לא מתחכמים עם התורה. אם התורה היא יעד בחיים, צריך להתנהג לפי מה שהיא דורשת. ועד כמה שידוע לי, חכמינו נהגו והנהיגו שאדם יפרנס את משפחתו, ולא יטיל את זה על אישתו, שהיא מופקדת על פנים הבית ועל גידול וחינוך הילדים.
והאנשים שבוחרים לשמוע לעצמם וללמוד כל היום, זה לא נקרא שלקחו את התורה כיעד לחיים. אלא כמקצוע שמעניין אותם ללמוד אותו, ובחרו להשקיע בו במקום במשפחתם ובביתם, כפי שהתורה רצתה שיהיה.
חז"ל אמרו שלעולם אדם לא יטיל את עצמו על הציבור, ולעולם יהא אפילו פושט עורות בשוק ואל יצטרך לבריות, ויפה תורה עם דרך ארץ. וגם התנאים והאמוראים היו בעלי מלאכה, חלקם הגדול מאוד. אמנם לא מדובר כאן על להצטרך לבריות, את מדברת שהאישה תפרנס... אבל אני אומר את זה כי כל הזמן אני רואה מודעות על "משפחות יקרות שקרסו", ואין להם איך להאכיל את הילדים ולהשיא הבנות, וכמובן שאבי המשפחה המסכן הוא "אברך משי" שלא ראה מעולם דבר מחוץ לד' אמות של הגמרא שלו. כל הכבוד, מה אני יגיד. הוא בחר לשבת וללמוד כל היום, והמשפחה שלו קרסה. והוא - כמובן - המשיך לשבת וללמוד. הציבור כבר ידאג להם.
זוהי דעתי. הפרנסה מוטלת על הגברים. רק מה, צריך כמובן לדעת לא להשקיע בעסק את כל הלב והמוח, ואת כל היום והלילה... להתעסק כמה שצריך, ולקבוע עיתים לתורה. אחרי ככלות, הכל, העסק הוא רק כלי לברכת שמים.