יכול להיות שזה יעזור

מקצועות קודש יצאו לי מכל החורים...!!!!!! ותאמינו לי- יש הרבה חורים!!! (סתכלו על האוזניים שלי ותבינו...כחח..)

אפשר כמעט לראות מעגלי שינה יוצאים ממנו

שמישהו יכול למצוא פיתרון.... ידיעת המחלה - חצי תרופה!

לא נותנת לי להרדם...

לדבר עם מישהו על הטראומה זה בטוח קשור

זה וודאי שלדבר עם מישהו זה אמור לעזור. כמובן מישהו שאת יודעת שהוא אחד שיודע להקשיב.... ולחלוק איתך את החוויה.
ומה, הטראומה קשורה דווקא לשעות הראשונות של הלילה?

אגב, כשאמרתי ידיעת המחלה חצי תרופה, לא התכוונתי לומר שזה מחלה. זה סתם פתגם לשם המשל, שצריך לדעת מה הבעיה כדי למצוא לה את הפיתרון.

הייתי כבר אצל מלא (לא זוכרת כמה), כל אחד גג עד 4 פגישות לפני שאמרתי לו ביי..

צריך למצוא בדיוק איפה השריטה שלהם...
אבל זו סתם בדיחה. בכל אופן, אני אישית ממש לא התכוונתי לפסיכולוגים. התכוונתי לחברה טובה מאוד שיש הבנה ביניכם, שהיא תקשיב לך ותשתתף איתך. ואולי גם תשתפי אותה הלאה על הקשיים שלך להירדם, וביחד הכל יותר קל. אולי.

בחסדי אבאלה

אני חושב שאולי כדי ש5 דקות לפני שאת אולכת לישון אל תחשבי על כלום פשוט תסגרי את העיניים 5 דקות ואל תחשבי על כלום

דבר אם אבאלה שיעזור

בהצלחה

אדם לא יכול לשניה לא לחשוב...!! אולי רק באמצעות מדיטציות וכו' מאוד מסויימות ומסובכות, יש כאלו שטוענים שמצליחים לנקות לגמרי את הראש מכל מחשבה לזמן קצר. אני אישית לא יודע אם להאמין, אבל בכל אופן מה שבטוח - זה לא מעשי כל יום חמש דקות לפני השינה.... ואין חכם כבעל הניסיון

תשתדלי לא להיות לחוצה מזה שאת לא נרדמת,מתח גורם לא לשון.
יכול להיות שאת גם רגישה לאיזה משו,למשל אם אני שותה נס קפה אנלא יכול לשון כמעט כל הלילה...

נורא פשוט לכתוב "אל תחשבי" "אל תיהי לחוצה" כחח... אלו לא בדיוק דברים שאפשר לשלוט בהם... אבל אולי אני ינסה מסטר מיינד- יודעים מה זה?
ואני רגישה לכל דבר כמעט, אבל זה לא קשור כי אחרי 9 בלילה אני לא נוגעת באוכל...

שתגיעי למיטה ב10 מעולפת מעיפות.

אולי. אבל זה לא יפתור את הבעיה... ואני גם לא בטוח שזה יעזור בתור פיתרון זמני. אבל אולי.

מחזקת את דיברי דובלה, כולם.
עכשיו את צריכה להתחיל לכנס את הדברים ולהחליט, כן להחליט, לא משנה מה, אבל
ל - ה - ח - ל - י - ט

בברכת
ותן בליבנו
החלטות נבונות
כּנרת

לעשות נשימות. תוך 5 דקות נרדמים.
ככה עבד אצלי.
כבר כמה פעמים.
את נושמת, סופרת נגיד עד חמש, ומוציאה את האויר כפול זמן ממה שהכנסת. לאט לאט.
מזה נרדמים מהר.. אין לך שמץ..

אשרייך יא חמודה, ככה להרדם.

עכשיו תתעוררי לבוקר צלול ומחייך
כּנרת

כלומר, ממש ממש קשה לי לעשות פעילות גופנית, ואם אני מאמצת ת'צמי יותר מדי אני יכולה להגיע ח"ו לבית חולים...
ומשום מה לא יודעת למה, אבל כשאני נושמת נשימות עמוקות אני אח"כ ממש עצבנית... קורה לי לפעמים שאני שוכחת לנשום, ואז אני מרגישה כאילו תקעו לי סכין בגב... זה כואב תופת...

לענ"ד אין עם זה בעיה כ י את לא מאמצת כאן משו, את פשוט מרגיעה את עצמך בשיטה מסויימת, שאולי נשמעת מטומטמת והזויה - אבל עובדת.
את לא עושה פעילות גופנית - את הולכת לישון..
את גם לא חייבת לנשום ברמה כזאת ש"תתפוצצי מרוב אויר", קחי נשימה נורמלית ותוציאי אותה בכפול זמן.
אף אחד גם לא אמר לך לא לנשום, את נושמת בלי הפסקה, רק עם זמן ארוך יותר של הוצאת אויר. זה הכל.

