אני קודם כל לוקח הכול ברוח של תודה אלוהים על כל מה שנתת לי אפילו זה וזה טוב תודה!! והכול לטובה..

ואי אפשר לדבר איתם וכבר שאנ מדבר איתם אני נהייה לא בטוח בעצמי..

אם אומרים לאמא שלי אל תתערבבי לי בחיים יותר מידי אז היא לא תדבר איתי..

וגם אני חוצפן ...אז בגלל שני הדברים האלה אני חס ביטחון
לומרות שבחוץ י לי חברים ואני עם ביטחון עצמי מעל הגובה...

היום בשבת הלכתי לסניף לומרות שאבא לשי לא הסכים בגלל הרוח
והוא אמר שהואל א מדבר איתי ולא הגבתי לו והוא מדבר איתי!!

וגם שפכתי על אחי סודה ..(סיפור ארוך)

ואמא שלי רבנו על זה והתחצפתי ו...השלמנו בזכות זה שהבנתי מה עשיתי לא נכון ואיין נראה לי מצאתי את פתרון בעיית הנעורים..

בתור אחות שיש מתחתי אחים בגיל זה ,וגם מעלי יש אחים שיעצו לי ולפעמים יוצא לי להיות זה שרוצה לתת עצה טובה כי עברתי את זה אז אולי אוכל להועיל לאחי לעבור זאת יותר טוב בלי הטעויות שלי אז אני מעירה הערה כשכוונתי היא להאיר ולסייע. לא תמיד הצד המקבל מקבל את זה כמו שאני מתכוונת.
זה מצד הקטע עם האחים אם יש...
לגבי ההורים. גם כוונותיהם בטוח טובות גם אם לפעמים הם לא נותנים לך לחיות את חייך ולהתנסות לבד, כי זה מה שבעצם אתה רוצה.
זה רק מכוונות טובות.. גם כשזה ממש עולה על כל העצבים, תזכיר את זה לעצמך וכך אולי לא יגרם נתק ביניכם.
בהצלחה רבה!!!

לגבעות זה הכי יעזור לך

תקשיבו אני לא אומר שאני גם תמיד צודק...

אני םוול פעמים רב איתם סתאאאם למשל לפני שבועיים
שטפתי את החדר אמא שלי אמרה לה משו לא הגבתי לה בכלל
היא התחילה לא לדבר איתי והיא אמרה לי שאמרתי לה מטומטמת
באותו יום ששטפתי...ומאדז שאנחנו לא מדברים היא מחפשת להעניש אותי

בבקשה עזרו לי מה עושים בכזה מצב שההורים מחפשים אותך מההה?

אבל אבל כמה שיש מריבות והכול הם בחיים לא יסיכימו לי ללכת לשטחים ולסעת בטרמפים...

ובגללם לא הייתי אף פעם בגוש קטיף!!!

אבל יש משהו בדברים שלהם,בחיים לא הייתי נוסעת בטרמפים,כי הם צודקים,זה מסוכן.

כי זה תיאור של בול מה שעובר עליי.

לצפון השומרון - ניסיתי את הקטע של השיחה, וזאת אחת מהקלישאות שלא עובדות. זה לא עוזר. אם זה משפיע - זה רק ליום יומיים, גג שבוע. חוץ מזה זה גרר אחריו הרבה בכי, כי אני בוכה כשאני כועסת, דבר שאני מתה להיפטר ממנו כי זה יוצר הרבה פדיחות...

עכשיו, לא רציתי שההורים שלי יחשבו שאני ילדה קטנה ויתנו לי להיות אחראית לעצמי, וידעתי שזה לא יבוא מהם - הם פשוט ימשיכו להתייחס אלי כמו לילדה קטנה, אז לקחתי על עצמי להוכיח להם שאני אחראית. אני יותר עוזרת בבית ומשתדלת להיות הוגנת כלפיהם ולשים את עצמי במקומם, ולפתוח את הפה פחות - כי גם אני חוצפנית... אולי אם הם יבינו את זה לבד - הם לאט לאט יאמינו שכבר גדלתי, ואז אני יוכל לעשות מה שאני רוצה - באחריות...

עכשיו, אני לא יכולה להבטיח לך שזה עובד - קודם כל יכול להיות שהמצב עם ההורים שלך שונה, כי ההורים שלי, לדוגמה, אף פעם לא הפסיקו לדבר איתי. ואני בכורה עם שלושה אחים קטנים. עכשיו בקשר לאחים - אני פשוט מנסה להיות נחמדה אליהם, והלוואי שהיה לי אח גדול!!

