הציבורית לסוגיית פולארד.
לא במקרה, רוב חברי השדולה בכנסת הם דתיים-ימניים. בראשה עומד היום ח"כ אורי אריאל מהאיחוד הלאומי. אמנם בעבר שימשו בתפקיד גם חברי כנסת ממפלגת העבודה - אופיר פינס ואורית נוקד - אבל הם היוצאים מהכלל שאינם מעידים על הכלל. נוקד, ח"כית שקטה ויעילה, נמנעת מלתת למאבק למען פולארד מאפיינים פוליטיים. "כשהחלטתי להירתם למענו עשיתי זאת מתוך אמונה שנעשה עוול לאיש שסיכן עצמו למען מדינת ישראל. לא שקלתי שיקולים פוליטיים, ולכן אני לא רואה עצמי 'כעלה התאנה' של השמאל. בתפקידי כיו"ר השדולה ניסיתי לעורר את עניינו של פולארד בקרב תנועות הנוער הציוניות. משום מה מאמציי לא נשאו פרי, והנושא לא תפס בקרב תנועות הנוער המזוהות עם מחנה השמאל".
נוקד מנסה להציל את כבודו של השמאל, ומזכירה כי על העצומה המפורסמת חתמו כל חברי הכנסת היהודים מהמחנה שלה. גם אורי אריאל איננו מסכים עם הנחת היסוד כאילו פולארד אומץ רק על ידי המחנה הדתי-לאומי. לדבריו, "נכון אמנם שהימין יותר פעיל בנושאים כאלה, אבל זה בעיקר הודות לנוער. בפרשה יש מאפיינים הומניים, כמו גם מאפיין לאומי מרכזי - יהודי פעל למען ביטחונה של מדינת ישראל בהסכמתה ובידיעתה".
דווקא ח"כ זהבה גלאון (מרצ), שצירפה את חתימתה לעצומה, טוענת כי "הנושא של פולארד הפך למונופול של גורמים במחנה הלאומי". היא מודה כי הצטרפה לעצומה מסיבות שונות מאלה של חברי הכנסת מהימין: "חתמתי לא בגלל הזדהות עם מעשיו של האיש, ההפך הוא הנכון. פולארד ריגל ובגד במדינתו, ובדיוק כפי שמדינת ישראל היתה מענישה מרגלים בעונשים חמורים, כך אין להתפלא על העונש שהוטל עליו. אבל אחרי שנים שהאיש יושב בכלא, נדמה לי כי השארתו בבית הסוהר גובלת בהתעמרות. זכויותיו האנושיות נפגעו, ותמיכתי נועדה לנסות ולהשיב לו זכויות אלה". להחלטת המדינה להעניק לפולארד אזרחות ישראלית ולהגדירו כ'סוכן ישראלי', היא מתייחסת בביטול: "זה קשקוש אחד גדול שכלל לא רלוונטי".
עו"ד יורם שפטל, המוכר כבעל עמדות לאומיות מובהקות, מסכים חלקית עם גלאון בנושא המונופול הימני-הדתי. לדבריו, "אמנם התומכים בפולארד רובם בעלי זהות פוליטית לאומית-ימנית, אבל המאבק עצמו איננו בעל גוון פוליטי. רק אנשים בעלי תודעה לאומית, שורשית וציונית נרתמים למען פולארד. כיום לרבים בציבור אין תודעה כזו, ולכן מבחינתם אין מקום למאבק למען יהודי הכלוא על לא עוול בכפו בכלא אמריקני".
שפטל אינו רוצה להתעמק ביכולתם של אנשים כמו דויד גרוסמן לגייס ציבורים נוספים למאבק: "גרוסמן לעולם לא יעמוד בראש מאבק למען פולארד, מהסיבה הפשוטה שפולארד איננו פלשתיני. מחנה השמאל, המתהדר בדאגתו לזכויות הפרט, מעולם לא נקף אצבע למען יהודי ברית המועצות בעת שהיו כלואים מאחורי מסך הברזל, והם גם לא נקפו ולא ינקפו אצבע למען יהודים נרדפים אחרים בעולם".
אפילו השיר מקדומים
אם בהקשר של השדולה בכנסת ניתן להתווכח על קיומו או אי קיומו של 'צבע' פוליטי במאבק למען פולארד, הרי שבכל הקשור לוועד אין ספקות כאלה. שם הצבע השולט הוא הכתום. בקרב 15-20 החברים המרכזיים בארגון יש רוב לבעלי הפרופיל הדתי-ימני, ולפי עדותם של גורמים במערך ההתנדבות הארצי של הוועד, רק אחד מכל שלושה מתנדבים הוא חילוני בהגדרתו. הוכחה נוספת לאפיון הפוליטי של תומכי פולארד ניתן למצוא בעובדה ששתי המדרשות שנרתמו לעניין היו מדרשת נגוהות, השוכנת בדרום הר חברון, ומדרשת 'התורה והארץ', ששכנה בכפר-דרום שברצועת עזה. בנגוהות אפילו קיים תקן אחד המתוקצב מכספי המדרשה למען פולארד, ואילו מדרשת 'התורה והארץ', עסקה רבות בנושא פולארד במסגרת חקירתה של סוגיית פדיון שבויים. אשר מבצרי, תושב כפר-דרום בעבר ופעיל מרכזי בוועד, מספר כי המדרשה הכינה בעבור הציבור הרחב מצגת מפורטת אודות המרגל הישראלי. אפילו השיר שנכתב לאחרונה למען פולארד, 'לשוב לעד', מבוצע על ידי להקת 'קולות קדומים' של היישוב קדומים שבשומרון.
סיוון קמחי, רכזת ארצית של המתנדבים, מציעה הסבר נוסף מדוע פולארד נישא בעיקר על ידיים דתיות-ימניות. "הציבור הדתי מתחבר לפולארד בגלל מה שאני מכנה 'הגישה לחיים'. הפעילות למען פולארד לא נובעת מרגשי רחמים, אלא מהבנה שפולארד מייצג את עם ישראל. הפקרתו של האיש מבטאת את משבר הערכים הגדול הקיים בחברה הישראלית בשלושה תחומים מרכזיים: תרבות, חינוך, זהות". לפי קמחי, פולארד מייצג את שלושת הערכים הללו, ולכן רוב החברה הישראלית איננה מתחברת אליו או למאבק למענו.
אלי יוסף כואב את המצב, אך מבין כיצד נוצר. "הסיבה העיקרית לכישלון התודעתי קשורה בערכי החברה ובמערכת החינוך. עד היום השם יהונתן פולארד כמעט ולא נשמע במערכת החינוך הממלכתית, כשלעומת זאת בחלק ניכר ממוסדות החינוך הדתי-לאומי ישנה התייחסות אליו, ולכן שם יש מודעות למצבו ולחובה לסייע בכל דרך אפשרית".
מבצרי טוען כי חוסר המודעות הציבורית לסיפורו הטראגי של פולארד נובע בין היתר מכך שגורמים רשמיים מנסים לחבל ולהזיק לעניינו לאורך שנים. לדבריו "יש הטעייה מכוונת בנושא פולארד, ולכן הציבור הרחב לא יודע את האמת, וממילא אין הירתמות כללית לסייע לו". הוא מאמין כי כדי לפעול למען פולארד חייבים להאמין בערכים כמו ערבות הדדית, מצוות פדיון שבויים ואחדות העם, "ולצערי, ערכים אלה לא מדברים לחלקים גדולים בציבור הישראלי".
למען ההגינות יש לציין כי התבטאויות שהגיעו מדי פעם מצד פולארד עצמו, מחברות אותו היטב לאגף הימני במפה הפוליטית בישראל. ממכתב ארוך שכתב לפני כשנתיים לידידיו בישראל עולות עמדותיו הפוליטיות בצורה מפורשת ביותר, כשבין היתר הוא כותב "יש לנו במולדתנו ממשלה שמזדרזת בצורה מטורפת לשחרר רוצחים ומחבלים, ושמתעקשת על כוונתה לעקור יהודים מאדמתם ולתת את אדמות המולדת היהודית לאויבינו המושבעים. הממשלה הזו היא המשכן של כל קודמותיה חסרות האלוקים.
"ההשפעות ההרסניות הללו פועלות בשקידה תחת לבושים שונים, כגון ליברליזם, הומניזם, הלניזם, אמריקניזם ואוסלואיזם, על מנת לנתק אותנו מהקב"ה ומהתורה, משורשינו היהודיים, מהמסורת שלנו, מארצנו, אך יותר מכל - לנתק אותנו אחד מהשני...למה אנו לא אומרים למנהיגינו: מספיק! אתם לא יכולים לשחרר רוצחים וטרוריסטים! אסור לכם לעקור בתים יהודיים ומשפחות יהודיות מאדמה יהודית! אסור לכם לחלק נשק וכסף לאויבינו המושבעים! אסור לכם לבגוד במורשתנו הלאומית על ידי העברת מולדתנו לאויבינו! ואסור לכם להפוך את ארה"ב לאלוהי שקר! כל זה איננו בשבילנו. אנו לא נסבול התנהגות כזו אף לא עוד רגע".
הקיצונים דחקו את האחרים
מעטים הם האנשים המוכנים להתייחס לשאלה האם ייתכן שצביעת המאבק בצבעים פוליטיים פגעה בסיכויים לשחרורו של פולארד. יוסף, שעזב את הוועד אך ממשיך להעביר הרצאות בנושא, מסכים כי ייתכן שהיתה זו טעות לתייג את פולארד: "המטרה היא שחרור האיש, ולכן אין סיבה לגרור את הנושא למחוזות אידיאולוגיים. זה לא משרת אף אחד, בטח לא את פולארד". יו"ר הוועד ניסן גנאור, למוד אכזבות וחשדן, מסכים לומר כי "אם הייתי חושב שאנשים טובים יותר, מוכשרים יותר וחשובים יותר יירתמו לסייע לפולארד, לא הייתי לוקח על עצמי משימה כבדה זו".
פעיל ותיק למען פולארד, המגדיר עצמו בגאווה כדתי-ימני, מודה כי בשנים האחרונות החליט לצמצם את פעילותו בנושא, וזאת מפני ש"ניתן להבחין בהקצנה של הפעילים, שהשפיעו גם על פולארד עצמו. הם מיקמו עצמם בפינה הימנית ביותר, וגרמו בעקיפין לדחיקתם החוצה של רבים וטובים שיכלו לסייע, אך נרתעו מהסגנון ומהדעות של אלה הקשורים בנושא פולארד".
ח"כ מיכאל איתן, שפעל רבות למען פולארד, מסכים כי העמדות הימניות-דתיות של מובילי המאבק פגעו אולי בפופולריות של פולארד בציבור הישראלי, אבל מדגיש כי "אין בין זה ובין אי-שחרורו ולא כלום". לדבריו, שחרורו של הסוכן נתון בידי שני אנשים - ראש ממשלת ישראל ונשיא ארה"ב, "וכל השאר לא רלוונטי".
ובכל זאת העובדות מדברות בעד עצמן. יהונתן פולארד כלוא כבר יותר מ-7,500 ימים. בין אם מזדהים עם דעותיו ועם הדעות והמעשים של הוועד למען שחרורו ובין אם לא, מדינת ישראל חייבת לפעול למען שחרורו ביתר שאת. לפחות כפי שפעלה למען שחרורם של אלחנן טננבוים ועזאם עזאם.
