חבל שאני לא בבית... תשמרו לי קצת...
אולי אני אשיג שחרור, אבל יש לי מבחן היום. נראה...

ויש לימודים!!!!!!!!אוף..

אז תשמרו מהר לפני שינמס הכל. אבל השלג אמר "עוד נחזור אליכם..." חחח

ממשיך לרדת חזק...

איפה אתה גר?

איפה את גרה?

אני לא בטוח שהיא רוצה שידעו.
אז אני לא אגיד, למרות שיש כאלו שהבינו. מי שכן, לא להגיד!

ואמא של עובדת שם. אבל קצת רחוק ממני עכשיו.

את הסיפור הבא שמעתי מפי מו"ר הרב יוסף הלל לוי זצ"ל.

רבי יעקב יוסף מפולנאה – אחד מתלמידי הגר"א (נודע כמחבר הספר "תולדות יעקב יוסף") מדולי המתנגדים לתורת החסידות - היה מקורב בידידות לבעש"ט. פעם אחת התארח אצל הבעש"ט והלה פתח מאמרי פיו: "ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך" ("תהלים" קכ"א). אל כל מקום שתלך, הקב"ה, כמו הצל, יהיה לצדך תמיד.
האורח נהנה גם מהמשך דבריו של הבעש"ט עד ש... אחד מערלי העיירה נכנס ובפיו: "זיד! אני מתקן כלים!" מודה לו הבעש"ט ומשיב: "אין לי מה לתקן!". חוזר הערל ומוסיף: "ז'יד! אם תחפש היטב, תמצא, שיש מה לתקן!" הבעש"ט דחה אותו בתואנה, שהוא עסוק עכשיו עם האורח.
עתה פנה אל האורח ושאלו: "האם שמעת את דבריו של הערל?" - "כן!" השיב לו האורח. "דע לך, שזה עתה שמעת את דבריו של הקב"ה". – "לא!!!" השיב האורח בביטול. "לא יכול להיות! כלום לא מצא לו הקב"ה פה קדוש וטהור יותר מפיו של הגוי הטמא לדבר מתוכו?! אני לא מאמין!" – "מה זאת אומרת: אני לא מאמין? אתה לא רוצה להאמין! אילו רצית, היית יכול להאמין!" וכך נמשך הוויכוח עוד זמן מה, עד שהגיעה שעתו של האורח לצאת לדרכו. השניים נפרדו בלבביות.
עוד האורח מהרהר בדבריו האחרונים של הבעש"ט מחכה לעגלה, שתסיע אותו למחוז חפצו, והנה הוא שומע קריאה לעזרה מרחוק: "ז'יד! תעזור לי לחלץ את העגלה מהבוץ, שבו היא שקעה!" האורח מסתכל בחמלה ובבוז על העגלון ומשיב: "מצטער! אני אדם חלש! אינני יכול לעזור לך!". "מה זאת אומרת: אינני יכול?" התריס העגלון והמשיך: "אינך רוצה לעזור! אילו רצית, היית יכול לעזור!" סיים העגלון את דבריו.
האורח החוויר עתה כסיד. רק לפני דקות ספורות שמע את אותם דברים מפיו של הבעש"ט וסירב להאמין להם ואילו עתה הוא שומע זאת מפיו של העגלון הערל...
עד מהרה חזר אל הבעש"ט והתנצל בפניו על הפקפוק בדבריו ומאותו יום ואילך הפך לחסיד נלהב.


הרב יוסף הלל לוי זצ"ל – אחד מנקיי הדעת שבירושלים נפטר השנה בשיבה טובה ובשם טוב. כל חייו היה אדם צנוע וכל כולו היה קודש לעזרת הזולת. מספר פעמים בשבוע היה יוצא מביתו אל בתי האסורים לבקר שם את האסירים ולהחזירם למוטב בדרך התורה. הרב לוי זצ"ל היה דואג לכל צרכם ולכל מחסורם גם לאחר שחרורם מהכלא ורבים נהנים ממעשיו עד היום הזה. הרב יוסף לוי נפטר בשבת, שבו קראנו "ואת הנפש אשר עשו בחרן" ואכן הוא עשה נפשות רבות וקירבן לאבינו שבשמים. מעשיו היו לאות ולמופת לאין גבול למעשי חסד ולראייה, שיש לעשות רק "השתדלות" קטנה, ושאר הדברים כבר יבואו מאליהם.

אולי תיפתח שירשור על זה וזהו !!!???

לאחותי יורד מלא מלא מלא שלג!איזה כיף לה...{היא לומדת במעלה-לבונה..}

אני שונאת שכולי רטובה ושקר לי....

אבל כולם אוהבים לשבת בגשם בבית מתחת שמיכת פוך!! לא?

סביב העשר שנים אחורה.