אז ככה:
אני בשרות לאומי השנה. הולך לי אחלה. אבל קשה לי. קשה לי מבחינת המעבר מהבית. זו פעם ראשונה שאני מתגוררת מחוץ לבית, ואני פשוט לא מסדתרת עם זה. קצת קשה לי להגדיר מה בדיוק מפריע לי, אבל אני יודעת בוודאות שהכל קשור לזה. אני מרגישה מעין חיים כפולים (שני בתים, שתי מיטות, שתי מברשות שיניים..), אני מרגישה עומס בחיים (עומס מסוג שונה, שכן היו לי בחיים תקופות של עומס), אני המון בנסיעות, יש לי אחריות..
מה שקורה זה שכשאני מגיעה הביתה בסופ"ש, אני פשוט קורסת. לא יודעת איך להסביר את זה, אולי אני מרשה לעצמי להתפרק. אני מרגישה לא אני. מעין תחושה של 'לא יודעת מה לעשות עם עצמי', וזה אחרי שחיכיתי כל השבוע בכיליון עיניים להגיע הביתה, ל'מנוחה והנחלה' שלי. בבית אני פשוט נהיית עצבנית, עייפה, חסרת כוח לכלום, וזה אחרי שתיכננתי כ"כ הרבה דברים לעשות כשאני אגיע הביתה.. אני מרגישה שאני לא ממצה את עצמי.
קורות לי גם תופעות מוזרות, והנה המפחידה ביותר- יום שישי אחד החזרתי את אחותי מהגן, ואז פתאום נהיה לי מעין 'בלק אאוט' ולא הבנתי איפה אני, מי זו הילדה שאני מחזיקה, מה אני עושה כאן, ו.. הכי מחפיד- מי אני בכלל..
בקיצור, אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אבל אני יודעת שאסור לי לתת למצב הזה להמשיך.
עצות בבקשה...