29/12/2006
http://www.makorrishon.co.il/show.asp?id=16573
מצד אחד, חוץ מכמה פעילי ימין, אף אחד לא דואג כמו שצריך למרגל הישראלי ג´ונתן פולארד. מצד שני, אולי העובדה שדווקא הם אלו שחיבקו אותו לחיקם היא זו שמונעת ממנו לחדור ללב הקונסנזוס הישראלי. הוא, בכל מקרה, נשאר תקוע בכלא האמריקני
גלעד כץ
ערב ציון יום לכידתו של יהונתן פולארד ב-21 בנובמבר החליטו ראשי 'הוועד למען השבת פולארד' לחרוג ממנהגם הקבוע ולא לקיים הפגנת הזדהות למען פולארד. בשל סמיכות התאריכים בין נסיעתו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לפגישה עם הנשיא האמריקני לבין תאריך הלכידה, הוחלט על 'הפצצת' לשכת ראש הממשלה בטלפונים ופקסים שקראו לאולמרט לא לשכוח את פולארד. גורם בוועד טוען כי המהלך הביא לקריסת מערכת הטלפוניה במשרד ראש הממשלה. האמת? הפעילות הזו, שניתן גם לראות אותה כמו מעשה קונדס בתיכון, קצת מוזרה בהתחשב בעובדה שעתידו של פולארד תלוי באופן טוטאלי בראש הממשלה. הרי אם אולמרט יחליט להקפיא את הטיפול בעניינו, אין כוח בעולם שיגרום לאמריקנים לשחרר מרצונם הטוב את פולארד. מצד שני, משקף הצעד הזה סוג של ייאוש מהפעילות של ממשלת ישראל למען מי שהוגדר על ידה בעבר 'סוכן ישראלי'. למרות שבלשכת ראש הממשלה טוענים כי הטיפול בפולארד נמשך כל העת, ברור שהיחס המורכב של רוב ממשלות ישראל כלפיו מחייב בחינה מעמיקה. כל המרואיינים לכתבה זו לא הצליחו להסביר כיצד קרה שלמרות ההכרה הרשמית באיש ובפועלו קיימת אפליה ברורה וגסה ביחס לחיבוק החם (והצודק לכשלעצמו) שמעניקות ממשלות ישראל לנעדרי צה"ל ושבויו.
יהונתן (ג'ונתן) פולארד הספיק, בטרם נחשף, לשלוח לישראל מידע רב ערך. הנגישות שלו לחומרי מודיעין מסווגים, כקצין במודיעין של הצי האמריקני, אפשרה לו להשיג את המידע. לפי הפרסומים, בין היתר העביר לישראל את מיקום מפקדות הטרור של אש"ף בטוניס, מה שאפשר למטוסי חיל האוויר להשמיד את בסיסי הטרור הפלשתיניים ב-1 באוקטובר 1985. בנוסף העביר פולארד מסמכים ותצלומי לוויין הנוגעים ליכולת הצבאית הערבית והסובייטית.
בשלב מסוים חשד פולארד כי האמריקנים עלו עליו. הוא הודיע למפעיליו הישראלים על חשדותיו, והמתין עשרים וארבע שעות בטרם הגיע לשגרירות ישראל, כדי לאפשר את בריחתם של כל הישראלים הקשורים בהפעלתו. מנגד, מפעיליו הפנו לו עורף כשביקש את עזרתם. עם כניסתו לשגרירות ישראל בוושינגטון האמין פולארד כי הגיע לחוף מבטחים. אך לא עברה שעה קלה, ובהוראה ישירה מירושלים הצטווה הציר המדיני של ישראל, הסמכות הבכירה בשגרירות באותה העת, להוציא אותו מהמתחם. זאת, למרות הידיעה הברורה כי בלשי ה-FBI ממתינים מעבר לשער.
עם תפיסתו התנערה ממשלת ישראל מכל קשר עם פולארד, במטרה למזער את הנזק הצפוי בעקבות חשיפתו של מרגל ישראלי בתוככי מערכת הביטחון של בעלת הברית הגדולה. מדיניות ההתנערות כללה גם התנכרות לבני משפחתו של המרגל. אובדן הגיבוי הביא את פולארד להסכים לעסקת טיעון, שבמסגרתה הודה בהאשמות שיוחסו לו תמורת הקלה בעונשו. אלא שהעסקה הזו הופרה בעקבות התערבות אישית של שר ההגנה האמריקני קספר ויינברגר, ועל פולארד הוטל אחד העונשים החמורים ביותר בתולדות המשפט האמריקני - מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו כלל.
התנכרות, הפשרה, התנכרות
במהלך 21 השנים שחלפו מאז, מעטים הצעדים הרשמיים והמעשיים שנקטו ממשלות ישראל למען פולארד. במהלך התקופה כיהנו בישראל שבעה ראשי ממשלה (פרס, שמיר, רבין, נתניהו, ברק, שרון ואולמרט) ושלושה נשיאים (הרצוג, ויצמן וקצב), במקביל לארבעה נשיאים אמריקנים (רייגן, בוש האב, קלינטון ובוש הבן). רוב ממשלות ישראל הסתפקו במס שפתיים ביחס לפולארד. שמיר, פרס ושרון בלטו בחוסר-המעש שלהם בסוגיה. יצחק רבין ניסה פה ושם, בפרופיל נמוך. בשנת 95', בעקבות התקדמות תהליך השלום, ביקש רבין באופן אישי מנשיא ארה"ב ביל קלינטון שיחון את פולארד. קלינטון חכך בדעתו אם להיעתר, אך בעקבות מכתב זועם ששיגרו כל ראשי זרועות המודיעין האמריקניות, דחה את הבקשה.
זמן קצר לאחר מכן, והוא כלוא כבר יותר מעשר שנים, פילחה קרן אור ראשונה את תאו האפל של פולארד. בינואר 1996 התרחש השינוי המשמעותי הראשון במדיניות הישראלית כלפיו. שר הפנים דאז, חיים רמון, נאלץ להעניק לו אזרחות ישראלית, לאחר שהבין כי רבים הסיכויים שבג"ץ ייענה לבקשתו של פולארד לקבלת אזרחות. תעודת הזהות הכחולה לא שיפרה את תנאי כליאתו או את מצבו המשפטי, אבל בפעם הראשונה חש פולארד כי ישראל עומדת מאחוריו. בעקבות ההתפתחות ביקש מממשלת פרס שתגדיר אותו כ"סוכן ישראלי", אך פרס סירב ונדמה היה כי ההתנכרות שבה והשתררה.
עוד שנתיים חלפו, וממשלתו של נתניהו החליטה 'לשדרג' את אחריותה של ישראל כלפי פולארד ולהגדיר כסוכן ישראלי. להגדרה זו נודעת חשיבות רבה: לפי החוק, סוכן המוכר על ידי מדינת ישראל זכאי לסיוע כספי לו ולבני משפחתו. התקווה היתה גם כי הגדרה כזו תביא לשיפור תנאי כליאתו של פולארד, באשר רשויות הכלא יפסיקו להתייחס אליו כאל עבריין פלילי.
אך התקוות הללו נגוזו. ללא כל סיבה נראית לעין, החלטת הממשלה לא הועברה עד היום לידי רשויות המשפט והכליאה בארה"ב, ותנאי מאסרו של פולארד בכלא באטנר שבצפון-קרוליינה נותרו קשים. גם הסיוע הכספי המיוחל לא הגיע. יתרה מזאת, לטענת 'הוועד למען השבת פולארד', אסתר, רעייתו של המרגל, אינה מקבלת את המגיע לה, כמו ביטוח רפואי שלו היא זקוקה.
כאמור, היחס של ממשלת נתניהו לפולארד עמד בסימן שיפור ממשי. הממשלה המשיכה במאמציה לשחרורו, ונתניהו אף הורה לחברי מפלגתו לשרים ולמזכיר הממשלה לבקר את פולארד בכלאו. המטרה היתה כפולה; לעמוד על מצבו הפיזי-מנטאלי, ולאותת לאמריקנים כי ישראל אינה מפקידה את אנשיה. בעקבות הוראתו של נתניהו החל 'גל' של ביקור אח"מים בכלא בצפון-קרוליינה, ובהם השרים יולי אדלשטיין, לימור לבנת, יעקב נאמן, אלי ישי ומיכאל איתן, כמו גם חברי כנסת רבים. גם פקידים רמי דרג ביקרו את פולארד, ביניהם ראש המוסד אפרים הלוי, אנשי משרד החוץ והיועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין. יחסו של רובינשטיין לנושא מעניין במיוחד, היות שהוא זה שהורה על הוצאתו של פולארד מתחומי שגרירות ישראל. ייאמר לזכותו כי מאז המעצר פעל רבות למען המרגל הישראלי.
בשנת 1998 היה פולארד קרוב לשחרור. במהלך 'פסגת וואי' כרך נתניהו את חתימת ההסכם עם הפלשתינים בשחרורו של הסוכן והבאתו לישראל במטוס ראש הממשלה בסיום הפסגה. קלינטון הסכים לתנאי, אלא שלאחר טקס חתימת ההסכם טען לפתע, בלי הסברים מיוחדים, כי הדבר אינו מתאפשר. לימים התברר כי קלינטון נרתע מאיומיו של ראש הסי-אי-איי, ג'ורג טנט, שהציג בפניו אולטימטום בנוסח "או פולארד או אני". עדות נוספת להסכמתו של קלינטון לשחרר את פולארד סיפק דניס רוס, השליח המיוחד למזרח התיכון. בספרו האוטוביוגרפי The Missing Peace מספר רוס כי קלינטון שאל אותו במהלך הפסגה לדעתו באשר לשחרור פולארד. תשובתו של רוס, לפי עדותו שלו, היתה "פולארד נחשב חייל, ובישראל מקובל כי אין מפקירים חיילים בשדה הקרב" (עמ' 438). בהמשך הוא מודה כי יעץ לקלינטון לא לשחרר את פולארד. "תצטרך אותו יותר מאוחר, אל תשתמש בו כעת", אמר לנשיא (עמוד 439).
זה לא שחקן קולנוע?
אל מול מאמצי נתניהו, בולטת התנכרותו של שרון. בשנת 2004 חתמו 112 חברי כנסת (כולל שרון עצמו) על עצומה הקוראת לנשיא בוש לשחרר את פולארד. העצומה נמסרה על ידי רוני טרופר, עוזרו האישי של ח"כ מיכאל איתן (ליכוד), ללשכת שרון. איתן מציין כי שרון הבטיח מפורשות להגיש את העצומה לנשיא בוש במהלך פגישתם בבית הלבן. אלא ששרון 'שכח' את העצומה בישראל, והיא לא הגיע לעיונו של בוש.
מלשכת ראש הממשלה נמסר כי מעולם לא התקבלה העצומה האמורה, ולכן לא ניתן היה להעבירה לנשיא ארה"ב. מנגד, כל אנשי השדולה שהתראיינו לכתבה זו טענו כי הדברים הם שקר, וכי העצומה הגיעה ללשכה. מכל מקום, עם חזרתו לישראל נמנע שרון מלהתייחס להבטחתו הקודמת, ובכך למעשה שבה מדיניות ההתנכרות.