דבר שני - כל העסק הזה עוד בתהליכים, אין לי שמץ מה ההורים שלי חושבים בינתיים.

אבל אתה יודע, אם תחשוב טיפה - בטוח תמצא דרך לשכנע את ההורים שלך שאתה כבר בן 16 ולא רק בן 16. בהצלחה!

(ובקשר ללעבור לגבעות, תחשוב דוגרי אם אתה בנוי לזה לפני שאתה יוצא. מנסיון!)

אני יודעת מה עובר עליך, אני כ"כ מבינה אין לך מושג עד כמה. כמה פנצ'רים אני עברתי עם ההורים שלי,הם באמת לא מבינים אותי, ולפעמים מרוב דאגה הם גם חונקים אותי, עד שלעיתים לא הייתי מסוגלת, ויצאתי החוצה... אבל, תמיד איכשהו חזרתי.
פעם חשבתי על כל המעגל הזה, שחוזר על עצמו- כי לא היה לי כוח לעבור עוד מצבים כאלו, די!
אני יודעת 2 דברים שמאוד עקרוניים וחשובים:
1 אני יודעת שהם אוהבים אותי, ופועלים עפ"י אהבתם.
2 הם מכירים אותי הכי טוב, ועדיין נשארים ההורים שלי, ותמיד כשאצטרך אותם בחיי, הם יעמדו לצידי.
מעכשיו כל מה שעיתי, כל תקל שלי איתם זכרתי את שני המשפטים הללו, וההסתכלות היא אחרת.
לא היה להם מנוס ממה שעשיתי למרות שזה לא לרוחם (דע לך הרבה הורים בוחנים אותנו לראות עד כמה אנחנו רציניים במעשינו/ בדרכנו, וכאשר הם רואים את מידת הרצינות אותה אתה מפגין, מתישהו הם יתנו לך ללכת ולעשות את מה שליבך חפץ, בסופו של דבר הבחירה בידך ולא בידם, אתה יכול לשמוע אך אתה מחליט!). תמיד בוויכוחים אני מזכירה להם כי אי מבינה את מה שהם אומרים, ואני לא כמוהם, יש דברים שאני רוצה לעשות בדרך שלי, אני לוקח את כל האחריות עלי. וזהו!
דע לך, ברגע שתגלה אחריות וראש גדול משהו קצת יתחיל לזוז.
אני מאחלת לך שבכל דרך שתבחר הוריך ילוו אותך (בליבך ובחייך- לא הרבה זוכים לזה, וכן אני יודעת שאתה מעריך אותם, למה שלא תגלה להם כגמולם?! כתוב להם מכתב נחמד, תחמיא, עשה טוב (לא רק לנקות). בהצלחה.
הייתי רוצה לשמוע ממך תגובה.

ואני אוהב אותם והם יודעים את זה...

אבל מרוב דאגה או אהבה הם לפעים חונקים אותי ואני במקום לשתוק אני מתצחף אני מקוו לצאת מהמעגל הזה כבר...

תוכיח להם שאתה כבר גדול!

אם נכנסת איתם למריבה כתוב לנו מה ואיך הלך?!
בכל אופן, בהצלחה!

כולםםםםםםםםםםם עוברים את זה עם ההורים שלהם.
הם אוהבים אותך, ומרוב שהם אוהבים אותך- הם קודחים.. (תשאל את אחיך הגדול..)

הפתרון הוא פשוט לגרום להם לסמוך עליך... תוכיח להם שאתה ילד גדול... שאתה לא מתווכח על קטנות. תעמוד על דברים שחשובים לך, גם אם זה כרוך בקצת צעקות... אבל אל תצעק ותריב סתם.
וגם כשאתה מתווכח על מה שחשוב, תעשה את זה בדרך הכי רגועה שבעולם. זה נשמע בשמיים עכשיו...אבל זה דברים שעובדים עליהם והם לוקחים זמן.

באמת שזה בקטנה...(:

יום נעים..

תאמין לי מותק שאין ללכת נגד ההורים כי מה שהם אומרים הם צודקים.ולגבי ההורים לא לפגוע בהם.

