זה מרחק הליכה מהבית שלי!!

היה משעמם רצח...

לא היה לי בכלל מה לעשות, אז הלכנו לאש קודש לאכול שם ארוחת צהריים...

וגם הסתכלתי על ההגברה, ודיברתי עם ה"סאונד מן" של התיזמורת (הפריקית...)

הייתי עם חברה שלא היה עלינו גרוש ולמי יש כוח לעלות הבייתה רק בשביל כסף?
אזז הסתובבנו שם ואח שלה הביא לנו כסף לקנות בלונים וצ'יפס (שלא אכלתי!!)
אח שלי עבד שם (כעובד קבוע, הוא מכר את השמן זית...)
היה דיי נחמד עד שהנעל שלי נקרעה והיה פאדיחות והגרביים שלי התלכלכו לגמרי.
ואאז החלטנו לחכות לטרמפים חזרה לישוב ואפחד לא עצר לנו אז עלינו ברגל (כשאני יחפה!!)

קניתם בלונים מהאיש הגבוה? (עלאק גבוה)

זה היה כZה חמווד!!!
אני וחברה שלי קנינו בלונים בצורת לבבות ורודות וזה היה פשוט חמווד!
היה אוהל דרבוקות ורציתי ללכת להצטלם עם דרבוקה אבל חברה שלי אמרה שהיא לא נכנסת כי יחשבו שאנחנו ילדות קטנות. למרות שנראנו ילדות קטנות ...

מאיפה אתה יודע על זה ומה אתה עונה במקומי???
אל תרד עלי בקשה!!!

זה היה בכוונה!!
להית', אני זז.

פצל"ש.
מה זה להית'?

בס"ד
מוזר, זה תפקיד שלי להיכנס לדברים של אחרים, ולהיות בעל פצל"ש... לא!!!!! חעחעחעחעחע זה לא אני!!!!

אבל לא יודעת מה מצחיק בזה אלא אני בטוחה 100% שמשהו לא בסדר.

אמרתי שהוא סרוט, ואמרתי שזה לא מצחיק!

בס"ד
חשבתי שאת מדברת אלי, והתברר שאת מדברת על חעחעחעחעחעחעחע...

אני הולכת לישון.
לילה טוווב לכווווולם!

בושה וחרפה- לא הייתי.

זה שני מטר מהבית שלך.
(מהבית של רוחמה זה מטר, משלי 32, ומשלך 2...)

הייתי...היה חביב במיוחד...למרות שרק הסתובבתי סביב עצמי...

נראלי התחלק על כל השכל.
רגע, את חצי מטר משם? בת כמה את? אולי הוא צודק ואני מכירה אותך..

אני לא הייתי אמורה להיות שם, הייתי אמורה להיות באילת אבל החלטתי להשאר.

חוץ ממני

יש שם מפעל לייצור שמןועשו מן פסטיבל כזה שמכרו כל מיני דדברים וכן היהסדנאות, וגם סיור במפעל, וגם מוכר בלונים.

באמת אחד הדברים היותר חשובים שהיו שם, זה המוכר בלונים... חחחחחח

זה היה כוכב הערב (אעלק ערב) הבלונים הלביים הורודים שלנו.
עד היום אני שומרת אותם.

אחותי רצתה בלון, אז אבא שלי קנה לה.
ואז היא התחילה לבכות שהאי רוצה שהוא יהיה בצורת לב... קיצור היא בכתה...
ובדיוק היינו בדרך לאחיה ואש קודש, אז אבא שלי לא רצה להתעכב.
בסוף חזרנו לעוד קצת זמן, והיא קנתה בלון בצורת.......... לב.

חח בת כמה היא?

זה נמצא פה איפהשהו...

היא בכיתה א' אבל מפונקת כמו ילדה בת שלוש...

שם שלי.

זה לא אומר שזה שהחלפתי חתימה ושמתי תמונה של הכלב שלי (נכון תמונה חמודה? רק העיינים לא משהו) אז הפסקתי לאהוב פרות!
תמיד אהבתי פרות ות'כלב.

ביי להית'.

כמו של אחותי, כי אותו בנאדם עשה את זה.

אבל עדין לא הבנתי מה הקשר בניך לבלונים, אבל אם התלהבת עליהם...

הכול התחיל ביום אחד בהיר שהגעתי לפסטיבל וראיתי מישהי עם בלון בצורת לב ורוד.
היא הייתה ילדה קטנה אבל התגברתי על הפאדיחה ושאלתי אותה מאיפה הוא והיא אמרה לי אז הלכתי וחיכיתי כמו ילדה טובה בתור. והיה לי מטבע של 10 שקל. ואז כשהגעתי אליו הוא הודיע לי שאין לו כסף קטן אז אם אנחנו רוצות לקנות- אז בשקלים. טוב אנחנו המשכנו להסתובב ועד שמצאנו מקום לפרוט את ה10 חזרנו והוא ניפח בלון צהוב ואמרתי שאני לא אוהבת תצבע הזה כי הוא מפריע לי בעינים אז הוא ניפח לנו שני וורודים.
וזהו.
זה סופו של כול בלון (רגעף, אבל הבלון לא מת, הוא ביד שלי!!)

נ.ב. סורי אם יש שגיעות, ככה זה כשאני כותבת מהר בלי להסתכל.

זה אחותי? אולי....





לילה טוב לכולם.........

וקוראים לזה באמת, פסטיבל הזית.
זה היה כזה פרסומת לבית בד של אחיה.

סביב העשר שנים אחורה.