פיחות נוסף ביחס הממשלה לפולארד התרחש בשנה האחרונה. כמסורת לא-רשמית, נהגו כל ראשי ממשלות ישראל להעלות את עניינו של פולארד בפגישותיהם עם הנשיא האמריקני, לפחות למען הפרוטוקול. אך בביקורו האחרון בבית הלבן התחמק אולמרט מהשאלה אם העלה את הסוגיה בשיחתו עם בוש, והסתפק בתשובה כללית כי "עניינו של פולארד הועלה במהלך הפגישות בין שני הצדדים". עדות נוספת לנסיגה ביחסה של המדינה ניתן היה לגלות בימים האחרונים: בניגוד ל'חוזר מנכ"ל' של משרד החינוך מהשנה שעברה, שהמליץ למנהלי מוסדות החינוך להקדיש שעה שנתית שתעסוק בפולארד ובפועלו, הרי שהשנה נמנע המשרד מהוצאת חוזר דומה. ההסבר: "העניין בבדיקה".
משרד הביטחון סירב להתייחס לכל מה שקשור לפולארד, בטענה שהאחריות בנושא היא של משרד ראש הממשלה ושל מזכירות הממשלה. מלשכת ראש הממשלה נמסר כי נעשות פעולות למען פולארד, אבל "בסופו של דבר ההחלטה על שחרורו נתונה בידי ארה"ב בלבד".
פעיל מרכזי למען פולארד אומר כי מתקבל הרושם שרשויות המדינה מרוצות מהתרדמה האופפת את הציבור הישראלי בנושא. "אין דרך אחרת להסביר את חוסר העשייה שלהן", הוא אומר. "הגענו למסקנה כי הכוונה היא לא לעורר את דעת הקהל בישראל, כדי שחלילה לא תבוא דרישה לעשייה ממשלתית".
דברים אלה מקבלים אישוש מסקר שהתפרסם באוקטובר 2002. מתברר שיהונתן פולארד הולך ונעלם מהתודעה הישראלית, וכמעט עשרים אחוזים מהישראלים כלל לא יודעים מיהו. בקרב הצעירים עד גיל שלושים היה הנתון גבוה עוד יותר - 25 אחוז. סקר שערך 'מכון סמית' העלה כי שישה אחוזים סבורים שפולארד הוא בכלל מרגל אמריקני שפעל בעיראק, ל-14 אחוזים אין כל רעיון מיהו, ויש גם אחוז מזערי שחושב שמדובר בשחקן קולנוע אמריקני. אם ביקשה הממשלה למחוק את פולארד מהתודעה, הרי שלפי הסקרים היא הצליחה מעל למשוער.
חוששים מתיוג ימני
חוסר המעש של רוב ממשלות ישראל גרם לאחרים למלא את מקומן ולפעול למען שחרור פולארד. שני הארגונים הבולטים הם השדולה למען פולארד בכנסת והוועד למען השבת יהונתן פולארד, שהציבו לעצמם מטרה זהה: לאלץ את ממשלות ישראל לקיים את הבטחתן ולפעול למען המרגל הישראלי. אלי יוסף, ממקימי הוועד, אומר כי המדינה פשוט הפקירה את מי שפעל כה רבות למענה. "עד הקמת הוועד בשנת 2003, כל הפעילות למען פולארד היתה מקרית ומצומצמת", הוא אומר. "הגישה ששלטה עד אז היתה שאסור להפריע לרשויות המדינה בניסיונן לשחרר את פולארד".
יוסף, שבשנת 2000 שבת רעב במשך 120 יום בדרישה למימוש ההצהרות הממשלתיות בנוגע לפולארד, מודה כי לא ציפה שהממשלה תארגן הפגנות או עצומות, "אבל חשבנו וביקשנו שהממשלה תסייע לפחות בעקיפין, אם בקשריה הרבים ואם בנושאים תקציביים. לצערי הרב הבנו שלא נקבל שום עזרה בשום תחום". יצוין כי מדינת ישראל מגישה למשפחות השבויים והנעדרים סיוע כלכלי המיועד לקידום קמפיין בינלאומי, שישאיר את הנושא על סדר היום. הסיוע הזה כולל מימון של טיסות, אירוח וארגון פגישות עם מדינאים בכירים ברחבי העולם. במקרה של פולארד, רוב ממשלות ישראל לא נקפו אצבע למענו.
קשה שלא לערוך השוואה גם בין היחס הציבורי לפולארד לבין היחס כלפי השבויים והנעדרים האחרים. רון ארד הפך לסמל לאומי. שירים נכתבו, עצרות אורגנו, וממשלות ישראל שבו והעלו דרישות בעניינו. גם היחס לשלושת השבויים מהקיץ האחרון - גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב - הוא מחבק ורך. רמי קליינשטיין חיבר שיר למענם, כיכר רבין ראתה עצרות, ומאמצים מדיניים לא חסרו. אך בכל הקשור לפולארד, היחס הציבורי נע בין רחמים לאדישות.
הבדלים אלה מעלים תהיות לא מעטות. מדוע הפעילים למען פולארד באים כולם מהאגף הדתי-ימני? היכן אנשי מחנה השמאל, המעלים על נס את זכויות האדם? תשובה אפשרית היא שתיוגו של פולארד כמזוהה עם מחנה אחד, מונע ממנו להפוך לקונצנזוס. ח"כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי), החבר בשדולה למען פולארד, מודע לכך שהמאבק הפך 'לדרייב' של קומץ הנתפס כדתי וכקיצוני. "לא ברור מדוע השמאל הישראלי לא שותף למחאה. יש לי השערות משלי, שאי אפשר להוכיח אותן אבל גם אי אפשר לסתור אותן. נדמה לי כי ברגע שנושא מסוים נלקח תחת חסותם של גורמי ימין מובהקים, באופן אינסטינקטיבי הדבר מרתיע גורמים מתונים, ממרכז המפה הפוליטית ומשמאל. הם אינם מצטרפים למאבק מחשש שמא יתויגו כימין קיצוני".
לדעת אלדד, אם למשל הסופר דויד גרוסמן היה מוביל את המאבק למען פולארד, קרוב לוודאי שציבורים נוספים היו מצטרפים. הסבר נוסף שהוא קשור בתפיסות דתיות; לדבריו, "גורמים דתיים-לאומיים אימצו את פולארד בהתאם להבנתם ופירושם את המושג 'כל ישראל ערבים זה בזה'. הם חשים אחריות דתית-אידיאולוגית, שותפות גורל עם יהדות הגולה ועם יהודים הנמצאים בצרה. לעומת זאת, בקרב רוב אלה המוגדרים כאנשי שמאל ליברלי, תחושת שותפות הגורל הרבה פחות מחייבת. הם בעד עליית יהודים לארץ, אבל מכאן ועד אחריות עליהם הדרך עוד רחוקה. לעתים נדמה כי אצלם המושג 'כל ישראל ערבים זה בזה' מוגבל להסכמה לקחת כספי תרומות המוענקים למדינת ישראל כל שנה".
אלדד מעריך כי גם הוויכוח הפוליטי המתלהט עודד את הימין לתמוך בפולארד. "ייתכן שהתנכרותו של שרון לפולארד הביאה לכך שגורמים במחנה הלאומי אימצו אותו חזק יותר ללבם, בכוונה לפתוח חזית נוספת נגד שרון".
הוא מרגל, מגיע לו
השדולה שבה חבר אלדד מנסה בכל הזדמנות לגייס את הכנסת למען פולארד. ב-22 בנובמבר השנה, למחרת יום השנה ה-21 למאסרו של פולארד, הצליחה השדולה להעביר במליאת הכנסת הודעת סיכום שבה נאמר כי "הכנסת תובעת מראש הממשלה להגיש בהקדם בקשה רשמית לנשיא ארה"ב לשחרר את יהונתן פולארד. העתק הבקשה הרשמית יועבר ליו"ר השדולה בכנסת". לרוע המזל, הצהרה מעין זו היא חסרת משמעות חוקית, וחשיבותה בעיקר ציבורית-מוסרית.
השדולה הצליחה גם להביא להכרזה על פולארד כ"אסיר ציון", כתגובה להחלטת בג"ץ משנת 2005 שדחה את בקשתו של המרגל להכרה כזו, בטענה שאינו עומד בקריטריונים. פעולה נוספת של השדולה היתה הקריאה לאישי ציבור לבקר את פולארד בכלאו. במרוצת השנים התארכה רשימת אישי הציבור שביקרו אותו, והיא כוללת שרים, חברי כנסת, רבנים, אישי ציבור ועיתונאים.
הארגון השני הפעיל בנושא הוא כאמור 'הוועד למען השבת יהונתן פולארד'. הוועד, שהוקם לפני כשלוש שנים, שדרג והרחיב את הפעילויות למען פולארד. משמרות מחאה מול שגרירות ארה"ב בתל-אביב, מודעות בעיתונות, לחץ על חברי כנסת ופעולות נוספות שקיים, נועדו למנוע ממקבלי ההחלטות בישראל לשכוח את האסיר. הארגון נעזר גם בגורמים פרטיים, דוגמת 'תיאטרון אספקלריא', המעלה מזה יותר משנתיים הצגה בשם 'פצוע בשטח' העוסקת בפרשה. רק לאחרונה נחל הוועד הצלחה גדולה, כשעיריית בת-ים, בזכות סגן ראש העיר שמעון בוסקילה, העניקה לפולארד אזרחות כבוד של העיר. מנגד, נתוני הסקרים המוזכרים לעיל מעידים על כישלון מסוים של הוועד בהעמקת המודעות הציבורית לסוגיית פולארד.
לא במקרה, רוב חברי השדולה בכנסת הם דתיים-ימניים. בראשה עומד היום ח"כ אורי אריאל מהאיחוד הלאומי. אמנם בעבר שימשו בתפקיד גם חברי כנסת ממפלגת העבודה - אופיר פינס ואורית נוקד - אבל הם היוצאים מהכלל שאינם מעידים על הכלל. נוקד, ח"כית שקטה ויעילה, נמנעת מלתת למאבק למען פולארד מאפיינים פוליטיים. "כשהחלטתי להירתם למענו עשיתי זאת מתוך אמונה שנעשה עוול לאיש שסיכן עצמו למען מדינת ישראל. לא שקלתי שיקולים פוליטיים, ולכן אני לא רואה עצמי 'כעלה התאנה' של השמאל. בתפקידי כיו"ר השדולה ניסיתי לעורר את עניינו של פולארד בקרב תנועות הנוער הציוניות. משום מה מאמציי לא נשאו פרי, והנושא לא תפס בקרב תנועות הנוער המזוהות עם מחנה השמאל".
נוקד מנסה להציל את כבודו של השמאל, ומזכירה כי על העצומה המפורסמת חתמו כל חברי הכנסת היהודים מהמחנה שלה. גם אורי אריאל איננו מסכים עם הנחת היסוד כאילו פולארד אומץ רק על ידי המחנה הדתי-לאומי. לדבריו, "נכון אמנם שהימין יותר פעיל בנושאים כאלה, אבל זה בעיקר הודות לנוער. בפרשה יש מאפיינים הומניים, כמו גם מאפיין לאומי מרכזי - יהודי פעל למען ביטחונה של מדינת ישראל בהסכמתה ובידיעתה".
