אפשר לענות את התשובה של הרמח"ל - ה' מטיב עם נבראיו אבל כאשר יש חטא בעולם(אפילו זה לא אשמתך) אז נחסמת באיזשהי צורה יכולת ההטבה (כמו מנורה שמאירה על העולם וכל חטא מסתיר אותה קצת) וממילא חוסר טוב יוצר רע.

אפשר לענות את תשובותו של הרב אביחיל - "דמיין עולם ללא צרות, אין התקדמות, אין שום דבר, הכל כל היום אותו דבר"

אפשר לענות את התשובה המקובלת - אם אין רע אין טוב, אם אין חושך לא מבינים מה זה אור. תמיד יהיה חיסרון כלשהו בעולם, אם היה מקובל שכולם יכולים לעוף אז זה היה "רע" שאנחנו לא יכולים לעוף, כלומר - רע הוא דבר יחסי, כל אחד רע בשבילו משהו אחר(לדוג' - יש שבוכים כי נשפך להם מים על הריצפה וזה באמת פוגע בהם, זה לא שהם משחקים אותה).


אבל אני אישית אומר דבר אחד פשוט, אין לזה תשובה ברורה, אם היינו יודעים למה יש רע אז הוא לא היה רע. אין לזה תשובה ברורה, ניאלץ לחיות עם הכאב והסבל בלי תשובה, ופשוט להאמין.


מקווה שהואלתי.

כ"כ קשה לראות את הטוב שברע!!

ובכל זאת, מי שמגיע לדרגה העצומה הזאת...

כמו שאמר דוד המלך - טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון (=כמה טוב למי שמצליח להודות לך) להגיד בבוקר חסדך (=לא לשכוח כשטוב[=בבוקר] להודות לך) ואמונתך בלילות (=ולזכור שגם כשקשה[=בלילות] אתה נמצא שם)

נ.ב.זה לא כ"כ מדויק לכנות את זה הטוב שברע, לפי הרמח"ל זה לא טוב אלא רע. ממש כך, בלי התחכמויות

נ.ב.נ. אם תבדוק תגלה שה' כמעט לא פועל רע, כמעט כל הרעות בעולם באים בגלל בני אדם. (לא קשור לשכר ועונש אלא בתכל'ס, תאונו"ד, פיגועים, סרטן[למעט מקרים בודדים]...)

בחסדי אבאלה

אחי היקר

אתה צודק שזה קשה לראות את הטוב שברע

צריך לאתפלל על זה כול יום 5 דקות דבקש מאבאלה(ה')
שאיתן לך לראות את הטוב שברע

ושלא היה לך רע

בברכת חזק ונתחזק

מאיר

אבל כשעצובים, יש התכנסות פנימה אל תוך הפופיק שלנו, ולא רואים כלום, גם לא מתענינים בכלום, ואז העצבות נוגסת בנו כל חלקה שטרם דעכה. העצבות מלווה לדעתי גם ברחמים עצמיים, שמוסיפים "לגיטימציה" לבחירה שלנו להיות עצובים.
אני מצאתי את העשיה לזולת כמרפא לעצבות. כלומר, לצאת מהקטע הזה של הרחמים העצמיים (כן, תבדקו ותראו שזה הכי חזק) ולחשוב על כל האחרים שעצוב להם באמת, ואין להם מנחם, ואולי אנחנו יכולים להביא מזור לנשמתו של אחד כזה.
פעם שמעתי/קראתי שלכל המידות השליליות יש שורש חיובי שמחיה אותן, כמו נגיד הפחד, מה שמחיה אותו זה הזהירות וכו', אבל לעצבות אין כל שורש חיובי. (אולי זה בספר "תיקון המידות" של הרב אביחיל). צריך להפעיל את הבחירה החפשית ברמה שניתנה לנו, ולבחור, כן לבחור כל יום וכל רגע מחדש לא להיות עצובים, והנתינה לזולת מסייעת לכך רבות.
לא לחינם אפשר לקרא את הפועל נ.ת.נ ישר והפוך, מה שמלמדנו שכאשר אנו נותנים, נותנים לנו חזרה.

שנפיץ ריח כמו הפרחים
בלי חשבונות, בלי תמורה
סתם, משום שהם פרחים

כּנרת, שמפזרת לכם בלי חשבון
כמה גלים להשתכשכות
(החשבון יגיע בסוף הקיץ...)

אמרת שמה שעוזר לך לעצבות זה לחשוב על איך לעזור לאחרים, ואמרת שאין לעצבות שורש טוב.
אז הנה השורש הטוב- לגרום לאנשים לעזור יותר לאנשים אחרים.

זהו תוצאה של בדיעבד. וגם זה, לא תוצאה של העצבות, אלא של הרצון למצוא פיתרון ולצאת מהעצבות.
העצבות היא כבדות, שמביאה לחוסר מוטיבציה לעשות כלום, שקיעה בתוך העצבות של עצמו. לא מביאה לכלום.