ת'פעילות גופנית הגבתי ל"בקרטוב" וברור שלא התכוונתי להתפוצץ מאוויר, אבל זה בכלל לא מרגיע אותי לנשום... זה נותן לי תחושה כאילו אני באה לקחת משאף... ואני בטעות שוכחת לנשום, לא בכוונה... כשאני עם פה סגור לפעמים אמא שלי מזכירה לי לנשום... כחח... מה אני יעשה?...=)

זה היה דוחה... בדיוק אמא שלי הזכירה לי תזה השבת... -מאיפה את מכירה את זה?

תלכי ותתנווני? אני מכירה את זה פווול מקרוב. בתור ילדה אסמטית אסרו עלי לצאת לטיולים, שעורי ספורט היו מוגבלים,וכו', עד לרגע עומדי על דעתי, ומאז אין לי רגע דל.
אסטמה, היא מחלה פסיכוסומטית, הנעוצה יותר ברגש פנימה והיסמפטומים שלה חיצוניים (קוצר נשימה וכד'). את צודקת שזו בעיה גופנית, אך היא מושפעת מגורמים נפשיים. (גם היו אומרים לי "אל תבכי, אל תתרגזי" וכד' כי חששו שאקבל התקף).
צאי מזה ומהר, אני שומעת מצוין שאת לא כ"כ רוצה לצאת מזה עכשיו, כי יש משהו נוח במצב הזה, (אולי כך את זוכה ליותר צומי, או משו, אבל למען עתידך, צאי מזה, תתחילי לעשות קצת ספורט, ועם הזמן תוסיפי לך אתגרים בתחום.
אם את רוצה, את יכולה להכנס לאתר "רפואה אלטרנטיבית" ולהתענין שם.
תתחילי ל-ר-צ-ו-ת יקירתי, ואם את קרובה אלי, אשמח מאד לעשות יחד איתך את הליכת הערב. ממש בכיף

"לפעמים הדרך היא קצת קשה,
אך בסוף תמיד נמצאת אמת פשוטה.
ועם קצת רצון ואמונה,
נמצא מקום של שקט ואהבה" (גאיה)

וגם בריאות איתנה
כּנרת

אבא שלי היה אסמטי, לא הרשו לו ללכת לצבא, ובסוף היה לו בצבא תפקיד בחיר, כי הוא הראה להם שאסטמה לא דוחה צבא...
נראלי שהוא גם חשב שזה קצת פסיכולוגי, שאם אומרים שמסוכן לרוץ, מרגישים כאילו באמת קשה... אז כשהייתי קטנה הוא היה לוקח אותי לריצות מסביב ליישוב, אבל עכשיו האסטמה רק התחזקה...
וצ'מעי עכשיו טוב טוב:
אין לי מה להיות מרוצה מהמצב שלי: לא נותנים לי צומי- רק כועסים עלי, קשה לי לתפקד ביומיום, ואני רק סובלת מהמצב...-
אז למה אני דוחה את כל ההצעות? מסיבה פשוטה- ה-ת-י-א-ש-ת-י!!
התחלתי כבר די להתרגל למצב שלי, ונמאס לי לנסות דברים...-
אז למה העלתי ת'בעיה לפורום? כי אולי גם למישו אחר זה ככה, והוא שמע על משו מסוים שבאמת עוזר, ולא "אל תחשבי" "תעשי ספורט" "תנשמי" -כל אלה זה דברים שאני בן כה מנסה לעשות... הבינות?

"משו מסוים שבאמת עוזר..." - למה את מתכוונת? לאיזה משאף עם אבקת קסמים, או איזו מנטרה שאם תגידי אותה בדביקות הכל יחלוף? תשכחי מזה שיש מטה שיכול לקסום קסמים. הקסם היחיד והוא החזק מכל, זה הרצון לעשות עם עצמנו, וכשהחלטנו לעשות משו, להתמיד, להתמיד להתמיד. תוצאות לא מגיעות מיד. זה מיאש? אולי, את המיואשים.
אני כמובן חושבת קרוב לאבא שלך, (ענין פסיכולוגי) וכמו שאמרתי קודם, זה מתחיל ממשהו ריגשי/נפשי, לכן לא בטוח שהפתרון הוא ריצה מסביב לחומת יריחו (סתאם) אלא קודם כל בדק-בית פנימי. כלומר לנסות לברר מה יכול להיות הגורם הפנימי לזה, איפה כואב בנפש, איפה לוחץ, עד כמה אנו מרוצים מהמעמד שלנו, בבית/בבצפר/בחברה וכו'. עד כמה מאפשרים לנו להיות אנו עצמנו מבלי שנעמוד מול בקורת בלתי פוסקת וכו'. אולי תצחקי, אבל אני לעצמי משוכנעת שזה הדבר הראשון לברר.
עם מי לברר? עם עצמך בשלב התחלתי, ועם מישו/מישי שאת מעריצה כמו שכתב 'דובלה', שאת יכולה להפתח אליו וגם לקבל ממנו/ה. הברור הזה משחרר, ואז גם אפשר לנשום קצת יותר בקלות.
ואני עדין מזמינה אותך להליכה

כמה שורות מ"יתגדל ויתקדש":
יתגדל ויתקדש, שמך לעולם מבורך
על נשמה ונשימה, על החיים במתנה
על יום נוסף, על יום חדש ועל השמש שתזרח
ואם תרחיב ליבי כמים הזורמים בתוך הים
ותפרוש ידי בכל קצוות עולם
איני מספיק לומר תודה

שיהיה לך אחלה יום, נושם כזה
שלך באהבה
כּנרת

קצת על שינה....