דווקא ח"כ זהבה גלאון (מרצ), שצירפה את חתימתה לעצומה, טוענת כי "הנושא של פולארד הפך למונופול של גורמים במחנה הלאומי". היא מודה כי הצטרפה לעצומה מסיבות שונות מאלה של חברי הכנסת מהימין: "חתמתי לא בגלל הזדהות עם מעשיו של האיש, ההפך הוא הנכון. פולארד ריגל ובגד במדינתו, ובדיוק כפי שמדינת ישראל היתה מענישה מרגלים בעונשים חמורים, כך אין להתפלא על העונש שהוטל עליו. אבל אחרי שנים שהאיש יושב בכלא, נדמה לי כי השארתו בבית הסוהר גובלת בהתעמרות. זכויותיו האנושיות נפגעו, ותמיכתי נועדה לנסות ולהשיב לו זכויות אלה". להחלטת המדינה להעניק לפולארד אזרחות ישראלית ולהגדירו כ'סוכן ישראלי', היא מתייחסת בביטול: "זה קשקוש אחד גדול שכלל לא רלוונטי".
עו"ד יורם שפטל, המוכר כבעל עמדות לאומיות מובהקות, מסכים חלקית עם גלאון בנושא המונופול הימני-הדתי. לדבריו, "אמנם התומכים בפולארד רובם בעלי זהות פוליטית לאומית-ימנית, אבל המאבק עצמו איננו בעל גוון פוליטי. רק אנשים בעלי תודעה לאומית, שורשית וציונית נרתמים למען פולארד. כיום לרבים בציבור אין תודעה כזו, ולכן מבחינתם אין מקום למאבק למען יהודי הכלוא על לא עוול בכפו בכלא אמריקני".
שפטל אינו רוצה להתעמק ביכולתם של אנשים כמו דויד גרוסמן לגייס ציבורים נוספים למאבק: "גרוסמן לעולם לא יעמוד בראש מאבק למען פולארד, מהסיבה הפשוטה שפולארד איננו פלשתיני. מחנה השמאל, המתהדר בדאגתו לזכויות הפרט, מעולם לא נקף אצבע למען יהודי ברית המועצות בעת שהיו כלואים מאחורי מסך הברזל, והם גם לא נקפו ולא ינקפו אצבע למען יהודים נרדפים אחרים בעולם".
אפילו השיר מקדומים
אם בהקשר של השדולה בכנסת ניתן להתווכח על קיומו או אי קיומו של 'צבע' פוליטי במאבק למען פולארד, הרי שבכל הקשור לוועד אין ספקות כאלה. שם הצבע השולט הוא הכתום. בקרב 15-20 החברים המרכזיים בארגון יש רוב לבעלי הפרופיל הדתי-ימני, ולפי עדותם של גורמים במערך ההתנדבות הארצי של הוועד, רק אחד מכל שלושה מתנדבים הוא חילוני בהגדרתו. הוכחה נוספת לאפיון הפוליטי של תומכי פולארד ניתן למצוא בעובדה ששתי המדרשות שנרתמו לעניין היו מדרשת נגוהות, השוכנת בדרום הר חברון, ומדרשת 'התורה והארץ', ששכנה בכפר-דרום שברצועת עזה. בנגוהות אפילו קיים תקן אחד המתוקצב מכספי המדרשה למען פולארד, ואילו מדרשת 'התורה והארץ', עסקה רבות בנושא פולארד במסגרת חקירתה של סוגיית פדיון שבויים. אשר מבצרי, תושב כפר-דרום בעבר ופעיל מרכזי בוועד, מספר כי המדרשה הכינה בעבור הציבור הרחב מצגת מפורטת אודות המרגל הישראלי. אפילו השיר שנכתב לאחרונה למען פולארד, 'לשוב לעד', מבוצע על ידי להקת 'קולות קדומים' של היישוב קדומים שבשומרון.
סיוון קמחי, רכזת ארצית של המתנדבים, מציעה הסבר נוסף מדוע פולארד נישא בעיקר על ידיים דתיות-ימניות. "הציבור הדתי מתחבר לפולארד בגלל מה שאני מכנה 'הגישה לחיים'. הפעילות למען פולארד לא נובעת מרגשי רחמים, אלא מהבנה שפולארד מייצג את עם ישראל. הפקרתו של האיש מבטאת את משבר הערכים הגדול הקיים בחברה הישראלית בשלושה תחומים מרכזיים: תרבות, חינוך, זהות". לפי קמחי, פולארד מייצג את שלושת הערכים הללו, ולכן רוב החברה הישראלית איננה מתחברת אליו או למאבק למענו.
אלי יוסף כואב את המצב, אך מבין כיצד נוצר. "הסיבה העיקרית לכישלון התודעתי קשורה בערכי החברה ובמערכת החינוך. עד היום השם יהונתן פולארד כמעט ולא נשמע במערכת החינוך הממלכתית, כשלעומת זאת בחלק ניכר ממוסדות החינוך הדתי-לאומי ישנה התייחסות אליו, ולכן שם יש מודעות למצבו ולחובה לסייע בכל דרך אפשרית".
מבצרי טוען כי חוסר המודעות הציבורית לסיפורו הטראגי של פולארד נובע בין היתר מכך שגורמים רשמיים מנסים לחבל ולהזיק לעניינו לאורך שנים. לדבריו "יש הטעייה מכוונת בנושא פולארד, ולכן הציבור הרחב לא יודע את האמת, וממילא אין הירתמות כללית לסייע לו". הוא מאמין כי כדי לפעול למען פולארד חייבים להאמין בערכים כמו ערבות הדדית, מצוות פדיון שבויים ואחדות העם, "ולצערי, ערכים אלה לא מדברים לחלקים גדולים בציבור הישראלי".
למען ההגינות יש לציין כי התבטאויות שהגיעו מדי פעם מצד פולארד עצמו, מחברות אותו היטב לאגף הימני במפה הפוליטית בישראל. ממכתב ארוך שכתב לפני כשנתיים לידידיו בישראל עולות עמדותיו הפוליטיות בצורה מפורשת ביותר, כשבין היתר הוא כותב "יש לנו במולדתנו ממשלה שמזדרזת בצורה מטורפת לשחרר רוצחים ומחבלים, ושמתעקשת על כוונתה לעקור יהודים מאדמתם ולתת את אדמות המולדת היהודית לאויבינו המושבעים. הממשלה הזו היא המשכן של כל קודמותיה חסרות האלוקים.
"ההשפעות ההרסניות הללו פועלות בשקידה תחת לבושים שונים, כגון ליברליזם, הומניזם, הלניזם, אמריקניזם ואוסלואיזם, על מנת לנתק אותנו מהקב"ה ומהתורה, משורשינו היהודיים, מהמסורת שלנו, מארצנו, אך יותר מכל - לנתק אותנו אחד מהשני...למה אנו לא אומרים למנהיגינו: מספיק! אתם לא יכולים לשחרר רוצחים וטרוריסטים! אסור לכם לעקור בתים יהודיים ומשפחות יהודיות מאדמה יהודית! אסור לכם לחלק נשק וכסף לאויבינו המושבעים! אסור לכם לבגוד במורשתנו הלאומית על ידי העברת מולדתנו לאויבינו! ואסור לכם להפוך את ארה"ב לאלוהי שקר! כל זה איננו בשבילנו. אנו לא נסבול התנהגות כזו אף לא עוד רגע".
הקיצונים דחקו את האחרים
מעטים הם האנשים המוכנים להתייחס לשאלה האם ייתכן שצביעת המאבק בצבעים פוליטיים פגעה בסיכויים לשחרורו של פולארד. יוסף, שעזב את הוועד אך ממשיך להעביר הרצאות בנושא, מסכים כי ייתכן שהיתה זו טעות לתייג את פולארד: "המטרה היא שחרור האיש, ולכן אין סיבה לגרור את הנושא למחוזות אידיאולוגיים. זה לא משרת אף אחד, בטח לא את פולארד". יו"ר הוועד ניסן גנאור, למוד אכזבות וחשדן, מסכים לומר כי "אם הייתי חושב שאנשים טובים יותר, מוכשרים יותר וחשובים יותר יירתמו לסייע לפולארד, לא הייתי לוקח על עצמי משימה כבדה זו".
פעיל ותיק למען פולארד, המגדיר עצמו בגאווה כדתי-ימני, מודה כי בשנים האחרונות החליט לצמצם את פעילותו בנושא, וזאת מפני ש"ניתן להבחין בהקצנה של הפעילים, שהשפיעו גם על פולארד עצמו. הם מיקמו עצמם בפינה הימנית ביותר, וגרמו בעקיפין לדחיקתם החוצה של רבים וטובים שיכלו לסייע, אך נרתעו מהסגנון ומהדעות של אלה הקשורים בנושא פולארד".
ח"כ מיכאל איתן, שפעל רבות למען פולארד, מסכים כי העמדות הימניות-דתיות של מובילי המאבק פגעו אולי בפופולריות של פולארד בציבור הישראלי, אבל מדגיש כי "אין בין זה ובין אי-שחרורו ולא כלום". לדבריו, שחרורו של הסוכן נתון בידי שני אנשים - ראש ממשלת ישראל ונשיא ארה"ב, "וכל השאר לא רלוונטי".
ובכל זאת העובדות מדברות בעד עצמן. יהונתן פולארד כלוא כבר יותר מ-7,500 ימים. בין אם מזדהים עם דעותיו ועם הדעות והמעשים של הוועד למען שחרורו ובין אם לא, מדינת ישראל חייבת לפעול למען שחרורו ביתר שאת. לפחות כפי שפעלה למען שחרורם של אלחנן טננבוים ועזאם עזאם.
29/12/2006
http://www.makorrishon.co.il/show.asp?id=16573
נתניהו: אם אחזור לתפקיד - אמצא דרך להשיב את פולארדהודיה מהדרום
נתניהו: אם אחזור לתפקיד - אמצא דרך להשיב את פולארד
י"ט טבת התשס"ז | 09/01/2007
יושב ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, משתדל בימים האחרונים להדק הקשר עם הבוחר: מדי יום משיב בסרטון וידיאו מיוחד על שאלות שמפרסמים הגולשים בבלוג שפתח באתר האינטרנט שלו.
בבלוג הזה הציב אתמול נתניהו יעד שאפני במיוחד, והבטיח שיצליח היכן שנכשלו כל ראשי הממשלות האחרונים כולל הוא עצמו - הוא יביא לשחרורו של המרגל יונתן פולארד מהכלא האמריקני: "הכוונה של פולארד ושולחיו היתה טובה - להגן על מדינת ישראל. פולארד נתפס ושילם את המחיר. אם אי פעם אחזור לתפקיד, אמצא את הדרך להוציא אותו".
"יחס ישראל לפולארד אחר שנשבה - מתחת לכל ביקורת"
יונתן פולארד שפוט למאסר עולם ונמצא בכלא האמריקני כבר 21 שנה. נתניהו ניצל את הבמה כדי לסגור חשבון עם ראשי ממשלות בעברה של מדינת ישראל שהתעלמו מהמרגל הישראלי ומסוגיית שחרורו, ומנה שורה של מאמצים שהשקיע בניסיון לשחרר אותו.
"אני חשבתי שהיחס של מדינת ישראל לפולארד לאחר שנשבה היה מתחת לכל ביקורת. חשבתי שההתכחשות, ההתנתקות של ישראל מפולארד זה דבר בלתי נסבל. ולכן, כשהפכתי לראש ממשלה אמרתי, טוב, קודם כל פולארד מקבל אזרחות ישראלית". הבוקר נראה שלפחות אזרח ישראלי אחד ממתין למימושן של הבטחות שנתניהו פיזר בבלוג שהקים.
