רובינשטיין: 'הר הבית' בידי הפוליטיקאים
בג"ץ דחה עתירה להתיר קיומה של מצוות הקרבת קורבן פסח וקיום סדר פסח כהלכתו על הר הבית מחר, ערב פסח.
רותי אברהם
בג"ץ דחה עתירה להתיר קיומה של מצוות הקרבת קורבן פסח וקיום סדר פסח כהלכתו על הר הבית מחר, ערב פסח. מדובר בעתירה שהגישו תנועת נאמני הר הבית ו" מנויי קרבן פסח תשס"ז". .
בעתירה טענו באי כוח העותרים, פרופ' הלל וייס ועו"ד נפתלי ורצברגר, כי "הקרבת קורבן הפסח היא מצווה ייחודית שיש לה מקום וזמן מסויימים, וכי הם מבקשים למלא מצווה זו כחובה דתית וזאת בתום לב ואמונה". הם גם טענו כי מדובר בבקשה מסוג שונה שכן היא עוסקת בזכות הפולחן ולא זכות העליה להר.
ככזו לטענתם הם פנו עוד בראש חודש סיון אל ראש הממשלה לדון בבקשה אך הוא לא השיב להם וגם לא הביא את הנושא לדיון בממשלה. "איזון זכות הפולחן שונה מהאיזון בעניין זכות העליה להר הבית וזכות התפילה", טענו העותרים והוסיפו: "עד כמה צריכה הזכות לחופש פולחן לסגת מפני איומי אלימות"?
השופטים נאור רובינשטיין ופוגלמן, קבעו בהחלטה כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של מפקד מחוז ירושלים אשר העריך כי "קיום הטקסים יביא, ברמה קרובה לוודאות, לפגיעה ממשית וקשה בסדר הציבורי ובשלום הציבור".
השופטים ציינו כי "הערכתו של מפקד המחוז התבססה על רגישותו של הר הבית בכלל אך גם על הרגישות המיוחדת בתקופה הנוכחית נוכח אירועי 'שער המוגרבים' שאירעו לאחרונה, וכן על הערכות מודיעין לפיהן קיום הטקסים על הר הבית יגרור, ברמה הקרובה לוודאות, מהומות קשות ביותר ושפיכות דמים".
אחד משופטי ההרכב, השופט אליקים רובינשטיין, הוסיף כי "מעבר לשאלות ההלכתיות, ובמידה רבה אף אל מול שאלת הזכויות, עמדתן החוזרות ונשנות של ממשלות ישראל יסודה במישור הביטחוני. אין בידינו כלים לומר, כי חשש זה מבוטל. .. לא קשה להניח, כי החששות הביטחוניים הכרוכים בצעד החדשני – אחרי 2000 שנה – שמבקשים העותרים לעשות, ושוב, בלא שאביע כל דעה באשר לפן ההלכתי, אינם נטולי יסוד".
בסיכום דבריו כותב רובינשטיין: "כאז כעתה, במקומם עומדים דברי השופט א' גולדברג בבג"צ 7128/96 תנועת נאמני הר הבית נ' ממשלת ישראל, שנאמרו לפני עשור: "על הדרג המדיני, ולא על בית המשפט, לתת תוכן ומשמעות לקריאה ההיסטורית, 'הר הבית בידינו'".
בעתירה טענו באי כוח העותרים, פרופ' הלל וייס ועו"ד נפתלי ורצברגר, כי "הקרבת קורבן הפסח היא מצווה ייחודית שיש לה מקום וזמן מסויימים, וכי הם מבקשים למלא מצווה זו כחובה דתית וזאת בתום לב ואמונה". הם גם טענו כי מדובר בבקשה מסוג שונה שכן היא עוסקת בזכות הפולחן ולא זכות העליה להר.
ככזו לטענתם הם פנו עוד בראש חודש סיון אל ראש הממשלה לדון בבקשה אך הוא לא השיב להם וגם לא הביא את הנושא לדיון בממשלה. "איזון זכות הפולחן שונה מהאיזון בעניין זכות העליה להר הבית וזכות התפילה", טענו העותרים והוסיפו: "עד כמה צריכה הזכות לחופש פולחן לסגת מפני איומי אלימות"?
השופטים נאור רובינשטיין ופוגלמן, קבעו בהחלטה כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של מפקד מחוז ירושלים אשר העריך כי "קיום הטקסים יביא, ברמה קרובה לוודאות, לפגיעה ממשית וקשה בסדר הציבורי ובשלום הציבור".
השופטים ציינו כי "הערכתו של מפקד המחוז התבססה על רגישותו של הר הבית בכלל אך גם על הרגישות המיוחדת בתקופה הנוכחית נוכח אירועי 'שער המוגרבים' שאירעו לאחרונה, וכן על הערכות מודיעין לפיהן קיום הטקסים על הר הבית יגרור, ברמה הקרובה לוודאות, מהומות קשות ביותר ושפיכות דמים".
אחד משופטי ההרכב, השופט אליקים רובינשטיין, הוסיף כי "מעבר לשאלות ההלכתיות, ובמידה רבה אף אל מול שאלת הזכויות, עמדתן החוזרות ונשנות של ממשלות ישראל יסודה במישור הביטחוני. אין בידינו כלים לומר, כי חשש זה מבוטל. .. לא קשה להניח, כי החששות הביטחוניים הכרוכים בצעד החדשני – אחרי 2000 שנה – שמבקשים העותרים לעשות, ושוב, בלא שאביע כל דעה באשר לפן ההלכתי, אינם נטולי יסוד".
בסיכום דבריו כותב רובינשטיין: "כאז כעתה, במקומם עומדים דברי השופט א' גולדברג בבג"צ 7128/96 תנועת נאמני הר הבית נ' ממשלת ישראל, שנאמרו לפני עשור: "על הדרג המדיני, ולא על בית המשפט, לתת תוכן ומשמעות לקריאה ההיסטורית, 'הר הבית בידינו'".