עצם הידיעה וההבנה שעצבות לא מביאה לשום דבר, אלא ההיפך, תגרום לנו אולי להתחיל לעשות משהו חיובי, לפעול בכל נושא טוב שהוא כמו שאומרת כינרת אפשר בנתינה לזולת למשל.
וגם כשיש קושיות ושאלות, הפיתרון הוא לעולם לא לשקוע בעצבות. אפשר ללכת לשאול, להתיעץ, לקבל שיחות חיזוק מרבנים מוערצים עליך. העיקר לעשות משהו, בכיוון החיובי.

זאת המטרה שבשבילה זה קיים.

גם באנשים שהם אינם רבנים, נכון? (וזה לא ע"מ להתריס, אני פשוט גדלתי שלא בין חכמים (בתורה).

אור וטוב
כּנרת

אני חושב בגדול שאפשר לדבר עם כל אדם שאת מעריצה אותו, ומחזיקה מהרוח ומהדעות שלו. ולפעמים, יש רבנים מסויימים שדווקא הם לא הכתובת לשיחות כאלו. וזה חבל, כמובן.

אני מתכוון, שיש רבנים שכוחם בתורה גדול, אבל לא יותר מזה. כלומר המידות שלהם לאו דווקא, וההקשבה וההתחשבות שלהם ביהודי הקטן והפשוט, היא חלשה מאוד. שואפת לאפס (לא יודע מאיזה צד של האפס...).
מאידך, גם אדם שהוא יודע מאוד להקשיב ולהתשתתף וכו', אם הוא לא אדם ירא שמים, ודרך התורה היא לאו דווקא הדרך שמעניינת אותו, אז אני לא יודע לאן יובילו עצותיו, ואני לא רוצה לנסות.

מקווה שהובנתי - לא צריך לחפש דווקא גאון עולם כדי להתייעץ, העיקר הוא ההקשבה וחכמת החיים כמובן. אבל מאידך, בכל זאת קצת יראת שמיים צריך...

אני לא שוחה בים התורה, אני משתדלת ללמוד,והנה מצאתי: בספר "תיקון המידות" של הרב אביחיל, בעמ' 141-150, שם הוא דן בשורש העצבות, בגורמים, בתופעות ובדרכי התגברות.
אם זה חשוב למישו, אשמח להביא כאן מדבריו.

אור זרוע על יומכם
כּנרת

אם למשל חס וחלילה לא עלינו היית למשל בפיגוע- סתם דוגמא, אז כועסים למה אני וכאלה... החוכמה היא להתרגל לחשוב "וואי איזה טוב ה'!!! הייתי יכול למות והוא שמר עלי!!!" או "בנס מתו רק 5 ולא יותר!!!" כי כל הכעס נובע מהמחשבות שלנו, אפשר גם לחשוב למשל שאיזה כיף ש-ה' חושב שאני צדיק והוא מנסה אותי, אבל אני לא אשבר ואני אראה לו שאני יכול לעמוד בזה!!!
פשוט תמצא זמן לעצמך עם המחשבות- אבל לא הרבה כי זה גורם לדיכאון בסוף... למשל: לטייל בלילה ביישוב כשנעים, לנגן, לצייר, לשמוע מוזיקה או כל דבר אחר שאתה אוהב... לא יודעת, אבל אותי לימוד תורה ממש לא משמח...

יכול להיות יותר גרוע...

אחי היקר
כדי גם לראות אתאתר אזמרה יש שם חיים שלמים ותשובות בשביל כה(בשביל כולנו כולם אותו דבר )

בס"ד לק"י

עצה פשוטה וטובה (בלי תיסבוכים, רק למי שרוצה באצמת לצאת מזה...) לקפוץ פעמיים באויר, להדביק חיוך מאוזן לאוזן, ולהגיד לעצמך בפנים ובפה- "אני דבוק בה', הכל לטובה, מה יש לדאוג... חחחח היהיהיהי, לא משנה מה קורה אני עם ה', אין דבר בעולם שיוכל להרחיק אותי ממנו חחחחחחחח" (אגב, הרי האהבה בין ה' לישראל היא אהבה בכל תנאי, כלומר אהבה שאינה תלויה בדבר [להבדיל, כדוד ויהונתן], ולכך, גם אם יש לאדם ייסורים חלילה, או שהוא חוטא, חס ושלום, אין הדבר מרחיק אותו כלל, אלא שרק מראין לו התרחקות, ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כולו כולו התקרבות, והוא סוד גדול מר' נחמן).

תמיד בשמחה לעולמים,
עמישב

את כל הרגשות, המחשבות, וכל מה שמציק וכואב בלב. אח"כ קוראים ומנסים להבין, לסדר, ולהתעודד.

שומעים מוזיקה... (הכוס הכחולה-עברי לידר) ורואים תיכון בלו ווטר...

והפעילות בפורומים ירדה משמעותית 

כדי לעשות טוב לעולם ולאנשים ואני מאמינה שכל אחד יכול להפוך את העולם למקום יותר טוב ושמח ואוהב ♥️ וגם לעבוד את ה' שזה הכל בסוף

מהחיים, לחיות טוב, באושר, בשמחה, בסיפוק, ולדאוג לעתיד שלנו כאן