[גלי צה"ל]
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=755
י"ט טבת התשס"ז | 09/01/2007
יושב ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, משתדל בימים האחרונים להדק הקשר עם הבוחר: מדי יום משיב בסרטון וידיאו מיוחד על שאלות שמפרסמים הגולשים בבלוג שפתח באתר האינטרנט שלו.
בבלוג הזה הציב אתמול נתניהו יעד שאפני במיוחד, והבטיח שיצליח היכן שנכשלו כל ראשי הממשלות האחרונים כולל הוא עצמו - הוא יביא לשחרורו של המרגל יונתן פולארד מהכלא האמריקני: "הכוונה של פולארד ושולחיו היתה טובה - להגן על מדינת ישראל. פולארד נתפס ושילם את המחיר. אם אי פעם אחזור לתפקיד, אמצא את הדרך להוציא אותו".
"יחס ישראל לפולארד אחר שנשבה - מתחת לכל ביקורת"
יונתן פולארד שפוט למאסר עולם ונמצא בכלא האמריקני כבר 21 שנה. נתניהו ניצל את הבמה כדי לסגור חשבון עם ראשי ממשלות בעברה של מדינת ישראל שהתעלמו מהמרגל הישראלי ומסוגיית שחרורו, ומנה שורה של מאמצים שהשקיע בניסיון לשחרר אותו.
"אני חשבתי שהיחס של מדינת ישראל לפולארד לאחר שנשבה היה מתחת לכל ביקורת. חשבתי שההתכחשות, ההתנתקות של ישראל מפולארד זה דבר בלתי נסבל. ולכן, כשהפכתי לראש ממשלה אמרתי, טוב, קודם כל פולארד מקבל אזרחות ישראלית". הבוקר נראה שלפחות אזרח ישראלי אחד ממתין למימושן של הבטחות שנתניהו פיזר בבלוג שהקים.
[גלי צה"ל]
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=755
זה לא קשור אבל יש פה אנשים שמעוניינים לתקוע את זה11111
כאן
הקמפיין של הרב לרנר ;הודיה מהדרום
הקמפיין של הרב לרנר
ח שבט התשס"ז | 27/01/2007
הרב לרנר לא רק מכריז שאין לו בעיה להגיד דברים נגד הממשל כי הוא גר בדמוקרטיה, הוא גם עושה את זה בפועל. הוא וארגון "ישראל הצעיר" שבראשו הוא עומד, פועלים במלוא המרץ למען שחרורו של יונתן פולארד, אף שהנושא רגיש מאוד בארצות הברית. כבר לפני 13 שנים הוא החתים 26 רבנים מן הציבור החרדי האמריקני על כך שבפעילות למען שחרור פולארד יש מצוות פדיון שבויים. בין החותמים היו הרב אהרן סולובייצ'יק, הרב אריה מלכיאל קוטלר, ראש ישיבת לייקווד, הרב ראובן פיינשטיין, בנו של הרב משה פיינשטיין ועוד.
הרב לרנר עצמו התוודע לנושא כשהתחיל את תפקידו ב'ישראל הצעיר'. אז הוא עשה מסע בין הקהילות המשתייכות לארגון, והגיע גם לבית כנסת שבו דיברו על יונתן פולארד. הרב לרנר לא ממש הכיר את הסיפור, אבל הוא התחיל לשאול שאלות, ואחר-כך גם ביקר את פולארד.
"תמיד שואלים אותי אם הוא נורמלי, ואני עונה שהרבה יותר מנורמאלי - הוא מדהים! יש לו עמקות, הוא מבין, הוא בעל רגש, יש לו אמונה לא נורמלית. אני תמיד אומר לאנשים: אני חושב שאני מאמין אבל אני בחוץ, טוב לי. הוא בפנים, הוא התחיל להיות דתי בפנים. בתוך הבוץ. הוא שומר כשרות מה שהוא יכול, הוא שומר שבת מה שהוא יכול. הוא עבד בבית חרושת של משקפיים, אבל החליף את זה מכמה סיבות: אל"ף, מה עם שבת ויום טוב? זה ממש חילול שבת. בי"ת, זה היה לו לא בריא, גימ"ל, הוא לא רוצה להיות בין אנשים".
אנשים עושים לו שם צרות?
"קצת", לרנר נמנע מלפרט על התנאים שלו בכלא, שלא לעורר את חמתו של מי שלא צריך. "אז עכשיו הוא מנקה את בית השימוש, ואני לא צריך להגיד לך שבית השימוש שם בכלא... כל מצרים נמצאת שם. הוא אומר שהוא מעדיף את זה ככה. הוא מסיים את העבודה והולך לקרוא".
מכל הארגונים היהודיים, אתם הארגון היחיד שקם ועומד מאחורי פולארד?
"כן. ההנהלה שלנו היא יחסית לאומית וציונית. אף אחד לא נותן לנו מספיק כסף כדי להגיד לנו מה להחליט. הבעיה היא שיש ארגונים שיש להם בהנהלה אנשים שיש להם כסף, וצריך להתחשב בדעות שלהם".
התחושה היא שיש משהו מעבר לזה. שפולארד, שהיה יהודי אמריקני וציוני, גרם להתנגשות בין הזהויות האלה שאתם נושאים בתוככם. אולי זה מה שקשה לאנשים.
"בסדר, נגיד שהוא חטא. מגיע לו 4 שנים, 6 שנים, מקסימום 10. אבל זהו. שמעת על ג'ון ווקר (אדם שמכר במשך 17 שנה סודות של הצי האמריקני לסובייטים, ורתם את משפחתו לכך, ע"ל)? כל המשפחה שלו בחוץ, והוא היגר לרוסיה. ויש עוד המון דוגמאות. אני רק מבקש את הצדק. הוא טעה, הוא חטא, מגיע לו עונש, אבל מספיק".
את הדילמה היהודית-אמריקנית בפרשת פולארד יכול להמחיש הסיפור הבא שהרב לרנר מספר, כמעט בלי לשים לב לסמליות.
כשפולארד נידון למאסר עולם לא קצוב, עורך דינו לא מילא את טפסי הערעור. לפי המשפט האמריקני, אם לא עושים זאת תוך 10 ימים אי אפשר לערער שוב לעולם. פולארד עצמו נלקח מיד אחרי המשפט לבית סוהר פסיכיאטרי, ועל העוול הזה נודע לו רק אחרי שנים.
כשהוא פנה לבית המשפט בבקשה שיאפשרו לו לערער, ישבו בדין שלושה שופטים: שופט ושופטת יהודיים, ואחד שחור. שני היהודים אמרו שעבר יותר מדי זמן ואי אפשר לאשר את הערעור. השופט השחור אמר שזה עיוות שהוא מעולם לא ראה כמוהו. "על קטע טכני אתה אומר לאדם להישאר בכלא כל חייו? לא ראיתי עיוות כזה", מצטט הרב לרנר.
טלפון יומי לבּוש
הרב לרנר פועל היום ביתר שאת לעורר בנושא את הציבור היהודי בארץ ובארצות הברית. "יש לי קצת חוצפה, פניתי לכמה רבנים והם נכנסים לפעילות. אני מקווה בעוד שבועיים עד חודש יצא מבצע כזה, שגם הרבנים יהיו שותפים לו: לבקש מכל יהודי, לפני שהוא אוכל את ארוחת הצהרים, להרים את הטלפון לבית הלבן ולהגיד 'מספיק'.
"אנחנו יודעים שעושים בבית הלבן רשימה של הטלפונים שהגיעו באותו יום. אם 20 אלף איש יתקשרו לבית הלבן יום יום לשבועיים או חודש, אנחנו בטוחים שהמסר הזה יגיע לנשיא. בימים האלה 'אגודת ישראל' באמריקה חותמת על 'קול קורא' כזה. ראש ישיבת לייקווד חותם על זה".
הרב לרנר נכנס לדבר כבר מספר פעמים על הנושא עם הרבנים אלישיב ושטיינמן, וגם אל הרבי מבעלז בישראל, והוא מרגיש שיש הזדהות ותזוזה. "אם אקבל אישור מהרבנים זה יהיה משהו אחר לגמרי, יש לנו עוד שנתיים עד סוף הקדנציה של בוש, ואני חושב שהוא איש ישר. הוא צריך לדעת שאנשים רוצים את פולארד".
בוש מספיק חזק כדי לשחרר אותו?
"ראית מה קלינטון עשה? הוא התעלם מכל המתנגדים ושחרר טרוריסטים פורטוריקנים מארגון ה-FLAN כדי לעזור להילארי למצוא חן בעייני הפורטוריקנים ולהבחר לקונגרס . בוש הוא נשיא. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אם הוא ידע שזה חשוב לאנשים ויבדוק מה פולארד עשה ועל מה הוא נענש, הוא ישחרר אותו".
הסוכנים שתפסו אותו אז עוד לא נרגעו. הם פרסמו לאחרונה ספר עליו ולא נותנים לפרשה לשקוע.
"אני לא קראתי את הספר, אבל עורכי הדין קראו אותו. יש שני מקורות לאינפורמציה בפרשה: סודי וציבורי. סודי אי אפשר לכתוב, כי אסור. אז זה צריך להיות מחומר ציבורי. הם אומרים שהם קראו כל דף שיצא בעניין, וכל הספר הוא שקר".
הרב לרנר, רואה בפולארד גיבור, אבל בארצות הברית הוא לא 'משווק' אותו ככזה. "שם אני אומר שעברו 20 שנים, זה לא הוגן זה לא צדק, הוא בן אדם חולה. תשחררו אותו. מצוות פדיון שבויים היא מצווה לכל אדם, וזו נקודה שחורה עלינו, על מדינת אמריקה. איך יכול להיות דבר כזה? הגיע הזמן לשחרר אותו".
[עפרה לקס, "בשבע"]
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=756
ח שבט התשס"ז | 27/01/2007
הרב לרנר לא רק מכריז שאין לו בעיה להגיד דברים נגד הממשל כי הוא גר בדמוקרטיה, הוא גם עושה את זה בפועל. הוא וארגון "ישראל הצעיר" שבראשו הוא עומד, פועלים במלוא המרץ למען שחרורו של יונתן פולארד, אף שהנושא רגיש מאוד בארצות הברית. כבר לפני 13 שנים הוא החתים 26 רבנים מן הציבור החרדי האמריקני על כך שבפעילות למען שחרור פולארד יש מצוות פדיון שבויים. בין החותמים היו הרב אהרן סולובייצ'יק, הרב אריה מלכיאל קוטלר, ראש ישיבת לייקווד, הרב ראובן פיינשטיין, בנו של הרב משה פיינשטיין ועוד.
הרב לרנר עצמו התוודע לנושא כשהתחיל את תפקידו ב'ישראל הצעיר'. אז הוא עשה מסע בין הקהילות המשתייכות לארגון, והגיע גם לבית כנסת שבו דיברו על יונתן פולארד. הרב לרנר לא ממש הכיר את הסיפור, אבל הוא התחיל לשאול שאלות, ואחר-כך גם ביקר את פולארד.