תהליך ההרדמות הוא תהליך לא פשוט בכלל מבחינה נפשית , מי שלא עבר קושי בהרדמות לא יבין - כי זה משהו טבעי 123 והופ - אתם בחלום , א ב ל !!!!! למי שיש בעיה זה כבר סיפור אחר לגמרי...


ישנו שלב בהרדמות שבו אתה צריך "להרפות" שבו אתה צריך - לעזוב ,
לעזוב את המודעות , לאבד שליטה , לצוף , ואז המח שלך משחרר , משהו כמו הורמון 0- שהוא אחראי לכבות את מערכות הגוף , ידים רגלים , כדי שלא נתחיל ללכת ולזוז ולהתפרע מתוך שינה ,
המח לא ישחרר את החומר עד שנרפה .

השלב הזה הוא שלב מ פ ח י ד .!!! כי אתה בעצם צריך לעזוב את השליטה , להרפות , כשאתה מפחד , זה לא ילך , כשיש לך את החשש הקטן ביותר - זה לא ילך .


מה עושים ?

וכאן זה השלב המגעיל:

לכי לטיפול.

אין מה לעשות ,
כשכואב ברגל - הולכים לאורטופד
כשכואב בגרון - הולכים למומחה אף אוזן גרון ,
כשכואב במערכת העיכול - הולכים לגסטרונות

כשכואב בנפש - הולכים לרופא נפש , פסיכולוג .


כל זה נחמד , אבל גם את יכולה לתקן את עצמך , בעצם רק את יכולה לתקן - הפסיכולוג יכול להנחות אותך טוב ,טוב .
ותקחי בחשבון - את צריכה לחשוף את כל הדברים , את הכל , הכל, הכל, הכל, הכל.
אחרת - זה כמו לשים פלסתר על שבר מרוסק.




לפני ההחלטה ללכת לפסיכטולוג - תני צ'אנס לעצמך - טפלי בעצמך קצת :

אימוני הרפיה , תתרגלי את השניות האלה - שבהם צריך להרפות , תנסי לעשות את זה בסלון - תעברי לכיתה- אחר כך בחדר האוכל - אחר כך ברחוב , ליד מליון אנשים - לשבת על ספספל - ולהרפות ולא פעם אחת ומייד לפתוח עניים , ככה כמה פעמים טובות - ואפשר קודם לצרף חברה לעזרה , ואחר כך ל ב ד . תתחילי לסמוך על עצמך , תכיני לך שירים ( מוסיקה) שמעלה לך את הבטחון העצמי . ויאללה , לעבודה

המון בהצלחה ,
וכמובן .... לילה טוב...

משו מסוים זה אומר שיטה מסוימת של מכון מסוים... לא חסר... רק שאנלא מכירה את אלה...

בס"ד

פילוסופית אמרה משהו שלדעתי הפיתרון הכי טוב לנידודי שינה (ואי איזה שפה גבוהה...) אם ככה קוראים לזה בכלל...
לא לחשוב על זה!! אם את לא תחשבי על זה שאת רוצה להירדם את תרדמי!
לא היה לי כח לקרוא את כל התגובות אז אולי חזרתי על מה שמשהי אמרה. עמכם הסליחה (ואי איזה שפה גבוהה, מה קורה לי? כנראה עברתי ת'שעה...)

באמת? בעצם יש מצב...
אני אכן מסכימה עם זה...
וואו, נס, את זוכרת משו שאני אמרתי!

אני אומרת כ"כ הרבה דברים עד שאני בעצמי לא זוכרת כל דבר שאמרתי... אז למה שהיא תזכור?

כמובן על דברים מעניינים, שלא כל חצי דקה תעצרי ותגידי לעצמך "אוף עדיין לא נרדמתי, אתם רואים?"..
תשקיעי את המחשבות בעניינים אחרים. ואיזה דברים מעניינים אותך - אני לא יודע..

והפעילות בפורומים ירדה משמעותית 

כדי לעשות טוב לעולם ולאנשים ואני מאמינה שכל אחד יכול להפוך את העולם למקום יותר טוב ושמח ואוהב ♥️ וגם לעבוד את ה' שזה הכל בסוף

מהחיים, לחיות טוב, באושר, בשמחה, בסיפוק, ולדאוג לעתיד שלנו כאן