שמע חמודי אני עברתי את זה בעצמי אבל אני לא יגיד לך שאין מה לעשות!! אני אישית הייתי מתכתבת המון עם ההורים שלי במיוחד עם אמא שלי אבל זה לא מתאים לכל בנאדם ויכול להיות שאצלך זה יתפש כבדיחה.. תשמע לי אם מתוך כעס באמצע המריבה אתה פתאום מנסה להכניס תאקט ומתחיל להסביר לאמא שלך ברצינות בזמן שהיא באמצע להתעצבן זה לא נראה לי הפתרון והוא לא יעבוד. לדעתי מה שאני לפחות הייתי עושה ,,, היתי אומרת לה :" כן.כן" ואח"כ כשהיא לא עצבנית הייתי מזמינה אותה לאיזה כוס קפה במסעדה- ברצינות לא בצחוק... והייתי מסבירה לה בדיוק מי אני במה אני מאמינה ומה הדרך שלי בחיים.. לדבר איתה בשיקול... וזה יעבוד.. עוד דבר שאני לאידעת אם שייך לכתוב אבל בכל זאת- הורים רואים את התהליך התבגרות של הילד יודעים להשוות את החינוך המתאים בסיטואציות הנכונות. אתה כותב שיש לך אח שמעצבן אותך ו" אני מתעלף רוב הפעמים.." אם יש לך אח שנכנס איתך למריבות ואתה משתגע ממנו..סימן שאתה מתעצבן מהבנאדם הלא נכון..ברגע שההורים שלך רואים שאתה רב איתו הם גם מסתכלים עליך כפחות בוגר בעניהם והם בגלל זה לא נותנים לל חופש ל"עשות מה שבה לך".. אני בטוחה שאחיך הגדול רב פחות עם אחיך הקטן. יותר ויתורים פחות עצבים..ויותר הראת בגרות-תשנה את ההסתכלות שלהם עליך.. ובהתאם לכך הם יורידו ממך לחף.. יש לי חברה בת 19 שעד הים היא כפופה להורים,כי ההורים שלה יודעים שהיא לא מספיק בוגרת ולכן הם תופשים אותה קצר! קיצור בהצלחה ואני ישמח לקבל תגובות. לא היה פה שום ענין לפגוע בך או להגיד לך שאתה לא בוגר בצורה בוטה.. פשוט תעשה חשבון נפש עם עצמך איך אתה מתנהג בבית ותדע לפי זה איך הם מסתכלים עליך...

את ממש צודקת מילה במילה!! ועזרת לי הממוון תודה מתוקה...

שמע אני שמחה שקראת אבל לא יודעת עם הפנמת! להגיד לי שאני צודקת- אני יודעת.. אבל באמת תנסה לקחת את זה לחיים הפרטיים שלך! אם אח שלך זורק לך הערה ואתה מת לקפוץ עליו- אם פיזית ואם מילולית.. תעצור את עצמך.. תכניס לעצמך לראש שהוא ילד קטן שמנסה או לא מנסה , בכוונה או לא בכוונה לעצבן אותך ואם אתה מתעצבן הוא השיג את מה שהוא רוצה.. אם אתה רואה שהמשפחה שלך באמצע איזה ויכוח על משהו תרחק מהאזור.. תוותר לאח של הקטן קח יותר אחריות בבית.. ואם אתה טועה באיזה משהו שעשית או אמרת - תחזור לבקש סליחה.. אני יודעת שזה קשה אבל זה אפשרי אני עד היום ואני כולה בת 18 מתביישת להגיד להורים שלי שטעיתי זה טבעי לגמרי אבל אני בכל זאת עושה את זה... תן לעצמך נקודה טובה על כל פעם שמישו לא הצליח לעצבן אותך.. או על כל פעם שהתרחקת מויכוח...ודרך אגב כל הדברים האלא הם לא בהכרח בבית הם גם עם חברים בחוץ... ועוד משהו שעדין לא שמעת ממני- תקנה את האמון של ההורים שלך- יכול להיות שהאמון איתם נפגע- אם שיקרת להם פעם.או אם הם ביקשו שתחזור בשעה מסוימת ולא חזרת,זה פגע באמון ביניכם. תחזור בזמן תגיד תאמת. והם כבר יראו שאתה משתנה.. בהצלחה ולעולם אל תתיאש.. היאוש מחליש וכל מה שתבנה יהרס אם תתיאש...

נשמהה עזרת לי פוללל ואני ממש הפנמתי ו...היה לי שבוע מדהיים!!תודה...

איזה אנטרס יש לאבא שלך לריב אתך? אולי אתה הוא זה שרב איתו.נראה לי שהבעיה היא שאתה אוהב את עצמך יותר משאתה אוהב את ההורים שלך.לפי התאור שלך ההורים שלך יותר מתוסכלים ממך.

אולי אתה צודק..