"תמיד שואלים אותי אם הוא נורמלי, ואני עונה שהרבה יותר מנורמאלי - הוא מדהים! יש לו עמקות, הוא מבין, הוא בעל רגש, יש לו אמונה לא נורמלית. אני תמיד אומר לאנשים: אני חושב שאני מאמין אבל אני בחוץ, טוב לי. הוא בפנים, הוא התחיל להיות דתי בפנים. בתוך הבוץ. הוא שומר כשרות מה שהוא יכול, הוא שומר שבת מה שהוא יכול. הוא עבד בבית חרושת של משקפיים, אבל החליף את זה מכמה סיבות: אל"ף, מה עם שבת ויום טוב? זה ממש חילול שבת. בי"ת, זה היה לו לא בריא, גימ"ל, הוא לא רוצה להיות בין אנשים".
אנשים עושים לו שם צרות?
"קצת", לרנר נמנע מלפרט על התנאים שלו בכלא, שלא לעורר את חמתו של מי שלא צריך. "אז עכשיו הוא מנקה את בית השימוש, ואני לא צריך להגיד לך שבית השימוש שם בכלא... כל מצרים נמצאת שם. הוא אומר שהוא מעדיף את זה ככה. הוא מסיים את העבודה והולך לקרוא".
מכל הארגונים היהודיים, אתם הארגון היחיד שקם ועומד מאחורי פולארד?
"כן. ההנהלה שלנו היא יחסית לאומית וציונית. אף אחד לא נותן לנו מספיק כסף כדי להגיד לנו מה להחליט. הבעיה היא שיש ארגונים שיש להם בהנהלה אנשים שיש להם כסף, וצריך להתחשב בדעות שלהם".
התחושה היא שיש משהו מעבר לזה. שפולארד, שהיה יהודי אמריקני וציוני, גרם להתנגשות בין הזהויות האלה שאתם נושאים בתוככם. אולי זה מה שקשה לאנשים.
"בסדר, נגיד שהוא חטא. מגיע לו 4 שנים, 6 שנים, מקסימום 10. אבל זהו. שמעת על ג'ון ווקר (אדם שמכר במשך 17 שנה סודות של הצי האמריקני לסובייטים, ורתם את משפחתו לכך, ע"ל)? כל המשפחה שלו בחוץ, והוא היגר לרוסיה. ויש עוד המון דוגמאות. אני רק מבקש את הצדק. הוא טעה, הוא חטא, מגיע לו עונש, אבל מספיק".
את הדילמה היהודית-אמריקנית בפרשת פולארד יכול להמחיש הסיפור הבא שהרב לרנר מספר, כמעט בלי לשים לב לסמליות.
כשפולארד נידון למאסר עולם לא קצוב, עורך דינו לא מילא את טפסי הערעור. לפי המשפט האמריקני, אם לא עושים זאת תוך 10 ימים אי אפשר לערער שוב לעולם. פולארד עצמו נלקח מיד אחרי המשפט לבית סוהר פסיכיאטרי, ועל העוול הזה נודע לו רק אחרי שנים.
כשהוא פנה לבית המשפט בבקשה שיאפשרו לו לערער, ישבו בדין שלושה שופטים: שופט ושופטת יהודיים, ואחד שחור. שני היהודים אמרו שעבר יותר מדי זמן ואי אפשר לאשר את הערעור. השופט השחור אמר שזה עיוות שהוא מעולם לא ראה כמוהו. "על קטע טכני אתה אומר לאדם להישאר בכלא כל חייו? לא ראיתי עיוות כזה", מצטט הרב לרנר.
טלפון יומי לבּוש
הרב לרנר פועל היום ביתר שאת לעורר בנושא את הציבור היהודי בארץ ובארצות הברית. "יש לי קצת חוצפה, פניתי לכמה רבנים והם נכנסים לפעילות. אני מקווה בעוד שבועיים עד חודש יצא מבצע כזה, שגם הרבנים יהיו שותפים לו: לבקש מכל יהודי, לפני שהוא אוכל את ארוחת הצהרים, להרים את הטלפון לבית הלבן ולהגיד 'מספיק'.
"אנחנו יודעים שעושים בבית הלבן רשימה של הטלפונים שהגיעו באותו יום. אם 20 אלף איש יתקשרו לבית הלבן יום יום לשבועיים או חודש, אנחנו בטוחים שהמסר הזה יגיע לנשיא. בימים האלה 'אגודת ישראל' באמריקה חותמת על 'קול קורא' כזה. ראש ישיבת לייקווד חותם על זה".
הרב לרנר נכנס לדבר כבר מספר פעמים על הנושא עם הרבנים אלישיב ושטיינמן, וגם אל הרבי מבעלז בישראל, והוא מרגיש שיש הזדהות ותזוזה. "אם אקבל אישור מהרבנים זה יהיה משהו אחר לגמרי, יש לנו עוד שנתיים עד סוף הקדנציה של בוש, ואני חושב שהוא איש ישר. הוא צריך לדעת שאנשים רוצים את פולארד".
בוש מספיק חזק כדי לשחרר אותו?
"ראית מה קלינטון עשה? הוא התעלם מכל המתנגדים ושחרר טרוריסטים פורטוריקנים מארגון ה-FLAN כדי לעזור להילארי למצוא חן בעייני הפורטוריקנים ולהבחר לקונגרס . בוש הוא נשיא. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אם הוא ידע שזה חשוב לאנשים ויבדוק מה פולארד עשה ועל מה הוא נענש, הוא ישחרר אותו".
הסוכנים שתפסו אותו אז עוד לא נרגעו. הם פרסמו לאחרונה ספר עליו ולא נותנים לפרשה לשקוע.
"אני לא קראתי את הספר, אבל עורכי הדין קראו אותו. יש שני מקורות לאינפורמציה בפרשה: סודי וציבורי. סודי אי אפשר לכתוב, כי אסור. אז זה צריך להיות מחומר ציבורי. הם אומרים שהם קראו כל דף שיצא בעניין, וכל הספר הוא שקר".
הרב לרנר, רואה בפולארד גיבור, אבל בארצות הברית הוא לא 'משווק' אותו ככזה. "שם אני אומר שעברו 20 שנים, זה לא הוגן זה לא צדק, הוא בן אדם חולה. תשחררו אותו. מצוות פדיון שבויים היא מצווה לכל אדם, וזו נקודה שחורה עלינו, על מדינת אמריקה. איך יכול להיות דבר כזה? הגיע הזמן לשחרר אותו".
[עפרה לקס, "בשבע"]
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=756
ראש ה-CIA לשעבר: לשחרר את פולארד! ;הודיה מהדרום
ראש ה-CIA לשעבר: לשחרר את פולארד!
ט שבט התשס"ז | 28/01/2007
ראש ה-CIA לשעבר ג'יימס וולזי אומר כי הגיע העת לשחרר את הסוכן הישראלי ג'ונתן פולארד. בראיון שהתקיים עמו השבוע אמר וולזי כי כשכיהן בסוכנות הביון האמריקנית התנגד לשחרור הסוכן הישראלי, אבל כיום הוא סבור כי הגיעה העת לשחררו.
"עונש של 20 שנות מאסר הוא מספיק, ומערכת היחסים הקרובה בין ארצות-הברית לבין ישראל כדמוקרטיות עמיתות מהווה גם היא שיקול, אז בנקודה זו לשיטתי פולארד ריצה עונש ממושך דיו". מהוועד להשבת פולארד נמסר בתגובה כי דבריו של וולזי מוכיחים שהטענה לפיה דעתם של האמריקנים בנושא היא חומה בצורה מופרכת מהיסוד.
"האם זה מוגזם לצפות מראש הממשלה לדבר על פולארד כפי שמדבר ראש CIA לשעבר? מדוע אולמרט ממשיך לסרב לפנות לבוש ולומר לו: "מספיק! שחרר את פולארד!"?" שואלים בוועד.
אסתר פולארד: אולמרט נמנע מלקדם את שחרורו
לפני מספר חודשים חיזקה רעייתו של האסיר פולארד את הנכונות האמריקנית לשחרור בעלה וטענה כי ארצות הברית מוכנה לשקול בחיוב את האפשרות הנוכחית. עם זאת הוסיפה כי ראש הממשלה, אהוד אולמרט, נמנע במתכוון מלקדם את הנושא.
"אולמרט אפילו לא מתכנן להעלות את הדרישה בפגישתו עם בוש", האשימה אסתר פולארד, "זה מזעזע שאין טיפת תשומת לב כלפי סוכן ישראלי ששירת את המדינה ונמק בכלא כבר 21 שנה."
[ערוץ 7, גל"צ]
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=757
ט שבט התשס"ז | 28/01/2007
ראש ה-CIA לשעבר ג'יימס וולזי אומר כי הגיע העת לשחרר את הסוכן הישראלי ג'ונתן פולארד. בראיון שהתקיים עמו השבוע אמר וולזי כי כשכיהן בסוכנות הביון האמריקנית התנגד לשחרור הסוכן הישראלי, אבל כיום הוא סבור כי הגיעה העת לשחררו.
"עונש של 20 שנות מאסר הוא מספיק, ומערכת היחסים הקרובה בין ארצות-הברית לבין ישראל כדמוקרטיות עמיתות מהווה גם היא שיקול, אז בנקודה זו לשיטתי פולארד ריצה עונש ממושך דיו". מהוועד להשבת פולארד נמסר בתגובה כי דבריו של וולזי מוכיחים שהטענה לפיה דעתם של האמריקנים בנושא היא חומה בצורה מופרכת מהיסוד.
"האם זה מוגזם לצפות מראש הממשלה לדבר על פולארד כפי שמדבר ראש CIA לשעבר? מדוע אולמרט ממשיך לסרב לפנות לבוש ולומר לו: "מספיק! שחרר את פולארד!"?" שואלים בוועד.
אסתר פולארד: אולמרט נמנע מלקדם את שחרורו
לפני מספר חודשים חיזקה רעייתו של האסיר פולארד את הנכונות האמריקנית לשחרור בעלה וטענה כי ארצות הברית מוכנה לשקול בחיוב את האפשרות הנוכחית. עם זאת הוסיפה כי ראש הממשלה, אהוד אולמרט, נמנע במתכוון מלקדם את הנושא.
"אולמרט אפילו לא מתכנן להעלות את הדרישה בפגישתו עם בוש", האשימה אסתר פולארד, "זה מזעזע שאין טיפת תשומת לב כלפי סוכן ישראלי ששירת את המדינה ונמק בכלא כבר 21 שנה."
[ערוץ 7, גל"צ]
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=757
תעודת "יקיר התורה והארץ" ליהונתן פולארד ;הודיה מהדרום
תעודת "יקיר התורה והארץ" ליהונתן פולארד
י"ד שבט התשס"ז | 02/02/2007
הרב מרדכי אליהו העניק ליהונתן פולארד תעודת "יקיר התורה והארץ" באמצעות אשתו המסורה אסתר פולארד, במסגרת יום העיון של "מכון התורה והארץ" באוניברסיטת בר אילן.
במהלך הטכס המרגש, דיבר הראשל"צ הרה"ג מרדכי אליהו בחום על תרומתו הגדולה של יהונתן פולארד למדינת ישראל, וקרא לשחרורו המיידי, הציבור כולו עמד על רגליו בהתרגשות, ולבסוף נאמרה התפילה לשלומם ושובם של כל השבויים והחטופים.
היה בכך דוגמא וקריאת כיוון לכל הכנסים והגופים הרואים אחריות לאחדות ישראל וערבות הדדית - שלא לשכוח את אחינו יהונתן, ולראות בשחרורו נושא ראשון במעלה לכולנו.
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=759
י"ד שבט התשס"ז | 02/02/2007
הרב מרדכי אליהו העניק ליהונתן פולארד תעודת "יקיר התורה והארץ" באמצעות אשתו המסורה אסתר פולארד, במסגרת יום העיון של "מכון התורה והארץ" באוניברסיטת בר אילן.
במהלך הטכס המרגש, דיבר הראשל"צ הרה"ג מרדכי אליהו בחום על תרומתו הגדולה של יהונתן פולארד למדינת ישראל, וקרא לשחרורו המיידי, הציבור כולו עמד על רגליו בהתרגשות, ולבסוף נאמרה התפילה לשלומם ושובם של כל השבויים והחטופים.
היה בכך דוגמא וקריאת כיוון לכל הכנסים והגופים הרואים אחריות לאחדות ישראל וערבות הדדית - שלא לשכוח את אחינו יהונתן, ולראות בשחרורו נושא ראשון במעלה לכולנו.
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=759
לא צריך להיות אמריקאיהודיה מהדרום
לא צריך להיות אמריקאי
בכדי להשתתף בקמפיין הטלפוני הבינלאומי למען יהונתן פולארד!
כל אדם יכול להתקשר לבית הלבן ולהשאיר הודעה לנשיא בה הוא מבקש ממנו לשחרר את יהונתן פולארד!
פשוט חייגו 1-202-456-1414 או 1-202-456-1111 כל יום בין 9:00 עד 17:00 (שעון מזרח), ימים שני עד שישי. אם אתם נשאלים למען איזו או מאיזו מדינה אתם מתקשרים, ואין לכם מדינה, תאמרו צפון קארוליינה (שם יהונתן נמצא).
לקוראים הישראלים, אתם יכולים להתקשר בין 16:00 עד חצות, שני עד שישי (אבל נא לא להתקשר בשבת!)
תתקשרו פעם ביום! תתקשרו כל יום! כל הודעה בנוגע לשחרור יהונתן נספר בבית הלבן והמספרים נשלחים לנשיא. כל הודעה נספרת בשמים לזכות יהונתן ועם ישראל בכלל. להתקשר עכשיו!
נא להעביר הלאה. תתקשרו כל יום לבית הלבן למען יהונתן פולארד, ותדחפו את כל מי שאתם מכירים לעשות כך!
תתקשרו עכשיו! 1-202-456-1414 או 1-202-456-1111
בכדי להשתתף בקמפיין הטלפוני הבינלאומי למען יהונתן פולארד!
כל אדם יכול להתקשר לבית הלבן ולהשאיר הודעה לנשיא בה הוא מבקש ממנו לשחרר את יהונתן פולארד!
פשוט חייגו 1-202-456-1414 או 1-202-456-1111 כל יום בין 9:00 עד 17:00 (שעון מזרח), ימים שני עד שישי. אם אתם נשאלים למען איזו או מאיזו מדינה אתם מתקשרים, ואין לכם מדינה, תאמרו צפון קארוליינה (שם יהונתן נמצא).
לקוראים הישראלים, אתם יכולים להתקשר בין 16:00 עד חצות, שני עד שישי (אבל נא לא להתקשר בשבת!)
תתקשרו פעם ביום! תתקשרו כל יום! כל הודעה בנוגע לשחרור יהונתן נספר בבית הלבן והמספרים נשלחים לנשיא. כל הודעה נספרת בשמים לזכות יהונתן ועם ישראל בכלל. להתקשר עכשיו!
נא להעביר הלאה. תתקשרו כל יום לבית הלבן למען יהונתן פולארד, ותדחפו את כל מי שאתם מכירים לעשות כך!
תתקשרו עכשיו! 1-202-456-1414 או 1-202-456-1111
האםנחלת
מישהו יודע:
1. כדאי לעבור להוט מרימון? עושים עבודה טובה?
2. נעלם לנו בקובץ של וורד אפשרות של שחזור מסמכים. להיכן?
3. למישהו יש נסיון עם נטפרי? מאפשר נופים, מוסיקה נקייה, שיעורים, הרצאות וכו' לא דתיים (נקיים) או חוסם בלי פרופורציה?
4. לא הצלחנו להיכנס לשמירה אוטומטית בוורד (כרוך בתשלום). יש הבדל בינה לבין השמירה האוטומטית שלהם באחת האפשרויות על הסרגל?
כי לשמור כל דקה....שוכחים וכך נעלם חומר שעבדו עליו די הרבה זמן.
שולחת את השאלות הללו פעם שנייה, אולי לא לחצנו על שלח וגם הן....נעלמו!
תודה!
ככהמשה
1. שני שירותים שונים. כמה קריטי לך הסינון שלהם?
2. קובץ מקומי במחשב? אולי דרך עותקי צל (גוגל)
3. חוסם באופן קיצוני.
4. רפלקס ctrl+s.
תודה לך!נחלת
בס"ד
הוט חוסם כמו רימון או כמו נטפרי - איך שמבקשים. ככה הבנתי. חשוב לנו מאוד הסינון.
אנו יודעים על האפשרות קונטרול + S , אבל שכחנו כנראה לשמור לזמן קצר, ונעלמו שני סעיפים מהמסמך.
מבקשים שמירה אוטומטית, שלא יהיה צריך ללחוץ על הקונטרול הזה כל הזמן.
לא יודעת מה זה עותקי צל.
ניסיתי כל כך הרבה זמן לשחזר את הנעלמים, עם AI מסביר מצויין, וזה לא הלך. למשל, נעלמה האפשרות: שחזור מסמכים.
כבר הייתי יכולה להדפיס את זה מחדש. וזה מה שאעשה כנראה. אין ברירה.
האם כדאי לשלם לגיבוי האוטומטי של וורד ולחסוך כאב ראש (ולב?)
תודהרבה!!
רק משו לגבי השמירהחיה.מושקא
יותקנו אותי אם אני טועה, נראלי שכשאת עובדת דרך Google docs במחשב (אונליין) גם אם האפשרויות שם יותר מצומצמות בדברים מסוימים כן יש שם פיצ'ר של שמירה אוטומטית כל מספר דקות. וזה לא עולה עוד כסף, אז במסמכים חשובים שאת דואגת לטקסט שלא יאבד אפשר לעבוד עליהם בדוקס לפחות בהתחלה ברמת הטקסט (וזה גם נשמר בענן) ואפשר להוריד מתי שרוצים גם ולהמשיך לערוך בתוכנה הרגילה וגם לא אונליין.
חמודהנחלת
זה נשמע לי כמו סינית
מה זה דוקס
מזה ענן
זה נשמע לי
משהו
מאוד לא מובן
אם מישהו בפורום
הזה כל כך בור
בכל הקשור
לשכפול או תימלול
זה כלומר זותי
אני
(במחילה מכבודי)
ענן זה של גשם
דוקס זה כמו בוקס
וווינדוס לבטח
זה משהו של דוס
הבו
לי קלף
כסת דיו
ונוצה
ואהיה (בחיי)
הכי מרוצה...
תודה!
😂😂חיה.מושקא
זה נפלא את מוכשרת ואני כל כך מבינה אותך, אבל יש דברים שאין מה לעשות חייבים להשתמש כדי לחיות בעולם המטורף הזה 😔
אני מה זה מצטערת שאין לי כוח עכשיו להסביר ואני גם חושבת שאני לא אעשה את זה טוב אז מקווה שמשה או חופר או מישהו יענו לך. אבללל אני אגיד לך בגדול ואם יש לך כוח תיכנסי ותיבדקי (ואם גם לא קיבלת תשובה עד מחר אז אני אשב ואפרטרט לך). גוגל דוקס זה פשוט לעבוד על מסמך דרך הדפדפן ולא דרך התוכנה של וורד על המחשב. זה מקושר בדרך כלל (נראלי אוטומטית אבל לא בטוחה) לגוגל דרייב שלך שזה פשוט נפח איחסון באינטרנט (כמו תקיה על המחשב פשוט אונליין באינטרנט היתרון הוא הגיבוי והגישה מכל מקום ומכשיר דרך המייל והסיסמה שלך) תעשי חיפוש google docs את תגיעי לזה. וכמו שאמרתי תמיד אפשר להוריד את המסמך למחשב ולפתוח אותו רגיל וגם הממשק (איך שזה נראה ומתופעל) אונליין ובמחשב כאילו די קל להשתמש. מקווה שקצת עזר ושוב סורי.
חן חן!נחלת
אני אנסה, בעזרת השם
והכי בושה
שלמדתי את'זה פעם
ויש תעודה
בכלל לא רעה
פשוט לא הפרעתי
במהלך השיעור
כי
אכלתי
ישנתי
או
סתם כך חלמתי.....
זכי למצוות!!
גוגל docsפצל"פ
זה די דומה לוורד
רק של גוגל... חברה אחרת...
וזה עובד רק עם אינטרנט, וכל מה שאת כותבת נשמר לך באינטרנט (מה שנקרא, הענן) את כמובן יכולה להוריד עותק למחשב וזה יהיה וורד רגיל, אבל השינויים שתעשי אחרי זה באינטרנט לא יתעדכנו במה שהורדת למחשב ולהיפך, ובמחשב שוב אין לך שמירה אוטומטית
אבל בגלל שזה באינטרנט נראלי שזה תמיד נשמר אוטומטית או לפחות אפשר להגדיר את זה ככה בחינם
מוזמנת לנסות...
וכמובן שיש גם וורד באינטרנט שהוא חינמי
Create and edit documents for free | Microsoft Word for the Web
רק צריך חשבון מיקרוסופט אבל לא חייב לשלם
רק אין לי מושג אם גם שם יש שמירה אוטומטית..
שוב, מוזמנת לנסות...
הוורד החינמי של מייקרוסופט באינטרנטחיה.מושקא
הוא בדיוק כמו התוכנה בווינדוס? יש גם אקסל?
למה אנשים משלמים על מנוי לחשבון מייקרוסופט למחשב עם כל התוכנות וכל מה שזה כולל רק בגלל הדברים האחרים או שיש עוד הבדלים? (בנוחות וממשק ותכונות וכדומה) חוץ מהעובדה העיקרית החשובה שזה חייב חיבור וזה בלי. אבל על מחשב נייח בבית שיש וייפי מה ההבדל באמת? שואלת מסקרנות תודה!!!
אממ אני לא עם יותר מידי נסיון בופצל"פ
אבל אני חושב שכן
זה אמור להיות אותו ממשק מתכונות לפחות רוב מה שמשתמשים...
וחיפוש פשוט בגוגל יביא לך את זה
Edit spreadsheets online for free | Microsoft Excel for the Web
למה אנשים קונים רשיון אין לי מושג
או באמת בשביל לא להיות תלויים באינטרנט
או שזה פשוט הרגל וחוסר היכרות
כי מיקרוסופט פתחו את האופיס אונליין בחינם רק אחרי שגוגל עשו את גוגל דוקס ושיטס אז הם היו צריכים להתחרות בהם
אבל פעם הדרך היחידה לעבוד על אופיס הייתה לקנות רשיון
תודה רבהנחלת
מקווה שאבין
הנחמה היחידה
שלא זאת אחת
השאלות שאשאל
לאחר 120
(לא שעם השאר אסתדר
מי יודע מה...)
זכה למצוות!
תודה רבה רבהנחלתאחרונה
זו לבטח תגובה שניה שלי....מחילה. זה עוד משהו שעלי ללמוד, איך כל עיגול אומר משהו אחר
ואיך התגובה שלי לעניין המדובר שלא אודה על משהו מ -שנה שעברה...
פ.א. (אם אינני טועה) הסביר לי פעם, צריכה לשוב להסבר.
אז פעם ראשונה, או פעם שנייה - לא משנה
ועוד הפעם: ת ו ד ה!
על המאמץ על ההשקעה!
סינון על ספוטיפיישקוף כמו דמעה
יש דרך לעשות סינון על ספוטיפיי?
חוץ מ'תוכן בוטה'. סינון חיצוני, של רימון נסטפארק וכו, משפיע על ספוטיפיי?
ככל הידוע ליחופר
הסינון של נטספארק/ רימון ברוב האפליקציות שאינן דפדפן זה או פתוח לחלוטין או סגור לחלוטין
אני לא בטוחהחיה.מושקאאחרונה
בנטספארק אפשר לבחור סינון מותאם אישית גם לפי אפליקציה וגם לפי קטגוריה
שאלות על נטספארקחיה.מושקא
1. יש לי על הסמארטפון. הבנתי שאפשר להתקין גם על המחשב השאלה אם חייב להוריד בתור תוכנית (exe.)? אפשר שזה יעבוד על הדפדפן גם בלי להוריד תוכנה אלא כגרסה אחרת או תוסף וכדומה?
תודה!!!
2. בסמארטפון זה חוסם לי ערוצים בwhatsapp, אפילו שהגדרתי דרך האפליקציה את האפליקציה של ווטסאפ "בלי סינון". זה נשאר ככה מובנה או שיש אפשרות לאפשר גישה לערוצים בווטסאפ?
תודה!!!
תשובותחופר
1. על המחשב זה חייב לבוא בתור תוכנית, יש שאר ההצעות שהצעת זה בדיחה לעקוף
2. לגבי הערוצים- לי הערוצים חסומים בכוונה תחילה, אבל תבדקי אם מה שמסומן לך בלי סינון זה הווצאפ שאת משתמשת בו ולא לדוגמה ווצאפ ביזנס, אחרת זה נשמע כמו תקלה
תודה רבה!! התשובה עזרה!חיה.מושקא
המשך שאלותחיה.מושקא
1. הבנתי שזה בתשלום מנוי חודשי נוסף נפרד לכל מכשיר: השאלה האם למחשב זה כך רק בתוכנית .exe? או שפתרונות "הבדיחה" האחרות לדפדפן גם בתשלום נפרד?
2. משו שלא הבנתי בעיניין המכשיר הסלולרי: אפשרויות ההתאמה האישית של הסינון דרך האפליקציה במכשיר הם אותו דבר כמו דרך האתר במחשב וההגדרות בו (בכניסה לחשבון של המנוי של המכשיר הסלולרי)? או שדרך המחשב אפשרויות ההתאמה והשליטה מתקדמות יותר?
תודה רבה לך!!!!
תשובות נוספות- עד כמה שהבנתי את השאלותחופר
1. במחשב זה תשלום חודשי, לכל מכשיר מנוי נפרד, אפשר לנהל מספר מכשירים יחד. לגבי שאר הדברים- תוספים לדפדפן וכדו' אני לא יודע יותר מידי מעבר לזה שקיימים מוצרים כאלו, איך הולך התשלום שלהם- צריך לברר על כל מוצר בפני עצמו.
2. בסלולר אפשר לשנות הגדרות דרך המכשיר או דרך התחברות לניהול באתר, בממשק הניהול באתר יש יותר אופציות מאשר בממשק הניהול בטלפון
תודה עזרת לי 🙏🏽חיה.מושקא
איך אפשר לחסום את הערוצים?לפניו ברננה!
2 אופציותחופר
או לחכות לזה שאסתכל איך מוגדר אצלי (בהנחה ואזכור) והעדכן, או לפנות למוקד אור ולשאול אותם איך לעשות את זה.
אופציה שלישית- לפנות לתמיכה של נטספארק ולריב איתם עד שיתנו לך את הפתרון
תודהלפניו ברננה!
אם אני בנטספארק לא דרך מוקד אור הם יעזרו לי?
לא עולה לנסות.חופר
אפשר גם לפנות לתמיכה של נטספארק ולשאול אותם
תודהלפניו ברננה!אחרונה
איך אני יודעת אם יש על הוייפי אינטרנט רימון?חיה.מושקא
בהנחה שאני לא יכולה לשאול כרגע את בעל הרשת או שהוא לא בטוח ולא פנוי לבדוק כרגע (פעם היה עליה).
יש איזה אתר ניטרלי שאפשר לחפש שחסום לפחות ברמת הגנה בינונית שאפשר להיכנס לבדוק?
אני לא רוצה בדווקא להגיע למשהו לא צנוע.
תודה!!!!
GOOGLE ? וויקיפדיה? פרוג?משה
אולי אוצר החכמה
לא הבנתי האתרים האלה לא חסומים ולמה שיהיוחיה.מושקא
וויקיפדיה מצונזרמשה
אפשר פשוט להיכנס לדף הבית של פייסבוק. סביר שהוא לא יעלה או שיעלה לך עם תעודת MITM שלהם.
תודה הסתדרתיחיה.מושקא
התחהרתי באמת לוייפיי ממכשיר אחר ואז ראיתי את השגיאה של החיבור לא מאובטח כשלא מותקן על המכשיר את הקובץ של התעודת אבטחה של רימון שזה בעצם אומר שעל הרשת יש את הסינון שלהם.
כן בדיוקמשה
בעיקרוןהודיה לה':)
יש אתר שנקרא proxy.org
שכשרוצים לבדוק אם יש סינון נכנסים אליו
לא בדיוק מבינה למה. אבל הוא לא אתר בעייתי מבחינת צניעות
אה זה כי הוא פרוקסימשה
כלומר מעביר תקשורת מאתרים אחרים (אולי חסומים)
כלומר?הודיה לה':)
הוא פורץ את הסינון?
למי שקצת מבין בתחום הוא יכול לאפשר לפרוץחופר
יש באינטרנט כל מיני מדריכים של דברים שאם משתמשים בהם הם עוקפים את רימון, אמנם לו זו המטרה שלהם, אבל זו התוצאה שלם, ולכן הם חסומים
הבנתי תודה!הודיה לה':)
תודה!! זה כותב שאי אפשר להתחבר לאתרחיה.מושקא
Https או משהו. לא מציג את הדף "יש לך אינטרנט עם הגנה". זה אמור להיות ככה? כאילו לזה התכוונת?
סתם לידע כללי אני אשמח לדעת.
על כל מכשיר שרוצים לגלוש בו בוויפיי של רימוןפתית שלג
צריך להתקין רשיון הגנה. זה כמובן לא הופך את הפלאפון למסונן, רק מאפשר לוויפיי הספציפי של רימון לפעול כמו שצריך.
אם לא מתקינים אז אמורה להופיע שגיאה בערך כמו שאת מתארת
אם את רוצה לגלוש עליו, אז תכנסי לאתר הבא:חופר
Netm.co.il/crt
כנסי לאתר שבד"כ נחסם לךזיויק
יוטיוב / ווינט
מבצעים בדיקת מהירות ורואים את שם הספקshaulreznikאחרונה
איך הפרופיל האישי שלנו נבנה בגימייל ומשרת את גוגלfayzak
בעידן שבו גוגל הופכת לשער הכניסה המרכזי לידע, מתברר שחלק גדול מהמשחק מתרחש הרחק מעיני המשתמש. מאחורי תוצאות החיפוש המוכרות מסתתר מנגנון שמנסה לבנות לכל ישות אדם, מותג או אתר זהות דיגיטלית סדורה, עוד לפני שנעשה אפילו קליק אחד. בתוך מציאות שבה יותר ויותר חיפושים מסתיימים ללא מעבר לאתר, מתברר ש‑Zero‑Click Context הוא לא תקלה, אלא סימפטום של מבנה עמוק שמכוון את האופן שבו גוגל מפרש את העולם. מודל ה‑Digital Identity Spine מציע הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של האלגוריתם, ומשרטט תמונה מרתקת של מערכת שמנסה להבין אותנו לפעמים טוב יותר ממה שאנחנו מבינים את עצמנו.
איך כדאי לגבות זכרונות חשובים? בעיקר מדיהפתית שלג
כונן גיבוי, ענן גוגל, גם וגם.פ.א.
מצטרףפצל"פ
אפשר בגוגל דרייב או גוגל תמונות
ובמקביל באחסון נייד/דיסק און קי אם זה משהו קטן
כל אחד מהם יבטח את השני
כי לענן יש לפעמים בעיות ודברים יכולים להימחק
וכונן יכול להיאבד או להינזק או לא יודע מה
אם זה כמות גדולה (יותר מ10 ג'יגה) של רק תמונות וסרטים אז יש פתרון חינמי של לגבות בגוגל תמונות בלי שזה ייקח לך מהנפח אחסון ושלא תצטרכי לשלם על אחסון כל חודש
תכתוב לי אם אתה צריך
יכול להיות שהכמות תגיע לזה אבל בינתיים לאפתית שלג
אשמח לשמוע.
בינתיים חשבתי לפתוח חשבון נוסף בשביל זה כדי שזה לא יצמצם לי את נפח האחסון
בעבר גם נהגתי בחסכנות. פתחתי עוד ועוד חשבונות גוגלפ.א.
User1bckup@gmail.com
User2bckup@gmail.com
וכה עוד כמה חשבונות עם מספר סידורי רץ..
כדי לא לשלם על אחסון אחד גדול.
הגעתי ל 10 חשבונות שכל אחד עד 15GB.
אבל בהמשך ראיתי כמה זה מסורבל.
צריך לנהל רישום מה שמרתי איפה - ועם הזמן הולכים ומאבדים שליטה…
יותר משתלם לשלם כמה שקלים לחודש לאחסון גדול.
כרגע אני עם 100GB.
שולח במסרפצל"פאחרונה
יש עדיין איך לגבות תמונות וסרטים בגוגל בליחופר
שזה יקח מנפח האחסון? ככל הידוע לי הפסיקו את זה כבר לפני זמן
כןפצל"פ
זה תכונה שהייתה ועדיין נשארה בדגמי פיקסל ישנים
שכל מה שאתה מעלה דרכם לגוגל תמונות לא לוקח לך מהנפח של האחסון ונשאר שם בחינם לתמיד
ויש פרויקטים בגיטהאב ובעוד מקומות שנותנים לך את התכונה הזאת בכל מכשיר אנדרואיד
איך מתחבריםנחלת
לאליאקספרס שמגיבה בהודעה בערבית (לאחר מילוי הפרטים)?
מה עושים?
תודה!
את עם סינון שייתכן שמשבשפ.א.אחרונה
מציע שתבקשי עזרה ממישהו שיש לו אינטרנט רגיל בלי סינונים וחסימות, תתני לו את פרטי החשבון שלו באלי אקספרס, הוא/היא ייתחברו ויגדירו באזור האישי את השפה.
עברית (או אנגלית).
ואז תבדקי האם מסתדר לך במחשב שלך.